נקלטתי כשנה ושבעה חודשים אחרי החתונה.
הלכנו לרופא פוריות אחרי כשנה, הוא התחיל בבירור פרופיל הורמונלי ודווקא באותו חודש משום מה הווסת הגיעה שבוע מוקדם מהצפוי והוא אמר שלפי בדיקות הדם אין ביוץ וצריך להתחיל עם איקקלומין. התעקשתי לבדוק עוד חודש כי זה ממש לא הרגיל שלי וחודש אחר כך היה ביוץ מצויין, עשינו גם מעקב זקיקים שהכל בו היה תקין, אז הוא המליץ על בדיקת זרע.
בערך בשלב הזה בעלי אמר לי שהוא לא בטוח שאנחנו בכלל מקיימים את חיי האישות בצורה נכונה, הוא דיבר עם רב במכון פוע"ה ובאמת הסתבר שההדרכה שהוא קיבל לפני החתונה לא היתה מספיק מדוייקת ובעצם אף פעם מהחתונה לא עשינו את זה עד הסוף.
אחרי ההדרכה המדוייקת יותר היו עוד איזה חודשיים בלי הריון. עד אז כמעט כל חודש הייתי ממש בציפיה ותקווה שאולי הפעם יהיה איזה איחור, הייתי כמעט תמיד מתחילה לדמיין תופעות הריון והכל, וכל פעם המחזור היה מגיע ומאכזב...
אבל בתחילת חודש ניסן כשהיה אמור להגיע המחזור, כבר הייתי בטוחה לגמרי שהוא יגיע, וזה היה ממש לא נוח כי לפי החישוב שלי הטבילה היתה אמורה לצאת בחול המועד פסח, ותכננו להיות אצל ההורים כל החג ולאח שלי היתה אמורה להיות גם בר מצווה בחג. כולי הייתי עסוקה בחישובים באיזה יום אני אקבל ולפי זה באיזה יום אני אטבול ואיך נסתדר עם זה, ודווקא אז המחזור לא הגיע ומסתבר שנכנסתי להריון...
היום אנחנו כבר הרבה אחרי (האח המדובר כבר בן 19, ואנחנו כבר עם שלושה ילדים ב"ה).
כמה מסקנות מהסיפור שלנו-
* זה שהיה לנו זמן כזוג לפני שהתחלנו עם הריון וילדים עשה לנו המון טוב. איו ספק שהיה קשה, ובעיקר מפחיד, אם היינו יודעים בוודאות שבסוף יהיו ילדים היינו יכולים יותר ליהנות מהתקופה, אבל אין ספק שהלידה היתה בדיוק בזמן המתאים לנו (גם אחרי שסיימתי את הלימודים, שזה גם היה הרבה יותר קל).
* כדאי להיות בטוחים שעושים את החיבור כמו שצריך. פעם כבר כתבו על זה פה בפורום ואז גיליתי שאנחנו לא היחידים שזה קרה לנו. הרבנים של מכון פוע"ה ממש עזרו לנו בזה, כמו שפירטתי.
* אם הולכים לבירור (ממליצים להתחיל רק אחרי שנה מהחתונה, אין סיבה להילחץ לפני, אלא אם כן התחתנתם בגיל מבוגר יחסית) ללכת לרופא פוריות ולא לסתם רופא נשים.
* עם כל רופא- לברר לפני שמתחילים בהתערבויות (אצלנו הוא כמעט נתן לי מרשם לאיקקלומין, שזה ממש לא משחק, ובכלל לא היתה שום בעיה עם הביוץ, וזה רופא שהמליצו לנו ממכון פוע"ה...).
* אמונה זה הכי חשוב. אם ה' כיוון את זה ככה זה מה שהכי נכון וצריך להיות. ומצד שני- מתוך אמונה גדולה, להתפלל על זה הכי הרבה. ה' רוצה את התפילות על זה.
* זה בסדר לצפות כל חודש, וזה בסדר גם לא לצפות. כמו שסיפרתי- אצלנו זה הגיע דווקא בחודש שהכי לא ציפיתי לכלום. ה' יודע גם לתכנן לנו הפתעות...
וקטע מדהים לסיום, של הרב קוק זצ"ל (מתוך 'אורות התפילה') שהיה מחזק אותי כל חודש עם התשובה השלילית או המחזור שהגיע..)-
תכלית התפילה- לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ואמת
לעומת תכליתה של התפילה, והשגת המבוקש שבאה על ידה, לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלמות ולהוציא שלמותה אל הפועל, דרכי הציורים האלה רבים ורחבים, ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ, וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות, איזה ציור רוחני מיוחד ראוי וחסר לכל נפש פרטית שתשלם בו, שלפי צורך השתלמות זו מקביל בסידור חכמתו העליונה, מצב החסרון המזדמן המצריך את התפילה. ולפעמים תתאחר התקבלות התפילה, כפי מה שלא הספיק אותו הציור הרוחני הדרוש, להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גווניו, עד שיהיה נשנה ונכפל כמה פעמים. על כן האדם שלא נענה, עליו לחזור ולהתפלל, ולא לאמור נואש, חלילה, כי הקצור קצרה ידו יתברך מפדות, אלא שבחכמתו העליונה הוא חושב מחשבות ליתן לאדם אחרית ותקווה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערך נצחיות ושלמות חשובה.
והנה כך היא המידה באדם, כשהוא עושה פעולות ואינו בא בהן למטרתו מתחלש לבבו, אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו, אלא שלפי רוממות המטרה צריך הוא ריבוי פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. על כן אמר 'קווה אל ה', והתקווה היא בעצמה מידת שלמות, ויסוד התקווה הוא מעלת השלמות הראויה להימשך מכשרון הפעולות הקודמות לה, ולפי ערך היסוד הזה של הנהגת תכלית פעולת התפילה, תדע נאמנה כי בכל ציור של תקווה לה', נתקרבת יותר אל המטרה, אלא שלא הגיעתך עדיין, לפי שלא השלמת עדיין, על כן 'חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'
הרבה הצלחה, וחג שמח ומלא בשורות טובות לכל עם ישראל...
