וגם אם נדמה שעזבנו ידיים

עמוק בתוכנו לעולם 

לא אמרנו נואש

.

.

.

באתי לפניך למרות חולשותיי

וכאשר אבדתי

אבדתי

.

התגעגעתי אליו ממש.

.

ה' מסדר לנו בסוף תמיד את מה שהכי טוב לנו.

אנחנו רק צריכים לתת לו להראות לנו את זה

.

למהאניכותבתפהבכלל

.

אלוהים תעשה שיבוא

מחכה ביום ובלילה

.

החיים מוזרים לי

.

כמהזמןלאכתבתבתיככהוואו

זהבגללהלילותהאחרוניםכנראה

.

לאבאלישידורחוזרשלהכל

לאאוהבתשאומריםככהאבלזהככקשהלהימנעמזה.

.

כשהילדים נמים זה לא תמיד שהם רוצים לישון

הם לא רוצים לדעת

.

בוא איתי נקי מדאגות

גם אם נשאר קצת פחד

.

נמאס לי מהפלאפון שלי וואי

.

אםאניאמשיךאזעודיזהווחבללךאזקחילב

.

הגעתי למסקנה שפסח לא עושה טוב לאנושות

.

אנשים שמעצבנים אותי ומוציאים נעל את מה אני אומרת, תכחדו

(אההמ. סתם אוהבים אותך)

.

אנשים עם מזל מוגזם תכחדו ()

סתם לא, אנשים אחרים חושבים ככה

תהנו

(אוי לא התכוונתי להכחיד פעמיים ורצוף, שוין)

.

יואו יואו זו אני של פעם זה ממש מגניב לי

כמה זה משפיע בחיי

.

פשוט להשמיד את המקום זה ודי

.

אתה, שנים איתך

.

.

.

ולא אל תתרחק,

בדיוק למדתי לחבק

ליפול מבלי להתרסק

אני לא רוצה כבר לשחק

.

לא אל תיסע רחוק לא תמצא אמת בשום מקום אחר

אני איתך היום כמו כל יום

בודד בעולמך אבוא אמצא מקום

.

ולא לפחד

ביקשת מול ירח בודד

ידענו שלא ניפרד

ושלחת אליי יד

.

בנאדם בא לביקור ונעלם

רודף אחרי אהבה ואין לה אלוהים

אף פעם לא נשברתי

רק התפרקתי מבפנים

.

ואת יודעת איך אני

אני אף פעם לא נכנע

ברגעים החלשים

שוכב כותב שורף מרווה

.

עצוב איך אנחנו כאלה שברירים.

איך אנחנו חשופים לכל רוח שבאה.

איך כל רוח כזו יכולה לשבש הכל בלי שום התראה מראש.

איך שאנחנו נותנים לה ככה בקלות לערבב אותנו, לסמם אותנו

להישאב אחריה,

ליפול בתוכה.

אמרתישאנילאמדברתבמילים.לעזאזלאיתי.

המציאות השבורה לקחה אותה רחוק 
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק 
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר 
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר 

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור 
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור 
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה 
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה 

והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר 
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער 
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר 
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר 

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור 
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור 
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה 
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה 

ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים 
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים 
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר 
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר 

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור 
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור 
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה 
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה 

בכל פעם כששמש שוקעת 
וכשמטוס בשמיים עובר 
אתה שם בכל אלה, שומר מלמעלה 
שכלום לא יהיה כאן חסר 

וכשגשם ראשון מגיע 
והלילה אפל ומנוכר 
אתה שם בכל אלה, דואג מלמעלה 
שלא יהיה לנו קר 

ובינינו נמצא הים 
השמיים ואולי העולם 
וגם הם לא יפרידו בינינו, ילדי הקטן 
ואפשר לנסות ולחייך, לאהוב וללכת קדימה 
ובסוף ניפגש ונשוב להיות 
ילד ואבא ואמא 

בכל פעם שיש יום הולדת 
ולבית באים חברים 
אתה שם בכל אלה, משגיח למעלה 
שרק יהיה פה טעים 

וכשבכי תינוק מפציע 
זה דוקר ושורף את הלב 
אתה שם בכל אלה, שומר מלמעלה 
שלא יהיה לי כואב 

ובינינו נמצא הים 
השמיים ואולי העולם 
וגם הם לא יפרידו בינינו, ילדי הקטן 
ואפשר לנסות ולחייך, לאהוב וללכת קדימה 
ובסוף ניפגש ונשוב להיות 
ילד ואבא ואמא 

אי נשבר בלב ים בנסיגה 
נשיקה חיוורת בלחי 
גוף בוגדני ורועד 
מנסה לקום 
קור כלבים 
צעקה מהדהדת 
כל השכונה שוקעת 
כל השכונה יודעת 
קומי 

רב לך המבוכה 
קומי צאי מתוך ההפיכה 
רב לך המבוכה 
קומי צאי מתוך ההפיכה 
התעוררי 

שופר מבניין העירייה 
מסתררים מהגשם, מבול 
רוח רפאים קטנה 
הפכי לסערה 
מצח חרוש דאגה 
נגני בשבילו, נגני 
שיחלוף הזעם 
קומי 

רב לך המבוכה 
קומי צאי מתוך ההפיכה 
רב לך המבוכה 
קומי צאי מתוך ההפיכה 
התעוררי, התעוררי 

במקום להבשיל צומחת קליפה 
ציפור בחשיכה 

שמור עלי, תגלה אותי 
שמור עלי, תגלה אותי 

המון אנשים דומים לי 
רק אני לעצמי לא דומה 
שותה עם עצמי כל לילה 
שותה ונשאר צמא 

המון אנשים קשורים בי 
רק אני לעצמי לא קשור 
זוכר חלומות מפעם 
וגם התחלה של סיפור 

אולי את גם זוכרת 
הרבה רגעים יפים 
נשיקה על האף בסרט 
יושבים באמבט חפופים 

בסדנא כשהגיע תורי 
בכיתי שעה שלמה 
המון אנשים דומים לי 
רק לך אף אחת לא דומה 

הם יספרו לך שמליבי נעקרת 
ומעל שולחני גליתַ לעד 
הם יזכירו לך דברים שהסתרת 
עד שכל גופך מבושה ירעד 
הם יעמדו היטב על כל טעויותיך 
טיפשותך, חיבתך אל הרע 
הם ינוֹדוּ לך זה היה בידך 
ועכשיו אין לך דרך חזרה 

ואתה תקשיב להם 
ואתה תאמין להם 

הם יוכיחו לך לרחמנותי יש גבול 
אותו חצית בפחז רגליך 
שום צעקה שום אנחה שום תעלול 
לא יחזירו את פני אליך 
הם יספרו לך על בת קול שלוחשת 
שובו בנים שובבים 
כולם חוץ ממך 
הם יציעו לך 
משנלכדת ברשת 
עכשיו פרפר בה להנאתך 

אל תקשיב להם 
אל תאמין להם 

דע בני אהובי 
כי מליבי לא נעקרת 
לעולם אתה לי 
ילד חן בן שעשועים 

מדבריהם האמת לא נעדרת 
הן יש לך על מה להכות על חטא 
דברים שיכולת לבחור אחרת 
ולא מצאת את העוז להתחרט 
אף על פי כן אהובי הרחק מליבך 
כל מחשבת פחד בעתה 
מתחת כל אמת דוקרת מסתתרת 
האמת לאמיתה 

אל תקשיב להם 
אל תאמין להם 

דע בני אהובי כי מליבי לא נעקרת 
לעולם אתה לי 
ילד חן בן שעשועים 
נכון שאני אוהב את הצדק 
אבל למעלה מזאת 
אני אוהב את הרחמים

אסור לך לחשוב 
כשאת כל כך עייפה 
צאי לטיול לאור זריחה 

רחוקה מהבית 
השביל לחזור נמחק 
הולכת על חבל דק 

הלילות ארוכים 
בלי לדעת למה 
בורחת ואין רודף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

נקיף את הפארק 
רק להפסיק לחשוב 
אנשים עייפים רצים ברחוב 

היינו פה כבר קודם 
בתפקיד הפוך 
הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

יש פרצה בגדר 
בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
שועלים מחבלים, מייללים 
ונעלמים...

כשהלכת 
הכאב שבי קיבל שוב משמעות 
איך ויתרת על האושר בקלות 
אם תחזור 
נרוץ בין הפרחים 

כשהלכת 
איך נתת לי ליפול אל התהום 
איך לקחת את האור אותו היום 
אם תחזור 
אתן לך חיים 

ואם אתה רואה 
מצאתי אהבה 
גם אם זה לא אתה 
אני שומעת 
שומעת את קולך 
שומעת הבטחה 
ואת הכל לקחת לי 
בינתיים 
יושבת מחכה 
לוחשת רק לך 
חזור אלי 
בבקשה 

כשהלכת 
לא ידעתי עוד אחר יותר קרוב 
מנסה ללמוד שוב מה זה לאהוב 
אם תחזור 

אם אתה רואה 
מצאתי אהבה 
גם אם זה לא אתה 
אני שומעת 
שומעת את קולך 
שומעת הבטחה 
ואת הכל לקחת לי 
בינתיים 
יושבת מחכה 
לוחשת רק לך 
חזור אלי 
בבקשה 

כשהלכת 
הכאב שבי קיבל שוב משמעות

היא שומעת את השקט, מתביישת מעצמה 
מחכה ואז לוחשת, זה הולך ואז זה בא 
הם סופרים לה את הפחד, היא שולחת יד לנעול 
המחשבות באות ביחד, לסבך לה את הכל 

היי היי תסתכל עליי, אני כמעט נופלת 
היי היי זה עובר מעליי אני בורחת להרים 
היי היי איך כל פעם לקראת חצות אצלי 
כל החוטים כמעט מתנתקים 
תסתכל עליי 

הוא חוזר לקראת הערב, היא שוקעת לרגעים 
הוא רואה איך היא סוגרת, על כל מה שצועק בפנים 
היא רואה שהוא יודע, מה שלא יודעים כולם 
הוא היחיד שכן שומע, את הלב שלא נרדם 

היי היי תסתכל עליי, אני כמעט נופלת 
היי היי זה עובר מעליי אני בורחת להרים 
היי היי איך כל פעם לקראת חצות אצלי 
כל החוטים כמעט מתנתקים 
תסתכל עליי 

היא כמעט ומחייכת, אבל שומרת על עצמה 
שלא להתחייב לפחד, היא עדיין לא ניצחה 
הוא יודע איך לגרום לי, לחייך גם כשעצוב 
ולא נעים לי להיות זאתי, שסגורה כמו בכלוב 

היי היי תסתכל עליי, אני כמעט נופלת 
היי היי זה עובר מעליי אני בורחת להרים 
היי היי איך כל פעם לקראת חצות אצלי 
כל החוטים כמעט מתנתקים 
תסתכל עליי

מרגיש שאיבדתי את זה

מרגיש לי שאיבדתי את השמחת חיים שלי

טוב אלא באמת איבדתי, ניראה לי היא מוקפאת איפה שהוא

אני שאתה יודע מה הכי טוב בשבילי

אבל קשה לי

תן לי נקודה של אור

לזכות קצת להתרחבות הדעת

לזכות לשמחה פנימית שוב

לראות את כל הטוב שסובב אותי

אבא תעזור לי, התעייפתי

התעייפתי

אין לי כוחות להילחם יותר

מלחמה שלא נגמרת

הוא פשוט לא מרפה לא מרפה לא מרפה

עוד התמודדות עוד ניסיון עוד נפילה הוא הרגל רע שהפך לטבע

די התעייפתי תגאל אותנו בבקשה תגאל אותנו

עד מתי...

אני צריך עזרה

לא יודע ממי

מה שבטוח שהרבה צריכים את העזרה שלי כרגע

עמוס מידי

יותר מידי ציפיות יותר מידי

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

הלך

באלי לבכות אבל לא מצליח

הלב כואב הראש כואב

אין ריכוז

הכל על אוטומת

חייב להיות חזק בשבילהם

ובשבילי

אבל אני גם בן אדם

איפה בדיוק הכל נכנס

"עומדים צפופים - ומשתחווים רווחים."

"ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום, שאלין בירושלים."

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

צפופים - לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:[1]

ומשתחוים רוחים - בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:

צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיהו מט):

קצת משו קטן לנשמה העייפה

eav eav kh kkbauo

tbh kt nchi nv gus thpav zv vukl

zv re vukl unxkho

thi kh tuuhr

תישאר קרוב

כבר לא יכול לחשוב

אני לא מבדיל בין רע לטוב

רע לי פסדר רע לי

דייי איך יוצאים מזהה

היום יומלדת היום חוגגים

מה יכול להיות יותר טוב מזה

מישהו

אני סמוראי שלא מספיק להילחם

היי, מזל טוב!

זה הזמן שלך לבקש ממנו הכל. הוא יקשיב לך.

ואתה סמוראי. אתה לא מפסיק להילחם. ואל תפסיק. זה מי שאתה, במהות.

תזכור, המטרה היא לא רק לנצח. גם אם אתה נלחם ומפסיד, אתה עדיין ווינר.

תודה

מרגיש שקוף כל כך

אני בוחר את הקרבות שלי...

ולצערי על חלקם כבר הרמתי ידיים

שייך לחורף בדרך כלל

ועדיין הוא הגיע אלי

קורא לאונרד כהן בתרגום ישן

דפים צהובים מחוספסים למגע

גמישים מצאתי אותו אחרי נבירה ארוכה ומייגעת בערימת ספרים מאובקת

במחלקת ספרים יד שניה בחנות בסמטה

ככה פינוק של אחרי עבודה שבוע שעבר.

סטודנטית יפה, צעירה בטח מרייכמן או מקום כזה עברה לידי מחזיקה עותקים חדשים של רילקה ואוסף פואמות קלאסיות מתורגמות

בטח לאבא יש יום הולדת

ריח של דיסוננס כבד.

פתאום מצאתי אותו

שלפתי ממעמקי התהום חוברת שלא הרגישה מגע אנושי כמה שנים טובות כנראה

הקדשה ממאה אחרת בפתיחה

שמות ויחסים אחרים

רגשות ואיחולים עם הרגשה של מתח ובדיחות פנימיות

אינטימיות שדעכה

כמו כולנו

התלהבתי קניתי

עוד פנינה שלא יוציאו יותר

אחרי קריאה של כמה שורות ושירים כבר ברור למה לא יוציאו יותר

איזה תרגום גרוע

גרוע זו מילה עדינה מאוד

כמה פרשנות

כמה היבריס

להרהיב עוז, לגעת

לשלוח יד ועט

למילים של כהן

לפיסוק

במה הוא לא נגע?

היה כדאי לקנות את זה רק בשביל לראות וללמוד איך לא לתרגם

איך לא לעבוד

ללמוד מה זו עבודה גרועה

ועדין יש שם משהו ברגע הזה

מסתכל עליה עכשיו והיא מעלה בי חיוך

קשה לסרב לשלוח יד

לפתוח עמוד אקראי רנדומלי ולצלול

לצלול בלי חמצן עד שנחנקים תוך רגע.

הספר עושה את העבודה שלו ומעיף אותי ממנו באלימות מפתיעה לכזה זקן

סוגר את החוברת

מעביר עליה יד בעדינות, ליטוף של הערכה וכבוד

הגמישות והגיל עושים את שלהם צריך להיזהר איתה

מניח אותה במגירה מעל החוברות האחרות

הן צעירות וחזקות יותר

יפות יותר, ועדין יש קסם בחוברת המתורגמת הזו

עד הפעם הבאה שאפתח אותה באקראיות

לטעום מקומות רחוקים שהיו

יוצאים

ומתחתנים

מתישהו נולדים ילדים

יש צו מילואים

מלחמות איומות

עולם מתחרפן

טבח באחים שלו נשים ונערות נאנסות

מאות נרצחים

שנים של חזיתות מורכבות

טוחן מילואים

וכשהוא חוזר הביתה אשתו נופלת עליו או מתלוננת לחברות בבית קפה או בגן שעשועים בשמש אחר הצהריים שזה נורא כשהוא חוזר

ואיך היא תתרגל שוב לנוכחות שלו

ואולי זה באמת לא כל כך נוח שם במילואים אבל הבית דרש ממנה לא פחות ומן הסתם יותר

ומסכנה

המיצוי העצמי

והיא התרגלה לנוחות וללבד

והוא מפריע ומתלונן

ולמה הוא חזר בכלל?

תתחתנו טוב ילדים

תתאהבו

תצאו

תהיו חברים טובים

והעיקר תתפללו כי אין בזה שום הגיון

לא הכרתי קודם

האמת שהיא לא חדשה רק מתחדשת

מרימה את הראש

חזרה למקורות הקלאסיים

לטרגדיות עתיקות

האודיסיאה בלבוש מתחדש

בגדי המלך החדשים ממש

יש הוראות צפיה צריך IMAX

לא חייב לקרוא לפני זה את המקור כי באמת

חסכו לנו את הטרחה ולא נצמדו בכלל לטקסט

קירקה היא זקנה עם פוסט טראומה שזה אומר הרבה

אז באמת אני מסמפט את נולאן ואין לי משהו נגדו בטח לא אישי אבל הוא נפל לטרנד

ושוב סרט של שעות ארוכות

חבל

הוא יודע לספר סיפור יפה ויש לו מסרים מעניינים

יוקרה היה נחמד

ממנטו מעורר מחשבה

אבל מאז האביר האפל ולפניו יש לו שותפים ליצירה או הטיה מסוימת לכיוון אינטרסנטי וזה פוגע בסיפור ובאמנות

אבל הקהל אוהב

יש כסף

אז יאללה

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

שזה הפסקה מכל האוכל והתעסקות באוכל.

ובקשר לדבר השני שכתבת בתגובה לעצמך- זה נשמע כמו סיפור צדיקים על יהודי פשוט שעושה רצונו יתברך,

וגם כמו סיפור של דוד בן יוסף שתמיד מצא נקודות קטנות להאיר בהן לאדם אחר

אז כמה חלבון את אוכלת ביום

איך את מחשבת את זה לפני בישול או אחרי?

קפה עם סוכר או שיש לך קרן של אור שזורחת מהמצח?

בזמן האחרון רק המונדיאל נתן לזה פייט ועכשיו האודיסיאה של נולאן

כן ההפסקה הזו היתה נצרכת מאוד

לא חושב שזה באמת סיפר צדיקים יותר מזה לא יודע אם בכלל יש בחירה אם לעזור או לא במקרה כזה, פשוט להיות אנושי. לא חושב שמישהו היה יכול להתעלם מזה.

כנראה שכולם צדיקים וצדיקות

לא מכיר את דוד בן יוסף

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו