או שהולכים על זה ביחד או שלחלוטין לא.
זה בדיוק מה שהדייטים מבררים ואין שום טעם בדייטים אם לא מתייחסים למה שעולה במסגרתם ולא מקבלים החלטות בנוגע לזה.

השיח על הנושא שהזדמן כאן מאוד חשוב,

ולו כי הוא מדמה שיח על הקונפליקטים בהמשך (אם וכאשר).

את יכולה להסביר לו שגם לגדל ילד על טהרת הקודש,

שאח"כ ייצא מלא טהרה ותורה ויאיר את העולם,

זו לא פחות שליחות מלגדל ילד בגרעין תורני,

או לפרט את האידיאולוגיה שלך באופן שמתאים לך.

תני לשיחה לזרום, תרגישי אם אתם על אותו גל או לא,

ותראי אולי את בכל זאת מזדהה עם מה שהוא כותב,

כי יש גם יתרון בחינוך האינטגרטיבי שנפגש עם השונה.

המון הצלחה לכם!

על הפירוט

גם בגרעין תורני אפשר לחנך ילדים בתוך מסגרת הומוגנית.

אבל לדעתי הסיפור הוא לא מי צודק ומי לא

(גילוי נאות, אני הכי בעד חינוך סגור וישיבות קטנות,

אם זה מתאים לאופי ולתכונות של הילד),

הסיפור הוא מה מתאים לה ולו,

ואם זה קיצוני כמו שהבנת את זה -

זה כנראה לא מתאים לה.

אם הדיון היה על חינוך ילדים,

הייתי אומר את המעט שהשגתי ממעט ניסיוני בנושא.

ידעתי שהגבתי לא בדיוק למה שהיא שאלה.

הגבתי על הענין עצמו, לצדדיו. על הנקודה של מתוך מה זה בא. אני מניח שבסופו של דבר, אולי זה יעזור לבירור עם עצמה ואיתו.

קשה לדעת לפי ההודעה על איזה טיפוס מדובר - ואני לא "אסתכן" להגיד לה מה כדאי לעשות למעשה... שתגיע לזה מתוך עצמה.

אז נזהרתי בצדק...

יש הבדל, מבחינת מהות האדם, אם יש לו בראש שצריך "לערבב את הילדים" לצורך החינוך הכלל-ישראלי... שזה, כמו שאמרתי, תמוה - 

לבין רצון ללכת לשליחות, ולהניח שזה בסופו של דבר יתפוס גם אותם.

ובהחלט יש מקום גם לגישה כמו שלך.

הכרעה בינך לבינך. אולי בהתייעצויות. סביר למדי שמדובר על דרך חיים..

שיש להם מוסדות חינוך די "משלהם". או שאפשר לשלח למוסדות יותר תורניים, גם אם נמצאים בגרעין בתור שליחות של ההורים.

כלומר, לא תמיד חייב שהילדים הצעירים יהיו שותפים בפעל ב"שליחות" ע"י כך שהם מתחנכים במקומות פחות תורניים.

השאלה היא אולי, האם האדם מבחין, בין החשיבות לחנך ילדים כמה שאפשר במסגרת שמתאימה להם ואפשרית מבחינה תורנית - לבין הרצון לעשות שליחות עם ציבור רחב יותר. או שחושב שזה עצמו לק מה"שליחות", שהילדים מגיל צעיר יתחנכו במקומות לא כ"כ תורניים, כדי "להיות עם כולם", בתור ילדים.

אגב, שמעתי בזמנו שכאשר הרב צפניה דרורי שליט"א נשלח ע"י הרצי"ה זצ"ל לקרית שמונה, שאל אותו מה יהיה עם החינוך לילדים. אמר לו הרצי"ה - את החינוך שאתה רוצה לתת לילדים שלך, תתן גם לילדים האחרים.. 

אבל זה כמובן סיפור ייחודי. לא כל אחד הולך להיות רב עיר עם אחריות כזו גדולה כלפי כל הציבור. היו כאלה שרצו ללכת למקום בלי סביבה תורנית - שאלו את הרצי"ה, ציטט להם את דברי רבי וסי בן קיסמא, "איני דר אלא במקום תורה"..

כנראה, תלוי בנסיבות ובאנשים.

מכל מקום, השאיפה לתרום לכלל, היא יפה מאד. וגם היא, לא מתאימה לכל אחד דווקא באופן הזה.

הנושא של חינוך הילדים לתורה, אינו בהכרח חופף לזה.

מה העקרונות שלכל אחד לפרטי פרטים ולראות הגבולות המדוייקים (פחות או יותר של כל אחד) ומה עומד מאחורי הרעיונות.

זה אכן נושא שצריך לברר, אבל יכול להיות שתגיעו להסכמות שיהיו מאוד משמעותיות מאוד בניכם.

אני מאמין שגם זוגות נשואים יכולים להתפשר בקטע הזה. האישה רוצה שיגורו בבית אל והבעל רוצה שיגורו בתל אביב - הם יכולים לגור באיזה קהילה דתית בחולון אולי גרעין תורני בבאר שבע אנערף...

ש"כחלק מרצון לקרב את הגאולה", לערב את הילדים את חברה שאינה מקיימת מצוות - הוא רעיון שנראה משונה למדי.

אפשר להבין את החשיבה התיאורטית, של רצון לחנך לעין טובה על כלל עם ישראל. אבל כשמדובר בחינוך בפעל, הרי שילדים קודם כל צריכים להתחנך בסביבה שתעזור לבנות יסודות נקיים.

וכי כשאמר רבי יוסי בן קיסמא, איני דר אלא במקום תורה, הוא לא חשב על קירוב הגאולה?..

אמנם, לפעמים כאשר נמצאים בשליחות באיזה מקום - אז מכח זה שהילדים מרגישים חלק מהשליחות, הם שותפים בענין, וזה לא מזיק להם. אבל כאן נראה שהמחשבה היא לא שבדיעבד זה עלול לקרות בגלל משימה חשובה - אלא כאילו זה עצמו לכתחילה הנכון, מטרה בפני עצמה, שהם יתחנכו בחברה שיש בה גם ילדים לא דתיים.  מה עם השפעות החברה? עם הדיבורים על מה שרואים בטלוויזיה וכו'?

לכן, הרעיון כעיקרון לא נראה נכון. אם כי, צריך לסייג, שלפעמים כשמקצינים לצד השני, אז מתגלה שגם בתוך ה"חממה" יש בעיות דומות..

ראוי לחנך בחברת ילדים כמה שאפשר קרובה למה שרוצים, ומשם לעין טובה גם על אחרים.

יכול להיות שהדעה שלו תשתנה אחרי שיוולדו הילדים.

יכול להיות שהדעה שלו תשתנה לפי העלויות של הדירות.

יכול להיות שתגיעו להחלטה ואחרי כמה שנים של מגורים

במקום שהחלטתם תבינו שלמעשה זה לא מתאים לכם ותשנו את דעתכם.

יכול להיות שתמצאי בחור שכן איתך באותה דעה בנושא הזה,

אבל אחרי הנישואים הוא ישנה את דעתו.

וזה לא יהיה הדיון האחרון שלכם. לא על חינוך ילדים ולא על

נושאים אחרים חשובים ומשמעותיים. קונפליקטים כאלה הם

חלק בלתי נמנע מהזוגיות.

זו הזדמנות מצוינת בשבילך לבדוק איך הוא מתמודד עם קונפליקטים.

האם הוא שומע את הצד השני, האם הוא מנסה להבין את המקום

שממנו את באה או רק רוצה לשכנע אותך בדעתו, האם הוא מנסה להגיע

איתך לפתרון, על מה הוא מוכן להתפשר ועל מה לא, האם הוא מכבד אותך

תוך כדי הדיון או שהוא רק מתווכח.

אל תחליטי על סמך הדעות השונות שלכם,

תחליטי לפי הדרך בה אתם מתמודדים איתן.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

בונים באהבה 19-29 ❤️ 5

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜