ובגלל זה נברא העולם, בשביל ההשתלמות...

למה כל אחד מהם? ואיך זה מתבטא?

מושלמת זה מושלמת בשבילי-אין לי מושג מה זה אומר אבל אני סומך על קודשא...

שאיפות מתאימות(גם בחיים ויותר חשוב-בעבודת ה'...)-@בן ציון קרא לזה "אידאליסטית" וניראה לי שמבחינה תורנית התכוונו לאותו דבר...

טוב לב-אני מרגיש ממש מתנשא לכתוב את זה. אבל אני חושב שזה תכונה בולטת אצלי ומחפש אותו דבר אצלה... 

חסד-כנ"ל(רק שה"ממש" כבר גדל יותר)

יושר-אמת-חשוב...

שתדע את מקומה בעולם(ענווה)...

נ.ב. לגבי ה"מושלמת" שמעתי בפורים מאחד הרמי"ם בישיבה(אומנם לרוב מה שקרה בפורים זה לא לציטוט אבל...) שאין דבר כזה זוג שמתאים ב100 אחוז, וגם 90/95 זה מספיק! וגם אם איכשהו תגיע ל100 אחוז אז החיים יהיו משעממים

אבל שאלת אז אענה:

שמחה - פנימית וחיצונית. לא צריך שתקפצץ (מילה לגיטימית במילון, שם,שם) אבל שתדע לחייך. 

כנות - הנטיה הנשית הטבעית היא לספר סיפור ולחוג במעגלים, וזה חמוד והכל אבל יש דברים שצריך להגיד בלי רמזים. 

אידאליסטית - חיה כשהתורה לנגד עיניה (לא אבדוק אם יש לה תכלת בציצית ) ומשתדלת לחיות על-פיה. איפה היא עומדת בעניין זו כבר שאלה אחרת.

ענווה - לאו דווקא שקטה לעומת קולנית, אלא שלא מחזיקה מעצמה יותר מדי (אני גם משתדל שלא )

אלו הכי מהותיים.

יש דברים שאשמח שתהיה אבל לא קריטיים:

מוזיקלית (פלוס אדיר)

שנונה (אני לא כזה, אבל בהחלט אוהב שנינות.)

חכמה (או סקרנית, אוהבת לדעת דברים.)

שמחה - איך זה מתבטא?

כנות - יותר בכיוון של ישירה?

אידאליסטית - יותר בכיוון של תורנית?

שנונה - רק שתהיה מודע שזה יכול להתבטא בעקיצות, אישית אני אשמח שאם כבר עוקצים אז לפחות בטעם טוב...

חכמה - איזה סוג של חכמה?

סקרנית - חז"ל מתייחסים לתכונה הזו בצורה שלילית, לפחות לנשים...

בס"ד

והמידה היא ענווה.  עם כמה שזה בנאלי ושכולם אומרים את זה (ויש סיבה שכולם אומרים את זה) זה פשוט האמת.

ענווה אמיתית תביא ל-  

1. ביטחון בה' , דבר מהותי מאוד בשבילי , שהרי בחורה עם ביטחון בה' תהיה יותר שמחה ואופטימית באופן כללי , ויהיה זה בית של חיים ורוגע (וכמובן שבעז"ה זה יעבור גם לילדים).

2. כנות , אדם עניו ככלל לא יחשוב שעדיף לצד השני בלי לדעת X , אלא ישתף.

3. שותפות / ויתורים כשצריך.

4. רוגע , כלל למדנו מהרמב"ם שכעס נובע מגאווה וההפך מגאווה היא ענווה.

5. חיות -   שהרי ענווה היא כלי קיבול לחיות אלוקית פנימית שתאיר את האדם בכל מעשיו ודרכיו.

והנה הבאתי לך חמש סעיפים 

לא. זה לא אמור להיות בנאלי. אמורים לחיות את זה.

הבעיה שרבים מאיתנו עוסקים בדיבורים, במקום במעשים... חסר לנו קצת אמונה בעצמנו שאנחנו מסוגלים לדבוק לגמרי במידותיו של הקב"ה

אבל נדמה לי שכבר כתבתי בעבר, ואם לא אז אני כותב עכשיו:

לפני שאני מחפש את המידה הזאת בבת הזוג, אני מחפש אותה בעצמי

והלוואי שנזכה!

כבר יש בעולם מספיק רובוטים.. (סליחה על הציניות, זאת דווקא מידה רעה)

1. אזרחות אמריקאית

2. קרן השתלמות

3. אבא עשיר\ עסקן

4. בת קיבוץ \ מושב עם זכות לקבלת חלקה בהרחבה קהילתית

5. בעלת מקצוע הנדסי מבוקש

אם אתם מכירים אחת כזו שלחו מסר"ש! 😌

1. עין טובה

2. תקשורת טובה

3. גמיש

4. עמוק

5. שאפתן

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת