את מאשימה את בעלך בבגידה שלך בו?

לא שופטת, רק מנסה להבין,כי הניסוח שלך קצת מבלבל

אולי זה עוזר לך להאשים אותו כי זה מקל מעליך את העבירה בתור אישה עם מידות טובות ויראת שמיים.

אבל הבגידה היא שלך, את בחרת בזה

היית צריכה להתעורר עוד קודם ולטפל בזוגיות שלך 

לא ברור כמה הלכת רחוק וזה מאוד משנה ביחס לחומרה של מה שעשית ואם יש בכלל מה לתקן

לא משהו שאת ממשיכה איתו ועוד במחשבה ליותר מזה...

מה שיש לי לומר הוא שתתעוררי ותטפלי בעצמך לפני שיהיה מאוחר מדי.

כי את התיקון שאת צריכה לעבור את יכולה לעבור בלי הנפילה ועכשיו זה הזמן! או אחרי הנפילה ואז זה הבית שלך שיתרסק כדי שאת תתקני את עצמך- ככה זה הכל לטובה בשבילך- כדי שאת תגיעי לאן שאת צריכה להגיע

אני יכולה להבין את הרעב לחום ואהבה אבל את זה את לא יכולה לקבל מאף אחד שהוא לא קודם כל את. ובטח שלא כשאת נותנת לגבר אחר לנצל אותך...

זה לא סתם ש"נשים דעתן קלה"- וגברים יודעים לנצל את זה טוב מאוד. ונכון שכל זה מתוך מצוקה פנימית שלך, של כמיהה לאהבה. אבל אהבה אמיתית יכולה לבוא רק כשיש גם אהבה עצמית.

אם הזוגיות שלך חשובה לך תטפלי בה 

אם את חשובה לעצמך- כמו שאת אמורה להיות- תטפלי בעצמך

מנצל את הרעב שלך לחום ואהבה

הוא ישתמש בך ויזרוק

את הורסת לעצמך את כל החיים - בעולם הזה ובעולם הבא.

אין בכך שמץ צדיקות, שמץ מידות טובות. אל תתפתי לכל מיני "חיבוקים" כאן.

מרוב רצון לאמפתיה, אנשים לפעמים מאבדים תחושה על מה מדברים.

תעצרי כעת. תנתקי כל קשר עם המנוול (שיתכן שגם הוא מסכן - אבל כעת הוא פועל כמנוול). "הרעב לחום ולאהבה", אינו מתיר איסור של אשת איש.

אם את רוצה - תתגרשי כעת מיד, ללא כתובה וללא שמץ תביעות מבעלך; שום דבר שבעלך כביכול "עשה", אינו שקול כנגד זה. זה חמור יותר מהכל ביחד.

אני כמעט יכול להבטיח לך, שזמן לא רב אח"כ - יזרוק אותך גם האיש הזה.

כדברי חז"ל "סהדי דשיקרא - אאוגרייהו זילי" - עידי שקר, זולים על שוכריהם...

כך גם כאן. ימצה את ההנאה ממך - ואח"כ בקלות יבגוד בך, בדיוק כמו שאת עושה כעת...

תלחצי חזק על הברקס. אל תתפתי עוד אפילו לשמץ שיחה. יהיה לך קשה קצת בהתחלה, אח"כ תנשמי לרווחה. ואחרי שתעשי תשובה גמורה - ותתייעצי עם רב מומחה גדול בענין, איך לנהוג עם בעלך ביחס לכך - תוכלי לבקש מבעלך התנהלות שיש בה יותר חום. אבל זה ממש אחרי שתהיה לך מחוייבות גמורה אליו. חום ואהבה - זה פונקציה של נישואין באמון. לא "מצרך מותנה".

ה' יעזור לך - ויציל אותך מהגיהינום הז. תצילי גם את עצמך.

זה דרך אל חזור

לא מכירה את המקום שלך, מכירה יותר את המקום של החוסר והכמיהה הזו לאהבה מטורפת וחזקה יותר מכל דבר אחר ולא לקבל אותה...במיוחד בתקופות מסוימות.

ולכל המגיבים, כל כך קשה לי לשפוט מישהי במקום הזה. סלחו לי...

אבל שאלה אחרת, למה את פשוט לא קמה והולכת? 

למה לא לממש את האהבה הזו והכמיהה הזו באמת? למה את צריכה כל הזמן לדרוש ולא לקבל.

רק מדגישה נקודה שכתבת בתגובה הזאת - את כותבת שזה היה במשך שנים עם בעלך, שהיתה אהבה ממושכת. זה סימן שזה קיים בו, יש לכם את זה ביחד - וזה יכול לחזור ובגדול! זה ממש משמח ומעודד לעתיד טוב יותר 

רואים שאת באמת רוצה לצאת מהמצב הזה, אחרת באמת לא היית מעלה את הפוסט הזה.

אני לא יכולה להבין אותך בכלל!!! זה באמת מצב לא פשוט... כל מה שבא לי להגיד לך זה ש:

תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב...!!!

עם עוד הסתייגות ענקית- שזה בגבול המותר כמובן.

תעשי לעצמך מלא דברים שמשמחים אותך, תחשבי שיש מלא נשים שיש להן בעל אוהב, אבל חסר להן כסף או ילדים או חסר להן סיפוק נפשי או רע להן מכל סיבה אחרת.

אצלך יש בעל כזה - אז זה כבר הדבר שמעיק עלייך - ואת כל שאר התחומים בחיים שלך את צריכה לעשות שיהיו טובים ומשמחים.

את כל האנרגיות והאהבה שיש לך - תפני למקומות שיתנו לך סיפוק. וכמו שנדמה לי שקראתי את עובדת במקום שכזה.

בקיצור תשמרי על המאזן כמה שאת יכולה! זה שאת כבר שלמה עם זה שבעלך לא יעזור לך בזה ולא ממנו תבוא הישועה זה צעד ענקי!! את פשוט בתהליך, ונראה שאת יודעת את הכיוון הנכון. אז לפעמים קצת סוטים מהדרך - אבל השאלה היא אם חוזרים או ממשיכים עם הכיוון השגוי. את כרגע סטית טיפה ומיד מתעשטת ומבינה שזאת לא הדרך - את יודעת מה הדרך הטובה וגם מתאמצת ללכת בה וזה מה שטוב במקרה שלך. בהצלחה בהכל

מה זה "אהבה של איבוד חושים".. זו לא אהבה, אלא רצון יצרי. נראה שאת מושכת לבגרות חלומות "צעירים" ובוסריים.

את צריכה להתבגר מזה. ללכת ליועצת טובה, שתעזור לך לבנות מחדש את מושגייך - מבפנים, ועד הממשות. לא לחיות ב"צדיקות" שכאילו סותרת את האהבה. אהבה זה משהו קודם כל בלב, ביחס הנפשי, זה חלק מהצדיקות. אח"כ גם ביטויים של זה.

ובנוסף, כעת את אומרת שזה היה שנים בינך לבין בעלך... זאת אומרת - בעל אוהב. אלא מה? בגלל תקופה של כמה הערות - עכשיו קראתי, בעקבות משבר שעבר - "נתפסת" למישהו אחר.

תתפסי את עצמך חזק. תדעי שאחרי זמן לא רב, הענין יוכל להירגע. תדמייני לך אשה אחרת, טובה, שאומרת לבעלה שהיא יוצאת לסידורים, וח"ו בוגדת. ציורים כאלה, שיגרמולך לסלוד מזה בהרגשה חזקה. אולי זה יעזור להתפכח קצת מהשיכרון המסוכן הזה.

הדרך אל בעלך, היתה צריכה להיות דרך אמפתיה למה שעבר. לחשוב עליו, לנסות לעזור לו לעלות מזה. היה מחזיר לך אהבה. אבל אם אדם חושב רק על ה"אהבה" שהוא צריך - ואינו מבין שזה נבנה מנתינה הדדית, ולפעמים יצטרך להמתין, זו בעיה.

אכן המטרה של תגובות חריפות אמיתיות בענין זה, היא לטלטל בחזרה ולעזור להינצל מהאסון.

ללב אפשר לתת מעצורים, ע"י דמיון מוחשי של משמעות הענין (לכן נתתי דוגמה), וגם ע"י פרישה חדה בשכל, לכמה זמן - שתגרום לצנן קצת את המצב, ולהיות יכולה לנסות דרך אחרת של התמודדות.

ברור שאת, למזלך, לא מחפשת שיגידו שזה בסדר... את עצמך רוצה משהו שיעצור אותך. אבל "חיפוש התירוץ" בכך שבעצם בעלך אינו בסדר, זה עצמו דבר שכאילו נותן איזושהי אפשרות להרגיש כאילו "אני לא ממש אשמה". וזה לא נכון. אין דבר כזה. יש אשה שכמה וכמה שנים בעלה שכב כצמח בבי"ח. היתה נאמנה לו לגמרי, עד של"ע נפטר מהעולם.

את יכולה להשתמש בכך - כדי לתת לעצמך תקוה. לומר, אינני סתם מושחתת. הייתי במצב קשה. אבל זה רק כדי לתת כח להאמין בטוב שנמצא בך, לא שמץ "הקלה" למה שקורה כעת. 

הקושי אכן גדול כעת, כשאת כאילו קצת "בתוך משהו". אבל זה כמו להשקות את הצמאים חומץ.

אין שמץ מקום והצדקה כעת לומר, "בפרט שהבעל בדרכו ממשיך ולא מסוגל להבין למה לא טוב לי בחיים למרות כל השפע". אין הצדקה לבקש אהבה כלשהי מהבעל - אם היא "על תנאי" כי אחרת את עם מישהו אחר.. ח"ו. 

כבר אמרתי, כדי שהוא יבין דבר כזה - את צריכה כמה שלבים: א. עצירה טוטאלית, התנערות גמורה ממה שקורה כעת.  ב. אחרי שקצת תצטנני מזה - חרטה עמוקה. איך יכולת לבגוד במי שאת נשואה לו, אפילו במקצת. לדמיין "אשתו של מישהו - ומתעסקת עם גבר אחר"..זה כלל לא "מותנה-יחס". איש ואשתו זו מציאות. משפחה. כמו שאדם לא יגנוב מחשבון הבנק של השכן כי אינו מחייך אליו, והרבה יותר מזה.  ג. רק כשתרגישי מצידך חזרה-בנאמנות לבעל, יהיה לך מקום "לדרוש" יחס כמו שאת רוצה. הרי את כעת לא רק "לא מתייחסת בחום". את בוגדת בו עכשיו - איך אפשר לבוא בתלונה שאינו מבין את הצורך, אם את עושה דבר חמור בהרבה.. אמנם את אומרת שזה "בגלל"... זה לא משנה את הענין: כבר אמרנו, שנאמנות אינה דבר מותנה. זו דרישה עוד יותר בסיסית מאשר הדרישה שלך ש"יבין".

כשתגיעי למצב כזה, ותוכלי לומר לעצמך, לא יקרה בשום אופן, אז תוכלי להסביר לבעלך בנחת את הצורך בפידבקים חיוביים וכו'. בצורה מפורטת. וגם זה - מתוך שתגלי אמפתיה למצבו, לכך שהוא עבר משבר. מי שרוצה לקבל - צריך להיות נכון גם  לתת. לתת באמת.

"אהבה משכרת חושים" אינה מעלה. היא הגזמה. זו אהבה עצמית יותר מאשר אהבת הזולת.

אפשר לאהוב, באמיתיות - מתוך ראיית הטוב בזולת, איכפתיות ממנו, רצון לעזור. אהבה עדינה, שהיא מחיה לא פחות - ויש בה נתינה ואמפתיה אמיתית אל הזולת. לא רק רצון "להרגיש". צריך לבנות את זה. לקחת את נקודת התמצית במה שיש לך, ולראות איך מכווינים אל הרצון להיטיב בעיקר. לא אל הרצון להשתכר. קל חומר בתחום שכולו נתינה.

יתכן שזה גם היה יכול לעזור לך לא להילכד אצל מישהו שיודע להקרין לך "הרגשה", ומנצל את ההידלקות שלך.

את יכולה כרגע, בתור "פטנט" לענין - להתחיל מהסוף. לדמיין לעצמך מה יהיה אחרי השלבים שהוזכרו לעיל. איך את התנתקת מזה, התחרטת באמת, גילית אמפתיה לבעלך, אולי ביקשת את סליחתו אם לא היית מספיק לצידו כאשר היה במשבר. ואיך אח"כ את מבקשת ממנו אם  הוא יכול, כמו פעם, יותר להחמיא לך, להגיד מילים טובות. תגידי לו בדיוק מה את רוצה. 

לפעמים - כשמדמיינים מהסוף, כלומר, איך יהיה אחרי שאלך את המהלך הזה, מקבלים מזה כח גם להתחיל לזוז כעת.

אבל את חייבת קודם כל לנתק מגע באופן טוטאלי עם העבריין. ממש טוטאלי ומיד. בסוף תרוויחי מזה גם בפעל, באופן מוחש.

האחד - שזה לא נכתב "לך".

אני הרגשתי, לדעתי, את הכותבת - וזה מה שיועיל לה (וגם לגבייך - אני לא חושב ש"היית נמצאת" במצב כזה כנשואה. אל תדמי את זה לכל מיני דברים שאת מכירה אולי מהחיים.. ואם חלילה היית במצב דומה - גם לא היית כותבת בסגנון שהיא כתבה, כל אחד עם האופי שלו; וגם לא בטוח שהיית מסתכלת על הדברים כמו כעת, שב"ה אינך שם ובעז"ה לא תהיי. ה' יצילינו)

בנוסף - כאן רשות הרבים.

ואחרי ה"קנאות" האמיתית והבסיסית, גם השתדלתי (וזו בדיוק הסיבה שהתכוונתי כעת לכתוב עוד משהו) לתת עצות שיוכלו בתוך המצב הנוכחי לעזור להתגבר מתוך העמָדה מול עצמה גם של הטוב שנמצא בתוכה עוד הנפילה הנוראה הזו, במקביל למוחשיות הכיעור של הדבר.

ואכן, חלק ממה שכתבתי - כתבת גם את, בסגנון קצת אחר.

אבל את - כאשה שמדברת על מה ש"משמח את הקב"ה" - את הרי מבינה שהרבה יותר, לאין ערוך, משמח את הקב"ה אם הדברים הבסיסיים, שהם באמת החיוּת, נשמרים ולא נשברים.

משל למה הדבר דומה? אדם מקבל תרופה מצילת חיים. היא לא "טעימה". בוודאי שרצון ה' שיהודי גם ירגיש טוב - ולכן אם אפשר גם לעשות אותה טעימה, עדיף. אבל עוד יותר חשוב - שיקח אותה ויחיה. החיים קודם.

הייתי מציע לך, כדבר נוסף על מה שנאמר קודם, לנסות להעיף רגע את הענין מהראש - ולהתבונן בטוב שיש בך עוד מלפני כן. הפנימי. של עצמך. ממש לחוש את זה. הערכים, המידות הטובות, האישיות. תקבלי כח מתוך מה שאת. מתוך עצמך. זה ממש קודם ל"כח" שמקבלים מתלות באהבת הזולת - אע"פ שאכן זה צורך חשוב. תעשי כך - אז תחושי ממש את השיפלות בכל פניה אל הגועל הזה, גם אם הוא עטוף מבחוץ בסוכר. 

כך גם יהיו לך יותר כחות נפש וסבלנות, לחדש את ההתנהלות הטובה והישרה. בתוך הבית. לתת. לחוש את הטוב והסיפוק והשמחה שבנתינה. מתוך כך, גם לקבל. ולחוש את הטוב והנועם שבאהבה כשרה ואמיתית.

קודם תעשי "איתכפיא". ניתוק בהכרחה שכלית מכל קשר אל הרע. תצרפי לזה התבוננות כזו. שתרגישי שזה ממש לא שייך לך כל הענין הזה. אח"כ תעלי בחזרה. 

ה' יעזור לך להצליח להתחזק ולעמוד על המקום הטוב. האמיתי.

יכול להיות שיש לך "דחף" שמראה כ"אהבה" בכל תחום בחיים בערך, ולכן את חווה ריגושים שיכולים להסתיים בפתאומיות.

אבל - יש לך גם שכל, שיכול לעזור לנווט את הרגש למקום טוב, וגם יכול להבין מה הערך של דבר כזה. האם זו "אהבה".

בשביל זה לא צריך להיות רב גדול... צריך להתבונן, ולהאמים ביכולת שה' נתן לך:

צריך להבדיל, בין כל מיני תופעות הורמונאליות, שמרגישות "כמו אהבה", והן יותר צורך עצמי בריגוש, לבין אהבה - שהיא מידה אמיתית, שיכולה גם להשתמש בכלים "הורמונאליים", אבל אינה מתחילה משם. עיקרה אינו "שאני ארגיש", אלא שההרגשה תבטא יחס אמיתי לזולת, איכפתיות, סימפטיה, קישור ורצון לנתינה.  יש הבדל גדול, אם היצר משתמש בערך כ"תירוץ", או הערך משתמש בכחות שיש בהם גם צד של יצר, כדי להיות חלק מביטויו. ואז זה גם מאזן את הדברים למקומות נכונים יותר.

תיכנסי "בתוך עצמך", תגיעי לשורש הנכון והאמיתי, הערכי, היפה, של הכח לאהוב - וזה יעזור לכך להפוך לנתינה עדינה, ולא תאוותנות בלתי מרוסנת. את תרגישי בסוף יותר טוב כך. וזה לא יהיה רק "חשמל לרגע", אלא בנין של מידות טובות.

את צודקת שבוודאי מההתגברות יהיה לך שכר גדול, כבר במוחש בעולם הזה. זה ניתן לתפיסה בהתבוננות הכי קלה; אם כי, יש להתטער מאד בצערו של בעלך (על אף שאינו יודע אותו), שאשתו כבר "נגעה" תוך הנישואין בגבר אחר. מכאיב מאד מאד. 

תקומי ותעשי תשובה אמיתית. תצליחי להתגבר ולעלות. את יכולה לדווח כאן בוד שבוע, ואח"כ אחרי שבוע נוסף - שהצלחת ופרשת לגמרי מהענין הזה. ואז - תוכלי לקבל מהאנשים היקרים שכאן, פידבק חיובי על ערכך, מה שאת כנראה מאד צריכה. אבל אל תייצרי בו תלות... רק תשתשמי בו, כדי לקבל כחות וביטחון עצמי, בתוכך.

עד שתצליחי לבנות מחדש עם בעלך יחס הדדי אמיתי - ותקבלי ממנו את הפידבק הזה שאת צריכה. בצד נתינה אמיתית גם לו.

זה לנסות עוד להציל אותה. אם גבר היה מדבר כך על אשה, מתוך תאוות, מניח שהיית מדברת אחרת. אז זו ה"תאווה" אצל אשה. צריך להפסיק לבלבל בין אהבה, לבין שכרון-המשיכה הזה, שסופו להשאיר תיסכול גדול ונורא.

ולגבי "למה לא לממש"?.. וכי עוסקים פה בנערות עם פנטזיות מגיל ההתבגרות?... מה זה "לה לא לממש את האהבה הזאת באמת"? הרי ברור, שאיש שמנסה לקחת אשה בעודה נשואה, חשוד מאד שאין כאן כל "אהבת אמת". גם יש חשש, שהאשה הזו עצמה, לפי מה שכתבה לך בתגובתה, חיה בפנטזיה. על מהש כביכול יכול להיות.

אז אכן, אם הברירה היא בין לבגוד לבין להתגרש - שתתגרש, ללא כל תביעות מבעלה, לא תרמה את בעלה, ותישא בתוצאות.

יש להניח שתוצאות תהיינה שה"אהבה" הזו תתברר כ"השתמש וזרוק"; האשה תרגיש שאיבדה את המידות שרצתה במשך שנים מצד עצמה, וגם לא תוכל למצוא מישהו אחר - כי אף גבר נורמלי לא ירצה אשה שבגדה באחד ונזרקה ע"י השני....

יש לה בעיה של יצר. יצר קשה. היא יודעת את זה בעצמה. אז אין צורך לשרת את התירוץ של ה"אהבה"... על אהבה אפשר לדבר אחרי שיוצאת מהמצב הנוכחי. אז יכולה לשקול, האם ניתן לתקן את מה שקלקלה בבית, והאם ניתן להגיע לאהבה כזו עם בעלה, או אולי אין תוחלת (קצת לא נראה כך ממה שכתבה עליו) וצריך להתגרש ולנסות למצוא מחדש.

אבל כעת קודם כל להתגבר על הדבר הקשה הזה שתפס אותה.

ולהתגבר על זה - צריך לדעת בראש וראשונה שזו לא אהבה באמת. וגם מה שהיא מפנטזת עליו אינו באמת.

ובמקביל - צריך עצות מעשיות של התנתקות. אכן, קשה מאד כשכבר נסחפה לשם. אבל חייבת. לחשוב על זה שהאדם ההוא רוצה לרצוח אותה. שהולכת לבלוע רעל. ממש לדמיין. להתחנן לה' שיעזור לה להינצל מזה. לנתק כל קשר. לדמיין איך כמה שבועות אח"כ תגיד תודה רבה על כך שאיננה שם.

אם הכוונה היא לומר, ש"בעלך אשם", כי הוא "דואג להשמיע מידי פעם גערות והערות" אע"פ שאת סבורה שיש לו "אהבה גדולה אלייך" - כלומר, יש לך דרך לחוש את זה - 

ואת רוצה לומר ש"בגלל זה" "נפלת לזרועות אחרות" ואת גם רוצה לומר כאילו "זה לא חריג", ובכלל כאילו זה שהוא שהזמין "תוצאות שמשחיתות גם אשה בעלת מידות טובות ויראת שמיים כמותך".. והוא כאילו "זרק אותך אל זרועות פתוחות ונעימות.. כל אוזן צמאה"... - 

אני לא חושב שצריך לקבל את זה.

זה נשמע יותר כמו "מצפון" של מישהי שהגיעה לדבר שהיא יודעת שאין לו כל מקום - וזורקת את זה על בעלה וכבר עושה מזה בכלל "עוד סיפור". כביכול משהו רגיל.

חס ושלום. "פריקה", זה ענין אחד. "מסר לכל הגברים וכו' " זה ענין אחר לגמרי.

המסר הוא בראש וראשונה לא ל"גברים" שלא יחכו שהנשים שלהם תקבלנה את המחמאות בחוץ... אלא אם כבר לנשים כאלה, שלא תחשובנה שיש משהו ש"מצדיק" בגידה כלשהי. ברור שאם גבר היה כותב כאן שבגד באשתו כי לא היתה מספיק חמה כלפיו, היה חוטף - בצדק - גערות. קל וחומר כך.

ולהגיד "למרות צידקותה נופלת לזרועות שמזכירות לה שיש לה גם מעלות" - לא. זה ההיפך הגמור מצדיקות. כל זמן שהיא נשואה, אמורה להיזהר לא להתקרב אל מי שמנסה לשלוח "זרועות" כאלה. 

אפשר מראש לדבר עם הבעל, לא מתוך מצב כזה, במדויק מה הצורך. לעיתים קשות, אפשר גם להחליט שזה לא מתאים... אבל האופציה של להיות נשואה ולבגוד בהסבר שאני צדיקה אבל הוא אשם... זה לא.

הסיפור שלך הוא כן חריג אצל אשה "בעלת מידות טובות ויראת שמיים" - ואת זה צריך לכתוב, כי כאן לא רק את קוראת.

לא בעלך "אשם". וכדי לחזור בתשובה שלמה, צריך קודם כל לקחת את האשמה למקומה הנכון. יתכן אכן שאם היתה התנהלות אחרת, יותר "מפרגנת", לא היית נכשלת. זה גם ענין של אופי אישי לעיתים - עד כמה מורגש בכך "נסיון". אבל לא הוא זה שזרק אותך אל זה, "למרות צידקותך". 

דומני שאת בעצמך מבינה את זה. אלא מה? שאת כנראה מזועזעת מעצמך, מרגישה שאת בעצם "זרקת שנים של מסירות ונאמנות", ובצדק לא רוצה לזהות מה קרה לך עם אישיותך, אולי לא מבינה בדיוק איך קרה לך משהו - אז את מנסה ככה "לייצב" לך את התמונה.

אז את יכולה אכן ללמד זכות על עצמך, שהיית בחסר רגשי קשה וכד' - את זה רק את יודעת - וככה להסביר לעצמך שזה באמת לא שייך אלייך, אבל עם זה, לדעת שחס ושלום. תקלה חמורה. ולחשוב האם יש דרך להתנער מכך טוטאלית, כשאחרי לימוד הזכות על עצמך, תייצרי מציאות שתוכלי להתחייב לעצמך שלעולם לא עוד - ללא קשר ותלות בהתנהלות בעלך.

דומני שזה הבסיס, גם לעצמך, וגם לטובת מי שקוראים, שלא יתקבל רושם כאילו יש משהו שיכול להצדיק בגידה.

אחרי זה, יש מקום להביע השתתפות גדולה בצער - גם הצער על התחושות שקדמו, גם הצער על מה שנקלעת אליו. אבל לא לנסות לעשות מזה כאילו משהו "קצת בסדר", כי מישהו הזכיר שיש לי גם מעלות..  אם את רוצה במעלת הצדיקות והמידות הטובות - אז זה למעלה מכל דבר כזה.

הגבתי כאן למעלה, התגובה שלי באה ממקום רגשי(כמו שלך), אני חושבת שאני מאוד יכולה להכיל את הרגשות ואת הרצון שלך.

אני חושבת שאני פחות או יותר אותו טיפוס אמוציונלי, שמאוד מונע מתוך אהבה, נתינה, רגש חזק, כזה שיכול להחזיק אותי כל היום.

לא הייתי בניסיונות כמו שלך, ובצעדים כמו שלך.

יכול להיות שהייתי עומדת בפני סיטואציות מאוד קשות אם הייתי במקומך, שגבר אחר מחמיא, ומחזר,

ובמיוחד שהרגש הזה חסר בבית...את עומדת בפני ניסיון מאוד גדול. בלשון המעטה.

מצד שני, דווקא כי אני מבינה את המקום הזה, אני יודעת שאת מאוד רוצה שהטוב הזה, והאהבה הזו, תגיע ממנו, ולא מאף אחד אחר, זה חור, ומחסור בזוגיות ביניכם, ושוב - אני בטוחה שכמו שאת אומרת,שנים ניסית, ולאורך המון זמן, ואולי כבר התייאשת, והרמת ידיים...

ותמיד יוותר המקום לתקווה, החשש והשאלה האם עשיתם הכל נכון, האם ניסיתם הכי חזק ובכל הכוח.

ממש אשמח לשמוע ממך, אפילו בפרטי.

ניסיתם ייעוצים למיניהם? שיטות שונות? 

בינתיים המון אהבה 

שלב ראשון תברחי מהקשר עם הבחור עכשיו. כמו מאש. פשוט ככה לחתוך את הקשר במספריים. משמע לא לענות לשיחות, לא להודעות ולא להיפגש. גם אם זה אומר שתעברו דירה לעיר אחרת.

זה קשה תרגישי אולי ריקנות מכל כיוון אבל זה לא קשר שנכון לך.. נשמע שאת מבינה את זה וכותבת זאת בעצמך.

מבינה את הרצון או אפילו הצורך לקשר חם ואוהב עם ריגושים..זה צורך טבעי שלנו כנשים, לדעתי.

אבל כרגע שהבחור בסיפור הנפש לא פנויה שזה יתפתח עם בעלך. ואולי את אפילו לא רואה את זה באופק.. וזה בסדר את לא שם. ועדיין מציעה לך יקרה שתבחרי בשכל מה חשוב לך כרגע בחיים. תציירי לך פרמידה של חייך מה את רוצה בשכל שיהיה בראש הפרמידה..

ותתיעצי עם נשים שמבינות בזה...

אם תרצי אתן לך שמות..

חיבוק יקרה!!! 

ברור לי שזה התחיל מקושי בבית וצורך טבעי לחפש נחמה, חום, אהבה, הרגשה של אהובה, נראית וכאלה..

בשבילך אפילו תמחקי את מס' הפלא שלו. ותפעלי דרך השכל הזך שלך.

ותחשבי מה את עושה כדי ללבן קשיים מול בעלך הקיים.. שיחה עם מישהי? לשניכם? רק לך? 

יש אנשים טובים באמצע הדרך ששימחו לכוון..

ומדייקת אותך.. וסליחה אם אני חופרת.. את החלטת לנתק את הקשר. הבחור הזה לא חלק בהחלטה. הוא הגיע פתאום ממקום של קושי שלך וקושי שלו והכי כיף לדבר ולצחוק בלי מחויבות אמיתית.. זה בהחלט עושה ריגושים במחשבה.

את לוקחת את חייך במושכות שלך. עם כל הקושי. ובוחרת לפי השכל שלך מה שנכון לבית, לחיים שלך.

רואים מכאן כמה צריך להיזהר במה שחכמים אמרו.

הרי את עצמך אומרת כאן שזה התחיל לא משיחות-חירום של "חסך רגשי".

היה צריך לעצור מראש. אשה נשואה, לא מגלגלת שיחות קלילות, חוש הומור, ועוברת ל"שיחות עומק". זה לקח חשוב - לעצור בזמן.

זה שזה "הרבה יותר", אינו דווקא צד לקולא. הרי את רואה, שה"הרבה יותר" הזה, לא הוביל רק להצעות אחד לשני לפתרונות רוחניים...

לשניכם - כל אחד בפני עצמו - קשה בחיים האישיים, אפשר להבין.

דווקא בגלל זה, צריך קו-אדום שכלי בראש. לא מתחילים לחפש את ה"פיתרון" באיש אחר, כל זמן שנשואים.

מזל שהחלטתם לנתק. גם מה שהיה עד כה, הוא דבר שאם  האיש היה יודע ממנו - ספק אם היה מוכן להמשיך. נעשה לו עוול גדול; צריך לחוש לפחות חובה להשתדל לקראתו מאד, גם אם אינו יודע מזה. בפרט שאת עצמך אומרת שהוא אדם טוב מאד, וגם היה לכם מצוין ביחד. חלק מהחיים, זה גם לעמוד לצד מי שבגלל קושי שלו, אינו בדיוק ברף של תשומת הלב שהיה רגיל בה. ולא לחפש תחליפים לבינתיים.

ומכל מקום, כיוון שכבר היית בתוך הנסיון - יישר כח על ההתנתקות ממנו. זו הפעלת כח במקום הנכון.

כדאי מאד, שאחרי שניצלת כמעט מגיהינום כאן ולעת"ל - שתשמרי מרחק גדול מאד. להשתדל שלא תהיה שום אופציה להיפגש וכד'. שהענין יתקרר לחלוטין.

תזכי להיות "במקום שבעלי תשובה עומדים" - ואולי בזכות זה גם תקבלי שוב יחס כמו שאת רוצה. וכמו שהיה כבר.

עדיין לא מותר לה לחפש זאת עם גבר אחר!

זה לחיות בדמיון של רגשות. ולכן עליה להתרחק כמו מאש.

היא נשואה. על אף הקושי הנוכחי..

יש לראות איך פותרים קושי

שיחות ויחס וכו'.

אבל לומר, "היה מישהו אחר שמילא ובאהבה רבה" - אין לכך שמץ לגיטימציה. וזה אכן מזעזע.

איש ואישתו - זו מציאות. משפחה. כל זמן שנמצאים בתוכה, אין לגיטימציה "לקבל אהבה" מגבר אחר, גם אם עצם הצורך ביחס אוהב, מובן.

זה כמו שאדם יאמר, הבנק לא נתן לי אשראי מהכסף שלי - אז גנבתי ממישהו אחר. והרבה יותר.

את גם צודקת שטוב לדעת להפיג דברים עם קצת הומור (לא מדבר על "דברים" מסוג מה שקרה כעת. אף אשה אינה רשאית לתבוע מבעלה "להפיג בהומור" נגיעה במישהו אחר..).

מה שכתב על בעל שלא מסתכל בעין טובה על אשתו (כמובן, לא מכיר. מתייחסלמה שציירת), מחפש להתלונן, קפדן - הכל נכון. אבל לא לזה התייחסתי בהודעה עליה הגבת...

ומכל מקום, צריך שיהיה ברור לגמרי שני דברים: א. אין "פיתרון"נוסח זה שהתגלגלת אליו.

ב. העוול שנעשה לו, מדבר כזה בתור אשתו - גם םא זה בא בעקבות חסר שיש לו חלק בו - הוא הרבה יותר מאשר מה שנעשה לך. זה בדבר הכי בסיסי.

אשר על כן, מזל שיצאת מזה, תתפסי מרחק גדול - ונקוה שמתוך הדדיות של נאמנות ושיח, תוכלו לחדש את האהבה והקשר והאיכפתיות ביניכם.

גם אם רוצים לשדר לאדם הבנה לאיזו תסבוכת רגשית שנקלע אליה - כאן לא דובר על איזה דמיון.

בגידה בפעל, זה לא "דבר שקורה להרבה" - לפחות אצל אנשים עם מוסר בסיסי. זה לא "רגיל לחלוטין" ח"ו. גם מבחינה אנושית, גם יהודית - יהרג ואל יעבור, כלומר, עדיף למות מאשר לעבור. ח"ו.

הרבה מאד תלוי, עד כמה מראש מובן לחלוטין שכאשר נשואים - אז נשואים.

שאכן זה לא נורמלי לחלוטין.

לא תמיד כדאי לקחת "תנחומים", מזה שיש עוד מקרים לא נורמליים. בכל דבר תוכלי למצוא כך.

אלא שאת יכולה לחזק את עצמך, בכך שמה שהוביל לכך, הוא דבר שיכול להוות נסיון. ושזה צורך נורמלי.

לומר "כשזה אסור כיף פי כמה, יש  משהו מתוק בסוד"... משהו מתוק בסוד שמסתירים מהבעל שנמצאים בקשר עם גבר אחר? רחמנא ליצלן. לא מקנא בבעל שזו אשתו.

ומה הבעיה "שגם אליו תתרגלי בסוף"... לא שאת בוגדת בכל רגע, מרמה את הבעל שחי איתך והיה מעיף אותך אם היה יודע.  רק חשבון "תועלתני" שגם אליו תתרגלי... אז מחליטים ש"עדיף להשקיע את האהבה בבעל", רק כי נמאס מלרדוף אחרי ריגושים חדשים? זה מזעזע.  ממש לא מקנא בבעל הזה. עם כל זה שלפחות יש סיכוי שההחלטה הזו, תביא בסוף גם להבנה שכך זה לכתחילה ובאופן מוחלט.

יש הבדל גדול, בין להבין שיש כאלה שהרגשות מסוימות/דמיונות, תוקפים אותם יותר מאשר אחרים - לבין לאבד את הבסיס הכי בסיסי בין איש לאשתו.

ראשית, התגובה שעליה הגבת - אינה לפותחת השרשור, אלא למישהי שאמרה שנהגה כך - והחליטה שעדיף להשקיע בבית. 

כתבה "נימוקים" מאד בעייתיים..

לגבי מה ששאלת - שכנראה התכוונת להודעה קודמת שהזכרתי בה שזה בייהרג ואל יעבור.

הכוונה כמובן אינה ,להפחיד, בעלמא.

א. אם אומרים למישהו שעבודה זרה זה "ייהרג ואל יעבור", מתכוונים "להפחיד"? או להעמיד על חומרת הענין? ברור שלהעמיד על חומרת הענין.

ב. שמעתי אמש בערוץ 7 הרצאה של מומחה לכבד, והוא אמר שתוספי תזונה מסויימים, שלא לפי הנחיה רפואית, יכולים להזיק לכבד, ויכולים לגרום גם למוות ר"ל. האם נאמר לו, "למה להפחיד"?. או נאמר תודה שמעמיד על משמעת הענין וסכנותיו?

ג. לפעמים אכן, דווקא כשמדובר במשהו "יצרי", אז הניעור על חומרת הענין, עוזרת להשליט את השכל. הרי אם מישהו היה אומר לה שכל צעד מצולם, או שיכניסו אותה לבית סוהר, היתה נרתעת, נכון?..  

ד. גם על מה שאת אומרת, שהמשפחה עלולה להתפרק, אפשר לומר "למה להפחיד"...היא לא יודעת את זה? צריך לעזור לאדם לראות את משמעות מעשיו. ואני לא חושב שלומר לאדם ש"המציאות זה לא סרט רומנטי", בדווקא יעזור במצב כזה.

ה. עם זה, באמת אני לא כתבתי רק את הצד הזה, שחשוב מאד להזכיר אותו, ביחוד לאור תגובות כמו זו שעליה הגבתי בהודעה הקודמת. כתבתי גם עידוד חיובי לצאת מזה, גם מראה למשמעות המוסרית וכו'.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה