יש את המרפאה של דוקטור שגיא. לא צריך להגיע אליו הטיפול אינטרנטי מותאם לילד. אצלינו עזר (טיפלנו בגיל 8)

הי, 

המצב שאת מתארת נשמע ממש לא תקין. 

יש פיזיותרפיסטיות שמטפלות ברצפת אגן לילדים. שווה להתייעץ...

אבל לגמרי במקרה הבת שלי (בת 3) היתה מרטיבה והייתי מקלחת אותה בלילה, וכשהגיע החורף פשוט קרה שלא היו מים חמים בלילה ורחצתי אותה במים קפואים. שלוש פעמים התרחצה במים קפואים ומאז לא מרטיבה.

פשוט לא הייתי מסוגלת להחזיר אותה רטובה למיטה אז שטפתי לה באופן חטוף ביותר רק חצי גוף תחתון, לא את כל הגוף!

הכי מהר שהייתי יכולה!!

ולתדהמתי הרבה ההרטבות הפסיקו.

זה פשוט הוכיח לי שכמה שהיא רק בת שלוש, היא שולטת בזה יפה מאד.

חייבים לציין את זה ושכל אמא תבחר את השיטות שלה.

מה עדיף? חוסר נעימות יומיומית לילדה ולאמא, או לגמור עם זה וזהו? ולהוכיח לה שהיא גדולה ויכולה? לחסוך ממנה כל יום את ההשפלה הזאת וממני את הטרחה המיותרת הזאת?

אני בטוחה שאשתמש בטריק הזה בילד שאני הולכת לגמול עכשיו.

חוץ מזה שבגדול אני חושבת שכן אפשר לחנך ילדים מגיל קטן, בגלל זה כולם מתפעלים מהילדים שלי - אני מתייחסת אליהם כמו בוגרים כבר מגיל קטן והם נבונים בהרבה מילדים בגילם שבסביבה.

והיחס שלי אליהם כבוגרים לא שולל את הפינוקים והסיפורים והחיבוקים והנשיקות שלא עובר יום בלי זה!

הם ילדים מאושרים ושלמים עם עצמם, אוף, קשה להסביר, כי זה לא קיצוני כזה, צריך פשוט להיות בעלי תבונה כדי לדעת איך להתייחס מצד אחד בקשיחות מצד שני בגמישות ואהבה, בקיצור אני לא חושבת שילדה בת שלוש לא יכולה לשלוט בעצמה - היא מספיק בוגרת והכל תלוי בכמה אני מחזיקה ממנה קטנה\לא בשלה\טפשה או בוגרת ונבונה.

ואת זה רק ההורים יכולים לומר, פשוט חבל על ילדים שכן יכולים ולמרות זאת מתייחסים אליהם כאל חסרי שליטה.

כמובן שיש מקרים שזה לא בשליטה, לכן לא ניתן לומר את זה בנחרצות, כי אכן זה תלוי בילד ומאד משתנה.

אבל כל התגובות פה די דומות בהצעות של חיתולים וטיפולים למיניהם, למרות שיכול להיות שהדרך הרבה יותר פשוטה וקלה.

חשוב לציין גם את זה למי שזה יכול לעזור בהתאם לילד - לשים לב אם הילד עושה את זה סתם מתוך נוחות ויש לו שליטה או שכמו שאת מספרת על  הבן 10 שבאמת נראה שזה מעבר לשליטה שלו.

אבל שווה להעיר את הנקודה הזאת כי יש הורים שנקודת המוצא שלהם זה שהילד לא יכול וזהו... וזה חבל כי יכול להיות לו ולהם יותר טוב.

אלו היו רק שלושת הפעמים האחרונות כשהיו מים קרים ברציפות ואז זה הפסיק.

לפני כן היא היתה מפספסת בכיף בלי דאגה... זה לא שהיא פיספסה רק שלוש פעמים. הבנת?

אך זאת עובדה

להוכיח לה הכוונה בקטע טוב, לא בקטע של "את רואה?!! הנה את פוחדת מהמים הקרים ועכשיו את פתאום כבר לא מפספסת!!"

ממש לא כך, אלא יותר כך:

"איזה ילדה גדולה! היום הצלחת לקום יבשה ונקיה  נכון זה כיף לך? כל הכבוד!!"

היא הילדה שלי ואני לא בשום מלחמה או התנצחות איתה. לא נכנסת לזה בחיים, זאת השגיאה הכי גדולה שהורים עושים לדעתי.

והמקלחות האלה היו פחות מחצי דקה ורק חצי גוף תחתון. פשוט זו כמובן לא הייתה חויה הכי נעימה בשבילה, והיה לה חשוב להתאפק בפעם הבאה.

זכרון כואב זה בטוח לא השאיר, גם אני כשאין ברירה יוצא לי להתקלח במהירות במים קרים, וגם ילדים נופלים הרבה פעמים ומקבלים מכה, או כואבת להם הבטן, או כל מיני דברים לא נעימים אחרים, זה חלק מהחיים ולא היתה פה שום טרגדיה, נא לא להיסחף. 

אני חושבת שילדים שקמים תקופה ממושכת רטובים בריח לא טוב מרגישים תחושה הרבה יותר צורמת.

לא אכפת לי לנסות על הילד הבא, הרי גם ככה אם הוא ירטב בחורף אני אצטרך לשטוף לו מהר חצי גוף, אז אם זה יעזור מה טוב, ואם לא - כמובן שלא אתעקש! כמובן שלא אגרום לזה בכוונה אם אני יודעת שזה לא בשליטתו!!

זאת רק עיצה שיכולה להועיל במקרים מסויימים וכל אמא יודעת או יכולה לנסות לגשש אם הילד שולט בזה ועושה את זה מתוך נוחות ופינוק ורק אין לו סיבה להפסיק, או אם הילד באמת חסר אונים.

מצטטת לך:

"לא אכפת לי לנסות על הילד הבא, הרי גם ככה אם הוא ירטב בחורף אני אצטרך לשטוף לו מהר חצי גוף, אז אם זה יעזור מה טוב, ואם לא - כמובן שלא אתעקש! כמובן שלא אגרום לזה בכוונה אם אני יודעת שזה לא בשליטתו!!"

לא מלכתחילה, אבל אם יקרה זה יצא לטובה כדי לבדוק אם הוא מסוג הילדים כמו הבת הגדולה שלי. אם לא - אניח לו כי אבין שהוא 

גיל שלוש זה בהחלט גיל שילד יכול לשלוט.

צודקת שלא כל ילד.

שווה בדיקה לגופו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....