עדיין קוראים להם ישראל.

עיין נחמיה ב י

הוא "יהודה" אז איך קוראים לתושביה? 

יהודים.

והרי יש גם יהודים במקומות נוספים בעולם, וכמו כן, יש בארץ בני מיעוטים 

שאינם יהודים. (דמיינו במקום "ערבים ישראלים" "ערבים יהודים" )

על מנת למנוע 2 בלבולים אפשריים אלו, לא נקראה המדינה יהודה.

הם פשוט אנשים חשוכים ומגעילים שבטוחים שהם עליונים כי הם פשוט כאלו. אפס ביסוס. 

זה מטורף איך שהעם לא שם לב לזה שיש מגמה כזאת גדולה של פוליטיקאים שטוענים שיש לנו זכות הסטורית ודתית על הארץ, אבל שבת?! עד פה. 

והלוואי שזה היה מצחיק...

מי גזען?  ומי נקרא "חשוך ומגעיל"??

מתוך קישור זה:

https://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/DY_Item/6336-sFile.pdf

מגילה יב/ב     מיהו "יהודי"?
הרבה סבורים כי היהודי הראשון הוא אברהם אבינו. אך בדברים שלהלן נגלה כי אין זה כה פשוט.
בראשית דרכו של הכינוי "יהודי", הוא התייחד לשמו של יהודה בן יעקב ולאה, ובמובן זה ניתן לומר כי ה"יהודים" הראשונים הלוא הם בניו: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח. כשם שהשם "יהודה" התייחס בהמשך גם לשבט שיצא מחלציו, שֵׁבֶט יְהוּדָה  (או כפי שנקרא בתורה: מַטֵּה יְהוּדָה ), כך הכינוי "יהודי" התייחס לצאצא שבט יהודה . 
משמעות בסיסית זו של הכינוי המקראי "יהודי" היא ההנחה הראשונית (בפי הלומדים "ההוה אמינא") של סוגייתנו הדנה ב"מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי": "קרי ליה 'יהודי' - אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה 'ימיני' - אלמא מבנימין קאתי". ואכן לדעת ר' יהושע בן לוי בסוגייתנו, כינויו של מרדכי כ"יהודי" הוא על שם מוצאו המשפחתי, אך מצד אִמו ("אביו מבנימין ואמו מיהודה").
לכאורה, נראים דברי רבי יוחנן בסוף סוגייתנו (יג/א) רחוקים מפשוטו של מקרא: "לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי? על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי". האמנם, הכתוב המציג לנו לראשונה את מרדכי "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר וכו'" - רוצה לומר שהוא כפר בעבודה זרה?!
גם ההוכחה שמביא רבי יוחנן לכללו, איננה חד משמעית. רבי יוחנן לומד זאת מכך שחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מכונים בדניאל (ג/יב) "גֻּבְרִין יְהוּדָאִין", בהקשר של אי סגידתם לצֶלֶם. אך, כפי שהעירו ראשונים, אין הכרח לפרש כך (ראה תוס' כאן ד"ה כל הכופר והערת מסורת הש"ס, ומהרש"א). יתכן שכינויָם כ"יְהוּדָאִין" איננו על שם כפירתם בע"ז, אלא על שֵם היותם "מִבְּנֵי יְהוּדָה" (דניאל א/ו; וכך פרש רש"י בדניאל: יהודאין - משבט יהודה). אמנם, בשאלת ייחוסם של חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה נחלקו אמוראים בפרק חלק (סנהדרין צג/ב).
לכאורה, ניתן לבאר את הכינוי "יהודי", על שֵם משמעות נוספת לשֵם "יהודה", שנוצרה בתהליך לשוני הנקרא "מעתק משמעות" ("מטונימיה" בלעז), בו שֵם נושׂא משמעות של שֵם אחר, עקב קִרבה נסיבתית ביניהם : האזור הגיאוגרפי שעלה בגורל שבט יהודה - "אֶרֶץ יְהוּדָה" (דברים לד/ב; וביהושע טו/יב: "גְּבוּל בְּנֵי יְהוּדָה" ). לפי זה, ניתן לפרש, אף לדברי האמוראים שחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לא היו משבט יהודה, שהבבלים כינו "יְהוּדָאִין" את כל מי שגלה מיהודה לבבל בתוך "גלות יהודה", ללא קשר לייחוסו מבחינה ביולוגית. כיוצא בו, אף את הכינוי "מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" ניתן לפרש על שם שגלה מארץ יהודה עם "הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה". 
ברם, המדקדק בלשון המגילה יראה כי לא לחינם פרש כן רבי יוחנן, ודבריו אינם רחוקים כלל מפשוטו של מקרא. נ"ב ההיקרויות של השֵם "יְהוּדִי" במגילת אסתר (ביחיד וברבים), וגם הפֹעַל (הגזור משֵם זה) "מִתְיַהֲדִים" (אסתר ח/יז) - אינם מוגבלים לשבט יהודה בלבד. המן לא רצה להשמיד רק את גולי יהודה, אלא את כל העם היהודי, עַם ישראל . ברור כי בשלב כלשהו, לפני מגילת אסתר, נזדהו הכינויים "יהודי" ו"ישראלי", ונעשו שמות נרדפים. וכך דרש רבי שמעון בן יוחאי את הכתוב בברכת יעקב ליהודה "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט/ח): "יהיו כל אחיך נקראין על שמך: אין אדם אומר: ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא: יהודי אנא" (בראשית רבה צח, ו ).
לכן, כשמוצג מרדכי לראשונה "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה", הוא מוצג כמי ששייך לעם ישראל, בניגוד לכל המוזכרים במגילה עד כה, בסביבתו של המלך הגוי. המשמעות של היותו "אִישׁ יְהוּדִי" - היינו "ישראלי" - הולכת ומתבארת בהמשך, כשהכל "כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן" חוץ ממרדכי היהודי: "וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי". נראה כי מכאן למד רבי יוחנן שמרדכי נקרא "יהודי", על שום שכפר בעבודה זרה. הכופר בע"ז ומודה באלוהותו של ה', הרי הוא בן נאמן לעם ישראל ולeלוהיו, ועל כן ראוי להיקרא "איש יהודי".
וצריך עיון, למה זכה יהודה שעל שמו נקרא כל "ישראלי"?
בפשטות ניתן להסביר, כי לאחר גלות עשרת השבטים נהיה שבט יהודה המרכיב העיקרי של עַם ישראל, מבחינה כמותית. ברם, ע"פ המהרש"א  נראה להסביר כי הדבר קשור בשמו המיוחד של יהודה, המשלב את שם ה' (הוי"ה) יחד עם לשון הודיה, כפי שעולה מדברי ר' שמעון חסידא במסכת סוטה (י/ב): "יוסף שקִדש שם שמים בסתר, זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו; יהודה שקִדש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. כיון שהודה ואמר צדקה ממני, יצתה בת קול ואמרה: אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור - חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור, מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה". 
 

(לא טוען שזה כל הסיפור אבל לסיבות לקמן בוודאי יש משקל)
סיבה אחת היא שהמושג "יהודי" ו"יהדות" היה טעון באפר השואה הנוראה והאנטישמיות הפסוודו-מדעית הגרמנית, שבשפתה ובמונחיה העם השנוא היה כמובן מוכר כ - Jude ו - Judentum, כמו גם אגב תמונת הראי שלו מגרמניה שהיה מוכר בכינוי Judentumswissenschaft, שלשפתנו תורגם דווקא כ"חוכמת ישראל". בניסיון קצת חלש להתרחק מכל המטען הכבד להחריד הזה ברור שפנו אל המושג הקל והנינוח לנו-עצמנו, "ישראל" על הסיומת התיאופורית העתיקה והמזרחית-שמית, המרוחקת מהגטו האירופי.
סיבה אחרת היא שצירוף המילים "מדינת ישראל" היה כבר מוכר מכתבי הרב קוק, ולהערכתי השפעתו היתה חשובה מאוד בלשון הדיבור ובטרמינולוגיית השאיפות של ארגוני המרי לחירות, ההגנה, תנועת העבודה, הרוויזיוניסטים ורוב הקבוצות הציוניות הנוספות.

מלכות ישראל זה מלכות ה' בעולם. כמו שאנחנו אומרים ה' מלך גאות לבש, גאוות עם ישראל היא גאוות ה'.

וכן כתוב במסכת חגיגה (ה': )

"ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז) אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מקום יש לו להקדוש ברוך הוא ומסתרים שמו. מאי מפני גוה? אמר רב שמואל בר יצחק: מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לנכרים. רבי שמואל בר נחמני אמר: מפני גאוותה של מלכות שמים"

שים לב שיש כאן הקבלה בין גאוותן של ישראל לבין גאוותה של מלכות שמים; עיין שם ברש"י שהכוונה לגדולה, ועל הקשר שבין שתי הגדולות

מהשם "יעקב" שהוא בחינת עלמא דאתגליא כנגד רחל,

ועל כן לאור זה  - מבואר בספרות האמונית העמוקה, שכל מה שנאמר בתורה שיעקב אהב את רחל יותר מן לאה, זה רק כשהוא השיג את מדריגת יעקב שבו גרידא, אבל לאחר המלחמה עם שרו של עשיו, שהוא בירר ליעקב שמעתה לא יקרא שמו יעקב כ"א ישראל, דהיינו לאחר שניצח את שרו של עשיו, הוא השיג את מדריגת ישראל שבו, אזיי הוא התוודע אל מדריגתה העלאית של לאה, והוא כבר לא אהב את רחל יותר מן לאה!!!, זה נפלא ביותר!

עוד יש להעמיק ע"פ משנתו של מרן הגרי"מ חרל"פ זיע"א - שיעקב זה כנגד תורה שבכתב, וישראל זה כנגד תורה שבעל פה, [כידוע יעקב הוא עמוד התורה, אך מאידך נודע שמשה רבינו הוא כנותן התורה - ולהבין זה, מבואר במדבר שור דרוש ג כמדומני למרן הראי"ה קוק זיע"א בהקדם דברי הזוהר המפורסמים "יעקב מלבר ומשה מלגיאו" פירוש מילולי יעקב מבחוץ ומשה מבפנים, והכוונה בזה בקצרה לפמש"כ במדבר שור שם - שיעקב הוא עניין "ההכנה לתורה" ואילו משה רבינו הוא עניין "התורה גופה", דהיינו שיעקב איבנו בנשמתו הכללית הוריש לכל אחד ואחד מישראל בטבע נשמתו, את הכישרון, שצריך לצאת מן הכוח אל הפועל, להיות מוכן לקבל את התורה - הוא מידות טובות ואמכ"ל, ואילו משה רבנו בנשמתו הכללית מוריש לכל אחד מישראל, גם כיום לאחר שהוא מת (וזה המשמעות העמוקה בדברי התורה שאף אחד לא יודע את מקום קבורת משה - דהיינו שנשמתו הכללית מופיעה בכל דור ודור ובכל רגע ורגע ומקיימת את העולם מאין ליש! ודוק ויש לזה מקורות), את גוף התורה האלוקית, עד כאן הערת סוגריים],

ועפ"י תורות רבות ועמוקות שמשוקעות במשנת מרן הרב חרל"פ זיע"א, אפשר יהיה להבין את המשמעות העמוקה של מלחמת יעקב עם שרו של עשיו - שתורה שבע"פ היא גנוזה בנשמת עשיו, ועל כן עיקרה-מהותה באה לעולם ע"י גרים!! ואחד המקורות לזה בספרי הקבלה זה בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו שרבי עקיבא וכן רבי מאיר הם יסודי תורה שבעל פה, והם כנודע היו גרים.

ועפי"ז נלע"ד המלחמה עם שרו של עשיו היא עניין "הכניעה של של עשיו ליעקב" שמבואר בהרחבה בכמה וכמה תורות של הרב חרל"פ כדוגמת מי מרום חלק ח' פרשת וישלח מאמר הכנעת עשיו ליעקב כמדומה עיי"ש ועוד, שתורף העניין הוא העלאת הניצצות הגנוזים הקדושים בנשמת עשיו ע"י כניעתו, ובכך להחזיר לעם ישראל את תושבע"פ, 

ותורה שבע"פ היא עליונה מן תורה שבכתב כנודע ואכמ"ל להאריך בסוגיה ארוכה זו שאיננה פשוטה כלל, אך נציין שני מקורות מפורסמים בחז"ל לזה, שהרב חרל"פ מציין אותם פעמים רבות לראיה שתושבע"פ עליונה מן תושב"כ: "חביבין דברי סופרים יותר מן דברי תורה" וכן התנדב"א המפורסם "ישראל קודמין" שתושבע"פ היא בחינת ישראל וכפי הניסוח באורות התורה א', א' "תורת האדם" וכפי הניסוח ברב חרל"פ על דברי חז"ל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני - שהתלמיד וותיק הזה הוא עמ"י שמחדש את תושבע"פ עכ"ד, 

ועל כן מובן מדוע השם ישראל שהוא כנגד תושבע"פ הוא עליון מן השם יעקב שהוא כנגד תושב"כ, ועל כן עם ישראל - שהם ביחס לאבות כענפים מול שורשים כמש"כ ברמח"ל דרך ה' ח"ב פ"ד ועוד, נקראו על שם המדרגה העליונה שהשיג אביהם והיא "ישראל"! (יש שאלה אחרת מדוע אנחנו נקראים על שם ישראל שהוא השם השני והגבוה של יעקב, ולא על שם אברהם או יצחק - אך אכמ"ל, וכן לא התייחסתי לעיקר השאלה מדוע לא קראו לה מדינת היהודים), עד כאן בסיעתא דשמיא

מהשם "יעקב" שהוא בחינת עלמא דאתגליא כנגד רחל,

ועל כן לאור זה  - מבואר בספרות האמונית העמוקה, שכל מה שנאמר בתורה שיעקב אהב את רחל יותר מן לאה, זה רק כשהוא השיג את מדריגת יעקב שבו גרידא, אבל לאחר המלחמה עם שרו של עשיו, שהוא בירר ליעקב שמעתה לא יקרא שמו יעקב כ"א ישראל, דהיינו לאחר שניצח את שרו של עשיו, הוא השיג את מדריגת ישראל שבו, אזיי הוא התוודע אל מדריגתה העלאית של לאה, והוא כבר לא אהב את רחל יותר מן לאה!!!, זה נפלא ביותר!

עוד יש להעמיק ע"פ משנתו של מרן הגרי"מ חרל"פ זיע"א - שיעקב זה כנגד תורה שבכתב, וישראל זה כנגד תורה שבעל פה, [כידוע יעקב הוא עמוד התורה, אך מאידך נודע שמשה רבינו הוא כנותן התורה - ולהבין זה, מבואר במדבר שור דרוש ג כמדומני למרן הראי"ה קוק זיע"א בהקדם דברי הזוהר המפורסמים "יעקב מלבר ומשה מלגיאו" פירוש מילולי יעקב מבחוץ ומשה מבפנים, והכוונה בזה בקצרה לפמש"כ במדבר שור שם - שיעקב הוא עניין "ההכנה לתורה" ואילו משה רבינו הוא עניין "התורה גופה", דהיינו שיעקב איבנו בנשמתו הכללית הוריש לכל אחד ואחד מישראל בטבע נשמתו, את הכישרון, שצריך לצאת מן הכוח אל הפועל, להיות מוכן לקבל את התורה - הוא מידות טובות ואמכ"ל, ואילו משה רבנו בנשמתו הכללית מוריש לכל אחד מישראל, גם כיום לאחר שהוא מת (וזה המשמעות העמוקה בדברי התורה שאף אחד לא יודע את מקום קבורת משה - דהיינו שנשמתו הכללית מופיעה בכל דור ודור ובכל רגע ורגע ומקיימת את העולם מאין ליש! ודוק ויש לזה מקורות), את גוף התורה האלוקית, עד כאן הערת סוגריים],

ועפ"י תורות רבות ועמוקות שמשוקעות במשנת מרן הרב חרל"פ זיע"א, אפשר יהיה להבין את המשמעות העמוקה של מלחמת יעקב עם שרו של עשיו - שתורה שבע"פ היא גנוזה בנשמת עשיו, ועל כן עיקרה-מהותה באה לעולם ע"י גרים!! ואחד המקורות לזה בספרי הקבלה זה בספר עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו שרבי עקיבא וכן רבי מאיר הם יסודי תורה שבעל פה, והם כנודע היו גרים.

ועפי"ז נלע"ד המלחמה עם שרו של עשיו היא עניין "הכניעה של של עשיו ליעקב" שמבואר בהרחבה בכמה וכמה תורות של הרב חרל"פ כדוגמת מי מרום חלק ח' פרשת וישלח מאמר הכנעת עשיו ליעקב כמדומה עיי"ש ועוד, שתורף העניין הוא העלאת הניצצות הגנוזים הקדושים בנשמת עשיו ע"י כניעתו, ובכך להחזיר לעם ישראל את תושבע"פ, 

ותורה שבע"פ היא עליונה מן תורה שבכתב כנודע ואכמ"ל להאריך בסוגיה ארוכה זו שאיננה פשוטה כלל, אך נציין שני מקורות מפורסמים בחז"ל לזה, שהרב חרל"פ מציין אותם פעמים רבות לראיה שתושבע"פ עליונה מן תושב"כ: "חביבין דברי סופרים יותר מן דברי תורה" וכן התנדב"א המפורסם "ישראל קודמין" שתושבע"פ היא בחינת ישראל וכפי הניסוח באורות התורה א', א' "תורת האדם" וכפי הניסוח ברב חרל"פ על דברי חז"ל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני - שהתלמיד וותיק הזה הוא עמ"י שמחדש את תושבע"פ עכ"ד, 

ועל כן מובן מדוע השם ישראל שהוא כנגד תושבע"פ הוא עליון מן השם יעקב שהוא כנגד תושב"כ, ועל כן עם ישראל - שהם ביחס לאבות כענפים מול שורשים כמש"כ ברמח"ל דרך ה' ח"ב פ"ד ועוד, נקראו על שם המדרגה העליונה שהשיג אביהם והיא "ישראל"! (יש שאלה אחרת מדוע אנחנו נקראים על שם ישראל שהוא השם השני והגבוה של יעקב, ולא על שם אברהם או יצחק - אך אכמ"ל, וכן לא התייחסתי לעיקר השאלה מדוע לא קראו לה מדינת היהודים), עד כאן בסיעתא דשמיא

תודה רבה על כל המקורות

ארץ ישראל על כל גבולותיה המפורשים הובטחה לשלושת האבות - אברהם, יצחק ויעקב.

האחרון שההבטחה נאמרה לו הייתה יעקב, ולו שינו את השם לישראל, שם שאח"כ הוענק לכלל עמנו.

לעומת זאת, שבט יהודה מעולם לא קיבל הבטחה על כל ארץ ישראל, והשטח שעליו הוא מלך לא חופף לשטח שה' הבטיח לאבותינו הקדושים.

מכאן ארץ ישראל, ולא "רק" ארץ יהודה.

[אולי היה אפשר לשאול, אם לעתיד לבוא, כשהמשיח יבוא, ומלכות דוד תשוב על כנה בע"ה, האם יהיה נכון לקרוא אז לארץ ישראל - ארץ יהודה, אבל אז הייתי מציעה, שיקראו לארץ - ארץ דוד...? חחח]

"ישראל"  שמו של יעקב אבינו!

אברהם ויצחק - ע"ה - לא הביאו צאצאים רבים!

יעקב הוא אבינו ואנו "בני ישראל" !  ולכן זו ארצנו - "ארץ ישראל"!

ואם יש גויים שרוצים לחיות בשלום במדינה יהודית - ינתנו להם זכויות וחובות!   אך אין לאויבים מקום פה!  יש לחסלם ולגרשם!

רש"י מוכר לכולם, ובכל זאת - 

רש"י: (א) בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', (שמות יב ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' (תהלים קיא ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

אם ה' היה רוצה שיקראו לארץ ישראל, ארץ יהודה, היו קוראים לה כך.

אבל זו בוודאי לא הייתה הסיבה שמדינת ישראל הייתה מוכרת כמדינה יהודית.

זה, להבדיל, כמו לשים פלסטר על מחלה ממארת, ולומר שעכשיו הכל יהיה בסדר...

הסיבה היחידה שבגינה מדינת ישראל תוכר כמדינה יהודית היא כשעם ישראל יבין שהוא עם ישראל, ושהוא קיבל את תורת ישראל, ועליו לשמור על כל מצוותיה, ולא לעשות טובה לאנושות ולהיות מסורתיים... ואז העם "הישר בעיני ה'" יהיה באמת ראוי לקבל את ארץ ישראל, והארץ לא תקיא אותנו בגלל מעשים לא ראויים.

כוונתי, שברגע שיהודים יתנהגו כיהודים (ואני בתוכם, ובע"ה עוד היום, כי כולנו מאמינים בני מאמינים),

ארץ ישראל תהיה ארץ ישראל ולא רק מדינת ישראל,

בזכות, ולא בחסד.

[למרות שבאמת הכל חסד]

[לצערי, העיסוק בדיון הזה מזכיר לי קצת את הרצל, שלא ברור מאיזה מניעים בדיוק הוא פעל, אבל על פניו נראה ש"בזכותו" אנחנו כאן.]

המדינה נקראת "ישראל" כי היא רומזת (אקרוסטיכון) לשמות האבות והאמהות

י - יצחק, יעקב

ש - שרה

ר - רבקה, רחל

א- אברהם

ל - לאה

גם אם לא חשבו על כך מלכתחילה, ואמנם היו גם הצעות אחרות (ציון, ישורון..); הרי שהשם מעיד על דרך החיים הברורה - בעקבות אבותינו.

בס''ד

 מה זה ''יהודי'' בתנ''ך?

 ''איש יהודי היה בשושן הבירה - איש ומיני'' [ משבט בנימין]

 בספר מלכים, לקראת סוף בית ראשון, כתוב- שרצין מלך ארם כבש את אילות - מידי היהודים.

      כלומר-  יהודים - הם אלה שבאו ממדינת יהודה [ בניגוד ליוצאי מדינת  ישראל - שנחרבה ע''י אשור ].

  בן גוריון רצה לחזור לחיבור לישראל  [ של דוד בן ישי וכו'] , ולדלג על  ההיסטוריה היהודית של אחרי בית שני - ומה שהתפתח מאז

משנה ואילך - ההיסטוריה ה''גלותית'']...

מטרת הציונות היתה להפוך את ישראל מעם גלותי בעל זהות דתית. לשנות את זהותו על ידי הפיכתו לעם ככל העמים שמוגדר על ידי שפה וארץ דגל וכו'. ויחד עם זאת שיש לו גם את היהדות כדת.

כלומר למחוק את היהדות כחלק מהזהות הדתית שלנו. כפיתרון לאנטישמיות.

ועל כן כפי שאת שמעת המדינה נבנתה עם כל מוסדותיה כך שיוכלו לחנך בכפיה את כל האזרחים להיות ישראלים ולא יהודים.

ניתקו ילדים מהוריהם חייבו אותם לדבר רק עברית.

לקחו את מוסד הבג"ץ שהיה משמש כמוסד משפטי הבריטי לארצות נכבשות ולא המשפט שלהם המקורי והפוכוהו למשפט הישראלי. לקחו משפטים מכל העמים חוץ מהמשפט העברי.

שמרו על כך שהבית משפט יוכל לבחור את עצמו ולשמר את החזון של הציונות הזה.

וכך הדבר לגבי כל מוסדות המדינה השב"כ וכו' כל המוסדות מטרתם להגן אחת מפני השניה  במידה שתהיה ניסיון השתלטות מצד גורם זר שאינו תואם את חזון הציונות. כך שהאנשים בוחרים את עצמם. כיום למשל חיילי צהל כמפקדים עולים לא החיילים הטובים אלא מי שמתאים לאותו כיוון של צה"ל מניסיון לנצח את האויב שלא יודעים מיהו האויב. 

ומנסים להכיל אותו. וכן יש מה שנקרא שלטון הפקידים שלא משנה מה האדם בממשלה רוצה לעשות הפקידים עושים החלטות משלו.

מתווי הדרך של הסכם אסולו הודה אחד מהם שמטרת אוסלו לא היתה השלום אלא לעשות ישראליזציה של הציבור.

כלומר בסופו של דבר מכירים בכך שהיהדות יש לו קשר מהותי עם עם ישראל ולכן מנסים ליצור תרבות אחרת כך שתוכל להחליף את היהדות.

בן גוריון אמר שהוא אינו רוצה לעשות הפרדה בין דת ומדינה כי רצה להחזיק את הרבנים בידיים שלו. בשליטתו כפי שרואים כיום שעל ידי כסף מוכנים החרדים הכל אפילו למסור את הארץ לערבים.

כל המדינה בנויה על מנגנון של שליטה 93 אחוז מקרקעות המדינה מוחזקים על ידיה. ומשחררים את הקרקעות למכירה לאט לאט וכך אין הרבה הצע ועל כן המחיר עולה. והם משחררים על בסיס קירבה וכו' ואיזו אוכלוסיה רצונם לטפח וכו'.

כך הדבר לגבי מס המס הוא גבוה מאוד. בתחילה רק מי שהיה שייך למפלגת העבודה (נדמה לי או מפלגת עם אחר מה שחשוב זה העיקרון) היה יכל לקבל הטבות סוציאליות מסויימות מהמדינה.

וכך היום כל מי שמקבלים הטבות מס וכו' זה גם כן על בסיס מקורבים נקודות זכות שמטרתם לקדם ערכים מסויימים וכו'. וגם על ידי חוקים ורגולציות לרוב המעקבות קידום ערכים אחרים. למשל עם כל החוקים בג"ץ יכל לפרש כפי שהוא רוצה לטובת אויבי ישראל ונגד אזרחי ישראל.

וכן החוקים גם באים ליצור מסך עשן כאילו הם מקבלים הטבות אבל מטרתם להקשות כל כך. וכך לא יקבלו האוכלוסיות באמת את זכויותיהם. כך למשל יש ארץ שעשתה לגיליזציה לקנביס אבל החוקים כל כך מקשים לקבל רישיון כך שבאמת המחיר גבוה ויש שם שוק שחור בקנביס פורח.

בקיצור המדינה נוצרה בשביל לכפות ערכים חדשים על עם ישראל. מאותה סיבה הפוליטיקה מלוכלכת. כי למשל כחלון על מנת לעשות את מה שרצה לעשות כשר האוצר לא יכל לעשות בלי לקבל הסכמת של הועדים של הנמל שהרי בפוליטיקה כזאת שכל הצלחה כספית במדינה נדרש גם שאותם מצליחים יהיו מקורבים כדי לקבל זכויות. ומכיון שכך ישנם קבוצות לחץ פוליטיות שמטרתם לשמר את האינטרסים שלהם.

למשל ביבי שאומרים שהיה שר האוצר אחד מהטובים ביותר. שחרר את השוק קצת להיות יותר חופשי כתוצאה מכך בבחירות הבאות קיבל 12 מנדטים ומאז למד את הלקח לא להתעסק עם קבוצות הלחץ.

פיגלין במפלגת זהות רוצה להרחיק את המדינה כמנגנונים על האדם היחיד לחנכו בכפיה. במצב של חינוך בכפיה כל מגזר רוצה לחנך כי אם לא יחנך בעצמו יחנכו אותו אי אפשר לחיות כיום בלי לבטא את הזהות שלך בחוקים שלך ואז כמובן באים חוקים נגדיים. פייגלין רוצה לשים סוף למלחמה הזאת. לתת לשיחה לשנות בני אדם. ולא לכפייה.

התייחסות של מס שווה לכל אחד באופן נמוך ומבלי ניסיון לחנך את האדם.

כשכל מגזר מנסה לחנך בכפיה את כל המדינה על כל חוק יש חוק נגדי. וכמובן לא יוצא שום דבר. אז התשובה לחזור כמה שקרוב לתקופת השופטים. שאז שמואל ניסה להפחיד אותם שיהיה לכם מלך יעביד אתכם וכו' הוא צודק זה מה שקרה מכיון שהרצון במלך לא היה ממקום בריא.

הפיתרון הפשוט הוא להפסיק לחנך בכח. להיות מדינה יהודית שאיננה מחייבת את הפרט ולתת לו לבחור את יהדותו מתוך הזדהות ולא מתוך כפייה. 

להפסיק את הועדים חוקים מיותרים וכו' שהמדינה תהיה יותר בתפקיד של יצירות תקן ומבקרים. מקפחים מלמעלה. ולשחרר אותנו מהדבר היחיד שמניע את הפוליטיקה במדינה כסף כסף כסף.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו