מעריכה את העין הטובה שלך,ומבינה שלא צריך לשפוט אותה על מה שכתבה ואני אפילו מזדהה עם חלק מהשאלות שלה

אבל עם כל הכבוד,זה נכתב בצורה מאוד גסה ולא יפה,זה לא מכבד אותה בעיקר

את צודקת שאכן אם קוראים חלק מהדברים ומהסגנון שנכתב בתחילה, אפשר בצדק "להזדעזע".

אבל... האשה הזו - כפי שנקל לראות מהודעות שכתבה בעבר במקומות שונים כאן - עברה דברים מזעזעים ממי שהיה בעלה, מרקע "חרדי" כביכול, ובגד בה. מבחיל ומגעיל. תת רמה.

אז התעוררו בה, בתום לב ומתוך מרירות, כל מיני "מחשבות וסברות". חלקן אכן מחוסר הבנה של המקורות. חלקן לגמרי מובָנות.

יש לה יותר מ"הבנה בסיסית" ביהדות. חלק מהתמימות, לדעתי, זו גם אי אבחנה של הבעייתיות שבביטויים מסויימים. כנראה היכן שגדלה, למרבית הפלא, היה לכך מקום ב"שפה". לצערנו.

יש בה יראת שמיים. היא בחורה טובה. עמדה בנסיון שאיני יודע איך אחרות היו עומדות בו.

היא לא התכוונה "לדבר על אימותינו הקדושות".. אלא כתבה לגמרי בתמימות על כך. מאי הבנה/ידיעה.

היא לא צריכה ללכת ל"סמינר של חוזרים בתשובה ללמוד א-ב ביהדות". צריכה אולי לקבל עידכון על חלק מהדברים. דומני שקיבלה.

מכל מקום, כמי שהגיב בתחילה גם כן קודם-כל על הביטויים והסגנון, והבין אח"כ קצת יותר במה מדובר - אני מציע להתמתן. לא תמיד ה"צדיקות" היא רק לדקדק על מה שנאמר. צריך גם לראות רקע (וחלק מהתוכן שהעירה עליו - אכן צודק).

מה שאמרה לא נכון, או בסגנון לא נכון - אכן אינו נכון ואינו ראוי להיאמר כך.

אבל היא הרבה-הרבה למעלה מזה.

בחורה טובה. גיבורה. ה' יצליח דרכה.

הוא כתב בדיוק מה שהתאים לו, ולדוגמא כשהוא ביקש מהקוראים לשלוח לו תמונות של האמהות והסבתות מתוך אלבומי המשפחה, שלחו לו אלפי תמונות של נשים עם פאה, אבל הוא הכניס את הבודדות שהיו עם כיסוי אחר, מה שהתאים לו לתזה שהוא הכין מראש.

אבל מהתבוננות ממה שהיה בזמן הגמרא, כבר אפשר להבין שרווקות כיסו את הראש. הזכרתי בקצרה בתגובה הקודמת את הפירוש המעניין שהביא בהקדמת ספר חן וכבוד, וכעת אעתיק את הקטע הרלוונטי:

"ולפ"ז מיושב קושיית הב"ש מהגמ' בנדרים, "אבל נשים לעולם מיכסו, ופרש"י שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים. ע"כ. ואם איתא שכל הנשים היו רגילות בפאה נכרית מגולה וכו', היאך אפשר לומר שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים ולא נשים". וגם לדבריו קשה, מדוע נשים לעולם מיכסו ולא חילק בין בתולות לנשואות. ולדברינו מבואר, כי אכן כל הנשים היו מכסות ראשן, אך היו מוציאות צמה או "קוקו" מאחור, ולפיכך "לעולם מכסו" ולמרות שהפאה היתה מגולה אצל אותן אלה שחבשו פאה. וכיסוי הראש היה כולל הבתולות והנשואות גם יחד.

ולפ"ז מבואר לשון הגמ' בכתובות (עב.) "אזהרה לבנות ישראל" ללא חילוק בין בתולה לנשואה, ולשון השו"ע והרמב"ם "אחת פנויה ואחת אשת איש" (וראה ביאור הגר"א על השו"ע אה"ע כ"א: "מדקאמר לבנות ישראל ולא קאמר לאשה", וראה בב"ח שם, "מדלא קאמר אזהרה לאשת איש, אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל, אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה"), ולא היה צריך לדחוק בדבריהם ולפרש שפנויה היינו גרושה ואלמנה, כפי שדחקו האחרונים.

ולפ"ז מבואר הגמ' במסכת כתובות (טו) "אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע", שלא מובן כיצד יצאה גם בהינומא (כיסוי) וגם ראשה פרוע. ופירש רש"י: "שערה על כתיפיה, כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה". וכן הוא בפירוש רבי עובדיה מברטנורא על המשנה. וכן בר"ן על הרי"ף. וכן בבית הבחירה למאירי שם. וכן בפסקי רי"ד. וכן הוא בפירוש קרבן העדה ובפירוש פני משה. ובכל זה אינו מובן מדוע נקטו "שערה על כתפיה" ולא שראשה פרוע לגמרי.

ולדברינו מבואר, שגם הבתולות היו מכסות ראשן כמו הנשואות, ומוציאות צמה קלועה מאחור, אלא שביום החתונה פרעו את הצמה הקלועה ופיזרו השיער על הכתפיים, ומצאתי שזכיתי לכוון בזה לדברי הפרי מגדים (או"ח אשל אברהם סי' ע"ה ס"ק ג'): "והיינו שיער שלה הארוכים פרועים על כתיפה, וראשה מכוסה, ואין להאריך".

וכן כתב רבינו גרשום (בבא בתרא צב) וזה לשונו, "שהיו שערותיה נראין מתחת הצעיף שלה הפרוש על ראשה שכך נוהגין לבתולה". ומשמע כדברינו, שההבדל בין נשואה לבתולה היה שנשואה שערה אסוף והבתולה שערה פזור, ובשתיהן היה הראש מכוסה.

ויתכן גם שלכן נקרא השיער היוצא חוץ לכיסוי "שיער שחוץ לצמתן", כי הצמה הקלועה היא הדבר היחיד שהיה מגולה אצל הנשים, והשיער הנוסף היוצא מהכיסוי חוץ לצמתן, נקרא "שיער שחוץ לצמתן". ואף שיער זה התירו הראשונים, כי רק שטח הראש חייב בכיסוי מדינא, ולא היוצא חוץ לכיסוי, אלא שנהגו אז לקלוע את השיער היוצא ולא לפזרו אלא לבתולה ביום חופתה".
 

הוא ממשיך ומבאר שם כיצד השתמשו בפאה בזמן המשנה והגמרא, וכיצד לפי זה מיושבות כל הקושיות שהקשו אחרונים לכאן ולכאן. אפשר לקרוא או להוריד כאן את הספר:

מה ידוע לך על לבישת פאה, האם אסור או מותר? ומה עדיף, פאה או מטפחת? האם קראת בעיון את ספריהם של פוסקי ההלכה, או רק נתקלת בחומר תעמולתי שגוי?

או שיש לך ניק במיוחד לעניין הזה

אנחנו לא דנים מהתקופה הזו אלא במה שנהוג כיום בעם ישראל

שהבטיח ילדים צדיקים למי שתגלח שיער ראשה

אני שמעתי פעם לגבי החציצה במקווה,לא יודעת אם נכון

אבל כן,הוא מאוד הקפיד על זה,וכך כל צאצאיו עד היום

לפני שאת כועסת תבררי מה הסיבה,אני לא יודעת אותה,אבל מאמינה שיש

ועוד,גם פיאות וכיפה+בגדים שחורים וכובע ענק או שטריימל על הראש, זה ממש לא לבוש מושך בעיניי לפחות.אז לא נראה לי שזה מגיע ממקום של השפלת האישה

חיטטתי קצת בהודעות שלך

ורציתי לומר לך כמה דברים:1.את כותבת מהמם,יש לך כישרון כתיבה והבעה יוצא מן הכלל.

2.הסיפור שלך נגע לליבי, הוא ממש כאב לי אישית, ובטוחה שיהיו לך עוד חיים מאושרים עם בעל שיעריך אותך,כי את באמת נשמעת אישה אמיצה מאוד ומדהימה.

בהצלחה

א. רוב מוחלט של הנשים בציבור החרדי לא מגלחות את הראש. בבית הן עם מטפחת, או בלי כיסוי בכלל, ולפעמים גם עם פאה, כמו בסעודות שבת וכדומה.

אכן, גילוח הראש הוא מנהג שפקפקו בו רבים, כפי שמוזכר בתורה בפרשת כי תצא, שזה מכער את האשה ומנוול אותה בעיני בעלה. כמו כן בגמרא נזיר דף כ"ח, מובא שהבעל לא היה מוכן שאשתו תגלח, ומשמע שאף אשה לא גלחה. מנהג הגילוח התפתח כתוצאה מאילוצים שונים במרוצת הדורות, וממשיך כעת כתוצאה ממנהג האמהות.

אז בואי לא נתמקד במנהג של נשים בודדות, שאינו מחייב אף אחת. לסיכום: השיער לא "נשחט" והוא נשאר על הראש שלך, גם לאחר החתונה, ולהלכה למעשה מותר לך לגלות אותו בבית או בחצר הפרטית. ואם את תוהה מדוע עדיין לא נבנה בית המקדש, אז אולי זה בגלל הבורות של אנשים מסויימים, או שנאת החינם שלהם...

ב. את שואלת, מה ההבדל בין השיער הטבעי לשיער של הפאה, הרי זה יותר יפה, אז אין כאן צניעות. אז למה לא לשים טבעת על היד. כל השאלות האלה נובעות מתוך טעות. כיסוי השיער לא נועד להצניע את יופי השיער, אלא הוא גזירת הכתוב ללא טעם, או ע"פ טעם קבלי, או מתוך מנהג ישראל מדורי דורות, או מתוך קללת חוה. כיסוי הראש לא נועד להבדיל בין נשואה לרווקה, ולכן ענין ה"טבעת" הוא מיותר לחלוטין, ולכן גם הפאה היא כיסוי מצויין. ואפרט:

המקור לכיסוי ראש הוא הגמרא במסכת כתובות דף ע”ב, הלומדת מהפסוק ופרע את ראש האשה, ומשמע שמעיקרא היה מכוסה. ברש”י יש שני פירושים: א. גזירת הכתוב (שלמדים כך מהפסוק) ב. מהפסוק למדים שכך היה מנהג בנות ישראל.

פשט הגמרא הוא שהאיסור הוא דאורייתא, “דאורייתא היא!” וכך נקטו רוב הפוסקים. אולם תרומת הדשן בסימן רמ”ב בדעת הרמב”ם כותב שהאיסור הוא מדרבנן, ופירוש “דאורייתא היא” הוא שיש לזה רמז מהתורה. כך סוברים עוד שניים שלושה פוסקים, בראשם הגאון רבי יוסף משאש, שהאיסור הוא מנהג בנות ישראל ותו לא. לכולי עלמא, לא מדובר באיסור לאו או באיסור עשה.

פשט הגמרא הוא שהאיסור הוא לכל בנות ישראל, “אזהרה לבנות ישראל”, גם רווקה וגם נשואה, וכך משמע מפשט הרמב”ם והשולחן ערוך. בעקבות סתירה בדבריהם (בהלכות ק”ש התירו לקרוא מול שיער הבתולות) ביארו המפרשים שפנויה גרושה חייבת אבל פנויה רווקה פטורה.

בהקדמת ספר “חן וכבוד” (ניתן לקרוא בכתובת bit.ly/chenvechavod) הביא פירוש חדשני, שבזמן הגמרא היו גם הרווקות וגם הנשואות מכסות את ראשן, אבל היו נוהגות להוציא צמה מכיסוי ראשן (והשערות מחוץ לצמה נקראו “חוץ לצמתה”). ביום חופתן, היו הרווקות מפזרות את שערותיהן על כתפיהן לסימן, אך ראשן היה נשאר מכוסה.

סביר להניח שבמרוצת הדורות התפתח מנהג שהרווקות גילו את ראשן לגמרי, ואנחנו מוצאים כבר בראשונים עדויות לכך. בספר “חן וכבוד” הנ”ל בפרק ח’ ציין לשיטה מקובצת (כתובות טו) בד”ה וראשה פרוע, שכתב וזה לשונו “פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע”ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י”ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים”.

כמו כן כתב ה”אור זרוע” בהלכות שבת (סי’ פ”ד), וזה לשונו: “ואם הוא מחובר לשבכה מותר כדפירש”י משום שאינה מגלה ראשה ברה”ר א”כ בתולה שאינה חוששת על גילוי הראש אע”פ שמחובר לשבכה אסור לצאת בו”. ומוכח מדבריו שהרווקות לא חששו לגלות ראשן ברה”ר, כיון שהיו רגילות בזה.

כמו כן כתב רש”י במסכ’ סנהדרין (נח), וזה לשונו: “משתפרע ראשה בשוק – שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע”. ומשמע שכיסוי הראש היה ענין לנשואות ולא לרווקות, וע”ז כותב רש”י שלא רק היהודיות הנשואות כיסו ראשן אלא אף הנכריות הנשואות.

בכל מקרה, רוב הפוסקים נוקטים בפשטות שהאיסור הוא “דת משה” דהיינו דאורייתא ולא ישתנה בשום מצב, לפיכך אין להתיר גילוי ראש לנשים גם כיום ואין להתייחס לדעה יחידאה מהפוסקים.

ג. הטענה שכיסוי הראש נועד “להבדיל בין נשואה לרווקה” מופרכת ביותר, שהרי אפשר להבדיל ע”י טבעת נישואין. כמו כן, אם מסתכלים על המקור שהבאתי בראשית דבריי, הוא מדבר על כלל בנות ישראל, ולא על הבדלה בין נשואות לרווקות.

בנוסף, יש טעמים מפורשים לטעם איסור גילוי הראש. הגמרא בעירובין דף ק’ נוקטת שזהו משום קללת חוה. רש”י מביא שזה גזירת הכתוב, או מנהג. אף אחד מחז”ל או מהראשונים הזכיר שהכיסוי בא להבדיל בין נשואה לרווקה.

בספר "מאורי אור" של אחד הפוסקים מלפני 300 שנה מובא שטעם איסור התורה לנשואה לגלות שערותיה הוא טעם נסתר. *בדיעבד* לאחר שהתפשט המנהג, זה הפך לאלמנט של צניעות, כי אשה שפורצת את המנהג נחשבת לפרוצה. אבל מלכתחילה, לא היה קשר בין האיסור לבין צניעות.

אפשר לשים לב לטעם המובא בראשונים, מדוע מותר לקרוא ק"ש כנגד שיער הרווקות - משום שרגילים לזה. כמובן שזה לא שייך בכל תחום אחר של ערוה.

ד. כתבת גם ששרה אמנו היתה ללא כיסוי - בזמנם גם הרווקות וגם הנשואות היו לבושות כמו הערביות והנוצריות של ימינו. אין קשר גם לרכיבת דבורה על הסוס, או נשיקת יעקב לרחל. 

הנשים היהודיות שחובשות פאות לא נראות שונות ומוזרות - הן נראות בדיוק כמו הנשים האחרות, ואף יותר מכובדות מהן.

גם הסיר את הסיכוי, וגם פרע את שערותיה הקלועות.

את יכולה כמובן להמציא פרשנויות, אך הפרשנות של חז"ל היא הקובעת לגבינו מבחינה הלכתית.

"ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה פירש רש"י מדכתיב ופרע מכלל דמעיקרא מכוסה היתה" (ריטב"א, כתובות ע"ב)

הגמ' שם לומדת מהפסוק הזה את ענין כיסוי הראש, ומכאן שהבינה ש"ופרע" זה שהכהן הוריד את הכיסוי.

"ופרע את ראש האשה... לימד על בנות ישראל שהן מכסות ראשיהן" (מדרש רבה נשא)

להסיר את הכיסוי לא מספיק, אלא צריך לפרוע את הקליעה ולדבלל את שערותיה באופן שתתבייש.

יש בזה גם מדה כנגד מדה: "היא קלעה לו שערה, לפיכך כהן סותר שערה". בזמן ההוא, כדי לפתות גבר היו הנשים קולעות את השערות... 

איך את מכלילה יקירתי?

החרדיות חונכו שגם בתוך הבית אין גילויי חיבה בין בעל לאישה?

תרשי לי לומר לך שאולי אצל ההורים שלך ואצל חברות שלך זה מה שהיה ממה שאני מכירה הכי לא!!

ומרשה להגיד לי לאיזה זרם חרדי השתייכת?

חסידי משהו?

כואב לי עליך, מכל מה שאת כותבת עולה המון כאב ולא נראה לי ששום תשובה תספק אותך, זה בסדר לפרוק כאב ותסכול, מותר לך

מאחלת לך להגיע לבהירות עם עצמך ולשלמות במה שאת עושה, רק תעשי טובה לבן שלך ואל תגדלי אותו במרירות 

א. כתבת "אל תגיד לי שזה מצווה ללא טעם, כי זה גם לא מצווה מהתורה".

לפי הגמרא זו מצוה מהתורה, כי הגמרא כותבת "דאורייתא היא" (כתובות דף ע"ב).

לפי רש"י שם, זו מצווה ללא טעם, אלא כך נהגו בנות ישראל.

אם את מחפשת טעם, אז הגמרא בעירובין כותבת שזו קללה שהתקללה חוה (בין יתר הקללות).

ולכן מה שכתבת בהמשך "את ההלכה הזאת המציאו גברים קנאים שרצו שהאישה שלהם תהיה עם מטפחת וככה אף אחד לא יכול לגנוב אותה ממנו" זה חתיכת קשקוש, במחילה מכבודך.

ב. כתבת "חרדיות כל החיים חונכו גם בתוך הבית שאין גילויי חיבה בין בעל לאישה". זוהי שטות חסרת בסיס. גילויי חיבה בפני זרים, אסורים. מומלץ גם לא בפני הילדים. אבל חוץ מזה, הבית הוא הוא המקום לגילויי חיבה. וחוץ מגילויי חיבה גופניים ופיזיים - יש הרבה גילויי חיבה בצורת מחמאות, שהם מומלצים תמיד.

ג. כתבת "הם נותנים לאישה את כל העול גם של העבודה וגם של הטיפול בילדים". גם לא נכון. בשנת 2016, מספר הגברים החרדים העובדים היה יותר מ52 אחוז. וכולנו יודעים שזה הרבה יותר מזה, רק שחלקם הגדול עובד בשחור. כמו כן, הטיפול בילדים הוא עול משותף לגבר ולאשה. נראה שאת מושפעת המון מדעות קדומות כלפי הציבור החרדי.

ד. כתבת "התחתנתי עם חרדי והתגרשתי ממנו". אחלה, אני שמח בשבילך. רק אל תחשבי שה"חרדי" הזה מייצג את כל הגברים החרדים באשר הם. כי הוא לא.

ה. כתבת "החרדים בטוחים שהם הכי טובים". זה נכון, והם צודקים.

פאה זה יכול להיות יפה

ואני עדין חושבת ששיער זה הרבה יותר יפה נכון לא לכולן יש שיער מהמם,

אבל תתפלאי שיש כאלו שיש להן כזה מתחת למטפחת.

במובן של "אשה יפה"?

אני לא מכיר הלכה כזאת.

גם הגאון הגדול רבי יוסף קאפח, שישב בבית הדין הגדול יחד עם הרב אלישיב והרב עובדיה, לא הכיר הלכה כזאת.

ובקובץ המשביר (אוסף תשובות, עמ' מ') יש תשובה כת"י ממנו: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. ועיין פירוש המשניות [לרמב"ם] שבת פ"ו מ"ה. ומחלוקת האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד".

גם הגאון רבי יעקב דוד וילובסקי זצ"ל (המכונה רידב"ז), במכתב לנכדתו, אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, כתב בשבח הפאה שעל ראשה. וזה לשונו (מתורגם): "ונכדתי הענדל-רייזל'ה, עליך מאוד יפה הפאה, אני זוכר היטב האיך הולמת אותך הפאה, בהחלט אַ מְחַייֶה [תענוג] להביט" (וראה דבריו במלואם לעיל עמ' קכ"ג). 

אז לא צריך לדבר על כך בצורה שמשמע ממנה כאילו אוי ואבוי, הבחורה נהפכה לשחקנית... אדרבה, כל עוד היא בחורה, היא לא צריכה להיראות מליון דולר, אבל אחרי החתונה היא חייבת להיראות תמיד מליון דולר, כדי שבעלה יסתכל תמיד עליה ולא על מישהי אחרת.

אף גדול לא סובר שאשה צריכה לבחור לה את הלבוש המכער אותה דוקא. אין דבר כזה ביהדות.

גם לגבי כיסוי ראש, מההיכרות שלי איתך כאן אני מבין שאת ובעלך הולכים לפי הרב עובדיה, אז את מוזמנת לעיין ביביע אומר חלק ה' סימן ה' - הוא דחה שם בתוקף את התזה שכיסוי ראש נועד כדי "שיהיה ניכר שהיא אשת איש" כי לדבריו אין שום הבדל בין רווקה נדה לבין אשת איש, שניהם איסור חמור.

גם מה שכתבת על "רצון השם שאשה לא תהיה שחקנית", אין הלכה כזאת ביהדות. רצון השם שהאשה תהיה צנועה, דהיינו שלא תבליט את עצמה ולא תסתובב ברחוב. אבל לא שמענו על רצון השם שהאשה לא תהיה יפה.

נ.ב. אני לא מזלזל באלה שאוסרים, וגם לא מנסה לשכנע אותך שתלבשי פאה או משהו כזה. אני מנסה לגרום לך להבין שאלה שלובשות פאה, נוהגות כפי ההלכה, ואין לרב שלך מונופול על ההלכה.

כשרוצים לומר שהיא נראית טוב, אומרים "היא נראית שחקנית קולנוע".

אם הלבוש צורם בעין, אני לא יודע איך להגדיר זאת מבחינה הלכתית, אבל אם הוא בולט ויוצא דופן, הוא אסור.

את כנראה מבינה ש"הפאות לפי ההלכה" הן פאות מכוערות ברמה כזאת שעדיף כבר מטפחת. זה בדיוק מה שרוצים העסקנים המפרסמים לגרום לך להבין... 

אבל לפי ההלכה, הפאה צריכה להיות שגרתית ולא יוצאת דופן. לדוגמא, אם את גרה בפריז, ובנתניה רוב הנשים הולכות עם פאה באורך חצי מטר, אז אין בעיה של צניעות עם פאה כזאת. הכל לפי מנהג המקום.

את מוזמנת לעיין בגמרא מסכת תענית דף כ"ג, שם מסופר שאשתו של אחד התנאים הגדולים יצאה מקושטת לרחוב, ותלמידיו שאלו אותו בתמיהה "היתכן"?? וענה להם שמטרתה היא לגרום לו להסתכל דוקא עליה ולא על אחרות.

כמובן שתמיד אפשר להסתכל על אחרות, ואין לאף אחד ביטוח. אבל מנסים להפוך את הניסיון לקל יותר.

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד ב:

"כי מטא למתא [כשהגיע לעיר] נפקה דביתהו לאפיה [יצאה אשתו לקראתו] כי מיקשטא [כשהיא מקושטת בתכשיטים]. כי מטא לביתיה [כשהגיעו לבית] עלת דביתהו ברישא [נכנסה אשתו ראשונה].

הבנת הנקרא פשוטה:

הוא הגיע מהשדה לפתח העיר, כשהגיע לעיר - יצאה אשתו מהבית עד לפתח העיר, והלכו כך עד שהגיעו לבית, ואז נכנסה ראשונה.

אם היא יצאה לקראתו לשדה, ששם אין אף אחד, אז מה "תמהו" התלמידים? איזו תמיהה יש כאן?

לגבי מה שכתבת, שנשים יוצאות מקושטות לעבודה ובבית הן עם מטפחת עלובה, זאת בעיה בפני עצמה, ולא רק בקשר לנשים עם פאות אלא בקשר לנשים באופן כללי. גם נשים עם מטפחת, כשיוצאות לעבודה הן מתלבשות בטוב טעם, וכשהן מגיעות לבית הן מחליפות לחלוק עם כתמי אקונומיקה ומטפחת שנראית סמרטוט.

בקטע הזה, כל אשה צריכה להשקיע מעצמה עבור בעלה ולזכור עבור מי היא צריכה להתנאות, ולהיות גם בבית (במידת האפשר) עם פאה ולבוש נאה.

עושה את זה וחבל שאת סתם מכלילה, אני מבינה שזה עוזר לך להרגיש טוב עם ההחלטה שלך לא ללכת עם פאה

אבל סתם נקודה למחשבה - יש שתי דרכים להרגיש טוב עם בחירות שאנחנו בוחרים - אחת היא להגביה את עצמינו והשניה היא להקטין את האחרים.

את בוחרת להקטין את מי שלא בחר כמוך כדי להרגיש טוב עם עצמך, שיהיה לך לבריאות

אני חרדית שהולכת עם פאה צנועה ורוב החברה שמסביבי היא כמוני, רובן ככולן נשים מטופחות שנראות טוב גם בבית. בין אם בפאה ובין אם בכיסוי ראש אחר שנראה נחמד ונעים.

היא עסוקה בבישולים וטיטולים, היא לא יכולה להיראות במיטבה. אבל בסעודות שבת, או לדוגמא כשהבעל מגיע מהעבודה, אפשר בהחלט לקבל אותו עם פאה, אם רוצים כמובן.

הענין שאת מתעלמת ממנו, @כלה נאה, הוא שאין הבדל בקטע הזה בין נשים עם פאה לנשים עם מטפחת. כולן, כולל כולן, לא נראות בבית כמו שהן נראות בחוץ.

מוזמנים לבוא אלי לבית ולראות

חוץ מגרביים

כשהפאה חסרה, משתדלים לפצות בעניינים אחרים... (אני מתכוון לנשים חרדיות).

לפני כמה שנים הגיעה אלינו קרובת משפחה לביקור, עם מטפחת וחצאית מעל הברך. זה היה כל כך הזוי, שלא התאפקתי מלהעיר לבעלה על הענין הזה. אחר כך ראיתי שמדובר בתופעה נרחבת ממש. שלא לדבר על המטפחת שמכסות בקושי חצי ראש.

שצריך לכסות את הראש!

לא מופיע שום צל של היתר בשולחן ערוך לגלות שתי אצבעות או ארבע וחמש!

איפה כל הטררם שלכם סביב השולחן ערוך, שהוא מרא דאתרא בארץ ישראל, וצריך לעשות כל מה שאומר?

את שואלת מה מציק לי?

מה הקשר בין "טפח באשה ערוה" לבין גילוי שיער? האם מותר לאשה לגלות טפח מבשרה ברשות הרבים, כי טפח באשה ערווה ופחות מזה לא?
 

ולגבי שאלתך "מה עניינך שאתה מעיר לבעלה", זה ענייני כשאני מארח אותם, ואני לא צריך "להסתכל עליה" כי היא יושבת מולי ובסביבתי כל הזמן, וקשה לא לראות שהיא עם חצאית מיני. 

למה שהוא יעיר לי על הפאה של אשתי, שהיא בסדר גמור לפי מאות פוסקים?

החצאית מיני של אשתו היא איסור גמור לפי כל הפוסקים!

ולגבי הרב משאש, אם תקראי את דבריו תיווכחי לדעת שגם במרוקו הרבה נשים זרקו לגמרי את הכיסוי ראש, והצדקניות חבשו פאה, כמו בכל מקום אחר בעולם.

אז בואי נדבר על החרדיות הספרדיות שחס וחלילה לא ילבשו פאה אבל שאר הלבוש - ה' ישמור. לגמרי על הקצה של ההלכה ובטח ובטח של רוח ההלכה. 

נתפס לנקודה של פאה או לא פאה - זה מאד מאד צר.

זה מה שאת מחפשת לראות וזה מה שתופס לך את העין.

כמו אישה בהריון שרואה רק הריוניות סביבה ואישה אחרי לידה שרואה רק עגלות סביבה, כל מה שאת רואה סביבך זה רק את ה"חרדיות" עם הפאות הארוכות, הנוצצות והמאד לא צנועות.

ומזה את מכלילה על כל הציבור החרדי שברובו הגדול ירא ה', הולכות עם פאות צנועות וכשרות, נעימות למראה - לא מוזנחות בכלל - וגם לא בולטות ומנקרות עינים. - אבל את זה את לא יכולה להרשות לעצמך לראות כי זה יערער לך את הצעד שעשית - להפסיק ללכת עם פאה.

עוד טריק של היצר הרע שדוקא מתוך ההתחזקות של האדם בדבר אחד מכשיל אותו בעבירות אחרות חמורות לא פחות.

נקודה למחשבה.

הארוכות, המסולסלות, הנוצצות. במילים אחרות - את מדברת על הפאות הלא צנועות.

אז גם בגדים יכולים להיות צנועים או לא צנועים

ואישה שמרגישה צדיקה מזה שהיא לא חובשת פאה בו בזמן שבבגדים היא רחוקה מלהיות צנועה - זה צביעות באותו נושא ואותו עניין כמו הצביעות של פאה לא צנועה.

לפי האוסרים כל פאה היא אסורה לא כל פאה היא לא צנועה.

ממש לא, נכון? 

אז למה את רוצה שהפאות יהיו כמו האמא והסבתא של הסבתא?

העולם מתקדם, הבגדים הפכו להיות יותר יפים, למה דוקא הפאה צריכה להיות מכוערת להחריד?

פאה לא צנועה היא פאה חריגה מאוד בנפחה או בגודלה.

אין מושג כזה של "כל הנשים החרדיות היום הולכות עם פאות לא צנועות". זה פרדוקס.

גם פאות ארוכות, מסולסלות - ברגע שזה הפך לנפוץ, אין בזה שום אלמנט של חוסר צניעות. זה מפורש בדברי הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על הכל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".

כמו האשכנזיות, והרבה מהן גם הולכות עם פאה, אגב...

באתי לחדד את הנקודה שאת מכלילה שכל החרדיות שהולכות עם פאות הן או שחקניות או מוזנחות

כשלעומתן החרדיות הספרדיות - הכל בסדר. הן הולכות עם מטפחות אז הן לא קשורות לדיון

פאה לא צנועה היא פאה חריגה מאוד בנפחה או בגודלה.

אין מושג כזה של "כל הנשים החרדיות הולכות עם פאות לא צנועות". זה פרדוקס.

גם פאות ארוכות, מסולסלות - ברגע שזה הפך לנפוץ, אין בזה שום אלמנט של חוסר צניעות. זה מפורש בדברי הגרש"ז אויערבאך בספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך, חלק ג' עמ' ע'): "התפרסמו גדרי צניעות בפאות נכריות של נשים, שהתייחסו לצבע הפאות, לאורכן, לצורתן וכו'. גם שמו של הרב הוזכר ביחס לגדרים אלו. שאלתי את הרב ביחס לגדרים השונים שהתפרסמו: האם זה נכון שאסור שפאות נכריות תהיינה בצבע כזה וכזה? וענה: 'אני לא יודע'.

המשכתי לשאול אותו על גדרים נוספים שהתפרסמו, האם כך נכון לומר? על הכל ענה לי הרב: 'אני לא יודע, אינני מבין בזה'. לבסוף אמר לי: אני לא יודע לומר לך גדרים בענין פאות נכריות של נשים, אך הכלל הוא שמה שבנות ישראל הכשרות נוהגות - זה בסדר".

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך - כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים".
 

כי הן מוציאות כיסוי ראש,

צריך קצת להסתרק, קצת להגביה,

קצת לסדר,

לא חכמה להגיד איך נשים נראות מתחת לפאה, כי נהיה חשמל סטטי וזה גם במטפחת,

תני לה לסדר ואז נדבר

לא ראית פאות קצרות יפהפיות?

מצטערת, לפעמים קצר יפה הרבה יותר מארוך, אם מסדרים אותו כמו שצריך

ויש לי שער ארוך, יפה ומטופח. שכמובן היחיד שרואה אותו זה בעלי.

יש דרכים איך להסתדר עם שיער ארוך מתחת לפאה, זה לא מסובך בכלל.

השיער שלי מלא וארוך ונח לי איתו מאד. נשואה הרבה שנים ועם נסיון ארוך וטוב ב"ה.

עשית צעד - הפסקת עם הפאה - עכשיו את מחפשת תירוצים למה לא טוב למי שלא עשתה כמוך?

תמשיכי ללכלך ותרגישי צדיקה

באחת התגובות הבאתי את דברי הבן איש חי (מקווה שהוא מספיק גדול בשבילך) שכותב במפורש שזו לא קללה גמורה, כי אצל חלק מהנשים זו דוקא ברכה, והן שמחות בכיסוי הראש שלהן שהוא תכשיט עבורן.

לגבי גילוי חיבה הרב מוצפי לדוגמא אומר  כמה זה חשוב דווקא בבית פנימה שהילדים יראו ,

מדובר על חיבה לא על מעבר לזה. ואין אם זה שום בעיה דווקא מכוונים שככה צריך. מלכתחילה...

אני לא חושב שהרב מוצפי אמר שצריך לעשות זאת ליד הילדים.

ההבדל היחיד... אם זה עדין ולדוגמה על הלחי 

או משהו מעבר ...

והוא כן דיבר על זה.

ההבדל אם זה מביע חיבה שזה מותר

או מביע משהו מעבר שזה אסור !

אבל כמובן לא אהבה בקטע מיני

וזה ההבדל הגדול

יש מוסכמות 

ויש הלכה 

לפעמים אפשר להתבלבל בין מה שמקובל לבין מה שנכון

ובאמת ההבדל אם המגע מביע משהו מיני או קשר של חיבה ורגש .

שזה דבר שבהחלט צריך להכנס לבית פנימה. ולהראות.

לפי דברייך נשמע שגם חוסר צניעות צריך להראות לילדים כדי שידעו מה לעשות ,

לא זה אפשר ללמד . אפשר להסביר.

העניין זה להראות שיש מקום של מגע פיזי וקשר של אהבה ביהדות.

זה שיש רבדים לאהבה ויש רבדים למגע זה דבר של צניעות, וחכם עיניו בראשו ברגע שראה את הוריו בחיבוק ונשיקה באהבה ואחווה מחזיקים ידיים בשולחן שבת וכו'... אז כשיגיע לגיל שלו ידע לעשות טוב מאוד הקשרים לבד.

זה לא מה שהרב חושב זה מה שהרב אמר שהגבול בין ההלכה להראות משהו מיני שזה אסור הלכתית זה לא צנוע.

ומגע אחר של חיבה שזה רצוי, נכון, טהור ומותר.

וברור שמה שההלכה אומרת והתורה אומרת זו האמת וזה מה שנצרך כדי לגדול נכון , (הבעיה מתחילה שגם מה שמותר אנשים אוסרים ואז הבלבול הופך לגדול)

באווירה, הם לא חייבים לראות דוקא נשיקה או חיבוק

רואים שמחה גלויה כשנפגשים - בערב או בצהריים - רואים שכשאבא מגיע אמא עוזבת את עיסוקיה ופניה מאירים וכן להפך

רואים מחמאות הדדיות ופרגון, רואים התחשבות

זה חשוב כל כך שהילדים יגדלו בבית שיש בו כבוד ואהבה בין ההורים - קודם כל בשביל לקבל תחושת בטחון בסיסית כלפי החיים והעולם שהם חיים בו.

איך הם ילמדו להראות חיבה? אם הם יגדלו בבית עם אוירה טובה זה יבוא להם באופן טבעי, לא מחיקוי של ההורים

הרי כשזה מגיע למעבר לגילויי חיבה ודאי שאין שום דוגמא אישית מההורים.. דוגמא אישית זה לא דוקא המעשים עצמם אלא רוח הדברים.

עדיין לדעתי לא מספיק

כבוד ואהבה,ונגיעות קטנות של חיבה,זה שני דברים.

"ואני אזון ואפרנס ואכלכל אותך, ואתה תשב ותלמד בכולל עם עוגה ונס וקפה".

באמת כל הכתובה היום היא בדיחה בציבורים מסוימים מאוד

ולכן מאד קשה לענות,

כי לא נראה לי ממש חשוב לך התשובה הזאת

אלא הרגעה לכאב שכך מתפרץ...

אבל

אני חרדית מבית. בעלי מבית חרדי.

ההורים שלי אוהבים מאד זה את זה.

גם חמי וחמותי לדעתי חיים יפה מאד.

על אף ואולי בלי קשר ואולי גם בגלל שחמותי/אמא שלי מקפידות על צניעות בבית

ועל כיסוי.. 

וצניעות זה גם הימנעות מגילויי חיבה (בוודאי פיזיים) ליד אנשים, לפחות לדעתן.

ההורים שלי כן יכולים לקרא אחד לשני בכינויי חיבה לידינו,

ובכנות אני לא חושבת שהם מפספסים משהו.

קיבלתי חינוך יפה מאד לזוגיות, שיח בריא על מיניות..

כמובן שבכל מקום יש קיצוניים, כן.

וגם אני לא יכולה לקבל את ענין הגילוח,

אבל לא בטוחה שההכללה שלך טובה לך בעצמך.

אמנם, מתנצל, לא קראתי מה שכתבת הפעם - אבל אמרת לעצמי שמן הסתם אם יש שרשור על פאה, תגיע..

אז טוב לשמוע ממך מידי פעם.

יש אנשים חביבים, שרק אם יכתבו מילים מסויימות, הם יופיעו (רפואה אלטרנטיבית.. פאה..). וכשהם מגיעים - מעשירים מהתחום שהוא "שלהם".

פסח כשר ושמח.

ומצוי בימינו שבכל ענין שואלים את הרב שהוא מומחה לאותו ענין, וכן כתב הגר"ע יוסף זצ"ל בירחון "זכור לאברהם" (תשנ"ט, עמ' שי"ב): "מצינו למרן החיד"א בברכי יוסף בשיורי ברכה (יו"ד סי' רמ"ב סק"ח) שכתב, שהמנהג בארצות אשכנז למנות בתי דין לדון דיני ממונות, ומלבד זה ממנים רבנים מורי הוראות לדון ולהורות בדיני איסור והיתר, בענייני כשרות, טהרת המשפחה וכדו', והוא מנהג ותיקין, כי בית דין שמתמנה על חלק פרטי ממקצועות התורה, כל מעיינותיו ומחשבותיו במקצוע ההוא, והוא מומחה מאוד בדינים האלה ובפרטיהם, וחזקה עליו שיורה כהלכה, וכן ייסד הגאון מהרימ"ט בקושטא, שמלבד הבתי דין לדיני ממונות, מינה חכמים לדון בדיני איסור והיתר.

ובאמת שגם בתלמוד מצאנו שהיו ממנים מורי הוראה מיוחדים לכל מקצוע בפני עצמו, למשל בגיטין (ה) ר' אחא הוה ממונה אגיטי, ועיין בפרש"י שם, ובשו"ת הריב"ש (סי' שפ"ט). ובחולין (נח.) שאלתינהו לרבנן טרופאי, ופרש"י מורי הוראות על הטריפות (ורמזו בברכי יוסף שם), ועיין בהרא"ש בבא קמא (פ"ד סי' ד'), שכתב שהטעם שפסקו חכמי התלמוד (בכורות מט) הלכה כשמואל בדיני וכרב באיסורי, לפי שידעו ששמואל היה רגיל תמיד לפסוק בדיני ממונות, ולכך היה מדקדק בהם ויורד לעומקם ומשכיל על דבר אמת, עד שהתמחה מאוד בהם, לכן קבעו הלכה כמותו בדיני ממונות, וכן רב היה רגיל מאוד בהוראות איסור והיתר ומדקדק בהם לאשורם, לכן סמכו על הוראותיו בענייני איסור והיתר. ע"כ. וכן כתב הגאון מהר"י קורקוס בפרק י"א מהלכות ביכורים (הלכה י"ח). וסמך לדברי הרא"ש בזה, ממש"כ בבא בתרא (סה.) הלכתא כוותייכו (כשמואל ורב נחמן) דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דיני".

שכאשר עולה  שרשור בנושא זה - וכמעט רק אז - מופיע, וכותב על כך הרבה.

עם הזמן, כבר נהיה בכך צד חביב. כמעט חלק מה"הווי"..

ובאמת, ללא קשר להסכמה/אי הסכמה לעמדותיו, ניכר שהוא רכש בקיאות גדולה בענין.

[מעין מה שעושה "ספק", בענין רפואה לא קונווציונאלית/חיסונים. אם כי שם זה כנראה לפעמים באמת ענייני נפשות]

כתבתי באמת, בחיוך ובחיבה, וגם בהערכה על הידע, בשתי ההודעות - ומשום מה קראת כאילו זה בזלזול. קשה "לשמוע" דרך כתיבה את הניגון.

אז מה עשינו בזה אם מכסים את השיער עם השיער?

לפי הגמרא בעירובין דף ק', זוהי קללת חוה. ליתר דיוק, אחת הקללות - שהאשה תצטרך לכסות ראשה.

גם האדם התקלל, "בזיעת אפך תאכל לחם". אם לדוגמא האדם הסתדר בחיים בלי להזיע, והוא עשה איזה אקזיט ועכשיו הוא בצימר על חוף הים במלדיביים, זוהי בעיה?

הגאון בעל "בן איש חי" בספרו "בן יהוידע" שם, כותב: "ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם"....

זאת אומרת, יש נשים שדוקא נהנות מהכיסוי, והוא יפה להם... הוא לא ראה בזה חסרון כלשהו, אלא אדרבה.

יש גם דרך אחרת להבין את גזירת הכתוב - שיש לזה טעם על פי סוד. ביאר זאת הגאון רבי נחום רוטשטיין (והסביר גם מדוע פאה יכולה להיות כיסוי):

"בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, וע"י זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".

אני בוגרת בית יעקב, לא חוויתי את מה שאת מתארת ולא מסכימה כמעט עם כל מה שאת אומרת

אני מבינה שאת חווית דברים אחרת, לדעתי זה קשור הרבה גם לאוירה בבית ולהתנהלות של הבית מול בית הספר

אני מכירה בנות כמוך, מעטות ב"ה אבל מכירה את התופעה, את המרמור, זה לא זר לי. 

עצה שלי אליך ממקום של חמלה - טפלי בעצמך ובטראומות שנשארו לך - חבל שאת ככה סובלת. לא קל לסחוב רגשות כאלה. 

סתם מסקרן אותי.

אבל אם זה גרם לך לכתוב בלי לעשות חשבון, זה מצויין....

לא אוהבת לקחת צד בנושאים האמוציונאליים האלה

התפתיתי לפתוח פצלש בגלל שהיא אמרה שאין פה בוגרות בית יעקב

בסוף נגררתי גם לדיון חסר טעם עם "כלה נאה"... שבכל שרשורפלצת על פאות חייבת ללכלך על מגזר שלם של יראי ה' שהולכים עם פאות שתואמות את רוח ההלכה - אז היה קשה לי להתאפק  

אם בשביל זה היית צריכה לפתוח ניק, אז תפתחי עוד עשרה...

זה ממזמן כבר לא קטע של ספרדים אשכנזים (ובמקור זה התחיל מהקהילה הספרדית באיטליה...)

העולם נחלק לשני חלקים. אלה שהולכות עם פאה וטוב להן, ואלה שלא הולכות ולא טוב להן, אז הן מנסות לשכנע את כולן, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה".

ממש לא אכפת לי מה כל אחת תנהג. אבל שתדע את האמת.

נכון, יש את הרב עובדיה שאוסר (למרות שהוא עצמו התיר בלא מעט מקרים פרטיים שבאו לפניו...) אבל יש עוד רבים שמתירים! ואת זה לא ידעתי כשהתחתנתי, אלא הייתי בטוח שהרב עובדיה הוא הפוסק היחיד בעולם, וכל השאר בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר, ואם הוא כתב שאסור והביא הרבה פוסקים שאסור ולא הביא אף אחד שמתיר, אז בטח אין אף אחד שמתיר...

ואז אני מגלה ספר שמביא מאה ושלושים פוסקים שמתירים. בום. וכל הפוסקים האלה מסבירים בטוב טעם מדוע אין שום סיבה לאסור פאה.

למה שלא כולם ידעו את זה? למה שהם ילכו שולל אחרי מודעות רחוב?

זה הדבר היחיד שמניע אותי, שלא יצליחו לעבוד על אחרים כמו שהצליחו לעבוד עלי.

כעת לנושא השני שכתבת - ההמצאה החדשה "כיפאה". 

זה אכן מצויין עבור האנטישמיות בחו"ל, וגדולי ישראל השתמשו בזה בעבר, בהזדמנויות שונות כשלא היתה ברירה (ואף אחד לא אסר את זה בגלל "חוסר במראה יהודי"....) אבל למה שיהודי בארץ ילבש את זה? האם כיפה זה לא נוח ויפה?

מאידך גיסא, אשה עם מטפחת לא נראית במיטבה. היא מסתירה את השיער היפה שלה. אם כל הנשים היו נראות כך, כמו בעבר הרחוק שגם הגויות היו מכסות את הראש וכולן היו עם רעלות יפות, אז לאף אחת לא היתה בעיה. אבל במצב של ימינו, שהנשים הגויות לא מכסות את הראש, וגם רוב הנשים היהודיות לא מכסות את הראש, והלבוש המודרני כלל לא תואם לכיסוי ראש, אז יש בעיה.

והיות ו"אין אשה אלא ליופי" אז ברוך השם מצאו פתרון - פאה. ברור שאין שום השוואה לגברים שכלל לא צריכים זאת.

בנוסף, לגבר יש מראה יהודי - זקן, פאות, כיפה. לאשה אין מראה יהודי (אלא אם כן את טוענת שכל הרווקות היהודיות הן בעלות מראה של גויה....) והלבוש היהודי הוא זהה לחלוטין ללבוש הגוי.

אכן, הנשים היהודיות צריכות להיות צנועות, אבל ישנן מליארדי גויות שלבושות צנוע וטוב להן עם זה, ואין שום הבדל בינן לבין היהודיות.

אז אין שום בעיה של "מראה לא יהודי" עם פאה לאשה (בניגוד לגבר), וכיום זה באמת יותר מהודר ממטפחת שמחליקה כל כמה רגעים מהראש (איך היית מתייחסת לחצאית שיורדת מידי פעם, וצריך להרים?)

מטפחות ליציאה,לא מחליקות מהראש

אבל אני רואה אצל אשתי, חמותי, הגיסות שלי (כולן מידי פעם לובשות מטפחות) ולא היה כיסוי אחד שהן שמו ולא החליק להן מהראש.

כך גם כותבים רוב גדולי הדור:

◄ הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל במכתבו בקובץ בית הלל י"ט: "שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים".

◄ הרבי מליובאוויטש זצ"ל באגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה: "רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול".

◄ הגר"א אבא שאול העיד (הו"ד בחוברת "כיסוי ראש לאשה") בשם אביו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל: "כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות".

◄ מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן ח"ב אה"ע ט"ז: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש. וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

◄ הגה"צ מוהרא"ש זצ"ל בספרו שיחות מוהרא"ש חלק ט' עמ' רמ"ח: "מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ".

◄ הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו דת והלכה סימן א: "המחמיר עלול להקל, לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין".

◄ הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספרו והיה מחניך קדוש עמ' י"ז: "ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת".

◄ הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א בקובץ אור ישראל ל"ו: "וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

◄ הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א בספרו "שערי תורת הבית" (פרק ה' עמ' שי"ד): "עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה... ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".
 

ואני מאוד מעריץ את הרב עובדיה (גם כיום), וכשקראתי את יביע אומר, הבנתי שאין מי שמתיר. כל מי שקורא שם, יכול לקבל את הרושם הזה.

האם את חושבת לרגע שיש ספרי פסיקה שיכולים להתחרות עם רמת הפרסום של ספרי הרב עובדיה ובניו? יש להם תקציבי עתק, בכל בית כנסת ובית מדרש יש את הספרים שלהם, וזה מה שקראתי. ספרים אחרים בכלל לא ידעתי שקיימים.

הרושם הזה התחזק אצלי אחרי שקראתי את כל מה שמתפרסם במסע הפרסום האדיר שמתנהל בנושא. עלונים, חוברות, ספרים, מודעות, הכל לכיוון אחד - אסור באיסור חמור ללבוש פאה. אולי היה איזה פוסק אחד שהתיר לפני חמש מאות שנה, אבל הוא בכלל דיבר על שערות מפלסטיק של בובה ולא על הפאות של היום... (שמעתי במו אוזניי את הנוסח הזה מהרב אהרון בוטבול, ברדיו קול ברמה. מיותר לציין שאז לא היו שערות מפלסטיק).

אני לא מזלזל ברב עובדיה, אבל בתשובתו הוא השמיט עשרות מתירים. זאת עובדה. אכן יש לפניו שאסרו, אבל כל הטעמים שכתבו לא שייכים בימינו. הוא מודע לזה - הוא כתב זאת בעצמו, במקומות אחרים. ובכל זאת פסק לאסור.

את שואלת למה שיביא פוסקים מתירים? לידיעתך הרבה, הוא גאון עצום ובקי עצום. כל תשובה שלו היא אנציקלופדיה מקיפה באותו נושא. חוץ מהנושא הזה...

הרבי מליובאוויטש לא נדרש לנושא הזה בכלל, הוא רק אמר לחסידיו ששולחן ערוך אוסר גילוי ראש, אפילו במעט, ומטפחת מחליקה מהראש, ולכן עדיף פאה. אבל הוא לא כתב תשובה הלכתית בנדון.

אחרים (כמו הרב משאש) כתבו תשובות הלכתיות, הביאו את מי שאוסר (באריכות!) ופרכו את דבריו. כך מתייחסים לנושא הלכתי!

לגבייך אישית - אני מאוד שמח שאת שמחה, תמשיכי לעשות מה שעושה לך שמח בלב.
 

וזו זכותו המלאה. הוא פוסק הלכה, הוא למד את הנושא, נראה לו לאסור, פסק לאסור.

אלה שלוקחים את דבריו ומפרסמים אותם תחת כל עץ רענן, כאילו זה הדבר היחיד שקיים (ומעלימים גם את ההיתרים שלו בנושא זה), הם ראויים לגינוי.

אלה שמסלפים ומעקמים את דעות כל הרבנים, ומשקרים בשם הרבנים המתירים, הם ראויים לגינוי.

שיניחו הכל לפני הקורא - את דעת הרב עובדיה, ואת דעות כל החולקים עליו - והבוחר יבחר!

לשאלתך, ברור שכמה ס"מ מהשיער אינו מכשיל, גם שיער ארוך אינו מכשיל... הרי מובא בראשונים במסכת ברכות דף כ"ד, שמותר לקרוא ק"ש כנגד שיער הרווקות, והסיבה היא שהתרגלנו לשיער שלהן ולכן הוא לא מכשיל ולא מעורר הרהורים. 

אבל הענין הוא שנפסק בשולחן ערוך לכסות את הראש, ולדעת רוב ככל הפוסקים אין שום היתר לגלות חלק ממנו. ללא שום קשר ל"הכשלה".

גם הזוהר, עיקר החומרא שלו היא לכסות גם בבית.

להיפך,הוא אמר שפיאה יותר מהודרת ממטפחת.למורות ולגננות בחב"ד אסור לבוא עם מטפחת,רק עם פיאה

אבל יש הרבה פסקי הלכה ממנו, ויש סדרת ספרים - שערי הלכה ומנהג, כולם מיוסדים על פסקיו. יש ספר שו"ת שלו, "מנחם משיב נפשי". הוא היה אדם גדול מכל בחינה אפשרית.

אמנם מענין לקרוא את "הרקע ההיסטורי" שכתבת..

אבל הסברות שהעלית כעת אינן מחזיקות לדעתי. בכמה מהן - ממש להיפך.

מכל מקום, לא אכנס שוב לענין זה - אחרי שכבר היו דיונים ארוכים בעבר.

ומי שהולכת מטעמי צניעות עם מטפחת ראש כהוגן וכד', אשרי חלקה.

כמו שגם מי שהולכת עם פאה בגלל רבותיה שפסקו לה כך (חסידי חב"ד למשל), עושה נכון ששומעת לקול מי שפוסקת לפיו.

[מי שכתב את החיבור הארוך על הפאה, עם הרבה מתירים, כתב גם שהרבי מלובאוויטש הוא מלך המשיח. וביד בקיאותו הטובה עליו, מביא סימוכים לכל דבר מדבריו. למרות זה, עדיין רבים-רבים אומרים אחרת ממש]

כי יש כאלה שאינם מבינים מהיכן הלהט הגדול להסביר מדוע יש הרבה פוסקים שהתירו פאה, ומדוע הם בעצם צודקים לחלוטין. אז לזה חשוב הרקע ההיסטורי. זה בדיוק אותו הדחף שהיה לאורי זוהר לצאת ולדרוש להמונים על המאור שבתורה שהחזירו למוטב.

אם תרצה להתווכח על הסברות, אתה מוזמן בכל עת. העובדות הן שהגר"ע יוסף סתר את עצמו מיניה וביה. כל סברא שכתב מטעמה לאסור פאה, במקום אחר הוא הביא את אותה סברא ודחה אותה, בטענה שהיא לא קיימת כיום.

לגבי החיבור על פאה שכתבת בסוגריים - אני התכוונתי לספר חן וכבוד, שהביא מאה ושלושים פוסקים מתירים, ולא לספר לקט שכחת הפאה שהביא בקושי ארבעים, וחלק מהם לא מדוייקים.

מחבר לקט שכחת הפאה אכן טוען שהרבי הוא המשיח, ומאי נפק"מ לדינא? יבוא מי שיבוא, העיקר יבוא. אכן הרבי היה (לדעת עשרות רבנים) הדמות הכי מתאימה להיות משיח, יותר מכל אחד אחר. אתה מוזמן להציע מועמדים אחרים, ונתחיל להשוות - תאמין לי שאף אחד לא יגיע אליו.

לא שמפריע לי

את מבינה שזה לא אומר שום דבר לגבי כל הציבור הספרדי בארץ...

חח

אז זו קהילה קטנה מאוד. ולא דוגמא לכלום...

רוב בחורי הישיבות בארץ מתחנכים בישיבה שפאה זה מהודר יותר ממטפחת, או לפחות שאין בעיה כלשהי עם פאה. ודורשים מהאשה שתלבש פאה. כנ"ל גם הבחורות בסמינרים. ולכן המצב הוא שרוב הספרדיות עם פאה.

ויכולה לראות ולקבוע איך הרוב הולך, זה אומר שמדובר בקהילה קטנה... ריכוזים חרדיים זה בני ברק, ירושלים, מודיעין, ביתר.

לא חסרות ישיבות ספרדיות שמחנכות שפאה זה מהודר, ובלי קשר לאשכנזים, אלא לפי הפוסקים הספרדיים - הרב משאש והרב בן ציון ועוד.

על המטפחות אפשר לומר בהחלט ש"האסור הפך למותר". כי הלכה מפורשת בשולחן ערוך שאשה היוצאת עם מטפחת, צריך לגרש אותה, ואפילו כתובה היא לא מקבלת...

תפנימי שזה קשור לחסידות סגורה ולא דוקא לבית יעקב

את המרמור שלך אני שומעת 90% מבוגורת בית יעקב חסידי יש הבדל מאד גדול בין בי"ע חסידי לליטאי

ולא מכירה אף ממורמרת כמוך

זה לא קשור לחסידי או ליטאי,זה קשור לאופי לפי דעתי

מי שלא מרוצה ממשהו שיקום ויעשה מעשה.למה לחפש להיות קרבן

מבחינת הקב"ה אין הבדל איפה תהיי, העיקר שתשמרי תורה ומצוות.

יש כמובן בעיה עם מגורים בחו"ל, אבל בענין שלך נראה שזה גובל בפיקוח נפש ולכן מותר.

וזה הגיוני למי שקרא שרשורים קודמים שלך ויודע מה עברת. באמת עברת דברים קשים ונוראים ולכן אי אפשר לשפוט אותך

אבל מה שאת אומרת על חרדים כל כך לא נכון וכל כך רחוק מהמציאות

את כנראה נפלת על אנשים ש"רוממות קל בגרונם וחרב פיפיות בידם" אבל ההכללות שלך על המגזר החרדי מאד לא נכונות

סקס עם פיאה

אין סיכוי,פאה באלפים נהרסת מזה

לא תמיד נוח, לא תמיד זה מתחשק, אבל לשם גיוון זה מעולה, והפאה כמובן לא נהרסת מזה אלא אם כן היא מעליאקספרס.

לי יש פאה,לא חשבתי להישכב איתה אפילו לתנומה קלה

וזה גם תלוי באיכות של הפאה.

ומה שעושה לו את זה

לא רוצה להתייחס כעת לסגנון של חלק מהדברים, "לא מעודן" בלשון המעטה.

רק לענין "אני חושבת שאשה נשואה צריכה ללכת עם השיער שלה.. מקסימום סרט על הראש"... כלומר, לפי מה שאני מבין, הכוונה גם לרשות הרבים. אז זה לא הולך לפי מה ש"את חושבת", זו הלכה פשוטה - ומאד לא קשה להבין אותה. וזה לא קשור ל"חרדים"..

ורחל לא "התנשקה עם יעקב ליד כולםם"... איזה סגנון הוא זה.. כדאי ללמוד על מה מדובר. היא לא "התנשקה", אלא יעקב שהיה בן דוד שלה, והיא היתה ילדה; הוא נָשק לה - וכמו שמדייק הרמב"ן מהפסוקים, לא נשיקה דרך חיבת-קרבה. 

אז זה השלב הבא? לא להבין למה אי אפשר להתנשק עם מישהי זרה ברחוב?..

וללכת בבית עם מטפחת, זה לא ענין של חרדים בלבד. הנהגה מצויה ויפה. וזה לא מגנה אשה על בעלה - ההיפך. כל הקרבה שלו לאשתו, זה לא "כי הוא נדלק עליה" כלשונך, כשהיתה רווקה - שזה גם לא יחזיק הרבה כנראה - אלא כי היא אשתו, נשואה לו. והצורה הזו מדגישה את ההבדל וגוררת יחס בהתאם, לטובה.

ערבבת כל מיני דברים. ואין לכך קשר עם אלו (זה לא "חסידיות", אלא ממקומות מאד מסויימים בהונגריה), שנוהגות מה שהזכרת בתחילת דברייך. ובאמת הרב משה פיינשטיין העיר על כך, שאדם יכול לא להסכים לזה. ומכל מקום, רוב העולם, יראי ה', לא נוהגים כך - ודווקא כחלק מיראת השמיים שלהם.

גם אם הוא טוען שלא.זה העולם,

חסידים,ליטאים,ספרדים,אשכנזים ודתיים

אם לדוגמא תחליטי ללכת עם עיתון על הראש, אז הערך שלך ירד בעיני חברותייך.

אם תצבעי את הפנים בשחור, אז גם הערך שלך ירד....

זה לא בגלל שהציבור הוא לא אמיתי, זה בגלל שאת החלטת להיות עוף מוזר...

אז את לא צריכה להיות מתוסכלת מזה. תהיי כמו כולן, ותשמחי שאת שייכת לציבור מקסים ואמיתי.

אם היו מוסכמה חברתית,היית עושה את זה,ולרובינו זה אפילו היה נראה הגיוני

אבל את מדברת גורף מידי

יש המון חרדים עם אהבת ישראל אדירה-חב"ד למשל

מבטיחה לך שבציבור החילוני לדוגמא, החיצוניות נוכחת יותר

אם יורשה לי רק להוסיף, בקשר למה שכתבה @דקה לפניי

"להתלבש בסגנון מסויים אסור אפילו מילימטר לכאן ולשם וזה כולל גרביים מסוג מסויים שערות מסוג מסויים אפילו למשקפיים יש כללים"

זה לא ברור לי בכלל.

אני משתייך לזרם הספרדי חרדי, אשתי מתלבשת בכל הסגנונות האפשריים, כמובן במסגרת ההלכה (והמסגרת היא ממש לא מסובכת... לכסות את המרפק, לכסות את הברך, לא צמוד מדי, לא שקוף). גם גרביים יש לה במגוון סגנונות, וגם פאות יש לה בצורות ובצבעים שונים. משקפיים אין לה, אבל לא נראה לי שיש בציבור שלנו כללים למשקפיים...

נשמע שאת משתייכת לאיזו חסידות סגורה כמו כת, את ממש לא חייבת את זה. הקב"ה דורש ממך לקיים מה שכתוב בשו"ע ולא מעבר לזה. אם בכל זאת את רוצה להישאר בחסידות, למרבה הצער תצטרכי להיצמד למוסכמות החברתיות.

יש לך שתי אפשרויות - או להמשיך בחיים ולהיות ממורמרת ומתוסכלת, או לשמוח במה שיש לך. לעזוב, את ממילא לא רוצה לעזוב. אז למה לבחור באפשרות המרמור?

פחות שמים דגש על "אהבת ישראל", וזה באמת חבל, כי זה דבר בסיסי.

ובדיוק בגלל זה אני שוב ממליצה לך - לעבוד למקום יותר פתוח ופחות שופט, זה ממש הורס אותך.

יורשה לי לשאול איפה את גרה? כמובן שאת לא חייבת לענות.

מי שעובד שם לדוגמא,לא יכול להכניס את הילדים לתלמודי תורה שמיועדים לבני אברכים

גם אצל החילונים,למי שאין כסף לא יכול לשלוח לחינוך פרטי וכו

כל חברה והקטע שלה

באמת כואב לי עליך על החוויה הקשה שגדלת בה

למה את לא יכולה לעבוד את ה' איך שמאתים לך בגבולות ההלכה?

יש כ"כ הרבה גוונים לתורה? את לא חייבת להיות חרדית תהי מצידי היפית או שתלכי לגור במאחז או תטוסי לחו"ל לניו זילנד

תעשי מה שמתאים לך בתוך מה שהתורה מתירה

לא רוצה כפרות עם תרנגולת? אל תעשי, גם אני לא, לא רוצה לשדך ילדים רק לפי כסף ומראה? צודקת, גם אני לא ואני אגלה לך סוד שההורים שלי ממש לא נכנעים לצורת שידוכים הזו ואנחנו כבר 6 זוגות נשואים

נשמע שבאת ממקום שמאד מאד חי את החברה ומה יגידו זה אחד החסרונות בחצרות החסידיות, הקהילתיות עוזרת הרבה אבל לפעמים פוגעת

צאי מיזה, תחיי איך שמתאים לך 

יש כאלה שמגיעים מקהילות יותר סגורות ויש מקהילות יותר פתוחות 

ואני לא מדברת על מודרניות אלא על פתיחות מחשבתית,

על שאלות וחקירות בלהעמיק את האמונה גם בבתי ספר ויש כאלה בחברה החרדית,

יש את אלו שנולדים לקהילות ואין הורים אם פתיחות נפשית 

אז הם יכולים לפספס את העמקה, החשיבה, הבחירה 

ויש כאלה שנולדים לתוך קהילות אבל המשפחה, האבא ידע לשבת עם הילדים לדבר לפתח, השיח אחר...

סה"כ אני חושבת שזה תלוי הרבה במשפחה,

בתוך הזרמים בציבור החרדי לא כל מי שגולש בבשבע הוא חרדי לא סטנדרטי

היום הרשת כבר הקטינה הרבה מהגדרות (ובמובן מסוים זה טוב....)

מכירה כל כך הרבה חרדיות חוקרות , ענייניות, בוחרות, שמחות , חכמות, מוערכות ומעריכות ....

נכון שבציבור החרדי קל ליפול למצוות אנשים מלומדה,

ויש כאלה שמפחדים שתצא ממצוות אנשים מלומדה כי לא יודעים מה להגיב,

אבל יש מספיק כאלה (והרבה) שהם חיים בציבור החרדי כדבר מובחר, וזה לא סותר העמקת הפנימיות.

אני אישית חרדית שמערכיה מאוד את הציבור החרדל"י למשל , שילך לשיעורי תורה גם של אלו וגם של אלו כל עוד מדובר על ציבור שומר הלכה, אני לא חושבת שיגיע אדם דתי לשמיים לאחר 120 , ששמר על קלה כבחמורה ולמד תורה  ויגידו לו בגלל שאתה מזרחיסטי אז זה מדור ב' ולא א' ....

אלא אני חושבת שבימינו הצורה הכי ברורה ומובחרת והציבור הכי שמור , זה הציבור החרדי,

זה שאתה יכל לפספס את עבודת ה' והפנימית בגלל העדריות זה עניין של חינוך... 

ובמיוחד מגיע מהבית,וגם  להעריך את השונה , לכבד כל אדם, ללמוד מכל אדם.

אני מרגישה שהחרדיות הכי עוזרת לשמור על התורה הקדושה אבל החלט לא חושבת שיש לה בלעדיות עליה, (כל עוד נוהגים בתורה בהלכה ולא רק כפוקלור)

אז אולי תביני שהכת הזאת לא מתאימה לך, ותעברי לזרם אחר - זה יכול להיות חרדי ספרדי, חרדי ליטאי ואף חרדי לאומי - אנשים מדהימים ומקסימים?

החרדים הם אמנם הכי טובים, אבל יש 50 גוונים של חרדים... יש גם כאלה שמתגייסים לצה"ל... תבחרי לך מה מתאים לך, ולכי על זה!

אם מנהג הכפרות לא נראה בעינייך, את יכולה לעשות כפרות עם כסף.

אם נראה לך מוגזם להשקיע על אתרוג יקר, אז תקני אתרוג רגיל ואת השאר תתרמי לצדקה (אופס - את בכלל לא צריכה לקנות אתרוג... אז יש אנשים שהסדר עדיפויות שלהם קצת שונה, והם רוצים להדר במצוות. את מרשה להם?)

הצבא, יש כאלה שמרגישים שהוא עדיין לא רוצה להתאים את עצמו לציבור החרדי, והמגמה היחידה שלו היא להפוך את כולם לחילוניים. את יכולה לחלוק עליהם, אבל את לא יכולה לשלול את אלה שחושבים כך, ובצדק. יש להם ראיות רבות.

חתונה מפוארת - אף אחד לא מחייב אותך לערוך, רבים מהציבור החרדי עורכים חתונה פשוטה...

קטע של הסתרת בעיות קיים בכל חברה, במימדים שונים.

אבל עדיין את צריכה לדעת שיש פער ענק בין הציבור החרדי לחילוני, מבחינת ערכים, טוב לב, גמ"ח, אצילות, התנהגות, כמעט בכל דבר!

גם חילוני שיתקע באישון לילה בפינה חשוכה, יעדיף בכל לבו לפגוש שם חרדי.

אין "פער ענק בין הציבור החרדי לחילוני, מבחינת ערכים, טוב לב, גמ"ח".

יש גם חרדים עם אפס ערכים/ טוב לב/ גמ"ח, ויצא לי לפגוש,

ויש הרבה חילונים עם כל הנ"ל,

גם אצל החילונים אפשר למצוא עמותות לחולי סרטן ועוד רבות, יום המעשים הטובים...

לי אישית יצא לשמוע מגיסתי החילונית (ובאיזה כאב היא סיפרה לי את זה!) שפרסמו בפייסבוק על חתונה חילונית שאין כמעט אורחים ומי שיכול להגיע לשמח שיבוא, (והמון באו),

ואבא שלי החילוני הוא אדם עם ערכים יוצאים מן הכלל, וכשחבר שלו היה חולה במחלה הוא הפך את העולם כדי להשיג תרומות בשבילו...

בקיצור, גם החילונים הם יהודים וגם בהם פועם לב יהודי, 

הבעיה שם, שהם (רובם מחוסר ידע) לא מקיימים את תורת ה' שהיא "עץ חיים למחזיקים בה", ומפסידים בזה ובבא.

סליחה. טעיתי. ההכללה שלי לא היתה נכונה.

ולא עושה כפרות בתרנגולות,כי אנחנו אומרים לילדים שזה צער בעלי חיים,פעם היו עושים כפרות עם תרנגולים ושוחטים במקום,היום לא,ומבחינתינו זה אסור

לגבי אתרוג-כל השנים סיפרו לנו סיפורי צדיקים שאנשים מכרו את הבתים שלהם בשביל אתרוג מהודר,הילדים שלי תמיד ראו גם כשהיה לנו יותר כסף-הם הולכים עם בעלי לקנות ורואים שלא משתגעים בכסף-בעלי רואה אברכים שמוציאים הלוואות בשביל זה.הזוי. אני לא מאשימה אותם,זה החינוך שקיבלו.לקנות תכשיט או בגד לחג לאישה זו הלכה ממש,ועל זה הם לא מקפידים ובטח שלא מוציאים הלוואה.

לגבי צבא,אני לא מסכימה איתך,את יכולה לראות מה רה עם הרבה חרדים שיצא מהצבא,חלק ניכר מהם לא יצא כפי שנכנס.שיתאימו מעט את הצבא לעם,ואז נוכל לדבר.או שנעשה שירות לאומי וכו

בשידוכים,לפחות אצלינו לא מסתכלים על כסף בכלל,כי לא נותנים כמעט דירות אצלינו ואצל רוב או כל החסידויות-זה יותר בציבור הליטאי-אבל עניין של נידוניה מהכלה תמיד היה מדורי דורות.

ייחוס זה אצל הרבנים ולא העמך. לא מכירה מה שאת מדברת על הכסף,זה ממש לא ככה.ומבררים על מידות ועוד איך.להיפך אם לא יסתדרו עם כסף,עוד יש מה לומר ולסדר,אבל על מידת הם לא יתפשרו.אם לא ייראה להם הבחור הם יורידו את השידוך.

לא מכירה חתונת מפוארות,הייתי באלפי חתונות כל חיי,אולי 1 היתה מפוארת,יש היום מלא תקנות על מתנות ועל בגדים ועל עוגות לקידש בשבת חתן וכו,להפך זה רק יורד עם השנים.

לגבי המום=היית רוצה לחתן את הילד שלך עם בעלת מום?תהיי כנה עם עצמך

את לא מעוניינת שישנו את דעתך

למדתי בבית ספר חרדי והיה לה יופי

מעולם לא כתבתי תגובה כזו ארוכה

אני מסופק אם הטרחה הזאת היתה שווה עבור פותחת השרשור...

יש סיפור עם אחד מגדולי ישראל שפגש תלמיד שלו שהיה בחור בישיבה שלו ויצא לתרבות רעה, הוא אמר לו "יש לי הרבה שאלות באמונה". הרב ענה לו "השאלות שלך הן תשובות, תשובות שענית לעצמך למה יצאת לתרבות רעה. ועל תשובות אין לי מה לענות..."

לא עמדתי באורך הזה

חחח

מקסימום את יכולה לקבל הסבר, אבל נראה שגם ההסברים לא מקובלים עלייך.

אז מה נשאר לך חוץ מלחזור בשאלה? להישאר חרדית ממורמרת?

גם את לא נשמעת טפשה, את לגמרי חכמה, ובכל זאת את כאילו לא קוראת כל מה שמסבירים לך כאן....

אני לא התכוונתי שאת "חוזרת בשאלה" או משהו כזה, רק התכוונתי שהשאלות שלך הם לא לגמרי שאלות, אלא פשוט נמאס לך מהמגזר שאת חיה בו (חסידות סגורה כלשהי), אז השאלות באות כדי לומר "נמאס לי" ולא כדי לקבל תשובות עליהם.

אם נמאס לך, המנעד החרדי הוא מאוד רחב, את יכולה לבחור בחוגים חרדיים אחרים, ממש לא צריך לחזור בשאלה ולהצטרף לעדר המתאבדים...

דברים בחינוך החרדי,מנגד אני לא מעניינת בחינוך אחר.כי אני מכירה ביתרונת של החינוך הזה

בנים לא לומדים אנגלית,אז אני שולחת את הבנים שלי לשיעורים פרטיים באנגלית.

מלמדים לשנאת הגויים ושכולם רוצים להרוג אותנו וכולם רשעים,ואני כל הזמן מסבירה להם שישי גם יהודים רעים ויש גויים טובים.

אני לא יושבת ומתמרמרת על זה,עשיתי את השיקולים שלי,שיפרתי ושיפצתי והיום אני מרוצה.

אני יודעת שאת כל הבנים שלי אשלח ללמוד מקצוע,כי אני רוצה שיםרנסו בכבוד ולא יצטרכו לרדוף אחרי כל שקל וכו

ממליצה לך לשבת עם עצמך ולשנות דברים,הכי קל זה לכעוס על כולם.תקומי ותעשי מעשה

מחזיקה לך אצבעות

בכל ציבור יש טוב ורע ואי אפשר להכליל.

אולי יש כאלה שעושים כפרות עם תרנגולות בשביל האקשן, אבל יש גם המון כאלה שלא (וגם בבית המקדש היו קורבנות, והרבה, גם פה אפשר לטעון לצער בעלי חיים, אבל זה לא, כי אם ה' ציווה אותנו לזה אז הוא יודע מה שהוא מצווה, ויכול להיות שהתרנגול הזה הוא גלגול של נשמה שהדבר שהיא הכי רוצה הוא שיקיימו בה כזאת מצווה חשובה והאי תגיע לתיקון שלה סוף סוף...)

ויש עניין לחפש אחרי אתרוג מהודר,

אני לא מספיק יודעת לגבי צבא, אבל בטוחה שאם הצבא בישראל היה כמו זה של דוד המלך - גם חרדים היו מתגייסים, אממה - שהוא לא... והוא מלא בקטעים של "כוחי ועוצם ידי" וכו' (מכירה את זה מקרוב בתור בת של איש צבא).

בקיצור - הכללות מאוד לא נכונות.

בכל ציבור יש הכל,

וגם בציבור החילוני - יש אנשים מדהימים, ויש כאלה עם מידות טובות ואכפתיות לזולת ברמה שהרבה חרדים היו יכולים להתקנא, אבל זה לא סותר את זה שהם טועים, והם תינוקות שנשבו, וזה חבל מאוד. ואם תסתכלי לעומק מה יש שם, שוב לא כולם, אבל כמה נישואים חד-מיניים/ ילדי מבחנה לאימהות חד-הוריות (שעושות זאת בד"כ בלית ברירה כשהן מגלות שהן עומדות להפסיד את הרכבת, כי כמה שזה אולי נראה קורץ למצוא שידוך בצורה "חופשית" (חבר), הרבה פעמים זה לא ממש הולך)/גרושים יש שם?

בקיצור - הכללות לא נכונות לכאן ולכאן,

בכל ציבור יש טובים יותר ויש טובים פחות,

אבל מה שבטוח זה שיש תורת אמת ומי שלא מקיים אותה, איך לומר במילים פשוטות? פשוט מפסיד...

ועצוב שאתה חושב ככה

ואני חרדית , ומכירה את הציבור מקרוב

אם "ישפטו אותך"..

אלא מה אמיתי.

וברור שבציבור שמשתדל לדקדק במצוות, ושהצניעות היא ערך חשוב אצלו - אז אם מישהי תלך ללא כיסוי ראש, זה לא יתקבל יפה. מה לא מובן?..

למה זה מארה שהציבור הזה "לא אמיתי".. לכאורה בדיוק ההיפך. נאה דורש ונאה מקיים.

ולא שייך "שהוא הכתר של התורה". כל אדם מעם ישראל, שמקיים את התורה - שבכתב ושבע"פ - הרי הוא שייך לקיומה של תורה. התורה לא ניתנה לציבור מסויים.

ולא ראיתי ש"אין תשובות אמיתיות" על תהיותייך. בוודאי שיש.

ערך של "צניעות האשה", אז בסדר. מה זה קשור לענין? אצלנו זה מתוך תורה ומתוך הטבע של עם ישראל (אני גם לא כ"F בטוח כמה "הצניעות" אצל הערבים אמיתית..)

ב. לא אני אומר ש"כולם שווים", אלא התורה ניתנה לכל עם ישראל. ומי שמדקדק בקיומה, זה לא תלוי איך מגדיר את "מגזרו"..

ג. אנשי מסויימים בירושלים ובב"ב, לא קיבלו מהקב"ה או מעם ישראל סמכות להגדיר "כתרים".. אם יש שם הרבה יוהדים טובים - אז יופי. משמח..

תראי,

אני לא מכירה אותך, ולא כ"כ קראתי את השרשורים הקודמים אז אני לא יודעת מספיק מה עברת,

אבל-

לשאול שאלות אמיתיות שעולות לך - מקסים, מצוין, לפעמים אדם מגיע לשלב שהברור מאליו כבר לא ברור מאליו,

וזה אומר שהוא גדל ומתבגר ורוצה לדעת באמת וכל הכבוד.

אבל צריך לדעת גם לקבל תשובות,

ונראה לי שיש פה בשרשור תשובות ממש מפורטות ומספקות עם מקורות, למי שבאמת שואל בשביל לדעת.

זה נשמע שאת נמצאת במקום לא כ"כ טוב, מהבחינה הזאת שאת אומרת שאת גרה במקום שאם תשני משהו מהפאה שאת רגילה לשים על הראש - כולם יסתכלו עליך וכו'. וזה באמת ממש חונק,

ולמי שעושה בירור עם עצמו על החיים האמיתיים שלו - זה באמת מקום קצת בעייתי.

אני הייתי ממליצה לך לעבור דירה (אם אפשרי מבחינתך) למקום קצת יותר "ראש פתוח", יותר מקבל, לא חייב אפילו חרדי סטנדרטי (משהו כמו מושבים "בני ראם", "יד בנימין", למשל, מושבים דתיים עם קצת חרדים, די קרוב ליסודות/בית חלקיה).

אגב - כמה שבעולם החרדי נראה לך עכשיו שחור משחור - אני מכירה את 2 העולמות (מגיעה ממשפחה מעורבת דתיים-חילונים, אבא חילוני) - תדעי שהעולם החילוני הוא ממש ממש לא ורוד כמו שאולי הוא נראה מבחוץ לחלק מהחרדים מבית.

ואם את רוצה - אני יכולה לתת לך מספר של מישהי שממש יכולה לעזור לך, לדעתי. באישי.

בהצלחה רבה יקירתי!!!

אין חובה לגלח את הראש. יש נשים שנהגו לעשות את זה בתור חומרה, אבל זו לא חובה.

מה נחשב צדיק בזה? - הן מוכנות להקריב את היופי שלהן, בשביל צניעות, בשביל לקיים את רצון ה' בהידור רב יותר.

החרדים לא המציאו את המטפחת והפאה - מצוות כסוי ראש נזכרת כבר בגמרא. אפילו רבקה אמנו ותמר כיסו את הפנים לצניעות.

וזה שלא נבנה בית המקדש - למה את חושבת שזה בגלל זה? יש הרבה בעיות בעמ"י, להחמיר מדי היא לא אחת מהן.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..