או הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו, וסתם מחפש הרגשה שלא קיימת...

או שהחליט לברוח ברגע שקו הסיום התחיל לקבל ממשות.  (או שניהם ביחד)

חבל לצאת כל כך הרבה זמן ולא לסגור עניין כזה יותר מוקדם.. בשבילך אני אומר.

לי זה לא קרה, וכנראה גם לא יקרה! כי אני לעולם לא ארשה לעצמי למרוח בחורה כל כך הרבה זמן.

יש משפט חכם על עסקים, ולדעתי אפשר בהחלט להשליך ממנו גם על זוגיות:

"אל תקנה עסק אפילו ל10 דקות אם אתה לא היית מוכן להיות הבעלים ל100 שנה"

היום הרבה מאד מפחדים ומרגישים לא מוכנים.  

הבעיה, שכל עוד קו הסיום לא באופק, הם משכנעים את עצמם שהכל בסדר וזורמים. 

עד שבורחים עם הזנב בין הרגליים ומשאירים לב שבור מאחור..

להציב דד-ליין!! זה לא נעים, אבל מה לעשות..  גם לא נעים להלוות לחבר טוב בעדים, אבל זה חובה!

אדם זה אדם ויש לו חולשות שאי אפשר לנצח בלי גבולות 

תופעת ההעלמות של גברים זה לא משהו חדש, הרבה נשים תהו למה יש גברים שפשוט נעלמים , למרות שהיה כיף ונחמד ומדהים וואו, בלע"ז קוראים לזה ghosting.

שנות ה20 הם שנים של חיפוש עצמי, והיום זה בהחלט המצב, לא תמצאי הרבה שבאמת בשלים בגיל כזה, חילוניים או דתיים, זה נדיר.

אבל לפחות יש משהו חיובי אחד, וזה שהקשר הזה קידם אותך ואותו צעד אחד קדימה להבנה מי אתם ומה אתם רוצים , ככה שהוא לא היה חסר תועלת.

עד צעד במסע.

לא יודע אם יש שיטה מוחלטת לזהות..

אז את תעשי את שלך ותציבי מהתחלה גבול. 

לא מספיק להגיד שלא יוצאים סתם - זה כנראה לא מספיק חזק כדי לנטרל את התירוצים לצאת.

(אה, ותשאלי את אותו אדם מה הוא מתכנן בתור נשוי.. איך לפרנס? וכו' הדברים שמחייבים.)

קשרים יכולים להחזיק לטווח הרחוק, אבל הם לא חייבים.

אתה נמצא עם בחורה, אתה נמשך אליה, כיף לך איתה. ובשלב מסוים אתה כבר מרגיש שאין לך ממש מה לעשות יותר בקשר הזה, והדבר הטבעי הוא פשוט להמשיך הלאה.

אתה מכיר אותה, חקרת אותה, ראית אותה, הכל כבר גלוי וידוע. אין טעם לגרור את זה , אז ממשיכים הלאה.

זה כמו בעבודה או בכל דבר אחר בחיים. אתה מתחיל, וזה מרגש , מעניין, מאתגר, ואתה לומד וחוקר את השטח. עד שכבר לא נותר מה לראות יותר. אז עוברים הלאה או מורחים את זה אם אין ברירה.

יש שיר כזה אמריקאי מפורסם קוראים לו 'כבר מאוחר מדי', והוא הולך ככה:

את העומק והמשיכה וכל זה, אפשר לבדוק בכמה פגישות -לראות שהיא חכמה ומשדרת על אותו גל ומוצאת חן.   

להעמיק יותר מזה אתה יכול אחרי החתונה- העיקר אתה יודע שיש במה להעמיק.

גברים מפחדים מנשים פחד מוות, אם את לא יודעת את זה, אז הנה אני מגלה לך.

חשבתי שזה רק אני האמת, אבל מאז כבר יצא לי לקרוא כמה וידויים של בוגרים ומנוסים ממני ומסתבר שזה המצב של מרבית הגברים.

הוא שמההתחלה משהו הפריע לו והוא פשוט חיכה והמתין כי הוא פחד להיות כנה ולהגיד לך את האמת לפנים, אולי הוא פשוט שיקר לעצמו שאיכשהו דברים יסתדרו.

הוא לא מוכן לחתונה ובטח שהוא מפחד מזה, הוא לא המציא את זה. בקיצור, אל תסתבכי עם עצמך סתם, אתה צריכה להבין שלגברים אין כלים להתמודד עם סיטואציות כאלה, קשה לדבר עם מישהי בכנות ולהסביר לך איך אתה מרגיש .

כנראה שתמיד היה משהו, אבל הוא פחד להתמודד מולך.

הייתי בקשר עם מישהי, היה נחמד והכל, והיא רצתה להתחתן, אבל ידעתי שזה לא זה ואני לא מוכן. אבל בגלל החרדה שלי והפחד שלי לא אמרתי לה את זה ונתתי לקשר למות באופן טבעי, די מרחתי את זה, וחבל, כי זה היה בזבוז של כוחות וזמן.

אבל הייתי פחדן.

בקיצור, הוא מפחד, אני יודע, תאמיני לי, גם אני כזה.

ועוד החלטת שכולם מפחדים? פחד מוות?! 

ובכלל קודם אמרת שזה הגיוני...  מוזר.

אתה סתם מנסה לגרום לה להתרחק מגברים או מה... כי כל מה שכתבת ממש רחוק מהמציאות

@כבוד המורה אני מקווה שאת לא לוקחת את זה ברצינות..

איך כתוב בטאו טה צ'ינג "עשה דבר בטרם יתגשם, הסדר דבר בטרם יסתבך".

דחיינות תמיד נובעת מפחד, ותמיד גורמת לכך שדברים ילכו בדרך הלא נכונה.

הפחד הזה ניהל אותי ושיתק אותי, ככה שפשוט מרחתי את זה וזרקתי אותה ברכות, softly letting her go מה שנקרא.

פספוס? כן, בהחלט, היא הייתה הרבה יותר מוצלחת ממני, האמת היא שהיא זו שכנראה חמקה מהקליע פה, אני חושב שיהיו לה חיים מעולים. ואני , אני כנראה אמות לבד.

יכול להיות שבאמת הוא נלחץ ומהפחד הגיעו הרגשות השליליים רק כמנגנון הגנה.

יכול להיות שכל הזמן היה משהו שהפריע לו אבל הרבה דברים אחרים שמאוד נראו לו, אז הוא "ניסה" ו"התלבט"
 ולא הכריע, וכשדיברת על חתונה הוא היה צריך להחליט. 

אני גם מסכימה שההתנהגות השניה היא לא לעניין, עקרונית, אבל לא הייתי שופטת אנשים בחומרה על זה - כאשר יש התלבטות אמיתית.

כל-כך מכירה את הניסיון לפרש ולנתח ולהבין מה בדיוק הוא הרגיש \ חשב וכו', עם ראיות מסיטואציות ואמירות ורגשונים בהודעות... אבל בסופו של דבר - אנחנו לא יכולים לדעת, וחבל על האנרגיות.

זה כואב מאוד מאוד. מאחלת לך שבע"ה בעתיד תראי בברור איך הדברים התגלגלו לטובה. הלוואי שבקרוב.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת