אומרים שיסוריים מכפרים.אנונימי (פותח)
אני מעדיפה למות
פעם חשבתי שכאב פיזי עדיף על כאב נפשי,אנונימי (פותח)
אתמול הבנתי שממש לא.
כשסבתא ראתה אותי היא אמרה להעיף אותי למיון
מפה לשם.

אני מפחדת
אני כל-כך מפחדת
אני לא רוצה למות.
המצב שלי מתדרדר
אף אחד לא יודע, אני מסתירה את הכאב שלי
זה מרגיש כמו שעושים לי ניתוח ראש פתוח
בדיוק ככה.

אני לא יכולה יותר לחיות ככה
אתמול כמעט מתתי.
אתם לא יודעיםאנונימי (פותח)
אבל אפשר למות מזה.
כי בזמן שיש לי את זה, תאי המוח מתנפחים ויש בהם מחסור בחמצן.
זה גורם לשבץ מוחי.


זה חמור, חמור מאוד
אני אומרת שכואב לי, לא יותר מזה
פעם אחת היא ראתה אותי בדיוק כשהתפתלתי מכאבים והיא נבהלה כל כך ויצאה מהחדר בצרחות

לא רציתי שידעו. מספיק זה מפחיד לי
אבל זה ניהיה חמור יותר ויותר
והמכשיר מחו"ל שסבתא הזמינה כדי לטפל בי לא מגיע והיא לחוצה לגבי זה
וחושבים על דיקור סיני ועל עוד דברים
זה מדאיג.


ואולי אם מישהו שאני מכירה יקרא את זה הוא יגיד שאני סתם מגזימה ואני בריאה, אז מה אם כואב לי מידי פעם ושאני אקח כדור וחסל
אז זהו, שלא.
אני לא רוצה להדאיג ואני לא רוצה רחמים

ואני לא רוצה למות.
ולא מסוגלת לחיות ככה.
הינה זה מגיעאנונימי (פותח)
הרופאים לא יעזרו.אנונימי (פותח)
עכשיו זה רק הקדוש ברוך הוא
..אנונימי (פותח)
כואב נורא
איזה הקלה זאת אחרי שמקיאים. הבטן נרגעה קצת
כל השאר לא
אני מקבלת את זה באהבהאנונימי (פותח)אחרונה
מקבלת את הכאבים
יודעת שזה היה חייב להתחיל בדיוק בבגרות כי זה הדבר הכי טוב עבורי כנראה, אם אתה הבאת לי את זה באותו הזמן. וזה מכוון ממך שלא היו איתי כדורים
יודעת שכל כאב מובא לי ממך באהבה ובעדינות
לא יודעת למה, לא יודעת למה זה חייב להגיע בצורה הזאת בדיוק בזמנים ובתדירות הגבוהה הזאת, לא אני לא יודעת. אני כן יודעת שזה מגיע אלי באהבה עצומה ממך, ואני מקבלת באמת שאני מקבלת באהבה אותם.
על הכל אומרים תודה
אז גם על זה.
תודה אבא שכואב לי. תודה
ועוד פורום.מקפיצים נטושים

שמשמש לפריקות
שימש לפריקות
וכיום
מחכה לאכלוס,
קורא/ת יקר/ה - 
בכבוד!

אני מעדיפה לכתוב בעט כשאני פורקת רגשותעשב לימון

אבל תודה על ההצעה בכל אופן!

משום מה הרבה מעדיפים פורומים גלוייםמקפיצים נטושים

מודה שלא הבנתי את ההעדפה.

אולי רצון שמישהו ישמעעשב לימון

בקשת עזרה בצורה עקיפה

😁טויוטהאחרונה

יש לי חלום:

שמישהו יכין לי ארוחת צהרייםאנונימי (פותח)

בסיר אחד. קצת פתיתים קצת רוטב

לא אכפת לי.

רק שמישהו יבוא וילטף לי את הפנים ויגיד יהיה בסדר, הכנתי לך ארוחת צהריים תרימי את הראש מהכרית.

כפית אחר כפית.

{}אנונימי (פותח)

חשבתי שיש לי איפה לכתוב.

חשבתי שאני נותנת אמון.

חשבתי שאני קצת יותר בטוחה.


בסוף זה דמעות כל הזמן

אין לי כלום

אין לי בית.אנונימי (פותח)אחרונה
()אנונימי (פותח)

אני מתגעגעת לפה

אולי נחזור לכתוב

האיןשגרה הזה סוחט אותי.

אין לי מקום.

כל יוםאנונימי (פותח)
אני מאבדת
[]אנונימי (פותח)

תמונות מפעם גורמות לי לדייק מה הרגשתי

מה איבדתי

מה היה לי

מה כאב לי, מה העלה בי אושר

אושר כזה שגורם לזנק מהמיטה, לעלות על הקו של שש ארבעים, להדליק את כל האורות, למשוך את החבל של הווילונות מעלה מעלה, לחכות בפתח

ילדים טרוטי עיניים יורדים מהסעות ארוכות

משפשפים עפעפיים בידיים זעירות, בחיוך נמתח בעדינות עד אין קץ על שפתיים רכות

לחבר זונדה, חמצן, משקפיים

לחבק לחבק לחבק.

 

 

מה היה לי

ומה אין 

מה קיבלתי ומה הפסדתי

וכמה גשם בחלון של תחילת סיוון. כמה.

 

 

(אי אפשר להגיב האחרון כבר, אבל תודה לך. התגעגעתי.)אנונימי (פותח)
אני מתגעגעת לפה.אנונימי (פותח)

קוראת וקוראת, ורוצה להגיד עדיין כואב לי, אני עדיין מאבדת אנשים, וימים, ושעות. אני עדיין בורחת אני עדיין בולעת בעיניים את ירושלים הקפואה בלילות חמישי. אני עדיין לא מפרסמת שירים, עדיין מלאה באנשים וכל כך לבד. 

לב.אנונימי (3)אחרונה
חושבת עלייך.

אולי יעניין אותך