ומגיע לך ולילדייך!!! מאחלת לך שדברים ייפתרו לשמחתך!!! יש לכם אולי אפשרות לבלות קצת זמן לבד ולחדש את הקשר?

אני כל כמה זמן אומרת לו שצריך קצת זמן לעצמנו והוא כל הזמן עמוס.

ככה תמיד וככה בכל דבר.

הוא לא עוסק בדברים ברומו של עולם כמובן.

מניפולציות בקשר זוגי הם דבר נפוץ מאוד

ומי שרגיל להתנהל כך קשה לשנות את המצב הזה איתו.

מה כן?  את צריכה להגיד לו בהתחלה אם אתה לא אוהב אותי בבקשה......אבל אין לך גם זכויות

לדוגמה אני לא מנקה טוב? אז תנקה בעצמך! וכן הלאה קשה לי להאמין שתצליחי כי תמיד חוזרים איתם לנקודת ההתחלה 

של מניפולציה חוזרת 

בהצלחה ושנשמע ממך בשורות טובות אמן

מציעה לך בחום רב ללכת לטיפול אישי שייתן לך תמיכה וכוחות לבנות את עצמך בלי תלות רגשית בו

ככל שתצליחי לבנות את עצמך והוא ירגיש שאת לא תלויה רגשית ונפשית בו ובמניפולציות שלו הוא יתחיל לחפש אותך, להצטרך אותך. ורק אז יהיה מקום לבנייה זוגית.

בת 30 - לצערי הרב אין. לו היה בן אדם כזה או מורה דרך מניחה שהיה יותר קל, אבל אביו לא בן אדם כזה, ולו בעצמו בעיני יש דפוס כזה בזוגיות. וגם אצל רב שהוא מאוד מעריך הוא פתאום מתנהג בצורה אחרת ומפנה את כל האשמה עליי. משהו שלא ראיתי כמותו. פתאום אלפי דברים שמעולם לא דיבר עליהם, פתאום אני נשמעת כמו אישה מזעזעת (וזה ממש לא כמו שהוא מצייר כן?).

אני מודעת לכוחות שלי, עברתי דברים לא קלים, ושהכרתי אותו חשבתי שזהו, מצאתי את שאהבה נפשי. 

בנוגע לשיתוף וכו', אין לי כל כך את מי, אף אחד לא רואה ולא יודע, רק אמא שלי שמה לב למצב רוח שלי בד"כ, גם משתדלת כמה שפחות לשתף כמובן. רק שאני על קצה הקריסה אני משתפת בכלליות.

הודיה - מוזמנת לפנות באישי.

יוניס - 

זה בערך הלך הרוח בחצי שנה האחרונה בבית.

הייתי פעם נשארת כל יום עד 1 בלילה, מנקה, מסדרת, והוא היה מגיע לבית מוזיאון, גם בזמני הנקה, לילות חסרי שינה, גם כי אני אוהבת את זה אבל כי רציתי הערכה. 

וגם אז היו תלונות "כמה את מנקה" "תפסיקי לנקות" "תעבדי על עצמך"

אז הנה, עבדתי על עצמי, שחררתי, והבית ממש לא מוזיאון. וסבבה לי, כל עוד אני רגועה נפשית.

ואני באמת לא מוצאת זמן לסדר כמו שהייתי רוצה, כי היום השעות שינה שלי בראש סדר העדיפויות, כשהוא מעיר, ומעיר המון.

אמרתי לו שהפתרון שיגיע מדי פעם שאני ערנית, אחר הצהריים, שאוכל קצת לסדר. לא אחרי ההשכבות וכל היום איתם לבד.

לדוגמא כל השבת הוא לא דיבר איתי. כמו שזה נשמע, פרצופים, התעלמויות. ובמוצ"ש שהלך לישון אמרתי לו אתה מוכן להסביר לי אגב למה לא דיברת איתי? "כי לא טוב לי איתך"... אחרי כמה משפטים "הבית לא מסודר". נו באמת...

יפית - חשבתי על זה, אולי באמת אלך לטיפול לחזק את עצמי מולו. באיזשהוא מקום אני גם מפחדת שהטיפול ירחיק אותי עוד יותר ממנו...

ניקיתוש - אם תסתכלי בהודעות שלי אחורה תראי עוד דיונים כאלה. 

ובדרך כלל בסופם הייתי נותנת לו לקרוא, כדי להראות לו שהוא לא בסדר. זה הדבר המרכזי - הוא תמיד בסדר, תמיד אני האשמה והלא בסדר.

הוא לא יודע איך להתנהג בזוגיות, איך להתנהג לאישה, ומה מצופה בכללי בשגרת חיים או בנתינה של זוג.

לא מפחדת ממנו, מפחדת מהעתיד שלא צפיתי לעצמי....

כתבת שהתנצלת שאין לך כח בלילה ותעשי את זה אחרי הצהריים

טעות !

את לא צריכה להתנצל כי במילא לא תקבלי הערכה

אתה רוצה יחס הוגן? תתייחס אלי יפה נקודה!

רוצה להתייחס אלי מגעיל........ אל תצפה שאני יתפקד ויעשה משהו בשבילך

בשורות טובות

אין כבוד והערכה.

בלי הדברים האלה אי אפשר לנהל מערכת יחסים. יש זלזול מתמיד בי ובדברים שנוגעים אליי.

תודה  

ואמן

אין ספק שזה עמוס. אבל אתה מסכים איתי שחיינו הם לא סביב כסף ולימודים. זאת לא מטרתנו.

בקשר לעבודה - מאז ומתמיד עבד בעבודות כאלה, עם כל עבודה קיוויתי שיתעסק פחות, ויהיה יותר עסוק בבית. 

מרגיש כאילו גם אם יהיה מובטל או מנקה רחובות יתעסק בעבודה.

אני לא יכולה להפגש 3-4 פעמים בשבוע, בקושי פעם אחת, הוא כל הזמן משנה את הלוז שלו, לפעמים אפילו לא אומר לי, יצא לי הרבה פעמים לקבוע דברים ולבטל, כי הוא שינה את הפגישות או משהו כזה.

זה לא ריאלי. הלוואי.

הייתה תקופה שהערתי לו, נורא פגע בו, רק החמיר את המצב, כמובן שברמיזות וכו'.

בדרך כלל שהוא עם אנשים אחרים (אצל ההורים שלו או שלי) הוא לא שם לב לילדים או מה איתם,ואני במרדף... הוא כאילו מסיר אחריות. לפעמים זה שהוא מדבר איתו שם לב והוא בעצמו לא שם.

לגמרי, הילדים שלנו מדהימים ונותנים ומחזירים המון אהבה. זה חלק מהכאב, לא חשבתי שיווצר מצב שאני יכולה לפגוע בהם, בינתיים הקשר הזה רק פוגע בעקיפין ולא בכוונה בהם.

אבל גם תופס.

למרות שהרבה פעמים הוא לומד בבית ואני לא רוצה להפריע...

וכואב לחשוב שיש אדם שסובל כל כך ועוד מבלי לשתף ולפרוק.

אני לא מבין גדול אבל יש לי 2 כיוונים:

1. לא שייך להסביר לאדם שעסוק בלהוכיח את חפותו ושהוא "בסדר" בצורה לוגית שהנה תראה את השרשור ותיווכח שאתה לא בסדר  לעניות דעתי, הוא אומר שהוא "בסדר" רק בגלל שהוא ממש אבל ממש מרגיש לא בסדר...

וכל ניסיון לנפץ את הדמיון יקבל ביקורת.

לכן אם את אדם עם אינטליגנציה רגשית תצרי מניפולציה הפוכה- תשלחי לו הודעה שיש לך עניין חשוב ורציני לדבר איתו ואת קובעת נניח להיות בשעה 9 בערב, ובשיחה הזו את אומרת לו שאת רואה כמה הוא מסור לבית וכמה הוא טורח סביב הפרנסה של הבית וזה לא מובן מאיליו (יש הרבה גברים דפוקים שמבלים במיטה + אינטרנט כל היום!)  ושאת שמה לב לעוד כמה נקודות טובות אצלו ושהיה חשוב לך להגיד לו אותם וכו' ברוח הזו,

כעת אחת מהשניים אם תראי שיש בו משהו שמתרכך והוא טוען זה לא בדיוק אני לא תמיד מבין אותך ולא מדבר ומעצבן אותך וכו' אז הכל בסדר והוא כנראה כפי שנכתב בתקופה לחוצה ולא פנוי רגשית.

אבל אם הוא ימשיך לתקוף ולהאשים גם לאחר שתראי לו בצורה ענינית ( לא להתחנף! ( הוא צריך להבין שאת כבר אובייקטיבית קצת ולא ממש בכיס שלו) עניני ואפילו קצת טכני קצת...) אז הכיוון השני יותר מתאים אולי

2. הוא כנראה צעיר והתחתן בשידוך או משהו כזה ונפתחו לו העיניים בלימודים או בעבודה והוא רואה עוד סגנונות וזה מדבר איליו

זה נורא וזה אסור אבל זו המציאות, 

הדרך לעניות דעתי לעזור לו להתעורר על עצמו הוא שיבין מה הוא הולך להפסיד ולעשות את אותה שיחה עם אותה דרמה (בקטנה...) ולומר- "אני שמה לב שאתה לא פנוי אליי וייתכן שאתה פנוי לאחרות מה שנותן לך את האומץ לבקר אותי שוב ושוב ושוב , אז אני רוצה להודיע לך שאם אתה נאמן לזוגיות שלנו אני מוכנה להמתין לסיום הלימודים ולאחריהם משמרות עבודה מסודרות כשאתה בבית איתי ועם הילדים כל אחה"צ וערב 

אבל אם אתה לא נאמן לזוגיות ואני שומרת על הפרטיות שלך אך מצד שני שומרת גם על שלי אז או שתפנה לטיפול /רב/ שיעדכן אותי שאתה בסדר או שהחיים שלך בבית יהפכו לחובות ללא זכויות- אתה תביא שכר לבית אבל את בגדיך תכבס בעצמך , אוכל תקנה בחוץ ואת המיטה שלך תסדר לבד וכו' וכו'.

אין בכוונתי לשלול צדדי התנהגויות אחרות אך ממה שכתבת ועל פי הראייה הקטנה שלי נראה שהוא מרגיש שאת עמוק בכיס שלו וצריך לערוך שיחת תיאום ציפיות.

לדעתי- אין גבר שלא יתאפס על עצמו אחרי אחת מ2 האופציות .

ברמה האישית- אני מחזיק לך אצבעות ותקפידי לשמוע מאנשים כמה את טובה ואת תתני לו לערער את הטוב שבך

את טובה ואמא טובה- נקודה!! מי שחושב אחרת גם אם הוא הכי קרוב בעולם צריך מטלית לניקוי משקפיים.

בהצלחה! 

מדויק מה שכתבת.

מרגישה שאני צריכה טיפול לעצמי רק בגלל המקום שהקשר ביננו הביא אותי אליו. 

אני פשוט מנסה לשים את הנקודה מתי זה התחיל, שהתרחקתי, שהשתנתי, וזה תמיד סביב החתונה איתו.

אני לא עצמי.

בנוגע לטיפול - היינו, בכלל לא עזר לדעתי.
גם כי לדעתי השיטה שבה עבדו איתנו לא הייתה טובה לנקודה שהגענו אליה, וגם כי שוב... "אני עמוס אני לא יכול" ובמקום פגישה פעם בשבוע, זה הפך לפעם בחודש. ואז הייתה בעיה של "כסף" - אז למה אתה עובד נונסטופ אם אפילו לטיפול זוגי אין לך?

את פשוט צודקת. ואין לי כוח להתעסק בזה לעומק.

בא לי פשוט שילך עם עצמו לשבוע שבועיים ויעזוב אותי בשקט. 

אני יותר מסודרת וטוב לי לבד עם עצמי, מרגישה שהוא רק מפריע בבית.

אהלן...

אומנם כתבתי הבעל, אבל כנראה הסטטוס הנכון יותר הוא גרושה לעתיד, וחלק קטן בזכות הפורום הזה.

יש כאן אנשים שכתבו בחכמה ושיקול דעת, ויש כאלו שכבר חרצו את דיני, והחליטו מי אני בלי לשמוע אותי, בלי לברר כלום.

אותם אנשים צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם, ולדעת שהם כנראה חלק מהגרושים האלו.

אני לא רואה כאן כמקום הנכון לשתף אותכם במהלך החיים שלנו, אבל בכדי שתלמדו לעתיד אני אכתוב כאן ממש בקצרה את הצד שלי.

מאז החתונה ועוד לפני, חוויתי מניפולציות לא פוסקות, אני תמיד הקפדתי לשמוע, להקשיב, להכיל, גפ כשהייתי פגוע עד עמקי נשמתי.

שמעתי את המשפטים- בוא נתגרש\ את לא יודע להיות בעל\ תראה את...איך הוא מתנהג, תיהיה כמוהו/ אני לא מרגישה אליך כבר אהבה וכן

במשך 4 שנים שמעתי, והכלתי, ותמיד אמרתי לה, זה שלב בזוגיות, נעבור אותו וכו.

עברתי 3 עבודות בשבילה, כי כל פעם היא אמרה שלא טוב לה עם השעות של העבודה, וכל עבודה שלקחתי התייעצתי איתה לפני, וחלטנו יחד.

 כל ילד, לאחר שהיא הפסיקה להניק (בערך 6 חודשים מלידה), הייתי לוקח על עצמי את הקימה בלילה, נותן לה לישון 8 שעות, כשאני ישן 5 שעות וקם 3 פעמים- ועשיתי את זה באהבה.

הייתי משתדל להפתיע, לעשות דברים, לקנות לה משהו פעם בחודש- ולמרות הכול הייתי שומע תמיד כמה אני לא בסדר, וכמה היא לא מרגישה אותי, וכמה אני לא זורם, וכמה אני לא בעל טוב.

היא דברה אלי מס לא מבוטל של פעמים בצורה פוגענית ליד המשפחה שלה, (הם בעצמם היו מעירים לה) ואח"כ הייתה מבקשת סליחה, אבל זה פוגע.

היא שיתפה את אמא שלה על דברים שאנו עוברים, ואפילו ישבתי עם אמא שלה על קפה לדבר על זה.

אבל אצלי, שאני כ"כ נזהר שלא תפגע ליד המשפחה שלי, שהמשפחה שלי באמת קבלה אותה באהבה, שאמא שלי אומרת לי שחסר לה הקשר עם אשתי- היא כל הזמן מדברת כמה היא פגועה מהם, כמה המשפחה שלי לא מכבדת אותנו וכו.

לאחר 4 שנים שאני מקבל ביקורת לא פוסקת, התחלתי להישבר, התחלתי להחזיר לה במילים שהיא מדברת אלי- אבל באמת התכוונתי לכך, עשיתי את זה לא בשביל לפגוע, לא להעליב.

אני לומד פסיכולוגיה, ולא קשה לפספס שיש לה OCD- ואמרתי לה לטפל בזה בשבילנו- למה? כי כל מי שאמר כאן שתפסיק לעשות לי כביסה, או לטפל בבית, אל דאגה, אני עושה כביסות לכולם, כלים, מסדר את הבית, מוריד זבל, ומכין אוכל וכו. היא לא עושה כלום, כשהיא עושה, היא מנקה אבק ממקומות הזויים!

אז החלוקה בבית היא- אני לומד, עובד במשרה ורבע, עושה כביסות, כלים, אוכל, מוריד זבל, מסדר את הבית, עם הילדים פעמים שלוש בשבוע אחרי המעון

היא- עובדת, מנקה אבק, ושומרת על הילדים כשאני בעבודה או לומד.

אתם מבינים מה זה לחיות בלי פרטנר? שאתה מתחנן שיעזרו לך עם המטלות בבית, כי אתה עם מלא משימות בעבודה בראש (אני ב2 תפקידי ניהול), אתה בלימודים, ואתה יודע שאם לא תכניס כביסה, לילדים לא יהיה מה ללבוש-אז ב11 בלילה לפעמים כשאני חוזר עייף- אני יושב לרסס מסיר כתמים על הבגדים של הילדים, או מגיע לעשות כלים בכיור מלא כלים, או זורק לפח כוסות חד פעמי שזרוקות בבית, ומחזיר את הבגדים שאישתי הורידה לעצמה וזרה על הריצפה בסלון.

בנוסף לכל זה אני מקבל ביקורת שאני לא משיקיע בזוגיות, אז מה אני עושה? מפנה זמן לזוגיות ונכשל במבחנים אחד אחרי השני, אבל אין הערכה לזה.

אני באמת לא כועס על אף אחד, ובטח שלא על אישתי- פשוט פגוע, ויותר לא מוכן לחיות כך.

כתבתי את הפוסט הזה ללא אישור של אישתי, דרך השם משתמש שלה (כי לי אין) מסיבה אחת- תפיסיקו לשפוט אנשים בלי לשמוע אותם- אפשר להכיל ולהבין גם בלי לשפוט.

אני באמת סולח לכל מי ששפט אותי, אבל שתדעו שאם תמשיכו לשפוט, אולי תביאו לגרושים של אדם שלא יסלח לכם, ןאז גם הקב"ה לא יסלח לכם

לא מכירים אף אחד. שיש שאלה אז אנחנו כותבים תשובה.............

אבל אתה צודק שצריך להזהר ולהכיר לעומק לפני ששופטים

אבל נשמע שיש כאן בני זוג שצריכים דחוף להתאפס על עצמם לפני שיהיה יותר מאוחר

אני המומה לראות איך הדברים נשמעים כל כך אחרת משני הצדדים

איך היא למשל אומרת "הייתי פעם נשארת כל יום עד 1 בלילה, מנקה, מסדרת, והוא היה מגיע לבית מוזיאון" והוא אומר "עושה כביסות, כלים, אוכל, מוריד זבל, מסדר את הבית.. היא - מנקה אבק"

אני מאד מאד מצטערת, אין ספק שעוררת אותי לחשוב כמה פעמים לפני שאני מגיבה בשרשורים שונים כששומעים רק צד אחד

נשמע שיש לכם קצרים קשים בתקשורת, טיפול זוגי ניסיתם פעם??

תראה,

קודם כל הכוח של הפורום הוא בעיקר בשמיעה של צד אחד.

וכשאשתך הביעה כאן את מצוקתה- זה היה נשמע אמתי וכנה, ממש כמו הכנות שנשמעת מדבריך עכשיו.

אני עדיין חושבת שיש אמת גם בדבריה שלה. מה שאתה כותב שכביכול רק היא אשמה- מקביל למה שהיא כותבת עליך, שרק אתה אשם. זה לא הגיוני ששניכם לא אשמים בכלל במצב הזה.

אתה אומר שהגעת למצב של "גרושה לעתיד". אתה מתאר לקיחת אחריות ברמה מאוד גבוהה בנישואים.

מצד שני גם אתה וגם היא מגמדים את הפעולות של האחר.

בשבילך היא רק "שומרת על הילדים" בשעות שאתה בעבודה,

ובשבילה אתה רק "עובד בעבודות מעצבנות בשעות הזויות."

מעניין ששניכם מרגישים שאין פרטנר.

גם היא מרגישה שאתה לא שם בשבילה, וגם אתה כועס שהכל נופל עליך.

(אגב, גם היא מרגישה שהכל נופל עליה...)

אשתך קצת התייחסה לטיפול הזוגי שעברתם, אבל אתה לא התייחסת בכלל לאופציה של טיפול. למה? 

מה אתה רואה כפתרון חוץ מלשמור את הכעס בפנים ולהתפוצץ מידי שבוע?

נשמע ששניכם מרגישים קורבן במערכת הנישואים הזאת.

היא מרגישה לא מחוזרת, לא מוערכת, לא אהודה,

היא אומרת שהיא בוכה לידך ואתה קר אליה,

שלא התקרבת לנחם אותה ולא אמרת לה מילים חמות בזמן שהיא היתה כ"כ צריכה אותך (הפלה, לידה וכו'),

ומצד שני,

גם אתה מרגיש לא מוערך, לא מסופק, ואחד שרק תובעים ממנו.

עוד נקודה- היא אומרת שאתה ביקורתי אליה. האם זה נכון?

כבר אבחנת אותה עם אוסידי... האם התייצבת כבעל תומך ורגיש לאור ה"בעיה" שאובחנה, או שעמדת מנגד וציווית על עליה לטפל בעצמה?

היא גם צריכה לשאול את עצמה מתי בפעם האחרונה היא שמה לך איזה פתק קטן או אמרה לך במילים אוהבות עד כמה אתה  ראוי להערכה.

היא גם לא ניצבת לידך אלא עומדת מהצד השני של המתרס ורק מחכה שתפעל יותר.

חבל לכם לפרק את הבית.

כאחת שהתחתנה עם גרוש, אני יכולה להגיד שבעלי כל הזמן אומר-

לא לפרק את הבית! עשו הכל כדי לא להגיע לשם.

ותאמין לי שהיתה לו ממש, אבל ממש אישה מהסרטים..

כמה שהילדים שלכם כואבים את המתח ביניכם עכשיו,

אתם עלולים לגרום להם למשבר חמור עוד יותר. חשבו עליהם לפניכם, עשו הכל כדי לא להגיע למצב של שני בתים וחוסר יציבות אחת.

יש עם מה לעבוד!

שניכם נשמעים אנשים אינטיליגנטים, עם מודעות רגשית, 

אתם לא אטומים, אתם כואבים!

והכאב מצטבר מהר מאוד לכעס ולשנאה.

שניכם על עצים, מחכים שיבוא השני ויתחנן על נפשו שירד האחר.

וכנראה ששניכם מפחדים להודות בחלק שלכם במתח הנוראי הזה שבין כותלי הקירות בבתיכם. (אגב, הקירות סופגים הכל והבית כולו הופך להיות מקום שלילי. גם הוא הבית הכי יפה בעולם).

שניכם אחראים לאווירה שנוצרה בבית, 

שניכם בטוחים שלו רק היה השני מעריך יותר\מפרגן יותר\נינוח יותר - או אז הכל היה משתנה.

לכן לעבוד על מידת ההערכה לזולת ועין טובה.

לא נשמע שכסף פה זה מה שחסר..

תכניסו אווירה טובה לבית, ולו רק בשביל ילדיכם!

תאמינו לי שהם מעדיפים אבא ואמא שלא מתכסחים, מאשר את הדנונה או את הפנקייק...

תנסו בקטן,

רק פחות לבקר,

פחות להעיר,

פחות ליצור את המתח.

להתגבר על הכעס! לא לענות מיד.

ויותר...

יותר לענות בלשון רכה ולא עוקצנית ומושחזת.

יותר לבסס את ההבנה שבית מתוקתק מלא מתח וריב שווה פחות (הרבה פחות!!) מבית מכוער שיש בו צחוק ומילה טובה.

יותר להיעזר באנשים שהצליחו להתמודד עם לחצי היום-יום ולא איבדו את הזוגיות שלהם בינתיים.

יותר לנסות להשחיל "תודה", "בבקשה". בהמשך תבוא גם "סליחה..."

לקבוע תור לטיפול זוגי. להתחייב אליו. לא להרפות ממנו.

שווה לכם להילחם על הבית!

במיוחד לך, הבעל.

אתה באמת רוצה שכל המשכורת שלך מהמשרה ורבע ילכו למזונות??

חשוב על כך.

מערכת המשפט ובתי הדין יכולים לחייב אב גרוש שמרוויח 5000 ש"ח בחודש- ב-3000 ש"ח מזונות! עוד לפני מחציות.

אתה עלול להפסיד גם את הילדים וגם את הכסף. בוודאי את הבית.

ואף אחד כבר לא ישאל אותך האם ניסית מספיק להציל את הנישואים, כי כבר לא תעניין אף אחד, חוץ ממשפחתך הקרובה.

תעשו טובה ותתקשרו במועד הקרוב ביותר האפשרי ליועץ זוגי או מטפל זוגי.

ותוך כדי תשתדלו לא לדרוך אחד על פצעי השני.

זה קשה, נכון! הכעס מפעפע והתחושה היא שרק השני אשם.

אבל להתגרש זה סבל שכדאי-כדאי-כדאי לעשות הכל כדי להימנע ממנו.

תשאלו את בעלי, שאע"פ שהוא נשוי היום באושר איתי ( בתקווה...) הכאב על המרחק מהילדים תמיד מלווה. זה כאב שאין לו מילים, הוא פשוט חלק מהחוויה היום-יומית.

והילדים שלו עוד גרים מרחק של 5 דקות נסיעה.

אל תעשו את זה. תלכו לטיפול ותתפללו לה' שיעזור לכם להגיע לשליחים הנכונים, שלא תאבדו זמן יקר בחיפוש אחר המטפל המתאים.

בהצלחה רבה!

אחי היקר

סליחה !!!

שה' ינחה אותך בעצה טובה

סליחה סליחה סליחה!

חיבוק חם ותומך מרחוק....

חג שמח! 

לילה טוב

שוב נכנסתי בלי רשות, ובאמת שזה פעם אחרונה שאני נכנס ללא רשות, ונראה לי שבכללי זה פעם אחרונה שאני נכנס לכאן.

היה כאן הרבה תגובות שאני מעריך, אבל לא מעוניין לענות עליהם, אני עושה חשבון נפש עם עצמי כל הזמן. לניקיטה החלטתי לענות, כדי להבהיר את הנקודה שבעיני היא "פיקוח נפש".

כתבת שאחריות על הקורא בלבד- אז ככה, לי ב"ה אין לא אינסטגרם, ולא פייסבוק מסיבה מאוד ברורה, ותזכרי את מה שאני אומר עכשיו, כי זה הבסיס של כל התחושות שלנו.

אדם מרגיש שמח או עצוב בהתאם לחשיבה שלו האם היה יכול להיות יותר טוב או יותר רע, וללא קשר למה שבאמת קורה במציאות, ואסביר בדוגמא- אדם שהיה לו ראיון עבודה חשוב, והגיע לרכב וראה אותו עם פנצ'ר ובגללו איחר לראיון ולא התקבל לעבודה, הוא כנראה יהיה מתוסכל מאוד ממה שקרה לו, אבל אם פתאום הוא ידע שהייתה תאונה והוא היה צריך להיות מעורב בה, ובזכות הפנצ'ר הוא ניצל, הוא יהיה מאושר.

מה השתנה במציאות? כלום! היה פנצ'ר בגלגל!

מה גרם לו להיות עצוב? החשיבה שהיה יכול להיות יותר טוב, והוא היה יכול להתקבל לעבודה שהוא רצה

מה גרם לו אח"כ להיות שמח? החשיבה שהיה יכול להיות יותר גרוע כי הוא היה יכול להיות מעורב בתאונה.

אניסטגרם ופייסבוק תמיד מראים לנו כמה כולם שמחים, כמה לכולם כייף, כמה כולם מטיילים, וזה גורם לנו להיות עצובים, כי אצלנו לא כל היום מטיילים וכו. אבל ברור שהאמת היא לא שם, האמת שכל אחד שמטייל פעם בחצי שנה מעלה תמונה, ואז נראה לנו שרק לנו החיים בזבל.

כשאת מסבירה למישהי שהיה יכול להיות לה יותר טוב על סמך שמיעה של צד אחד, כבר לא משנה מה באמת קורה במציאות, את לוקחת אותה למקום שעכשיו רע לה ואז את גורמת לה או להיות מתוסכלת, או במקרה גרוע יותר, לגרושים.

לגבי אישתי, הייתי נסער אחרי שראיתי את התגובות כאן, והגבתי בצורה לא נכונה.

זה נכון שיש חסרונות באישתי כמו בכל אחד, אבל כגודל החיסרון, גודל ההיתרון. 

יש הרבה דברים מדהימים באישתי, היא אמא מדהימה! היא שואפת תמיד לקדם את הזוגיות שלנו, היא דוגמנית על, ועוד הרבה..

אנחנו בע"ה נעבוד על הזוגיות שלנו, ונגיע רחוק.

בהצלחה לכולם

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.

שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.

(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)

הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.

בהצלחה.

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.

שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אלא פשוט כתבתי רגיל כמו תמיד...

מעניין מה קרה 

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

אם אפשר לבקש את זה ממנו..
ואם הוא מתעקש, כנראה לשחרר זה הדבר הנכון.. הוא אבא שלהם כמו שאת אמא שלהם..

ולראות את טובת הילדים.

אם טובת הילדים שיהיו אצלך. תבקשי שיהיו אצלך.

תגידי לו שאת מבינה שזה מצב יוצא דופן ואת יודעת שהוא רוצה בטובתם ולדעתך טובתם זה שישארו אצלך כדי שיכלו ללכת למסגרות.

לא הייתי מכניס כאן שיקול כספי מולו.

תני לו להיות "חייב לך טובה"

כמובן בנעימות

התנגחויות לא יעזרו כנראה