שמתרצים את זה שאין להם חברה/חבר ב"אני רוצה לשמור על עצמי" ודברים כאלה, כשלעומתם עונים להם האלה שיוצאים עם בנות/בנים ב"זה למטרות חתונה" וזה כולה התמודדות נוספת לחיים.
חברים, אני לא יודע אם אתם יודעים את זה אבל לגברים להסתכל על יופי של אישה (לגברים) זה איסור דאורייתא של ולא תתורו (מוכר לכם?). (נשים לא חייבות בולא תתורו אבל אם הן מכשילות גבר בזה במודע כשהן יוצאות איתו כקשר חברי אז ודאי זה נגד ההלכה).
ישאלו השואלים: אז איך אני אבדוק את כלתי? התשובה היא שלזה יש היתר מיוחד, ובאמת הסטטוס של "חבר/ה" לא קיים בהלכה לכן לא צריך להרבות בפגישות לפני החתונה כי הקשר נבנה אח"כ.
יטענו הטוענים: "אבל אני מצליח לשמור נגיעה". ובכן, אתה מצליח לא להסתכל ביופיה של חברתך? נו באמת.
יקשו המקשים: "אפשר לחשוב שאתה מצליח לא להסתכל על נשים ברחוב". אז האמת שנכון, אני לא מצליח. אבל יש הבדל בין פספוס רגעי שאני לא מצליח לשלוט בעצמי ומסתכל על אישה יפה ברחוב, לבין להיות בקשר ארוך טווח עם אישה שאני נמשך אליה לא למטרות חתונה. בדיוק כשם שיש הבדל בין מי שפעם אחת לא התאפק ואכל צ'יזבורגר קטן מחנות ברחוב, לבין מי שמחזיק כלים מיוחדים בבית כדי להכין צ'יזבורגר. כי מי שנותן לעצמו לגיטימציה לחטוא גם בזמן שהיצר לא שולט עליו, זה רמה אחרת.
וההתמודדות? באמת קשה. לא טוב היות האדם לבדו. מה לעשות. לזה באמת אין לי מה לענות. גם אני רוצה קשר עם אישה. אבל טאטע אוהב כל הילדים שלו ונצטרך לסמוך עליו בקטע הזה וללכת אחריו תמים 
