מי שלא יודע, הכופרים מוגדרים כשונאי ה'.

אביא את דברי הרמב"ם מתוך הקדמת פירושו לפרק "חלק " במסכת סנהדרין:

"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם – הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע – הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות – הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט"."

אסור לשנוא לפני שמוכיחים, ואנו לא יודעים להוכיח.

מי שמגשים שחושב שהוא איזה כח עליון ועל ידי תפילה יגרום לו להשתנות וכו'

לפי הרמב"ם הוא ראוי למיתה על אחת כמה וכמה מעובד עבודה זרה ומעלה חמה ואויב ה' יותר ממנו.

כי עובד עבודה זרה לפחות מכיר את ה'. לעומתו המגשים הופך את ה' לאיזה מציאות חיצונית לו (שבהכרח אינו ה' שהרי אם הוא חיצוני אלי אני יכל להתקיים בלעדיו) ועל כן כופר בעצמותו של ה'.

מורה נבוכים חלק א פרק לו

מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לו – ויקיטקסט

ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב  אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז.

(יומא ט עמ' ב)

בס"ד

אני חושב שיש מקום , כלפי לא יהודים בשעת מלחמה וכדו' , מפני שהם אויבי עם ה' ולכן הם אויבי ה' , ומצווה לשנאותם.

כלפי יהודים , הפשט הוא שכן , אבל מבאר בעל התניא בשם הבעש"ט (ושמעתי שגם מרן הרב הלך בשיטה זו) שהמצווה לשנוא את שונאי ה' כפי שכתבו אחרים היא רק מצד הרע שבהם , ולכל ישראל יש חלק אלוק ממעל וחלק זה וודאי וודאי שאין לשנוא אלא יש לאהוב אהבה רבה וגמורה ולהתפלל לרחמים על איש זה וכו' ולקרבו באהבה וכו' אם אני לא טועה זה נמצא בפרק כ/כ"א בתניא , מוזמן לבדוק ולעיין

אגב , כשאני אומר שיש מקום אני לא מתיימר חלילה להיות המתיר לשנאה במקרה זה או אחר אלא רק לומר נקודה כללית.  גדולי הדור הביאו תשובות נפלאות בעניין זה.

בס"ד

שהם שונאי עם ה' ולכן הם גם שונאי ה'.  גם אם הם חושבים שבכך הם מקדשים שם שמיים , היה עליהם להתנער מגאוותם ולראות שלמרות הכל אנחנו עמו , ולא לשנוא אותנו.  במקום זה ממשיכים לחשוב שאנו הבוגדים והם ישראל האמיתי , לכן הם משונאי ה' גם כן.  מדובר כמובן רק על אלה שבאמת חושבים כך ואני בטוח שיש לא מעט שכבר מקבלים את העובדה של עם ישראל.  אם אותם ערבים יצאו מכלל שונאי עם ה' הם לא יהיו איתנו במלחמה ויהיו מראשוני תומכינו

אגב לפי הרב אורי שרקי העניין שלנו עם הערבים שורשו ביצחק וישמעאל , יש לו על כך שיעור מאוד מעניין , ממליץ ביותר.

בס"ד

כמו שאמרתי , אני לא מתיימר להגיד שזו מצווה או מתי זו מצווה. בשביל זה יש את גדולי הדור ואני רק אמרתי מה הבנתי מהם

אני חושב שזה זה 

אני מאמינה שזה מלווה בשינאה by default, כי הוא קרא תיגר על מלכות ה'.

בין יהודים שינאה אף פעם לא מומלצת, ולראיה בתקופת אחאב, כולם היו עובדי ע"ז, אבל בגלל שהיה שלום ביניהם שום אויב לא יכול היה עליהם.

בתקופה שלנו, אף אחד לא באמת עובד ע"ז (אם לא מחשיבים כסף לע"ז חחח), כך שאני באמת מאמינה שרק אם תהיה אהבה בינינו (דתיים-חילונים-חרדים וכיוצ"ב), שום מחבל לא יוכל לנקוף אצבע על אף יהודי.

הלוואי שהייתי יכולה לעמוד בדברים שכתבתי...

כך שלא שייך לחלק את העם לימנים-שמאלנים. 
בגלל שאנחנו בפורום של דתיים, חשבתי שהחלוקה הנכונה יותר בעינינו, לפחות, תהיה דתיים-חילונים-חרדים (ושכחתי לציין את המסורתיים, שהם בעצם הרוב...). 

זה שמישהו חושב אחרת ממני, לא אומר שצריך לשנוא אותו, כל זמן שזה לא פוגע בי באופן קיומי.

אם אדם חושב שלהחזיר שטחים מא"י זה מה שיביא לנו שלום, אז אני חושבת שזה פוגע בי באופן קיומי, כי ברגע שהערבים יהיו השכנים של בירת ת"א, השלום בטח לא ישרור כאן, אלא נצטרך להתמודד עם פיגועים תדירים יותר קרוב אלינו.

אני לא שונאת שמאלנים. אני שונאת את הדעות שלהם. יכול להיות שהם בתור בני אדם אנשים מאוד נחמדים, אבל זה לא סותר שהדעות שלהם משובשות.

גם אני מקווה שהסוף לא יהיה דומה לשל מלכות ישראל, וצריך הרבה תפילות בשביל זה.

אני יודעת שאהבת ממון זה ע"ז, אבל זה "קצת" שונה מהע"ז הקלאסית של להשתחוות לפסל. נכון שאנשים מוכנים לעשות הרבה דברים שפלים בשביל כסף, אבל עדיין אפשר טיפ טיפה לסנגר ולומר שזה בשביל להתקיים במדינה שהכלכלה בה לא מיטיבה עם רוב אנשיה. בע"ז הקלאסית של השתחוויה לפסל אין את הטענה הזאת, כלומר א"א לומר שאנשים השתחוו כדי להתקיים פיזית (למעט התקופה של מלכות יוון).

לטענה האחרונה, לא אתייחס, כי אני לא מכירה אישית את הבן אדם, ולא אני הסמכות לשפוט אותה.

הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט כב תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי

זה ההמשך.

הבעיה שאתה לא מבינים מי זה ה'. ולכן למה צריך לשנוא את שונאיו רמז: זאת לא קנאה דתית. מי שחסר מצפון למשל הוא שונא ה' ואותו יש לשנוא

א. בקיצור: לעומתינו הנבראים שהגוף שלנו הוא רק האמצעי שבו אנחנו עצמינו יש לנו כח למפגש עם החוץ שלנו. כך הגוף הוא חיצוני לנו הגוף איננו אנחנו. אלא סימן על עצמותינו. עצמות הבורא שום דבר הוא מחוץ ממנו כך שכל הגדרת חוץ לגביו לא רלוונטית. זאת ההגדרה הפילוסופית.

לכן ניסיון להגדירו בשכל או ברגש איננה נכונה כי השכל והרגש תמיד מדברים על משהו שקיים כמחוץ למציאות שלנו. וממילא לחשוב עליו ככח עליון כו' זאת טעות זה לא ה'. שום דבר יכל להתקיים בלעדיו אם הוא מבחוץ לי אז אפשר בלעדיו.

המפגש שלנו עם ה' הנקרא נבואה זהו מפגש שבו אנו נפעלים לגמרי אין אני והוא כזולת. למשל: תחושת הקיום שלי איננה נובעת מהוכחה הגוף זז אני קיים אני חושב אני קיים. יש את ה'אני' כנתון לא שייך להתווכח על זה כי אינני מסתכל על זה מבחוץ זה חלק ממני ואז אותו 'אני' הוא חושב ומרגיש. כך למשל את חווית החיים ניתן להסביר שכלית ורגשית אבל את החוויה עצמה אין מילים שכליות ורגשיות לבטא את התחושה הזאת. משום שאז צריך להסתכל על זה מבחוץ וזה כבר לא התחושה. שבה אני נפעל לגמרי. גם העיקרון המוסרי שלא לפגוע בחפים מפשע בלי סיבה מוצדקת היא איננה בנויה על הוכחות אלא מצד שכל אדם שהוא חי זה חלק ממנו. אלא אם כן הוא כל כך מתעלם ומכהה את החוש הנבואי הזה עד שנהיה לחסר מצפון. כגון עמלקים. על פי רוב.

לכן כל הופעה של ה' באמת על פיה אנחנו מודדים עד כמה החיים יותר טובים או לא. לשכל יש מושכלות ראשונות וכו' על פי זה מודדים את טיב ההשכלה. כל מפגש עם ה' הוא המדד האמיתי לכל דבר. הנבואה הוא הקישור של כל מה שקיים אל מקורו האלוהי כך שהוא טבעי לחלוטין אבל לא תמיד שמים לב אליו.

כאשר ישנו חיבור גדול יותר אל ה' שאיננו מוגבל בשום שכל או רגש אז גם החיים משתחררים מהגבולות שנמצא בהם בדרך כלל למשל על ידי גילוי ה' במצרים היתה יציאת מצרים כל הטבע עצמו יצא גם ממיצריו וכו'.

ב. לא צריך לשנוא את שונאיו כחובה זה בא באופן טבעי. כאשר האדם מחובר אל ה' לא על ידי הדת על ידי הוכחות נסיבתיות אלא חש בחוש הנבואי שלו חיבור חזק אל הבורא עולם שמעלה אותו למעלה מכל הגבולות שבחיים. ופוגש אדם אחר שכל כולו הוא התרחקות מאותו חוש נבואי זה. (נציין שגם לחיים אין משמעות מצד עצמם כאשר הם נובעים מהחלטה שכלית של להנות משום שבסופו של דבר יכולים להיות ההנאות מעטות מהסבל של החיים מה שמוביל לכפירה בה' שהיא התאבדות).  המתבטא בחוסר מצפון מוסרי , באמונה חזקה של דטרמניזם וכו' הוא מתרחק מהם כמו מאש. כי שנאה פירושו התרחקות וכל השתלטות שלהם על חייו תגרום לו להתקוטט עמהם כי לא יתן להם. אין מדובר על רצון לחנך בכפיה את הזולת אלא שהוא מזיק לו. אינו רוצה לראותו.

ג. האדם שאיננו מונע מכבוד עצמי וכדו' אלא כי באופן טבעי מתחבר אל ה' בחוש נבואי וחש שהזולת הוא סיבה למיעוט הופעת ה' בעולם ועל ידי פגיעה בו הוא יחזיר את הופעת ה'. כמובן לא פגיעה מיותרת שאיננה נצרכת למטרה זו. הרי הוא שיכל לעשות זאת.  כמו פנחס שהרג את זמרי בן סלוא שבעל גויה באמירה מול משה שיעשה זאת. והוא היה נשיא ועל ידי הריגתו המגיפה נעצרה.

ד. היום בעולם הדתי רוב הדתיים לא מכירים את ה' הם מגשימים אותו ככח עליון כך שפגיעה במישהו שנגד הדת לא באמת תגרום הופעת ה' שהרי שניהם לא חשים שום דבר לא יודעים על מה מדברים וכו'.

קנאה דתית פירושו של דבר בגלל הבנה שכלית או רגשית על ה' באופן נסיבתי למשל אם יש עולם זה יש בורא וכו' למרות שזה נכון אין לו שום קשר בין תורה ומצוות לבין הופעת ה' ואינו רואה שום קשר בין החיים לתורה ומצוות. דרך אגב אין גם שכר ועונש במצב כזה למשל צרעת על אמירת לשון הרע אין כיום שהרי אין גילוי שכינה. במצב כזה שפועל בלי שום חוש נבואי אלא על ידי ניחושים מושכלים ורגשיים זאת קנאה דתית. שמטרתה לכפות על הזולת שיהיה כמותו ואיננו קשור לשנאת ה' שעניינה מניעת נזק שיכל להתקיים עקב התרחקות מה'. הדתיים כבר מרחוקים מה' זה לא משנה.

ה. ניסיון להתרחק מהם כמה שיותר ומהשפעותיהם. ולעשות הכל בשביל להפסיק הזאת שזה תכלית שנאה שנאתים. כמו שכל אדם אוהב את עצמו וימנע מכל אחד להורגו כך יש לשנוא אותם אבל לא כחובה אלא זה בה בטבע בגלל החוש הנבואי כפי שאמרתי לא בגלל כבוד לדת או משהו כזה פגיעה בו כמייצג דת.

ו. הסברתי.

והכל לפי דרגתו האמיתית צריך לשנוא את העוול בעולם. לעומת זאת אנשים בעצמם את מי שמרגיש שהוא מרחיק אותו מאותו חוש נבואי שיש לו אפילו אם היא הרמה הכי פחותה למשל לפחות הכרת המוסר. אז יעשה מה שצריך בשביל להימנע מריחוק זה. למשל היום מתייחסים לרצח של יהודים כדבר לגיטימי או לפחות כדבר שניתן להכיל. ילד שלא נפגע בו החוש מזדעזע מדבר כזה. אנחנו ממש צריכים לפחד מלהיות מנותקים עד כדי כך... בגמרא מובא דוגמא שכאשר אני רואה יהודי חוטא בדבר ערוה למשל אשת איש ואינו יכל להעיד עליו שהרי הוא עד יחיד הרי צריך לשנוא אותו על מנת שיהודי זה לא ישפיע עליו. אבל כיום נו... עדיף לרחם זה לא שדתיים במצב טוב יותר.. אז זה תלוי האם השנאה תועיל לו מהשפעה זרה או לא. וזה לא שאנחנו עד כדי כך נקיים שאדם זה או אחר ישפיע עלינו לרעה עד לשנא אותו יעזור למשהו.

השנאה יכולה להיות בדרך כלל כלפי הרוצחים שבאים לפגוע בעם ישראל דוקא. אלא שאני מודה שזאת אחריות שלנו שחלק מהם שולטים בערבים כיום משום שאנו נותנים להם לגיטמציה מוסרית וכלכלית. אז אני מעדיף לא לשנוא ערבים. גם אם שייכים לצד האויב שלי אלא רק את המחבלים בעצמם לא לתת להם לחיות אפילו רגע אחד.  היום למשל לערבים אנו פועלים כך שרוצחים הם המנהיגים שלהם ולא באמת פעלנו כראוי על פי תורה מה שצריכים לעשות. כך שאני לא יחוש בנח לפוצץ בניין של חמס עם ילדים כאשר אנו מממנים כספית את המצב הזה. לו היינו מכירים בודאות שאויב מונע משנאת ישראל ולא מחיפוש זכויות לעצמו שעל פי ההלכה צריכים לתת להם לחיות כרצונם רק שישמרו שבע מצות בני נח. כולל משפט.  ולפי תוכנית זהות דרך אגב לכל אחד תהיה לו דרך לחיות כרצונו. אם למרות זאת יקומו מהם שונאים. הרי זה לא נובע מסיבה קיומית אלא מחוסר רצון לסבול את נוכחות הא-לוהית כעם המוסר. וכמו שאמר היטלר ימ"ש אני שונא את ישראל כי הם הביאו את המוסר לעולם.

במילים פשוטות לשנוא את כל מי שיש לו בעיה עם הזהות היהודית. שיש לו בעיה שאני יהודי. כי מי שלא שונא אז נותן לגיטמציה בנפשו שניתן לשלול את זהותו.

אסיים בדברי הרבי מחב"ד קודם הרבי מלובביץ (עם ביאור מהרבי)

הייתה הנהגתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע לקרב את כל ישראל, גם את אלו שעליהם אמרו "מורידין ולא מעלין". וכששאלוהו הכיצד, ענה: הסדר בתורה גם הוא תורה. בשולחן ערוך ישנם ארבעה חלקים וחושן משפט הוא החלק הרביעי. בחלק זה עצמו ישנם ארבע מאות ועשרים וכמה סימנים, וההלכות אודות "מורידין" מופיעים רק בסימנים האחרונים. ללמדנו שרק אחרי שילמדו ויקיימו את כל דיני השולחן ערוך מתחילת אורח חיים עד לסימנים אלו, אז יפסקו דינים אלו.

הכוונה בזה: כשעושים ליהודי דבר שהוא היפך הטוב וטוענים שכך הוא על פי תורה, הרי (נוסף על מה שייתכן שיש לו טעות בהלכה) ייתכן שהוא עושה זאת בגלל איזו פני', או לפי שבטבעו הוא איש רע, והוא מטעה את עצמו שעושה כן מפני היראת שמים שבו. אולם כשעושים טובה ליהודי, אזי אין שום ספק כלל שמצווה הוא עושה.

ונוסף לזה, גם ההנהגה של "תכלית שנאה שנאתים" נובעת מאהבת ישראל (כדי להשפיע עליהם) אלא שיש כאלו שצריך להראות להם אהבה מלכתחילה, וישנם כאלו שכל כך התרחקו בגלוי עד שקירובם יכול להתבצע רק בדרך זו.

ומצווה למחות אותו באופן אקטיבי, ולא מתוך הגנה עצמית. לא משנה אם הוא מונותאיסט. 

גם בלעם הרשע הגיע לדרגת נבואה דומה לשל משה רבינו, ובכ"ז הוא מצד הטומאה, ולא היה ספק שצריך להרוג אותו.

ברגע שגוי מכריז בריש גלי שהוא מעוניין להשמיד את עם ישראל, באותו הרגע ממש הוא איבד את זכות קיומו. 

אם הכוונה ב-לא לחמול על עמלק היא לשנוא, אז כן, יש מצווה לשנוא אותו.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל בשם אביו ציין, שיש דין של 'עמלק' לכל עם הרוצה לפגוע בעם ישראל או מתכנן להשמידו.

מתוך: 'איש האמונה', 'קול דודי דופק', עמ' 101 (הוצאת מוסד הרב קוק) ושם בהערה.

כנראה אוהב את הדת שלו אבל לא את ה'. כפי שאמרתי ה' הוא לא חיצוני למציאות שלנו עד שכופה עלינו את מצוותיו מבחוץ זה כבר לא ה'.  לכל גוי יש לו גם כן חוש נבואי המודיע לו את שבע מצוות בני נח זה נקרא בלשונינו מצפון.

כל מי ששונא את עם ישראל מצד יהדותו שקשור באופן מהותי לתורה ולהופעת ה' בעולם. אז יש לו בעיה עם ה' ולא עם ישראל שלא בחרו להיות יהודים. ולכן הוא שונא את ה' ניתן להוכיח זאת אגב מהמדרשים

אמרו חז"ל (ספרי, מטות קנז): "'וידבר ה' אל משה לאמר: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין' (במדבר לא:א-ג). להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם". כלומר, הקב"ה אמר למשה לנקום את "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'", להודיענו שהיינו הך. ועוד אמרו חז"ל (ספרי, בהעלותך פד): "'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך' (במדבר י:לה), וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום". וכן (ספרי, מטות קנז): "אמר להם [משה]: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר (נחום א:ב) 'א-ל קנוא ונוקם ה''".

לא אכפת לי מה הסיבות שלו לשנאה  מדוע הוא מפרש את נוכחות כיהודי כבעיה כמו שלא מעניין אותי מה הבעיה שלו עם נוכחות ה'. זה נכון שאני יכל להסביר אבל אני לא בא לחנך אותו. אם יש לו בעיה עם הזהות שלי כיהודי אז אני אמנע כל פגיע בזהות שלי. וזאת שנאה מכיון שאם לא אני נותן לו לגיטמציה. וזה לא בהכרח בהריגתו אבל במקרה של אויב ההריגה זאת הדרך להגן על הזהות היהודית שלי ולכן אעשה זאת בכל הכח עם כל השנאה.

אבל אם זה אדם שלא מוכן לפגוע במלחמה אז אפשר לשוחח איתו כי כמו שאמרתי הפגיעה כתוצאה של שנאה איננה אלא בשביל למנוע את הנזק שהוא יגרום לי. זה לא קשור לחינוך שלו זה. ההגנה עצמית זאת גם הגנה ערכית. ובגלל זה צריך לשנוא.

לכן לגבי מלחמת ישראל נגד אויביו, שהם גם אויביו של הקב"ה, אמרו חז"ל (תנחומא, שופטים טו): "'כי תצא למלחמה על אויבך' (דברים כ:א) - מהו 'על אויבך'? אמר הקב"ה: צאו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם". 

אנחנו כבני אדם לא מונעים בשכל רק אלא יש לנו רגש כאשר אין שנאה אזי אנו לא מתרחקים כראוי מהדבר שצריך להתרחק ממנו. הערבים מונעים משנאה ואנו כממשלה תמיד נכנעים להם. הסיבה שידם לתחתונה היא רק מכיון שלא היה להם יכולת צבאית ראויה. היטלר עם השנאה כבש את העולם.

כמובן להיות שונא כל מי ששונה ממני זו טעות. אלא רק מי שמאיים על הזהות היהודית שלי. וכמובן ככל שמאיים יותר אני שונא יותר. אדם בלי שנאה לא יפעל כראוי כנגד אויביו. כמו המדינה שלנו מלאת אהבה לאויבינו עד שמשתמשת בחיילי צה"ל כמצבור בחיים שלהם לייצר איזון כלשהו בין אויב שמגיע לו זכות כמו אזרח ולא חותרת לניצחון

אדם שאינו שונא את מי שפוגע בו אינו אוהב את עצמו גם כן. האהבה מולידה שנאה. דוקא מפני שאני אוהב את הזהות היהודית שלי אני שונא את מי שרוצה לערער לי אותה. אדישות כלפי האויב היא גם אדישות כלפי החיים שלי ושל עמי. אהבת עמי מולידה את שנאה אויבי. זה דבר פשוט כדברי דוד המלך "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע". זה דבר משמח לראות בנקמה.

וכדברי הגמרא גדולה נקמה שניתנה בין שני אותיות (שמות ה') שנאמר "אל נקמות ה' ". מי שפוגע באלהים שלי כלומר בתכלית של החיים שאין למעלה ממנה אני מזדעזע ממנו ושונא אותו יש כאלה שהאלהים שלהם היא ההנאה שלהם באותו הרגע הקרמבו באותו הזמן זאת התכלית בדמיונו שאין למעלה ממנה ואם יהיה לו את זה אז.... זה האלהים שלו ולא יסבול מישהו שיפגע לו בקרמבו.

ויש כזה שהתכלית שלו הוא שירויח ארבעים אלף כל חודש ואחד תכליתו הוא כבוד. כל אחד רואה אלהים בדבר שלו. והאמת שאין זה האלהים האמיתי התכלית שאין תכלית אלא הוא שאיננו משתנה 'אני הויה לא שניתי'. השאר זה דמיונות.

השנאה זה רגש טבעי שאנשי המדינה עשו תרגילים שכדי שלא ננקום בערבים נאמר זה לא בטוח פיגוע... להגיד זה מזמן וכו' תפתחי את התנך תראי אנשים אמיתיים תסתכלי על המציאות היום תראי אנשים מפלסטיק.

לא אמרתי לנקום ולשנוא כל מי שפוגע בי אלא כל מי שפוגע בי בגלל שאני יהודי.

 חז"ל (תנחומא, מטות ד): "משה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות והיה מבקש מן הקב"ה על כך שיראם בעיניו, ועליו נאמר (תהלים נח:יא): 'ישמח צדיק כי חזה נקם'". מדייק הרב כהנא: "משה מתאוה" כתוב כאן, לא רק רוצה או חפץ או מקוה, אלא מתאוה, כלומר, תאוות הצדיק היא לראות בנקמת הרשע, כי אז רואים ש"יש אלקים שופטים בארץ".

ואמרו חז"ל (ספרי, מטות קנז): "'וידבר ה' אל משה לאמר: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין' (במדבר לא:א-ג). להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם". כלומר, הקב"ה אמר למשה לנקום את "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'", להודיענו שהיינו הך. ועוד אמרו חז"ל (ספרי, בהעלותך פד): "'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך' (במדבר י:לה), וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום". וכן (ספרי, מטות קנז): "אמר להם [משה]: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר (נחום א:ב) 'א-ל קנוא ונוקם ה''".

במדרש (קהלת רבה ח:[ד], בראשית רבה נה:ג) נאמר: "'באשר דבר מלך שלטון' (קהלת ח:ד) - אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, כתבת בתורתך 'לא תקום ולא תטור', ואת נוקם ונוטר שנאמר 'נוקם ה''... א"ל הקב"ה: אני כתבתי בתורה 'לא תקום ולא תטור את בני עמך', אבל נוקם ונוטר אני (נ"א את) לגוים, 'נקום נקמת בני ישראל'. לקיים מה שנאמר 'כאשר דבר מלך שלטון'". ועל זה נענש אחאב, אחרי שבן הדד מלך ארם עלה על שומרון, ובחירוף ובניאוץ ובבוז אמר לאחאב  (מלכים א כ:ו): "כי אם כעת מחר אשלח את עבדַי אליך וחפשו את ביתך... והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולָקָחו". 

קטעים אלו נלקחו מספר אור הרעיון של הרב כהנה עם ציטוט מחז"ל כמובן

בנוגע ל-'ולא יתן המשחית' ראיתי שיש הרבה תירוצים במפרשים (הרבה מהם מתאימים גם לפירוש 'והגנתי'). לא כותב כאן כי מעניין אותי מה יענו 

"קפצתי" *על* הפתח להגן עליו ולא "דילגתי מעליו".

שלא כמו בעברית מודרנית שמשמע דילג כמו "צהל פסח על הבית הזה בחן יונס".

כי תחבירית לא מסתדר "ודילג ה' (בעצמו) מעל הפתח (לדלג עליו בהכאתו) ולא ייתן (ה' את המשחית) לבוא אל בתיכם לנגוף".

בעוד ש"והגן ה' על הפתח (ובכך) לא ייתן (ה' את) המשחית לבוא אל בתיכם" מסתדר תחבירית. כאשר המילה את נופלת כמו "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו" "ולא נתנו אלוקים להרע עימדי".

(אלא אם כן נדחקים ואומרים שהנושא בפועל "ייתן" הוא המשחית ולא ה', והכוונה לא ייתן המלאך המשחית למלאכים הזוטרים ממנו לבוא אל בתיכם. אבל זה דחוק.

או אם נדחקים ואומרים שה' ידלג על הפתח ויורה למלאך המשחית לא להכותו, ובכך לא ייתן לו להשחית. אבל אז לא ברור למה אם ה' עובר בעצמו למה לא הוא מכה אלא המלאך, ולמה בפסחתי כתוב ה' ובנגיפה פתאום רק אז מוזכר המשחית. למרות שמצינו כך ביחזקאל, שכבוד ה' יוצא מהמקדש ומורה למלאכים להכות בעם ואוסר עליהם להכות את מי שהתווה בתו).

כנ"ל "גנון והציל פסוח והמליט" יוצא שפסוח מקביל ל"גנון" כלומר להגן, לסוכך.

גם "פסוחים על 2 הסעיפים" הכוונה קופצים *על* 2 הענפים, לא קופצים מעליהם.

הפירוש "וחסתי" מתקשר עם "והגנתי". במיוחד שהכאת מצרים היא בדין, וה' שורה במידת הרחמים על ישראל כדי שישראל לא יילקו למרות שמצד הדין הם חייבים כליה.

מרגע שיש דעה כזאת בחזל, מאוד הגיוני שבעל ההגדה הלך לפיה

(כבר כתבתי שיש הרבה תירוצים במפרשים על 'ולא יתן המשחית'. רשי כבר הסביר איך הפסוק בישעיהו מסתדר לפי כל דעה, כשלפי הפירוש של דילוג 'פסוח' לא מקביל ל'גנון' אלא ל'והמליט'. בניגוד ל'והגנתי', 'וחסתי' לא מערב בהכרח משחית אחר)

או שמא זה דילג וקפץ *על* (ולא מעל) הפתח, לחוסמו בפני המשחית.

(אני לא בטוח, אבל נראה לי שהרב קוק במדבר שור טוען שלפסוח זה לקפוץ על הפתח לחוסמו, אבל אולי אני טועה).

מעניין. יש עוד תירוצים לגבי "ולא ייתן המשחית" חוץ מה3 שהבאתי (2 מהם כתבתי שדחוקים)?

כן. וחסתי יכול להתפרש ל2 הצדדים, בין אם זה הצד שה' בעצמו מונע מכה, בין אם מהצד שה' חוסם את המכה של המשחית, רק ציינתי למה לחוס יותר מתקשר בעומק לחסימה בפני הדין, אבל זה לא משמע דווקא מהפשט.

אגב זה לא נראה בעל ההגדה, לזכרוני ההגדה מצטטת מדרשים במדרש רבה או מדרש אחר. אבל לא בטוח (וכמובן בעל/בעלי ההגדה בחר מתוך כל המדרשים את מה שהוא חשב)

וכן, יש המון המון תירוצים ל'ולא יתן המשחית' (במפרשים על ההגדה ועל התורה ועוד)

כלומר קופץ *על* הפתח לחוסמו, ולא *מעליו*.

כך טוען הרב קוק. ואז יוצא שגם לדעה של "מדליג" זה "קופץ וחוסם" כמו "השוער קפץ על השער וחסם את הכדור"

לפסוע על ראשי עם קודש = לפסוע מעל ראשי עם קודש

מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל = מדלגין מעל ארונות של מתים

טוען שגם דילוג זה חסימה

ונקדים בע"ה פשטא דקרא מה שנראה לי במה שכתוב (שמות יב יג): "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם", וכן מה שכתוב (שמות יב כג): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". שיש לדקדק, כפי הנראה פתרון "ופסחתי" וכן "אשר פסח על בתי בני ישראל", שהכונה היא, שהשי"ת כביכול פסח והפסיק את בתי בני ישראל, שלא נכנס כ"א בבתי המצרים להכות הבכורות ולא בבתי ישראל. ולעניות דעתי, יש להעיר על זה מכמה טעמים.

חדא, דלשון פסיחה שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו פסיחה בצירוף "על", תהיה הכונה שיהיה שורה ובא על אותו הדבר דרך דילוגו, ולא שימנע מלבא שם ויעבור על אותו הדבר דרך קפיצת דילוגו. ולשון רש"י בפירוש החומש בזה צ"ע להבין לשונו. אך מה שנראה מלשון (מלכים א יח כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", נראית הכונה שמדלגים מסעיף ומחשבה זו לסעיף ומחשבה אחרת, א"כ הנחתם היא על המחשבות הללו, של לד' לפעמים, ולפעמים לבעל להבדיל, א"כ אין פסיחה מתיחסת על מה שיעבור עליו בדילוגו כ"א על מה שינוח עליו.

ועוד יש להבין במקרא, מה היא הכונה באמרו "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים", מהו "במצרים", פשיטא שהיה במצרים?

עוד, סגנון הלשון קשה מאד, שעיקר ההצלה והנס תלוי בהצלה, היה ראוי לומר "אשר הציל את בתי בני ישראל בפסחו עליהם בנגפו את מצרים", כי ראוי תמיד להקדים העיקר.

גם קריאת השם "פסח" ג"כ יש לחקור עליו, כיון שהפסיחה וההעברה אין זה עיקר הנס לפי הנראה, היה ראוי באמת לקרא לשם את הקרבן, קרבן הצלה או פדות וכיוצא באלה, ומה לנו אל סיבת הדבר?

גם צריך ביאור הסתירה הנגלית לכאורה בדברי ההגדה בדרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו"' שדרשו "אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח", ובתורה מפורש (שמות יב כג): "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", גם אמרו חז"ל ש"כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", אשר מכל זה נראה ברור שהיה על-ידי מלאך שלוח עושה בשליחות אדונו, א"כ מה מיעטו חז"ל?

והנלע"ד, שענין פסיחה זו היה ג"כ פסיחה מבתי מצרים לבתי ישראל, אבל הכונה שהיתה השראת השכינה בבתי ישראל, ופסח ד' והפסיק שלא לשרות בבתי מצרים כ"א בבתי ישראל. וזהו נס גדול, כי מצרים היא מקום טומאה מאד, ערות הארץ, עד שאפילו תפילה לא היתה אפשרית שם, כדברי חז"ל ממאמר משה רבינו ע"ה ([[]]): "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ד'". וכאן עשה השי"ת לחיבת ישראל דבר גדול, שנגלה בקדושתו במקום ההוא הטמא עד שנקבעה בכל בית מישראל קדושת מזבח להיות ראוי גם-כן להקריב קרבנות, כדברי חז"ל "שלשה מזבחות היו לאבותינו, המשקוף ושתי המזוזות". אך עיקר הנס שהיה בזה, ששינה הקב"ה סדר השראת הקדושה מכפי מה שנהג בטבע הקדושה וחוקה. כי אנו רואים המנהג הקבוע, כשהשי"ת משרה שכינתו וקדושתו ית' במקום, הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בין הקדושה דבר של חול ומכל-שכן דבר טמא, על-כן בחר בירושלים וסביבה ארץ ישראל, וככל סדרי עשר קדושות שהן מוקפות, שכל אחת מקפת את חברתה באין הפסק בינתים. וכאן השרה שכינתו כעין קדושת הארץ וקדושת המזבח בארץ מצרים, ולא היה אפשר כ"א בדרך דילוג וסירוגין רק בבתי ישראל.

והנה ודאי היה זה לצורך, שתהיה דרך ההצלה רק באופן זה, שיהיה שלוח משחית להכות את מצרים, ולא יהיה מבחין בין צדיק לרשע משניתנה לו רשות, עד שהיה צורך שהשי"ת ישרה שכינתו בכל בית של ישראל, ועי"ז לא יתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. והלא היו כמה מכות עד כה, וגם שם שם השי"ת פדות בין עמו למצרים, ולא היתה כל ההכנה הגדולה הזאת! וע"כ צריכים אנו לבקש טעם הדבר, שדוקא במכת בכורות היה דבר נחוץ שיהיה בסדר הזה.

לבין "ניתנה למשחית רשות".

אבל הוא מתרץ רק על "ועברתי בארץ מצרים".

לא על "והכתי כל בכור".

או שמא במדרש עצמו כתוב רק "אני ולא מלאך שרף ושליח" ורק בעל ההגדה פירט "ועברתי" אני ולא מלאך, "והכתי" אני ולא שרף וכו'.

לא יודע צריך לראות את המקור במדרש עצמו

שה' הכה בעצמו את הבכורות (ואז לא ברור מה עם המשחית) אז עדיין "פסח" יכול להתפרש בתור "חסם והגן". כדוגמת הגנתו של ה' על משה מפני ה' עצמו "ושכותי את כפי עליך עד עברי"

אני מכיר את הגמרא בעבודה זרה יב, ומחלוקת הרשבא והרן שם, האם מראית עין בעבודה זרה אסורה גם במקום פיקוח נפש. הרמא (יורה דעה סימן קנ סעיף ג) ועוד אחרונים פסקו להקל (והגרא שם החמיר)

אבל אולי יש חילוק בין מקרים שונים. בסנהדרין עד-עה, בסוגיה עם נעמן ובית רימון, נשמע שדווקא בגלל שהוא היה בן נח ולא ישראל היה לו מותר

אני לא מכיר מה אומרים להלכה. אבל בסנהדרין סא נחלקו אביי ורבא האם העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, ולא קיבלו עליו כאלוה ('אלי אתה'), חייב או פטור. וכמדומני שהראשונים שם אומרים שגם לרבא שאומר שפטור, זה כשכבר עבר, אבל לכתחילה צריך להיהרג ולא לעבור... 

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

נוקלאוטידים= 4 הבסיסים שאמצעותם נכתב הקוד הגנטי. 4 מולקולות. 2 פורינים 2 פרימינים.

ציטוזין ותימין, וגואנין ואדנוזין. (כאשר יש אורציל ברנ"א במקום תימין).

מחוברים ביניהם בשרשרות ריבוז וADP (מולקולת אדוניזין עם שני פוספטים במקום שלושה).

פוטוסניתזה=היכולת להמיר אנרגיית אור להרכבת סוכר מחומרים אחרים.

אוטוטרופי=יצור חי שמייצר את האנרגיה וחומרי הבניין שלו בעצמו ולא לוקח אותם מיצור חי אחר.

נוטריינטים=חומרים שהצמח לא יכול לייצר בעצמו והוא צורך אותם ממקור חיצוני

כיום ידוע שהקוד הגנטי בנוי מרצפים של מולקולות מסוימות.

לא מספיק מבין בזה, אבל אין מניעה שבעתיד אולי יצליחו לייצר קוד גנטי שבנוי ממולקולות אחרות ויהיה יותר יעיל, וייתכן שייתן יותר אפשרויות מ4 אפשרויות מתחלפות שיוצרות את הקוד של היום.

גם החלבונים עשויים סך הכל מ20 אבני יסוד קבועות (חומצות אמיניות).

ייתכן שבעתיד יצליחו לייצר מבנים דמויי חלבונים שעשויים מיותר מ20 אבני יסוד.

תחשוב על לגו שעשוי מ20 סוגי חלקים. ואז מייצרים לגו שיש בו 40 סוגי חלקים. זה נותן יותר אפשרויות.

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

בנושא אבל זה מה שאני יודעת...

יש דרגות בבריאה, כשאדם יהודי אוכל בהמה שהיא בדרגה פחותה ממנו הוא מעלה אותה בדרגה על ידי הברכה וגם פיזית-היא סטגשל הופכת להיות חלק ממנו, זו הסיבה לכך שה' ברא בהמות והחליט על חלק מהן שהן כשרות ועל חלק שלא(יותר אכזריות וכדו').

איך שאני רואה את זה-הקב"ה משגיח ומסדר את העניינים כך שאדם שמסוגל להעלות את הדרגה של הבהמה ולא לרדת בגללה-לא יהיה צמחוני ואדם שלא-כן יהיה, לא בקטע של יותר צדיק או פחות צדיק אלא פשוט אם זה מה שמתאים לו לעשות או שלא, קצת כמו שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לשבת ללמוד תורה ויש כאלו שהתפקיד שלהם זה לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים, זה לא שהם יותר צדיקים מהם, המקרבים מסוגלים לקרב ולא ליפול והלומדים מסוגלים לשבת שעות וללמוד, עניין של תכונות יותר חזקות ולא של טוב או רע...

שמוסכם שיש דברים בהכשר בית יוסף שאסור לאכול...??

זו נקודת הנחה לא נכונה. זה בד"צ אחרי הכל.

תדייק בניסוח אולי.

וזה לא אומר שום דבר זה שיש חותמת

אפשר לשאול מאיזה דברים צריך לחשוש יותר/ לא צריך לחשוש (אבל "אסור"?)

זה עניין כבד מכדי לשאול עליו בצורה כזו פשוטה ובמקום אקראי

חושבת שצריך מקור מוסמך לתשובה רצינית

יש להם דברים עם כשרות בית יוסף, שהם כן ממליצים עליהם.

מומלץ לאכול?

יש להם גם קבוצות ווטסאפ למענה בשאלות ותשובות

לא לפי אסור ומותר תחת כשרות אלא בכל מוצר איזה כשרות מומלצת.

כשאתה רוצה לקנות משהו מסוים אתה יכול למצוא ברשימה הכוונה (מלשון כיוון) לכשרות המומלצת על ידי כושרות. וגם באופן כללי מה דורש יותר הקפדה.

כשזה מוצר שבא בכשרויות שונות ואתה רוצה להיות יותר בטוח כדאי לחפש קודם שם

עריכה: חיפשתי. אתה כן יכול לחפש בד"ץ בית יוסף ברשימת המומלצים אבל תמצא שם מוצרים בודדים שזאת הכשרות המומלצת עליהם , אז אם אתה מחפש רק מה שמותר בבדץ בית יוסף לא ישאר לך מה לאכול 😆. כלומר הדגש כן על כל סוג אוכל (בשר, ירקות עלים, כו' וכו'). מה הכשרות המומלצת. זה מה שהבנתי מהחיפוש אבל יש באמת הרבה מידע.

”יש בד"צים פרטיים שמפעילים מערך משגיחים עצמאי ודורשים הקפדה על חומרות מיוחדות, כמו בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ הרב לנדא. בד"צים אחרים לעומתם הם אשליה אחת גדולה. הם מסתמכים על המשגיחים שלנו ולא דורשים שום דבר מעבר למה שדורשת הרבנות. כל ה'תרומה' שלהם היא בגביית כסף על התעודה. בד"ץ בית יוסף הוא דוגמה מובהקת לפרצה הזו. זו מערכת שגובה כסף ותו לא”

קטיף".

לכל המוצרים בארץ עם בדצ יש גם הכשר של הרבנות

כמובן כל אחד יכול לבחור את הסטנדרטים שלו ולכל אחד יש את המנהגים שלו, ומותר לברר על מה אנשים ממליצים ולמה

הזכירו בשרשור את כושרות. כושרות עצמם מדגישים "שרובם המוחלט של המוצרים שעליהם ישנו סימון כשרות מוכר – הינם כשרים". רשימת המומלצים שלהם נקבעת לפי סטנדרטים (גבוהים) שלהם (למשל - שהמוצרים כשרים לכל העדות לכתחילה, בלי לתת רשימות נפרדות לבני עדות שונות). הם גם כותבים שבעופות בשר וירקות עלים הם בדקו באופן ספציפי כל מוצר וחברה, ואילו בשאר המוצרים הם לא בדקו ולכן בהם הצטמצמו לרשימה של בדצים שהם סומכים עליהם בכל מצב שיעמדו בסטדרנטים שהם רוצים

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...