למה את חושבת שכל אחת צריכה לשרת בצה"ל? אז מה אם עשו את זה לפנייך?
 

צבא זה כמה שנים בודדות בחיים.

לא, אידיאל זה לכל החיים, אידיאל זו משמעות לחיים.

 הצבא הוא אולי פועל יוצא.

רגע.

אז נגיד שהאידיאלים שלי הם התורה והמצוות.

ואם יש פעלים יוצאים שונים?

למשל....

אם חלק מהאידיאלים שלי זה לשמור על צניעות במערכות המדינה, ואלו שהמדינה קבלה כאחראים על פסיקה במדינה בענייני התורה אומרים שכל הבנות לא תלכנה לצה"ל?

אבל מצד שני- צה"ל זו מצוות עשה דאורייתא!!!

מצד שלישי- המצווה הזו לא בטוח שהיא לנשים, לפי רוב ראשונים אישה לא שייכת בזה אולי בחלוקת מים ומזון

מצד רביעי- כתוב בתורה והיה מחניך קדוש וחשוב בצבא הצניעות

מצד חמישי- המוסר האנושי אומר שחלק מחברה אמור לעזור לה.

מצד שישי- מרא דאתרא של כל העסק הזה אומר לי לא להתגייס

מצד שביעי....

אז יש סדר עדיפויות ומה שאני רוצה בסוף זה מה שה' רוצה, את זה אני  רוצה. ולכן אני מקשיב למה שאלו שאמונים לתת לי את דברו אומרים.

וכאן אני רוצה להוסיף משהו שמאוד יכול לשנות את פני הדברים.

ה"אידיאל" שלך מיכל הוא אידיאל חשוב. מלבד היותו חלקי ולא זה כל האידיאלים ולכן אי אפשר לומר שזה האידיאל שלך אלא שזה אידיאל שלך, אידיאל חשוב, אידיאל עיקרי, אבל אחד מתוך כמה, אולי מהראשונים שבהם.

האידיאל הזה, הוא נקודת תפנית בין אנשים

יש אנשים שרואים את הצבא כשויון בנטל. לצבא אין משמעות עצמית של להיות לוחם אלא רק מפני שהחברה פועלת אותו ושזה טובת החברה, באותה מידה היה צריך לתגייס גם במדינה שהיה מוקמת אולי באוגנדה.

באותה מידה גם גוי וגם יהודי הולך לצבא.

זה האידיאלים של החילונים, אידיאלים של תהיה חלק. אלו אידיאלים חשובים מאוד. דרך ארץ שקדמה לתורה.

אבל היא ריקה.

כי זה טיעון חילוני בעצם, איפה ה' יתברך נמצא פה?

עכשיו נכון- ה' יתברך רוצה שנהיה מוסריים בדרך ארץ. שיהיו לנו מידות ישרות. אבל קודם כל זה כבר הבדל. איפה האידיאל שלי? האידיאל שלי הוא ה' יתברך- ויוצא ממנו גם להיות מוסרי ולקחת "חלק בנטל".

אבל מלבד זאת

יש סוג אחר של אנשים, ואני ביניהם- שהולכים לצבא לא בשביל שויון בנטל- בשביל זה אני לא חושב שצריך למסור נפש, אז הייתי הולך לארה"ב, שמה הגיוס לא חובה והייתי חי סבבה,  לא כולם עושים את זה אין חובת שויון בנטל וזה עדיין מוסרי חברתית.

אלא מה?

שאני הולך לצבא מפני שזו מצות עשה של "והורשתם את הארץ", מצוה שה' ציווה עליי לקיים, ולמסור עליה את הנפש.

על זה בודאי ראוי להקריב את נפשי.

כיוון שכך- גם מערכת השיקולים שלי בהתאם.

הקב"ה ציווה עליי גם ללמוד תורה!

עכשיו נכון, אני סובר שצריך בכל זאת ללכת לצבא, אבל בהתאם, אני למשל עושה הסדר. כי בסוף שניהם רצון ה' וצריך לדעת את סדרי העדיפויות ומה לבחור ואם לשלב ואיך לשלב.

מה זה יוצר?

הקבוצה הראשונה שהולכים לצבא נטול כל תוכן אלהי- הם שונאים את החרדים ה"משתמטים", הם לא סלחניים על זה, שיוויון בנטל! אין הבדל ביינם לבין שמאלנים פרזיטים שלא מתגייס בגלל התייפיפות מול האויבים הערביים למיניהם מכל סביבותינו.

אבל אני ושכמותי, אמנם סוברים שגם אלו צריכים להתגייס ולשלב. אבל אנחנו הרבה יותר סבלניים וסלחניים לחרדים מאשר לשמלאני הנ"ל. כי החרדי בסוף מנסה לקיים את דבר ה', יש לו אידיאלים אמיתיים ונכוחים, אלא שטועה הוא בדבר הלכה. אז השיח יהיה שונה ומתחשב.

עוד הבדל- בנות.

עם הגיוס הוא שוויון בנטל ואלו כל האידיאלים שלי- אז שהבת שלי תתגייס! שתהיה חלק! אבל אם זה חלק ממערכת האידיאלים האלהית, מסורת ישראל, לה אני נאמן ומוכן למסור נפשי- אם זה כך- אז יש עוד פנים.

והרבנות הראשית אמרה לא לגייס בנות- אז לא מתגייסות! נקודה! כי חשוב לי שדבר ה' יתקיים במדינה ושיהיה לנו צבא קדוש, צבא שה' יתהלך בקרבו.

ואני נמנה עם הקבוצה השנייה, שהיא למעשה הראשונה, מהתקופה שבערך כל היהודים היו נאמנים על מסורת ישראל. אני מסתכל מהקבוצה הזו על אלו שקוראים לשוויון בנטל, שצווחים על החרדים ש"שכוייח שאתה לומד תורה, אבל אל תהיה צדיק הרבה, תזכור את האידיאלים החשובים באמת של שויון בנטל", אני מסתכל על הקבוצה הזו בבוז.

כמה שהאידיאל של שויון בנטל הוא מוסר אנושי בסיסי חשוב- זה לא האידאלים של עמ"י, זה לא אלהי, לא תורה. (שוב, התורה רוצה שנהיה מוסריים ולכן זה בסוף כן תורה, אבל חילוני לא מוסרי בגלל התורה אלא כערך בפני עצמו).

ככה השיקולים שלי שלהם עלולים להיות מעוותים, סדרי העדיפויות לא הגיוניים.

עצוב שיש דתיים מהקבוצה הראשונה, אבל יש גם הרבה שהם באמצע, הם מחפשים אידיאלים, מוצאים אותם בכל מיני מקומות.

פעם פטריוטיות פעם שמירה על כבוד המסורת, פעם תפילה בכוונה, פעם שויון בנטל.

אבל אני- אני בקבוצה השנייה, הראשונה.

מקווה שהובנתי.

אבל @נחמיה17 @מיכל318 תגיבו על החלק הזה בשרשור אחר בבקשה..

ועדיין לא ממש ברור לי למה את מתכוונת בבריאות..

זה יותר חיים תקינים...

בדרך כלל בא בסגנון של לימוד תורה / עזרה לנזקקים / נוער במצוקה / פוליטיקה / הבאת ילדים וכו'

אם כן, ממה זה נובע אצלך?

אתה לא כזה?! אז למה את חי??

לשנות דברים בעולם היום הקמת משפחה נורמלית זה לא ברור אז אני רוצה שזה יהיה ברור היום אנשים נמנעים ממפגשים עם ילדים מיוחדים וכדו.. ואני לא רוצה שזה יהיה ככה זה נקרא אידיאליסטית?

אבל ממה זה נובע בנפש שלך? ומה קובע את העוצמה של זה?

ולמה אני חי? כי הקב"ה גרם לכך שאיוולד ואחיה... 

שזה יותר חינוך והסביבה שגדלתי בה

חשבת לשנות את התפיסה הזו?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים