בנוגע ל4.

א.הנטיה הזאת באה מהקבה,זה פשוט נסיון,אומנם מאוד גדול.אבל נסיון...

ב.אין לתורה בעיה עם הנטיה עצמה,אלא עם ביצוע הנטיה.

מקווה שלא היו לי טעיות\שטויות.

1+3. הקב"ה נתן לאדם חיים כדי שימלא בהם תפקיד. אם הוא מועל בפיקדון = החיים, ומשתמש בו נגד רצון ה', 'זכותו' לקחת אותם בחזרה. ובעצם זה גם לטובת האדם, שלא יקלקל יותר, וכדי לתקן את מה שקלקל.

2. עניין תרבותי.

4. כמו שענו

1. רוב האפקט של העונש הוא כדי להרתיע, בפועל קשה מאוד להוציא להורג. מספיק שבודדים ייהרגו ותראי איך כולם שומרים שבת. צריך שיאמרו לאדם 'אתה תיהרג על החילול הזה'! והוא יאמר 'על דעת כן אני עושה'. אם הוא לא אמר ככה אין סקילה (רמב"ם הל' סנהדרין יב,ב). לא מספיק שיאמר 'לא אכפת לי' או 'אני יודע' וכיוצ''ב.

כתוב בגמ' שב''ד שהורג אחד לשבעים שנה (וי''א שבע שנים) מכנים אותה 'חובלנית', וזו לא מחמאה.

ואגב זו לא 'אכזריות', הדיינים חייבים לצום כל אותו היום מצער.

2. התורה ניתנה לעידן שבו זה היה מקובל וגם אלפי שנים אח''כ. התורה מתחשבת ואנושית, ה' לא מנחית על בני ישראל גזרות קשות מדי. חוץ מזה פעם היו נשים שזה היה להן סבבה לגמרי והן היו חברות טובות (קראתי תיעוד הסטורי כזה). את ואני לא יכולים להבין עד הסוף את הראש של נשים מפעם... פעם אשה הייתה קוראת לבעלה 'אדוני' בטבעיות, אפילו שרה אמרה "ואדוני זקן". כמו שאת זה קשה להבין, כך גם דברים אחרים.

3. לא אנחנו קובעים את המוסר, ה' קובע אותו. והוא ברא את העולם כך שגלוי עריות גורם טומאה איומה לבן אדם, הדבר הכי מטמא שיש. מי שיש לו רגישות לקודש חש זאת בחוש. לכן מתייחסים לזה בחומרה רבה. לגבי עונש המוות כנ"ל ב1.

4. שמעתי שביעוץ תורני של תורת החיים הצליחו להחזיר לנורמה עשרות מקרים של נטיות הפוכות. אם טיפול לא מצליח, על זה נאמר בגמ' "אין עצה ואין תבונה נגד ה'". הם צריכים להתגבר על התאווה כמו על כל מידה רעה אחרת. לגבי עונש המוות כנ"ל ב1.

סוף דבר - לא צריך להבין הכל, יש מקום להתבטלות, העולם והתורה כ"כ מורכבים, חבל שנגיע לשמיים ואז יגלו לנו הכל ונאמר 'אופס'

בהצלחה!

מכירים סיפורים מקרוב על איך שהם שברו בני אדם.

ונותנים עצות שהם פשוט עבירות, מעוותות.

מדביקים תויות לבן אדם שלטענתם איך אפשר לשנותם, עפרא לפומייהו.

לא להתקרב אליהם!

להכל: את מתעלמת מתורה שבעל פה, תורה שבכתב מראה את חומרת המעשים, ואת התגובה הצודקת בעולם מושלם.

ותורה שבעל פה מראה איך זה מתגשם בעולם הלא מושלם שלנו. ובה עונש המוות מותן מאוד, וסנהדרין הפכו והפכו בניסיון להצדיק כל אחד, ולהימנע מעונש המוות, והשתמשו בו רק במקרים נדירים מאוד. וסנהדרין שהורגת פעם אחת בשבעים שנה נקראת קטלנית. ובמסגרתה גם, מחשש שבועלם הלא מושלם שלנו מעמד האישה יפגע, נאסר על נשיאת שני נשים לאיש אחד בחרם דרבנו גרשום.

2: התורה זה לא תחליף למוסר, אם התורה מתירה משהו זה רק סימן שמבחינת הציות לה' אין עם זה בעיה, זה לא אומר שמבחינת המוסר אין עם זה בעיה, וזה לא מה שהתורה רוצה לומר. אני מחויב גם לתורה וגם למוסר, במקרה של מחלוקת אני יעדיף את התורה, אבל פה אין מחלוקת, אין הסכמה, אבל גם אין מחלוקת. התורה פשוט לא מתייחסת לזה. 

1+3+4: ה' ברא אותנו כדי שנשרת אותו. זה כמו שתגידי שזה לא מוסרי שאדם שקנה כוס זרק אותה לפח כשהיא נשברה. וכבר לא היה אפשר לשתות בה.

4: https://nirmenussi.files.wordpress.com/2016/09/nir-menussi-loving-the-other-hashiloach-1.pdf

המוסר היהודי לא השתנה לעולם, הוא בנוי על רעיונות אלוקיים. המוסר האנושי לעומתו משתנה בקביעות.

אם בעבר להרוג אויבים היה מוסרי היום כבר לא. כך גם עבדים, נשים, יחס לנשים, אכילת בשר, הקרבת קורבנות ועוד כל כך הרבה. ניקח דוגמא, עבודה זרה. בעבר היהדות היא הייתה המוזרה, הלא מוסרית, ערכית או מאמינה. רוב העולם עבד עבודת אלילים ורק אנחנו לא. היום להפך, עבודת אלילים מוזרה בעיניי העולם ובודדים עובדים אותה. העולם המוסרי משתנה לכיוון הגאולה הכללית של העולם בסדר אלוקי מפעים, אבל הוא מקצין תמיד צדדים. הוא לא יודע למצוא נקודות אמת אלא רואה את הרע שבצד אחד ולכן עובר לשני הקיצוני.

יש כל כך הרבה להאריך, אבל הנקודה שבאתי לומר יחסית קצרה. את וכולנו מושפעים מהתרבות העכשית, חושבים כמוה ובגללה. כך גם חשבנו לפני אלפי שנים כשיצאנו ממצרים והתרבות הייתה שונה ועשינו עגל, כי זה מה שנראה מוסרי אז. אם תחפשי את המוסריות האנושית העכשווית בתוך תורה נצחית תכשלי לדעתי. אנחנו מושפעים, בשביל בירור אמיתי צריך לצאת מהראש של התרבות ולברר בצורה אמיתית כל נקודה.

לא התחלתי לענות לך למרות כל מה שיש לי לומר. טעות, בגלל כל מה שיש לי לומר. כי זה לא יעזור. אלו שאלות מעולות שצריכות מבט אמיתי כדי להתחיל לחפש להן תשובה. ויותר מכך, אלו שאלות שהתשובה שלהן לא באמת תתחם בכמה מילים בפורום. שאלות נוקבות שצריך לענות עליהן במלא הרצינות.

היחס בין מוסר היהדות למוסר האנושי, אם קיים בכלל מושג כזה (סוגיה מורכבת) העסיק אותי הרבה. למדתי ועוד לומד כבר שנים, מנסה לברר נושא נושא. לבדוק האם ולמה התורה היא זו שצודקת, כמו תמיד. אני יכול להפנות אותך לרבנים שעוסקים בתחום אם זה יעזור, יש כל כך הרבה מה ללמוד.

לא חייב לאהוב את מה שכתבתי, לגיטימי. אבל זו האמת לדעתי, וצריך לברר אותה ללא נגיעות. כתבת "אשמח לתשובה שלא תשאיר לי שאלה". לא תצליחי למצוא אחת כזאת בדרך הנוכחית, לדעתי. יש שאלות שצריך לעבוד עליהן כדי לקנות אותן, כדי למצוא תשובות ראויות.

הכל תלוי בהנחות יסוד. במידה וההנחת יסוד שהתורה מהשמיים הדבריים יסתדרו. בהנחת יסוד שהיא המצאה אנושית הגיוני שתתיחסי לדברים בהתאם. השאלות שלך נובעות מהנחות יסוד שגויות.

1 - ע"פ התורה שבע"פ במקרים נדירים מוציאים להורג על יחסי מין לא ראויים (ע"ע תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יז עמוד ב דיבור המתחיל "זנות לא שכיחא")

תורה שבעל פה זה פתח לשאלות רבות - מתי היא ניתנה? למה צריך אותה? האם היא יכולה להשתנות? נושא רחב, אם את רוצה אניט יכול להפנות אותך לספרים מודרנים ומקורות שונים קדומים יותר.

2 - הטענה אינה רציונלית. אני מסכים איתך שכיום זה לא מקובל וזה אכן טבעי שזה מזעזע אותך. אמנם ככה לא מציגים טענה אתית כולשהי. צריך נימוק, הסבר, ולא "זה לא מרגיש". אע"פ] שהרגש שלך בריא מאוד. רוב המוחלט של הפרשנים סוברים שהלכתחילה זה לשאת אישה אישה אחת ורק בלית ברירה לשאת יותר מזה. אני מארמין שיכול להיות שהיו תקופות בעולם הקדום שהיה צורך בדבר בגלל התנאים שהיו אז (אולי לטובת הנשים מבחינה כלכלית).

3- זה לא אנחנו, זה א-להים. וכמו שכתבתי לעיל ע"פ התורה שבע"פ המקרים של ההרג ממש נמוכים, וזה לא במקרה.

4 - גם זאת טענה שלא מנוסחת באופן רציני - אתי (סליחה, אם זה מעליב). יש שאלות של רוע בעולם (צדיק ורע לו רשע וטב לו וכו') למה א-להים ברא אנשים שפגועים או מוגבלם בנושאים כאלחה ואחרים? שאלה קשה והתשובה הכי טובה והכי כנה היא שאי אפשר לדעת, ות'אמת זהגם לא מטריד, זה בעיה שלו. אני סומך עליו בקטע הזה אני אדם אני מוגבל. הוא ציווה שלא לעשות יחסי מין בין גברים וגם ברא כאלה אנשים. שאלה טובה. זאת לא התחמקות כלל זאת טענה דתית. אני לא א-להים. אני אדם. נעים להכיר. וכמו שכתבתי לעיל הכל תלוי בהנחת יסוד. אם ההנחת יסוד היא שזאת תורה שניתנה מהקב"ה למשה בסיני אז יש על מה לדבר. אם אחרת - כבר חרצת את את הכפירה מראש.

אם את רוצה אפשר לברר את ההנחת יסוד הזאת - מה האמינות של מסורת קבלת התורה? אבל היא שאלה מקדימה. לפני שעוסקים בנושאים הנ"ל שהבאת.

בהצלחה.

אם אכן את מאמינה ורצה לפתור את השאלות הללו כדאי להגיע לאמונה ברמה גבוה יותר כדי לך ללמוד קצת באופן יסודי על הנושאים שאת מעלה. אני יכול להפנות אותך אם זה רצונך. בהצלחה.

המקור זה שם בתוספות

וענו לך על אתר "לגיטימי לשאול".
הבעיה בדיונים כאלו אינה השאלה אלא התשובות, האפולוגטיות, הנדושות והקלישאתיות.

שיהיה לך בהצלחה

אולי השאלות כתובות קצת בתקיפות, אבל המתבונן מרגיש שזה נובע מחיפוש אמת וכנות בלתי מתפשרת, ואלו תכונות של אנשים גדולים בעמ''י, תרתמי אותן לכיוון הטוב ותצליחי

5. התורה מתירה שיהיה לנו עבדים.

6. התורה אומרת להרוג בן סורר ומורה.

7. התורה בעד לרצוח חיות ועופות מטעמים פולחניים.

8. התורה אמרה להרוג עמים שלמים שלא האמינו באל שלה, אלא העדיפו פוליתאיזם.

אז למה עצרת כאן?

התשובה היא כזו, יש בתורה חלקים פחות מוסריים אם שופטים ומתייחסים לתורה כמו שהיא בתרבות של ימינו. אבל התורה היא הקידמה המוסרית החשובה ביותר אם בוחנים אותה ביחס לתקופה הקדומה - הן מבחינה אמונית, פוליטית, כלכלית, ודתית.

לחוקי התורה כתוצר של נבואה אתית דתית לא היו יכולת להתאים לכל הדורות מבחינת מוסר תרבותי, זה פשוט לא אפשרי טכנית. לדוגמה, היום עבדים זה לא מוסרי, אבל עד לפני המהפכה התעשייתית כשהמכונה החליפה את האדם זה כן היה מוסרי. במזרח הקדום יחסי עבד ואדון היו מחפירים, והתורה עשתה להם נורמליזציה בצורה שהיא כמה רמות מעל כולם. 

אגב, לחזל היו עבדים, והם לא חשבו לרגע שזה לא מוסרי, כי אצלם, בתרבותם, זה היה מוסרי. אבל חז"ל חשבו שבין סורר ומורה זה לא מוסרי. אז הם עקרו על ידי לימוד דרשני בחוקי המקרא את האפשרות שאי פעם למישהו יוכל להחשב בהגדרת בין סורר ומורה. הם התאימו את הכתוב למצפון. (זו היתה הדרך של בית הלל).

 מבחינה מעשית, ישנם מעשיות ספורות מאוד שמסופר בהם על הרג בגלל שבת. עד ימי בית שני כמעט כל הזמן כמעט כל האנשים בכלל לא שמרו שבת, האמינו במגוון של אלים, והיו פרוצים בעריות (כולל להטב), ואגב חגי ישראל  - לא נחגגו בכלל.   

מבחינת תרבות העונשים (גם בנושא עריות), זו היתה התרבות, כך חיו ושפטו האנשים שבמזרח הקדום. העניין הוא שתורה קובעת מוות בעיקר נגד הפוליתאיזם, שמבחינתה יותר מי שהוא היה לא נכון הוא היה לא מוסרי.  מעבר לזה שבפוליתאיזם יש גירסאות אכזריות ביותר של הקרבת קורבנות אדם, של טקסים אנטי מוסריים ואנטי אנושיים, מעבר לזה שהמקרא נלחם בכל דרך באמונה שיש לאדם שליטה על אלוהים ושאלוהים הוא חלק מהטבע, התורה התנגדה לפולתאיזם כי הוא ממרר את חיי האזרח במעמד הפשוט והנמוך. במזרח הקדום האזרח הפשוט היו משועבד וכפוף למלך בשם האלים שמעניקים כוח דתי ופוליטי מוחלט למלכים, מבחינה דתית האדם הפשוט היה צריך לבטל את חייו למלך ולאליטה ולחייו אין משמעות. ניתן לזה תוקף דתי - כמו שיש היררכיה באלים למעלה ואלים בדרג הנמוך עובדים את האלים בדרג הגבוה בהיררכיה, כשבראש האלים עומד אל שהוא ראש הפנתיאון, כך גם האזרח הפשוט אמור לעבוד את האנשים במלוכה בהיררכיה, משום שהמלך הוא אייקון וחיקוי של האל. התורה לעומת זאת כיפפה את המלך לאלוהים והוציאה אותו מהדת, כולם בצלם אלוהים בשונה מהמזרח הקדום שרק המלך.

המלך שלט מטעמים דתיים תאולוגים בחייהם ובכלכלתם של נתיניו - התורה התנגדה. במזרח הקדום הקרקעות היו שייכות למלכים ולמקדשים, ולאזרח הפשוט לא היתה עליהם שייכות, הם היו יכולים לעבוד על הקרקע כל התקופה, והיבול היה הולך לבעלים של הקרקע הפקיד\מלך. לעומת זאת על פי התורה הקרקע ניתנת לעם בכללותו על ידי המלך (אלוהים) כשלמשפחות ושבטים יש קרקעות משלהם ובעלות משלהם. בנוסף המלכים במזרח הקדום היו גובים מס שהיו הולכים לאליטה ולמקדש על חשבון האזרח הפשוט, על פי התורה אין מס - יש מעשרות. ולמי מביאים מעשרות לחלשים ולעניים, וגם ללוי ולכהן, לתורה כהתנגדות למלכים ולכהנים במזרח הקדום היה חשוב לפרק את הכוח מהדת -אז היא מצווה על כך שלכהנים לא תהיה נחלה, אין להם יבול, אז הם תלותייים מבחינה כלכלית, אין להם כוח. בחברה הפוליתאיסטית המקדשים הכהנים והמלכים היו מושחתים בשם התיאולוגיה והכוח היה אצלם. אגב, לתורה היה חשוב גם הליכוד החברתי ולכן הלוואה בריבית היתה אסורה על פי התורה כי היא פורמת את האחריות ההדדית של החברה (לנוכרי תשיך), ויש הגבלה בנטילת משכון, לעומת זאת בחוקים פוליתאיסטים המקדשים מלווים בריבית ונושים את העם. 

לתורה היו סיבות טובות להתנגד למשטר העבדות הפוליתאיסטי, וכן... היא השתמשה נגדו בעונש מוות. לדעתי בצדק. רוב העונשי מוות שהתורה נותנת הם נגד הפוליתאיזם. (בעיקר על ידי סקילה - התורה רואה באי שביתה בשבת כאירוע אנטי מונותאיסטי, למרות שלשבת יש גם טעם סוציאליסטי של מנוחה לעבד ולבהמה). והיא רואה צידוק מוסרי בלהלחם בעמים פולתיאיסטים. 

האשה היתה במזרח הקדום בשולי החברה, וזו היתה התרבות של החברה הפטריאכלית, זה כמו שתאמרי למה אנשים חיו בתרבויות עם עבדים זה לא מוסרי?!  זאת היתה התרבות. אי אפשר לבקר מוסר על בסיס תרבות. התורה היא תורה בתרבות, היא תורה לעם שחי בתרבות. 

מבחינת ההתאמה למוסר היום - צריך סנהדרין כדי שתדרוש ותתאים את הדברים שצריכים התאמה רשמית לימינו מבחינה מוסרית - כמו שעשו בבן סורר ומורה לדוגמא, או בעין תחת עין (מו"נ ח"ג פ"מא). אבל זה לא נראה שזה ראלי באופק הנראה לעין. נכון לכרגע מבחינה פרקטית היהדות היא מוסרית, כי אין שום דבר ממה שהסעיפים שהזכרת שמתקיימים, למעט להטב שנוצר כתוצאה ביולוגית (לא פסיכולוגית) - שעל זה מבחינה פרקטית היהדות מאחור ואין לי מה לומר. 

@פילונית

רק אקדים ואומר שזאת סוגיה עמוקה ורחבה, יחס התורה והמוסר, הרב קוק עוסק בה בהרחבה באורות הקודש (והרב קלנר בספרו הקריטריון לאמת הקריטריון למוסר), כך שהפורום זה לא המקום ללמדה ולבררה, ובכל זאת אנסה לומר עיקרון אחד בענין. 

כתבת: "לאחרונה ממש נראלי שהתורה שלנו פשוט לא מוסרית בכלל".

לעניות דעתי כבר במשפט הזה מונחת הבעיה- את בוחנת את התורה מתוך נקודת המבט ש-לך.

ומה הבעיה? שהתורה היא אלוקית-שמיימית, בעוד שהמבט שלנו אנושי-מוגבל.

ולכן, בצורה מובנית ההגיון האלוקי של התורה אינו עולה בקנה אחד עם המבט הראשוני הפשוט שלנו, 

וממילא גם לא עם המוסר שלנו. [ובמשפט-כדי לקבוע מהו המעשה המוסרי, הצודק והנכון, צריך להכיר את כל מרחב הזמן והמציאות: לדעת מה טוב לפני אלפיים שנה, יהיה טוב עכשיו, ובעוד אלפיים שנה קדימה. את זה בן אנוש-כמה חכם שיהיה לא יכול לקבוע.

ובעצם כשאת אומרת 'נראה לי', פירושו של דבר 'אני יודעת מה מוסרי, טוב, נכון וצודק (ע"פ מה שנראה להבנתי/ע"פ הנורמות המוסריות הרווחות/אחר) והתורה לא מסתדרת לי עם זה, לכן זה לא נראה ל-י. סליחה, אבל אשאל בקצת בוטות ובעדינות, מי את שתגדירי מה נכון וצודק, מה מוסרי?! [לא רק את, אלא כל אדם אחר שיתיימר לומר מהו מוסר נכון לא מתוך מתך התורה]

באמת נראה לי שנקודת המוצא צריכה להיות אחרת- התורה היא המוסר האלוקי, היא האמת המוחלטת, היא הדבר הנכון והצודק. עכשיו, יש דברים שלא מסתדרים לנו עם ההגיון הקטן שלנו? צריך ללמוד ולהעמיק, ולהבין את עומק כוונת המסר האלוקי. 

אתייחס בקצרה (זהירות-ארוך לחלק מהדוגמאות שכתבת (המודגש זה מה שכתבת):

אני אתן כמה דוגמאות-
1. מישהו חילל שבת, אשכרה מת בלי לחשוב פעמיים באכזריות. עכשיו הבנתי שבת זה וואו והכל, אבל הבן אדם אשכרה מת! דמיינו עכשיו את כל מי שלא שומר שבת מת בסקילה.. קצת מזעזע לא?

מזעזע כן, אבל לא שייך לומר 'דמיינו' על כזה מצב. כי באותה תקופה שמי שישמור שבת ימות מסקילה, יחזרו הסנהדרין, בית המקדש והנבואה. אז תדמייני את זה יחד זה. מצליחה? כי אני לא מצליח לדמיין אטמוספרת חיים כזאת של נבואה ובית מקדש. במצב הזה, כמו שהזכירו פה האנשים כמעט ולא יחללו שבת, כולם יחיו ברוממות גבוהה, בצדיקות גדולה, הכל יהיה אחרת. ממש ממש ממש לא כמו המציאות עכשיו.


3. גילוי עריות =מוות. אתם יודעים כמה גילוי עריות יש היום? אני בכלל לא בעד זה. אבל. תחשבו שנייה גילוי עריות מה זה? זה שני אנשים עם הגוף שלהם, מי אתם שתתערבו? ותעשט עונש מוות על זה? זה הם עם עצמם זה יוצר להם הנאה זה אולי לא חכם במיוחד אבל זה לא סיבה לעשות על זה עונש מוות. זה כמו שיהיה כלל שמי שלא מקבל 100 במבחנים עונש מוות. כאילו מה? זה אולי לא מעשה חכם אבל זה כיף להם ומי אנחנו שנהרוג אותם על זה? 

ראשית זה נכון לגבי כל עונשי המיתה בתורה, צריך להיבן את ענינם. למה הורגים על דברים מסוימים, ולמה דווקא במיתה כזו או אחרת. אבל אני חושב שנכון לגבי כולם להבין, שזה לא 'שני אנשים עם הגוף שלהם'. אנחנו עם שלם, שמורכב מהרבה אנשים, וכל אחד ואחד מהעם שלנו הוא איבר קטן מהגוף האחד הגדול.  לכן אם מישהו עושה מעשה שבעיני התורה הוא 'תועבה', הוא מזיק לכל האומה כולם. זה כמו שהיד שלך תחליט להתחיל חחתוך את היד השניה ואח"כ את כל הגוף. תאמרי: 'מה אתם רוצים ממנה, היא בסה"כ עושה זה ליד השניה, זה בחירה שלה..'. לא, נגיד לה להפסיק כי זה מזיק לכל הגוף, ואם היא תמשיך-נכרות אותה! שהיא לא תגיע לחתוך גם את הראש..


יש לי עוד כ"כ הרבה מה לומר בענין, אבל כרגע אין לי זמן לכך.. מקוה שעזרתי ולו במעט.

א. בצורה הכי ברורה ללא דיונים ופלפולים-  כי יש מחלוקת בנושאים הללו - כשיש מחלוקת יורדת הטענה של מסורת.

 בבן סורר ומורה רבי יוסי ורבי יהודה. חז"ל לא קיבלו ממסורת אלא פירשו את המקרא.

בעין תחת עין יש גם מחלוקת, ופילון האלכסדרוני שחי לפני המשנה ולפני שלמדו בעזרת המידות שעין תחת עין ממון - כותב שעין תחת עין זה ממש.  (ועיין מו"נ ג- מא, אף על פי שהוא מדבר בחובל ומזיק על הלימוד שעשו בית דין עוד מימות משה)

ב. היתי פותח איתך דיון ארוך על מהי תורה שבעל פה - מה המקור למושג, ומה המקום הראלי וההלכתי של הטענה "קבלה מהר סיני", ומה עשו תלמידי בית הלל לאורך הזמן, אבל זה לא מסתדר כרגע אז בזמן אחר. 

לא הורגים דורש אל המתים, או מנחש.

התורה נגד פוליתאיזם בגירסא החברתית תרבותית שלה. היא רואה צידוק מוסרי להלחם בעמים, כי היא מתנגדת למציאות החברתית האנטי מוסרית בחברה הפוליתאיסטית. ההתנגדות לעבודה זרה במקרא, היא לא רק כי זה לא נכון, אלא כי זה לא מוסרי. יש הרבה יותר מצוות וסנקציות שנוצרו מתוך הפחד שאדם ישראלי עובד עבודה זרה יגרום לאחרים לעשות כך, ויצור קהילה פוליתאיסטית, מאשר הפחד שהוא יעבוד עבודה זרה בעצמו בצורה סמויה אבל לא חברתית ומשפיעה. 

ובא נניח היפוטתית שיש - כמו מי מכריעים? 

שבנויה על המידות שהתורה נדרשת בהם.

שבנויים כל אנלוגיה ואינדוקציה. 

זה החוכמה התלמודית.

במילה אחת: הפרכה תלמודית של אנלוגיה בנויה על מציאת מכנה משותף חדש בין מלמד נלמד ועצם שלישי שבא להפריך - כך שנפרמת האנלוגיה. (ק"ו, בניין אב). או מוסברת מחדש לגבי אינדוקציה (בניין אב משני כתובים, ק"ו משני כתובים, בניין אב וקל וחומר) 

איזו מציאות? 

תלוי מה אתה מתכוון הפרכה.

משנה נגד דעת אמורא זו לא הפרכה של לימוד זו הפרכה של סמכות כי לאמוראים המשנה היתה הסמכות ההלכתית.

אני דיברתי על לימוד, על אינטראקציה יוצרת של חז"ל עם המקרא. - שעליה גם אנחנו מדברים במקרה דנן. 

זו מחלוקת רמב"ם רלב"ג.

האם דרשות יוצרות דינים (רמב"ם - כלל שני ספר המצוות, והלכות סנהדרין), או רק אמצעי לתזכורת של משהו שקיבלנו במסורת (צריך לזכור איפה. זה אולי בהקדמה לתורה אבל אני לא זוכר).

ויש סיבות טובות מאוד מאוד לסבור כמו הרמב"ם שדרשות הן יוצרות.  

יש מחלוקת האם היא טקסטואלית או שיש בה הגיון. 

ממש ממש לא. אם אתה רוצה לחשוב כמו הרלב"ג ולהתעמת עם קושיות גדולות (ואני לא מנדב לך סיכויי הצלחה גבוהים) - זכותך. אבל על פי הגישה שהדרשות הן יוצרות - 99% מהיהודות זה ה"מרחב הפירושי של קובעי ההלכה". - (המקום של קבלה ומסורת ממשה רבינו בתושב"ע הוא מוזנח (וגם לא ברור יש לומר) לעומת המרחב הזה)

אם יש משהו שלמדת, ומישהו חושב הפוך הוא פשוט לא מבין..  צריך לגלות לו את האור.

הטענה שלך על התורה - שנסמכת על מדרש (ומקבלת משנה תוקף מאוד רדיקלי בקבלה), לא מחייבת אף אחד. 
 

לגלות לי את עצמי נכון? הרי כולם חושבים כמוך בתת מודע, בנפש האלוהית (ממש) שלהם, הם פשוט לא מודעים לזה, הם אחוזים עדיין בכבלי המחשבה העצמית שאתה זכית לצאת ממנה ב"ה.............

מצטער שאני לא חלק מזה.

אם היה לי דרך להוציא אותך מהאופוריה היתי משתמש בה. 

אם היתי יודע איך אפשר להוציא אדם שכלוא בכלא של אופוריה מחשבתית 

- היתי משתמש בידע הזה.

או לפחות מנסה. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום