את לא תסלחי לעצמך אם תלדי בגלל שניקית לפסח.

הייתי בדיוק במצבך לפני שנתיים והצלחנו להכניס פסח בלי עזרתי!

בשנה שעברה הייתי בפסח בהריון תאומים וכל כך דאגתי, הרגשתי כזה חוסר אונים,

שבוער לי בעצמות לנקות, אבל אני יודעת שזה הדבר האחרון שכדאי לי לעשות, בסוף פסח הגיע...

טוב שאת חושבת מה לעשות, זה באמת יהיה שונה מכל שנה ויצריך התארגנות אחרת.

יש אפשרות לעזרה מהבעל/ ילדים גדולים/ בתשלום?

להתארח?

מה בעלך אומר?

את עכשיו בתפקיד חשוב ומיוחד שרק את יכולה למלא,

להיות האמא של התינוקות האלה.

באופן עקרוני, לנקות גם אחרים יכולים.

יש זמן שנהנים? כשירגעו לך הבחילות, בטח תרגישי יותר כמו בן אדם,

ואז אני ממש ממליצה לך לחגוג את ההריון הזה,

את לא יודעת אם תהיה לך חוויה כזו עוד פעם בחיים, תחגגי ותתפנקי!

לסגור את הבית לא מעשי, שנינו באים ממשפחות גדולות ולא מתחשק להטלטל עם 6 ילדים, אנחנו גם טיפוסים של בית, אנחנו שנים עושים פסח בבית ולא רצים להורים, בעלי עוזר המון ויש לי מעט עזרה בתשלום, הילדים ה'גדולים' עוזרים סביר.... וכמובן שרשמתי את כל מי שרק יכולתי לקייטנות עד הפסח.

אני ינסה להוריד שליטה.... אני כל פסח מכניסה מפוקסס כולל נקיון אביב...........

גם אני שמה לב שכל פעם שאני הרבה על הרגליים יש לי לחץ בבטן התחתונה.

באמת הריון נורא שונה מהשאר (ויצא לי בעבר 2 פסחים בחודש תשיעי! עם אחד...)

טוב מספיק חפרתי..... בינתיים....

איך עושים פסח?????

כל היום  רק עוברת מאחת לשניה... מתי מספיקים לנקות? ומה יהיה עם הבישולים וכו....????

עם תאומים בני חודש... רק עוברת מאחד לשני.

למזלי הם די נוחים וחלק מהזמן אף מסונכרנים וישנים ביחד. מזל שיש לי ניסיון עם ילדים יחידים, ויודעת להעריך את זה.

ועדיין בזמן שמתפנה אני עסוקה בעיקר בלאכול ולישון. ולהתייחס כשהגדולים צריכים אותי. לא מתאמצת להתחיל פסח, כי אז הגדולים (הקטנים מביניהם) יפרקו הכל בשניות, ויצא מזה רק תסכול וכעס.

בשבוע שעבר במשך יום יומיים- לראשונה בחיי - שקלתי ברצינות לסגור את הבית לשבוע. מה שלא עשיתי בשנים עברו, לא כשהייתי בתשיעי ולא כשהייתי חודש אחרי לידה.

מהר מאד התפכחתי, אפילו אם נצליח לארוז את עצמנו לשמונה ימים, הילדים ייתחרפנו ברמות בלתי אפשריות כבר בב' דחוה"מ... אם לא קודם...

ניסע לחג ראשון להורים אבל לא  נעמוד בזה לתקופה ממושכת יותר.

כן הזמנתי עזרה בתשלום. כן הנמכתי ציפיות לאפס, או יותר נכון מאפס למינוס (אף פעם לא הייתי מאלה שהבית מפוקסס, גם לא לפני פסח, ובטח שלא בתקופה האחרונה של הריון כבד ואשפוז ממושך). כן השלמתי עם זה שידיים זרות ינקו את חפציי ויסדרו לא בדיוק כמו שאני הייתי מחליטה. ומשתדלת לשמוח בחלקי ולהתפנק בשעות שאני יכולה לנוח ולהיעזר המון ולא להתאמץ, ויש לי תירוץ נהדר ! שהוא סיבה אמיתית.

וההורים צריכים רק לתמוך רגשית...

בכל אופן, בפורום הזה אין אימהות לתאומים בגיל הזה.

גם אצלינו עם התאומים היו קצת יותר בעיות עם השיניים. לא זוכר משהו היסטרי, רק זוכר שאמרו שבגלל הלידה המוקדמת משהו באזור השיניים לא הספיק להתפתח.

לגבי שאר הדברים אני לא יודע, הם כבר לא ככ קטנים אבל אנחנו עדיין מתבלבלים לפעמים 🤣🤣

אבל בהתחלה היה פער בהתפתחות, ולאט לאט הוא הצטמצם.

מגיל שנה וחצי כבר לא היה פער.

בלי עין הרע המצב של השיניים שלהם טוב (אחד לא עבר שום טיפול, השני רק מעט טיפולים).

וב"ה היה להם עיכוב מוטורי תואם לגיל הפגות בהתחלה ואז עיכוב שפתי שטופל בגן שפה. מגיל ארבע-חמש כבר לא רואים שום זכר לפגות. (אחד מהם היה בגן שפה כל שנות הגן, השני רק שנה אחת)

נולד בשבוע 34. כיום בן שנתיים.

בינתיים יש לו עיכוב בצמיחה של השיניים. הניבים עדיין לא צמחו.

כיום, חוץ מהגודל והמשקל שעדיין קטנים מאוד, לא רואים השפעות של הפגות.

מתייגת לך את @זהות כפולה שעברה את זה, ב"ה עם שני תינוקות בריאים בעיקרון. (זה לא הניק העיקרי שלה, אז מקווה שהיא תראה את התיוג)

אולי היא כתבה את הסיפור שלה בשרשור הנעוץ, תחפשי❤️

לק"י

או לשים שם קישור לשרשור הזה. שם פעיל יותר.

מתייגת בשבילך 2 אמהות לתאומים:

@אמהלה

@מתואמת

אז לא יודעת אם העגלה שקנינו אז עדיין קיימת, ואני גם לא זוכרת את שמה. רק זוכרת שהיא התקפלה גם באמצע (כלומר שני המושבים התקפלו זה על זה), וזה חסך מקום.

מציעה פשוט ללכת לחנות מוצרי תינוקות, ולבקש עגלה לפי הצרכים שלכם... (זה מה שאנחנו עשינו בזמנו)

לוקחים ברזל לפי רמת הצורך, לפי מה שרואים בבדיקת דם. במולטי ויטמין גם ככה אין מספיק ברזל למי שממש חסר...

אם זה מעודד אותך - דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל גבוה בהיריונות אחרים היה לי חסר ברזל, לפעמים הרבה מאוד...