בנוגע ל4.

א.הנטיה הזאת באה מהקבה,זה פשוט נסיון,אומנם מאוד גדול.אבל נסיון...

ב.אין לתורה בעיה עם הנטיה עצמה,אלא עם ביצוע הנטיה.

מקווה שלא היו לי טעיות\שטויות.

1+3. הקב"ה נתן לאדם חיים כדי שימלא בהם תפקיד. אם הוא מועל בפיקדון = החיים, ומשתמש בו נגד רצון ה', 'זכותו' לקחת אותם בחזרה. ובעצם זה גם לטובת האדם, שלא יקלקל יותר, וכדי לתקן את מה שקלקל.

2. עניין תרבותי.

4. כמו שענו

1. רוב האפקט של העונש הוא כדי להרתיע, בפועל קשה מאוד להוציא להורג. מספיק שבודדים ייהרגו ותראי איך כולם שומרים שבת. צריך שיאמרו לאדם 'אתה תיהרג על החילול הזה'! והוא יאמר 'על דעת כן אני עושה'. אם הוא לא אמר ככה אין סקילה (רמב"ם הל' סנהדרין יב,ב). לא מספיק שיאמר 'לא אכפת לי' או 'אני יודע' וכיוצ''ב.

כתוב בגמ' שב''ד שהורג אחד לשבעים שנה (וי''א שבע שנים) מכנים אותה 'חובלנית', וזו לא מחמאה.

ואגב זו לא 'אכזריות', הדיינים חייבים לצום כל אותו היום מצער.

2. התורה ניתנה לעידן שבו זה היה מקובל וגם אלפי שנים אח''כ. התורה מתחשבת ואנושית, ה' לא מנחית על בני ישראל גזרות קשות מדי. חוץ מזה פעם היו נשים שזה היה להן סבבה לגמרי והן היו חברות טובות (קראתי תיעוד הסטורי כזה). את ואני לא יכולים להבין עד הסוף את הראש של נשים מפעם... פעם אשה הייתה קוראת לבעלה 'אדוני' בטבעיות, אפילו שרה אמרה "ואדוני זקן". כמו שאת זה קשה להבין, כך גם דברים אחרים.

3. לא אנחנו קובעים את המוסר, ה' קובע אותו. והוא ברא את העולם כך שגלוי עריות גורם טומאה איומה לבן אדם, הדבר הכי מטמא שיש. מי שיש לו רגישות לקודש חש זאת בחוש. לכן מתייחסים לזה בחומרה רבה. לגבי עונש המוות כנ"ל ב1.

4. שמעתי שביעוץ תורני של תורת החיים הצליחו להחזיר לנורמה עשרות מקרים של נטיות הפוכות. אם טיפול לא מצליח, על זה נאמר בגמ' "אין עצה ואין תבונה נגד ה'". הם צריכים להתגבר על התאווה כמו על כל מידה רעה אחרת. לגבי עונש המוות כנ"ל ב1.

סוף דבר - לא צריך להבין הכל, יש מקום להתבטלות, העולם והתורה כ"כ מורכבים, חבל שנגיע לשמיים ואז יגלו לנו הכל ונאמר 'אופס'

בהצלחה!

מכירים סיפורים מקרוב על איך שהם שברו בני אדם.

ונותנים עצות שהם פשוט עבירות, מעוותות.

מדביקים תויות לבן אדם שלטענתם איך אפשר לשנותם, עפרא לפומייהו.

לא להתקרב אליהם!

להכל: את מתעלמת מתורה שבעל פה, תורה שבכתב מראה את חומרת המעשים, ואת התגובה הצודקת בעולם מושלם.

ותורה שבעל פה מראה איך זה מתגשם בעולם הלא מושלם שלנו. ובה עונש המוות מותן מאוד, וסנהדרין הפכו והפכו בניסיון להצדיק כל אחד, ולהימנע מעונש המוות, והשתמשו בו רק במקרים נדירים מאוד. וסנהדרין שהורגת פעם אחת בשבעים שנה נקראת קטלנית. ובמסגרתה גם, מחשש שבועלם הלא מושלם שלנו מעמד האישה יפגע, נאסר על נשיאת שני נשים לאיש אחד בחרם דרבנו גרשום.

2: התורה זה לא תחליף למוסר, אם התורה מתירה משהו זה רק סימן שמבחינת הציות לה' אין עם זה בעיה, זה לא אומר שמבחינת המוסר אין עם זה בעיה, וזה לא מה שהתורה רוצה לומר. אני מחויב גם לתורה וגם למוסר, במקרה של מחלוקת אני יעדיף את התורה, אבל פה אין מחלוקת, אין הסכמה, אבל גם אין מחלוקת. התורה פשוט לא מתייחסת לזה. 

1+3+4: ה' ברא אותנו כדי שנשרת אותו. זה כמו שתגידי שזה לא מוסרי שאדם שקנה כוס זרק אותה לפח כשהיא נשברה. וכבר לא היה אפשר לשתות בה.

4: https://nirmenussi.files.wordpress.com/2016/09/nir-menussi-loving-the-other-hashiloach-1.pdf

המוסר היהודי לא השתנה לעולם, הוא בנוי על רעיונות אלוקיים. המוסר האנושי לעומתו משתנה בקביעות.

אם בעבר להרוג אויבים היה מוסרי היום כבר לא. כך גם עבדים, נשים, יחס לנשים, אכילת בשר, הקרבת קורבנות ועוד כל כך הרבה. ניקח דוגמא, עבודה זרה. בעבר היהדות היא הייתה המוזרה, הלא מוסרית, ערכית או מאמינה. רוב העולם עבד עבודת אלילים ורק אנחנו לא. היום להפך, עבודת אלילים מוזרה בעיניי העולם ובודדים עובדים אותה. העולם המוסרי משתנה לכיוון הגאולה הכללית של העולם בסדר אלוקי מפעים, אבל הוא מקצין תמיד צדדים. הוא לא יודע למצוא נקודות אמת אלא רואה את הרע שבצד אחד ולכן עובר לשני הקיצוני.

יש כל כך הרבה להאריך, אבל הנקודה שבאתי לומר יחסית קצרה. את וכולנו מושפעים מהתרבות העכשית, חושבים כמוה ובגללה. כך גם חשבנו לפני אלפי שנים כשיצאנו ממצרים והתרבות הייתה שונה ועשינו עגל, כי זה מה שנראה מוסרי אז. אם תחפשי את המוסריות האנושית העכשווית בתוך תורה נצחית תכשלי לדעתי. אנחנו מושפעים, בשביל בירור אמיתי צריך לצאת מהראש של התרבות ולברר בצורה אמיתית כל נקודה.

לא התחלתי לענות לך למרות כל מה שיש לי לומר. טעות, בגלל כל מה שיש לי לומר. כי זה לא יעזור. אלו שאלות מעולות שצריכות מבט אמיתי כדי להתחיל לחפש להן תשובה. ויותר מכך, אלו שאלות שהתשובה שלהן לא באמת תתחם בכמה מילים בפורום. שאלות נוקבות שצריך לענות עליהן במלא הרצינות.

היחס בין מוסר היהדות למוסר האנושי, אם קיים בכלל מושג כזה (סוגיה מורכבת) העסיק אותי הרבה. למדתי ועוד לומד כבר שנים, מנסה לברר נושא נושא. לבדוק האם ולמה התורה היא זו שצודקת, כמו תמיד. אני יכול להפנות אותך לרבנים שעוסקים בתחום אם זה יעזור, יש כל כך הרבה מה ללמוד.

לא חייב לאהוב את מה שכתבתי, לגיטימי. אבל זו האמת לדעתי, וצריך לברר אותה ללא נגיעות. כתבת "אשמח לתשובה שלא תשאיר לי שאלה". לא תצליחי למצוא אחת כזאת בדרך הנוכחית, לדעתי. יש שאלות שצריך לעבוד עליהן כדי לקנות אותן, כדי למצוא תשובות ראויות.

הכל תלוי בהנחות יסוד. במידה וההנחת יסוד שהתורה מהשמיים הדבריים יסתדרו. בהנחת יסוד שהיא המצאה אנושית הגיוני שתתיחסי לדברים בהתאם. השאלות שלך נובעות מהנחות יסוד שגויות.

1 - ע"פ התורה שבע"פ במקרים נדירים מוציאים להורג על יחסי מין לא ראויים (ע"ע תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יז עמוד ב דיבור המתחיל "זנות לא שכיחא")

תורה שבעל פה זה פתח לשאלות רבות - מתי היא ניתנה? למה צריך אותה? האם היא יכולה להשתנות? נושא רחב, אם את רוצה אניט יכול להפנות אותך לספרים מודרנים ומקורות שונים קדומים יותר.

2 - הטענה אינה רציונלית. אני מסכים איתך שכיום זה לא מקובל וזה אכן טבעי שזה מזעזע אותך. אמנם ככה לא מציגים טענה אתית כולשהי. צריך נימוק, הסבר, ולא "זה לא מרגיש". אע"פ] שהרגש שלך בריא מאוד. רוב המוחלט של הפרשנים סוברים שהלכתחילה זה לשאת אישה אישה אחת ורק בלית ברירה לשאת יותר מזה. אני מארמין שיכול להיות שהיו תקופות בעולם הקדום שהיה צורך בדבר בגלל התנאים שהיו אז (אולי לטובת הנשים מבחינה כלכלית).

3- זה לא אנחנו, זה א-להים. וכמו שכתבתי לעיל ע"פ התורה שבע"פ המקרים של ההרג ממש נמוכים, וזה לא במקרה.

4 - גם זאת טענה שלא מנוסחת באופן רציני - אתי (סליחה, אם זה מעליב). יש שאלות של רוע בעולם (צדיק ורע לו רשע וטב לו וכו') למה א-להים ברא אנשים שפגועים או מוגבלם בנושאים כאלחה ואחרים? שאלה קשה והתשובה הכי טובה והכי כנה היא שאי אפשר לדעת, ות'אמת זהגם לא מטריד, זה בעיה שלו. אני סומך עליו בקטע הזה אני אדם אני מוגבל. הוא ציווה שלא לעשות יחסי מין בין גברים וגם ברא כאלה אנשים. שאלה טובה. זאת לא התחמקות כלל זאת טענה דתית. אני לא א-להים. אני אדם. נעים להכיר. וכמו שכתבתי לעיל הכל תלוי בהנחת יסוד. אם ההנחת יסוד היא שזאת תורה שניתנה מהקב"ה למשה בסיני אז יש על מה לדבר. אם אחרת - כבר חרצת את את הכפירה מראש.

אם את רוצה אפשר לברר את ההנחת יסוד הזאת - מה האמינות של מסורת קבלת התורה? אבל היא שאלה מקדימה. לפני שעוסקים בנושאים הנ"ל שהבאת.

בהצלחה.

אם אכן את מאמינה ורצה לפתור את השאלות הללו כדאי להגיע לאמונה ברמה גבוה יותר כדי לך ללמוד קצת באופן יסודי על הנושאים שאת מעלה. אני יכול להפנות אותך אם זה רצונך. בהצלחה.

המקור זה שם בתוספות

וענו לך על אתר "לגיטימי לשאול".
הבעיה בדיונים כאלו אינה השאלה אלא התשובות, האפולוגטיות, הנדושות והקלישאתיות.

שיהיה לך בהצלחה

אולי השאלות כתובות קצת בתקיפות, אבל המתבונן מרגיש שזה נובע מחיפוש אמת וכנות בלתי מתפשרת, ואלו תכונות של אנשים גדולים בעמ''י, תרתמי אותן לכיוון הטוב ותצליחי

5. התורה מתירה שיהיה לנו עבדים.

6. התורה אומרת להרוג בן סורר ומורה.

7. התורה בעד לרצוח חיות ועופות מטעמים פולחניים.

8. התורה אמרה להרוג עמים שלמים שלא האמינו באל שלה, אלא העדיפו פוליתאיזם.

אז למה עצרת כאן?

התשובה היא כזו, יש בתורה חלקים פחות מוסריים אם שופטים ומתייחסים לתורה כמו שהיא בתרבות של ימינו. אבל התורה היא הקידמה המוסרית החשובה ביותר אם בוחנים אותה ביחס לתקופה הקדומה - הן מבחינה אמונית, פוליטית, כלכלית, ודתית.

לחוקי התורה כתוצר של נבואה אתית דתית לא היו יכולת להתאים לכל הדורות מבחינת מוסר תרבותי, זה פשוט לא אפשרי טכנית. לדוגמה, היום עבדים זה לא מוסרי, אבל עד לפני המהפכה התעשייתית כשהמכונה החליפה את האדם זה כן היה מוסרי. במזרח הקדום יחסי עבד ואדון היו מחפירים, והתורה עשתה להם נורמליזציה בצורה שהיא כמה רמות מעל כולם. 

אגב, לחזל היו עבדים, והם לא חשבו לרגע שזה לא מוסרי, כי אצלם, בתרבותם, זה היה מוסרי. אבל חז"ל חשבו שבין סורר ומורה זה לא מוסרי. אז הם עקרו על ידי לימוד דרשני בחוקי המקרא את האפשרות שאי פעם למישהו יוכל להחשב בהגדרת בין סורר ומורה. הם התאימו את הכתוב למצפון. (זו היתה הדרך של בית הלל).

 מבחינה מעשית, ישנם מעשיות ספורות מאוד שמסופר בהם על הרג בגלל שבת. עד ימי בית שני כמעט כל הזמן כמעט כל האנשים בכלל לא שמרו שבת, האמינו במגוון של אלים, והיו פרוצים בעריות (כולל להטב), ואגב חגי ישראל  - לא נחגגו בכלל.   

מבחינת תרבות העונשים (גם בנושא עריות), זו היתה התרבות, כך חיו ושפטו האנשים שבמזרח הקדום. העניין הוא שתורה קובעת מוות בעיקר נגד הפוליתאיזם, שמבחינתה יותר מי שהוא היה לא נכון הוא היה לא מוסרי.  מעבר לזה שבפוליתאיזם יש גירסאות אכזריות ביותר של הקרבת קורבנות אדם, של טקסים אנטי מוסריים ואנטי אנושיים, מעבר לזה שהמקרא נלחם בכל דרך באמונה שיש לאדם שליטה על אלוהים ושאלוהים הוא חלק מהטבע, התורה התנגדה לפולתאיזם כי הוא ממרר את חיי האזרח במעמד הפשוט והנמוך. במזרח הקדום האזרח הפשוט היו משועבד וכפוף למלך בשם האלים שמעניקים כוח דתי ופוליטי מוחלט למלכים, מבחינה דתית האדם הפשוט היה צריך לבטל את חייו למלך ולאליטה ולחייו אין משמעות. ניתן לזה תוקף דתי - כמו שיש היררכיה באלים למעלה ואלים בדרג הנמוך עובדים את האלים בדרג הגבוה בהיררכיה, כשבראש האלים עומד אל שהוא ראש הפנתיאון, כך גם האזרח הפשוט אמור לעבוד את האנשים במלוכה בהיררכיה, משום שהמלך הוא אייקון וחיקוי של האל. התורה לעומת זאת כיפפה את המלך לאלוהים והוציאה אותו מהדת, כולם בצלם אלוהים בשונה מהמזרח הקדום שרק המלך.

המלך שלט מטעמים דתיים תאולוגים בחייהם ובכלכלתם של נתיניו - התורה התנגדה. במזרח הקדום הקרקעות היו שייכות למלכים ולמקדשים, ולאזרח הפשוט לא היתה עליהם שייכות, הם היו יכולים לעבוד על הקרקע כל התקופה, והיבול היה הולך לבעלים של הקרקע הפקיד\מלך. לעומת זאת על פי התורה הקרקע ניתנת לעם בכללותו על ידי המלך (אלוהים) כשלמשפחות ושבטים יש קרקעות משלהם ובעלות משלהם. בנוסף המלכים במזרח הקדום היו גובים מס שהיו הולכים לאליטה ולמקדש על חשבון האזרח הפשוט, על פי התורה אין מס - יש מעשרות. ולמי מביאים מעשרות לחלשים ולעניים, וגם ללוי ולכהן, לתורה כהתנגדות למלכים ולכהנים במזרח הקדום היה חשוב לפרק את הכוח מהדת -אז היא מצווה על כך שלכהנים לא תהיה נחלה, אין להם יבול, אז הם תלותייים מבחינה כלכלית, אין להם כוח. בחברה הפוליתאיסטית המקדשים הכהנים והמלכים היו מושחתים בשם התיאולוגיה והכוח היה אצלם. אגב, לתורה היה חשוב גם הליכוד החברתי ולכן הלוואה בריבית היתה אסורה על פי התורה כי היא פורמת את האחריות ההדדית של החברה (לנוכרי תשיך), ויש הגבלה בנטילת משכון, לעומת זאת בחוקים פוליתאיסטים המקדשים מלווים בריבית ונושים את העם. 

לתורה היו סיבות טובות להתנגד למשטר העבדות הפוליתאיסטי, וכן... היא השתמשה נגדו בעונש מוות. לדעתי בצדק. רוב העונשי מוות שהתורה נותנת הם נגד הפוליתאיזם. (בעיקר על ידי סקילה - התורה רואה באי שביתה בשבת כאירוע אנטי מונותאיסטי, למרות שלשבת יש גם טעם סוציאליסטי של מנוחה לעבד ולבהמה). והיא רואה צידוק מוסרי בלהלחם בעמים פולתיאיסטים. 

האשה היתה במזרח הקדום בשולי החברה, וזו היתה התרבות של החברה הפטריאכלית, זה כמו שתאמרי למה אנשים חיו בתרבויות עם עבדים זה לא מוסרי?!  זאת היתה התרבות. אי אפשר לבקר מוסר על בסיס תרבות. התורה היא תורה בתרבות, היא תורה לעם שחי בתרבות. 

מבחינת ההתאמה למוסר היום - צריך סנהדרין כדי שתדרוש ותתאים את הדברים שצריכים התאמה רשמית לימינו מבחינה מוסרית - כמו שעשו בבן סורר ומורה לדוגמא, או בעין תחת עין (מו"נ ח"ג פ"מא). אבל זה לא נראה שזה ראלי באופק הנראה לעין. נכון לכרגע מבחינה פרקטית היהדות היא מוסרית, כי אין שום דבר ממה שהסעיפים שהזכרת שמתקיימים, למעט להטב שנוצר כתוצאה ביולוגית (לא פסיכולוגית) - שעל זה מבחינה פרקטית היהדות מאחור ואין לי מה לומר. 

@פילונית

רק אקדים ואומר שזאת סוגיה עמוקה ורחבה, יחס התורה והמוסר, הרב קוק עוסק בה בהרחבה באורות הקודש (והרב קלנר בספרו הקריטריון לאמת הקריטריון למוסר), כך שהפורום זה לא המקום ללמדה ולבררה, ובכל זאת אנסה לומר עיקרון אחד בענין. 

כתבת: "לאחרונה ממש נראלי שהתורה שלנו פשוט לא מוסרית בכלל".

לעניות דעתי כבר במשפט הזה מונחת הבעיה- את בוחנת את התורה מתוך נקודת המבט ש-לך.

ומה הבעיה? שהתורה היא אלוקית-שמיימית, בעוד שהמבט שלנו אנושי-מוגבל.

ולכן, בצורה מובנית ההגיון האלוקי של התורה אינו עולה בקנה אחד עם המבט הראשוני הפשוט שלנו, 

וממילא גם לא עם המוסר שלנו. [ובמשפט-כדי לקבוע מהו המעשה המוסרי, הצודק והנכון, צריך להכיר את כל מרחב הזמן והמציאות: לדעת מה טוב לפני אלפיים שנה, יהיה טוב עכשיו, ובעוד אלפיים שנה קדימה. את זה בן אנוש-כמה חכם שיהיה לא יכול לקבוע.

ובעצם כשאת אומרת 'נראה לי', פירושו של דבר 'אני יודעת מה מוסרי, טוב, נכון וצודק (ע"פ מה שנראה להבנתי/ע"פ הנורמות המוסריות הרווחות/אחר) והתורה לא מסתדרת לי עם זה, לכן זה לא נראה ל-י. סליחה, אבל אשאל בקצת בוטות ובעדינות, מי את שתגדירי מה נכון וצודק, מה מוסרי?! [לא רק את, אלא כל אדם אחר שיתיימר לומר מהו מוסר נכון לא מתוך מתך התורה]

באמת נראה לי שנקודת המוצא צריכה להיות אחרת- התורה היא המוסר האלוקי, היא האמת המוחלטת, היא הדבר הנכון והצודק. עכשיו, יש דברים שלא מסתדרים לנו עם ההגיון הקטן שלנו? צריך ללמוד ולהעמיק, ולהבין את עומק כוונת המסר האלוקי. 

אתייחס בקצרה (זהירות-ארוך לחלק מהדוגמאות שכתבת (המודגש זה מה שכתבת):

אני אתן כמה דוגמאות-
1. מישהו חילל שבת, אשכרה מת בלי לחשוב פעמיים באכזריות. עכשיו הבנתי שבת זה וואו והכל, אבל הבן אדם אשכרה מת! דמיינו עכשיו את כל מי שלא שומר שבת מת בסקילה.. קצת מזעזע לא?

מזעזע כן, אבל לא שייך לומר 'דמיינו' על כזה מצב. כי באותה תקופה שמי שישמור שבת ימות מסקילה, יחזרו הסנהדרין, בית המקדש והנבואה. אז תדמייני את זה יחד זה. מצליחה? כי אני לא מצליח לדמיין אטמוספרת חיים כזאת של נבואה ובית מקדש. במצב הזה, כמו שהזכירו פה האנשים כמעט ולא יחללו שבת, כולם יחיו ברוממות גבוהה, בצדיקות גדולה, הכל יהיה אחרת. ממש ממש ממש לא כמו המציאות עכשיו.


3. גילוי עריות =מוות. אתם יודעים כמה גילוי עריות יש היום? אני בכלל לא בעד זה. אבל. תחשבו שנייה גילוי עריות מה זה? זה שני אנשים עם הגוף שלהם, מי אתם שתתערבו? ותעשט עונש מוות על זה? זה הם עם עצמם זה יוצר להם הנאה זה אולי לא חכם במיוחד אבל זה לא סיבה לעשות על זה עונש מוות. זה כמו שיהיה כלל שמי שלא מקבל 100 במבחנים עונש מוות. כאילו מה? זה אולי לא מעשה חכם אבל זה כיף להם ומי אנחנו שנהרוג אותם על זה? 

ראשית זה נכון לגבי כל עונשי המיתה בתורה, צריך להיבן את ענינם. למה הורגים על דברים מסוימים, ולמה דווקא במיתה כזו או אחרת. אבל אני חושב שנכון לגבי כולם להבין, שזה לא 'שני אנשים עם הגוף שלהם'. אנחנו עם שלם, שמורכב מהרבה אנשים, וכל אחד ואחד מהעם שלנו הוא איבר קטן מהגוף האחד הגדול.  לכן אם מישהו עושה מעשה שבעיני התורה הוא 'תועבה', הוא מזיק לכל האומה כולם. זה כמו שהיד שלך תחליט להתחיל חחתוך את היד השניה ואח"כ את כל הגוף. תאמרי: 'מה אתם רוצים ממנה, היא בסה"כ עושה זה ליד השניה, זה בחירה שלה..'. לא, נגיד לה להפסיק כי זה מזיק לכל הגוף, ואם היא תמשיך-נכרות אותה! שהיא לא תגיע לחתוך גם את הראש..


יש לי עוד כ"כ הרבה מה לומר בענין, אבל כרגע אין לי זמן לכך.. מקוה שעזרתי ולו במעט.

א. בצורה הכי ברורה ללא דיונים ופלפולים-  כי יש מחלוקת בנושאים הללו - כשיש מחלוקת יורדת הטענה של מסורת.

 בבן סורר ומורה רבי יוסי ורבי יהודה. חז"ל לא קיבלו ממסורת אלא פירשו את המקרא.

בעין תחת עין יש גם מחלוקת, ופילון האלכסדרוני שחי לפני המשנה ולפני שלמדו בעזרת המידות שעין תחת עין ממון - כותב שעין תחת עין זה ממש.  (ועיין מו"נ ג- מא, אף על פי שהוא מדבר בחובל ומזיק על הלימוד שעשו בית דין עוד מימות משה)

ב. היתי פותח איתך דיון ארוך על מהי תורה שבעל פה - מה המקור למושג, ומה המקום הראלי וההלכתי של הטענה "קבלה מהר סיני", ומה עשו תלמידי בית הלל לאורך הזמן, אבל זה לא מסתדר כרגע אז בזמן אחר. 

לא הורגים דורש אל המתים, או מנחש.

התורה נגד פוליתאיזם בגירסא החברתית תרבותית שלה. היא רואה צידוק מוסרי להלחם בעמים, כי היא מתנגדת למציאות החברתית האנטי מוסרית בחברה הפוליתאיסטית. ההתנגדות לעבודה זרה במקרא, היא לא רק כי זה לא נכון, אלא כי זה לא מוסרי. יש הרבה יותר מצוות וסנקציות שנוצרו מתוך הפחד שאדם ישראלי עובד עבודה זרה יגרום לאחרים לעשות כך, ויצור קהילה פוליתאיסטית, מאשר הפחד שהוא יעבוד עבודה זרה בעצמו בצורה סמויה אבל לא חברתית ומשפיעה. 

ובא נניח היפוטתית שיש - כמו מי מכריעים? 

שבנויה על המידות שהתורה נדרשת בהם.

שבנויים כל אנלוגיה ואינדוקציה. 

זה החוכמה התלמודית.

במילה אחת: הפרכה תלמודית של אנלוגיה בנויה על מציאת מכנה משותף חדש בין מלמד נלמד ועצם שלישי שבא להפריך - כך שנפרמת האנלוגיה. (ק"ו, בניין אב). או מוסברת מחדש לגבי אינדוקציה (בניין אב משני כתובים, ק"ו משני כתובים, בניין אב וקל וחומר) 

איזו מציאות? 

תלוי מה אתה מתכוון הפרכה.

משנה נגד דעת אמורא זו לא הפרכה של לימוד זו הפרכה של סמכות כי לאמוראים המשנה היתה הסמכות ההלכתית.

אני דיברתי על לימוד, על אינטראקציה יוצרת של חז"ל עם המקרא. - שעליה גם אנחנו מדברים במקרה דנן. 

זו מחלוקת רמב"ם רלב"ג.

האם דרשות יוצרות דינים (רמב"ם - כלל שני ספר המצוות, והלכות סנהדרין), או רק אמצעי לתזכורת של משהו שקיבלנו במסורת (צריך לזכור איפה. זה אולי בהקדמה לתורה אבל אני לא זוכר).

ויש סיבות טובות מאוד מאוד לסבור כמו הרמב"ם שדרשות הן יוצרות.  

יש מחלוקת האם היא טקסטואלית או שיש בה הגיון. 

ממש ממש לא. אם אתה רוצה לחשוב כמו הרלב"ג ולהתעמת עם קושיות גדולות (ואני לא מנדב לך סיכויי הצלחה גבוהים) - זכותך. אבל על פי הגישה שהדרשות הן יוצרות - 99% מהיהודות זה ה"מרחב הפירושי של קובעי ההלכה". - (המקום של קבלה ומסורת ממשה רבינו בתושב"ע הוא מוזנח (וגם לא ברור יש לומר) לעומת המרחב הזה)

אם יש משהו שלמדת, ומישהו חושב הפוך הוא פשוט לא מבין..  צריך לגלות לו את האור.

הטענה שלך על התורה - שנסמכת על מדרש (ומקבלת משנה תוקף מאוד רדיקלי בקבלה), לא מחייבת אף אחד. 
 

לגלות לי את עצמי נכון? הרי כולם חושבים כמוך בתת מודע, בנפש האלוהית (ממש) שלהם, הם פשוט לא מודעים לזה, הם אחוזים עדיין בכבלי המחשבה העצמית שאתה זכית לצאת ממנה ב"ה.............

מצטער שאני לא חלק מזה.

אם היה לי דרך להוציא אותך מהאופוריה היתי משתמש בה. 

אם היתי יודע איך אפשר להוציא אדם שכלוא בכלא של אופוריה מחשבתית 

- היתי משתמש בידע הזה.

או לפחות מנסה. 

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".

מפת כתבי הראי''ה שאינם ערוכים 
 

במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה 

פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם

אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..

וממש אפשר לראות זאת בכתבים?

שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??

נשמע מרתק.. אשמח להחכים..

בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)

בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:

Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online

ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:

"לא נתפעל מן התרבות האירופית"

(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)

כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות. 

זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.

אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.

אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.

לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.

ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)

בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!

ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃

תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..

מהסוף להתחלה ברשותך.

א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.

ב. שאלה צדדית.

איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?

ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?

ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?

ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?

ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?

תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌

א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה.  אמת. ו. בהודעה הבאה? 

ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
 

מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
 

אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.

לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.

זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.

כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.

ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.

בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם

חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם

מקדושת הדימויים שלה.
 

אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".

אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)

לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.

ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?

כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?

אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה: 
 

• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו

• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')

• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"

ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקאות הראשונות באורות המלחמה, כי הם נכתבו לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.

אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)

ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.

האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.

בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
 

לא מסתדר...

זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.

עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות

אותו אישית. 

3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.

קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם

אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.

כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"

את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
 

אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.

הרב נבון לא הר המורניק נכון?

כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'

גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.

כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים

אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה

אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה

לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
 

אתה סובר שהן טובות?

או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?

ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה

'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
 

ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷‍♂️

בכל מקרה זה מן הסתם

"מכים שורש"

ו"תתישנו"

צדקתי?

למיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.

הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
 

רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)

אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא 

בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.

זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.

בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח

מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
 

יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.

אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
 

המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם

לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק" 

פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?

אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.

עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":

פרוגרסיביזם – ויקיפדיה

ובויקיפדיה באנגלית:

https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism

פרוגרס של היום.

רק הערתי הערה טרמינולוגית

אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive

מה באמת התשובה לזה.

לפחות לדיעה הזאת. 
 

מכוסה - מסתמא  ע"י כיסוי אחר

וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה. 

אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.

וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:

"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."

אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק

זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?

והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

"במקום"?!

….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."

מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.

לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .

הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.

והמקור לזה מפורש בגמרא. -----

שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.

אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
 

------