כן, מישהו ישן...

ואני לא רוצה לנצל"ש פה יותר, אבל טוב לראות שאתה חי

ולא ננצלש

וערכתי מפאת אאוטינג... מנעל וזה

מזדהה...

גירושין זה אף פעם לא משמח, בין אם זה היה הדדי ובין אם ביוזמתך או ביוזמתו.

זה דבר שאף אחד לא רצה להגיע אליו, גם אם בשלב כלשהו מבינים שזה צעד הכרחי והרע במיעוטו.

וזה כואב, ויש מחירים. והרבה. וכאב בשביל הילד/ים, ורגשות אשמה. כי מה הם אשמים ולמה זה מגיע להם.

ולבד. ופחד שמה יהיה הלאה, כי הרי אף אחד לא ירצה אותך כמו שאת - עם הסטטוס שלך והעבר שלך והילד שלך. או במקסימום יתפשר עלייך. את סוג ב', לא דף חלק.

אבל אחרי הכל את את,

ומי שיפסול זה מעיד בעיקר עליו.

את אותה אחת שהיית לפני הנישואין האלה.

יש בך דברים נפלאים, וגם חסרונות כמו בכל אדם.

והפעם מי שיזכה בך, שיתבונן מעבר לסטטוס באמת במי שאת,

ויבחר בך למרות הכל רק כי זו את, יהיה מישהו שבאמת ראוי לך.

וזה לא יהיה פשוט, וייקח זמן, ובינתיים הלבד...

אבל בסוף הדרך יהיה טוב יותר, יותר מאשר הבית שחרב.

ואולי, אולי כבר עכשיו יכול להיות יותר טוב. ובעצם... בעצם לא אולי.

מאחל לך רק טוב ובהצלחה!

נ"ב

סליחה על חוסר הטאקט אבל הייתי חייב...

הילד, הגרוש, החיים שאחרי כמו שאומרים..

לדעתי מאיך שאת נשמעת את לא בתוך העולם הזה של הלהתחתן פעם שנייה כי אחרת היית מבינה שזה אפשרי, וזה מומלץ וכדאי, ונכון שילד בתמונה זה לא פשוט, אבל את בהחלט לא מבוגרת.. בתחילת דרכך, החיים לפנייך..

את צריכה לעמוד איתן על מי שאת לא משנה המראה שלך,

ולגבי הילד המתוק, ילדים מרגישים את הצער של ההורים שלהם והפוך, תשתדלי להיות בסביבה נעימה איתו שעוטפת ומחבקת,

ותשדרי לו שמחה וטוב.. הוא יקלוט את זה.

לא תמיד צריך את המסגרת המושלמת כדי להוציא ילדים מושלמים... זה נכון שזה בראש שלנו לפעמים, שאם התחיל ברגל שמאל, אז זהו, הכל אבוד.. אבל זאת מחשבה שגויה. אפשר לגמרי להוציא מזה דברים נפלאים! רק צריך מחשבה ורגישות..

בהצלחה.. בטוחה שיש הרבה בפורום שיכולים לעזור .. 

"אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"

מי שרוצה את הדבר הכי פנימי וחשוב - אהבה ירצה. פשוט כמו שאת יודעת זה לא יהיה. אך חייבים להסתכל הלאה. בהצלחה רבה.

"בחורה שויתרה"... אז נכון שכרגע אין לה את הנכס הממשי של הדירה וכו' - אבל מבינים שהיא לא "בעלת מלחמות".

ואולי דווקא אלו שבקבוצת ווטסאפ הזו, של ארגון שעושה מזה כאילו משהו קליל ו"ספורטיבי", בחוסר אחריות כלפיהן - אולי דווקא להן יש יותר בעיה?

בלשונך, "מי בכלל יסתכל" (הכוונה לבחור נורמלי, הגון), על אחת כזו שבקלילות "רק מחכה בכליון עיניים", בתוך חבורה כביכול-עליזה כזו, ומרגישה שהיא "הבוסית שמעיפה את הבעל"... איזה גבר נורמלי ירצה להתחתן עם אחת כזו. למה שיסתכן להיות הבא בתור של בעלת מידות כאלה והתנהלות כזו?

ואילו את - ממש לא רצית לפרק בית. לא חשבת שזה יקרה לך, מרגישה אחריות כלפי הילד, שאת רוצה שיגדל במשפחה באופן נורמלי; ענוה - לא עשית מהומות ומריבות ומלחמות. ההיפך ממה שאמרת: אולי "פסיכי" דווקא מי שלא יבין את המעלה שלך, מכל זה?

תלכי עם האופי שלך, תקחי מישהו שזה האופי שמוצא חן בעיניו. זה גם סינון טוב. כי מי שיסתכל עלייך בתור "פראיירית" שלא נלחמת על רכוש וכו' - עלול להיות מישהו כזה שזה בעיניו היותר-חשוב. תקחי מישהו שאת בעיניו הכי חשובה, ולא "נכסים".

ובנוגע למראה החיצוני שלך - אם את תחשבי כמו שאמרתי, אז גם תיראי יפה יותר.. בחורה עם אמון בעצמה ובתכונותיה, עם תקוה שגם מעלה חיוך - תיראה גם יפה יותר. ותדאגי לטפח את המראה שלך. דבר נורמלי אצל בנות.

"גיל 28", זהלא כ"כ קשיש....

תחפשי בשמחה, ביושר, ותמצאי.

פתחתי פצל"ש בשביל התשובה

אבל אני גם גרושה עם ילדה אחת וכנראה שאנחנו מכירות מהקבוצה ההיא. 

היא בודדה הבת שלי, אבל היא הילדה הכי שמחה שאני מכירה. באמת!
היא לא שונה, אני עובדת על זה קשה. הגננת של הילדה בקושי יודעת שהיא גרושה. הבית שלנו מפוצץ חברים כי חשוב לי שיהיו לה ואני עובדת קשה בעבור זה.

מבטיחה לך שזה לא קל לה לצאת יום בשבוע להסדרי ראיה, אבל מבטיחה לך שהרבה יותר טוב לה עכשיו. 

אני לא אוהבת להטיף אבל הכל במה שאת משדרת לו. תשדרי לו שטוב, אז יהיה טוב (ותעבדי על זה גם - ליצור לו קשר עם חברים, עם בנות מהקבוצה שיש להן ילדים בגילאים וכו')

וכשאת שוקלת אם להתחתן או לא, הוא שיקול משמעותי אבל ממש לא היחיד. *את* צריכה להחליט שאת רוצה להתחתן וזה נכון *לך*. 

קשר עם אבא חורג לוקח לו זמן להיות טבעי ושוטף אז לא כדאי לבנות על זה מהשניה הראשוננה ואם יהיו לו אחים חורגים, סיכוי טוב שהם יבואו פעם בשבוע וכל שבת שניה או שלישית וגם אם תכנסי מיד להריון עד שהתינוק יהווה חברה, יקח זמן. בקיצור, תשדרי לו את שטוב לו ותיצרי לו את את החיים המלאים שאת רוצה שיהיו לו עם קשר לאבא שלו או בלי ואם קשר לבן זוג חדש או בלי.

אה והוא לא יתום.

אה נוסף, את רק בת 28! לא כבר בת 28. החיים עוד לפנייך, את צעירה, יש לך ילדון מתוק שהוא בונוס גדול ואין לי מושג מי את אבל מהבנות שאני מכירה בקבוצה, כולן יפות כל אחת בדרכה. 

ואה אחרון, בנות שם כל כך רוצות להתגרש כי הגיעו למקום שהכל, כולל בדידות וכולל סבל של הילדים יותר טוב מחיי הנישואין. עם סבל של ילדים אפשר להתמודד (הוא בטיפול רגשי דרך אגב?) אבל זוגיות טובה לא מאפשרת את התהתמודדות הזו

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת