אז הכינוי שלי אמנם נשואה מאושרת...נשואה מאושרת.

אבל מאז שהחלטתי לקרוא לעצמי ככה, הרבה השתנה...

 

אני יותר ויותר מבינה שאולי זה ישאר  כך לתמיד, ואין תקווה.

ואין שום רצון לשינוי, ולבניה.

 

שמעתי שלל משפטים בחודשים האחרונים,

 

"את לא בלב שלי"

"לא טוב לי איתך" - פעם ביומיים

"את צריכה לטפל בעצמך" - באופן קבוע

שאני שואלת מה  הוא רוצה לעשות "לא יודע, אני פשוט זורם, כרגע לא טוב לי, נראה"

 

אני חיה במציאות שבה אני רוב הזמן מרגישה לבד, אני עושה את רוב ההשכבות לבד, לפחות 3 פעמים בשבוע נמצאת לבד עד 12 בלילה, הוא סטודנט - אני לא, כי לא מתאפשר מבחינת זמן וכסף. אני לא מצליחה לצאת לרוץ ולעשות דברים בשביל עצמי, ולאחרונה אני שומעת תלונות גם על ימי שישי שלי - שהם שלי, בשביל עצמי. 

ארבע שנים של לחץ נפשי ומניפולציה רגשית, שרק לאחרונה הבנתי שזו מניפולציה.

 

כל פעם שאני מדברת על קושי, שלי עם עצמי, שלנו, של סיטואציה עם אמא שלו, "אוי תפסיקי לדבר על זה/זה עושה לי לא טוב/לא טוב לי איתך". אז אי אפשר להתמודד. או לדבר. אבל אם הוא רוצה לדבר - וזה לא מתאים לי, סוף העולם.

 

אני דורשת במשך 4 שנים שיעבוד בשעות נורמליות, כי זה עושה לנו נזק, לילדים, לזוגיות שלנו. אולי למישהו אחר זה מתאים, לי לא.

מקבלת בתגובה תשובות שונות ומשונות - ששוב, לא מתאימות לנו. תמיד יש ברירה. איפה הברירה הזו? איפה המאמץ בשבילנו?

 

שאני אומרת לו שאני צריכה אותו או חיבוק הוא רק מתרחק, אני יכולה לבכות מולו שעות, בכי שנוצר מלחץ אטומי, מהידיעה שהחיבוק לא יגיע, ותמיד יש תקווה שאולי כן - שאולי הוא יגיע ויעטוף אותי.

 

בהריון, אחרי לידה, לפני לידה, בהפלה, אחרי הפלה, חוסר רגישות, חוסר אכפתיות, אני צריכה רגש - ורגש חזק, והוא לא נותן לי אותו.

 

אני יודעת שאני כותבת באוויר, כי אף אחד לא יצליח או יכיר מקרוב את הקשר שלנו.

 

אבל אני מרגישה מתה מפנים, קשה לתפקד בעבודה, קשה לתפקד בבית, הוא כל פעם מוצא על מה להתלונן, ופתאום אני מבינה שהטריגר שלי זה הוא - הוא לידי ואני לחוצה, אני רוצה לסדר ונלחצת שהסדר בשבילו לא יהיה מספיק, אני רוצה להכין שבת עם מאכלים מטורפים - ומרגישה שאני תמיד בביקורת של זכוכית מגדלת, אפילו העבודה שלו היא לא במקום צנוע ואני לא רגועה.

 

אני עוצרת את עצמי לא לשתף ולא לקבל חיזוקים מכל אחד, אבל נגמר לי הכוח... לאט לאט הכוח ספיגה יורד, אני חייבת להביא אנרגיות וכוחות מאיזשהוא מקום. המאגר הרוחני והנפשי שלי עומד על מינוס. 

 

אין לי כבר אמונה שהוא שלי, ובשבילי.

תמיד אני הנלחמת, מקיזה דם, לא ישנה בלילות, בוכה, דואגת.

 

ובסופו של דבר, אני לא בלב שלו, איך אני יכולה להמשיך לשמור אותו אצלי? 

 

מרגישה שזה משהו מובנה אצלו, שהוא לא יכול לחיות בזוגיות, הוא כל הזמן רוצה לברוח, זה היה ככה מאז ומתמיד.

זה כל כךךךךך מתסכל, כי אני יודעת שגם אם הוא יהיה עם אחרת הוא יהיה כזה, אני נורא רוצה שיפול לו האסימון, והוא ישתנה, ויראה.

 

צריכה אוויר.

אוי חיבוק!!!!!וואוו


לא רקאוויר את צריכה אלא גם בעל,שיאהב אותך וימלא אותך!!וואוו

ומגיע לך ולילדייך!!! מאחלת לך שדברים ייפתרו לשמחתך!!! יש לכם אולי אפשרות לבלות קצת זמן לבד ולחדש את הקשר?

הוא לא מוצא זמן.נשואה מאושרת.

אני כל כמה זמן אומרת לו שצריך קצת זמן לעצמנו והוא כל הזמן עמוס.

 

ככה תמיד וככה בכל דבר.

 

הוא לא עוסק בדברים ברומו של עולם כמובן.

אין לי מילים.בת 30
יש איזו דמות משמעותית עבורו שאת יכולה לפנות אליה ולהסביר- שהדמות הזו תיזום איתו שיחה ואולי ליווי?
מעבר לזה, באמת אין מילים.
כנראה שאם עד עכשיו שרדת, יש לך נפש מאוד חזקה.
אני מציעה לך, כמו שכתבת, לא לצפות ולא לרצות לקבל ממנו את היחס, את ההערכה, את החום. תנסי לקבל ממקומות אחרים ( לגיטימיים כמובן).
לבני בתוכך חומת הגנה ואל תתני לו להמשיך לפגוע.
ואם הוא לא מוכן להשתנות, ולא מוכן לשמוע ולא כלום, אז נראה שאין ברירה.
כואב מאד לקרוא... ה' יעזור לךד.


היהודיה לה"
קוראת ולא מאמינה .... סיפור דומה.... כמעט.. אשמח להתכתב איתך במסרים האישיים! ותהיי חזקה! כי אנחנו חייבות!
אוי קשה וכואביוניס

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

אשמח גםהודיה לה"
אשמח גם לתגובות על מה שכתבתי . בכותרת פורום יקר" תודה
יפול לו האסימון כשתתחילי לחיות את חייך שלך,ניקיתוש
ואני לא אומרת את זה בביקורת חלילה.
אבל תתחילי לחיות, להנות, לשתף אחרים. (מה אכפת לך, את תקבלי חיזוקים, הוא הלא בסדר פה)
תצאי מתי שהוא בבית.
תעשי מצב שהוא יזדקק לך. וירצה אותך.
ואל תפחדי ממנו הוא לא שווה את זה! כשתרגישי את זה באמת יפול לו האסימון.
^^סוסה אדומה
ואחרי שיפול לו האסימון, לא בטוח שזה יזיז לו.
ואם זה לא יזיז לו, לא נורא.
מגיע לך לחיות בזוגיות נעימה וטובה...

זה קצת קשה עם ילדים, אבל זאת אופציה שה' נותן.
כנראה שיש דברים גרועים יותר מגירושין.
וואו, כל כך כואב לקרוא!יפית8

מציעה לך בחום רב ללכת לטיפול אישי שייתן לך תמיכה וכוחות לבנות את עצמך בלי תלות רגשית בו

ככל שתצליחי לבנות את עצמך והוא ירגיש שאת לא תלויה רגשית ונפשית בו ובמניפולציות שלו הוא יתחיל לחפש אותך, להצטרך אותך. ורק אז יהיה מקום לבנייה זוגית.

תודה לכולכם.נשואה מאושרת.

בת 30 - לצערי הרב אין. לו היה בן אדם כזה או מורה דרך מניחה שהיה יותר קל, אבל אביו לא בן אדם כזה, ולו בעצמו בעיני יש דפוס כזה בזוגיות. וגם אצל רב שהוא מאוד מעריך הוא פתאום מתנהג בצורה אחרת ומפנה את כל האשמה עליי. משהו שלא ראיתי כמותו. פתאום אלפי דברים שמעולם לא דיבר עליהם, פתאום אני נשמעת כמו אישה מזעזעת (וזה ממש לא כמו שהוא מצייר כן?).

 

אני מודעת לכוחות שלי, עברתי דברים לא קלים, ושהכרתי אותו חשבתי שזהו, מצאתי את שאהבה נפשי. 

 

בנוגע לשיתוף וכו', אין לי כל כך את מי, אף אחד לא רואה ולא יודע, רק אמא שלי שמה לב למצב רוח שלי בד"כ, גם משתדלת כמה שפחות לשתף כמובן. רק שאני על קצה הקריסה אני משתפת בכלליות.

 

הודיה - מוזמנת לפנות באישי.

 

יוניס - 

זה בערך הלך הרוח בחצי שנה האחרונה בבית.

הייתי פעם נשארת כל יום עד 1 בלילה, מנקה, מסדרת, והוא היה מגיע לבית מוזיאון, גם בזמני הנקה, לילות חסרי שינה, גם כי אני אוהבת את זה אבל כי רציתי הערכה. 

וגם אז היו תלונות "כמה את מנקה" "תפסיקי לנקות" "תעבדי על עצמך"

 

אז הנה, עבדתי על עצמי, שחררתי, והבית ממש לא מוזיאון. וסבבה לי, כל עוד אני רגועה נפשית.

ואני באמת לא מוצאת זמן לסדר כמו שהייתי רוצה, כי היום השעות שינה שלי בראש סדר העדיפויות, כשהוא מעיר, ומעיר המון.

אמרתי לו שהפתרון שיגיע מדי פעם שאני ערנית, אחר הצהריים, שאוכל קצת לסדר. לא אחרי ההשכבות וכל היום איתם לבד.

 

לדוגמא כל השבת הוא לא דיבר איתי. כמו שזה נשמע, פרצופים, התעלמויות. ובמוצ"ש שהלך לישון אמרתי לו אתה מוכן להסביר לי אגב למה לא דיברת איתי? "כי לא טוב לי איתך"... אחרי כמה משפטים "הבית לא מסודר". נו באמת...

 

יפית - חשבתי על זה, אולי באמת אלך לטיפול לחזק את עצמי מולו. באיזשהוא מקום אני גם מפחדת שהטיפול ירחיק אותי עוד יותר ממנו...

 

ניקיתוש - אם תסתכלי בהודעות שלי אחורה תראי עוד דיונים כאלה. 

ובדרך כלל בסופם הייתי נותנת לו לקרוא, כדי להראות לו שהוא לא בסדר. זה הדבר המרכזי - הוא תמיד בסדר, תמיד אני האשמה והלא בסדר.

הוא לא יודע איך להתנהג בזוגיות, איך להתנהג לאישה, ומה מצופה בכללי בשגרת חיים או בנתינה של זוג.

 

לא מפחדת ממנו, מפחדת מהעתיד שלא צפיתי לעצמי....

אני אכתוב משהו בהדגשהיוניס

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

לגמרי, נגעת בנקודה...נשואה מאושרת.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

אויהעני ממעש
בשליפה וללא לקרוא הכל
אכן, לפעמים הזמן מאוד עמוס, וצריך לדחות דברים ושיחות מסויימים. ודברים דחופים לנהל בצמצום.
אבל
צריך לצאת מהפלונטר. ושיהיה לו 'טוב איתך'.
איך?
לא יודע.. צריך לצאת מהקופסא ולחפש מה קורה.. מעל ומתחת פני השטח

בהצלחה
עצוב לשמוע אבל יש מה לעשותLe Petit Prince
אני מקווה שכשבעלך יסיים את הלימודים ויעבוד בשעות נורמאליות המצב ישתפר. אני לא מצדיק אותו אבל אני מניח שהוא נמצא בלחץ ולכן עצבני ולא פנוי רגשית לזוגיות.

אולי כדאי לנסות לקבוע עם חברות 3-4 פעמים בשבוע לצאת להליכה, או לבלות בבית. זה מאוד עוזר כשיש חברות מעבר לזוגיות. תוכלי מצד אד לפרוק מתח עם חברות ולקבל חיזוקים ומצד שני להנות מחברות טובה ומקרבה נפשית.

אני לא מציע נהל מלחמות אגו בבית אבל עם זה לעמוד על שלך ולדרוש יחס הוגן.

אל תתביישי וגם אם אחרים שומעים תעירי לו במידה ופגע בך בנוכחותם. יתכן שהבושה מזה שאחרים שומעים שהוא מתנהג לא יפה קצת תרגיע אותו.

אני מבין שיש ילדים ואני חושב שגם חיזוק הקשר עם הילדים יכול להועיל, האהבה שתקבלי מהם חזרה מרפאת הרבה מכאובים.

מאחל לך רק טוב.

שלום לךנשואה מאושרת.

אין ספק שזה עמוס. אבל אתה מסכים איתי שחיינו הם לא סביב כסף ולימודים. זאת לא מטרתנו.

 

בקשר לעבודה - מאז ומתמיד עבד בעבודות כאלה, עם כל עבודה קיוויתי שיתעסק פחות, ויהיה יותר עסוק בבית. 

מרגיש כאילו גם אם יהיה מובטל או מנקה רחובות יתעסק בעבודה.

 

אני לא יכולה להפגש 3-4 פעמים בשבוע, בקושי פעם אחת, הוא כל הזמן משנה את הלוז שלו, לפעמים אפילו לא אומר לי, יצא לי הרבה פעמים לקבוע דברים ולבטל, כי הוא שינה את הפגישות או משהו כזה.

זה לא ריאלי. הלוואי.

 

הייתה תקופה שהערתי לו, נורא פגע בו, רק החמיר את המצב, כמובן שברמיזות וכו'.

בדרך כלל שהוא עם אנשים אחרים (אצל ההורים שלו או שלי) הוא לא שם לב לילדים או מה איתם,ואני במרדף... הוא כאילו מסיר אחריות. לפעמים זה שהוא מדבר איתו שם לב והוא בעצמו לא שם.

 

לגמרי, הילדים שלנו מדהימים ונותנים ומחזירים המון אהבה. זה חלק מהכאב, לא חשבתי שיווצר מצב שאני יכולה לפגוע בהם, בינתיים הקשר הזה רק פוגע בעקיפין ולא בכוונה בהם.

 

תוכלי לנסות להפגש עם חברות בבית?Le Petit Prince
אולי פעם בשבוע לצאת ועוד פעמיים לקבוע עם חברות בבית שלך? זה ממש פיקוח נפש... אני נלחם על המפגשים עם חברים שלי ולפעמים אפילו בטלפון אם אין ברירה.

כואב לשמוע על הילדים, אבל זה ישתפר ככל שהחיים שלך ישתפרו.
אפשרי... יותר בקטע של לצאת מהבית אם כבר.נשואה מאושרת.

אבל גם תופס.

 

למרות שהרבה פעמים הוא לומד בבית ואני לא רוצה להפריע...

 

תיאור קשה כל כךרוצה להיות טוב!

וכואב לחשוב שיש אדם שסובל כל כך ועוד מבלי לשתף ולפרוק.

אני לא מבין גדול אבל יש לי 2 כיוונים:

1. לא שייך להסביר לאדם שעסוק בלהוכיח את חפותו ושהוא "בסדר" בצורה לוגית שהנה תראה את השרשור ותיווכח שאתה לא בסדר  לעניות דעתי, הוא אומר שהוא "בסדר" רק בגלל שהוא ממש אבל ממש מרגיש לא בסדר...

וכל ניסיון לנפץ את הדמיון יקבל ביקורת.

לכן אם את אדם עם אינטליגנציה רגשית תצרי מניפולציה הפוכה- תשלחי לו הודעה שיש לך עניין חשוב ורציני לדבר איתו ואת קובעת נניח להיות בשעה 9 בערב, ובשיחה הזו את אומרת לו שאת רואה כמה הוא מסור לבית וכמה הוא טורח סביב הפרנסה של הבית וזה לא מובן מאיליו (יש הרבה גברים דפוקים שמבלים במיטה + אינטרנט כל היום!)  ושאת שמה לב לעוד כמה נקודות טובות אצלו ושהיה חשוב לך להגיד לו אותם וכו' ברוח הזו,

כעת אחת מהשניים אם תראי שיש בו משהו שמתרכך והוא טוען זה לא בדיוק אני לא תמיד מבין אותך ולא מדבר ומעצבן אותך וכו' אז הכל בסדר והוא כנראה כפי שנכתב בתקופה לחוצה ולא פנוי רגשית.

אבל אם הוא ימשיך לתקוף ולהאשים גם לאחר שתראי לו בצורה ענינית ( לא להתחנף! ( הוא צריך להבין שאת כבר אובייקטיבית קצת ולא ממש בכיס שלו) עניני ואפילו קצת טכני קצת...) אז הכיוון השני יותר מתאים אולי

2. הוא כנראה צעיר והתחתן בשידוך או משהו כזה ונפתחו לו העיניים בלימודים או בעבודה והוא רואה עוד סגנונות וזה מדבר איליו

זה נורא וזה אסור אבל זו המציאות, 

הדרך לעניות דעתי לעזור לו להתעורר על עצמו הוא שיבין מה הוא הולך להפסיד ולעשות את אותה שיחה עם אותה דרמה (בקטנה...) ולומר- "אני שמה לב שאתה לא פנוי אליי וייתכן שאתה פנוי לאחרות מה שנותן לך את האומץ לבקר אותי שוב ושוב ושוב , אז אני רוצה להודיע לך שאם אתה נאמן לזוגיות שלנו אני מוכנה להמתין לסיום הלימודים ולאחריהם משמרות עבודה מסודרות כשאתה בבית איתי ועם הילדים כל אחה"צ וערב 

אבל אם אתה לא נאמן לזוגיות ואני שומרת על הפרטיות שלך אך מצד שני שומרת גם על שלי אז או שתפנה לטיפול /רב/ שיעדכן אותי שאתה בסדר או שהחיים שלך בבית יהפכו לחובות ללא זכויות- אתה תביא שכר לבית אבל את בגדיך תכבס בעצמך , אוכל תקנה בחוץ ואת המיטה שלך תסדר לבד וכו' וכו'.

 

אין בכוונתי לשלול צדדי התנהגויות אחרות אך ממה שכתבת ועל פי הראייה הקטנה שלי נראה שהוא מרגיש שאת עמוק בכיס שלו וצריך לערוך שיחת תיאום ציפיות.

לדעתי- אין גבר שלא יתאפס על עצמו אחרי אחת מ2 האופציות .

 

ברמה האישית- אני מחזיק לך אצבעות ותקפידי לשמוע מאנשים כמה את טובה ואת תתני לו לערער את הטוב שבך

את טובה ואמא טובה- נקודה!! מי שחושב אחרת גם אם הוא הכי קרוב בעולם צריך מטלית לניקוי משקפיים.

 

בהצלחה! 

וואו... חיבוק ענק יקרה....סוסה אדומה
בלת"ק, לדעתי כדאי לך ללכת לטיפול שיעזור לך.
מה שקורה לך בחיים זה בגלל שבאי מודע שלך את מאפשרת שיקרה. (זה נשמע אולי כמו האשמה, אבל בטיפול ילמדו אותך איך יש לך מה לעשות בשביל לא להיות הקורבן הזה).
בטיפול אולי יתנו לך גם כלים לגבולות שאת מציבה לעצמך.
מה את מסוגלת להכיל, מה מותר לו להגיד לך ומה לא.
ובעיקר ילמדו אותך שאת חיה בזכות עצמך ואת לא תלויה בו כדי להיות מאושרת, ברמה שבמקום להרגיש חסרת אונים, תהי מסוגלת להגיד לעצמך שהיחס הזה לא מתאים לך, ותצליחי לשקול באמת בקור רוח אם את רוצה להמשיך או להפסיק איתו.

עם זאת, אני אגיד לך את האמת.
ניסיתי למצוא בהודעה שלך משהו שיתן לי סיבה להגיד לך להתאמץ.
ואין לי.
את עוברת דברים קשים באמת...
את חווה אלימות רגשית, ואת לבד שם, עם כל העומס של החיים... ואת בסוג של כלא שלא מאפשר לך גם להתפתח ולהתקדם בעצמך.
ואת לא מקבלת יחס בסיסי בין גבר לאישה.
והבעיה הגדולה יותר, היא שעושה רושם שאת מפחדת מאוד מהאופציה הזאת של פירוק הקשר.

אני לא יועצת נישואים, ואני לא אומרת לך מה לעשות, אבל כל עוד את מפחדת מהאופציה הזאת, את מוותרת על עצמך ועל דברים שהם עקרוניים לך כביכול כדי לשמור על הקשר ועל המקום שלך בלב שלו, אבל זה לא עובד ככה.

תעבדי על זה.
תחליטי שיש גבול למה שאת מסוגלת להכיל.
ותחליטי שיש דברים גרועים יותר מגרושין...
והם גירושין בתוך הבית.

אל תתחנני למקום בלב שלו. הגיע הזמן, שאם כבר (לא עושה רושם שזה הולך לקרות), הוא יתחנן למקום אצלך.

לפני שאת עושה צעד, תתחילי לדרוש את מה שמגיע לך.
בכל דרך.
ואם יגיד לך שלא יכול, תגידי שגם את לא יכולה ושאת משאירה את הילדים אצל השכנים או אצל אמא שלו.
הדבר הכי גרוע שיקרה, שהוא יבקש להתגרש.
אבל מי אמר שזה הדבר הכי גרוע בעולם?
אם הייתי מרגישה שאת מסוגלת, הייתי אומרת לך ליזום את זה בעצמך.
אבל לפני כן, אני חושבת שאת צריכה לקום על הרגליים שלך, לטפח את עצמך כדמות חזקה שלא זקוקה לאהבה שלו.
הוא לא אוהב אותך, ולא באשמתך!!! ואת לא צריכה אותו באמת.

אם הוא לא צריך אותך, ו"את לא עושה לו טוב", ואת לא בלב שלו.

תשאלי את עצמך. למה את איתו?

ותשאלי את עצמך. ככה את רוצה להמשיך עד סוף חייך?

הייתי אומרת לך ללכת איתו לטיפול, אבל לא נשמע שיש עם מי. אם אני טועה, אז תנסי את האופציה הזאת.

לא יודעת מה לומר לך.
חיבוק גדול.
את לא אשמה בכלום.
תהי חזקה.
תדרשי את מה שמגיע לך.
ותעשי צעדים נכונים.
אם הוא לא אוהב אותך, תאהבי את עצמך לפחות, ותדאגי לעצמך.
חיים יש רק פעם אחת.
ואם אין את לך, אין לך.
חיזקי ואימצי.
❤
תודה... ריגשתנשואה מאושרת.

מדויק מה שכתבת.

 

מרגישה שאני צריכה טיפול לעצמי רק בגלל המקום שהקשר ביננו הביא אותי אליו. 

אני פשוט מנסה לשים את הנקודה מתי זה התחיל, שהתרחקתי, שהשתנתי, וזה תמיד סביב החתונה איתו.

אני לא עצמי.

 

בנוגע לטיפול - היינו, בכלל לא עזר לדעתי.
גם כי לדעתי השיטה שבה עבדו איתנו לא הייתה טובה לנקודה שהגענו אליה, וגם כי שוב... "אני עמוס אני לא יכול" ובמקום פגישה פעם בשבוע, זה הפך לפעם בחודש. ואז הייתה בעיה של "כסף" - אז למה אתה עובד נונסטופ אם אפילו לטיפול זוגי אין לך?

 

את פשוט צודקת. ואין לי כוח להתעסק בזה לעומק.

בא לי פשוט שילך עם עצמו לשבוע שבועיים ויעזוב אותי בשקט. 

אני יותר מסודרת וטוב לי לבד עם עצמי, מרגישה שהוא רק מפריע בבית.

הי אישה יקרהאמא וגם
האם ניסיתם ללכת לטיפול זוגי?
לי נשמע שאתם מדברים בשפות שונות לגמרי..
הי יקרהטל ואור
עבר עריכה על ידי טל ואור בתאריך י' בניסן תשע"ט 14:57
את מתארת מצב קשה כל כך. את חיה עם האיש שלך ומצפה ממנו לחום, לאהבה, לרגש, לתמיכה, להתחשבות.
ולא זוכה להם.
את משקיעה את כל כולך בלקבל את הערכתו. עובדת בלי סוף, בוכה שעות כדי לשדר לו את הצורך שלך באהבתו, דואגת, נלחמת, מקיזה דם.

אני מרגישה יקרה שאת בנה את עולמך סביבו, ומציעה לך להפנות את הזרקור שלך פנימה.

במקום *להיות תלויה* בהערכתו, ללמוד להעריך את עצמך.
לתת לעצמך אהבה ואמפתיה. לדאוג לצרכי עצמך, לישון בלילה, לנוח כשאת עייפה.
ובעיקר להאמין ולדעת שאת אישה ראויה. וחשובה.
שאת מדהימה ועושה טוב.

לי נשמע שאת זקוקה ראשית כל לטיפול אישי. שברגע שתלמדי לכבד את עצמך, לאהוב ולהעריך את עצמך,
ילמדו לעשות זאת גם סביבך.

בינתיים נשמע שככל שאת מפתחת תלות בו או מתחננת לקבל ממנו פיסות הערכה ואמפטיה הוא רק מתרחק.
זה פוגע, משפיל ומעליב.
יתכן שהמבנה הנפשי שלו הוא כזה שזה מעיק ומרחיק אותו, ולכן ככל שאת משתמשת בדרכים האלה לקבל אהבה, את מקבלת את ההיפך וזה גלגל חוזר.
וזה כואב.

יקרה.
הניחי לו לעת עתה.
טפלי בעצמך.
תעריכי את עצמך.
תתחזקי.

ואז תבחני את המצב הזוגי שוב.
אבל לפי הניק זה לא היה ככה בהתחלהסודית
1. את לא צריכה לפרסם מה קרה.
2. לכתוב ולהראות לו מה ענו רק לצד שלך, זה רק מזמין עוד מריבה.
שתצליחו להתגבר יחד על מה שהיה (או לא היה)
תנסי שניה משהו.יהלומ
תגיבי להודעה בתור בעלך.
כשאת לא כועסת, אחרת זה לא יעבוד.
תנסי שניה להיות במקומו, אם אני הייתי (בתור חבר שלו) אומר לו את הדברים האלו, מה הוא היה מגיב לי?
ואחרי שאני רואה את התגובה של הבעל אני מבין שלא סתם צדקתייהלומ
כתבתי הכי מדוייק בעולם.
עכשיו תגיד לגבר, להגיב בתור אישתו סוסה אדומה
שניהם צודקים, ושניהם צריכים לעבוד. כמו כולנו.
טיפול זוגי עשוי לעזור, אבל שניהם צריכים להיות נוכחים בו.
במקרה הזה אין צורך.יהלומ
שניהם הגיבו והצדדים ברורים
דווקא ישסוסה אדומה
העניין הוא לא שאנחנו נשמע את הטיעונים של שניהם, אלא שכל אחד מהם ידע באמת לראות את נקודת המבט של בן הזוג שלו ויצליח לבטא את זה.
זה כלי טיפולי אפקטיבי מאוד לפי מה ששמעתי...
לא הבנת.יהלומ
מבחינתי - בשביל להגיב למקרה, בטח מורכב שכזה, אני חייב להבין את הצד השני
מאחר ואין דרך להביא את תגובת הצד השני(מקרה זה הוא נדיר בהחלט) אני רוצה שהכותבת תביא את הצד של בעלה(כמובן שזה לא כמו שהוא מביא אותו)
ככלי טיפולי - אמת, זה אחד הדברים היעילים ביותר בטיפול זוגי. אבל הפורום אינו המסגרת המטפלת.
הבנתי מצויין.סוסה אדומה
ניסיתי להגיד שגם עכשיו, אחרי שהאיש שלה הגיב, אתה לא באמת יודע מה קורה שם.
הדבר היחיד שאתה יודע, זה מה כל אחד טוען.

הפורום הוא לא רב, ולא מטפל, אבל מטבע הדברים, נשמעים פה הלכות וגם כלים טיפוליים וכו'.
הם בינהם יכולים להשתמש בכלים האלה.
אין צורך להוסיף ולזרות מלח על פצעים מדממיםנסיון נוסף
והפורום הוא לא תחליף ואפילו לא "מתקרב" לאיש מקצועי בתחום הנפש שהוא תחום רחב וקשה למי שמבין ויודע.
אף אחד לא התכוון לומר שזה תחליף.סוסה אדומה
הגבתי לו, כי הוא מראש רצה לשמוע את שני הצדדים לטענתו.
בשביל מה?
הרי הוא לא יכול באמת לטפל בהם.
(גם ייעוץ בנושא הזה ובמיוחד בסדר גודל כזה, הוא לא בדיוק לפורום... ונראה שהרוב הציעו שילכו לטיפול)

ואחרי שהאיש שלה כתב כאן את הצד שלו, הרבה אנשים (ואני מבינהם) התנצלו, כי הבינו שלא קיבלו את התמונה הכוללת ומיהרו לייעץ או לשפוט.

ויהלומ כתב שהוא דייק,
דיוק אמיתי זה לומר את זה לשני הצדדים.
מה יש לאישתו לומר על מה שהוא כתב?
אומנם הוא אמר את המילה האחרונה, והיא נשמעת מפציצה ביותר.
אבל גם עכשיו, אין לדעת...
היי מתוקה, כתבת שאת צריכה אווירשוקולד פרה.
ובהמשך כתבת בתגובה לסוסה אדומה שאת רוצה שהוא פשוט יניח לך.
נשמע שיש הרבה מתח הזוגיות הזו.
את מתארת הרבה ביקורת, האשמה, מילים שקשה לשאת.
קצת קשה לי להבין איך בעל אומר לאשתו לא טוב לי איתך...
האם אמרת לו משהו דומה?
האם ברגעי משבר את "יורדת נמוך" או שאת שומרת על שיח מכבד?
זה גם חשוב כדי לדעת..
יש ביניכם איזושהי אינטימיות זוגית? האם שם את מרגישה אהובה, מחוזרת?

נשמע שהאיש שלך התרגל לשלוף חרבות דוקרות אפילו על דברים של מה בכך.
זה לא טבעי שמתלוננת קטנה הוא ישלוף משפט כל כך מכאיב כמו "לא טוב לי איתך". זו חרב חדה ונשמע שהוא רגיל בה.

אני מאוד מבינה את המלחמה שלך.
את לא רוצה לחיות לבד בתוך הזוגיות. לא סתם אמרו "טוב פת חריגה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב".
את לא רוצה לוותר על האהבה ממנו. אחרת מה כל זה שווה?
זה הבסיס...

את צריכה אוויר עכשיו, כמו שכתבת.
אוויר לנפש. אוויר דחוף.
יכולה להגיד לך מה לי עוזר לקהל אוויר.
עיסוי.
או טיפול רפלקסולוגי.
או טיפול אחר במגע.
כל דבר שהוא לא רק מילים, אלא גם חום אנושי.
לפעמים זה כל כך מרפא את הכאב בלב...

וכמובן גם טיפול בשבילך.

תעשי לי טובה, שתפי את אמא שלך. או את דודתך הקרובה.
משפחה זה כח. ואם בעלך מחליש אותך, הם יהיו שם לרפד את הפצע. תעזרי בהם. בבקשה.

ודברים עם ה', כמובן.
ספרי לו על הפחד מלהישאר כלואה במצב הזה,
ועל הפחד מגירושין בצד השני.

אני התחתנתי עם גרוש + ילדים. כרווקה.
יש חיים אחרי. יש תקווה לבניין אחרי החורבן.

אבל זה כבר סיפור אחר.

רק להגיד לך שגם החושך הכי נורא (-גרושין) זה לא באמת סוף העולם.

הרבה הצלחה וחיזוקים!!
אם את רוצה תמיכה אני פה באישי. בשמחה!


כל מי שהגיב-חשוב לקרוא, זה הבעלנשואה מאושרת.

אהלן...

אומנם כתבתי הבעל, אבל כנראה הסטטוס הנכון יותר הוא גרושה לעתיד, וחלק קטן בזכות הפורום הזה.

יש כאן אנשים שכתבו בחכמה ושיקול דעת, ויש כאלו שכבר חרצו את דיני, והחליטו מי אני בלי לשמוע אותי, בלי לברר כלום.

אותם אנשים צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם, ולדעת שהם כנראה חלק מהגרושים האלו.

אני לא רואה כאן כמקום הנכון לשתף אותכם במהלך החיים שלנו, אבל בכדי שתלמדו לעתיד אני אכתוב כאן ממש בקצרה את הצד שלי.

מאז החתונה ועוד לפני, חוויתי מניפולציות לא פוסקות, אני תמיד הקפדתי לשמוע, להקשיב, להכיל, גפ כשהייתי פגוע עד עמקי נשמתי.

שמעתי את המשפטים- בוא נתגרש\ את לא יודע להיות בעל\ תראה את...איך הוא מתנהג, תיהיה כמוהו/ אני לא מרגישה אליך כבר אהבה וכן

במשך 4 שנים שמעתי, והכלתי, ותמיד אמרתי לה, זה שלב בזוגיות, נעבור אותו וכו.

עברתי 3 עבודות בשבילה, כי כל פעם היא אמרה שלא טוב לה עם השעות של העבודה, וכל עבודה שלקחתי התייעצתי איתה לפני, וחלטנו יחד.

 כל ילד, לאחר שהיא הפסיקה להניק (בערך 6 חודשים מלידה), הייתי לוקח על עצמי את הקימה בלילה, נותן לה לישון 8 שעות, כשאני ישן 5 שעות וקם 3 פעמים- ועשיתי את זה באהבה.

הייתי משתדל להפתיע, לעשות דברים, לקנות לה משהו פעם בחודש- ולמרות הכול הייתי שומע תמיד כמה אני לא בסדר, וכמה היא לא מרגישה אותי, וכמה אני לא זורם, וכמה אני לא בעל טוב.

היא דברה אלי מס לא מבוטל של פעמים בצורה פוגענית ליד המשפחה שלה, (הם בעצמם היו מעירים לה) ואח"כ הייתה מבקשת סליחה, אבל זה פוגע.

היא שיתפה את אמא שלה על דברים שאנו עוברים, ואפילו ישבתי עם אמא שלה על קפה לדבר על זה.

אבל אצלי, שאני כ"כ נזהר שלא תפגע ליד המשפחה שלי, שהמשפחה שלי באמת קבלה אותה באהבה, שאמא שלי אומרת לי שחסר לה הקשר עם אשתי- היא כל הזמן מדברת כמה היא פגועה מהם, כמה המשפחה שלי לא מכבדת אותנו וכו.

לאחר 4 שנים שאני מקבל ביקורת לא פוסקת, התחלתי להישבר, התחלתי להחזיר לה במילים שהיא מדברת אלי- אבל באמת התכוונתי לכך, עשיתי את זה לא בשביל לפגוע, לא להעליב.

אני לומד פסיכולוגיה, ולא קשה לפספס שיש לה OCD- ואמרתי לה לטפל בזה בשבילנו- למה? כי כל מי שאמר כאן שתפסיק לעשות לי כביסה, או לטפל בבית, אל דאגה, אני עושה כביסות לכולם, כלים, מסדר את הבית, מוריד זבל, ומכין אוכל וכו. היא לא עושה כלום, כשהיא עושה, היא מנקה אבק ממקומות הזויים!

אז החלוקה בבית היא- אני לומד, עובד במשרה ורבע, עושה כביסות, כלים, אוכל, מוריד זבל, מסדר את הבית, עם הילדים פעמים שלוש בשבוע אחרי המעון

היא- עובדת, מנקה אבק, ושומרת על הילדים כשאני בעבודה או לומד.

אתם מבינים מה זה לחיות בלי פרטנר? שאתה מתחנן שיעזרו לך עם המטלות בבית, כי אתה עם מלא משימות בעבודה בראש (אני ב2 תפקידי ניהול), אתה בלימודים, ואתה יודע שאם לא תכניס כביסה, לילדים לא יהיה מה ללבוש-אז ב11 בלילה לפעמים כשאני חוזר עייף- אני יושב לרסס מסיר כתמים על הבגדים של הילדים, או מגיע לעשות כלים בכיור מלא כלים, או זורק לפח כוסות חד פעמי שזרוקות בבית, ומחזיר את הבגדים שאישתי הורידה לעצמה וזרה על הריצפה בסלון.

בנוסף לכל זה אני מקבל ביקורת שאני לא משיקיע בזוגיות, אז מה אני עושה? מפנה זמן לזוגיות ונכשל במבחנים אחד אחרי השני, אבל אין הערכה לזה.

אני באמת לא כועס על אף אחד, ובטח שלא על אישתי- פשוט פגוע, ויותר לא מוכן לחיות כך.

כתבתי את הפוסט הזה ללא אישור של אישתי, דרך השם משתמש שלה (כי לי אין) מסיבה אחת- תפיסיקו לשפוט אנשים בלי לשמוע אותם- אפשר להכיל ולהבין גם בלי לשפוט.

אני באמת סולח לכל מי ששפט אותי, אבל שתדעו שאם תמשיכו לשפוט, אולי תביאו לגרושים של אדם שלא יסלח לכם, ןאז גם הקב"ה לא יסלח לכם

מבקש סליחה מעומק הלביוניס


תראה אנו כאן האנשים בפורוםיוניס

לא מכירים אף אחד. שיש שאלה אז אנחנו כותבים תשובה.............

 

אבל אתה צודק שצריך להזהר ולהכיר לעומק לפני ששופטים

 

אבל נשמע שיש כאן בני זוג שצריכים דחוף להתאפס על עצמם לפני שיהיה יותר מאוחר

אני בשוק. אין לי מיליםיפית8

אני המומה לראות איך הדברים נשמעים כל כך אחרת משני הצדדים

איך היא למשל אומרת "הייתי פעם נשארת כל יום עד 1 בלילה, מנקה, מסדרת, והוא היה מגיע לבית מוזיאון" והוא אומר "עושה כביסות, כלים, אוכל, מוריד זבל, מסדר את הבית.. היא - מנקה אבק"

 

אני מאד מאד מצטערת, אין ספק שעוררת אותי לחשוב כמה פעמים לפני שאני מגיבה בשרשורים שונים כששומעים רק צד אחד

 

נשמע שיש לכם קצרים קשים בתקשורת, טיפול זוגי ניסיתם פעם??

תגובה לבעלשוקולד פרה.

 

תראה,

קודם כל הכוח של הפורום הוא בעיקר בשמיעה של צד אחד.

וכשאשתך הביעה כאן את מצוקתה- זה היה נשמע אמתי וכנה, ממש כמו הכנות שנשמעת מדבריך עכשיו.

אני עדיין חושבת שיש אמת גם בדבריה שלה. מה שאתה כותב שכביכול רק היא אשמה- מקביל למה שהיא כותבת עליך, שרק אתה אשם. זה לא הגיוני ששניכם לא אשמים בכלל במצב הזה.

 

אתה אומר שהגעת למצב של "גרושה לעתיד". אתה מתאר לקיחת אחריות ברמה מאוד גבוהה בנישואים.

מצד שני גם אתה וגם היא מגמדים את הפעולות של האחר.

בשבילך היא רק "שומרת על הילדים" בשעות שאתה בעבודה,

ובשבילה אתה רק "עובד בעבודות מעצבנות בשעות הזויות."

 

מעניין ששניכם מרגישים שאין פרטנר.

גם היא מרגישה שאתה לא שם בשבילה, וגם אתה כועס שהכל נופל עליך.

(אגב, גם היא מרגישה שהכל נופל עליה...)

 

אשתך קצת התייחסה לטיפול הזוגי שעברתם, אבל אתה לא התייחסת בכלל לאופציה של טיפול. למה? 

מה אתה רואה כפתרון חוץ מלשמור את הכעס בפנים ולהתפוצץ מידי שבוע?

 

נשמע ששניכם מרגישים קורבן במערכת הנישואים הזאת.

היא מרגישה לא מחוזרת, לא מוערכת, לא אהודה,

היא אומרת שהיא בוכה לידך ואתה קר אליה,

שלא התקרבת לנחם אותה ולא אמרת לה מילים חמות בזמן שהיא היתה כ"כ צריכה אותך (הפלה, לידה וכו'),

ומצד שני,

גם אתה מרגיש לא מוערך, לא מסופק, ואחד שרק תובעים ממנו.

 

עוד נקודה- היא אומרת שאתה ביקורתי אליה. האם זה נכון?

כבר אבחנת אותה עם אוסידי... האם התייצבת כבעל תומך ורגיש לאור ה"בעיה" שאובחנה, או שעמדת מנגד וציווית על עליה לטפל בעצמה?

היא גם צריכה לשאול את עצמה מתי בפעם האחרונה היא שמה לך איזה פתק קטן או אמרה לך במילים אוהבות עד כמה אתה  ראוי להערכה.

היא גם לא ניצבת לידך אלא עומדת מהצד השני של המתרס ורק מחכה שתפעל יותר.

 

חבל לכם לפרק את הבית.

כאחת שהתחתנה עם גרוש, אני יכולה להגיד שבעלי כל הזמן אומר-

לא לפרק את הבית! עשו הכל כדי לא להגיע לשם.

ותאמין לי שהיתה לו ממש, אבל ממש אישה מהסרטים..

כמה שהילדים שלכם כואבים את המתח ביניכם עכשיו,

אתם עלולים לגרום להם למשבר חמור עוד יותר. חשבו עליהם לפניכם, עשו הכל כדי לא להגיע למצב של שני בתים וחוסר יציבות אחת.

 

יש עם מה לעבוד!

שניכם נשמעים אנשים אינטיליגנטים, עם מודעות רגשית, 

אתם לא אטומים, אתם כואבים!

והכאב מצטבר מהר מאוד לכעס ולשנאה.

שניכם על עצים, מחכים שיבוא השני ויתחנן על נפשו שירד האחר.

וכנראה ששניכם מפחדים להודות בחלק שלכם במתח הנוראי הזה שבין כותלי הקירות בבתיכם. (אגב, הקירות סופגים הכל והבית כולו הופך להיות מקום שלילי. גם הוא הבית הכי יפה בעולם).

שניכם אחראים לאווירה שנוצרה בבית, 

שניכם בטוחים שלו רק היה השני מעריך יותר\מפרגן יותר\נינוח יותר - או אז הכל היה משתנה.

 

לכן לעבוד על מידת ההערכה לזולת ועין טובה.

לא נשמע שכסף פה זה מה שחסר..

תכניסו אווירה טובה לבית, ולו רק בשביל ילדיכם!

תאמינו לי שהם מעדיפים אבא ואמא שלא מתכסחים, מאשר את הדנונה או את הפנקייק...

תנסו בקטן,

רק פחות לבקר,

פחות להעיר,

פחות ליצור את המתח.

להתגבר על הכעס! לא לענות מיד.

 

ויותר...

יותר לענות בלשון רכה ולא עוקצנית ומושחזת.

יותר לבסס את ההבנה שבית מתוקתק מלא מתח וריב שווה פחות (הרבה פחות!!) מבית מכוער שיש בו צחוק ומילה טובה.

יותר להיעזר באנשים שהצליחו להתמודד עם לחצי היום-יום ולא איבדו את הזוגיות שלהם בינתיים.

יותר לנסות להשחיל "תודה", "בבקשה". בהמשך תבוא גם "סליחה..."

 

לקבוע תור לטיפול זוגי. להתחייב אליו. לא להרפות ממנו.

שווה לכם להילחם על הבית!

במיוחד לך, הבעל.

אתה באמת רוצה שכל המשכורת שלך מהמשרה ורבע ילכו למזונות??

חשוב על כך.

מערכת המשפט ובתי הדין יכולים לחייב אב גרוש שמרוויח 5000 ש"ח בחודש- ב-3000 ש"ח מזונות! עוד לפני מחציות.

אתה עלול להפסיד גם את הילדים וגם את הכסף. בוודאי את הבית.

ואף אחד כבר לא ישאל אותך האם ניסית מספיק להציל את הנישואים, כי כבר לא תעניין אף אחד, חוץ ממשפחתך הקרובה.

 

תעשו טובה ותתקשרו במועד הקרוב ביותר האפשרי ליועץ זוגי או מטפל זוגי.

ותוך כדי תשתדלו לא לדרוך אחד על פצעי השני.

זה קשה, נכון! הכעס מפעפע והתחושה היא שרק השני אשם.

אבל להתגרש זה סבל שכדאי-כדאי-כדאי לעשות הכל כדי להימנע ממנו.

 

תשאלו את בעלי, שאע"פ שהוא נשוי היום באושר איתי ( בתקווה...) הכאב על המרחק מהילדים תמיד מלווה. זה כאב שאין לו מילים, הוא פשוט חלק מהחוויה היום-יומית.

והילדים שלו עוד גרים מרחק של 5 דקות נסיעה.

 

אל תעשו את זה. תלכו לטיפול ותתפללו לה' שיעזור לכם להגיע לשליחים הנכונים, שלא תאבדו זמן יקר בחיפוש אחר המטפל המתאים.

 

בהצלחה רבה!

^^ לא קראתי הכלסוסה אדומה
אבל נראה טוב...
אשרייך על ההשקעה.
מכירה מקרוב כל כך כואב! אם היא לא מטופלת בצורה טובהנסיון נוסף
ולוקחת את הכדורים באופן רציף אז אכן לא ניתן לתפקד *בדברים בסיסיים*.
הם נהפכים ליהיות בעל כורחם מניפולטיבים, תובענים, מאשימים את כל העולם בבעיות שלהם , מרגישים קורבן. ומי שלא מכיר את התמונה מקרוב נוטה להאמין להם, כי משדרים אמינות באופן מפליא.
במקרה של הזוג קרוב משפחה, הבעל הוא האמא האבא, והאישה היא יותר מעשרה ילדים כהגדרת הבעל .
מקווה ומתפללת למענך ולמען הילדים שה' יציל אתכם ויוציא אתכם מאפילה לאורה.
מה שאפשר ללמוד מזהסוסה אדומה
זה כמה חייבים לשמוע את שני הצדדים...

ואני אוסיף, האמת שלא רק לשמוע, אלא לראות ממש.

הגבתי למה שהיא תיארה בהנחה שזאת האמת לפחות מהצד שלה, אבל עדיין מתנצלת אם גרמתי לטעויות.

בכל מצב, נראה ששניכם צריכים ללכת לטיפול בשביל להסתדר בינכם...
חבל להישאר כך. לכו לטפל. תעשו כל מה שאפשרכלה נאה
נשמע בעל שמסור לבית ולילדים
אולי אם תפחיתי ממנו קצת עבודה בבית הוא יהיה יותר פנוי בשבילך. וגם לא ירגיש מנוצל
תעריכי את מה שכן. נשמע שמשתדל ועושה הרבה.
כלים כביסה לבשל.. בעלי לא נוגע בכל זה

מאמינה שעם טיפול נכון אתם תצליחו!
סליחה מעומק הלב!רוצה להיות טוב!

אחי היקר

סליחה !!!

שה' ינחה אותך בעצה טובה

סליחה סליחה סליחה!

חיבוק חם ותומך מרחוק....

 

חג שמח! 

רק לי זה מוזר כל הסיפור הזה?ניקיתוש
עדיין הבעל כותב מהניק של אשתו ודי מתקיף אותה.
ועם כל הכבוד, אנחנו שומעים (קוראים) צד אחד
ומציעים דרכי פעולה.
האחריות נשארת לקורא בלבד!
מציעה לכם ללכת לטיפול והלוואי ותמצאו דרך להבין אחד את השניה ולאהוב כבתחילה!
שוב הבעל- תשובה לניקיתוש והתנצלות מאישתינשואה מאושרת.

לילה טוב

שוב נכנסתי בלי רשות, ובאמת שזה פעם אחרונה שאני נכנס ללא רשות, ונראה לי שבכללי זה פעם אחרונה שאני נכנס לכאן.

היה כאן הרבה תגובות שאני מעריך, אבל לא מעוניין לענות עליהם, אני עושה חשבון נפש עם עצמי כל הזמן. לניקיטה החלטתי לענות, כדי להבהיר את הנקודה שבעיני היא "פיקוח נפש".

כתבת שאחריות על הקורא בלבד- אז ככה, לי ב"ה אין לא אינסטגרם, ולא פייסבוק מסיבה מאוד ברורה, ותזכרי את מה שאני אומר עכשיו, כי זה הבסיס של כל התחושות שלנו.

אדם מרגיש שמח או עצוב בהתאם לחשיבה שלו האם היה יכול להיות יותר טוב או יותר רע, וללא קשר למה שבאמת קורה במציאות, ואסביר בדוגמא- אדם שהיה לו ראיון עבודה חשוב, והגיע לרכב וראה אותו עם פנצ'ר ובגללו איחר לראיון ולא התקבל לעבודה, הוא כנראה יהיה מתוסכל מאוד ממה שקרה לו, אבל אם פתאום הוא ידע שהייתה תאונה והוא היה צריך להיות מעורב בה, ובזכות הפנצ'ר הוא ניצל, הוא יהיה מאושר.

מה השתנה במציאות? כלום! היה פנצ'ר בגלגל!

מה גרם לו להיות עצוב? החשיבה שהיה יכול להיות יותר טוב, והוא היה יכול להתקבל לעבודה שהוא רצה

מה גרם לו אח"כ להיות שמח? החשיבה שהיה יכול להיות יותר גרוע כי הוא היה יכול להיות מעורב בתאונה.

אניסטגרם ופייסבוק תמיד מראים לנו כמה כולם שמחים, כמה לכולם כייף, כמה כולם מטיילים, וזה גורם לנו להיות עצובים, כי אצלנו לא כל היום מטיילים וכו. אבל ברור שהאמת היא לא שם, האמת שכל אחד שמטייל פעם בחצי שנה מעלה תמונה, ואז נראה לנו שרק לנו החיים בזבל.

כשאת מסבירה למישהי שהיה יכול להיות לה יותר טוב על סמך שמיעה של צד אחד, כבר לא משנה מה באמת קורה במציאות, את לוקחת אותה למקום שעכשיו רע לה ואז את גורמת לה או להיות מתוסכלת, או במקרה גרוע יותר, לגרושים.

לגבי אישתי, הייתי נסער אחרי שראיתי את התגובות כאן, והגבתי בצורה לא נכונה.

זה נכון שיש חסרונות באישתי כמו בכל אחד, אבל כגודל החיסרון, גודל ההיתרון. 

יש הרבה דברים מדהימים באישתי, היא אמא מדהימה! היא שואפת תמיד לקדם את הזוגיות שלנו, היא דוגמנית על, ועוד הרבה..

אנחנו בע"ה נעבוד על הזוגיות שלנו, ונגיע רחוק.

בהצלחה לכולם

המון הצלחה וסייעתא דישמייאאם ל2


ייעוץ זוגיחיים שלאחרונה
יכול לשפר פלאים
כשיש מורכבות בחיים ומחפשים לברוח ממנה...משה

שלמישהו יש מורכבות עם נושא מסויים בחיים שלו והוא חושב שאם הוא ישנה את המבט שלו, אז פתאום יקרה קסם והכל יסתדר.

זה לא עובד ככה. אם יש לנו משקפיים שיש עליהן לכלוך אנחנו נראה אותו בכל מקום.

זה קלאסי כשמדובר בבן זוג או בבת זוג. נורא קל להאשים אותם. והרבה פעמים גם יש באמת סיבה אמיתית. כלומר יש לגמרי תכונות שליליות בבן אדם השני שהן אמיתיות לגמרי. וקל מאוד להאשים אותם במה שהם באמת אשמים בו.

אבל הרבה פעמים זה לא באמת עוזר. כלומר אנחנו בחרנו את בת הזוג הספצייפת (נמאס לי לכתוב בן/בת, תתמודדו) בגלל המנגנון שלנו שמשך אותה עם התכונה הזו. סיכוי סביר שאם עכשיו נחליף אותה באחרת (כמו שניסו ביאוש כמה ניקים פה והעלו עליהם את חמת @נגמרו לי השמות), בעצם המצב שלהם לא ישתנה. אותם דפוסים שהפעילו אותם ימשיכו להפעיל אותם גם במקום החדש.

למשל כשיש מורכבות דכאונית, במיוחד בצד הגברי של העולם - זה לא דבר שמושך אישה. לא האישה שאתם נשואים לה (או מנסים לצאת איתה) והאמת שגם לא אחרת.

לרוב זה יגמר בתחושה של הטרדה מצד האישה (אני מדבר על אשתו, "עזוב אותי" וכאלה, וכמובן בגירסא שנכתבה פה בשרשור למטה). לפעמים כן יווצר קשר (תסלחי לי מנהלת, אני מייצג את המציאות, לא את האידיאל שלך). אבל במקרה הזה זה נהיה יותר קשר של אמא-בן. כלומר ה"אמא" מנסה להושיע את ה"בן". זה נחמד. אבל זה לא מקדם לא אותה ולא אותו.

בצד הנשי זה עובד קצת אחרת, אבל גם אז - אם היא מרוקנת אז היא תהיה מרוקנת בכל אינטראקציה ותרגיש מאוכזבת וכועסת. גם עם הבעל וגם עם חברות שפתאום יתרחקו ממנה כי ירגישו לא נעים לידה. אם אין יכולת "לספוג" אנרגיה אז נשארים ריקים ולא משנה כמה הסביבה תנסה להגיד שהכל טוב ובסדר.

יש גירסא איומה ונוראה של אמא פולניה שזה בערך מה שהיא מייצגת. כולם סביבה לא בסדר. כולנו מכירים את זה וכולנו משתדלים להתרחק מהאנרגיה הזו. אגב, זה גם פוגע בה. אנרגטית ורגשית.

זה עדיין לא אומר שאין מה לעשות. יש. יש הרבה. אבל פשוט רציתי לכתוב פה מה לא עובד. בתקווה שמי שזה מכוון אליו ופועל מתוך יאוש ומצוקה באמת יקרא.

אני לא מצליח לפענח את מה שכתבתאריק מהדרום

אני מתמודד עם דכאונות ואיכשהו אין לי מושג על מה אתה מדבר.

אתה מתמודד אבל לא זורק את זה על הסביבהמשה

(ויש הרבה אנשים בעולם שיכולים ללמוד אצלך איך מתפעלים מצבי רוח לא פשוטים בכלל).

למה אתה חושב כךאריק מהדרום

אתה חושב שכשאני מתמודד עם דיכאונות אני מתמודד איתם לבד? ברור שיש השלכות על האנשים סביבי לגבי מצבי הרוח שלי.

מכיוון שאתה מתמודד מולם בגדול הכי טוב שראיתימשה

יש שתי נקודות במה שכתבתנעמי28

הראשונה שאנשים תולים תקוות / אשמה במישהו אחר כי פוחדים להסתכל למציאות בעיניים ולקחת אחריות

ואין אף אחד שיציל אותנו, גם לא בזוגיות אוהבת וטובה.

כמו שרק אנחנו יכולים להוריד את עצמנו במשקל ולחזק את השרירים שלנו, ככה בתחום הנפש אף אחד לא יכול לעזור לנו יותר ממה שאנחנו יכולים לעזור לעצמנו.

אולי לתת נחמה רגעית וקצרה יותר ממה שחושבים, אבל הפיתרון הבלעדי תמיד אצלנו ורק אנחנו יכולים להציל אותנו.

והנקודה השניה שהזדקקות ונואשות כמו למשל בנקודה הראשונה, דוחה את בן / בת בזוג גם כאלה שאוהבים אותך, או יוצרת מערכת זוגית לא בריאה.

בקיצור תטפלו בעצמכם ותפסיקו לחפש תשובות אצל אנשים אחרים, כל הבעיות וכל הפתרונות אצלכם.

אין אישה יותר טובה, חכמה ויפה שתושיע אותך ואין אביר על סוס לבן שיושיע אותך.

נכוןמשהאחרונה

(אבל בחדר כושר אפשר לקחת מאמן כדי לעזור, מצד שני, הוא לא ירים את המשקולות בשבילך).

לגבי אישה חכמה וטובה יותר- אולי יש. אבל כרגע אין לך כלים להתמודד איתה אם היא תופיע. משהו יקרה והיא תלך.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.