בעיקר פריקה ומסר לכל הגברים הג'נטלמנים אבל לא בביתםתמרי..
שחושבים שהאישה היא עוד חפץ בבעלותם ולא יותר מזה.
הסיפור שלי לא חריג אלא עוד סיפור של אישה שבעלה חושב שהוא יכול לעשות בביתו ככל העולה על רוחו ללא שיהיו לזה השלכות ותוצאות שמשחיתות גם אישה בעלת מידות טובות ויראת שמיים כמוני.
במקום לשמור אותי קרוב אליו זרק שנים של מסירות ונאמנות טוטלית אל זרועות פתוחות נעימות ומילות חמות ששובות כל אוזן צמאה, ובמקום זה דואג להשמיע מידי פעם גערות והערות.. וכל זאת למרות אהבתו הגדולה אליי.
גם כשאמרתי לו לא אחת שהוא גורם לי צער עמוק הוא לא ידע להפנים, תמיד דואג להזכיר לי שלא חסר לנו דבר, מבחינתו ההישגים וההצלחות הרבות הם המדד שהכל טוב , הוא לא מבין שיש לי הכל אבל אין לי כלום, יש בי רק ריקנות שזועקת עד לב השמיים.
גברים תקשיבו לנשים שלכם ואל תחכו שאת המחמאות שלהן הן יקבלו בחוץ, אחרת תקבלו אישה מרירה מתוסכלת שלמרות צידקותה נופלת לזרועות שמזכירות לה שיש גם מעלות...
כואב הלבאמא וגם
נשמע כואב מאד
שולחת לך חיבוק אמיץ וכח.
תודה!תמרי..
כואב מאודעטרה12
ניסית טיפול?
זוגי או אישי?
התייעצתי בעיקר איך לצאת משם ולא ליהיות תקועה במצבתמרי..
שהוא קשה לי מכל הבחינות.
מבחינה זוגית הוא מודע למצבו הוא די משתדל אבל יש לו את הנפילות שלו גדל בבית כזה, חושב שמגיע לו הכל ועכשיו.
אולי לא הבנתילמה לא123

את מאשימה את בעלך בבגידה שלך בו?

לא שופטת, רק מנסה להבין,כי הניסוח שלך קצת מבלבל

זה בסדר אין לי בעיה גם עם שיפוטיות. יש פה מעשים ותוצאותתמרי..
ויחד עם זאת ניסיתי לשחרר מעליי את הסוד שמייסר את מצפוני בכל רגע ואולי להביא לעצמי מזור, כי בסופו של יום אני לא מתכוונת לפרק את הבית.
לא פשוט בכלל החוסר שאת מרגישהכלה נאה
לבעל באמת יש חלק בזה.

רק אל תתרגשי מכל המילים היפות והמחמאות מהסוג הגברים שבוגד באישה שלו.
כי אם הם כאלה טובים למה הם מחמיאים לאחרת ולא לאישתו??

ניראה לך שואוו איזה בחור. בעלי לא כזה...
אני אומרת הלואי שאישתו תקבל את מה שהוא מפזר בחוץ.

ומה שאת צריכה לעשות זה לברוח ממש. כמו מאש.
לא לתת לאף בוגד להרוס לך את החיים. ואת הבית שבנית עד היום.
וחובה מעכשיו שתלכו לטפל בקשר בניכם. לא טוב שהשארת את זה כךעד עכשיו.
מסכים עם הכלקול געגועים
חוץ מטיפול..
את לא מכירה את הסיטואציה, במיוחד בגיל הזה. זה משקעים כל כך עמוקים שגם אלף יועצים לא יעזרו..במיוחד שהיא כבר עשתה את "המעשה שלא ייעשה"
לא הבנתי ממה שכתבה שזה כבר נעשהכלה נאה
אם זה עוד בהתחלה שתברח.
ולמה לא יעזור טיפול זוגי?
אם רוצים אפשר לשפר וגם לטפל בכל המשקעים. להשאר כך זה ודאי אסור
מוסיפהרק שאלה לי
שגבר (או אישה) שבגד פעם אחת יכול להגיע לזה עוד פעמים בעתיד.
גם אם עכשיו הצד הטוב מופנה כלפייך, ואת זו שמקבלת מחמאות מבחוץ, אז גם אם תחליטי להיות עם אותו גבר, בעתיד הוא עלול לא עלינו לבגוד בך, כי אין לו את הרגש הבסיסי של נאמנות ומחוייבות. הוא יצטרך לעבוד על עצמו קשה מאוד כדי שיהיה לו את זה.
בתור גברקול געגועים
כואב כל כך לשמוע..
אני מכיר את המקרה מקרוב..לכן זה פשוט מעורר רגשות עד כדי בכי..

באמת גברים, תכבדו את הנשים שלכן, תחמיאו, לא להשפיל ולצעוק. די אנחנו ב2019..
לדעתי.משוטט
אני חושב שקודם כל טלפני הכל את צריכה להפסיק להאשים.
יכול להיות שהוא חלק גדול ממה שהוביל אותך לזה אבל מתוך האשמות לא מתקדמים לשום מקום.

בסופו של דבר אם את רוצה לצאת מהמקום שאת נמצאת בו ולהתקדם למקום יותר טוב את צריכה לקחת אחריות על המעשים שלך , על הזוגיות שלך, על המשפחה שלך והחיים שלך.

לפרוק זה חשוב אבל להתקדם למקום טוב יותר זה יותר חשוב.
מסכימהים...

אולי זה עוזר לך להאשים אותו כי זה מקל מעליך את העבירה בתור אישה עם מידות טובות ויראת שמיים.

אבל הבגידה היא שלך, את בחרת בזה

היית צריכה להתעורר עוד קודם ולטפל בזוגיות שלך 

לא ברור כמה הלכת רחוק וזה מאוד משנה ביחס לחומרה של מה שעשית ואם יש בכלל מה לתקן

 

אנחנו בשלב של חיזורים ונגיעות ובמחשבות להגיע ליותר מזה...תמרי..
עצם המחשבה על זה מלווה כאב בכי ותיסכול 24 שעות ביממה, לעולם לא חשבתי לתת לזה 'הכשר' ולא חיפשתי לגיטימציה ממישהו על חטא כל כך חמור. הרעב לחום ואהבה הוא בעיקר מה שדחף אותי לשתף.

אז עכשיו תקראי לבעלך לשיחה! רק ככה תנצלי מהדרדרותכלה נאה
ורק ככה הוא יבין מה הוא עושה.
אם תמשיכי לשמור את זה לעצמך יהיה קשה שלא להגרר.
שימי לב שעם כל ההנאה מהחיזורים והנגיעות כמה צער יש לך.
זה לא האושר האמיתי תברחי!
את נמצאת בניסיון קשה. ה' יתן לך כחות להתגבר.
חשבתי משהו שהיה ונגמר, איזה נפילה חד פעמיתים...

לא משהו שאת ממשיכה איתו ועוד במחשבה ליותר מזה...

 

מה שיש לי לומר הוא שתתעוררי ותטפלי בעצמך לפני שיהיה מאוחר מדי.

כי את התיקון שאת צריכה לעבור את יכולה לעבור בלי הנפילה ועכשיו זה הזמן! או אחרי הנפילה ואז זה הבית שלך שיתרסק כדי שאת תתקני את עצמך- ככה זה הכל לטובה בשבילך- כדי שאת תגיעי לאן שאת צריכה להגיע

 

אני יכולה להבין את הרעב לחום ואהבה אבל את זה את לא יכולה לקבל מאף אחד שהוא לא קודם כל את. ובטח שלא כשאת נותנת לגבר אחר לנצל אותך...

זה לא סתם ש"נשים דעתן קלה"- וגברים יודעים לנצל את זה טוב מאוד. ונכון שכל זה מתוך מצוקה פנימית שלך, של כמיהה לאהבה. אבל אהבה אמיתית יכולה לבוא רק כשיש גם אהבה עצמית.

אם הזוגיות שלך חשובה לך תטפלי בה 

אם את חשובה לעצמך- כמו שאת אמורה להיות- תטפלי בעצמך

רק שתדעי שהגבר ההואלמה לא123

מנצל את הרעב שלך לחום ואהבה

הוא ישתמש בך ויזרוק

עכשיו אני רואהסוסה אדומה
אם אני מבינה נכון, את נמצאת בסוג של שכרות מסויימת כרגע מה"טוב" שהוא ממלא לך.
ורע לך מאוד, כי את מצד אחד חווה את החוסר וכביכול משהו אסור ממלא לך אותו, ומצד שני את יודעת שזה אסור ויש לך על זה מצפון.

זה חשוב מאוד שאת מודעת לעצמך, שאת מבינה שאת לא שייכת לזה. שאת טובה עם מידות טובות ויראת שמיים... ושאין לך יצר הרע, יש לך יצר שרע לו.

תמשיכי לחדד את זה לעצמך. תאהבי את עצמך ותשאלי את עצמך כל הזמן אם זה מה שאת מייחלת לעצמך.
הרי ברור שזה נסיון מהקב"ה. נסיון המטרה שלו הוא להרים אותך...
תזכרי, את אשת איש, והאיש שלך לא מושלם, אבל את צריכה לעבוד איתו.
ואם זה מביא אותך למצב כזה, אז לא לוותר לו.
להזכיר לו כל הזמן שאת לא רוצה להיות במצב שאת צמאה לזה מבחוץ... שאת לא רוצה ניסיון כזה אפילו.
אל תוותרי לו.

בכל מצב, יש לך אלטרנטיבות מותרות. מותר לך להתגרש אם המצב שלך כל כך קשה.
ועם כמה שזה קשה, אסור לך לבגוד.

מחזקת אותך מכל הלב, ומאחלת לך שתתגברי, שתביני כמה לא מגיע לך להרוס את העולם הזה והעולם הבא שלך בגלל נחש שמהפנט אותך.
אם את לא עוצרת את זה על הרגע,ד.

את הורסת לעצמך את כל החיים - בעולם הזה ובעולם הבא.

 

אין בכך שמץ צדיקות, שמץ מידות טובות. אל תתפתי לכל מיני "חיבוקים" כאן.

 

מרוב רצון לאמפתיה, אנשים לפעמים מאבדים תחושה על מה מדברים.

 

תעצרי כעת. תנתקי כל קשר עם המנוול (שיתכן שגם הוא מסכן - אבל כעת הוא פועל כמנוול). "הרעב לחום ולאהבה", אינו מתיר איסור של אשת איש.

 

אם את רוצה - תתגרשי כעת מיד, ללא כתובה וללא שמץ תביעות מבעלך; שום דבר שבעלך כביכול "עשה", אינו שקול כנגד זה. זה חמור יותר מהכל ביחד.

 

אני כמעט יכול להבטיח לך, שזמן לא רב אח"כ - יזרוק אותך גם האיש הזה.

 

כדברי חז"ל "סהדי דשיקרא - אאוגרייהו זילי" - עידי שקר, זולים על שוכריהם...

 

כך גם כאן. ימצה את ההנאה ממך - ואח"כ בקלות יבגוד בך, בדיוק כמו שאת עושה כעת...

 

 

תלחצי חזק על הברקס. אל תתפתי עוד אפילו לשמץ שיחה. יהיה לך קשה קצת בהתחלה, אח"כ תנשמי לרווחה. ואחרי שתעשי תשובה גמורה - ותתייעצי עם רב מומחה גדול בענין, איך לנהוג עם בעלך ביחס לכך - תוכלי לבקש מבעלך התנהלות שיש בה יותר חום. אבל זה ממש אחרי שתהיה לך מחוייבות גמורה אליו. חום ואהבה - זה פונקציה של נישואין באמון. לא "מצרך מותנה".

 

ה' יעזור לך - ויציל אותך מהגיהינום הז. תצילי גם את עצמך.

היסורים לא יתנו לך מנוח..בורא עולם נתן
חז"ל אומרים בבא בתרא דף טו הוא יצר הרע הוא השטן הוא מלאך המוות,
הכוונה שהיא שהפיתוי הוא בעצמו ממית את האדם,
יצר הרע משלם במזומן אבל אח"כ גובה הכל,
אם את אומרת שאת צדיקה זאת אומרת שנפשך זכה ונקייה ולכן למרות הריגוש והעונג הרגעי יסורי החטא לא ירפו ממך, והם רק יתגברו ככל שזה יחמיר,
אלקי, נשמה שנתת בי טהורה,
הנביא אומר" תייסרך רעתך" - הרעה בעצמה מייסרת את האדם,


בנוסף, את בעצמך אומרת שבעלך נקלע למציאות הזו עקב מצב שקרה,
כיהודים מאמינים אנו יודעים שה' מסבב הכל ואם כן גם את הסיטואציה הזו שתקלעי למקום שאת נמצאת בו ומתוך זה תתרוממי,
ה' לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו,
ולכן, ברור שתעשי כל מה שאת יכולה בקשר לבעלך כדי לצאת מהמצב שהזה ובע"ה שאהבה גדולה ומסעירה תשרה ביניכם,
אבל הקשר החלול מתוכן הזה לא יתן לך את זה למרות שזה נראה לך שבחיצוניות הוא נותן,

בע"ה מאחל שה' יאיר את ענייך ושיהיו לך תעצומות וכוחות נפש לצאת מהמצב הזה ובע"ה שאת ובעלך תעלו מעלה מעלה..
תמרי מתוקה! בבקשה תקראי..נשואה פלוס+
אז נכון, אני לא מכירה אותך.. ובכל זאת אנחנו מאותו עם ומאמינות באותה תורה.. ומאד חשוב לי שתנסי לקרוא בתשומת לב את הדברים הבאים.
מצד אחד עולים רחמים מקריאת הודעתך. הדבר שהאישה הכי צריכה מבעלה לדעתי יותר מהכל זה חום ואהבה. קרבה והרגשה שהיא מוערכת בעיניו בכל הבחינות. וזה מאד עצוב שזה חסר לך.

מצד שני אני מרגישה הרהורי תשובה בדבריך. מאין קול קטן שצץ בך ומנסה לחפש איך הגעת למצב כזה ולרומם אותך. כי האשמה היא נוראית והלב מנסה להצדיק. בעיני זה זיק של הרהורי תשובה. תתפסי את הקול הזה חזק. תתני לו למשוך אותך מהמקום שאליו הגעת.. כי את באמת על סף תהום. באמת עומדת על קצה הצוק. נכון, זה קשה. קשה לעמוד ולא ליפול אל המילים החמות האהבה וההרגשה שהנה מישהו אוהב אותי ומעריך אותי. אבל זו תהום שאת ההשלכות שלה את לא רוצה להכיר. לא על המשפחה שלך. לא בנפש מה שתרגישי אח"כ. על הילדים- איך תוכלי להסתכל להם אח"כ בעיניים? להציב להם גבולות? מצטערת שאני מכאיבה. אבל את צריכה לזעזע את עצמך כדי לקבל מספיק החלטיות וכוחות להתרומם ולהתרחק מהתהום הזו.
את בן אדם. את זו את. האחריות על מעשיך היא בסופו של דבר שלך. לא של בעלך. לא של המאהב. את את את. הבוחרת. ואת בפני בחירה. אולי אפילו בשביל הניסיון הזה נולדת.
אני מאמינה שאם היה לך כח לכתוב את הפוסט הזה, ולהוציא את זה לאנשים אנונימים, את באיזשהו מקום רוצה שנעזור לך לשמור על עצמך ועל הבית.
אני מבקשת ממך, תחזיקי חזק! אל תפלי! תגידי למאהב שאת צריכה פסק זמן לחשוב על הקשר. תנקי את עצמך מזה. תשקיעי בזוגיות שלך. ואם אינך מעוניינת בה יותר, תפרקי אבל לא ככה מאחורי הגב. זה אחד האיסוריל הגדולים ביותר.
בתפילה להצלחתך ולשמירת כל עם ישראל ❤
תודה על החיזוקים! קראתי מספר פעמים את מה שכתבתתמרי..
למרות המודעות הגבוהה שיש לי לכל ההשלכות. כיום מנסה להאחז בכל דבר שיכול להוציא אותי מהסחרור חושים הכל ניהיה כל כך קשה, שום דבר כבר לא יכול לשמח אותי בחיים, מרגישה שכל האושר שלי תלוי רק בו סוג של שיכרות כמו שאמרה סוסה אדומה.
תודה שקראת... 🙂נשואה פלוס+
ולגבי מה שאמרת, מחזקת אותך ברצון להאחז.. זה משכר אותך כי זה נראלך טוב ואהבה ומילים חמות ורגש אבל זה בדיוק ההפך. ממש שיכרון- שלא מבדילים בין ארור המן לברוך מרדכי.. תחשבי שהאיש שאיתך יודע שאת נשואה ומתעלם מזה. אולי אפילו זה קורץ לו יותר שזה מסתורי והרפתקני.. ושהוא גבר על הגבר שלך .. ובמקביל הוא שוכח את העתיד שלך את המשך החיים שלך ואותך עכשיו.. גם הוא כמו בשיכרות או שבמצב יותר גרוע מזה שפשוט לא אכפת לו..

בטח את לא מקבלת עליו עכשיו דברים רעים ותרצי לגונן. אבל תחשבי על זה בבידוד מהרגש.. שימי רגע את הרגש בצד..
אבל תראי.. את אמרת שאת לא מאושרת.. כנראה את מאושרת רק ברגעים שאת בקשר איתו.. האושר שלך כמו הבחירה צריך להיות בידיים של עצמך בלבד ולא תלוי באף אחד. כשאנחנו שלמים עם מה שאנחנו עושים ואוהבים את הסובבים לנו אנחנו מאושרים.. כשיש לנו שאיפות ומטרות ואנחנו חיים אותם ביומיום זה ממלא אותנו בפנים..
אל תחפשי את האושר בחוץ כי הוא גם ישאר חיצוני ולא ימלא אותך באושר אמיתי...

תמשיכי לחפש דרכים להאחז ולהתרחק מכל הסיפור הזה..
איזה נשמה את. ריגשת אותי...סוסה אדומה
כל הכבוד לך על המודעות.סוסה אדומה
אני בטוחה שאת לא רוצה ליפול לזה, אני באמת באמת מאמינה לך. וגם מלאת אמפתיה לחסר שאת מרגישה.

האיש שלך יודע את ההשלכות?

נראה לי שאני לא אחדש לך בזה שאומר לך שההשלכות לא מוצדקות, גם אם מובנות.
נכון?

אבל הוא מודע לזה? או שאת מסתירה את זה ממנו?
הוא לא מודע ועדיף כך אחרת באמת הכל היה נגמר ביננותמרי..
מודע בעלמאסוסה אדומה
לא כדאי שידע ספציפית על המקרה, נראה לי שגם הלכתית זו בעיה.
כלומר, מבחינתו, לדעת...

כדאי שידע באופן כללי שאישה גם אם היא לא רוצה, במקרה כזה הטבע שלה זקוק לזה, וכשזה מגיע ממקום אחר, היא יכולה ליפול לזה.
ושיעזור לך לא להגיע לשם. כי את חוששת מזה.

בכל מצב, יש דברים שאין מהם דרך חזרה.

אני מבינה שאת סוג של שיכורה כרגע, ואולי שום דבר לא באמת מעניין אותך...

תדעי שזה בלוף אחד גדול. זאת כמו בועה שתתפוצץ לך בפרצוף.
האדם הזה שאת חושבת שאוהב אותך, זה סתם ריגוש שיחלוף.
אדם שמתעסק עם נשואה, זה לא אחד שכדאי לך לסמוך עליו.
גם הוא מחפש ריגוש. וכדרכם של ריגושים, לעשות טוב לרגע, ולהשאיר ריק גדול מאחור.

תנסי עד שתתפכחי מהשיכרון הזה, להזכיר לעצמך שחיים יש פעם אחת. וחוץ מלהרוס אותם, את לא עושה כלום עם הגבר הזה.

תתנערי, ותחליטו שאת קמה כאן ועכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי ולא תהיה דרך חזרה.
ותאבדי הכל.
לא מגיע לך.
מגיע לך להיות נאהבת באמת.
בלי שכינה אין באמת אהבה...

תעבדי עם האיש שלך. תתחדשו. תכייפו. ותיצרו שיח מכיל ומבין בינכם.
זה לא קל, אבל זאת האמת.

בכל מצב, אני מרגישה שאם תתפסי את עצמך, את לגמרי בדרך הנכונה.
אשת איש שמקיימת יחסים עם גבר אחר נאסרת על בעלהיפית8

זה דרך אל חזור

נשמה טובהאורחת לרגע....
אין לי עצה בשבילך ואני שמחה שהרבה לא מעמיד אותי בניסיון הזה כי לא מוצאת בעצמי כוחות בשבילו,
אבל משהו שברור לי כשמש - את לא רעבה לחום ואהבה, את רעבה לחום ואהבה מבעלך, רק ממנו, רק כמו שהוא יודע לתת. ושום חום אחר לא יענה לך על זה.
שתדעי. זה כמו לאכול עוגיה כששומעים בשורה רעה - נחמה לא קשורה שלא עונה על הצרכים ולא פותרת שום בעיה חוץ מתאוות החטא בשביל החטא.
מתפללת עלייך
אוףנשואה מאושרת.

לא מכירה את המקום שלך, מכירה יותר את המקום של החוסר והכמיהה הזו לאהבה מטורפת וחזקה יותר מכל דבר אחר ולא לקבל אותה...במיוחד בתקופות מסוימות.

 

ולכל המגיבים, כל כך קשה לי לשפוט מישהי במקום הזה. סלחו לי...

 

אבל שאלה אחרת, למה את פשוט לא קמה והולכת? 

למה לא לממש את האהבה הזו והכמיהה הזו באמת? למה את צריכה כל הזמן לדרוש ולא לקבל.

מאז ומעולם כל הוויתי היתה להגיע לאהבה של איבוד חושיםתמרי..
זה החיות שלי מאז ומתמיד,
הייתי מוכנה לרדת ברמת החיים תמורת אותו רגש שממלא את עולמי, וזה בדיוק מה שהיה במשך שנים ביני לבין בעלי.

לא נראה לי חכם להתגרש על דבר שמוטל בספק גדול, ההפסד יהיה יותר גדול מהרווח .
כתבת" וזה בדיוק מה שהיה במשך שנים ביני לבין בעלי."לצמוח ולהצמיח
מה השתנה? קרה משהו ביניכם?

(* שלחתי לך גם הודעה במסרים)
בעבר הרחוק הוא נקלע למשבר שפגע לו בבטחון העצמיתמרי..
שממנו הוא לא לגמרי קם . הייתי שעיר לעזאזל של אדם מתוסכל שאת כל התסכולים שלו חיפש וגם מצא על מי להטיח.
לשמחתי הייתה לי מספיק מודעות מהיכן כל הביקורת שלו נובעת ולכן לא נפלתי ברוחי. אבל כל האהבה הגדולה נפלה ועם הזמן הלכה ודעכה.

מדהים בעיני שהיית חזקה ולא נשברת.ג'סיקה

 

רק מדגישה נקודה שכתבת בתגובה הזאת - את כותבת שזה היה במשך שנים עם בעלך, שהיתה אהבה ממושכת. זה סימן שזה קיים בו, יש לכם את זה ביחד - וזה יכול לחזור ובגדול! זה ממש משמח ומעודד לעתיד טוב יותר כאילו מוציא לשון

 

צר לי לאכזב אותך אבל את טועה. אני את שליתמרי..
עשיתי ועושה עד היום.
מבחינתו העולם נברא בשבילו נקודה,
כפוי טובה שנהנה מכל האנרגיות ההורמונים והריגושים *שבזכותם* הוא רק הרויח ובגדול, כי את כל זה הוא הפסיק לקבל אישה לא מכונה שלוחצים על כפתור, אישה צריכה בסה'כ יחס טוב, חיבה, הערכה ומעט כבוד.

יחד עם זאת אני רוצה לשמח אותך, שנכון לעכשיו אני מרגישה חזקה יותר להתמודד עם החור הגדול שבתוכי ולזאת כיוונתי בהעלאת הפוסט. הרגשתי שאין לי יותר כוח וכלים להתמודד, הייתי בצער עמוק ובשברון לב לאן הגעתי ולאן אני עומדת להגיע אם לא אעצור בזמן!!! וזה מה שייסר אותי.

רוצה בהזדמנות זו לפנות לחברה טובה שקוראת כאן, כי ביום שהעליתי את הפוסט היא לא מפסיקה לדחוק בי שניפגש, אני יודעת שאת באמת דואגת ולא מאמינה לאן אישה כמוני יכולה להגיע..
ולכן רציתי להרגיע ולומר לך שאומנם אני עדיין לא לגמרי חזקה אבל יותר שלימה עם המציאות שאת האהבה שבתוכי לא אממש בין קורות ביתי, למרות כל העידוד והעצות החכמות שלך שבמקרה שלי לא לגמרי צלח.



אז תתגרשי.. אם אלו האופציות.. ואין אפשרות לשקם..נשואה פלוס+
אני מבינה טוב מאוד לאן את מנסה להוביל ולכן לא אגרר..תמרי..
זאת התקדמות מעולהג'סיקה

רואים שאת באמת רוצה לצאת מהמצב הזה, אחרת באמת לא היית מעלה את הפוסט הזה.

אני לא יכולה להבין אותך בכלל!!! זה באמת מצב לא פשוט... כל מה שבא לי להגיד לך זה ש:

תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב...!!!

עם עוד הסתייגות ענקית- שזה בגבול המותר כמובן.

תעשי לעצמך מלא דברים שמשמחים אותך, תחשבי שיש מלא נשים שיש להן בעל אוהב, אבל חסר להן כסף או ילדים או חסר להן סיפוק נפשי או רע להן מכל סיבה אחרת.

אצלך יש בעל כזה - אז זה כבר הדבר שמעיק עלייך - ואת כל שאר התחומים בחיים שלך את צריכה לעשות שיהיו טובים ומשמחים.

את כל האנרגיות והאהבה שיש לך - תפני למקומות שיתנו לך סיפוק. וכמו שנדמה לי שקראתי את עובדת במקום שכזה.

בקיצור תשמרי על המאזן כמה שאת יכולה! זה שאת כבר שלמה עם זה שבעלך לא יעזור לך בזה ולא ממנו תבוא הישועה זה צעד ענקי!! את פשוט בתהליך, ונראה שאת יודעת את הכיוון הנכון. אז לפעמים קצת סוטים מהדרך - אבל השאלה היא אם חוזרים או ממשיכים עם הכיוון השגוי. את כרגע סטית טיפה ומיד מתעשטת ומבינה שזאת לא הדרך - את יודעת מה הדרך הטובה וגם מתאמצת ללכת בה וזה מה שטוב במקרה שלך. בהצלחה בהכל

יאללה. את בדרך החוצה מהבלאגןעטרה12
כתבו לך כאן דברים נהדרים
וגם את כתבת דברים שנראים שזה כבר הולך להגמר...
קטן עליך
פנטזיה מסוכנת. לא אמיתית.ד.

מה זה "אהבה של איבוד חושים".. זו לא אהבה, אלא רצון יצרי. נראה שאת מושכת לבגרות חלומות "צעירים" ובוסריים.

 

את צריכה להתבגר מזה. ללכת ליועצת טובה, שתעזור לך לבנות מחדש את מושגייך - מבפנים, ועד הממשות. לא לחיות ב"צדיקות" שכאילו סותרת את האהבה. אהבה זה משהו קודם כל בלב, ביחס הנפשי, זה חלק מהצדיקות. אח"כ גם ביטויים של זה.

 

ובנוסף, כעת את אומרת שזה היה שנים בינך לבין בעלך... זאת אומרת - בעל אוהב. אלא מה? בגלל תקופה של כמה הערות - עכשיו קראתי, בעקבות משבר שעבר - "נתפסת" למישהו אחר.

 

תתפסי את עצמך חזק. תדעי שאחרי זמן לא רב, הענין יוכל להירגע. תדמייני לך אשה אחרת, טובה, שאומרת לבעלה שהיא יוצאת לסידורים, וח"ו בוגדת. ציורים כאלה, שיגרמולך לסלוד מזה בהרגשה חזקה. אולי זה יעזור להתפכח קצת מהשיכרון המסוכן הזה.

 

הדרך אל בעלך, היתה צריכה להיות דרך אמפתיה למה שעבר. לחשוב עליו, לנסות לעזור לו לעלות מזה. היה מחזיר לך אהבה. אבל אם אדם חושב רק על ה"אהבה" שהוא צריך - ואינו מבין שזה נבנה מנתינה הדדית, ולפעמים יצטרך להמתין, זו בעיה.

 

ראשית תודה על השפכטל! לא מחפשת ולא חיפשתיתמרי..
הצדקה למעשים פסולים.
ללב שלי אני לא יכולה לתת מעצורים וכשהלב פנוי ומרגיש ריקנות היה מי שדאג למלא אותו. מלכתחילה לא כיוונתי לשם ולא חשבתי שאמצא את עצמי מתמודדת עם הסיטואציה הזו.
אם הייתי מחפשת הצדקה הייתי מתמודדת בדרכי וממשיכה במעשיי בלי ייסורי מצפון, ולא הייתי מעלה את זה לפורום, העליתי את זה כדי למצוא מפלט ולברוח...
לכן גם ציינתי באחת התגובות שלי שאין לי בעיה עם שיפוטיות, אעשה הכל כדי לצאת מהמקום הזה, הבעיה כרגע שהקושי הוא עצום, בפרט שהבעל בדרכו ממשיך ולא מסוגל להבין למה לא טוב לי בחיים למרות כל השפע.

נ. ב. אהבה משכרת חושים זו מעלה ולא פשע בזכות אותה תכונה המאפיינת אותי ועל זה יעידו רבים, קל לי להתחבר ולאהוב זה נותן לי חיות, יעילות, נתינה, ואמפטיה. במיוחד בתחום שבו אני עוסקת שכולו נתינה.
ראשית,ד.

אכן המטרה של תגובות חריפות אמיתיות בענין זה, היא לטלטל בחזרה ולעזור להינצל מהאסון.

 

ללב אפשר לתת מעצורים, ע"י דמיון מוחשי של משמעות הענין (לכן נתתי דוגמה), וגם ע"י פרישה חדה בשכל, לכמה זמן - שתגרום לצנן קצת את המצב, ולהיות יכולה לנסות דרך אחרת של התמודדות.

 

ברור שאת, למזלך, לא מחפשת שיגידו שזה בסדר... את עצמך רוצה משהו שיעצור אותך. אבל "חיפוש התירוץ" בכך שבעצם בעלך אינו בסדר, זה עצמו דבר שכאילו נותן איזושהי אפשרות להרגיש כאילו "אני לא ממש אשמה". וזה לא נכון. אין דבר כזה. יש אשה שכמה וכמה שנים בעלה שכב כצמח בבי"ח. היתה נאמנה לו לגמרי, עד של"ע נפטר מהעולם.

 

 

את יכולה להשתמש בכך - כדי לתת לעצמך תקוה. לומר, אינני סתם מושחתת. הייתי במצב קשה. אבל זה רק כדי לתת כח להאמין בטוב שנמצא בך, לא שמץ "הקלה" למה שקורה כעת. 

 

הקושי אכן גדול כעת, כשאת כאילו קצת "בתוך משהו". אבל זה כמו להשקות את הצמאים חומץ.

 

אין שמץ מקום והצדקה כעת לומר, "בפרט שהבעל בדרכו ממשיך ולא מסוגל להבין למה לא טוב לי בחיים למרות כל השפע". אין הצדקה לבקש אהבה כלשהי מהבעל - אם היא "על תנאי" כי אחרת את עם מישהו אחר.. ח"ו. 

 

כבר אמרתי, כדי שהוא יבין דבר כזה - את צריכה כמה שלבים: א. עצירה טוטאלית, התנערות גמורה ממה שקורה כעת.  ב. אחרי שקצת תצטנני מזה - חרטה עמוקה. איך יכולת לבגוד במי שאת נשואה לו, אפילו במקצת. לדמיין "אשתו של מישהו - ומתעסקת עם גבר אחר"..זה כלל לא "מותנה-יחס". איש ואשתו זו מציאות. משפחה. כמו שאדם לא יגנוב מחשבון הבנק של השכן כי אינו מחייך אליו, והרבה יותר מזה.  ג. רק כשתרגישי מצידך חזרה-בנאמנות לבעל, יהיה לך מקום "לדרוש" יחס כמו שאת רוצה. הרי את כעת לא רק "לא מתייחסת בחום". את בוגדת בו עכשיו - איך אפשר לבוא בתלונה שאינו מבין את הצורך, אם את עושה דבר חמור בהרבה.. אמנם את אומרת שזה "בגלל"... זה לא משנה את הענין: כבר אמרנו, שנאמנות אינה דבר מותנה. זו דרישה עוד יותר בסיסית מאשר הדרישה שלך ש"יבין".

כשתגיעי למצב כזה, ותוכלי לומר לעצמך, לא יקרה בשום אופן, אז תוכלי להסביר לבעלך בנחת את הצורך בפידבקים חיוביים וכו'. בצורה מפורטת. וגם זה - מתוך שתגלי אמפתיה למצבו, לכך שהוא עבר משבר. מי שרוצה לקבל - צריך להיות נכון גם  לתת. לתת באמת.

 

"אהבה משכרת חושים" אינה מעלה. היא הגזמה. זו אהבה עצמית יותר מאשר אהבת הזולת.

אפשר לאהוב, באמיתיות - מתוך ראיית הטוב בזולת, איכפתיות ממנו, רצון לעזור. אהבה עדינה, שהיא מחיה לא פחות - ויש בה נתינה ואמפתיה אמיתית אל הזולת. לא רק רצון "להרגיש". צריך לבנות את זה. לקחת את נקודת התמצית במה שיש לך, ולראות איך מכווינים אל הרצון להיטיב בעיקר. לא אל הרצון להשתכר. קל חומר בתחום שכולו נתינה.

 

יתכן שזה גם היה יכול לעזור לך לא להילכד אצל מישהו שיודע להקרין לך "הרגשה", ומנצל את ההידלקות שלך.

 

 

את יכולה כרגע, בתור "פטנט" לענין - להתחיל מהסוף. לדמיין לעצמך מה יהיה אחרי השלבים שהוזכרו לעיל. איך את התנתקת מזה, התחרטת באמת, גילית אמפתיה לבעלך, אולי ביקשת את סליחתו אם לא היית מספיק לצידו כאשר היה במשבר. ואיך אח"כ את מבקשת ממנו אם  הוא יכול, כמו פעם, יותר להחמיא לך, להגיד מילים טובות. תגידי לו בדיוק מה את רוצה. 

לפעמים - כשמדמיינים מהסוף, כלומר, איך יהיה אחרי שאלך את המהלך הזה, מקבלים מזה כח גם להתחיל לזוז כעת.

 

אבל את חייבת קודם כל לנתק מגע באופן טוטאלי עם העבריין. ממש טוטאלי ומיד. בסוף תרוויחי מזה גם בפעל, באופן מוחש.

יש לך אופי סוסה אדומה
האמת, אני קוראת את כל מה שכתבת לה וברור לי ש*אני* הייתי צריכה לשמוע תגובות מסוג אחר. כלומר, אם המטרה היא שאפסיק, ואני נמצאת במצב מסויים, יש מצב שזה היה אפילו מרחיק אותי יותר.
ועם זאת אני מאוד מעריכה את הקנאות הבלתי מתפשרת שלך בעניינים מסויימים.
את הזעקה שלך... שאני חושבת שהיה לה הרבה מקום פה.
במיוחד אחרי שקיבלה כבר מספיק הודעות מקבלות...
קיצור, אומנם הסתייגתי בהתחלה, ויש גם דברים מסויימים שאני חושבת אחרת, אבל לא יכולתי שלא להעריך...
את לא מבינה שני דברים...ד.

האחד - שזה לא נכתב "לך".

 

אני הרגשתי, לדעתי, את הכותבת - וזה מה שיועיל לה (וגם לגבייך - אני לא חושב ש"היית נמצאת" במצב כזה כנשואה. אל תדמי את זה לכל מיני דברים שאת מכירה אולי מהחיים.. ואם חלילה היית במצב דומה - גם לא היית כותבת בסגנון שהיא כתבה, כל אחד עם האופי שלו; וגם לא בטוח שהיית מסתכלת על הדברים כמו כעת, שב"ה אינך שם ובעז"ה לא תהיי. ה' יצילינו)

 

בנוסף - כאן רשות הרבים.

 

ואחרי ה"קנאות" האמיתית והבסיסית, גם השתדלתי (וזו בדיוק הסיבה שהתכוונתי כעת לכתוב עוד משהו) לתת עצות שיוכלו בתוך המצב הנוכחי לעזור להתגבר מתוך העמָדה מול עצמה גם של הטוב שנמצא בתוכה עוד הנפילה הנוראה הזו, במקביל למוחשיות הכיעור של הדבר.

 

ואכן, חלק ממה שכתבתי - כתבת גם את, בסגנון קצת אחר.

דווקא מבינה. וכתבתי בקטע טוב...סוסה אדומה
כן, ראיתי שכתבת בטוב. זה רק לחדד את הנקודה..ד.


אל תשכחי שהחיות הראשונית של יהודיאורחת לרגע....
זה הקבה, שממלא את הנשמה שלנו ברצון להיות טובים יותר, להתקדם ולהוסיף טוב.
אכן יש אהבת הבורא ויחד עם זאת יש,*אהבת הזולתתמרי..
במקרה זה אישתו 'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו' ...שמקיימים את 'ואהבת לרעך כמוך'
בל נשכח שאין דבר המשמח את הקב"ה יותר מזה.
בוודאי שצריך לנהוג כך...ד.

אבל את - כאשה שמדברת על מה ש"משמח את הקב"ה" - את הרי מבינה שהרבה יותר, לאין ערוך, משמח את הקב"ה אם הדברים הבסיסיים, שהם באמת החיוּת, נשמרים ולא נשברים.

 

משל למה הדבר דומה? אדם מקבל תרופה מצילת חיים. היא לא "טעימה". בוודאי שרצון ה' שיהודי גם ירגיש טוב - ולכן אם אפשר גם לעשות אותה טעימה, עדיף. אבל עוד יותר חשוב - שיקח אותה ויחיה. החיים קודם.

 

 

הייתי מציע לך, כדבר נוסף על מה שנאמר קודם, לנסות להעיף רגע את הענין מהראש - ולהתבונן בטוב שיש בך עוד מלפני כן. הפנימי. של עצמך. ממש לחוש את זה. הערכים, המידות הטובות, האישיות. תקבלי כח מתוך מה שאת. מתוך עצמך. זה ממש קודם ל"כח" שמקבלים מתלות באהבת הזולת - אע"פ שאכן זה צורך חשוב. תעשי כך - אז תחושי ממש את השיפלות בכל פניה אל הגועל הזה, גם אם הוא עטוף מבחוץ בסוכר. 

 

כך גם יהיו לך יותר כחות נפש וסבלנות, לחדש את ההתנהלות הטובה והישרה. בתוך הבית. לתת. לחוש את הטוב והסיפוק והשמחה שבנתינה. מתוך כך, גם לקבל. ולחוש את הטוב והנועם שבאהבה כשרה ואמיתית.

 

קודם תעשי "איתכפיא". ניתוק בהכרחה שכלית מכל קשר אל הרע. תצרפי לזה התבוננות כזו. שתרגישי שזה ממש לא שייך לך כל הענין הזה. אח"כ תעלי בחזרה. 

 

ה' יעזור לך להצליח להתחזק ולעמוד על המקום הטוב. האמיתי.

הגבתי לה כי הרגשתי שהיא קצת סטתה למקוםתמרי..
שזה טוב כדרשה בשיעור תורה. דבר כשלעצמו טוב מאוד.
ומה שניסיתי לומר לה שעדיין לא הגעתי לדרגת הבעש'ט הבבא סאלי הרב קנייבסקי וכל מאורי הדורות *שהחיות* שלהם זה מהמקום שהיא מצפה ממני בזה הרגע להפנים לעשות ולקיים.
דווקא זה מגיע ממקום אחראורחת לרגע....
היתה לי איזה תקופה שנפלתי במשהו, והרגשתי שאין לי זכות קיום.. המטפלת שלי הרימה אותי וגרמה לי להבין שכל בוקר קמים עם נשמה חדשה, והיא - הטוב האמתי שבכל אחד, היא המהות שלי לזכות הקיום הכי שורשית.
זה היה נשמע שאת חושבת שכל הקיום שלך מונע מרגשות - גדולים ונעים ככל שיהיו, אז ניסיתי להזכיר לך שהקימה, ההתקדמות, התיקון - אלה הסיבות האמיתיות שבשבילו אנחנו פה, וזה גם מה שנותן את האושר העמוק והיציב ביותר.. הכי לא תלותי.
בהצלחה תמרי, ושתשמחי אותנו בבשורות טובות בשלום בית שלכם!
הנפש שלי מעט שונה משלך, המסקנה שליתמרי..
לאחר הרבה שיחות עומק עם אשת מקצוע, שאני טיפוס שמונע מדחף בלתי נשלט מאהבה בכל 'תחום בחיים' ולא רק בזוגיות ולכן אני חווה התחלות עם הרבה חשמל שיכולות להיעלם כלא היו.
יש לי מנגנון הדחקה שעזר ועוזר לי לקום ולאסוף את עצמי מהנפילות הכי קשות, זו דרכי מאז ומעולם..
אני בטוחה שגם במקרה הזה אני אמצא בע"ה את הכוחות והדרך לצאת, אין לי ספק שיש לי תיקון בעניין.. ואם אצליח לעמוד בו אקנה את עולמי ואין שיעור לגודל השכר כבר בעולם הזה.
תודה על השיתוף ושבת שלום❤️
יש לך בחירה...ד.

יכול להיות שיש לך "דחף" שמראה כ"אהבה" בכל תחום בחיים בערך, ולכן את חווה ריגושים שיכולים להסתיים בפתאומיות.

 

אבל - יש לך גם שכל, שיכול לעזור לנווט את הרגש למקום טוב, וגם יכול להבין מה הערך של דבר כזה. האם זו "אהבה".

בשביל זה לא צריך להיות רב גדול... צריך להתבונן, ולהאמים ביכולת שה' נתן לך:

 

צריך להבדיל, בין כל מיני תופעות הורמונאליות, שמרגישות "כמו אהבה", והן יותר צורך עצמי בריגוש, לבין אהבה - שהיא מידה אמיתית, שיכולה גם להשתמש בכלים "הורמונאליים", אבל אינה מתחילה משם. עיקרה אינו "שאני ארגיש", אלא שההרגשה תבטא יחס אמיתי לזולת, איכפתיות, סימפטיה, קישור ורצון לנתינה.  יש הבדל גדול, אם היצר משתמש בערך כ"תירוץ", או הערך משתמש בכחות שיש בהם גם צד של יצר, כדי להיות חלק מביטויו. ואז זה גם מאזן את הדברים למקומות נכונים יותר.

 

תיכנסי "בתוך עצמך", תגיעי לשורש הנכון והאמיתי, הערכי, היפה, של הכח לאהוב - וזה יעזור לכך להפוך לנתינה עדינה, ולא תאוותנות בלתי מרוסנת. את תרגישי בסוף יותר טוב כך. וזה לא יהיה רק "חשמל לרגע", אלא בנין של מידות טובות.

 

את צודקת שבוודאי מההתגברות יהיה לך שכר גדול, כבר במוחש בעולם הזה. זה ניתן לתפיסה בהתבוננות הכי קלה; אם כי, יש להתטער מאד בצערו של בעלך (על אף שאינו יודע אותו), שאשתו כבר "נגעה" תוך הנישואין בגבר אחר. מכאיב מאד מאד. 

 

 

תקומי ותעשי תשובה אמיתית. תצליחי להתגבר ולעלות. את יכולה לדווח כאן בוד שבוע, ואח"כ אחרי שבוע נוסף - שהצלחת ופרשת לגמרי מהענין הזה. ואז - תוכלי לקבל מהאנשים היקרים שכאן, פידבק חיובי על ערכך, מה שאת כנראה מאד צריכה. אבל אל תייצרי בו תלות... רק תשתשמי בו, כדי לקבל כחות וביטחון עצמי, בתוכך.

עד שתצליחי לבנות מחדש עם בעלך יחס הדדי אמיתי - ותקבלי ממנו את הפידבק הזה שאת צריכה. בצד נתינה אמיתית גם לו.

א. מה זה "לשפוט"?..ד.

זה לנסות עוד להציל אותה. אם גבר היה מדבר כך על אשה, מתוך תאוות, מניח שהיית מדברת אחרת. אז זו ה"תאווה" אצל אשה. צריך להפסיק לבלבל בין אהבה, לבין שכרון-המשיכה הזה, שסופו להשאיר תיסכול גדול ונורא.

 

ולגבי "למה לא לממש"?.. וכי עוסקים פה בנערות עם פנטזיות מגיל ההתבגרות?... מה זה "לה לא לממש את האהבה הזאת באמת"? הרי ברור, שאיש שמנסה לקחת אשה בעודה נשואה, חשוד מאד שאין כאן כל "אהבת אמת". גם יש חשש, שהאשה הזו עצמה, לפי מה שכתבה לך בתגובתה, חיה בפנטזיה. על מהש כביכול יכול להיות.

 

אז אכן, אם הברירה היא בין לבגוד לבין להתגרש - שתתגרש, ללא כל תביעות מבעלה, לא תרמה את בעלה, ותישא בתוצאות.

יש להניח שתוצאות תהיינה שה"אהבה" הזו תתברר כ"השתמש וזרוק"; האשה תרגיש שאיבדה את המידות שרצתה במשך שנים מצד עצמה, וגם לא תוכל למצוא מישהו אחר - כי אף גבר נורמלי לא ירצה אשה שבגדה באחד ונזרקה ע"י השני....

 

 

יש לה בעיה של יצר. יצר קשה. היא יודעת את זה בעצמה. אז אין צורך לשרת את התירוץ של ה"אהבה"... על אהבה אפשר לדבר אחרי שיוצאת מהמצב הנוכחי. אז יכולה לשקול, האם ניתן לתקן את מה שקלקלה בבית, והאם ניתן להגיע לאהבה כזו עם בעלה, או אולי אין תוחלת (קצת לא נראה כך ממה שכתבה עליו) וצריך להתגרש ולנסות למצוא מחדש.

 

אבל כעת קודם כל להתגבר על הדבר הקשה הזה שתפס אותה.

ולהתגבר על זה - צריך לדעת בראש וראשונה שזו לא אהבה באמת. וגם מה שהיא מפנטזת עליו אינו באמת.

 

ובמקביל - צריך עצות מעשיות של התנתקות. אכן, קשה מאד כשכבר נסחפה לשם. אבל חייבת. לחשוב על זה שהאדם ההוא רוצה לרצוח אותה. שהולכת לבלוע רעל. ממש לדמיין. להתחנן לה' שיעזור לה להינצל מזה. לנתק כל קשר. לדמיין איך כמה שבועות אח"כ תגיד תודה רבה על כך שאיננה שם.

מקווה שהבנתי מה שכתבתאליפ
אם הבנתי נכונה אז לאחר שאני משבח את מילות העידוד שנתנו לך ואוסיף ברכה על האמון שאת נותנת בפורום אני חייב להדגיש את גודל הסכנה

1. גם אם תמצאי כח להתנתק כעת, אם הדברים לא יזכו במקביל לטיפול מהשורש, בכל פעם שבעלך יתנהג שלא כיאות את עלולה להיות מוצפת בצורך להרגיש מוערכת, רצויה ויפה
2. לא ידועה לי מידת ההכרות שלך אם אותו אדם או רמת החיכוך ביניכם. אם אתם עובדים בקירבה או גרים בסמיכות או קיימת היכרות עמוקה קרוב לוודאי שהוא יתחיל להפעיל עליך מניפולציות הדרגתיות על מנת למוסס את ההתנגדות שלך

הדבר הדחוף ביותר הוא שתהיה לך כתובת בעולם האמיתי אשר תשמש כבלם עד שהבעיה העקרונית תזכה לטיפול הולם.
יש לך מישהו מתאים? מורה, אחות, חברה.... משהו?

ואולי לא הבנתי בכלל מה כתבת
ככה זה כאשר עייפים אתה מתחיל למלמל ואז חושבים שאתה נביא... או משוגע. לילה טוב עם החלטות טובות!!!
לא הבנתי בדיוק.... אבלד.

אם הכוונה היא לומר, ש"בעלך אשם", כי הוא "דואג להשמיע מידי פעם גערות והערות" אע"פ שאת סבורה שיש לו "אהבה גדולה אלייך" - כלומר, יש לך דרך לחוש את זה - 

 

ואת רוצה לומר ש"בגלל זה" "נפלת לזרועות אחרות" ואת גם רוצה לומר כאילו "זה לא חריג", ובכלל כאילו זה שהוא שהזמין "תוצאות שמשחיתות גם אשה בעלת מידות טובות ויראת שמיים כמותך".. והוא כאילו "זרק אותך אל זרועות פתוחות ונעימות.. כל אוזן צמאה"... - 

 

אני לא חושב שצריך לקבל את זה.

 

זה נשמע יותר כמו "מצפון" של מישהי שהגיעה לדבר שהיא יודעת שאין לו כל מקום - וזורקת את זה על בעלה וכבר עושה מזה בכלל "עוד סיפור". כביכול משהו רגיל.

חס ושלום. "פריקה", זה ענין אחד. "מסר לכל הגברים וכו' " זה ענין אחר לגמרי.

 

המסר הוא בראש וראשונה לא ל"גברים" שלא יחכו שהנשים שלהם תקבלנה את המחמאות בחוץ... אלא אם כבר לנשים כאלה, שלא תחשובנה שיש משהו ש"מצדיק" בגידה כלשהי. ברור שאם גבר היה כותב כאן שבגד באשתו כי לא היתה מספיק חמה כלפיו, היה חוטף - בצדק - גערות. קל וחומר כך.

 

ולהגיד "למרות צידקותה נופלת לזרועות שמזכירות לה שיש לה גם מעלות" - לא. זה ההיפך הגמור מצדיקות. כל זמן שהיא נשואה, אמורה להיזהר לא להתקרב אל מי שמנסה לשלוח "זרועות" כאלה. 

אפשר מראש לדבר עם הבעל, לא מתוך מצב כזה, במדויק מה הצורך. לעיתים קשות, אפשר גם להחליט שזה לא מתאים... אבל האופציה של להיות נשואה ולבגוד בהסבר שאני צדיקה אבל הוא אשם... זה לא.

 

הסיפור שלך הוא כן חריג אצל אשה "בעלת מידות טובות ויראת שמיים" - ואת זה צריך לכתוב, כי כאן לא רק את קוראת.

 

לא בעלך "אשם". וכדי לחזור בתשובה שלמה, צריך קודם כל לקחת את האשמה למקומה הנכון. יתכן אכן שאם היתה התנהלות אחרת, יותר "מפרגנת", לא היית נכשלת. זה גם ענין של אופי אישי לעיתים - עד כמה מורגש בכך "נסיון". אבל לא הוא זה שזרק אותך אל זה, "למרות צידקותך". 

 

דומני שאת בעצמך מבינה את זה. אלא מה? שאת כנראה מזועזעת מעצמך, מרגישה שאת בעצם "זרקת שנים של מסירות ונאמנות", ובצדק לא רוצה לזהות מה קרה לך עם אישיותך, אולי לא מבינה בדיוק איך קרה לך משהו - אז את מנסה ככה "לייצב" לך את התמונה.

 

אז את יכולה אכן ללמד זכות על עצמך, שהיית בחסר רגשי קשה וכד' - את זה רק את יודעת - וככה להסביר לעצמך שזה באמת לא שייך אלייך, אבל עם זה, לדעת שחס ושלום. תקלה חמורה. ולחשוב האם יש דרך להתנער מכך טוטאלית, כשאחרי לימוד הזכות על עצמך, תייצרי מציאות שתוכלי להתחייב לעצמך שלעולם לא עוד - ללא קשר ותלות בהתנהלות בעלך.

 

דומני שזה הבסיס, גם לעצמך, וגם לטובת מי שקוראים, שלא יתקבל רושם כאילו יש משהו שיכול להצדיק בגידה.

 

אחרי זה, יש מקום להביע השתתפות גדולה בצער - גם הצער על התחושות שקדמו, גם הצער על מה שנקלעת אליו. אבל לא לנסות לעשות מזה כאילו משהו "קצת בסדר", כי מישהו הזכיר שיש לי גם מעלות..  אם את רוצה במעלת הצדיקות והמידות הטובות - אז זה למעלה מכל דבר כזה.

 

 

 

 

 

התלבטתי אם להגיב. כבר כתבו לך הרבהק"ש
הייתי רוצה להגיד לך שאת משחקת באש ותברחי מזה כמו מאש!

אבל, כנראה את קצת טיפוס כזה, של לשחק באש. צריך להבין, שכשדיברו על לברוח כמו מאש, זה רק כי זה התיאור המקסימלי שנתפס בדעתנו. האמת היא, שזאת האש האמיתית, שכל האש הגשמית בעולם היא רק משל אליה.

את משחקת באיסורי יהרג ואל יעבור - גם אם אדם צריך לוותר על הכל, לא רק על דברים חיצוניים, לא רק על תחושות והרגשות - גם על חייו, אסור לעבור.

תלכי ליעוץ אישי/זוגי. תעשי כל מאמץ לבנות מחדש את הקשר הטוב והמשמח שהיה עם בעלך. אם ח"ו, כלו כל הקיצים - תדאגי להתגרש ואח"כ למצוא בדרך ישרה את הטוב לך.
תתחברי למציאותסודית
כשבעלך יגלה, את תפסידי אותו, את הילדים, ואת הנוחות הגשמית שבגללה את לא מתגרשת.

וזה לפני שהגעת לעולם הבא. כאן , בעולם הזה, מחכה לך מעבר לפינה.

עבדה איתנו בחורה חילונית, שגבר נשוי בעבודה יצר איתה "אש" כמו שאת מתארת.
אחרי שבעלה גילה הוא החליף את המנעול בדלת.
אמר לה שיפגשו בבית דין רבני - התביעה הוגשה.
הבחורה הייתה עם פנים נפוחות מבכי כל הזמן. המאהב אמר לה, שהוא התכוון להתגרש מאשתו אבל! כיוון שהיא לא מפסיקה לבכות - נראה לו שזה לא יהיה כיף, אז לא.

מה היה עם המשמורת והאם קבלה משהו מהרכוש אני לא יודעת כי פיטרו אותה.. היא לא הצליחה להתרכז בעבודה ורק בכתה.

אם את רוצה להתגרש תתגרשי, אבל בלי בגידה.
עדיף לך.
ואם את לא רוצה להתגרש, אז תעיפי אותו מחייך.
מהר.
מעל השרשור ומה שכתבו לךעטרה12
וכמו לך דברים יפים. לעניין חכמים ומחזקים ....
לא הבנתי מה *את* רוצה.

ברגע שתעני את זה קודם כל לעצמך
יהיה לך יותר קל להגיע להחלטות
כי אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך
מנסה לכתוב שובנשואה מאושרת.

הגבתי כאן למעלה, התגובה שלי באה ממקום רגשי(כמו שלך), אני חושבת שאני מאוד יכולה להכיל את הרגשות ואת הרצון שלך.

אני חושבת שאני פחות או יותר אותו טיפוס אמוציונלי, שמאוד מונע מתוך אהבה, נתינה, רגש חזק, כזה שיכול להחזיק אותי כל היום.

 

לא הייתי בניסיונות כמו שלך, ובצעדים כמו שלך.

יכול להיות שהייתי עומדת בפני סיטואציות מאוד קשות אם הייתי במקומך, שגבר אחר מחמיא, ומחזר,

ובמיוחד שהרגש הזה חסר בבית...את עומדת בפני ניסיון מאוד גדול. בלשון המעטה.

 

מצד שני, דווקא כי אני מבינה את המקום הזה, אני יודעת שאת מאוד רוצה שהטוב הזה, והאהבה הזו, תגיע ממנו, ולא מאף אחד אחר, זה חור, ומחסור בזוגיות ביניכם, ושוב - אני בטוחה שכמו שאת אומרת,שנים ניסית, ולאורך המון זמן, ואולי כבר התייאשת, והרמת ידיים...

 

ותמיד יוותר המקום לתקווה, החשש והשאלה האם עשיתם הכל נכון, האם ניסיתם הכי חזק ובכל הכוח.

ממש אשמח לשמוע ממך, אפילו בפרטי.

ניסיתם ייעוצים למיניהם? שיטות שונות? 

 

בינתיים המון אהבה פרח

תודה על ההכלה! מעולם לא חשבתי שאני צריכה להתנצלתמרי..
על דבר שבסיסו הוא טוב ויש בו תועלת לא מועטה. מקבלת על זה לא מעט פידבק חיובי.

חסך בתחום הזוגי לא מעידה על התנהלות לא נכונה עם הסביבה לא חושבת שאי פעם נגרם לי נזק מעצם הנתינה ההכלה ואמפטיה, 'נהפוכו'.
למקרה עצמו אין שום אינדיקציה על יראת שמיים, כמו שתאונות בכביש לא מעידות על כישוריו של הנהג בנהיגה. "אדם מועד לעולם"!!!
"הטעות היחידה" שלי שבאתי לנישואים הללו ללא פנקסנות מה שאני קוראת פה לא אחת בפורום ...
ב"ה נותנת ע"מ לתת.

מכירה מקרוב את הסיטואציההאקונה מטטה
מבינה אותך הכי בעולם...אין לי עיצות לתת כי אפילו לעצמי קשה לי לעזור
רק להגיד לך שזה נורמלי לגמרי הצורך באהבה וריגוש.. וכשזה אסור זה כיף פי כמה כי נוסף לרגש האהבה יש משהו מתוק בסוד...
אבל,עדיין הייתי ממליצה לך להתרחק כמו מאש. אני לא מסכימה עם אלה שיגידו שהוא מנצל אותך וכו..יכול להיות שהוא באמת אוהב אותך הבעיה שגם אליו בסוף תתרגלי..ואז מה?כל היום תרדפי אחרי ריגושים חדשים? אני עייפתי מזה. הרמתי ידיים והחלטתי שעדיף להשקיע את האהבה בבעלי..
בהצלחה יקירה העיקר שיהיה לך טוב ותהיי שמחה
תודה! לרגע חשבתי שאני האדם הכי לא נורמלי ביקוםתמרי..
אולי לא הובנתי נכון אבל מאז ומעולם לא חיפשתי תחליף לבעל.
הוא גם טיפוס רגיש ואפילו הרבה יותר ממני היינו כמו שני תאומים סיאמיים בכל, והיו לנו שנים לא מעטות של הכלה מדהימה, ואילו לא היתה עוברת עליי תקופה של חסכים רגשיים לא הייתי מתגלגלת למקום הזה.
נשמה!שמיניסטית123

שלב ראשון תברחי מהקשר עם הבחור עכשיו. כמו מאש. פשוט ככה לחתוך את הקשר במספריים. משמע לא לענות לשיחות, לא להודעות ולא להיפגש. גם אם זה אומר שתעברו דירה לעיר אחרת.

זה קשה תרגישי אולי ריקנות מכל כיוון אבל זה לא קשר שנכון לך.. נשמע שאת מבינה את זה וכותבת זאת בעצמך.

 

מבינה את הרצון או אפילו הצורך לקשר חם ואוהב עם ריגושים..זה צורך טבעי שלנו כנשים, לדעתי.

אבל כרגע שהבחור בסיפור הנפש לא פנויה שזה יתפתח עם בעלך. ואולי את אפילו לא רואה את זה באופק.. וזה בסדר את לא שם. ועדיין מציעה לך יקרה שתבחרי בשכל מה חשוב לך כרגע בחיים. תציירי לך פרמידה של חייך מה את רוצה בשכל שיהיה בראש הפרמידה..

 

ותתיעצי עם נשים שמבינות בזה...

אם תרצי אתן לך שמות..

חיבוק יקרה!!! 

את ממש ממש לא חריגהאליפ
דברים כאלו קורים כיום להרבה. לא כולם מוכנים להודות שהם בבעיה. אצל חלק ההתמודדות נגמרת בדמיון, אחרים נלחמים ברגש ולפעמים זה גם גולש למציאות
אז בהחלט את לא חריגה, פסיכית, נבל או שד. את אדם רגיל לחלוטין.
עד כאן אני מסכים עם @האקונה מטטה

אבל כל זה לא אומר שמותר להשלים עם המצב, משטרת הגבולות לא נוכחת בכל זמן ובכל מקום וכאשר גבול נפרץ קשה לחזור אליו.

אז באותה הנשימה אני אומר את אדם נורמאלי לחלוטין אבל הסיטואציה הנוכחית מחייבת פירוק דחוף. זו לא התמודדות שבשגרה
הכל התחיל משיחות קלילות של היכרות שטחיתתמרי..
חוש הומור.. שלאט לאט הגיעו לשיחות עומק ומעט על החיים האישיים.
מלכתחילה שום צד לא חשב שהשיחות האלו יובילו לסיפור אהבה, אין פה פלרטוט או תאווה גרידא זה הרבה יותר...
לשנינו מורכב בחיים האישיים ולשנינו יש בני זוג לא קלים להכלה..
ולמרות הקושי נכון לעכשיו החלטנו לנתק קשר.
כל הכבוד לכם על הסור מרעאליפ
ועכשיו לחלק היותר ארוך. ועשה טוב
מה החלטתם לעשות בבית כדי לקבל שוב את החיים השמחים והרעננים?
חצי העבודה תשאיר התמודדות בלב
כל הכבוד! החלטה לא פשוטה רגשית אבל סופר חכמה!שמיניסטית123

ברור לי שזה התחיל מקושי בבית וצורך טבעי לחפש נחמה, חום, אהבה, הרגשה של אהובה, נראית וכאלה..

בשבילך אפילו תמחקי את מס' הפלא שלו. ותפעלי דרך השכל הזך שלך.

 

ותחשבי מה את עושה כדי ללבן קשיים מול בעלך הקיים.. שיחה עם מישהי? לשניכם? רק לך? 

יש אנשים טובים באמצע הדרך ששימחו לכוון..

 

ומדייקת אותך.. וסליחה אם אני חופרת.. את החלטת לנתק את הקשר. הבחור הזה לא חלק בהחלטה. הוא הגיע פתאום ממקום של קושי שלך וקושי שלו והכי כיף לדבר ולצחוק בלי מחויבות אמיתית.. זה בהחלט עושה ריגושים במחשבה.

את לוקחת את חייך במושכות שלך. עם כל הקושי. ובוחרת לפי השכל שלך מה שנכון לבית, לחיים שלך.

 

ראשית,ד.

רואים מכאן כמה צריך להיזהר במה שחכמים אמרו.

 

הרי את עצמך אומרת כאן שזה התחיל לא משיחות-חירום של "חסך רגשי".

 

היה צריך לעצור מראש. אשה נשואה, לא מגלגלת שיחות קלילות, חוש הומור, ועוברת ל"שיחות עומק". זה לקח חשוב - לעצור בזמן.

 

זה שזה "הרבה יותר", אינו דווקא צד לקולא. הרי את רואה, שה"הרבה יותר" הזה, לא הוביל רק להצעות אחד לשני לפתרונות רוחניים...

 

לשניכם - כל אחד בפני עצמו - קשה בחיים האישיים, אפשר להבין.

 

דווקא בגלל זה, צריך קו-אדום שכלי בראש. לא מתחילים לחפש את ה"פיתרון" באיש אחר, כל זמן שנשואים.

 

מזל שהחלטתם לנתק. גם מה שהיה עד כה, הוא דבר שאם  האיש היה יודע ממנו - ספק אם היה מוכן להמשיך. נעשה לו עוול גדול; צריך לחוש לפחות חובה להשתדל לקראתו מאד, גם אם אינו יודע מזה. בפרט שאת עצמך אומרת שהוא אדם טוב מאד, וגם היה לכם מצוין ביחד. חלק מהחיים, זה גם לעמוד לצד מי שבגלל קושי שלו, אינו בדיוק ברף של תשומת הלב שהיה רגיל בה. ולא לחפש תחליפים לבינתיים.

ומכל מקום, כיוון שכבר היית בתוך הנסיון - יישר כח על ההתנתקות ממנו. זו הפעלת כח במקום הנכון.

 

כדאי מאד, שאחרי שניצלת כמעט מגיהינום כאן ולעת"ל - שתשמרי מרחק גדול מאד. להשתדל שלא תהיה שום אופציה להיפגש וכד'. שהענין יתקרר לחלוטין.

 

תזכי להיות "במקום שבעלי תשובה עומדים" - ואולי בזכות זה גם תקבלי שוב יחס כמו שאת רוצה. וכמו שהיה כבר.

כשבעל לא פנוי לזמן איכות עם האישה בכל המובניםתמרי..
אז היה מישהו אחר שמילא ובאהבה רבה. אישה זקוקה לשיחות כי זה 'צורך' זקוקה לקלילות ולא שיהיה דרוך עם נשק לרכה על כל דבר קטן.
אישה זקוקה להומור כי זה מפיג כעסים ואת הצורך להעיר ולגעור . ואם רחמנא ליצלן קורה דבר שלא בשליטתה, הוא ידע להחליק עם מעט הומור במקום גערות שלא יועילו ולהיפך רק ירחיקו עד למצב של התרחקות רגשית...
בעל שלא יודע לפתח עין טובה כלפי אישתו ורק מחפש על מה להעיר ולהתלונן ולא מתנהג בקלילות וקפדן בביתו, רק מרחיק את האישה ליזום קירבה רוחנית שהוא צורך ריגשי שבונה קירבה ואהבה.
ומוסיפה שגם כשהיא לא מקבל זאת בביתה בעקבות עניין זוגי..שמיניסטית123

עדיין לא מותר לה לחפש זאת עם גבר אחר!

זה לחיות בדמיון של רגשות. ולכן עליה להתרחק כמו מאש.

 

היא נשואה. על אף הקושי הנוכחי..

יש לראות איך פותרים קושי

מה שכתבת שאשה זקוקה עקרונית, זה נכון.ד.אחרונה

שיחות ויחס וכו'.

 

אבל לומר, "היה מישהו אחר שמילא ובאהבה רבה" - אין לכך שמץ לגיטימציה. וזה אכן מזעזע.

 

איש ואישתו - זו מציאות. משפחה. כל זמן שנמצאים בתוכה, אין לגיטימציה "לקבל אהבה" מגבר אחר, גם אם עצם הצורך ביחס אוהב, מובן.

זה כמו שאדם יאמר, הבנק לא נתן לי אשראי מהכסף שלי - אז גנבתי ממישהו אחר. והרבה יותר.

 

את גם צודקת שטוב לדעת להפיג דברים עם קצת הומור (לא מדבר על "דברים" מסוג מה שקרה כעת. אף אשה אינה רשאית לתבוע מבעלה "להפיג בהומור" נגיעה במישהו אחר..).

 

מה שכתב על בעל שלא מסתכל בעין טובה על אשתו (כמובן, לא מכיר. מתייחסלמה שציירת), מחפש להתלונן, קפדן - הכל נכון. אבל לא לזה התייחסתי בהודעה עליה הגבת...

 

ומכל מקום, צריך שיהיה ברור לגמרי שני דברים: א. אין "פיתרון"נוסח זה שהתגלגלת אליו.

ב. העוול שנעשה לו, מדבר כזה בתור אשתו - גם םא זה בא בעקבות חסר שיש לו חלק בו - הוא הרבה יותר מאשר מה שנעשה לך. זה בדבר הכי בסיסי.

 

אשר על כן, מזל שיצאת מזה, תתפסי מרחק גדול - ונקוה שמתוך הדדיות של נאמנות ושיח, תוכלו לחדש את האהבה והקשר והאיכפתיות ביניכם.

צריך להיזהר מאמירות כאלה.ד.

גם אם רוצים לשדר לאדם הבנה לאיזו תסבוכת רגשית שנקלע אליה - כאן לא דובר על איזה דמיון.

 

בגידה בפעל, זה לא "דבר שקורה להרבה" - לפחות אצל אנשים עם מוסר בסיסי. זה לא "רגיל לחלוטין" ח"ו. גם מבחינה אנושית, גם יהודית - יהרג ואל יעבור, כלומר, עדיף למות מאשר לעבור. ח"ו.

 

הרבה מאד תלוי, עד כמה מראש מובן לחלוטין שכאשר נשואים - אז נשואים.

מוטב שתישארי בתובנה הזו,ד.

שאכן זה לא נורמלי לחלוטין.

 

לא תמיד כדאי לקחת "תנחומים", מזה שיש עוד מקרים לא נורמליים. בכל דבר תוכלי למצוא כך.

 

אלא שאת יכולה לחזק את עצמך, בכך שמה שהוביל לכך, הוא דבר שיכול להוות נסיון. ושזה צורך נורמלי.

זה דבר חמור,ד.

לומר "כשזה אסור כיף פי כמה, יש  משהו מתוק בסוד"... משהו מתוק בסוד שמסתירים מהבעל שנמצאים בקשר עם גבר אחר? רחמנא ליצלן. לא מקנא בבעל שזו אשתו.

 

ומה הבעיה "שגם אליו תתרגלי בסוף"... לא שאת בוגדת בכל רגע, מרמה את הבעל שחי איתך והיה מעיף אותך אם היה יודע.  רק חשבון "תועלתני" שגם אליו תתרגלי... אז מחליטים ש"עדיף להשקיע את האהבה בבעל", רק כי נמאס מלרדוף אחרי ריגושים חדשים? זה מזעזע.  ממש לא מקנא בבעל הזה. עם כל זה שלפחות יש סיכוי שההחלטה הזו, תביא בסוף גם להבנה שכך זה לכתחילה ובאופן מוחלט.

 

יש הבדל גדול, בין להבין שיש כאלה שהרגשות מסוימות/דמיונות, תוקפים אותם יותר מאשר אחרים - לבין לאבד את הבסיס הכי בסיסי בין איש לאשתו.

למה אתה חושב שהפחדות יעזרו??האקונה מטטה
כשמישהו נמצא בתוך משהו אסור ואומרים לו שזה חטא ואיזה עונש יהיה לו על זה בשמיים אני לא חושבת שבגלל זה הוא יפסיק.
היא יודעת טוב מאוד שזה אסור
בעיניי יותר הגיוני לשים מראה מול הפנים ולעורר שהמציאות זה לא סרט רומנטי...חוץ מזה שהמשפחה עלולה להתפרק מטעות אחת קטנה וזה בטח לא שווה את ההנאה הרגעית.
למה את חושבת שאני חושב ככה?...ד.

ראשית, התגובה שעליה הגבת - אינה לפותחת השרשור, אלא למישהי שאמרה שנהגה כך - והחליטה שעדיף להשקיע בבית. 

כתבה "נימוקים" מאד בעייתיים..

 

לגבי מה ששאלת - שכנראה התכוונת להודעה קודמת שהזכרתי בה שזה בייהרג ואל יעבור.

 

הכוונה כמובן אינה ,להפחיד, בעלמא.

 

א. אם אומרים למישהו שעבודה זרה זה "ייהרג ואל יעבור", מתכוונים "להפחיד"? או להעמיד על חומרת הענין? ברור שלהעמיד על חומרת הענין.

 

ב. שמעתי אמש בערוץ 7 הרצאה של מומחה לכבד, והוא אמר שתוספי תזונה מסויימים, שלא לפי הנחיה רפואית, יכולים להזיק לכבד, ויכולים לגרום גם למוות ר"ל. האם נאמר לו, "למה להפחיד"?. או נאמר תודה שמעמיד על משמעת הענין וסכנותיו?

 

ג. לפעמים אכן, דווקא כשמדובר במשהו "יצרי", אז הניעור על חומרת הענין, עוזרת להשליט את השכל. הרי אם מישהו היה אומר לה שכל צעד מצולם, או שיכניסו אותה לבית סוהר, היתה נרתעת, נכון?..  

 

ד. גם על מה שאת אומרת, שהמשפחה עלולה להתפרק, אפשר לומר "למה להפחיד"...היא לא יודעת את זה? צריך לעזור לאדם לראות את משמעות מעשיו. ואני לא חושב שלומר לאדם ש"המציאות זה לא סרט רומנטי", בדווקא יעזור במצב כזה.

 

ה. עם זה, באמת אני לא כתבתי רק את הצד הזה, שחשוב מאד להזכיר אותו, ביחוד לאור תגובות כמו זו שעליה הגבתי בהודעה הקודמת. כתבתי גם עידוד חיובי לצאת מזה, גם מראה למשמעות המוסרית וכו'.

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מיתאחרונה

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

בשליפההעני ממעשאחרונה

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואהאחרונה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


אולי יעניין אותך