סיפור בהמשכים פרק 1דקה לפניי
רעש קל מהמיטה מעליי אילץ אותי לעצום עיניים. הרעש הפך ליבבה , ואז קינוח אף. לא ידעתי אם לקום או להמשיך להעמיד פני ישן. ואז הוא לחש לקירות , ולחש, ובכה. זזתי בכוונה במיטתי, לראות אם הוא ישתתק . אם הוא יעמיד פני ישן, גם אני אעמיד את פניי
אבל הוא לחש את שמי.
קמתי מהר, תופס את צלעות המיטה . יקיר? לחשתי.
מתי ....
חלמתי חלום רע ... הוא ייבב. מה חלמת? קפצתי על המיטה שלו והתיישבתי לידו, תומך את הראש בכרית מלוכלכת.
אני מלמד את עצמי לחשוב בלשון זכר, אחרת אתבלבל גם בקול.
אסור לאף אחד לדעת שאני בת.
יקיר? קראתי בשקט. אבל הוא נרדם, ואני ירדתי מהמיטה והלכתי למרפסת.
הנוף של ירושלים חייך אליי בשלל צבעים , הזריחה התעוררה וצבעה גם את הפנים שלי בלהט ורוד .
הקור הנעים דחף אותי לרדת להול, להכין לעצמי קפה רותח , ולצאת איתו לגינה הירוקה , לעשן סיגרייה
פריבילגיה שאין לאף אחת.
אף אחת, לחשתי במתיקות לעצמי , ואז קפאתי באחת.
פרק 2דקה לפניי
אני יודעת שזה מוזר לפחד סתם. אבל כשאתה גר מול הכותל, כל זוג עיניים שמביטות בך מעבר לשיחים, מגרות לך את הפחד. והן הביטו בי כל כך חזק, שלא יכולתי לזוז. עוד מעט הוא ידפוק לך כדור בראש, חשבתי לעצמי.
אבל הוא המשיך ללכת , בצליעה , ולדבר אל עצמו באנגלית. הולך ונעצר, בוהה בנקודה עלומה ופוכר ידיים מטונפות.
נשכבתי על הספסל וכיסיתי את עצמי בשמיכה , וככה ראיתי את השמים מתבהרים מולי עוד ועוד. הציפורים חלפו על ראשי , ויונה חירבנה פתאום על קצה הספסל ואילצה אותי לקום. דוד המתולתל הוציא ראש מהחלון בקומה הראשונה ושרק לי. טמבל, מה אתה עושה על הספסל .

ושוב אני מניחה תפילין , ומתלבשת בשרותים , ושוב מניחה מגבת על חור המנעול. כל יום חוזר על עצמו, כל יום אני לומדת טריקים חדשים. הסתכלתי במראה ונגעתי בזיפים המושתלים שלי. הם היו מושלמים. ואז איציק התחיל להתלונן שאני יותר מידיי זמן בפנים. כל יום איציק מתלונן , וכל יום אני מבקשת סליחה, וכל יום הוא אומר לי סולח אחי וטורק את הדלת בעוצמה .

היום זה יום גורלי, חייבת להיות טובה. ירדתי לאולם וחיפשתי את המדריך, ויקיר חיכה לי עם צלחת מהבילה ועיניים של אח.
היום זה יהיה , אמרתי לו. הוא שאל מה? ואני כזה: לא אמרתי כלום..
זה כייף שיש ילדים כמו יקיר. אתה יכול לשפוך להם סודות גדולים , וללכת.. המדריך השני לא הגיע, וזה היה כל כך טוב.

המשך בפרק הבא.
תגידו לי אם בא לכם שאמשיךדקה לפניי
תמשיכי. עוקבת בסקרנות אחרי התפתחות הסיפור...קרן-הפוך
גם קראתי בהערצה ובהתפעלות רבה את המסירות העצומה שלך בליל הסדר...
אוי תודה איזה כייף אני אמשיך בשבילךדקה לפניי
פרק 3דקה לפניי
הבוקר כבר לגמריי כאן, אני יושב מול הרב והוא מסתכל לי בעיניים. מתיתיהו..היום זה התור שלך.. אני משפילה מבט ומהנהנת. הוא קם ללחוץ לי את היד ואני נרתעת אחורה, הרב, לא נטלתי ידיים אחרי בית שימוש.. הוא מהמהם משהו לעצמו ואני יוצאת מהחדר , סוגרת אחריי את הדלת בשקט.
כל הילדים כאן לוקחים ריטלין. יש כאלה שלוקחים גם כדורים של אוטיסטים, ריספרדל קוראים לזה. אני כאן כי באתי להילחם בהם. אני גאה לשקר יום יום , לכל הרבנים והילדים והמדריכים , ובמיוחד לאודי.
כשאודי מסתובב במדרגות ומדבר לעצמו, מתוך שינה, וחולם חלומות . הילד הכי חכם שאני מכירה. אני לא אתן לו להיות סוג ב' של החברה
אני אלחם בשבילו, עד הרגע האחרון.

בעודי מהרהרת תוך כדי טיפוס גרם המדרגות התלול, ירד מולי צור, המדריך של הקטנים.
הוא תפס לי בסיגריה והעיף אותה למדרגה, ואז דרך עליה ושיפשף את הנעל , אני עומדת מולו ובוהה. הוא המשיך לרדת במדרגות, ואני המשכתי לעלות. היום תורי במועדון. המדריך היחיד שיחליט על המוזיקה, ועל מה שיקרה.
בחרתי בסיפור.
זלמן חיים נתקע בי בראש תוך כדי ההירהורים . זלמן חיים תמיד נתקע במישהו, אבל זה בטח בגלל הסם שלא נותן לו מנוחה. ליטפתי לו את הלחי וחייכתי אליו. הוא ברח , ואני צבטתי את עצמי.
בתקנון אסור לצבוט לחיים, לנשק, לחבק בשתי ידיים.
מותר לטיפה קלה, וטפיחה על שכם.

יום אחד אהיה המנהלת, אחוקק הכל. יום אחד זה לא יהיה מוסד. זה יהיה בית הספר למחוננים.
אני ממשיך לכיוון המועדון, גבר שבגברים. מועדון שציירו עליו במשך עשר שנים, ידיים קטנות שהפכו לגדולות ומיובלות.

המשך יבוא
מדוע הערבוב בין לספר בלשון זכר ללשון נקבה?קרן-הפוך
אני יושב מול הרב...אני משפילה מבט ומהנהנת...


ממתינה בשקיקה להמשך ...
זה בכוונה 🤗דקה לפניי
את תביני את זה אחר כך
כייף שאת קוראת
פרק 4דקה לפניי
הגשם הפתיע אותי. הרעש שלו, בעיקר. המשכתי לדשדש על החול , שעד מהרה הפך לבוץ. הגיטרה התנדנדה עליי בכבדות, הכנסתי בה גם חבילת דפים .
ביד רטובה חיפשתי אחר המפתח החלוד. ואז נכנסתי למועדון, לריח הטחוב של מלחמות ישנות, לציורים הישנים ולקסם הזה.
הבמה הקטנה קראה לי מרחוק, התיישבתי על הקצה שלה, והוצאתי את הגיטרה.
אני מנגנת את השירים שלי , והם שירי תקווה מעורבבים בפיח. יום אחד הם יהיו נקיים כל כך, ויפים, וזוהרים
בדיוק כמו הכוונה שלי.
וגם אם אשב מאחורי סורגים, אהיה שלמה.
אני מנגנת, וחושבת על המסר שאני הולכת להעביר לילדים עוד מעט. העברתי את ידי על שיערי הקצר, על הכיפה ,
אני צריך להיות מתי. כל הזמן.
ואז צור נכנס . הוא הדליק את כל האורות, וקילל את הגשם שבחוץ. ואז הוא ראה אותי.

המשך יבוא
אהבתי, יפה.,,,,,,,,
התבלבלתי קצת,,,,,,,,
תמשיכי את זה
פרק 5דקה לפניי
הכל התחיל מהיום ההוא, היום בו התאהבתי בדוד. הוא רקד מולי בתחנה המרכזית , עם הננחים. היה לו אף ישר עם זיגזיג ליד העיניים, וחיוך מלא אור, ועיניים טובות, והוא לא התרוצץ.

לא מהבחורים שזזים כל רגע. לא היפראקטיבי. דוד מסוגל לנהל שיחות יומיים רצוף, דוד יכול להביט בי ולשתוק.
לדוד יש גובה ועיניים צוחקות, ושיער חום וקופצני.
ואהבתי אותו, והוא אהב אותי.
אבל לא סיפרתי לו .
שמרתי את אהבתי בסוד, ויום אחד החלטתי לבוא לישיבה ולחפש אותו, ולספר לו.
אמרו לי שהוא בצרפת.
אמא שלו אומרת לי , כדאי שתוותרי.
דוד של אז הוא לא דוד של היום. לדוד יש הזיות , והוא שמן, והוא עצוב.
דוד הוריד את הכיפה. הוא כבר לא קורא לעצמו דוד, הוא דודו.

וזאת הייתה הבועה הראשונה שהתנפצה לי. המשכתי לרצות אותו, ורציתי שיחזור. אני כבר ארפא את כאבו, אמרתי לאמא העצובה והקטנה שלו.
אבל אמאלה שלו לא האמינה באהבתי.
היא אמרה שהיה לו התמוטטות, הוא השתמש בסמים, ואני לא הבנתי למה החליפו לו סמים בסמים. ואז יום אחד פגשתי אותו , שוב, בתחנה המרכזית.
מפלצת שמנה ועצובה ומגמגמת ומקריחה ובוהה באוויר.
זה היה דויד שלי. זה מה שעשו לו הסמים , זה מה שעשו לו הכדורים.

המשך יבוא
מתחיל להיות עצוב ... ומותח יותר...🌹קרן-הפוך
יואו,,,,,,,,
התחברתי לדמויות, תמשיכי
מצטערתדקה לפנייאחרונה
השתעממתי מהסיפור
אנסה לכתוב בעתיד סיפור אחר
באהבה
המשועממת של הפורום
גיליון חדש של כתב העת שלי יצא, אשמח להארות סופר צעיר
שמע זה אדיר אני חייב להתחיל לקרוא יותר ברצינותחתול זמני

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

 

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

 

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

תודה רבה על ההארות סופר צעיראחרונה

אפיק לקחים לגיליון הבא

לא מצאתי כותרת טובהנקדימון

יוצר אור,

בוא ראה חושך

או שֶׂה שלום,

ובוא ראה את הכל.

גאוני ומקסים.חתול זמניאחרונה
ליאב ויואב ונווה וניר ודור,עיניים טובות

ליאב ויואב ונווה וניר ודור,

תסבירו לי איך יש עוד מקום במדור

לא נגמר שם למעלה? לא כלו הקיצים?

הלוואי שלא נצטרך שיפוצים

הכסאות שמורים לוותיקי המרום

החדשים עוד עומדים מפני כבוד המקום

ויש שידורים חיים מלמטה

והלוויות ובכיות של אבא אמא וסבתא

וצפוף, וצפוף, אך סוף סוף נפגשים

עם החבר'ה שמזמן כבר הפכו לקדושים

ואור גדול בניגוד מוחלט

לעולם שממנו לא רואים כמעט

נצח שמיים ואינסוף

ופורפורציות לעולם שנגדע אל הסוף

מה הלו"ז שם למעלה?

יש לו"ז בכלל?

נהנים מזיו השכינה?

חיים חיי כלל?

יש שם אחדות? יש געגוע?

הכל טוב כמו שהבטיחו? שווה להגיע?

ליאב ונווה, ניר ודור ויואב,

איך רואים מלמעלה את ארץ ארץ שנאהב?
יש איום גרעיני? יש איום? יש גרעין?

גרעין של טוב? יש במה להאמין?

והבחירות שבפתח, וכל התככים,

תהיה כאן מלחמת או שיש כאן אחים?

יואב ודור וליאב וניר ונווה,

סליחה שהפרעתי לנצח מההווה

יש כמה ניחומי אבלים השבוע

ואיזה פחד שהלו"ז הזה הפך להיות קבוע

יש בכרם מהר"ל והרצליה ובית השיטה

ובגבע בנימין וגם בהוד השרון המהלומה נחתה

אז אם לא מסובך והלו"ז התפנה

תקפצו לנחם, בשבילכם בקטנה

תזרקו קצת כוחות, בשמיים אין גבול

רק פה בארץ הלב כבר חלול

חזק מאד מאדזיויקאחרונה
וכואב ממש
לאטxmasterx

אם היית רק שלך בסדר

אבל את לא וגם אני

אבל זה עלייך ועל הכל

הכל זה רק להשכרה

חכירה הכי הרבה

הסוף יבוא

לאט

כמו שניות בשעון חול שלא רואים שזזות ופתאום חצי כבר למטה

הזיכרון

היופי

הכוח

העוצמה

המוח

הבית שקנית בכל הכסף

אפילו הילדים

הכל

בסוף זה יגיע

הזמן מגדל את כל הדברים בשביל לקחת אליו דברים שווים

בוגרים

בשלים

ואת יושבת מחייכת

שותה את השוקו שלך

כרגיל לאט

כשאני מסתכל עלייך מחייך

חושב מה למרוח לך בסנדביץ' הבוקר

וואווואברהם יאיר שטרן

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

שיר גירושין קלאסיסופר צעיראחרונה
דְּמָמָה פְּשׁוּטָהנקדימון

דְּמָמָה פְּשׁוּטָה

בִּנְקֻדָּה אֲחוּזָה.

לִשְׁטֹף רוֹצָה

מִקָּצֶה לְקָצֶה.

חֻרְבָּנָהּ -

בְּמַחֲשֶׁבֶת מוּקְצֶה.

השירים שלי...אברהם יאיר שטרן

טוב אז שלום, אני אשמח שמי שקורא את זה (אם יש לו כוח וזה לא טרחה כמובן) אם יאהב יפרגן לי (לא שיש לי בעייה בביטחון עצמי ב"ה אבל לא נראה לי שיזיק... 😝 ) ואם לא יגיד למה. יציע הצעות לשיפור וכו' בנוסף רציתי לשאול, אני חושב שכדאי לשפר כמובן את השיר ולעשות לו כמה סקיצות, אבל יש לזה שני חסרונות.

א': אחרי כמה עריכות לפעמים הוא יותר יפה אבל פחות מבטא את עצמי ו/או המסר וכדו'

ב': אני כשאני כותב שיר אני נמצא באיזה מצב נפשי ולפעמים קשה לחזור למצב נפשי מגיל 16 (לפני 3 - 4 שנים...) אשמח גם בזה לעזרה (במיוחד אשמח לשמוע את דעתך @ימח שם עראפת ועוד כמה שמות שקצרה היריעה מהכיל...)

זה שיר שאני עדיין עובד עליו אז אני הכי פתוח לשינויים בו... השיר נועד לבטא את הדיכאון מהריחוק מה' (שמתבטא חזק מאוד בזה שאין מקדש) ואת זה שאנשים מנסים להמשיך בחיים על אף שאנו רחוקים מה'... וכיסופים לסוף המיוחל, לגאולת ציון. ולנקמה!

 

"זה עתה חרב הבית

כולם בוכים, נאנקים

בבלה מובל עם הזית

אבות, נשים, ילדים

 

על ערבים בתוכה אנו תולים כינורותינו

שואלים התינוקות חלב אימם

דברי שיר ושמחה רוצים עוללינו

חפצים הם לראות את ביתם

 

וגם אם תיקח הדרך שנים לא נחכה לה

 נמשיך בדרכנו לעבר הגדולה

ננפץ בעצמנו עוללים אל הסלע

נשלם לבת בבל את גמולה"

 

{בשלב הזה הרגיש לי שמשהו חסר אז הוספתי בסימן שאלה את זה:}

 

"ואז יבוא יום בוער וילהט הרשעים

ישובו לחיק האם הבנים 

ונצעד שוב בחצרות האלוהים

תתנחם ציון בבניה האובדים"

 

תודה אחים!

 

אוקי, אז אענה כהרגלי...אברהם יאיר שטרן

א' תודה רבה.

ב' מסכים איתך, הסוף יותר אופטימי אבל לפעמים דווקא צריך להתרכז במה שכואב, ברע, בשכול באובדן... ט' באב זה הדוגמא... 

ג' התלבטתי על זה, טוב לשמוע דעה נוספת בנידון.

ד' אמממ, לא חשבתי על זה, אנסה...

ככה החיים.Shandy

ככה החיים

אומרים שעל כל אדם1 שנפטר אי שם

נולדים 2 תינוקות בעולם

על כל זוג שמתגרש

יש 4 שזוכים להתקדש

מרקבון

צומחת פריחה

ורק אחרי שיודעים עלבון

יודעים גם מהי שמחה

אחרי  כל שקיעה ארוכה

יש זריחה מאירה


יש שזוכים לקבל

מזה או מזה בנפרד

ויש כאלה

שזה בא להם מעורבב


אחיין חדש

אבל סבוש נפטר

היא ובן זוגה עוד רגע קט מתקדשים

אבל מישהו ממשפחתה על סף גירושין.


ובמצב כזה

לאיזה רגש נותנים את הבמה

הרי שניהם באו באותה שניה


זה נקרא להקדים תרופה למכה?

לערבב עצב עם שמחה....



וואו! שיר שמרעיד את הלבפ.א.

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

תודה😊Shandy
מטורףףתמימלה..?

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

תודה אהובה😊🤍Shandy
איזה יופי.נפש חיה.
...רחל יהודייה בדםאחרונה

נוגע

באמת מורכב.

...רחל יהודייה בדם

אם הייתה ממלכה של נעלמים מעניין איך היה נראה ריקוד שם.

האם הם רואים אחד את השני או שגם אז ,ריקודם בודד הוא.

האם רואים שזו ממלכה. או ששעריה הם עלים שנפלו בשלכת . או שהם אינם בודדים מספיק בשביל להיות השערים, שמא אי מי ירים עלה ויגלה את הממלכה.

אבל האם הוא ידע שזו ממלכה בכלל גם אם יגיע לשם בטעות.

מה הוא ייראה שם.

מי שם.

הנעלמים במתמטיקה. אלו שבחרו להיעלם.

ואלה שהאלימו אותם.

כולם בממלכה אחת.

כנראה שהריקוד שם נעלם אף הוא.

כי אם לא, אלה שהעלימו אותם יתאחדו עם נסתרי המתמטיקה

אלה שבחרו להיעלם יפתרו את המשוואות

והממלכה תיעלם. או תיפתר.

מענין מה הפירוש של השיר.קבלה
..מוריה.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

♤♤♤♤זיויק
עמוק מאדהמפוזר מהכפר

תמיד אהבתי לקרוא אותך

וואוכְּקֶדֶםאחרונה

אולי יעניין אותך