התמצית שלי, בערך- I love him so much I might die since he's not real - נסיונות פעילים
(כלומר, בעיקר מה שבא אחר כך. לא התגובה הפותחת...)
רוצים לדעת כמה יפים נראים החיים עם דמיון? המשיכו לקרוא >>
שם: ריעות ברויאר.
כינוי: ריעותי/ריעותה/מאמי.
גזע: אדם.
מוצא: חצי תוניסאית-ג'רבאית, שמינית פולניה, שמינית הונגריה-רומניה, שמינית צרפתייה, שמינית אוסטרית.
מין: נקבה.
גיל: 19+ (נכון לתחילת שנת 2019).
בן-זוג: ללא.
צאצאים: ללא.
בני משפחה נוספים: רבים מספור.
מקום מגורים: קרית מלאכי.
השכלה: תעודת בגרות מלאה.
עיסוק: צפייה בסדרות ובסרטים.
תחביבים: כתיבה, בישול, האזנה למוזיקה, קריאה.
כוחות מיוחדים: רגישות-יתר.
נטייה: רגשות קיצוניים.
חברים: בנות מהאולפנא, אנשים מהערוץ.
אירועים מיוחדים מהחיים: דיכאון במהלך שנות ההתבגרות, התחלת תהליך הוצאה לאור של ספר והפסקתו.
חברה בקבוצות/ארגונים אלו: אחוות האחיות.
אלטר אגו-
שם: מיאן לור גילביץ' (Mian Lor Gillavich).
כינוי: המשוגעת/עלמה/טיירן (Tayren).
גזע: בת-אלוהים.
מוצא: בריטית.
מין: נקבה.
גיל: משתנה. נע בין 17 ל26.
בן-זוג: ללא (שם המשפחה קונטי הוחלף לגילביץ').
צאצאים: אדם, קולין, נח, אמה (ילדים).
בני משפחה נוספים: ג'ס וגבריאל קונטי (הורים), עזרא מילר (אח), קמרון מונהאן (בן-דוד), נואל פישר (בן-דוד).
מקום מגורים: ירושלים, לונדון, ניו-יורק.
השכלה: ללא.
עיסוק: מתרגמת, שחקנית ובימאית.
תחביבים: זמרה, נגינה על מגוון כלים (פסנתר, צ'לו, חליליות שונות), דקלום, ריקוד.
כוחות מיוחדים: תנועה בזמן, יכולת תעופה, זיכרון עוצמתי, תדרים מהעתיד.
נטייה: פטפוט יתר.
חברים: אמה סטון, קולין פירת', אורלנדו בלום, ג'ניפר גארנר, לוגן לרמן.
אירועים מיוחדים מהחיים: מספר התנבאויות, מלחמת היבשות והבאה להפסקתה.
חברה בקבוצות/ארגונים אלו: מקימת ויו"ר מועדון הפולניות.
ציטוטים שלי:
- "אני לא צועקת, אני מוודאת שאתם שומעים אותי."
- "ריעות תמיד צודקת."
- "אני רוצה לשמור אותו בצנצנת."
- "סודות הם חושך."
- "זה לא שאפשר לומר שאני מיוחדת. מיוחדת זה לא להיות אחרת, זה להיות חלק... זוהרת מהקהל."
- "בסוף יהיה טוב... כבר עכשיו טוב. הסוף הגיע?"
- "פיצה היא מעדן האלים."
ציטוטים שאני אוהבת:
- "אני מריחה שלג." (לורליי גילמור)
- "מה רורי גילמור הייתה עושה?" (לורליי גילמור)
- "יש לו אופנוע? כי אם את הולכת לזרוק את החיים שלך לכל הרוחות, עדיף לו שיהיה לו אופנוע!" (לורליי גילמור)
- "אני צריכה טאקו." (רורי גילמור)
- "אפילו אני לא מכירה את עצמי. אין לי שום מושג מי אני..." (מרגו רות' ספיגלמן)
- "אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו." (צ'ארלי קלמקיס)
- "כל שנה יש אפריל." (קרן פלס)
- "אני מתכוון, אני חופשי עכשיו, נכון? אני פשוט צריך למצוא מישהו נחמד-" (פטריק)
- "אני אוהבת אותך, מאמי שלי." (אימא שלי האהובה)
אז כן. אני אוהבת את קרן פלס וטיילור סוויפט. את 'כמה טוב להיות פרח קיר', 'אשמת הכוכבים', 'לכל הנערים שאהבתי', 'ההיעלמות של סידני הול' ו'פלא'. את 'בנות גילמור', 'חסרי בושה' (הגרסא האמריקאית), 'גות'האם', 'חברים', 'משפחת פוסטר' ו'צער גידול בנות'. את 'יש ילדים זיגזג', 'ספר הדקדוק הפנימי', 'ותכתבו: אהובתנו' ו'במופלא ממני'. את ג'וי ריגר, מיה דגן, שירה נאור ואמה ווטסון. את לוגן לרמן, עזרא מילר, מילו ונטימיליה ומאט קזורי. את ירושלים, לונדון וניו יורק. פיצה, צ'יפס, כריות, בורקסים, אייס קפה, במבה ושוקולד. להתאפר, לכתוב, לדבר על עצמי ולקרוא. תינוקות וילדים. את אלוהים. את אימא שלי. את הילדים שיהיו לי.
אני לא אוהבת קפה, שוביניזם, קיץ, דייטים, את 'ללכת בדרכך', מתמטיקה, נסיעה במונית, תליית כביסה, את הטעם של מלפפונים (כשהם מובלעים בסלט זה בסדר), שגיאות כתיב כשאפשר להימנע מהן, תירס ושקרים.
אני מוכנה לדבר על כמעט-כל-נושא עם כמעט-כל-אחד. באמת, אל תתביישו לדבר איתי.
אני סובלת ממיסופוניה (סלידה מרעשים). זו אחת הסיבות לכך שאני נמצאת בעיקר בחדר שלי במהלך היום. כשאני יוצאת ממנו אני עם אוזניות, או לבד, או סובלת. זה נשמע מפחיד, עצוב ומרגיז אבל זה לא. זו לא אשמתי ובנוסף לכך, רוב האנשים בעולם הם בסדר גמור ובכלל לא מפריעים לי.
למה בכל זאת אני לא יוצאת מהחדר? אחרי שנים של דיכאון וחרדה קצת קשה להיחשף לעולם, בעיקר כיוון שהדיכאון והחרדה נגמרו בהחלטה חדה שלי. אין לי שום אבחנה ואני לא בשום טיפול, אבל התחושות שלי הן אותן תחושות. אז נכון שאני כבר לא בוכה או אדישה כל היום ונכון שנסיעה באוטובוס כבר לא מפחידה אותי, אבל הרגלים הם הרגלים ועד שאוכל לצאת לכבוש את העולם יעבור עוד קצת זמן ;)
עוד דברים מעניינים עליי?
טופלתי במשך מספר שנים דרך השיטות הבאות: NLP, CBT, EMDR ועוד שיטה אחת שאני לא זוכרת מה האותיות שלה, אבל בכנות- אין עליה הרבה חומר באינטרנט אז כנראה שהיא הייתה שולית. כמו כן היו לי שיחות אצל פסיכולוגית ומעט דיקור סיני. מוזמנים לבוא לדבר על זה, לשמוע, להתייעץ.
ברובם המוחלט של המקצועות בבית הספר קיבלתי ציון עובר בקושי, רק מספיק כדי לקבל תעודת בגרות, מלבד מקצוע האנגלית בו קיבלתי ציון של 118 (עם הבונוס כמובן) בחמש יחידות. מה זה אומר? שיש לי כישרון לשפות או שראיתי יותר מדי סרטים באנגלית בחיים שלי, תחליטו אתם.
כמעט הוצאתי ספר לאור. כלומר, כבר חתמתי על חוזה עם הוצאה לאור והתחלנו תהליך. אבל ביטלתי את כל העניין אחרי מספר חודשים, עקב תחושות חוסר אונים שהציפו אותי באותה תקופה.
בבית הספר התחלתי במגמת תיאטרון, אבל עזבתי כשהבנתי שאני לא חייבת מגמה כדי לקבל תעודת בגרות. בסופו של דבר עשיתי מגמת ספרות כדי להגדיל את ממוצע הציונים שלי. לא נהניתי מזה, אבל קיבלתי את נקודות הבונוס שלי.
לא עשיתי צבא בזכות פטור מטעמי דת שקיבלתי, ואיזה נס שהייתי כל כך דתיה בכיתות י"א-י"ב, אחרת הייתי מקבלת פטור מטעמים אחרים וזה היה מכאיב לי. עשיתי יום אחד של שירות לאומי ועזבתי. אין לי מושג למה התחלתי בכלל, לא הייתה שום סיבה.
אני מתכוונת להיות עקרת בית בעתיד. כלומר, להקים משפחה משלי ולא לצאת לעבוד. לטפל בבית, במשפחה, להתנדב עם אוכלוסיות מיוחדות, אולי לעבוד קצת מהבית.
אני מאמינה באלוהים ואוהבת אותו, אבל אל תשאלו אותי אם אני דתיה. זה לא עניין של הגדרות, אני פשוט חיה לפי התחושות שלי. זה אומר שלפעמים אני הולכת עם חצאיות ארוכות ולפעמים עם מכנסיים. לפעמים מחכה בין בשרי לחלבי ולפעמים לא. לפעמים שומרת שבת ולפעמים לא. זו לא חולשה או פחדנות. אני פשוט נאמנה מאוד לעצמי, למה שאני מרגישה ולמה שעושה לי טוב, גם אם זה אומר שאני חיה כמו ציפור שלפעמים נכנסת לכלוב, כי הכלוב הוא הבית שלה.
טקסטים שלי שניתן לחפש בנסיו"פ עפ"י מילות החיפוש האלו:
- רונה פרק א'
- נועם ותפארת
- מילים ולחן: ריעות ברויאר
- אם תכתבו 'סיפור' יעלו המוני שרשורים שלי עם סיפורים קצרים או חלקי סיפורים. לרוב המילה 'סיפור' תהיה כותרת השרשור.
כמו כן, תוכלו למצוא אותי כמעט בכל שרשור בו נערך דיון שוביניזם-פמיניזם.
וכמובן ישנו השרשור הארוך ההוא על טאקט בתגובות. מעדיפה לא לתת קישור כי יש לי רגשות מעורבים לגביו, אבל אומרים שהוא נחוץ.
הגדרות שאפשר להכניס אותי אליהן:
- צמחונית בעבר
- טבעונית בעתיד
- פמיניסטית
- ימנית
- רומנטיקנית
- בודדה
- אחות בכורה
- כותבת
- ביישנית
הגדרות שאי אפשר להכניס אותי אליהן בשום אופן:
- מתמטיקאית
- ספורטאית (נו, אני מודה. אני כן עושה הליכות להנאתי ומתכננת להתחיל לרוץ באופן מסודר, אבל ששש, זה סוד)
- מסמר הערב
- שוביניסטית
- עקשנית
קצת אנגלית, אם יורשה לי:
May I tell you, miss, how much I like your singing? Your soft voice made me think of my mother. Isn't it a great compliment, when it comes from a man who really loved his mother? You remind me of her. She had the exact long fingers, running all across the piano. I am sorry if I make you uncomftrable, or if I speak us if my mother stand right here, right now. I do believe you are kind enough to let me talk for a minute or two. It is almost midnight, and I have a son waiting for me in our little apartment, so I will have to leave soon. It isn't our permanent house, this apartment. We are in town for buisness. But when I heard your beautiful singing while I walked outside in the alley, I knew I must go in and see you. All I wanted to say is that I really like your singing. Your soft voice remind me of my mother. My dear, dear mother
?Sir, are you alright
I guess I should thank you, for singing so wonderful, and so I will
Sir, you need to get out of here. It gets really late now, and the rain keeps pouring. You need to go home before the storm will force you to stay here
Will you come with me to dinner, tomorrow night, perhaps? I know a charming place by the river
Who are you talking to? There is nobody around. Here, let me help you out of this abandoned building
Please, miss. Let me take you. I miss my mother every day. I can tell you about her
I'm not a miss, I'm just a young man tring to take you home. Sir, look at me, please
?What is your name
?Philip, my name is Philip. What is your name
.My name is Jack
.Come, Philip. I will take you to my house, it's not far away
?did you say something about a son
.Young ladies love little boys. They like to take care of them
?And your son
.I have no son, Jack. I have no one
מה שקורה לי כשאני מתחילה לכתוב באנגלית... השם שישמור עליי, רק טרגדיות עולות לי לראש.
קצת טריוויה?
יש לי פוביה מיונים. בעברי נהגתי לכתוב ערכים בויקיפדיה, הם קיימים עד היום. מעולם לא עזבתי את הארץ. לקח לי לילה שלם לכתוב את הכרטיס האישי הזה. התחלתי ללמוד בבית ספר גבוה לאמנויות המילה ופרשתי די מהר. יש לי תשעה אחים, כולם קטנים ממני. היו לי בחיי אוספי מחקים, מכתביות ומחזיקי מפתחות. נושא הפרויקט שלי באנגלית היה רגש הפחד. בכיתות ט'-י' למדתי בפנימיה. תקן השירות הלאומי שהתחלתי היה בקופת חולים. עבדתי יום אחד בחיי בחנות בגדי ילדים. בעבר הפעלתי בלוג. הפורום הראשון שכתבתי בו היה מחוץ לערוץ, באתר לימודי עבור תלמידי יסודי שלא כל כך קיים היום. נרשמתי לערוץ לראשונה בט"ז אדר התשע"א, תחת הניק 'רעות-reut', לאחר מכן הוא שונה ל'ריעות' ואז שכחתי את הסיסמא, אז פתחתי את הניק הנוכחי. אפשר למצוא אותי גם בפייסבוק.
הפצל"שים שלי (מלבד הניק הנוכחי, בתקווה שאני זוכרת את כולם):
- ריעות
- בת מלך,אשת שטן
- ציפורים מתות
- איש עם חליפה.
- אני לעצמי
- מספר ניקים שנפתחו עבור מטרה מסויימת ונעשה בהם שימוש חד פעמי ניתן למצוא בשרשורים שונים בכ"א של איש עם חליפה.
חתימות קודמות:
- מילים אבודות
- עדיין אני, עדיין אתה.
ואיפה אנחנו בתוך כל הכאוס הזה.
- רבות וטובות שאינני זוכרת :/
שרשורים שאני רוצה לשמור:
- התנך של נסיופ- פרשת ההתחלה. - נסיונות פעילים
- ~תרגומים לשירים~ - נסיונות פעילים
- ערב טוב וברוכים הבאים למסיבת חנוכה השנתית של נסיופ! - נסיונות פעילים
- המלצות מוזיקה בעברית לפיזמרים (אין אחריות על נקיות וטריגרים) - נסיונות פעילים
- שרשור הטקסטים הגדול שלי, אפשר להגיב - נסיונות פעילים
שרשורים שלי שחוזרים על עצמם:
- מדי פעם וללא סדר מסוים נפתח שרשור 'מי כאן?', לעיתים רחוקות עם שאלה בתוכו. נועד כדי לפתח שיחות חולין עם ניקים שונים ולהכיר יותר את משתתפי הפורום.
- 'סיכום חיים'/'לוז יום' הם שרשורים שנפתחים בעיקר בתקופות עמוסות. אין בהם תוכן של ממש מלבד רשימות על גבי רשימות של דברים שאני צריכה לעשות.
- שרשורי ערב/בוקר/צהריים הם שרשורים שנהגתי לפתוח והחליפו את שרשורי המסקנות ששלטו בנסיו"פ עד אז. כתבתי בהם כל דבר שעלה בדעתי. ממחשבות דרך ציטוטי שירים ועד פניות ישירות לניקים שונים.
- שרשורי 'נאום' היו שרשורים שנפתחו בפורומים הסגורים הותיקים שאינם פעילים כיום (יונ"י ודומיו), גרסא מוקדמת של שרשורי בוקר/ערב/צהריים.
- שרשורי 'שאלה' הם שרשורים שנפתחים בכל פעם שיש לי תהייה או רצון לברר על הדת או אלוהים.
חוקי שימוש במקד"ב:
מקד"ב, כלומר מקלות דביל, נועדו כדי לתת מענה לצורך בשימוש בסמיילים שלא קיימים בערוץ. סמיילי מצחקק, לדוגמא. כיוון שברירת המחדל של הסמיילים היא צורת זכר, גם שימוש במקדב ייעשה עם צורת זכר- |מצחקק| ולא |מצחקקת|. מקדב הוא הקו הזה- |, נא לא להתבלבל עם סלשי. מקדב, פועל, מקדב (ללא רווחים) היא הצורה הנכונה לשימוש. בכל מקדב יש לציין פעולה אחת. אם יש צורך בשתי פעולות או יותר, הן יתחלקו למקדבים שונים, כך- |מצחקק| |מסמיק|. במידה והסמיילי אליו התכוונתם הוא נשי בהכרח (כלומר שם עצם), כגון כלה או אימא, ניתן לכתוב אותו כך.
כמובן, המקדב הומצא הרבה לפני שהגעתי לנסיופ, אני פשוט הייתי כאן כשאנשים זכרו איך משתמשים בו ולכן מרגישה מחויבת להעביר את המידע הלאה.
קטעי מופת:
הָעֵץ / לאה גולדברג
רָאִיתִי עֵץ כּוֹרֵעַ עַל נָהָר,
אֵיתָן וּשְׂבַע יָמִים וִידוּעַ-סַעַר,
אַדִּיר מַרְגּוֹעַ וְשַׁכּוּל מִיַּעַר
אֵיכָה סָגַד לַזֶּרֶם הַנִּמְהָר!
בְּחֶבְיוֹנֵי עִתִּים לִבּוֹ בָּגַר,
שָׁלֵם עִם הַשְפָּלַת-עַצְמוֹ-מִדַּעַת,
עִם גַּאֲוָה וְאַהֲבָה נִכְנַעַת
וְהַקַּדְמוּת בּוֹ - לַיִשׁ בַּסוַּגר.
וַיִּפָּקֵד בַּמֶרִי וּבַחֹק,
וַּמר-דָּמוֹ הָיָה לִפְרִי מָתוֹק.
וַיִּסָעֵר כָּהֵנָה וְכָהֵנָה.
וְרַק הַזֶּרֶם שֶׁחָלַף אֵי-אָז
רָאָה אֶת צְמִיחָתוֹ בִּכְאֵב וָרָז
וַיְרַחֵם אוֹתָה וַיֶּאֱהָבֶנָּה.
The perks of being a wallflower / Stephen chbosky
I don’t know if I will have the time to write any more letters, because I might be too busy trying to participate. So, if this does end up being the last letter, I just want you to know that I was in a bad place before I started high school, and you helped me. Even if you didn’t know what I was talking about, or know someone who’s gone through it, you made me not feel alone. Because I know there are people who say all these things don’t happen. And there are people who forget what it’s like to be sixteen when they turn seventeen. I know these will all be stories some day, and our pictures will become old photographs. We all become somebody’s mom or dad. But right now, these moments are not stories. This is happening. I am here, and I am looking at her. And she is so beautiful. I can see it. This one moment when you know you’re not a sad story. You are alive. And you stand up and see the lights on the buildings and everything that makes you wonder. And you’re listening to that song, and that drive with the people who you love most in this world. And in this moment, I swear, we are infinite.
ותכתבו: אהובתנו / אמונה אלון
גוֹלה וסוּרה
ואין לי מנוחה
שִׂמלתי כבר בלתה, בשְׂערי
דָּבַק התֶּבֶן
נושבת כמו ים
עזובה כמו יָרֵחַ
צועקת ואיש אינו מקשיב
מספרת
ואין קולי נשמע
ואיני יכולה לעצום את עיני
ואיני יכולה לעצום את געגועי
ואיני יכולה לחדול מחַבֵּק
את בתי שנעקרה לי מבין זרועותי
- לקראת נישואין וזוגיות