ומגיע לך ולילדייך!!! מאחלת לך שדברים ייפתרו לשמחתך!!! יש לכם אולי אפשרות לבלות קצת זמן לבד ולחדש את הקשר?

אני כל כמה זמן אומרת לו שצריך קצת זמן לעצמנו והוא כל הזמן עמוס.

ככה תמיד וככה בכל דבר.

הוא לא עוסק בדברים ברומו של עולם כמובן.

מניפולציות בקשר זוגי הם דבר נפוץ מאוד

ומי שרגיל להתנהל כך קשה לשנות את המצב הזה איתו.

מה כן?  את צריכה להגיד לו בהתחלה אם אתה לא אוהב אותי בבקשה......אבל אין לך גם זכויות

לדוגמה אני לא מנקה טוב? אז תנקה בעצמך! וכן הלאה קשה לי להאמין שתצליחי כי תמיד חוזרים איתם לנקודת ההתחלה 

של מניפולציה חוזרת 

בהצלחה ושנשמע ממך בשורות טובות אמן

מציעה לך בחום רב ללכת לטיפול אישי שייתן לך תמיכה וכוחות לבנות את עצמך בלי תלות רגשית בו

ככל שתצליחי לבנות את עצמך והוא ירגיש שאת לא תלויה רגשית ונפשית בו ובמניפולציות שלו הוא יתחיל לחפש אותך, להצטרך אותך. ורק אז יהיה מקום לבנייה זוגית.

בת 30 - לצערי הרב אין. לו היה בן אדם כזה או מורה דרך מניחה שהיה יותר קל, אבל אביו לא בן אדם כזה, ולו בעצמו בעיני יש דפוס כזה בזוגיות. וגם אצל רב שהוא מאוד מעריך הוא פתאום מתנהג בצורה אחרת ומפנה את כל האשמה עליי. משהו שלא ראיתי כמותו. פתאום אלפי דברים שמעולם לא דיבר עליהם, פתאום אני נשמעת כמו אישה מזעזעת (וזה ממש לא כמו שהוא מצייר כן?).

אני מודעת לכוחות שלי, עברתי דברים לא קלים, ושהכרתי אותו חשבתי שזהו, מצאתי את שאהבה נפשי. 

בנוגע לשיתוף וכו', אין לי כל כך את מי, אף אחד לא רואה ולא יודע, רק אמא שלי שמה לב למצב רוח שלי בד"כ, גם משתדלת כמה שפחות לשתף כמובן. רק שאני על קצה הקריסה אני משתפת בכלליות.

הודיה - מוזמנת לפנות באישי.

יוניס - 

זה בערך הלך הרוח בחצי שנה האחרונה בבית.

הייתי פעם נשארת כל יום עד 1 בלילה, מנקה, מסדרת, והוא היה מגיע לבית מוזיאון, גם בזמני הנקה, לילות חסרי שינה, גם כי אני אוהבת את זה אבל כי רציתי הערכה. 

וגם אז היו תלונות "כמה את מנקה" "תפסיקי לנקות" "תעבדי על עצמך"

אז הנה, עבדתי על עצמי, שחררתי, והבית ממש לא מוזיאון. וסבבה לי, כל עוד אני רגועה נפשית.

ואני באמת לא מוצאת זמן לסדר כמו שהייתי רוצה, כי היום השעות שינה שלי בראש סדר העדיפויות, כשהוא מעיר, ומעיר המון.

אמרתי לו שהפתרון שיגיע מדי פעם שאני ערנית, אחר הצהריים, שאוכל קצת לסדר. לא אחרי ההשכבות וכל היום איתם לבד.

לדוגמא כל השבת הוא לא דיבר איתי. כמו שזה נשמע, פרצופים, התעלמויות. ובמוצ"ש שהלך לישון אמרתי לו אתה מוכן להסביר לי אגב למה לא דיברת איתי? "כי לא טוב לי איתך"... אחרי כמה משפטים "הבית לא מסודר". נו באמת...

יפית - חשבתי על זה, אולי באמת אלך לטיפול לחזק את עצמי מולו. באיזשהוא מקום אני גם מפחדת שהטיפול ירחיק אותי עוד יותר ממנו...

ניקיתוש - אם תסתכלי בהודעות שלי אחורה תראי עוד דיונים כאלה. 

ובדרך כלל בסופם הייתי נותנת לו לקרוא, כדי להראות לו שהוא לא בסדר. זה הדבר המרכזי - הוא תמיד בסדר, תמיד אני האשמה והלא בסדר.

הוא לא יודע איך להתנהג בזוגיות, איך להתנהג לאישה, ומה מצופה בכללי בשגרת חיים או בנתינה של זוג.

לא מפחדת ממנו, מפחדת מהעתיד שלא צפיתי לעצמי....

כתבת שהתנצלת שאין לך כח בלילה ותעשי את זה אחרי הצהריים

טעות !

את לא צריכה להתנצל כי במילא לא תקבלי הערכה

אתה רוצה יחס הוגן? תתייחס אלי יפה נקודה!

רוצה להתייחס אלי מגעיל........ אל תצפה שאני יתפקד ויעשה משהו בשבילך

בשורות טובות

אין כבוד והערכה.

בלי הדברים האלה אי אפשר לנהל מערכת יחסים. יש זלזול מתמיד בי ובדברים שנוגעים אליי.

תודה  

ואמן

אין ספק שזה עמוס. אבל אתה מסכים איתי שחיינו הם לא סביב כסף ולימודים. זאת לא מטרתנו.

בקשר לעבודה - מאז ומתמיד עבד בעבודות כאלה, עם כל עבודה קיוויתי שיתעסק פחות, ויהיה יותר עסוק בבית. 

מרגיש כאילו גם אם יהיה מובטל או מנקה רחובות יתעסק בעבודה.

אני לא יכולה להפגש 3-4 פעמים בשבוע, בקושי פעם אחת, הוא כל הזמן משנה את הלוז שלו, לפעמים אפילו לא אומר לי, יצא לי הרבה פעמים לקבוע דברים ולבטל, כי הוא שינה את הפגישות או משהו כזה.

זה לא ריאלי. הלוואי.

הייתה תקופה שהערתי לו, נורא פגע בו, רק החמיר את המצב, כמובן שברמיזות וכו'.

בדרך כלל שהוא עם אנשים אחרים (אצל ההורים שלו או שלי) הוא לא שם לב לילדים או מה איתם,ואני במרדף... הוא כאילו מסיר אחריות. לפעמים זה שהוא מדבר איתו שם לב והוא בעצמו לא שם.

לגמרי, הילדים שלנו מדהימים ונותנים ומחזירים המון אהבה. זה חלק מהכאב, לא חשבתי שיווצר מצב שאני יכולה לפגוע בהם, בינתיים הקשר הזה רק פוגע בעקיפין ולא בכוונה בהם.

אבל גם תופס.

למרות שהרבה פעמים הוא לומד בבית ואני לא רוצה להפריע...

וכואב לחשוב שיש אדם שסובל כל כך ועוד מבלי לשתף ולפרוק.

אני לא מבין גדול אבל יש לי 2 כיוונים:

1. לא שייך להסביר לאדם שעסוק בלהוכיח את חפותו ושהוא "בסדר" בצורה לוגית שהנה תראה את השרשור ותיווכח שאתה לא בסדר  לעניות דעתי, הוא אומר שהוא "בסדר" רק בגלל שהוא ממש אבל ממש מרגיש לא בסדר...

וכל ניסיון לנפץ את הדמיון יקבל ביקורת.

לכן אם את אדם עם אינטליגנציה רגשית תצרי מניפולציה הפוכה- תשלחי לו הודעה שיש לך עניין חשוב ורציני לדבר איתו ואת קובעת נניח להיות בשעה 9 בערב, ובשיחה הזו את אומרת לו שאת רואה כמה הוא מסור לבית וכמה הוא טורח סביב הפרנסה של הבית וזה לא מובן מאיליו (יש הרבה גברים דפוקים שמבלים במיטה + אינטרנט כל היום!)  ושאת שמה לב לעוד כמה נקודות טובות אצלו ושהיה חשוב לך להגיד לו אותם וכו' ברוח הזו,

כעת אחת מהשניים אם תראי שיש בו משהו שמתרכך והוא טוען זה לא בדיוק אני לא תמיד מבין אותך ולא מדבר ומעצבן אותך וכו' אז הכל בסדר והוא כנראה כפי שנכתב בתקופה לחוצה ולא פנוי רגשית.

אבל אם הוא ימשיך לתקוף ולהאשים גם לאחר שתראי לו בצורה ענינית ( לא להתחנף! ( הוא צריך להבין שאת כבר אובייקטיבית קצת ולא ממש בכיס שלו) עניני ואפילו קצת טכני קצת...) אז הכיוון השני יותר מתאים אולי

2. הוא כנראה צעיר והתחתן בשידוך או משהו כזה ונפתחו לו העיניים בלימודים או בעבודה והוא רואה עוד סגנונות וזה מדבר איליו

זה נורא וזה אסור אבל זו המציאות, 

הדרך לעניות דעתי לעזור לו להתעורר על עצמו הוא שיבין מה הוא הולך להפסיד ולעשות את אותה שיחה עם אותה דרמה (בקטנה...) ולומר- "אני שמה לב שאתה לא פנוי אליי וייתכן שאתה פנוי לאחרות מה שנותן לך את האומץ לבקר אותי שוב ושוב ושוב , אז אני רוצה להודיע לך שאם אתה נאמן לזוגיות שלנו אני מוכנה להמתין לסיום הלימודים ולאחריהם משמרות עבודה מסודרות כשאתה בבית איתי ועם הילדים כל אחה"צ וערב 

אבל אם אתה לא נאמן לזוגיות ואני שומרת על הפרטיות שלך אך מצד שני שומרת גם על שלי אז או שתפנה לטיפול /רב/ שיעדכן אותי שאתה בסדר או שהחיים שלך בבית יהפכו לחובות ללא זכויות- אתה תביא שכר לבית אבל את בגדיך תכבס בעצמך , אוכל תקנה בחוץ ואת המיטה שלך תסדר לבד וכו' וכו'.

אין בכוונתי לשלול צדדי התנהגויות אחרות אך ממה שכתבת ועל פי הראייה הקטנה שלי נראה שהוא מרגיש שאת עמוק בכיס שלו וצריך לערוך שיחת תיאום ציפיות.

לדעתי- אין גבר שלא יתאפס על עצמו אחרי אחת מ2 האופציות .

ברמה האישית- אני מחזיק לך אצבעות ותקפידי לשמוע מאנשים כמה את טובה ואת תתני לו לערער את הטוב שבך

את טובה ואמא טובה- נקודה!! מי שחושב אחרת גם אם הוא הכי קרוב בעולם צריך מטלית לניקוי משקפיים.

בהצלחה! 

מדויק מה שכתבת.

מרגישה שאני צריכה טיפול לעצמי רק בגלל המקום שהקשר ביננו הביא אותי אליו. 

אני פשוט מנסה לשים את הנקודה מתי זה התחיל, שהתרחקתי, שהשתנתי, וזה תמיד סביב החתונה איתו.

אני לא עצמי.

בנוגע לטיפול - היינו, בכלל לא עזר לדעתי.
גם כי לדעתי השיטה שבה עבדו איתנו לא הייתה טובה לנקודה שהגענו אליה, וגם כי שוב... "אני עמוס אני לא יכול" ובמקום פגישה פעם בשבוע, זה הפך לפעם בחודש. ואז הייתה בעיה של "כסף" - אז למה אתה עובד נונסטופ אם אפילו לטיפול זוגי אין לך?

את פשוט צודקת. ואין לי כוח להתעסק בזה לעומק.

בא לי פשוט שילך עם עצמו לשבוע שבועיים ויעזוב אותי בשקט. 

אני יותר מסודרת וטוב לי לבד עם עצמי, מרגישה שהוא רק מפריע בבית.

אהלן...

אומנם כתבתי הבעל, אבל כנראה הסטטוס הנכון יותר הוא גרושה לעתיד, וחלק קטן בזכות הפורום הזה.

יש כאן אנשים שכתבו בחכמה ושיקול דעת, ויש כאלו שכבר חרצו את דיני, והחליטו מי אני בלי לשמוע אותי, בלי לברר כלום.

אותם אנשים צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמם, ולדעת שהם כנראה חלק מהגרושים האלו.

אני לא רואה כאן כמקום הנכון לשתף אותכם במהלך החיים שלנו, אבל בכדי שתלמדו לעתיד אני אכתוב כאן ממש בקצרה את הצד שלי.

מאז החתונה ועוד לפני, חוויתי מניפולציות לא פוסקות, אני תמיד הקפדתי לשמוע, להקשיב, להכיל, גפ כשהייתי פגוע עד עמקי נשמתי.

שמעתי את המשפטים- בוא נתגרש\ את לא יודע להיות בעל\ תראה את...איך הוא מתנהג, תיהיה כמוהו/ אני לא מרגישה אליך כבר אהבה וכן

במשך 4 שנים שמעתי, והכלתי, ותמיד אמרתי לה, זה שלב בזוגיות, נעבור אותו וכו.

עברתי 3 עבודות בשבילה, כי כל פעם היא אמרה שלא טוב לה עם השעות של העבודה, וכל עבודה שלקחתי התייעצתי איתה לפני, וחלטנו יחד.

 כל ילד, לאחר שהיא הפסיקה להניק (בערך 6 חודשים מלידה), הייתי לוקח על עצמי את הקימה בלילה, נותן לה לישון 8 שעות, כשאני ישן 5 שעות וקם 3 פעמים- ועשיתי את זה באהבה.

הייתי משתדל להפתיע, לעשות דברים, לקנות לה משהו פעם בחודש- ולמרות הכול הייתי שומע תמיד כמה אני לא בסדר, וכמה היא לא מרגישה אותי, וכמה אני לא זורם, וכמה אני לא בעל טוב.

היא דברה אלי מס לא מבוטל של פעמים בצורה פוגענית ליד המשפחה שלה, (הם בעצמם היו מעירים לה) ואח"כ הייתה מבקשת סליחה, אבל זה פוגע.

היא שיתפה את אמא שלה על דברים שאנו עוברים, ואפילו ישבתי עם אמא שלה על קפה לדבר על זה.

אבל אצלי, שאני כ"כ נזהר שלא תפגע ליד המשפחה שלי, שהמשפחה שלי באמת קבלה אותה באהבה, שאמא שלי אומרת לי שחסר לה הקשר עם אשתי- היא כל הזמן מדברת כמה היא פגועה מהם, כמה המשפחה שלי לא מכבדת אותנו וכו.

לאחר 4 שנים שאני מקבל ביקורת לא פוסקת, התחלתי להישבר, התחלתי להחזיר לה במילים שהיא מדברת אלי- אבל באמת התכוונתי לכך, עשיתי את זה לא בשביל לפגוע, לא להעליב.

אני לומד פסיכולוגיה, ולא קשה לפספס שיש לה OCD- ואמרתי לה לטפל בזה בשבילנו- למה? כי כל מי שאמר כאן שתפסיק לעשות לי כביסה, או לטפל בבית, אל דאגה, אני עושה כביסות לכולם, כלים, מסדר את הבית, מוריד זבל, ומכין אוכל וכו. היא לא עושה כלום, כשהיא עושה, היא מנקה אבק ממקומות הזויים!

אז החלוקה בבית היא- אני לומד, עובד במשרה ורבע, עושה כביסות, כלים, אוכל, מוריד זבל, מסדר את הבית, עם הילדים פעמים שלוש בשבוע אחרי המעון

היא- עובדת, מנקה אבק, ושומרת על הילדים כשאני בעבודה או לומד.

אתם מבינים מה זה לחיות בלי פרטנר? שאתה מתחנן שיעזרו לך עם המטלות בבית, כי אתה עם מלא משימות בעבודה בראש (אני ב2 תפקידי ניהול), אתה בלימודים, ואתה יודע שאם לא תכניס כביסה, לילדים לא יהיה מה ללבוש-אז ב11 בלילה לפעמים כשאני חוזר עייף- אני יושב לרסס מסיר כתמים על הבגדים של הילדים, או מגיע לעשות כלים בכיור מלא כלים, או זורק לפח כוסות חד פעמי שזרוקות בבית, ומחזיר את הבגדים שאישתי הורידה לעצמה וזרה על הריצפה בסלון.

בנוסף לכל זה אני מקבל ביקורת שאני לא משיקיע בזוגיות, אז מה אני עושה? מפנה זמן לזוגיות ונכשל במבחנים אחד אחרי השני, אבל אין הערכה לזה.

אני באמת לא כועס על אף אחד, ובטח שלא על אישתי- פשוט פגוע, ויותר לא מוכן לחיות כך.

כתבתי את הפוסט הזה ללא אישור של אישתי, דרך השם משתמש שלה (כי לי אין) מסיבה אחת- תפיסיקו לשפוט אנשים בלי לשמוע אותם- אפשר להכיל ולהבין גם בלי לשפוט.

אני באמת סולח לכל מי ששפט אותי, אבל שתדעו שאם תמשיכו לשפוט, אולי תביאו לגרושים של אדם שלא יסלח לכם, ןאז גם הקב"ה לא יסלח לכם

לא מכירים אף אחד. שיש שאלה אז אנחנו כותבים תשובה.............

אבל אתה צודק שצריך להזהר ולהכיר לעומק לפני ששופטים

אבל נשמע שיש כאן בני זוג שצריכים דחוף להתאפס על עצמם לפני שיהיה יותר מאוחר

אני המומה לראות איך הדברים נשמעים כל כך אחרת משני הצדדים

איך היא למשל אומרת "הייתי פעם נשארת כל יום עד 1 בלילה, מנקה, מסדרת, והוא היה מגיע לבית מוזיאון" והוא אומר "עושה כביסות, כלים, אוכל, מוריד זבל, מסדר את הבית.. היא - מנקה אבק"

אני מאד מאד מצטערת, אין ספק שעוררת אותי לחשוב כמה פעמים לפני שאני מגיבה בשרשורים שונים כששומעים רק צד אחד

נשמע שיש לכם קצרים קשים בתקשורת, טיפול זוגי ניסיתם פעם??

תראה,

קודם כל הכוח של הפורום הוא בעיקר בשמיעה של צד אחד.

וכשאשתך הביעה כאן את מצוקתה- זה היה נשמע אמתי וכנה, ממש כמו הכנות שנשמעת מדבריך עכשיו.

אני עדיין חושבת שיש אמת גם בדבריה שלה. מה שאתה כותב שכביכול רק היא אשמה- מקביל למה שהיא כותבת עליך, שרק אתה אשם. זה לא הגיוני ששניכם לא אשמים בכלל במצב הזה.

אתה אומר שהגעת למצב של "גרושה לעתיד". אתה מתאר לקיחת אחריות ברמה מאוד גבוהה בנישואים.

מצד שני גם אתה וגם היא מגמדים את הפעולות של האחר.

בשבילך היא רק "שומרת על הילדים" בשעות שאתה בעבודה,

ובשבילה אתה רק "עובד בעבודות מעצבנות בשעות הזויות."

מעניין ששניכם מרגישים שאין פרטנר.

גם היא מרגישה שאתה לא שם בשבילה, וגם אתה כועס שהכל נופל עליך.

(אגב, גם היא מרגישה שהכל נופל עליה...)

אשתך קצת התייחסה לטיפול הזוגי שעברתם, אבל אתה לא התייחסת בכלל לאופציה של טיפול. למה? 

מה אתה רואה כפתרון חוץ מלשמור את הכעס בפנים ולהתפוצץ מידי שבוע?

נשמע ששניכם מרגישים קורבן במערכת הנישואים הזאת.

היא מרגישה לא מחוזרת, לא מוערכת, לא אהודה,

היא אומרת שהיא בוכה לידך ואתה קר אליה,

שלא התקרבת לנחם אותה ולא אמרת לה מילים חמות בזמן שהיא היתה כ"כ צריכה אותך (הפלה, לידה וכו'),

ומצד שני,

גם אתה מרגיש לא מוערך, לא מסופק, ואחד שרק תובעים ממנו.

עוד נקודה- היא אומרת שאתה ביקורתי אליה. האם זה נכון?

כבר אבחנת אותה עם אוסידי... האם התייצבת כבעל תומך ורגיש לאור ה"בעיה" שאובחנה, או שעמדת מנגד וציווית על עליה לטפל בעצמה?

היא גם צריכה לשאול את עצמה מתי בפעם האחרונה היא שמה לך איזה פתק קטן או אמרה לך במילים אוהבות עד כמה אתה  ראוי להערכה.

היא גם לא ניצבת לידך אלא עומדת מהצד השני של המתרס ורק מחכה שתפעל יותר.

חבל לכם לפרק את הבית.

כאחת שהתחתנה עם גרוש, אני יכולה להגיד שבעלי כל הזמן אומר-

לא לפרק את הבית! עשו הכל כדי לא להגיע לשם.

ותאמין לי שהיתה לו ממש, אבל ממש אישה מהסרטים..

כמה שהילדים שלכם כואבים את המתח ביניכם עכשיו,

אתם עלולים לגרום להם למשבר חמור עוד יותר. חשבו עליהם לפניכם, עשו הכל כדי לא להגיע למצב של שני בתים וחוסר יציבות אחת.

יש עם מה לעבוד!

שניכם נשמעים אנשים אינטיליגנטים, עם מודעות רגשית, 

אתם לא אטומים, אתם כואבים!

והכאב מצטבר מהר מאוד לכעס ולשנאה.

שניכם על עצים, מחכים שיבוא השני ויתחנן על נפשו שירד האחר.

וכנראה ששניכם מפחדים להודות בחלק שלכם במתח הנוראי הזה שבין כותלי הקירות בבתיכם. (אגב, הקירות סופגים הכל והבית כולו הופך להיות מקום שלילי. גם הוא הבית הכי יפה בעולם).

שניכם אחראים לאווירה שנוצרה בבית, 

שניכם בטוחים שלו רק היה השני מעריך יותר\מפרגן יותר\נינוח יותר - או אז הכל היה משתנה.

לכן לעבוד על מידת ההערכה לזולת ועין טובה.

לא נשמע שכסף פה זה מה שחסר..

תכניסו אווירה טובה לבית, ולו רק בשביל ילדיכם!

תאמינו לי שהם מעדיפים אבא ואמא שלא מתכסחים, מאשר את הדנונה או את הפנקייק...

תנסו בקטן,

רק פחות לבקר,

פחות להעיר,

פחות ליצור את המתח.

להתגבר על הכעס! לא לענות מיד.

ויותר...

יותר לענות בלשון רכה ולא עוקצנית ומושחזת.

יותר לבסס את ההבנה שבית מתוקתק מלא מתח וריב שווה פחות (הרבה פחות!!) מבית מכוער שיש בו צחוק ומילה טובה.

יותר להיעזר באנשים שהצליחו להתמודד עם לחצי היום-יום ולא איבדו את הזוגיות שלהם בינתיים.

יותר לנסות להשחיל "תודה", "בבקשה". בהמשך תבוא גם "סליחה..."

לקבוע תור לטיפול זוגי. להתחייב אליו. לא להרפות ממנו.

שווה לכם להילחם על הבית!

במיוחד לך, הבעל.

אתה באמת רוצה שכל המשכורת שלך מהמשרה ורבע ילכו למזונות??

חשוב על כך.

מערכת המשפט ובתי הדין יכולים לחייב אב גרוש שמרוויח 5000 ש"ח בחודש- ב-3000 ש"ח מזונות! עוד לפני מחציות.

אתה עלול להפסיד גם את הילדים וגם את הכסף. בוודאי את הבית.

ואף אחד כבר לא ישאל אותך האם ניסית מספיק להציל את הנישואים, כי כבר לא תעניין אף אחד, חוץ ממשפחתך הקרובה.

תעשו טובה ותתקשרו במועד הקרוב ביותר האפשרי ליועץ זוגי או מטפל זוגי.

ותוך כדי תשתדלו לא לדרוך אחד על פצעי השני.

זה קשה, נכון! הכעס מפעפע והתחושה היא שרק השני אשם.

אבל להתגרש זה סבל שכדאי-כדאי-כדאי לעשות הכל כדי להימנע ממנו.

תשאלו את בעלי, שאע"פ שהוא נשוי היום באושר איתי ( בתקווה...) הכאב על המרחק מהילדים תמיד מלווה. זה כאב שאין לו מילים, הוא פשוט חלק מהחוויה היום-יומית.

והילדים שלו עוד גרים מרחק של 5 דקות נסיעה.

אל תעשו את זה. תלכו לטיפול ותתפללו לה' שיעזור לכם להגיע לשליחים הנכונים, שלא תאבדו זמן יקר בחיפוש אחר המטפל המתאים.

בהצלחה רבה!

אחי היקר

סליחה !!!

שה' ינחה אותך בעצה טובה

סליחה סליחה סליחה!

חיבוק חם ותומך מרחוק....

חג שמח! 

לילה טוב

שוב נכנסתי בלי רשות, ובאמת שזה פעם אחרונה שאני נכנס ללא רשות, ונראה לי שבכללי זה פעם אחרונה שאני נכנס לכאן.

היה כאן הרבה תגובות שאני מעריך, אבל לא מעוניין לענות עליהם, אני עושה חשבון נפש עם עצמי כל הזמן. לניקיטה החלטתי לענות, כדי להבהיר את הנקודה שבעיני היא "פיקוח נפש".

כתבת שאחריות על הקורא בלבד- אז ככה, לי ב"ה אין לא אינסטגרם, ולא פייסבוק מסיבה מאוד ברורה, ותזכרי את מה שאני אומר עכשיו, כי זה הבסיס של כל התחושות שלנו.

אדם מרגיש שמח או עצוב בהתאם לחשיבה שלו האם היה יכול להיות יותר טוב או יותר רע, וללא קשר למה שבאמת קורה במציאות, ואסביר בדוגמא- אדם שהיה לו ראיון עבודה חשוב, והגיע לרכב וראה אותו עם פנצ'ר ובגללו איחר לראיון ולא התקבל לעבודה, הוא כנראה יהיה מתוסכל מאוד ממה שקרה לו, אבל אם פתאום הוא ידע שהייתה תאונה והוא היה צריך להיות מעורב בה, ובזכות הפנצ'ר הוא ניצל, הוא יהיה מאושר.

מה השתנה במציאות? כלום! היה פנצ'ר בגלגל!

מה גרם לו להיות עצוב? החשיבה שהיה יכול להיות יותר טוב, והוא היה יכול להתקבל לעבודה שהוא רצה

מה גרם לו אח"כ להיות שמח? החשיבה שהיה יכול להיות יותר גרוע כי הוא היה יכול להיות מעורב בתאונה.

אניסטגרם ופייסבוק תמיד מראים לנו כמה כולם שמחים, כמה לכולם כייף, כמה כולם מטיילים, וזה גורם לנו להיות עצובים, כי אצלנו לא כל היום מטיילים וכו. אבל ברור שהאמת היא לא שם, האמת שכל אחד שמטייל פעם בחצי שנה מעלה תמונה, ואז נראה לנו שרק לנו החיים בזבל.

כשאת מסבירה למישהי שהיה יכול להיות לה יותר טוב על סמך שמיעה של צד אחד, כבר לא משנה מה באמת קורה במציאות, את לוקחת אותה למקום שעכשיו רע לה ואז את גורמת לה או להיות מתוסכלת, או במקרה גרוע יותר, לגרושים.

לגבי אישתי, הייתי נסער אחרי שראיתי את התגובות כאן, והגבתי בצורה לא נכונה.

זה נכון שיש חסרונות באישתי כמו בכל אחד, אבל כגודל החיסרון, גודל ההיתרון. 

יש הרבה דברים מדהימים באישתי, היא אמא מדהימה! היא שואפת תמיד לקדם את הזוגיות שלנו, היא דוגמנית על, ועוד הרבה..

אנחנו בע"ה נעבוד על הזוגיות שלנו, ונגיע רחוק.

בהצלחה לכולם

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..