וזה ניכר בין השורות.

לי זה נשמע שאת פשוט מאוכזבת, וכנראה שבצדק.

מגיע לך יותר, אבל עד עכשיו פגשת כל מיני דבילים .

אני מציע פשוט לוותר. לאכול גלידה, לצפות בסדרה אהובה, ופשוט לוותר. זה בסדר לוותר. לשחרר.

וכשהוא יגיע, הוא יגיע. לפעול מתוך בלבול וחוסר אונים רק מוביל לעד צרות.

ולהיות שלמה עם עצמך לפני שאת מורידה אותו, כי כרגע זה לא נראה שאת שלמה עם זה..

כי באמת אין לי חשק לצאת שוב.. 

כל עוד הוא לא קסם לה במיוחד, לתת לגבר תחושה ש'עוד אפשר אבל לבנתיים לא' זה רע. זה עלול להכניס אותו למצב של ספק עתידי, וכמו שאמרו רבותינו "אין שמחה כהתרת הספקות" עדיף לסיים יפה, להגיד שלא מתאים פשוט. במקרה והיא תרצה לחזור היא תדע איך לפנות.

בכללי זה לא ראוי שפונים ללא דעת הבחורה אם היא רוצה לצאת. אם זה קרה אין מה לצאת אלא להתנצל והלגיד שהיא לא מוכנה לצאת. בכל מקרה, לחתוך כמה שיותר מוקדם. לא להתעלם מהאינטואיציה.

היי.. 

תודה לכל עונים, 

נתתי עוד צ'אנס ונפגשתי שוב, 

לא יודעת איך להסביר, 

שוב הוא איחר, הפעם ברבע שעה, הסביר שהיה תקוע בפקק.. 

אוף, הוא לא נראה טוב בעיני חיצונית, לא לטעמי.. אבל בשיחה היה נחמד.. כן דומים בשאיפות.. 

אבל עדיין מציק לי שהוא בא כזה לא מסודר, לא מסורק, לא מגוהץ, כתם במכנס.. הגיע עם מסטיק ולעס בצורה מאוד לא מנומסת.. 

היינו במתחם גדול עם כל מיני מקומות אוכל, הוא לא הציע להיכנס לשום מקום, אפילו לא הציע לשתות.. 

לא יודעת, הייתי מנסה עוד פעם אולי.. אממה..כשסיימנו את הפגישה, אבא שלי הגיע לאסוף אותי, והבחור התעקש לחכות יחד איתי, אבא שלי היה מנומס ויצא מהאוטו לומר שלום ודיברו בערך דקה וחצי, והתרשם מהבחור שהוא קצת נשי (לצערי חוויתי בעבר פגישה עם בחור שלא ממש חיפש להתחתן עם אישה, אם אתם מבינים.. ) .. גם אני ראיתי את זה אבל לא ייחסתי הרבה חשיבות לזה, יש לו דיבור מאוד תאטרלי, יש משהו מוזר בהתנהגות.. 

בקיצור אבא שלי פסל על הסף. אמר לי לומר לא. 

אני סתם מסתבכת עם עצמי, נכון? 

אני תמיד פוחדת להוריד.. מעדיפה לשמוע את ה'לא' מאשר לומר אותו..  

את חייבת להיות יותר בטוחה בעצמך , וכמו שהרבה כתבו לתת לעצמך זמן להתרפא..

את בפשטות לא רוצה את הקשר הזה (ולדעתי זה לא רק בגלל העייפות הנפשית והאכזבה.. )

הוא לא לטעמך, ההורים לא מעוניינים, את מגלה מקומות של חוסר רגישות

ולא נשמע שאת בכלל במקום של לרצות לפתוח שיח איתו כמו ש@הפי כתבה.. 

את באמת נשמעת שאת מחפשת אישור ללכת אחרי הלב שלך.

הלב שלך זועק שלא (ממלא סיבות)

אז תהיי שלמה עם זה. 

אל תפחדי מזה שאת עכשיו במקום רגיש ואולי תשללי את הזיווג שלך,

אם תיהיי בטוחה בסיבות שאת שוללת ותהיי מודעת למה שנכון לך, אז תרגישי יותר בטוחה בבחירות האלו!

אכן, הורדתי.. ברוך ה'. 

וכן, חוסר ביטחון משווע.. 

זה בדיוק מה שאני חושבת כל הזמן, שאולי אני מפספסת, שאולי- נכון, זה לא מה שחלמתי אבל אולי זה טוב, אולי זה מה שה' רוצה בשבילי שאולי יהיה לי יותר טוב.. שאולי אני לא יודעת מה טוב בשבילי והרי ה' יודע יותר טוב, אז אולי כדאי לזרום עם התכנית כמו שה' מזמן... 

אבל ממש תודה על התגובה.. הרגיש שמישהו מבין את התחושה.. 

תוציאי את הסיסמאות ששמעת כל חייך מאנשים לגבי שידוכים כמו

אולי זה רצון ה'

אולי זה טוב לי למרות ש...

יש לו מידות טובות אז אולי שווה לוותר על.. 

בקיצור, את צריכה לעשות את עסקת חייך, לא להתפשר, להיות בטוחה במה שאת מחפשת, לא לפחד להגיד לא (כן כן..)

אין שום בעיה להגיד לא.. יש בעיה שלא יודעים למה רוצים או לא רוצים, וסומכים על אחרים שיחליטו בשבילנו

להגיד אולי הקב"ה רוצה ואני זאת שטועה זה בעצם להגיד, הקב"ה תחליט בשבילי כי אני לא יודעת.

לפני שמחפשים חתן, צריך לחפש את עצמינו ולהבין מה נכון , מה מתאים לי, מה חשוב לי, מה טוב לי וכו'.. 

ולא שאני מושלמת בזה כן?... סליחה אם מתפרש ככה.. 

זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת