כשכלום לא הולך

ואתה מרגיש שהכל מפנה לך גב

כשאתה כותב ומוחק

כותב ומוחק

כשהכל כואב לך

ואתה לא יודע מה כואב יותר

הגוף או הנפש

כשאתה נמצא לכולם

אבל אף אחד לא נמצא לך

כשאתה מבין שאתה לבד

ואתה רוצה לבכות

אבל מרגיש מטומטם

כשאתה מבין שאתה לא חשוב להרבה אנשים

ואתה רוצה להיעלם

רק כדי שירגישו אותך

רק כדי לראות אם מרגישים אותך

כשאתה מקבל חוסר סימפטיה מהסביבה

ואתה משקיע בה את כל כולך

כשאתה מבין הכל

אבל נשרף מבפנים שההבנה הזאת עולה לך ביוקר

כשאתה מבין שאתה מסור

אבל המסירות הזאת לא שווה כלום

כשהכל בפנים רעוע ולא בטוח

ומה שאתה צריך

זה מילה טובה 

או סתם חיבוק

ואין מי שיביא לך

כשאתה מרגיש שהעולם קורס לך

וכל מה שאתה רוצה 

זה שהעולם יקרוס יחד איתך

כי נמאס לך לקרוס עם כולם

וכשאתה קורס

לא רואים 

לא יודעים

 

אתה לבד

בואו נדבר על זה רגע

על הצורך הזה שלנו

לרצות כל הזמן

להיות מה שאנחנו לא

להיות בשלב של האחר

להיות עם תכונה של אחר

להיות בחיים של ההוא שם בצד

הצורך הזה בלהיות לא אנחנו

הכל

אבל רק אנחנו לא

למה אנחנו כאלה

כאלה שלא יודעים לראות את הטוב בעצמינו

כאלה שלא מספיק מאמינים בעצמינו

אנחנו לא אוהבים

אנחנו לא מבינים מה אנחנו

אנחנו חסרים

אנחנו מחפשים להרגיש

כל הזמן להרגיש

לא משנה מה

העיקר שנרגיש

למה כשאתה מסתכל על עצמך

אתה רואה בך רק את הפגמים

וכשאתה מסתכל על החבר שלך

אתה רואה בו ככ הרבה אור

אתה רואה בו את כל מה שרצית להיות ואתה לא

למה כשהחבר אומר לך שהוא למד ממך משהו

אתה ישר זורק אליו

ואומר שלא

אתה למדת ממנו

למה אנחנו לא יודעים לקבל מחמאות

למה אנחנו לא יודעים לומר תודה

למה אנחנו לא מעריכים את עצמינו על מה שאנחנו

למה אנחנו לא מרגישים אף פעם טובים באמת

כל מה שנעשה הוא לא טוב

הוא חצי טוב

כמה שנשתדל ושנשקיע

בסוף נרגיש שזה לא מספיק

אולי זו הסביבה שגורמת לנו להרגיש ככה

אולי זה אנחנו שביקורתיים כלפי עצמינו

למה כשטוב לנו 

אנחנו לא יכולים לומר שטוב, באמת טוב

אנחנו מחפשים מסכות

מחפשים מילים שיורידו

מילים שיאזנו

אנחנו אומרים בסדר

כי לא יכול להיות טוב

לא יוכל להיות שמח באמת

התרגלנו למציאות כזו 

שבה אין טוב 

שבה אין שמח

יש בסדר

יש רגיל

אנחנו לא מצליחים

לא מצליחים להשתחרר 

אנחנו לא יודעים להיות שמחים

אנחנו לא יודעים להיות עצובים

אנחנו חיים מכלום

ניזונים מהכאב

ניזונים מדברים זמניים וחולפים

אנחנו לא יודעים להתמסר

אנחנו לא יודעים להיות

אנחנו לא אנשים שנמצאים

גם כשאנחנו אומרים שכן

הראש שלנו עסוק בככ הרבה דברים אחרים

אין לנו מציאות כזאת של התבטלות גמורה

של ביטול עצמי והימצאות מלאה לאדם שממול

אז ממה אנחנו חיים

ממה

איך אנחנו חיים כאן

למה אנחנו חיים כאן

מה טוב במה שקורה כאן אם כלום לא אמיתי

אם הכל עם אינטרסים אישיים בסוף

או שאולי כן יש קצת לב

כן רואים אותנו

אבל לעזאזל המסיכות

הן יכולות להרוג

אנחנו לא שמים לב

אבל כמה אנחנו משתמשים בהן

כמה אנחנו מסתירים בהן

לא את עצמינו

את אחרים

אנחנו מסתירים את אחרים

אנחנו מסתירים לאחרים

כמה אנחנו פוגעים 

כמה

יום אחד

אנחנו נקום למציאת כזאת

של טוב מוחלט

אנחנו לא נדע להכיל אותה

כי אנחנו לא בנויים לזה

אנחנו לא יודעים איך חיים חיים טובים באמת

איך שמחים באמת

איך אומרים תודה באמת

או שנשתגע ונברח

או שיקרה משהו

ויחד עם המציאות הטובה הזאת 

גם המסיכות יעלמו 

וסוף סוף

נתחיל לחיות 

לחיות קצת עם רגש

לחיות קצת עם לב

לחיות בלי 

מסיכות

 

 

 

tbh hfukv kvhacg akt ftc kh ffv vrcv nts zni

tbh nruxe, ff

cufv fcr agv ckh vpxev

kt hfukv kjuc gk zv hu,r

kt hfukv kvhu, go gus kcs

tbh n,pumm, un,pre,

vkc akh berg fk pgo njsa

gfah hu,r n,nhs

knv kgztzk auc pgo t, vscr vzv

knv auc pgo t, vxck vzv

knv t,v guav kbu t, zv 

knv knv kgztzk

tbh kt hufkv gus

vfk futc kh 

aur; kh vghbhho uvpbho uvdrui uvt;

tbh kt hufkv go zv avo kt juacho gk zv kh futc ueav go fk zv

knv kt utkho knv kt nmhtho gzrv

tbh n,rxe, ukt hufkv kgau, go zv fkuo

tkueho sh fcr kv,gkk cbu sh zv ctn, ck,h bxck fcr sh 

tbh n,nesn, cftc akh tbh hug, tbh kt hufkv cfkk kjauc nv gucr gkhv 

sh ctn, ,pxhe t, vxck vzv 

th tpar fcr ffv

 

tbh n,pre, uthi nh ahtxu; t, vacrho

tkuvho rg kh ff 

ueav kh gus hu,r

אתם יודעים משהו?

נכון שמה שקרה היום לא חשבתי ולא דמיינתי שיקרה שוב.

נכון שזה שבר אותי וריסק אותי ממש ממש.

נכון שהאמונה שלי ירדה למינוס אלפיים.

נכון שרציתי להרים יידים.

הכל נכון.

אבל

משום מה משהו קרה ואני כן מצליחה לנשום כרגיל כבר

הבכי נחלש

הפנים לאט לאט מתייבשות 

העיניים מפסיקות לשרוף

הגוף נרגע

הנפש גם כן.

ומשהו קורה

הקשה והכעס והחוסר הבנה לא נעלמו - אבל הגוש קצת ירד מה שחשבתי שיקח לפחות עוד יומיים.

הניסיון הבא זה ***.

זה קשה וזה כואב וזה מבאס מאד

אבל די אסור לקחת את הכל לידיים שלי ולפחות אני משמחת אותו שם עם כל התוכניות שלי שמתבטלות להן אחת אחרי השניה..

לפחות הוא צוחק. לפחות מישהו צוחק

(משהוחדשבלתימתוכנן- ההודעה הזאת הרגע עשתה לי שורף בכל חלקי הגוף כי מי בכלל חשב שניהיה שם ומי בכלל דמיין את זה עכשיו)

הוא קצת חיזק אותי אני חייבת לציין..זה מחייב ממני להוציא את הדברים שקימיים בי גם כשמאד קשה לי- מה שלא היה קורה עם מישהו אחר.

בכל זאת לא יודעת אם אצליח לישון הלילה וכמה אבל נו, לפחות ארגיש חלק. 

וואו איך שיום כיפור תקוע עכשיו באמצע השבוע. 

כמה פעמים אמרתי היום שאי אפשר להבין חשבונות שמיים- אז שוב. 

אין אני נשבעת שמכל צורה שלא הסתכלתי אני לא מצליחה להבין אותו. 

הלוואי שיקרה משהו. הלוואי שמשהו יפתח

 

הלוואי שהאשמה תפנה מקום כבר.

קצת האמונה שעוד נשארה לי הולכת ואוזלת

באלי לצרוח עליך ולמה אתה עושה לנו את זה כל פעם מחדש

אני לא מבינה אותך ואולי גם לא רוצה להבין אבל כל חרא ומסריח עכשיו

וגם מה שחשבתי שיהיה קל יותר כבר לא

השתדלתי להתחזק ולהאמין שאתה מבין טוב יותר ממני אבל עכשיו גם זה בנוסף להכל..

לעזאזל היית חייב דווקא עכשיו?

אני נשבעת שאני לא מצליחה להבין אותך אפילו לא קצת

אין לי כוח לתפילות האלה אין לי כוח לריחוק הזה עכשיו אין לי כוח אין לי

ומה לעזאזל אני אמורה לעשות

לנסוע לא לנסוע?

לא רוצה משהו שלא יהיה טוב אבל בקצב הזה הכל לא טוב אז זה לא משנה

אני שונאת שאתה עושה את זה בזמנים תקועים ושבכלל אתה עושה את זה

אני שונאת שונאת שונאת

 

איך שהכל מתהפך בשניה.

אהובה שלי. את ממש אצלי בלב
אני יודעת שאת לא רוצה לדבר וכאלה אבל פשוט תדעי שאת אצלי בלב. אוהבת אותך)

תודה מותק..

לא רוצה, לא יכולה..איך שתקראי לזה..

בעזה מקווה לטוב)

אני בכלל לא יודעת מה אני רוצה שיקרה
בסוף לא נוסעת
פה לבד
היא חבד
שתינו פח
כלום לא הולך כלום לא משתנה
הלב ככ רחוק ככ לא פה
למה זה נופל תמיד בזמנים כאלה למה למה
יומיים שלמים של להיות לא את
יומיים שלמים של להתמודד עם הלב והשקט והריחוק והלבד
יומיים של העמדת פנים וציפייה בלתי נגמרת
יומיים של הצגה וסחיטת כל הכוחות

מתי כבר
מתי כבר זה יהיה אמיתי ולא מגעיל כזה
נמאס לנו טוב?
סליחה שאני כזאת
אתה יודע שאני אוהבת אותך ומותר לי גם שיהיה לי קשה

כמה זמן לא בכיתי ככה

כמה זמן שלוש מילים בודדות לא גרמו לי להתפרצות כזאת של רגשות

 

 

אלוהים כואב לי ואין לי שום דבר לעשות עם הכאב הזה

 

אני שונאת הכל

אני שונאת הכל

אני שונאת הכל

 

למה כלום לא קורה כבר שלושה ימים 

לעזאזל

הכל רק ניהיה גרוע יותר ועוד יותר כשזה ככה

לא רוצה לדבר עם -

אבל די אני מתחרפנת. אף אחד לא יבין את זה בחיים

רק מי שמבין, וזה רק - 

 

די הכל.

איך אתה מסוגל לעשות את זה כל פעם מחדש. איך

למה באמת למה.

אני שונאת את זה.

סבבה שאתה מפיל דברים וקשיים

אני יודעת ומבינה והכל.

אבל לעזאזל די, 

מתישהו זה אמור להתהפך ולהיות הפוך, מלא טוב ואז זה מתאזן ואתה גם רואה את הטוב בתקופה הקשה.

אבל די כמה אפשר

זה מתיש כבר

זה גורם לריחוק כזה גדול מהכל

 

 

כואב לי ונמאס לי

 

 

הכי כואב שזה אשמתי

או בזכותי

 

עכשיו רואה את אשמתי. וזהו

כואב..

 

אוהבת אותך

אני לא שמעתי ממך מלאאא זמן

אני לא מתקשרת (תוהה לעצמי אם נכון לומר ב"ה..)

אבל באמת בקושי יוצא לי לתקשר עם העולם באופן כללי..

אולי מחר אקפוץ אליכן אם אספיק..

ואם לא חייב להיפגש. מאז ירושלים לא ראיתי אותך

אם זה מה שטוב לך את ממש יכולה להגיד ב"ה

חחח האמת מחר אני בירושליםם

קרצצ

עד שאני מגיעה לאיזור

אם אבוא זה בלילה כזה מאוחר..

כי יש מפגש באולפנה אז כזה כשייגמר ובטח לא לפני אחת עשרה ומנהסתם אתעכב

ומנהסתם בסוף גם לא יהיה לי כוח(;

קיצור נדבר כבר 

מה קרה?