עדיין קוראים להם ישראל.
עיין נחמיה ב י
הוא "יהודה" אז איך קוראים לתושביה?
יהודים.
והרי יש גם יהודים במקומות נוספים בעולם, וכמו כן, יש בארץ בני מיעוטים
שאינם יהודים. (דמיינו במקום "ערבים ישראלים" "ערבים יהודים" )
על מנת למנוע 2 בלבולים אפשריים אלו, לא נקראה המדינה יהודה.
הם פשוט אנשים חשוכים ומגעילים שבטוחים שהם עליונים כי הם פשוט כאלו. אפס ביסוס.
זה מטורף איך שהעם לא שם לב לזה שיש מגמה כזאת גדולה של פוליטיקאים שטוענים שיש לנו זכות הסטורית ודתית על הארץ, אבל שבת?! עד פה.
והלוואי שזה היה מצחיק...
מי גזען? ומי נקרא "חשוך ומגעיל"??
מתוך קישור זה:
https://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/DY_Item/6336-sFile.pdf
מגילה יב/ב מיהו "יהודי"?
הרבה סבורים כי היהודי הראשון הוא אברהם אבינו. אך בדברים שלהלן נגלה כי אין זה כה פשוט.
בראשית דרכו של הכינוי "יהודי", הוא התייחד לשמו של יהודה בן יעקב ולאה, ובמובן זה ניתן לומר כי ה"יהודים" הראשונים הלוא הם בניו: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח. כשם שהשם "יהודה" התייחס בהמשך גם לשבט שיצא מחלציו, שֵׁבֶט יְהוּדָה (או כפי שנקרא בתורה: מַטֵּה יְהוּדָה ), כך הכינוי "יהודי" התייחס לצאצא שבט יהודה .
משמעות בסיסית זו של הכינוי המקראי "יהודי" היא ההנחה הראשונית (בפי הלומדים "ההוה אמינא") של סוגייתנו הדנה ב"מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי": "קרי ליה 'יהודי' - אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה 'ימיני' - אלמא מבנימין קאתי". ואכן לדעת ר' יהושע בן לוי בסוגייתנו, כינויו של מרדכי כ"יהודי" הוא על שם מוצאו המשפחתי, אך מצד אִמו ("אביו מבנימין ואמו מיהודה").
לכאורה, נראים דברי רבי יוחנן בסוף סוגייתנו (יג/א) רחוקים מפשוטו של מקרא: "לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי? על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי". האמנם, הכתוב המציג לנו לראשונה את מרדכי "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר וכו'" - רוצה לומר שהוא כפר בעבודה זרה?!
גם ההוכחה שמביא רבי יוחנן לכללו, איננה חד משמעית. רבי יוחנן לומד זאת מכך שחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מכונים בדניאל (ג/יב) "גֻּבְרִין יְהוּדָאִין", בהקשר של אי סגידתם לצֶלֶם. אך, כפי שהעירו ראשונים, אין הכרח לפרש כך (ראה תוס' כאן ד"ה כל הכופר והערת מסורת הש"ס, ומהרש"א). יתכן שכינויָם כ"יְהוּדָאִין" איננו על שם כפירתם בע"ז, אלא על שֵם היותם "מִבְּנֵי יְהוּדָה" (דניאל א/ו; וכך פרש רש"י בדניאל: יהודאין - משבט יהודה). אמנם, בשאלת ייחוסם של חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה נחלקו אמוראים בפרק חלק (סנהדרין צג/ב).
לכאורה, ניתן לבאר את הכינוי "יהודי", על שֵם משמעות נוספת לשֵם "יהודה", שנוצרה בתהליך לשוני הנקרא "מעתק משמעות" ("מטונימיה" בלעז), בו שֵם נושׂא משמעות של שֵם אחר, עקב קִרבה נסיבתית ביניהם : האזור הגיאוגרפי שעלה בגורל שבט יהודה - "אֶרֶץ יְהוּדָה" (דברים לד/ב; וביהושע טו/יב: "גְּבוּל בְּנֵי יְהוּדָה" ). לפי זה, ניתן לפרש, אף לדברי האמוראים שחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לא היו משבט יהודה, שהבבלים כינו "יְהוּדָאִין" את כל מי שגלה מיהודה לבבל בתוך "גלות יהודה", ללא קשר לייחוסו מבחינה ביולוגית. כיוצא בו, אף את הכינוי "מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" ניתן לפרש על שם שגלה מארץ יהודה עם "הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה".
ברם, המדקדק בלשון המגילה יראה כי לא לחינם פרש כן רבי יוחנן, ודבריו אינם רחוקים כלל מפשוטו של מקרא. נ"ב ההיקרויות של השֵם "יְהוּדִי" במגילת אסתר (ביחיד וברבים), וגם הפֹעַל (הגזור משֵם זה) "מִתְיַהֲדִים" (אסתר ח/יז) - אינם מוגבלים לשבט יהודה בלבד. המן לא רצה להשמיד רק את גולי יהודה, אלא את כל העם היהודי, עַם ישראל . ברור כי בשלב כלשהו, לפני מגילת אסתר, נזדהו הכינויים "יהודי" ו"ישראלי", ונעשו שמות נרדפים. וכך דרש רבי שמעון בן יוחאי את הכתוב בברכת יעקב ליהודה "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט/ח): "יהיו כל אחיך נקראין על שמך: אין אדם אומר: ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא: יהודי אנא" (בראשית רבה צח, ו ).
לכן, כשמוצג מרדכי לראשונה "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה", הוא מוצג כמי ששייך לעם ישראל, בניגוד לכל המוזכרים במגילה עד כה, בסביבתו של המלך הגוי. המשמעות של היותו "אִישׁ יְהוּדִי" - היינו "ישראלי" - הולכת ומתבארת בהמשך, כשהכל "כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן" חוץ ממרדכי היהודי: "וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי". נראה כי מכאן למד רבי יוחנן שמרדכי נקרא "יהודי", על שום שכפר בעבודה זרה. הכופר בע"ז ומודה באלוהותו של ה', הרי הוא בן נאמן לעם ישראל ולeלוהיו, ועל כן ראוי להיקרא "איש יהודי".
וצריך עיון, למה זכה יהודה שעל שמו נקרא כל "ישראלי"?
בפשטות ניתן להסביר, כי לאחר גלות עשרת השבטים נהיה שבט יהודה המרכיב העיקרי של עַם ישראל, מבחינה כמותית. ברם, ע"פ המהרש"א נראה להסביר כי הדבר קשור בשמו המיוחד של יהודה, המשלב את שם ה' (הוי"ה) יחד עם לשון הודיה, כפי שעולה מדברי ר' שמעון חסידא במסכת סוטה (י/ב): "יוסף שקִדש שם שמים בסתר, זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו; יהודה שקִדש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. כיון שהודה ואמר צדקה ממני, יצתה בת קול ואמרה: אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור - חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור, מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה".
(לא טוען שזה כל הסיפור אבל לסיבות לקמן בוודאי יש משקל)
סיבה אחת היא שהמושג "יהודי" ו"יהדות" היה טעון באפר השואה הנוראה והאנטישמיות הפסוודו-מדעית הגרמנית, שבשפתה ובמונחיה העם השנוא היה כמובן מוכר כ - Jude ו - Judentum, כמו גם אגב תמונת הראי שלו מגרמניה שהיה מוכר בכינוי Judentumswissenschaft, שלשפתנו תורגם דווקא כ"חוכמת ישראל". בניסיון קצת חלש להתרחק מכל המטען הכבד להחריד הזה ברור שפנו אל המושג הקל והנינוח לנו-עצמנו, "ישראל" על הסיומת התיאופורית העתיקה והמזרחית-שמית, המרוחקת מהגטו האירופי.
סיבה אחרת היא שצירוף המילים "מדינת ישראל" היה כבר מוכר מכתבי הרב קוק, ולהערכתי השפעתו היתה חשובה מאוד בלשון הדיבור ובטרמינולוגיית השאיפות של ארגוני המרי לחירות, ההגנה, תנועת העבודה, הרוויזיוניסטים ורוב הקבוצות הציוניות הנוספות.
מלכות ישראל זה מלכות ה' בעולם. כמו שאנחנו אומרים ה' מלך גאות לבש, גאוות עם ישראל היא גאוות ה'.
וכן כתוב במסכת חגיגה (ה': )
"ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז) אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים"
שים לב שיש כאן הקבלה בין גאוותן של ישראל לבין גאוותה של מלכות שמים; עיין שם ברש"י שהכוונה לגדולה, ועל הקשר שבין שתי הגדולות
מהשם "יעקב" שהוא בחינת עלמא דאתגליא כנגד רחל,
ועל כן לאור זה - מבואר בספרות האמונית העמוקה, שכל מה שנאמר בתורה שיעקב אהב את רחל יותר מן לאה, זה רק כשהוא השיג את מדריגת יעקב שבו גרידא, אבל לאחר המלחמה עם שרו של עשיו, שהוא בירר ליעקב שמעתה לא יקרא שמו יעקב כ"א ישראל, דהיינו לאחר שניצח את שרו של עשיו, הוא השיג את מדריגת ישראל שבו, אזיי הוא התוודע אל מדריגתה העלאית של לאה, והוא כבר לא אהב את רחל יותר מן לאה!!!, זה נפלא ביותר!
עוד יש להעמיק ע"פ משנתו של מרן הגרי"מ חרל"פ זיע"א - שיעקב זה כנגד תורה שבכתב, וישראל זה כנגד תורה שבעל פה, [כידוע יעקב הוא עמוד התורה, אך מאידך נודע שמשה רבינו הוא כנותן התורה - ולהבין זה, מבואר במדבר שור דרוש ג כמדומני למרן הראי"ה קוק זיע"א בהקדם דברי הזוהר המפורסמים "יעקב מלבר ומשה מלגיאו" פירוש מילולי יעקב מבחוץ ומשה מבפנים, והכוונה בזה בקצרה לפמש"כ במדבר שור שם - שיעקב הוא עניין "ההכנה לתורה" ואילו משה רבינו הוא עניין "התורה גופה", דהיינו שיעקב איבנו בנשמתו הכללית הוריש לכל אחד ואחד מישראל בטבע נשמתו, את הכישרון, שצריך לצאת מן הכוח אל הפועל, להיות מוכן לקבל את התורה - הוא מידות טובות ואמכ"ל, ואילו משה רבנו בנשמתו הכללית מוריש לכל אחד מישראל, גם כיום לאחר שהוא מת (וזה המשמעות העמוקה בדברי התורה שאף אחד לא יודע את מקום קבורת משה - דהיינו שנשמתו הכללית מופיעה בכל דור ודור ובכל רגע ורגע ומקיימת את העולם מאין ליש! ודוק ויש לזה מקורות), את גוף התורה האלוקית, עד כאן הערת סוגריים],
ועפ"י תורות רבות ועמוקות שמשוקעות במשנת מרן הרב חרל"פ זיע"א, אפשר יהיה להבין את המשמעות העמוקה של מלחמת יעקב עם שרו של עשיו - שתורה שבע"פ היא גנוזה בנשמת עשיו, ועל כן עיקרה-מהותה באה לעולם ע"י גרים!! ואחד המקורות לזה בספרי הקבלה זה בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו שרבי עקיבא וכן רבי מאיר הם יסודי תורה שבעל פה, והם כנודע היו גרים.
ועפי"ז נלע"ד המלחמה עם שרו של עשיו היא עניין "הכניעה של של עשיו ליעקב" שמבואר בהרחבה בכמה וכמה תורות של הרב חרל"פ כדוגמת מי מרום חלק ח' פרשת וישלח מאמר הכנעת עשיו ליעקב כמדומה עיי"ש ועוד, שתורף העניין הוא העלאת הניצצות הגנוזים הקדושים בנשמת עשיו ע"י כניעתו, ובכך להחזיר לעם ישראל את תושבע"פ,
ותורה שבע"פ היא עליונה מן תורה שבכתב כנודע ואכמ"ל להאריך בסוגיה ארוכה זו שאיננה פשוטה כלל, אך נציין שני מקורות מפורסמים בחז"ל לזה, שהרב חרל"פ מציין אותם פעמים רבות לראיה שתושבע"פ עליונה מן תושב"כ: "חביבין דברי סופרים יותר מן דברי תורה" וכן התנדב"א המפורסם "ישראל קודמין" שתושבע"פ היא בחינת ישראל וכפי הניסוח באורות התורה א', א' "תורת האדם" וכפי הניסוח ברב חרל"פ על דברי חז"ל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני - שהתלמיד וותיק הזה הוא עמ"י שמחדש את תושבע"פ עכ"ד,
ועל כן מובן מדוע השם ישראל שהוא כנגד תושבע"פ הוא עליון מן השם יעקב שהוא כנגד תושב"כ, ועל כן עם ישראל - שהם ביחס לאבות כענפים מול שורשים כמש"כ ברמח"ל דרך ה' ח"ב פ"ד ועוד, נקראו על שם המדרגה העליונה שהשיג אביהם והיא "ישראל"! (יש שאלה אחרת מדוע אנחנו נקראים על שם ישראל שהוא השם השני והגבוה של יעקב, ולא על שם אברהם או יצחק - אך אכמ"ל, וכן לא התייחסתי לעיקר השאלה מדוע לא קראו לה מדינת היהודים), עד כאן בסיעתא דשמיא
מהשם "יעקב" שהוא בחינת עלמא דאתגליא כנגד רחל,
ועל כן לאור זה - מבואר בספרות האמונית העמוקה, שכל מה שנאמר בתורה שיעקב אהב את רחל יותר מן לאה, זה רק כשהוא השיג את מדריגת יעקב שבו גרידא, אבל לאחר המלחמה עם שרו של עשיו, שהוא בירר ליעקב שמעתה לא יקרא שמו יעקב כ"א ישראל, דהיינו לאחר שניצח את שרו של עשיו, הוא השיג את מדריגת ישראל שבו, אזיי הוא התוודע אל מדריגתה העלאית של לאה, והוא כבר לא אהב את רחל יותר מן לאה!!!, זה נפלא ביותר!
עוד יש להעמיק ע"פ משנתו של מרן הגרי"מ חרל"פ זיע"א - שיעקב זה כנגד תורה שבכתב, וישראל זה כנגד תורה שבעל פה, [כידוע יעקב הוא עמוד התורה, אך מאידך נודע שמשה רבינו הוא כנותן התורה - ולהבין זה, מבואר במדבר שור דרוש ג כמדומני למרן הראי"ה קוק זיע"א בהקדם דברי הזוהר המפורסמים "יעקב מלבר ומשה מלגיאו" פירוש מילולי יעקב מבחוץ ומשה מבפנים, והכוונה בזה בקצרה לפמש"כ במדבר שור שם - שיעקב הוא עניין "ההכנה לתורה" ואילו משה רבינו הוא עניין "התורה גופה", דהיינו שיעקב איבנו בנשמתו הכללית הוריש לכל אחד ואחד מישראל בטבע נשמתו, את הכישרון, שצריך לצאת מן הכוח אל הפועל, להיות מוכן לקבל את התורה - הוא מידות טובות ואמכ"ל, ואילו משה רבנו בנשמתו הכללית מוריש לכל אחד מישראל, גם כיום לאחר שהוא מת (וזה המשמעות העמוקה בדברי התורה שאף אחד לא יודע את מקום קבורת משה - דהיינו שנשמתו הכללית מופיעה בכל דור ודור ובכל רגע ורגע ומקיימת את העולם מאין ליש! ודוק ויש לזה מקורות), את גוף התורה האלוקית, עד כאן הערת סוגריים],
ועפ"י תורות רבות ועמוקות שמשוקעות במשנת מרן הרב חרל"פ זיע"א, אפשר יהיה להבין את המשמעות העמוקה של מלחמת יעקב עם שרו של עשיו - שתורה שבע"פ היא גנוזה בנשמת עשיו, ועל כן עיקרה-מהותה באה לעולם ע"י גרים!! ואחד המקורות לזה בספרי הקבלה זה בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו שרבי עקיבא וכן רבי מאיר הם יסודי תורה שבעל פה, והם כנודע היו גרים.
ועפי"ז נלע"ד המלחמה עם שרו של עשיו היא עניין "הכניעה של של עשיו ליעקב" שמבואר בהרחבה בכמה וכמה תורות של הרב חרל"פ כדוגמת מי מרום חלק ח' פרשת וישלח מאמר הכנעת עשיו ליעקב כמדומה עיי"ש ועוד, שתורף העניין הוא העלאת הניצצות הגנוזים הקדושים בנשמת עשיו ע"י כניעתו, ובכך להחזיר לעם ישראל את תושבע"פ,
ותורה שבע"פ היא עליונה מן תורה שבכתב כנודע ואכמ"ל להאריך בסוגיה ארוכה זו שאיננה פשוטה כלל, אך נציין שני מקורות מפורסמים בחז"ל לזה, שהרב חרל"פ מציין אותם פעמים רבות לראיה שתושבע"פ עליונה מן תושב"כ: "חביבין דברי סופרים יותר מן דברי תורה" וכן התנדב"א המפורסם "ישראל קודמין" שתושבע"פ היא בחינת ישראל וכפי הניסוח באורות התורה א', א' "תורת האדם" וכפי הניסוח ברב חרל"פ על דברי חז"ל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני - שהתלמיד וותיק הזה הוא עמ"י שמחדש את תושבע"פ עכ"ד,
ועל כן מובן מדוע השם ישראל שהוא כנגד תושבע"פ הוא עליון מן השם יעקב שהוא כנגד תושב"כ, ועל כן עם ישראל - שהם ביחס לאבות כענפים מול שורשים כמש"כ ברמח"ל דרך ה' ח"ב פ"ד ועוד, נקראו על שם המדרגה העליונה שהשיג אביהם והיא "ישראל"! (יש שאלה אחרת מדוע אנחנו נקראים על שם ישראל שהוא השם השני והגבוה של יעקב, ולא על שם אברהם או יצחק - אך אכמ"ל, וכן לא התייחסתי לעיקר השאלה מדוע לא קראו לה מדינת היהודים), עד כאן בסיעתא דשמיא
תודה רבה על כל המקורות
עף על עצמוארץ ישראל על כל גבולותיה המפורשים הובטחה לשלושת האבות - אברהם, יצחק ויעקב.
האחרון שההבטחה נאמרה לו הייתה יעקב, ולו שינו את השם לישראל, שם שאח"כ הוענק לכלל עמנו.
לעומת זאת, שבט יהודה מעולם לא קיבל הבטחה על כל ארץ ישראל, והשטח שעליו הוא מלך לא חופף לשטח שה' הבטיח לאבותינו הקדושים.
מכאן ארץ ישראל, ולא "רק" ארץ יהודה.
[אולי היה אפשר לשאול, אם לעתיד לבוא, כשהמשיח יבוא, ומלכות דוד תשוב על כנה בע"ה, האם יהיה נכון לקרוא אז לארץ ישראל - ארץ יהודה, אבל אז הייתי מציעה, שיקראו לארץ - ארץ דוד...? חחח]
"ישראל" שמו של יעקב אבינו!
אברהם ויצחק - ע"ה - לא הביאו צאצאים רבים!
יעקב הוא אבינו ואנו "בני ישראל" ! ולכן זו ארצנו - "ארץ ישראל"!
ואם יש גויים שרוצים לחיות בשלום במדינה יהודית - ינתנו להם זכויות וחובות! אך אין לאויבים מקום פה! יש לחסלם ולגרשם!
רש"י מוכר לכולם, ובכל זאת -
רש"י: (א) בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', (שמות יב ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קיא ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:
אם ה' היה רוצה שיקראו לארץ ישראל, ארץ יהודה, היו קוראים לה כך.
אבל זו בוודאי לא הייתה הסיבה שמדינת ישראל הייתה מוכרת כמדינה יהודית.
זה, להבדיל, כמו לשים פלסטר על מחלה ממארת, ולומר שעכשיו הכל יהיה בסדר...
הסיבה היחידה שבגינה מדינת ישראל תוכר כמדינה יהודית היא כשעם ישראל יבין שהוא עם ישראל, ושהוא קיבל את תורת ישראל, ועליו לשמור על כל מצוותיה, ולא לעשות טובה לאנושות ולהיות מסורתיים... ואז העם "הישר בעיני ה'" יהיה באמת ראוי לקבל את ארץ ישראל, והארץ לא תקיא אותנו בגלל מעשים לא ראויים.
כוונתי, שברגע שיהודים יתנהגו כיהודים (ואני בתוכם, ובע"ה עוד היום, כי כולנו מאמינים בני מאמינים),
ארץ ישראל תהיה ארץ ישראל ולא רק מדינת ישראל,
בזכות, ולא בחסד.
[למרות שבאמת הכל חסד]
[לצערי, העיסוק בדיון הזה מזכיר לי קצת את הרצל, שלא ברור מאיזה מניעים בדיוק הוא פעל, אבל על פניו נראה ש"בזכותו" אנחנו כאן.]
המדינה נקראת "ישראל" כי היא רומזת (אקרוסטיכון) לשמות האבות והאמהות
י - יצחק, יעקב
ש - שרה
ר - רבקה, רחל
א- אברהם
ל - לאה
גם אם לא חשבו על כך מלכתחילה, ואמנם היו גם הצעות אחרות (ציון, ישורון..); הרי שהשם מעיד על דרך החיים הברורה - בעקבות אבותינו.
בס''ד
מה זה ''יהודי'' בתנ''ך?
''איש יהודי היה בשושן הבירה - איש ומיני'' [ משבט בנימין]
בספר מלכים, לקראת סוף בית ראשון, כתוב- שרצין מלך ארם כבש את אילות - מידי היהודים.
כלומר- יהודים - הם אלה שבאו ממדינת יהודה [ בניגוד ליוצאי מדינת ישראל - שנחרבה ע''י אשור ].
בן גוריון רצה לחזור לחיבור לישראל [ של דוד בן ישי וכו'] , ולדלג על ההיסטוריה היהודית של אחרי בית שני - ומה שהתפתח מאז
משנה ואילך - ההיסטוריה ה''גלותית'']...
מטרת הציונות היתה להפוך את ישראל מעם גלותי בעל זהות דתית. לשנות את זהותו על ידי הפיכתו לעם ככל העמים שמוגדר על ידי שפה וארץ דגל וכו'. ויחד עם זאת שיש לו גם את היהדות כדת.
כלומר למחוק את היהדות כחלק מהזהות הדתית שלנו. כפיתרון לאנטישמיות.
ועל כן כפי שאת שמעת המדינה נבנתה עם כל מוסדותיה כך שיוכלו לחנך בכפיה את כל האזרחים להיות ישראלים ולא יהודים.
ניתקו ילדים מהוריהם חייבו אותם לדבר רק עברית.
לקחו את מוסד הבג"ץ שהיה משמש כמוסד משפטי הבריטי לארצות נכבשות ולא המשפט שלהם המקורי והפוכוהו למשפט הישראלי. לקחו משפטים מכל העמים חוץ מהמשפט העברי.
שמרו על כך שהבית משפט יוכל לבחור את עצמו ולשמר את החזון של הציונות הזה.
וכך הדבר לגבי כל מוסדות המדינה השב"כ וכו' כל המוסדות מטרתם להגן אחת מפני השניה במידה שתהיה ניסיון השתלטות מצד גורם זר שאינו תואם את חזון הציונות. כך שהאנשים בוחרים את עצמם. כיום למשל חיילי צהל כמפקדים עולים לא החיילים הטובים אלא מי שמתאים לאותו כיוון של צה"ל מניסיון לנצח את האויב שלא יודעים מיהו האויב.
ומנסים להכיל אותו. וכן יש מה שנקרא שלטון הפקידים שלא משנה מה האדם בממשלה רוצה לעשות הפקידים עושים החלטות משלו.
מתווי הדרך של הסכם אסולו הודה אחד מהם שמטרת אוסלו לא היתה השלום אלא לעשות ישראליזציה של הציבור.
כלומר בסופו של דבר מכירים בכך שהיהדות יש לו קשר מהותי עם עם ישראל ולכן מנסים ליצור תרבות אחרת כך שתוכל להחליף את היהדות.
בן גוריון אמר שהוא אינו רוצה לעשות הפרדה בין דת ומדינה כי רצה להחזיק את הרבנים בידיים שלו. בשליטתו כפי שרואים כיום שעל ידי כסף מוכנים החרדים הכל אפילו למסור את הארץ לערבים.
כל המדינה בנויה על מנגנון של שליטה 93 אחוז מקרקעות המדינה מוחזקים על ידיה. ומשחררים את הקרקעות למכירה לאט לאט וכך אין הרבה הצע ועל כן המחיר עולה. והם משחררים על בסיס קירבה וכו' ואיזו אוכלוסיה רצונם לטפח וכו'.
כך הדבר לגבי מס המס הוא גבוה מאוד. בתחילה רק מי שהיה שייך למפלגת העבודה (נדמה לי או מפלגת עם אחר מה שחשוב זה העיקרון) היה יכל לקבל הטבות סוציאליות מסויימות מהמדינה.
וכך היום כל מי שמקבלים הטבות מס וכו' זה גם כן על בסיס מקורבים נקודות זכות שמטרתם לקדם ערכים מסויימים וכו'. וגם על ידי חוקים ורגולציות לרוב המעקבות קידום ערכים אחרים. למשל עם כל החוקים בג"ץ יכל לפרש כפי שהוא רוצה לטובת אויבי ישראל ונגד אזרחי ישראל.
וכן החוקים גם באים ליצור מסך עשן כאילו הם מקבלים הטבות אבל מטרתם להקשות כל כך. וכך לא יקבלו האוכלוסיות באמת את זכויותיהם. כך למשל יש ארץ שעשתה לגיליזציה לקנביס אבל החוקים כל כך מקשים לקבל רישיון כך שבאמת המחיר גבוה ויש שם שוק שחור בקנביס פורח.
בקיצור המדינה נוצרה בשביל לכפות ערכים חדשים על עם ישראל. מאותה סיבה הפוליטיקה מלוכלכת. כי למשל כחלון על מנת לעשות את מה שרצה לעשות כשר האוצר לא יכל לעשות בלי לקבל הסכמת של הועדים של הנמל שהרי בפוליטיקה כזאת שכל הצלחה כספית במדינה נדרש גם שאותם מצליחים יהיו מקורבים כדי לקבל זכויות. ומכיון שכך ישנם קבוצות לחץ פוליטיות שמטרתם לשמר את האינטרסים שלהם.
למשל ביבי שאומרים שהיה שר האוצר אחד מהטובים ביותר. שחרר את השוק קצת להיות יותר חופשי כתוצאה מכך בבחירות הבאות קיבל 12 מנדטים ומאז למד את הלקח לא להתעסק עם קבוצות הלחץ.
פיגלין במפלגת זהות רוצה להרחיק את המדינה כמנגנונים על האדם היחיד לחנכו בכפיה. במצב של חינוך בכפיה כל מגזר רוצה לחנך כי אם לא יחנך בעצמו יחנכו אותו אי אפשר לחיות כיום בלי לבטא את הזהות שלך בחוקים שלך ואז כמובן באים חוקים נגדיים. פייגלין רוצה לשים סוף למלחמה הזאת. לתת לשיחה לשנות בני אדם. ולא לכפייה.
התייחסות של מס שווה לכל אחד באופן נמוך ומבלי ניסיון לחנך את האדם.
כשכל מגזר מנסה לחנך בכפיה את כל המדינה על כל חוק יש חוק נגדי. וכמובן לא יוצא שום דבר. אז התשובה לחזור כמה שקרוב לתקופת השופטים. שאז שמואל ניסה להפחיד אותם שיהיה לכם מלך יעביד אתכם וכו' הוא צודק זה מה שקרה מכיון שהרצון במלך לא היה ממקום בריא.
הפיתרון הפשוט הוא להפסיק לחנך בכח. להיות מדינה יהודית שאיננה מחייבת את הפרט ולתת לו לבחור את יהדותו מתוך הזדהות ולא מתוך כפייה.
להפסיק את הועדים חוקים מיותרים וכו' שהמדינה תהיה יותר בתפקיד של יצירות תקן ומבקרים. מקפחים מלמעלה. ולשחרר אותנו מהדבר היחיד שמניע את הפוליטיקה במדינה כסף כסף כסף.
אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.
שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש
הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:
המקור: תפילת חנה
את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.
והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.
בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.
מניעת בושה לחוטאים
בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.
הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).
להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"
הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).
>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ
התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:
- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.
- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.
אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
ורדיפת שאול את דוד.
דוד זה הציונות הדתית.
שאול (שכמובן היה צדיק גמור) זה הציונות הישנה.
כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.
יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.
כהני נוב זה החרדים.
יואב זה נערי הגבעות הקנאים.
אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.
דואג זה הפרוגרס.
הזיפים זה בנט.
(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).
מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.
איש בושת זה לפיד.
צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים.
"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו
מה להשוות.
כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.
כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.
כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.
ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.
שמואל ב ג א
לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.
כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".
לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?
כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?
אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..
בשורות טובות.
במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה
פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם
אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..
וממש אפשר לראות זאת בכתבים?
שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??
נשמע מרתק.. אשמח להחכים..
בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)
בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:
Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online
ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:
(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)
כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות.
זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.
אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.
אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.
לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.
ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)
בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!
ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃
תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..
מהסוף להתחלה ברשותך.
א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.
ב. שאלה צדדית.
איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?
ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?
ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?
ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?
ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?
תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌
א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים 
ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה. אמת. ו. בהודעה הבאה?
ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.
לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.
זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.
כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.
ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.
בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם
חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם
מקדושת הדימויים שלה.
אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".
אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)
לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.
ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?
כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?
אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה:
• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו
• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')
• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"
ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקאות הראשונות באורות המלחמה, כי הם נכתבו לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.
אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)
ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.
האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.
בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
לא מסתדר...
זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.
עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות
אותו אישית.
3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.
קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם
(פוצל מכאן - >> - בית המדרש )
כיום זו מילה בעברית מוקצה מחמת מיאוס.
כמו לומר נאצי על "נאציונאלי"
אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.
כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"
את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.
הרב נבון לא הר המורניק נכון?
כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'
גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.
כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים
אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה
אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה
לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
אתה סובר שהן טובות?
או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?
ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה
'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷♂️
בכל מקרה זה מן הסתם
"מכים שורש"
ו"תתישנו"
צדקתי?
קעלעברימבארלמיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.
הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)
אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא
בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.
זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.
בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח
מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.
אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם
לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק"
פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?
אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.
עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":
ובויקיפדיה באנגלית:
https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism
פרוגרס של היום.
רק הערתי הערה טרמינולוגית
אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive
ערב טוב,
קיצור עיקרי ההלכות הנוגעים מעתה ועד לאחר הפסח זמין ללימוד באתר כנהגי הספרדים והאשכנזים.
להורדת הקובץ: 20260317000037.pdf
לגישה ישירה לפרקים:
מה באמת התשובה לזה.
לפחות לדיעה הזאת.
מכוסה - מסתמא ע"י כיסוי אחר
וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה.
אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.
וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:
"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."
אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק
זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?
והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..
קראתי את הכתבה בשבע:
מצוות המזוזה: סגולת השמירה ודיני הקביעה
נראה לי שזה לא מסתדר עם מה שכתב הרמב"ם במשנה תורה:
" מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."
מה דעת אנשי הפורום?
בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.
"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.
כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .
הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.
אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...
חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח, הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.
אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם.
"במקום"?!
….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."
מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.
לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .
הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.
והמקור לזה מפורש בגמרא. -----
שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.
אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
------
