רק שעכשיו, כשהגעתי לאני שלי באמת, זה יהיה גם אמיתי.
לחזור להתרגש כמו ילד,
אבל מתוך מודעות של גבר. גבר אמיתי.
להגיד לה קצת שטויות, לנסות להרשים,
והיא תחייך בהבנה אמהית סלחנית.
להרגיש בשעת דמדומי טרום הירדמות הרגשה של ריחוף.
להרגיש שהיא ממש אחותי כלה.
לנצור בלב לכל החיים כל רגע של תקופת האירוסין, תקופה של האהבה בטהרתה, לפני שיורדת ומתגשמת בעולם החומר.
רוצה להיות מאוהב.
לחזור לחיות את החיים באמת. לראות את העולם איך שהוא.
ללכת ברחוב ולא לחשוב על היעד. פשוט לחיות את העכשיו.
להפסיק כבר לחיות בתודעה מעצבנת של דרך.
ללמוד סופסוף תורה ברוגע. שעות ע"ג שעות.
להתפלל תפילות מסוג אחר. תפילות כלליות.
תפילות חיות. כואבות אבל חיות.
רוצה להיות מאוהב.
לשמוע שירי אהבה ולתהות איך המשוררים ידעו לפני עשרים שנה את מה שארגיש.
לראות ילדים קטנים ולרצות גם. לא בגללם אלא מתוך רצון לפרי אהבה איתה. משהו שיהיה בו את שנינו כפשוטו.
רוצה להיות מאוהב.
לדעת שעוד לא הרבה זמן, ובשלב הנכון, אוכל להכיר גם את צד היצר שבי, כח הגבר החזק שבי, שרוצה הגשמה ככח עצמאי בלתי תלוי באהבה.
לשמוח שההגשמה הזו תהיה עם אותה אחת שאני כ"כ אוהב.
הגשמה שתהיה אש קודש שתלחים בינינו.
אהבה היא בעצם חיים.
רק שכמו השראת שכינה, לפעמים מרגישים את החוסר ולפעמים לא. אבל כשתהיה, למרות הקשיים, לא נבין איך הסתדרנו לפני.
או שאולי חלמנו ובכלל לא היה לפני??
נ.ב זה לא שרשור פריקה. זה שרשור חלום שיתגשם בע"ה...




