פצוע אנוש
שותת דם
חסר תקווה
הקמתי מסביבי גדרות וחומות
כך שאף אחד לא יכול להצילני
רק מסתכלים מהצד נפצעים מלראות אותי
והכל כבר נע בלי שליטה אי אפשר לעצור את הדם שלי
ושלהם
ראיתי את עיניך בהביטם בי ראיתי את הכאב והצער שאתה מסתכל מהצד ולא יכול להגיע אלי כי כל הדרכים אל שערי לבי חסומות ומרוטשות והזמן גם עשה את שלו
ואז חייכתי לא יודע למה החיוך הכי אמיתי בחיים שלי אבל לא יודע אם מהתקוה הוא בה או מחוסרה ונקשר קשר
ואת, אני זוכר את התקוה שראיתי בעינייך לסלול דרכים מחודשות לתוך לבי אבל אולי מרוב המכשולים ברובם שלי התייאשת ועדיין לפעמים מסתכלת על הדרכים הסבוכות הנטושות בחוסר תקוה
ואני עדיין פצוע מאחורי החומות
וכל אחד שבא מסתכול מנסה וסופו להתייאש
ולהקים גם חומה ממני שלא אפצע אותם יותר קשה
ואולי היחיד שלא ניסה זה אני
אני! אני מדבר אליך שאתה מאחורי החומות מסתכל ולא עוזר מסתכל על כל אחד שבא לעזור לחבוש פצעים ובלבך יודע שלא יצליח להגיע ולא קם ולא זע לעזור לעוזריך אבל אני לא מאשים אותך הפצע הראשון שלא ידעת לחבוש לא אתה יצרת ואז הכל איבד שליטה
אני מבכה על עצמי וגם על כולכם כדאי לכם להתרחק שלא תיפגעו מחציי אני כבר אסתדר אשתה את דמי
