אבל מדריך החתנים שלו אמר לו לדבר איתי,  אאל"ט יומיים לפני החתונה, על הלילה הראשון

ש"אין חובה" דווקא אז, כשזה לא אפשרי - זה לא חידוש גדול.

חלק מגדר המצוה, זה ברצונה.

הנקודה היא "עצם הדיבור". ולכך לא נראה שיש היתר כלשהו. וגם סתם לא ראוי.

עצם הדיבור הזה, אינו צניעות ואינו חוכמה. 

בשביל אישה "דוסית", עוד יותר גרוע שיתחיל לדבר על כך קודם. לפעמים, זה פשוט יכול לגרום לביטול נישואין. ולגבי חלק מהבחורים שיתחילו לדבר על דברים כאלה - אולי גם בצדק מבחינתה...

אדם עם שכל, ועם לב, מקבל הדרכה מקודם, יודע להבחין בין אשתו ללא-אשתו (ועד שלא התחתנו - אינה אשתו. זה לא רק ענין "טִקסי"), וכשהיא כבר אשתו - יש לו מספיק טאקט ועדינות ורגישות, גם לתת הרגשה טובה - וגם להיות רגיש לתחושותיה, כולל אופציה כזו כשצריך.

ואתה עלול להרוס לשניכם.

לתקלות....

כל התרגשות אצל הכלה יכולה להיות הרסנית במובן הזה.

לא להגיע לדיבורים כאלו לפני החתונה...

הדיבור יכול למנוע לחץ ומתח,כשהיא מבינה שהוא איתה

דווקא לחץ גורם ל...

הוא כתב שיחת ציפיות,זה אומר שלשניהם יש

שימי לב מאיזה סיבה ה"מדריכות הכי דוסיות" אמרו שצריך לדבר על זה. לא כדי שהם יגיעו פחות נבוכים ליום עצמו, אלא כדי שהאישה תדע איך להתאים את הגוף שלה לבעלה. בעיניי, זה ממש ממש לא שייך.

אישה בדברים האלו צריכה להחליט לפי מה שמתאים לה ולא לפי מה שבעלה רוצה. (לפחות לא בהתחלה) אם אחר כך זה מגיע מתוך שיח והיכרות מתוך דיבור בין שניהם והאישה מוכנה לגמרי לזרום על זה- אז בסדר גמור.

אבל לדבר על זה לפני החתונה כדי להתאים את הגוף לרצון שלו? נראה לי מוגזם לחלוטין.

אין בעיה שמישהי תעשה את השיקול שלה לפני החתונה כדי שיהיה יותר נעים, אבל זה לא אמור להגיע בעיניי מתוך התייעצות עם הבעל לעתיד.

גם מצד צניעות, אבל אני בעיקר מתנגדת לזה באופן עקרוני.

אכן לא ציינת טעם, רק הבאתי את זה כדוגמה לסיבה שהייתה יכולה אולי להתקבל עליי.

מסכימה איתך לגמרי לגבי לשמח את האיש שלה וציינתי את זה גם בתגובה שלי, שאם היא רוצה היא יכולה לעשות את השיקול שלה לפני כן. אבל פחות מתאים בעיניי לדון על זה לפני כן עם בן הזוג.

לגבי הנקודה האחרונה שלך, אני מדברת על כך שזה לא צנוע לא מהחשש של המקום אליו זה יכול להוביל.

אלא כי הדיבור בנושא הזה ספציפי, בעיניי הוא לא צנוע לפני החתונה.

בכל אופן, אני אשמח לא להמשיך את הדיון מעל בימת הפורום הזה.

רק אוסיף ואומר שאני כנראה לא חולקת עלייך, 

אני קוראת את מה שאת כותבת ואני מזדהה עם הרבה מהעמדות והדעות שלך ונהנית לקרוא את דעותייך 

רק רציתי להדגיש שיש כאן בעיניי קצת החפצה, זה הכל.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת