תמיד אומרים שזוגות מגלים מחדש שהם זוגות אחרי שהגוזלים עוזבים, אנחנו מצאנו רק שני מתבודדים, שמתחילים לראות את קו הסיום של מירוץ החיים ופתאום מגלים שאת תנועת הריצה חסרת המעצורים לכיוונו מחליפה סדרת השתהויות כאילו לא מכוונות, קצת קשירות של שרוכים, מדידות דופק עקביות ומתיחות רבות הדר שתם זמנו. המשכורת שבדרך כלל בוזבזה לקול תשואות מלאות קנאה על חופשות חלומיות שתמיד נגמרו ביקיצה התחילה להיכנס לקופת חסכון וגמל וביטוח רפואי נוסף, לכל מקרה. בחורף האחרון נוסף מעיל חדש לארון, עבה מהרגיל, כי הישנים כבר לא מספיק מחממים. זה נכון, אבל הוא מאפשר בנוסף להשחיל מתחתיו חגורה לתמיכה במותניים בלי שהדבר יורגש, ומכסה בכתפיות עבות ותפרים הדוקים את הכפיפה הקלה שמבצבצת מקצה הגו הזקוף עד לאחרונה. פנים לא מוכרות, נשכחות מלב, מוצגות על המראה שכבר לא מוחלפת לפי האופנה. החייכנות הנימוסית שהחליפה את המבטים המשולהבים איתם נכנסנו לדירתנו הראשונה מפנה מקום לאכזבה משותפת וחמצמצה של "הנה, אלה חיינו, בדיוק כפי שהשארנו אותם לפני עשורים." הלוואי, אך אותות הזמן ניכרים בהם, החריצים, הגבינים, חוסר האמון והתקווה יחד עם הדחף העיוור לשרוד בביטחה שאפתנית, כולם ניבטים מבעד לעיניים הדהויות ממצגי שווא נאורים, פאר היצירה האנושית בניוולה.
הנה גם החבר בחליפה השחורה מושיט ידיים מנומסות, מזכיר לנו כמה חיכינו ממנו ומפניו, ושכל ההזהרות שקיבלנו יכלו רק לדחות, אך לא לכלות. אצבעותיו כמפרקי פסנתרן, עדינות ונחושות, מפיקות צלילים נוגים של אנחה כבושה כשנפרדים מהמיטה, ואחת הפוכה כשמתיישבים, סדרת בדיקות לסיכון במחלות רק ליתר ביטחון כמובן, ומעקב מתמיד אחר קרחת היער שמפנה דרך לחרושת הקמטים בפרצוף ההוא, בראי.
תם ולא נשלם.
הנה גם החבר בחליפה השחורה מושיט ידיים מנומסות, מזכיר לנו כמה חיכינו ממנו ומפניו, ושכל ההזהרות שקיבלנו יכלו רק לדחות, אך לא לכלות. אצבעותיו כמפרקי פסנתרן, עדינות ונחושות, מפיקות צלילים נוגים של אנחה כבושה כשנפרדים מהמיטה, ואחת הפוכה כשמתיישבים, סדרת בדיקות לסיכון במחלות רק ליתר ביטחון כמובן, ומעקב מתמיד אחר קרחת היער שמפנה דרך לחרושת הקמטים בפרצוף ההוא, בראי.
תם ולא נשלם.
