אני תוהה אם זה מה שאני מרגישה. גם בטבילה הקודמת שלי וגם לפניה אני מתחילה להיות עצבנית לילה קודם, או עצובה. וכל דבר כזה מעצבן או מעציב אותי. ניסיתי לחשוב עם עצמי למה זה. אני מתחילה להרגיש שזה השינוי הגדול ואני לא חובבת שינויים. כלומר, אני כל כך מחכה להיות מותרת אבל המעבר עצמו עם כל ההכנות, והרגש הכרוך, אולי זה מה שקשה לי.
וגם היום אני ככה. וזה ממש מעצבן לטבול ככה. ואני כל כך כל כך חיכיתי לזה, ודיברתי על זה בכזו אופטימיות וציפייה כל השבועיים שחלפו. וככל שזה מתקרב אני מתחילה להתעצב.
שאלה נוספת קצת מביכה, למשהי יש עצה בשביל טובלת מתחילה איך לטבול באופן המיטבי, שמיד כל הגוף והשיער מכוסים.
בטבילה האחרונה היה לי ממש פאדיחות שכל פעם שהכנסתי את הראש הרגליים שלי התחילו קצת לצוף והשיער היה בחוץ. והבלנית במקום לעזור אומרת לי בטון נוקשה: איך את מצפה שאגיד שאת טהורה אם השיער שלך בחוץ?
אחר כך דיברתי עם חברה שלי שאמרה לי שהיא מחזיקה את המעקה של המקווה ביד אחת ואת השיער ביד השניה כמו קוקו כזה ואז טובלת ומשחררת. משהי ממליצה?
תודה לכן ממש!!
וגם היום אני ככה. וזה ממש מעצבן לטבול ככה. ואני כל כך כל כך חיכיתי לזה, ודיברתי על זה בכזו אופטימיות וציפייה כל השבועיים שחלפו. וככל שזה מתקרב אני מתחילה להתעצב.
שאלה נוספת קצת מביכה, למשהי יש עצה בשביל טובלת מתחילה איך לטבול באופן המיטבי, שמיד כל הגוף והשיער מכוסים.
בטבילה האחרונה היה לי ממש פאדיחות שכל פעם שהכנסתי את הראש הרגליים שלי התחילו קצת לצוף והשיער היה בחוץ. והבלנית במקום לעזור אומרת לי בטון נוקשה: איך את מצפה שאגיד שאת טהורה אם השיער שלך בחוץ?
אחר כך דיברתי עם חברה שלי שאמרה לי שהיא מחזיקה את המעקה של המקווה ביד אחת ואת השיער ביד השניה כמו קוקו כזה ואז טובלת ומשחררת. משהי ממליצה?
תודה לכן ממש!!
(עם שיער ארוך ארוך ארוך....)