אבל היא, היא, איפה היא הייתה ב"שנים האלה"? על מה היא ביזבזה את עצמה? רק רימתה את כולם וישנה בעיניים פקוחות. זה ההישג הגדול שלה. ספצית ברמאות, אלופת העולם בשינה בהקיץ. ישנה כשהיא רצה וקופצת לגובה ומשחקת כדור עף, והכי כשהיא שוחה, הרבה פחות כואב במים מאשר ביבשה. וישנה כשהיא נוסעת בשבתות עם הנבחרת לאצטדיון בעין עירון, ולפעמים הם מרחיקים לנסוע למגרש של מכבי תל אביב, ובמשאית היא שואגת עם כולם קריאות לעוברים ושבים, עושה תנועות נועזות לנהגים, הברזנט מתנופף מעליה וחובט כמפרש, ואחרי המשחק היא קונה עם כולם, במגרשי התערוכה, גלידה מונטנה, רכה כמו 'תל חנן' שלהם, אבל שלהם יותר טובה - ואף אחד לא שם לב שהיא ישנה, שהיא פשוט לא שם, שכבר שנתיים היא בשום מקום.
וישֵנה תוך כדי שירה בקולי קולות בטיולים, ובמסע הלילי לחוף עתלית, ובא"ש לילה של 'מחנות העולים', וכשהיא קופצת ממגדל לתוך ברזנט, וכשהיא עושה אומגה ועוזרת להקים גשר חבלים ולבנות כתובות אש. על שום דבר היא לא חושבת אז. הידיים זזות, הרגליים נעות, הפה מדבר בלח הפסק, כולה רעש וצילצולים, אבל ריק ושומם המוח שלה, מדבר ציה הגוף שלה.
וישֵנה במחנות העבודה, בתורניות המטבח ובמדורות. וכשיושבים כולם אחרי יום קטיף ומפןצצים יבלות יחד. וב'חוג הרעיוני', וכשמתווכחים סביבה בשצף קצף על 'עונשים לחניכים, הכרח בל יגונה?' ובערבי הווי, כשחורתים ביחד את שם הקבוצה על קליפות אבטיחים, ומקרינים סרטונים של מיקי מאוס על סדין קרוע ועושים אליפות בשש בש. ובקפיצות ראש לים מהרפסודות, ובטיולי האופניים לעוספייה עם הבנים שמכנסיהם הקצרים מקופלים עד לקצה וכיסיהם משוכים למטה על ירכיהם כמו לשונות ארוכות. ןממשיכה לישןן - או לפחות לנמנם, פה היא בכל זאת דרוכה יותר - כשהיא מלחששת עם הבנות על אהבה ונגיעות ומזמוזים, ואיך הן לא מרגישות שאין לה שמץ מושג על מה היא מדברת,שהיא ריקה ויבשה מבפנים. אמא שלה אומרת שכל הריצוצ והשחייה עצרו לה את ההתפתחות אבל היא יודעת שזה מאז--
וישֵנה תוך כדי שירה בקולי קולות בטיולים, ובמסע הלילי לחוף עתלית, ובא"ש לילה של 'מחנות העולים', וכשהיא קופצת ממגדל לתוך ברזנט, וכשהיא עושה אומגה ועוזרת להקים גשר חבלים ולבנות כתובות אש. על שום דבר היא לא חושבת אז. הידיים זזות, הרגליים נעות, הפה מדבר בלח הפסק, כולה רעש וצילצולים, אבל ריק ושומם המוח שלה, מדבר ציה הגוף שלה.
וישֵנה במחנות העבודה, בתורניות המטבח ובמדורות. וכשיושבים כולם אחרי יום קטיף ומפןצצים יבלות יחד. וב'חוג הרעיוני', וכשמתווכחים סביבה בשצף קצף על 'עונשים לחניכים, הכרח בל יגונה?' ובערבי הווי, כשחורתים ביחד את שם הקבוצה על קליפות אבטיחים, ומקרינים סרטונים של מיקי מאוס על סדין קרוע ועושים אליפות בשש בש. ובקפיצות ראש לים מהרפסודות, ובטיולי האופניים לעוספייה עם הבנים שמכנסיהם הקצרים מקופלים עד לקצה וכיסיהם משוכים למטה על ירכיהם כמו לשונות ארוכות. ןממשיכה לישןן - או לפחות לנמנם, פה היא בכל זאת דרוכה יותר - כשהיא מלחששת עם הבנות על אהבה ונגיעות ומזמוזים, ואיך הן לא מרגישות שאין לה שמץ מושג על מה היא מדברת,שהיא ריקה ויבשה מבפנים. אמא שלה אומרת שכל הריצוצ והשחייה עצרו לה את ההתפתחות אבל היא יודעת שזה מאז--
