אצטרך לברך?

הרב גורן אכן העלה השערה לזהות את הסלע הנקוב כשיתין של המזבח, אבל לא סמך על השערה זו להלכה. המפה הזו מופיעה בספרו, כמו מפות רבות אחרות.

אפשר לראות בספרו הר הבית, בפרק כז, את דעתו להלכה.

אם רוצים לסמוך על העיקרון של המפה השנייה, צריך לתקן שם משהו בחישוב.

א. הוא מבוסס על העיקרון של החישוב מהו הגודל המינימלי של השטח הפנוי, ע"פ המשנה הר הבית רובו מן הדרום. אבל אין שם חישוב מדוייק, אלא מספרים שהרב גורן נתן בהתחלה בתור דוגמא למספר האמות הפנויות בדרום, ואח"כ המשיך להשתמש בהם.

[כרגע הספר לא בהישג ידי, אז לא אוכל להפנות לעמוד המדוייק שבו מופיעים המספרים בתור דוגמא בלבד. אבל אם תרצה, אשתדל בהמשך לציין].

לעשות את החישוב המדוייק זה קצת מורכב, ונראה לי שאין לי ידע מספיק בשביל זה. [לא מספיק משוואה מהסוג שלומדים בבית הספר], אבל נראה לי שאפשר לנסות מספרים קצת קטנים יותר של שטח פנוי בדרום, ולראות שהם אפשריים. 

[הרב שילת עשה חישוב כזה בצורה מדוייקת, אבל לא בדיוק על אותו עיקרון]

ב. בגלל שהחישוב מבוסס על השטח הפנוי המינימלי, [ולא על זיהוי של מקום המקדש], השימוש באמות חזו"א יוצא דווקא לקולא. הרב גורן סבר שהשיעור הזה של האמה מוכח. מי שלא סובר כמותו בנקודה הזו, צריך דווקא להקטין את השטח הפנוי.

לגבי המפה הראשונה, שכאמור היא שיטה שהרב גורן לא סמך עליה להלכה, אז אכן יש שטח פנוי במערב.

[וכאן באמת ההסתמכות על אמות חזו"א היא לחומרא].

אבל מלבד זה שהרב גורן לא סמך על זיהוי זה להלכה, המפה משורטטת ע"פ נתון של 31 מטר פנוי במערב, שיש איתו בעיה קשה.

אני מצטט ממאמר של הרב סילבצקי [לא בדקתי בעצמי את הנקודה הזו, אבל אני מתרשם שהוא צודק]-

"הרב גורן האריך לחשב בצורה מאד מפורטת ומדוקדקת את המרווחים הקיימים לפי השיטות השונות בספרו. בסוף הפרק העוסק בכך, תחת הכותרת 'המרווחים של הר הבית לפי שיטות הראשונים', סיכם הרב גורן על פני שני עמודים את תוצאות החישובים בלבד, לפי כל השיטות. כל הנתונים בדף הסיכום תואמים במדויק לתוצאות החישובים בגוף הפרק, מלבד המרווח הפנוי לצד מערב, באם כיפת הסלע היא מקום המזבח. בגוף הפרק, תוצאת החשבון המפורטת היא 15.4 ואילו בדף סיכום התוצאות נכתב 54. השמטת הדפוס ברורה .
אין בשום מקום בספר חשבון שמגיע ל54 אמה שהם 31.30 מטר, משום שחשבון זה פשוט לא קיים, לא נכון ואין לו אחיזה במציאות."

איני מכיר את השטח מבפנים, לא ברור לי האם יש אפשרות מעשית ללכת בצד מערב בלי לצאת מה15 אמות שהוזכרו. 
 

לגבי המפה השנייה, המבוססת על חשבון ע"פ המשנה של 'הר הבית רובו מן הדרום', חשבון שהרב גורן אכן סמך עליו להלכה. אי אפשר על פיה להוכיח שטח פנוי במערב, ולכן באמת במפה אין שטח פנוי במערב.

המפה מבוססת על חשבון של 190 אמה פנויות בדרום שמופיע בספר הר הבית בעמ' 335. ע"פ החשבון שלו שחושב ע"פ אמות חזו"א, זה 110 מטר (ולכן כאן אמות חזו"א הם לקולא). במפה זה קצת פחות, כנראה בגלל ניכוי עובי הכותל הדרומי.

אבל אם מעיינים שם בספר, רואים שאין מקור לערך מדוייק של 190 אמה. ה190 אמה מתחילים מדוגמא שהרב גורן נותן לגבי המיקום של העזרה, אבל בפועל צריך לחשב מה המספר המינימלי של אמות שאפשרי להציב שם, ועדיין יתאים לכלל הנתונים שבמשנה.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!