מי שלא יודע, הכופרים מוגדרים כשונאי ה'.

אביא את דברי הרמב"ם מתוך הקדמת פירושו לפרק "חלק " במסכת סנהדרין:

"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, וְנִתְבָּרְרָה אמונתו בהם – הוא נכנס בכלל ישראל. וּמִצְוָה לאהבו ולרחם עליו, וְלִנְהֹג עמו בכל מה שֶׁצִּוָּה השם יתברך איש לחבֵרו מן האהבה וְהָאַחֲוָה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת הַתַּאֲוָה והתגברוּת הטבע הגרוע – הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא. והוא מפושעי ישראל.

וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל לאדם יסוד מאלה היסודות – הרי יָצָא מן הכלל וכפר בעיקר. ונקרא "מִין" וְ"אֶפִּיקוֹרוֹס" וְ"קוֹצֵץ בַּנְּטִיעוֹת". וּמִצְוָה לְשׂוֹנְאוֹ וּלְאַבְּדוֹ. ועליו נאמר (תהלים קלט כא): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא, וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט"."

אסור לשנוא לפני שמוכיחים, ואנו לא יודעים להוכיח.

מי שמגשים שחושב שהוא איזה כח עליון ועל ידי תפילה יגרום לו להשתנות וכו'

לפי הרמב"ם הוא ראוי למיתה על אחת כמה וכמה מעובד עבודה זרה ומעלה חמה ואויב ה' יותר ממנו.

כי עובד עבודה זרה לפחות מכיר את ה'. לעומתו המגשים הופך את ה' לאיזה מציאות חיצונית לו (שבהכרח אינו ה' שהרי אם הוא חיצוני אלי אני יכל להתקיים בלעדיו) ועל כן כופר בעצמותו של ה'.

מורה נבוכים חלק א פרק לו

מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לו – ויקיטקסט

ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו דכתיב  אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז.

(יומא ט עמ' ב)

בס"ד

אני חושב שיש מקום , כלפי לא יהודים בשעת מלחמה וכדו' , מפני שהם אויבי עם ה' ולכן הם אויבי ה' , ומצווה לשנאותם.

כלפי יהודים , הפשט הוא שכן , אבל מבאר בעל התניא בשם הבעש"ט (ושמעתי שגם מרן הרב הלך בשיטה זו) שהמצווה לשנוא את שונאי ה' כפי שכתבו אחרים היא רק מצד הרע שבהם , ולכל ישראל יש חלק אלוק ממעל וחלק זה וודאי וודאי שאין לשנוא אלא יש לאהוב אהבה רבה וגמורה ולהתפלל לרחמים על איש זה וכו' ולקרבו באהבה וכו' אם אני לא טועה זה נמצא בפרק כ/כ"א בתניא , מוזמן לבדוק ולעיין

אגב , כשאני אומר שיש מקום אני לא מתיימר חלילה להיות המתיר לשנאה במקרה זה או אחר אלא רק לומר נקודה כללית.  גדולי הדור הביאו תשובות נפלאות בעניין זה.

בס"ד

שהם שונאי עם ה' ולכן הם גם שונאי ה'.  גם אם הם חושבים שבכך הם מקדשים שם שמיים , היה עליהם להתנער מגאוותם ולראות שלמרות הכל אנחנו עמו , ולא לשנוא אותנו.  במקום זה ממשיכים לחשוב שאנו הבוגדים והם ישראל האמיתי , לכן הם משונאי ה' גם כן.  מדובר כמובן רק על אלה שבאמת חושבים כך ואני בטוח שיש לא מעט שכבר מקבלים את העובדה של עם ישראל.  אם אותם ערבים יצאו מכלל שונאי עם ה' הם לא יהיו איתנו במלחמה ויהיו מראשוני תומכינו

אגב לפי הרב אורי שרקי העניין שלנו עם הערבים שורשו ביצחק וישמעאל , יש לו על כך שיעור מאוד מעניין , ממליץ ביותר.

בס"ד

כמו שאמרתי , אני לא מתיימר להגיד שזו מצווה או מתי זו מצווה. בשביל זה יש את גדולי הדור ואני רק אמרתי מה הבנתי מהם

אני חושב שזה זה 

אני מאמינה שזה מלווה בשינאה by default, כי הוא קרא תיגר על מלכות ה'.

בין יהודים שינאה אף פעם לא מומלצת, ולראיה בתקופת אחאב, כולם היו עובדי ע"ז, אבל בגלל שהיה שלום ביניהם שום אויב לא יכול היה עליהם.

בתקופה שלנו, אף אחד לא באמת עובד ע"ז (אם לא מחשיבים כסף לע"ז חחח), כך שאני באמת מאמינה שרק אם תהיה אהבה בינינו (דתיים-חילונים-חרדים וכיוצ"ב), שום מחבל לא יוכל לנקוף אצבע על אף יהודי.

הלוואי שהייתי יכולה לעמוד בדברים שכתבתי...

כך שלא שייך לחלק את העם לימנים-שמאלנים. 
בגלל שאנחנו בפורום של דתיים, חשבתי שהחלוקה הנכונה יותר בעינינו, לפחות, תהיה דתיים-חילונים-חרדים (ושכחתי לציין את המסורתיים, שהם בעצם הרוב...). 

זה שמישהו חושב אחרת ממני, לא אומר שצריך לשנוא אותו, כל זמן שזה לא פוגע בי באופן קיומי.

אם אדם חושב שלהחזיר שטחים מא"י זה מה שיביא לנו שלום, אז אני חושבת שזה פוגע בי באופן קיומי, כי ברגע שהערבים יהיו השכנים של בירת ת"א, השלום בטח לא ישרור כאן, אלא נצטרך להתמודד עם פיגועים תדירים יותר קרוב אלינו.

אני לא שונאת שמאלנים. אני שונאת את הדעות שלהם. יכול להיות שהם בתור בני אדם אנשים מאוד נחמדים, אבל זה לא סותר שהדעות שלהם משובשות.

גם אני מקווה שהסוף לא יהיה דומה לשל מלכות ישראל, וצריך הרבה תפילות בשביל זה.

אני יודעת שאהבת ממון זה ע"ז, אבל זה "קצת" שונה מהע"ז הקלאסית של להשתחוות לפסל. נכון שאנשים מוכנים לעשות הרבה דברים שפלים בשביל כסף, אבל עדיין אפשר טיפ טיפה לסנגר ולומר שזה בשביל להתקיים במדינה שהכלכלה בה לא מיטיבה עם רוב אנשיה. בע"ז הקלאסית של השתחוויה לפסל אין את הטענה הזאת, כלומר א"א לומר שאנשים השתחוו כדי להתקיים פיזית (למעט התקופה של מלכות יוון).

לטענה האחרונה, לא אתייחס, כי אני לא מכירה אישית את הבן אדם, ולא אני הסמכות לשפוט אותה.

הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט כב תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי

זה ההמשך.

הבעיה שאתה לא מבינים מי זה ה'. ולכן למה צריך לשנוא את שונאיו רמז: זאת לא קנאה דתית. מי שחסר מצפון למשל הוא שונא ה' ואותו יש לשנוא

א. בקיצור: לעומתינו הנבראים שהגוף שלנו הוא רק האמצעי שבו אנחנו עצמינו יש לנו כח למפגש עם החוץ שלנו. כך הגוף הוא חיצוני לנו הגוף איננו אנחנו. אלא סימן על עצמותינו. עצמות הבורא שום דבר הוא מחוץ ממנו כך שכל הגדרת חוץ לגביו לא רלוונטית. זאת ההגדרה הפילוסופית.

לכן ניסיון להגדירו בשכל או ברגש איננה נכונה כי השכל והרגש תמיד מדברים על משהו שקיים כמחוץ למציאות שלנו. וממילא לחשוב עליו ככח עליון כו' זאת טעות זה לא ה'. שום דבר יכל להתקיים בלעדיו אם הוא מבחוץ לי אז אפשר בלעדיו.

המפגש שלנו עם ה' הנקרא נבואה זהו מפגש שבו אנו נפעלים לגמרי אין אני והוא כזולת. למשל: תחושת הקיום שלי איננה נובעת מהוכחה הגוף זז אני קיים אני חושב אני קיים. יש את ה'אני' כנתון לא שייך להתווכח על זה כי אינני מסתכל על זה מבחוץ זה חלק ממני ואז אותו 'אני' הוא חושב ומרגיש. כך למשל את חווית החיים ניתן להסביר שכלית ורגשית אבל את החוויה עצמה אין מילים שכליות ורגשיות לבטא את התחושה הזאת. משום שאז צריך להסתכל על זה מבחוץ וזה כבר לא התחושה. שבה אני נפעל לגמרי. גם העיקרון המוסרי שלא לפגוע בחפים מפשע בלי סיבה מוצדקת היא איננה בנויה על הוכחות אלא מצד שכל אדם שהוא חי זה חלק ממנו. אלא אם כן הוא כל כך מתעלם ומכהה את החוש הנבואי הזה עד שנהיה לחסר מצפון. כגון עמלקים. על פי רוב.

לכן כל הופעה של ה' באמת על פיה אנחנו מודדים עד כמה החיים יותר טובים או לא. לשכל יש מושכלות ראשונות וכו' על פי זה מודדים את טיב ההשכלה. כל מפגש עם ה' הוא המדד האמיתי לכל דבר. הנבואה הוא הקישור של כל מה שקיים אל מקורו האלוהי כך שהוא טבעי לחלוטין אבל לא תמיד שמים לב אליו.

כאשר ישנו חיבור גדול יותר אל ה' שאיננו מוגבל בשום שכל או רגש אז גם החיים משתחררים מהגבולות שנמצא בהם בדרך כלל למשל על ידי גילוי ה' במצרים היתה יציאת מצרים כל הטבע עצמו יצא גם ממיצריו וכו'.

ב. לא צריך לשנוא את שונאיו כחובה זה בא באופן טבעי. כאשר האדם מחובר אל ה' לא על ידי הדת על ידי הוכחות נסיבתיות אלא חש בחוש הנבואי שלו חיבור חזק אל הבורא עולם שמעלה אותו למעלה מכל הגבולות שבחיים. ופוגש אדם אחר שכל כולו הוא התרחקות מאותו חוש נבואי זה. (נציין שגם לחיים אין משמעות מצד עצמם כאשר הם נובעים מהחלטה שכלית של להנות משום שבסופו של דבר יכולים להיות ההנאות מעטות מהסבל של החיים מה שמוביל לכפירה בה' שהיא התאבדות).  המתבטא בחוסר מצפון מוסרי , באמונה חזקה של דטרמניזם וכו' הוא מתרחק מהם כמו מאש. כי שנאה פירושו התרחקות וכל השתלטות שלהם על חייו תגרום לו להתקוטט עמהם כי לא יתן להם. אין מדובר על רצון לחנך בכפיה את הזולת אלא שהוא מזיק לו. אינו רוצה לראותו.

ג. האדם שאיננו מונע מכבוד עצמי וכדו' אלא כי באופן טבעי מתחבר אל ה' בחוש נבואי וחש שהזולת הוא סיבה למיעוט הופעת ה' בעולם ועל ידי פגיעה בו הוא יחזיר את הופעת ה'. כמובן לא פגיעה מיותרת שאיננה נצרכת למטרה זו. הרי הוא שיכל לעשות זאת.  כמו פנחס שהרג את זמרי בן סלוא שבעל גויה באמירה מול משה שיעשה זאת. והוא היה נשיא ועל ידי הריגתו המגיפה נעצרה.

ד. היום בעולם הדתי רוב הדתיים לא מכירים את ה' הם מגשימים אותו ככח עליון כך שפגיעה במישהו שנגד הדת לא באמת תגרום הופעת ה' שהרי שניהם לא חשים שום דבר לא יודעים על מה מדברים וכו'.

קנאה דתית פירושו של דבר בגלל הבנה שכלית או רגשית על ה' באופן נסיבתי למשל אם יש עולם זה יש בורא וכו' למרות שזה נכון אין לו שום קשר בין תורה ומצוות לבין הופעת ה' ואינו רואה שום קשר בין החיים לתורה ומצוות. דרך אגב אין גם שכר ועונש במצב כזה למשל צרעת על אמירת לשון הרע אין כיום שהרי אין גילוי שכינה. במצב כזה שפועל בלי שום חוש נבואי אלא על ידי ניחושים מושכלים ורגשיים זאת קנאה דתית. שמטרתה לכפות על הזולת שיהיה כמותו ואיננו קשור לשנאת ה' שעניינה מניעת נזק שיכל להתקיים עקב התרחקות מה'. הדתיים כבר מרחוקים מה' זה לא משנה.

ה. ניסיון להתרחק מהם כמה שיותר ומהשפעותיהם. ולעשות הכל בשביל להפסיק הזאת שזה תכלית שנאה שנאתים. כמו שכל אדם אוהב את עצמו וימנע מכל אחד להורגו כך יש לשנוא אותם אבל לא כחובה אלא זה בה בטבע בגלל החוש הנבואי כפי שאמרתי לא בגלל כבוד לדת או משהו כזה פגיעה בו כמייצג דת.

ו. הסברתי.

והכל לפי דרגתו האמיתית צריך לשנוא את העוול בעולם. לעומת זאת אנשים בעצמם את מי שמרגיש שהוא מרחיק אותו מאותו חוש נבואי שיש לו אפילו אם היא הרמה הכי פחותה למשל לפחות הכרת המוסר. אז יעשה מה שצריך בשביל להימנע מריחוק זה. למשל היום מתייחסים לרצח של יהודים כדבר לגיטימי או לפחות כדבר שניתן להכיל. ילד שלא נפגע בו החוש מזדעזע מדבר כזה. אנחנו ממש צריכים לפחד מלהיות מנותקים עד כדי כך... בגמרא מובא דוגמא שכאשר אני רואה יהודי חוטא בדבר ערוה למשל אשת איש ואינו יכל להעיד עליו שהרי הוא עד יחיד הרי צריך לשנוא אותו על מנת שיהודי זה לא ישפיע עליו. אבל כיום נו... עדיף לרחם זה לא שדתיים במצב טוב יותר.. אז זה תלוי האם השנאה תועיל לו מהשפעה זרה או לא. וזה לא שאנחנו עד כדי כך נקיים שאדם זה או אחר ישפיע עלינו לרעה עד לשנא אותו יעזור למשהו.

השנאה יכולה להיות בדרך כלל כלפי הרוצחים שבאים לפגוע בעם ישראל דוקא. אלא שאני מודה שזאת אחריות שלנו שחלק מהם שולטים בערבים כיום משום שאנו נותנים להם לגיטמציה מוסרית וכלכלית. אז אני מעדיף לא לשנוא ערבים. גם אם שייכים לצד האויב שלי אלא רק את המחבלים בעצמם לא לתת להם לחיות אפילו רגע אחד.  היום למשל לערבים אנו פועלים כך שרוצחים הם המנהיגים שלהם ולא באמת פעלנו כראוי על פי תורה מה שצריכים לעשות. כך שאני לא יחוש בנח לפוצץ בניין של חמס עם ילדים כאשר אנו מממנים כספית את המצב הזה. לו היינו מכירים בודאות שאויב מונע משנאת ישראל ולא מחיפוש זכויות לעצמו שעל פי ההלכה צריכים לתת להם לחיות כרצונם רק שישמרו שבע מצות בני נח. כולל משפט.  ולפי תוכנית זהות דרך אגב לכל אחד תהיה לו דרך לחיות כרצונו. אם למרות זאת יקומו מהם שונאים. הרי זה לא נובע מסיבה קיומית אלא מחוסר רצון לסבול את נוכחות הא-לוהית כעם המוסר. וכמו שאמר היטלר ימ"ש אני שונא את ישראל כי הם הביאו את המוסר לעולם.

במילים פשוטות לשנוא את כל מי שיש לו בעיה עם הזהות היהודית. שיש לו בעיה שאני יהודי. כי מי שלא שונא אז נותן לגיטמציה בנפשו שניתן לשלול את זהותו.

אסיים בדברי הרבי מחב"ד קודם הרבי מלובביץ (עם ביאור מהרבי)

הייתה הנהגתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע לקרב את כל ישראל, גם את אלו שעליהם אמרו "מורידין ולא מעלין". וכששאלוהו הכיצד, ענה: הסדר בתורה גם הוא תורה. בשולחן ערוך ישנם ארבעה חלקים וחושן משפט הוא החלק הרביעי. בחלק זה עצמו ישנם ארבע מאות ועשרים וכמה סימנים, וההלכות אודות "מורידין" מופיעים רק בסימנים האחרונים. ללמדנו שרק אחרי שילמדו ויקיימו את כל דיני השולחן ערוך מתחילת אורח חיים עד לסימנים אלו, אז יפסקו דינים אלו.

הכוונה בזה: כשעושים ליהודי דבר שהוא היפך הטוב וטוענים שכך הוא על פי תורה, הרי (נוסף על מה שייתכן שיש לו טעות בהלכה) ייתכן שהוא עושה זאת בגלל איזו פני', או לפי שבטבעו הוא איש רע, והוא מטעה את עצמו שעושה כן מפני היראת שמים שבו. אולם כשעושים טובה ליהודי, אזי אין שום ספק כלל שמצווה הוא עושה.

ונוסף לזה, גם ההנהגה של "תכלית שנאה שנאתים" נובעת מאהבת ישראל (כדי להשפיע עליהם) אלא שיש כאלו שצריך להראות להם אהבה מלכתחילה, וישנם כאלו שכל כך התרחקו בגלוי עד שקירובם יכול להתבצע רק בדרך זו.

ומצווה למחות אותו באופן אקטיבי, ולא מתוך הגנה עצמית. לא משנה אם הוא מונותאיסט. 

גם בלעם הרשע הגיע לדרגת נבואה דומה לשל משה רבינו, ובכ"ז הוא מצד הטומאה, ולא היה ספק שצריך להרוג אותו.

ברגע שגוי מכריז בריש גלי שהוא מעוניין להשמיד את עם ישראל, באותו הרגע ממש הוא איבד את זכות קיומו. 

אם הכוונה ב-לא לחמול על עמלק היא לשנוא, אז כן, יש מצווה לשנוא אותו.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל בשם אביו ציין, שיש דין של 'עמלק' לכל עם הרוצה לפגוע בעם ישראל או מתכנן להשמידו.

מתוך: 'איש האמונה', 'קול דודי דופק', עמ' 101 (הוצאת מוסד הרב קוק) ושם בהערה.

כנראה אוהב את הדת שלו אבל לא את ה'. כפי שאמרתי ה' הוא לא חיצוני למציאות שלנו עד שכופה עלינו את מצוותיו מבחוץ זה כבר לא ה'.  לכל גוי יש לו גם כן חוש נבואי המודיע לו את שבע מצוות בני נח זה נקרא בלשונינו מצפון.

כל מי ששונא את עם ישראל מצד יהדותו שקשור באופן מהותי לתורה ולהופעת ה' בעולם. אז יש לו בעיה עם ה' ולא עם ישראל שלא בחרו להיות יהודים. ולכן הוא שונא את ה' ניתן להוכיח זאת אגב מהמדרשים

אמרו חז"ל (ספרי, מטות קנז): "'וידבר ה' אל משה לאמר: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין' (במדבר לא:א-ג). להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם". כלומר, הקב"ה אמר למשה לנקום את "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'", להודיענו שהיינו הך. ועוד אמרו חז"ל (ספרי, בהעלותך פד): "'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך' (במדבר י:לה), וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום". וכן (ספרי, מטות קנז): "אמר להם [משה]: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר (נחום א:ב) 'א-ל קנוא ונוקם ה''".

לא אכפת לי מה הסיבות שלו לשנאה  מדוע הוא מפרש את נוכחות כיהודי כבעיה כמו שלא מעניין אותי מה הבעיה שלו עם נוכחות ה'. זה נכון שאני יכל להסביר אבל אני לא בא לחנך אותו. אם יש לו בעיה עם הזהות שלי כיהודי אז אני אמנע כל פגיע בזהות שלי. וזאת שנאה מכיון שאם לא אני נותן לו לגיטמציה. וזה לא בהכרח בהריגתו אבל במקרה של אויב ההריגה זאת הדרך להגן על הזהות היהודית שלי ולכן אעשה זאת בכל הכח עם כל השנאה.

אבל אם זה אדם שלא מוכן לפגוע במלחמה אז אפשר לשוחח איתו כי כמו שאמרתי הפגיעה כתוצאה של שנאה איננה אלא בשביל למנוע את הנזק שהוא יגרום לי. זה לא קשור לחינוך שלו זה. ההגנה עצמית זאת גם הגנה ערכית. ובגלל זה צריך לשנוא.

לכן לגבי מלחמת ישראל נגד אויביו, שהם גם אויביו של הקב"ה, אמרו חז"ל (תנחומא, שופטים טו): "'כי תצא למלחמה על אויבך' (דברים כ:א) - מהו 'על אויבך'? אמר הקב"ה: צאו עליהם כאויבים, כשם שאינם מרחמים עליכם כך אתם לא תרחמו עליהם". 

אנחנו כבני אדם לא מונעים בשכל רק אלא יש לנו רגש כאשר אין שנאה אזי אנו לא מתרחקים כראוי מהדבר שצריך להתרחק ממנו. הערבים מונעים משנאה ואנו כממשלה תמיד נכנעים להם. הסיבה שידם לתחתונה היא רק מכיון שלא היה להם יכולת צבאית ראויה. היטלר עם השנאה כבש את העולם.

כמובן להיות שונא כל מי ששונה ממני זו טעות. אלא רק מי שמאיים על הזהות היהודית שלי. וכמובן ככל שמאיים יותר אני שונא יותר. אדם בלי שנאה לא יפעל כראוי כנגד אויביו. כמו המדינה שלנו מלאת אהבה לאויבינו עד שמשתמשת בחיילי צה"ל כמצבור בחיים שלהם לייצר איזון כלשהו בין אויב שמגיע לו זכות כמו אזרח ולא חותרת לניצחון

אדם שאינו שונא את מי שפוגע בו אינו אוהב את עצמו גם כן. האהבה מולידה שנאה. דוקא מפני שאני אוהב את הזהות היהודית שלי אני שונא את מי שרוצה לערער לי אותה. אדישות כלפי האויב היא גם אדישות כלפי החיים שלי ושל עמי. אהבת עמי מולידה את שנאה אויבי. זה דבר פשוט כדברי דוד המלך "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע". זה דבר משמח לראות בנקמה.

וכדברי הגמרא גדולה נקמה שניתנה בין שני אותיות (שמות ה') שנאמר "אל נקמות ה' ". מי שפוגע באלהים שלי כלומר בתכלית של החיים שאין למעלה ממנה אני מזדעזע ממנו ושונא אותו יש כאלה שהאלהים שלהם היא ההנאה שלהם באותו הרגע הקרמבו באותו הזמן זאת התכלית בדמיונו שאין למעלה ממנה ואם יהיה לו את זה אז.... זה האלהים שלו ולא יסבול מישהו שיפגע לו בקרמבו.

ויש כזה שהתכלית שלו הוא שירויח ארבעים אלף כל חודש ואחד תכליתו הוא כבוד. כל אחד רואה אלהים בדבר שלו. והאמת שאין זה האלהים האמיתי התכלית שאין תכלית אלא הוא שאיננו משתנה 'אני הויה לא שניתי'. השאר זה דמיונות.

השנאה זה רגש טבעי שאנשי המדינה עשו תרגילים שכדי שלא ננקום בערבים נאמר זה לא בטוח פיגוע... להגיד זה מזמן וכו' תפתחי את התנך תראי אנשים אמיתיים תסתכלי על המציאות היום תראי אנשים מפלסטיק.

לא אמרתי לנקום ולשנוא כל מי שפוגע בי אלא כל מי שפוגע בי בגלל שאני יהודי.

 חז"ל (תנחומא, מטות ד): "משה מתאוה לראות בנקמת המדינים קודם שימות והיה מבקש מן הקב"ה על כך שיראם בעיניו, ועליו נאמר (תהלים נח:יא): 'ישמח צדיק כי חזה נקם'". מדייק הרב כהנא: "משה מתאוה" כתוב כאן, לא רק רוצה או חפץ או מקוה, אלא מתאוה, כלומר, תאוות הצדיק היא לראות בנקמת הרשע, כי אז רואים ש"יש אלקים שופטים בארץ".

ואמרו חז"ל (ספרי, מטות קנז): "'וידבר ה' אל משה לאמר: נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר: החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין' (במדבר לא:א-ג). להודיע שבחן של צדיקים שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמת ישראל שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם". כלומר, הקב"ה אמר למשה לנקום את "נקמת בני ישראל", ומשה אמר "נקמת ה'", להודיענו שהיינו הך. ועוד אמרו חז"ל (ספרי, בהעלותך פד): "'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך' (במדבר י:לה), וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום". וכן (ספרי, מטות קנז): "אמר להם [משה]: לא נקמת בשר ודם אתם נוקמים, אלא נקמת מי שאמר והיה העולם, שנאמר (נחום א:ב) 'א-ל קנוא ונוקם ה''".

במדרש (קהלת רבה ח:[ד], בראשית רבה נה:ג) נאמר: "'באשר דבר מלך שלטון' (קהלת ח:ד) - אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, כתבת בתורתך 'לא תקום ולא תטור', ואת נוקם ונוטר שנאמר 'נוקם ה''... א"ל הקב"ה: אני כתבתי בתורה 'לא תקום ולא תטור את בני עמך', אבל נוקם ונוטר אני (נ"א את) לגוים, 'נקום נקמת בני ישראל'. לקיים מה שנאמר 'כאשר דבר מלך שלטון'". ועל זה נענש אחאב, אחרי שבן הדד מלך ארם עלה על שומרון, ובחירוף ובניאוץ ובבוז אמר לאחאב  (מלכים א כ:ו): "כי אם כעת מחר אשלח את עבדַי אליך וחפשו את ביתך... והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולָקָחו". 

קטעים אלו נלקחו מספר אור הרעיון של הרב כהנה עם ציטוט מחז"ל כמובן

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!