הכותרת שנתתי לא ממש מדוייקת, אבל זה הכיוון
יש לי שני בנים מקסימים שאני מאד מאד אוהבת. לצערי יש לי תחושה שאני מנסה להתכחש אליה בכל דרך שאני מעדיפה את הקטן. במה זה מתבטא? חיצונית בכלום, אבל כל פעם שאני רואה אותו או שהוא אומר משהו חמוד אני מרגישה שאני נמסה ולעיתים קרובות יש לי רצון עז לחבק ולנשק אותו. אני מנסה אחרי כל חיבוק (ולעיתים אפילו לפני החיבוק) לתת לגדול, לאמר לו פעמים רבות כמה אני אוהבת אותו וזה גם לא שקר! אבל אצל הקטן יש לי תחושות חזקות יותר
א. איך אני מעבירה את זה? איך אני יכולה לאהוב את שניהם ממש אותו הדבר? אפילו אם הגדול לא ידע על זה בחיים זה פשוט לא הוגן!
ב. יכול להיות שהתחושות לקטן זה רק בגלל שהוא עדיין תינוק במובן מסויים (שנתיים) וכשהוא יגדל האהבה תתאזן בין שניהם?
ג. הגדול שלי בלי עין הרע ילד פרח, מושלם! חכם, יפה, חברותי במיוחד, זיכרון מדהים ואנחנו מקבלים עליו המון מחמאות מהסובבים אותנו. יכול להיות שהאהבה שלי לקטן מנסה לפצות אותו על זה שהגדול בולט יותר? ואם כן, זה בסדר?
