סיפור בהמשכים פרק 1דקה לפניי
רעש קל מהמיטה מעליי אילץ אותי לעצום עיניים. הרעש הפך ליבבה , ואז קינוח אף. לא ידעתי אם לקום או להמשיך להעמיד פני ישן. ואז הוא לחש לקירות , ולחש, ובכה. זזתי בכוונה במיטתי, לראות אם הוא ישתתק . אם הוא יעמיד פני ישן, גם אני אעמיד את פניי
אבל הוא לחש את שמי.
קמתי מהר, תופס את צלעות המיטה . יקיר? לחשתי.
מתי ....
חלמתי חלום רע ... הוא ייבב. מה חלמת? קפצתי על המיטה שלו והתיישבתי לידו, תומך את הראש בכרית מלוכלכת.
אני מלמד את עצמי לחשוב בלשון זכר, אחרת אתבלבל גם בקול.
אסור לאף אחד לדעת שאני בת.
יקיר? קראתי בשקט. אבל הוא נרדם, ואני ירדתי מהמיטה והלכתי למרפסת.
הנוף של ירושלים חייך אליי בשלל צבעים , הזריחה התעוררה וצבעה גם את הפנים שלי בלהט ורוד .
הקור הנעים דחף אותי לרדת להול, להכין לעצמי קפה רותח , ולצאת איתו לגינה הירוקה , לעשן סיגרייה
פריבילגיה שאין לאף אחת.
אף אחת, לחשתי במתיקות לעצמי , ואז קפאתי באחת.
פרק 2דקה לפניי
אני יודעת שזה מוזר לפחד סתם. אבל כשאתה גר מול הכותל, כל זוג עיניים שמביטות בך מעבר לשיחים, מגרות לך את הפחד. והן הביטו בי כל כך חזק, שלא יכולתי לזוז. עוד מעט הוא ידפוק לך כדור בראש, חשבתי לעצמי.
אבל הוא המשיך ללכת , בצליעה , ולדבר אל עצמו באנגלית. הולך ונעצר, בוהה בנקודה עלומה ופוכר ידיים מטונפות.
נשכבתי על הספסל וכיסיתי את עצמי בשמיכה , וככה ראיתי את השמים מתבהרים מולי עוד ועוד. הציפורים חלפו על ראשי , ויונה חירבנה פתאום על קצה הספסל ואילצה אותי לקום. דוד המתולתל הוציא ראש מהחלון בקומה הראשונה ושרק לי. טמבל, מה אתה עושה על הספסל .

ושוב אני מניחה תפילין , ומתלבשת בשרותים , ושוב מניחה מגבת על חור המנעול. כל יום חוזר על עצמו, כל יום אני לומדת טריקים חדשים. הסתכלתי במראה ונגעתי בזיפים המושתלים שלי. הם היו מושלמים. ואז איציק התחיל להתלונן שאני יותר מידיי זמן בפנים. כל יום איציק מתלונן , וכל יום אני מבקשת סליחה, וכל יום הוא אומר לי סולח אחי וטורק את הדלת בעוצמה .

היום זה יום גורלי, חייבת להיות טובה. ירדתי לאולם וחיפשתי את המדריך, ויקיר חיכה לי עם צלחת מהבילה ועיניים של אח.
היום זה יהיה , אמרתי לו. הוא שאל מה? ואני כזה: לא אמרתי כלום..
זה כייף שיש ילדים כמו יקיר. אתה יכול לשפוך להם סודות גדולים , וללכת.. המדריך השני לא הגיע, וזה היה כל כך טוב.

המשך בפרק הבא.
תגידו לי אם בא לכם שאמשיךדקה לפניי
תמשיכי. עוקבת בסקרנות אחרי התפתחות הסיפור...קרן-הפוך
גם קראתי בהערצה ובהתפעלות רבה את המסירות העצומה שלך בליל הסדר...
אוי תודה איזה כייף אני אמשיך בשבילךדקה לפניי
פרק 3דקה לפניי
הבוקר כבר לגמריי כאן, אני יושב מול הרב והוא מסתכל לי בעיניים. מתיתיהו..היום זה התור שלך.. אני משפילה מבט ומהנהנת. הוא קם ללחוץ לי את היד ואני נרתעת אחורה, הרב, לא נטלתי ידיים אחרי בית שימוש.. הוא מהמהם משהו לעצמו ואני יוצאת מהחדר , סוגרת אחריי את הדלת בשקט.
כל הילדים כאן לוקחים ריטלין. יש כאלה שלוקחים גם כדורים של אוטיסטים, ריספרדל קוראים לזה. אני כאן כי באתי להילחם בהם. אני גאה לשקר יום יום , לכל הרבנים והילדים והמדריכים , ובמיוחד לאודי.
כשאודי מסתובב במדרגות ומדבר לעצמו, מתוך שינה, וחולם חלומות . הילד הכי חכם שאני מכירה. אני לא אתן לו להיות סוג ב' של החברה
אני אלחם בשבילו, עד הרגע האחרון.

בעודי מהרהרת תוך כדי טיפוס גרם המדרגות התלול, ירד מולי צור, המדריך של הקטנים.
הוא תפס לי בסיגריה והעיף אותה למדרגה, ואז דרך עליה ושיפשף את הנעל , אני עומדת מולו ובוהה. הוא המשיך לרדת במדרגות, ואני המשכתי לעלות. היום תורי במועדון. המדריך היחיד שיחליט על המוזיקה, ועל מה שיקרה.
בחרתי בסיפור.
זלמן חיים נתקע בי בראש תוך כדי ההירהורים . זלמן חיים תמיד נתקע במישהו, אבל זה בטח בגלל הסם שלא נותן לו מנוחה. ליטפתי לו את הלחי וחייכתי אליו. הוא ברח , ואני צבטתי את עצמי.
בתקנון אסור לצבוט לחיים, לנשק, לחבק בשתי ידיים.
מותר לטיפה קלה, וטפיחה על שכם.

יום אחד אהיה המנהלת, אחוקק הכל. יום אחד זה לא יהיה מוסד. זה יהיה בית הספר למחוננים.
אני ממשיך לכיוון המועדון, גבר שבגברים. מועדון שציירו עליו במשך עשר שנים, ידיים קטנות שהפכו לגדולות ומיובלות.

המשך יבוא
מדוע הערבוב בין לספר בלשון זכר ללשון נקבה?קרן-הפוך
אני יושב מול הרב...אני משפילה מבט ומהנהנת...


ממתינה בשקיקה להמשך ...
זה בכוונה 🤗דקה לפניי
את תביני את זה אחר כך
כייף שאת קוראת
פרק 4דקה לפניי
הגשם הפתיע אותי. הרעש שלו, בעיקר. המשכתי לדשדש על החול , שעד מהרה הפך לבוץ. הגיטרה התנדנדה עליי בכבדות, הכנסתי בה גם חבילת דפים .
ביד רטובה חיפשתי אחר המפתח החלוד. ואז נכנסתי למועדון, לריח הטחוב של מלחמות ישנות, לציורים הישנים ולקסם הזה.
הבמה הקטנה קראה לי מרחוק, התיישבתי על הקצה שלה, והוצאתי את הגיטרה.
אני מנגנת את השירים שלי , והם שירי תקווה מעורבבים בפיח. יום אחד הם יהיו נקיים כל כך, ויפים, וזוהרים
בדיוק כמו הכוונה שלי.
וגם אם אשב מאחורי סורגים, אהיה שלמה.
אני מנגנת, וחושבת על המסר שאני הולכת להעביר לילדים עוד מעט. העברתי את ידי על שיערי הקצר, על הכיפה ,
אני צריך להיות מתי. כל הזמן.
ואז צור נכנס . הוא הדליק את כל האורות, וקילל את הגשם שבחוץ. ואז הוא ראה אותי.

המשך יבוא
אהבתי, יפה.,,,,,,,,
התבלבלתי קצת,,,,,,,,
תמשיכי את זה
פרק 5דקה לפניי
הכל התחיל מהיום ההוא, היום בו התאהבתי בדוד. הוא רקד מולי בתחנה המרכזית , עם הננחים. היה לו אף ישר עם זיגזיג ליד העיניים, וחיוך מלא אור, ועיניים טובות, והוא לא התרוצץ.

לא מהבחורים שזזים כל רגע. לא היפראקטיבי. דוד מסוגל לנהל שיחות יומיים רצוף, דוד יכול להביט בי ולשתוק.
לדוד יש גובה ועיניים צוחקות, ושיער חום וקופצני.
ואהבתי אותו, והוא אהב אותי.
אבל לא סיפרתי לו .
שמרתי את אהבתי בסוד, ויום אחד החלטתי לבוא לישיבה ולחפש אותו, ולספר לו.
אמרו לי שהוא בצרפת.
אמא שלו אומרת לי , כדאי שתוותרי.
דוד של אז הוא לא דוד של היום. לדוד יש הזיות , והוא שמן, והוא עצוב.
דוד הוריד את הכיפה. הוא כבר לא קורא לעצמו דוד, הוא דודו.

וזאת הייתה הבועה הראשונה שהתנפצה לי. המשכתי לרצות אותו, ורציתי שיחזור. אני כבר ארפא את כאבו, אמרתי לאמא העצובה והקטנה שלו.
אבל אמאלה שלו לא האמינה באהבתי.
היא אמרה שהיה לו התמוטטות, הוא השתמש בסמים, ואני לא הבנתי למה החליפו לו סמים בסמים. ואז יום אחד פגשתי אותו , שוב, בתחנה המרכזית.
מפלצת שמנה ועצובה ומגמגמת ומקריחה ובוהה באוויר.
זה היה דויד שלי. זה מה שעשו לו הסמים , זה מה שעשו לו הכדורים.

המשך יבוא
מתחיל להיות עצוב ... ומותח יותר...🌹קרן-הפוך
יואו,,,,,,,,
התחברתי לדמויות, תמשיכי
מצטערתדקה לפנייאחרונה
השתעממתי מהסיפור
אנסה לכתוב בעתיד סיפור אחר
באהבה
המשועממת של הפורום
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה