כמה זמן אתם נשואים?

נשמע שלא הרבה.. 

זאת תקופה קצת מורכבת לכל זוג, אז לך יש עוד דבר לבנות. ולא בהכרח שזה לא טוב.

אני מניחה שיהיו לך כל מיני תגובות=)

מניסיון דומה, זה אפשרי. תלוי בך.. (בהנחה שבנוסף למה שכתבת גם אין דחיה ממנו)

כדי שיבנה צריך לבנות אותו. הוא לא יגיע רק מעצם המגורים והזוגיות השגרתית והרגילה.

ברור שזה עבודה. והיא בהחלט יכולה להיות גם בדרך נעימה יחסית. 

בתור התחלה, יש משהו שאת אוהבת בו? במראה? במידות? באישיות?

תנסי להתמקד בזה ולהעצים את זה. עוזר מאד. הרבה עין טובה עליו, עליכם ועליך.

תחשבי איזה סגנון של אהבה מדבר אליך.. מה חסר לך?

האם זה דמיונות לא ישימים..? משהו שאת צריכה לפטור עם עצמך?

או דברים ספציפיים- יותר ביטויים בדיבור או במעשים?

לפי הסגנון  שקראת לניק שלך אפשר להבין לאן הרוח נושבת

אבל לפי סגנון הכתיבה שלך. את לא נראת כזו תמימה שלפי טענתך לא הרגשת אהבה.

לכן נראה לי אולי וככה אני מעדיף לחשוב שהיתה שם אהבה וצריך לחזור ולגלות אותה

זה נראה שאתם מדברים על שני דברים שונים.

אתה מביא את הרמב"ם שמתאר את רגש האהבה, ששוגים בה תמיד וכו', נכון זה רגש עז ועוצמתי (אולי אפילו עם מעט לבבות וקונפטי).

הרב דסלר מלמד איך ניתן להגיע לרגש נפלא זה! כשאתה נותן לאדם אחר, משקיע בו מעצמך, הדבר גורם לך לאהוב אותו יותר ויותר. ולא כמו שהנטיה הטבעית לחשוב שהאהבה מולידה נתינה, להיפך, הנתינה מולידה אהבה. זו לא הגדרה של אהבה אלא הדרך להגיע אליה.

ומכיון שהשואלת מתקשה להרגיש את הרגש הנפלא הזה, הרי שהעיצה  של אניוהוא טובה מאוד.

לא מסוגלת לחיות עם פחות מזה.

בנתיים 24 שנה עובד יופי.... 

וזו עבודה ולא מזל.

אלא מדובר על שני מצבים שונים:

צריך שיהיה מלכתחילה לפחות רגש קטן חיובי כלפי בן הזוג,

ניצוץ של אהבה שאינו תלוי בנתינה, (שהתפארת ישראל אומר שיש בו טעם נעלם - אבות ה טז),

אולם כדי ללבות את הרגש הזה לאחר מכן וכדי לשמר אותו גם בחיי הנישואין

צריך אכן לעבוד על כך ולתת ולהשקיע בשני, שזה מחזק ומגביר את הרגש הזה.

אמנם במצב שבו אין אפילו את הרגש הזה מתחילה,

שום ניצוץ או זיק של התחברות לאישיות של השני

הנתינה לא ממש תעזור כדי להגיע למצב של אהבה אמתית.

ממה שהבחורה כאן מתארת נשמע שאכן יש לה איזשהו זיק של ניצוץ כלפי בעלה,

ולכן יש סיכוי טוב שבאמת עם נתינה והשקעה הניצוץ יתלבה לאש גדולה של אהבה.

שהבת שלי תמיד אומרת לי שהיא אוהבת אותי, אבל אם יהיה משהו טעים היא תדרוש אותו לעצמה ולא לי?

האהבה שלה אלי לא הולידה שום נתינה. זאת לא אהבה אמיתית אלא שטחית. טוב לה בזכותי אז היא "אוהבת" אותי, כיף לה שאני נותנת לה דברים ומספקת לה את הצרכים.

לעומת זאת, אהבה אמיתית, נבנית קודם על נתינה יבשה בלבד.

אני סחבתי אותה בבטן, נתתי לה המון עוד לפני שהכרתי אותה, לפני שאהבתי אותה.

אחרי שהיא נולדה, כבר הייתי מאוהבת ביצור הזה. אני אמשיך לתת לה, ואקריב בשבילה את הרצון שלי. כי יש לי אליה אהבה אמיתית.

רק תנסה לאהוב ילד שלא מוכן שתביא לו חיבוק.

שלא מוכן לחייך אליך,

שלא מוכן לשמוע בקולך,

שלא מוכן לקבל ליטוף,

שכל דבר יוצר קונפליקט ועימות איתך.

מבטיחה לך שילד נותן לך הרבה. נותן לך את עצמך.

ואני יודעת את זה, כי אני עברתי את זה.ב"ה

למה את כ"כ שלילית על החיים?

יש מצבי ביניים בחיים, לא הכל שחור לבן,

יש דברים שאפשר לעבוד עליהם ולשפר,

ולא צריך למהר ולרוץ להתגרש על כך דבר

לפחות צריך לנסות ..

הטענה לא היתה שכל הרבנים יודעים מהי אהבה, אלא שכל מי שיודע מהי אהבה הוא רב!

ועם את לא מסכימה עם דעה כלשהי וזה מבלבל לך את המוח, זו בעיה שלך לא של בעל הדעה!

נכון שמן הסתם כדאי שתהיה כימיה לפני החתונה, אבל מכאן ועד לאהבה המרחק גדול.

אם את מגדירה התאהבות שטחית באהבה, אז אוי ואבוי!

ואם לא אוהבים, אז לא צריך כבר לתת ולהשקיע? נשמע אגואיסטי ולא נשמע כמו הדרך שבה התורה מכוונת לזוגיות.

הרב מניס פרידמן האמריקאי אומר שבעולם אומרים "איי לאב יו". ה"איי" - ה"אני" בא לפני ה"יו" - "את". במנטליות המערבית - אם  אוהבים - נותנים ומשקיעים. ואם לא אוהבים... בוא נאמר שאחוזי הגירושים היום בעולם גבוהים מידי.

הוא מוסיף ואומר שביהדות תחת החופה אומרים "הרי את מקודשת לי..." ה"את" בא פני ה"לי". תתן! בין אם אתה אוהב ובין אם לא. ובעז"ה שאהבה תהיה תולדה של נתינה והשקעה.

אגב אני מאוד מאוד ממליצה לשמוע את הרצאותיו המחכימות מאוד של Rabbi Manis Friedman בנושאי זוגיות עפ"י התורה.

ולענ"ד בגלל זה בימינו יש הרבה רווקים

כי רף הרצון לאהבה עלה בדור האחרון,

ואולי הוא עלה בגלל הסרטים שהזכיר אניוהוא

בעצם לפי דברייך פעם האהבה הייתה באה על רקע העזרה ההדדית 

והרצון להסתדר בחיים ולכן היה קל יותר להשיג אותה,

היום כשאין צורך בסיסי כזה של הישרדות,

מחפשים את האהבה בעניינים עמוקים יותר

של אופי, חיבור, מהות, וקשר עמוק...

אגב זה מסתדר יפה עם מחקר שעשו וגילו 

שאנשים שעברו מצוקה יחד מתאהבים בקלות..

בכל אופן צריך להבין עדיין איך החרדים מתחתנים ככ מהר וצעירים

ומקימים מערכת זוגית סבירה וטובה על פניו,

בעוד לנו הד"לים לוקח הרבה זמן

האם זוגות חרדים מצפים מעצמם למה שאתה מצפה מהזוגיות שלך?

אולי הם לא ראו אצל ההורים אהבה ולכן לא מחפשים אחריה?

או- 

שהם יותר חוששים מגרושים

כי זה מאד סטיגמטי אצלם.

אז מצד אחד יש כאלו שחיים יחד וסובלים

אבל לא נראה לי זה הרב,

אולי זה יוצר אצלם יותר מחויבות...

הם יודעים שזה המצב- הם נשואים.

אז משקיעים בשיפור המצב במקום בלנסות להחליט אם רוצים להשאר יחד..

עם כל כך הרבה פחד בלב, אין מקום לרגש אחר שיתפתח
תניחי לפחד. תרגעי. זה לוקח זמן. נבנה לאט לאט.

ותתפלאי מאוד שכשתשתפי אותו ברגשותייך, בדיוק על הנקודה הזו  הכל יפתר לטובה בע"ה

נישואין זו מסגרת מחייבת את שני הצדדים והמסגרת הזו גם תומכת להיות איך שאת איפה שאת כפי שאת עכשיו עם הרגשות שלך

וזה בסדר גמור להרגיש כך, לא תמיד יש התרגשות ואהבה עזה, דווקא קשר יציב ונאמן בונה אהבה חזקה בהמשך.

בהצלחה

נראה לי שאי אפשר להשוות לקשרים הקודמים שלך, כי זה קשר אחר, הוא דורש יותר ולכן מעלה יותר חששות וזה יכול לחסום את ההבחנה באהבה שיש ביניכם. אתם גם בקשר הרבה פחות זמן והוא עוד לא התייצב. אבל בסוף זה באמת הקשר הכי קרוב, ומשתפים אחד עם השני דברים שלא משתפים אף אדם אחר. יוצרים יחידה בפני עצמה, שהיא רק שניכם. על זה נראה לי שצריך יותר להתמקד.

גם נראה לי חשוב לדבר על רגשות אחד עם השני, לא בנושא מסויים אלא בכל תחום. הפתיחות והדיבור על הרגשות וההכרה שמכירים אחד את השני לעומק יוצרים את האהבה.

יש שיר של אביתר בנאי עם משפט:

"צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה על אהבה"

אנחנו חיים במעין תחושה שחייבים להיות פרפרים ושיפלו לנו הדפים מהידיים כי זו אהבה.

לא יודעת מה זאת אהבה שהיא לא הוליוודית. 

יודעת מה זה: 

כבוד

הערכה

אמון

ברגע שתדעי להגיד לעצמך למה הסכמת להתחתן איתו (אפילו בשלב מוקדם יותר- למה הסכמת להיפגש איתו?), תתחילי למצוא את דרכך לאהבה. את תדעי להסתכל על הנקודות בנפשו שיגרמו לך להתחבר אליו.

למגזר הכללי. זאת רק אחת ההשלכות המצערות של שינוי התפיסה.

היא בסה"כ נתנה לה עצה שיכולה להציל את הזוגיות שלה..

מה עדיף לדעתך? לשמוע בקולך ולרוץ להתגרש???

מוסיפה - לא רק על רבנים צריך ביקורת, יש גם "בעלי מקצוע" שעושים נזקים גרועים וממש לא עושים עבודה טובה.

יש אנשים בלי ניסיון שיש להם שכל ישר ועצות טובות הרבה יותר מאנשים עם "הכשרה". אנשים עם חכמת חיים. עיצוב בית או מכונאות רכב זה לא משהו טבעי שרוכשים במשך החיים.

גם כנראה ש-"ההכשרה" של אנשי ייעוץ היא לא תמיד נכונה או נקלטת נכון או ברורה מספיק כמו ההכשרה בתחומים אחרים שלא קשורים לנפש. ללמוד את הנפש זה לא פשוט כמו ללמוד מכונה. צריך הרבה יכולת הבנה מעבר.

אני מעריצה כאלה נשים חזקות

שמחליטות לעבוד ולא נשברות!!

והכי כיף שבסוף מצליחות

ובוודאי שלכתחילה טוב להתחתן עם אהבה שבלב, ולא להסתמך רק על מה שיבוא אחרי הנישואין - אם כי אכן זו קומה אחרת. 

אבל יש סיכוי שזה ישתנה. את מאד צעירה, ויתכן שהבשלות עוד לא הגיעה.

תנסו להתענין זה בזה, להכיר יותר, לדבר בנחת שיחות נפש, כמו בדייטים.. אבל בלי לחץ ובלי "למדוד" כל רגע. אולי בכל זאת יתעורר.. הלוואי.

דבר ראשון, למרות ניסיוני האישי, ושאנשים לומדים אחד מהשני, צריך לדעת שאחד הדברים שפוגעים בזוגיות ובבנייתה ובכלל בעבודת המידות, זה נושא ההשוואות. זה טבעו של השכל להשוות, לאסוף שברירי מידע ולהסיק מסקנות. אז קודם כל שתדעי שהזוגיות שלך, שבע"ה מקווה שתימשך בטוב ובאהבת אמת, היא אחת ויחידה. וכנ"ל לגבי עבודת המידות, האופי והאתגרים והבונוסים שיש בך הם יחידים ולא נכון ואמיתי בכלל לעשות השוואות. המבט העיקרי צריך להיות פנימה,כמה פשוט כמה קשה... ונופלים בזה הרבה, המבט החוצה והמחשבה ששם בחוץ יימצא האוצר, ושרק אצלי יש אתגרים..

דבר שני צר לי לקרוא על הרגשתך שאינך אוהבת את בעלך כפי שחשבת שיהיה לאחר החתונה, ושלא התחתנת מלכתחילה עם רגש של אהבה כלשהי.  קראתי את רוב השרשורים, וראיתי את המגיבה "אשתו של בעלי" אפשר לומר נלחמת בחירוף על אמת שיש בה הרבה. על חשיבות הרגש שבהתחלה... זה כמו מנעד כזה בין הלהתחתן מתוך רגש אהבה סוער וחיבור וכימיה מטורפת, לבין להתחתן מתוך בחירה שכלית, שמתבוננת בתכונות הטובות, והרגשות טובות בין בני הזוג אך בלי אהבה מטורפת בין שני הצדדים(ואת טוענת שהיא חד סיטרית). יש זוגות כאלה ויש כאלה, ויש כאלה שהצליחו להיבנות משני המקומות ויש כאלו שבחרו להפך בתחילת/המשך חייהם. הנושא הוא כל כך רגיש ואישי שהדבר הראשון שאני ממליצה עליו הוא ייעוץ. יהונתן ויסכה שומר הם אלופים. ממש. ממליצה לך לעקוב אחריהם ואולי אפילו ללכת אליהם באופן אישי.

אני נשואה כבר כמה שנים טובות. ברוך ה'. את מזכירה לי קצת את עצמי במובנים מסוימים. יכולה לומר לך שני דברים חשובים. אצל אישה רגש הוא דבר קצת יותר עמוק(וסליחה אם גברים לא יבינו אותי נכון, זה לא מתוך זלזול). כלומר לבעלך אולי יותר קל לומר שהוא אוהב, אבל את מרגישה שאת צריכה לחוות רגש פנימי עם רבדים יותר עמוקים כדי להוציא את המילים האלו מפיך. אבל כשתוציאי אותם, ובע"ה הרבה, הם יבואו ממקום אחר של הזדהות עמוקה. כך להרגשתי. ושוב אני סובייקטיבית ולא באה לתת מתכונים לכל העולם.

דבר נוסף זה נושא הקבלה העצמית. קצת כמו שענתה לך המאמנת לזוגיות אך שונה. בלימודי ימימה שאני לומדת, ימימה אומרת איפשהו שברגע שיש מחשבה כלשהי בראש ובלב, קודם כל צריך לתת לה מקום.(אני ממש אומרת לך על קצה המזלג ימימה זה תורה שלמה) הניסיון לדחות אותה על הסף, לסתור אותה, לענות לה תשובות, לתרגל חשיבה חיובית, בעצם דוחה רגש שעלה לך באופן טבעי, (למה אני לא אוהבת את בעלי?)וכך יוצר אצלך מאבקים פנימיים בנפש. המערכת הפנימית הבסיסית שלך היא בריאה, וברגע שהמחשבה עלתה היא נוכחת. לא יודעת אם "לסלק את הפחד" יעזור. צריך להכיר בו, בספק כחלק ממך. ושזו מחשבה אמיתית, אחרת היא לא היתה עולה. ברגע שתקבלי את הרגש הזה כפי שהוא, כמה שהוא מפחיד, ואולי שלילי ולא נורמלי. הוא יקבל את מקומו כחלק מהמערכת הפנימית שלך (המכילה אור וחושך כאחד) וכך יוכל לפנות מקום לרגשות אחרים לעלות. ונראה לפי מה שאת כותבת שיכולים לעלות רגשות טובים אחרים(יש חיבור ושייכות...). מקווה בשבילך. צריך הרבה סבלנות. ושוב, ייעוץ יכוון אותך מאוד.

   שאי ברכה!

יש זוגות שמתחתנים אחרי התאהבות מטורפת

ויש זוגות שמתחתנים מנעימות ובחירה מושכלת

אלה ואלה דברי אלוקים חיים

זה לא קשור לגיל

את בדרך הנכונה

מסכימה ממש עם מה שכתבה "בנחת"

בהצלחה

שלום לך יקרה,
שמי חדוה לוי, אני מאמנת רווקות להגיע לחתונה, (יכולה לחפש ביוטיוב)
בדרך כלל אני מאמנת רווקות שיוצאות כבר כמה שנים לדייטים ולא בנות כמוך, אבל נראה לי
שאת ממש צריכה עזרה ואני יכולה לעזור לך, בסייעתא דשמייא.

לפעמים יש בנו חלק שאוהב אבל חלק אחר שמפחד להרגיש
(מכל מיני סיבות...) 

לפי מה שאני מבינה מדברייך לא גדלת במקום שמעודד להרגיש אהבה ולהביע אותה.

אחרת לא היו מייעצים לך להתחתן כך.

ולכן את פשוט לא מצליחה להרגיש.

יתכן גם שאת באמת לא אוהבת אותו, אבל את יכולה ללמוד להתאהב בו

לצערי זה נראה די ברור שהיום בתים מתפרקים כשאין אהבה.

הדור שלנו לא סובל לחיות ככה, מה שהתאים להורים או לסבים לא שייך היום.

כשאין אהבה גם התשוקה לא משהו וכשההורמונים נרגעים קצת זה ממש נכבה אצל אישה,

כי היא צריכה רגש כדי להיפתח לבעלה ולהנות ביחד איתו מחיי אישות. 

וכשאין רגש מהר מאוד זה הופך לסיוט. 

אבל זה לא חייב להיות ככה.

יש לך אפשרות לבוא לאימון וללמוד להרגיש אהבה,

לי נראה מהדברים שכתבת שאת כן אוהבת את בעלך ורוצה לחיות איתו אבל את תקועה וצריכה עזרה

יש לי הרבה נסיון עם הנושא הזה....

אם בא לך לדבר- ולבדוק אם מתאים לך אימון אפשר בכיף
המס' שלי הוא 058-7203798

בהצלחה יקרה,

מאחלת לך בית מלא אהבה ותשוקה.

אל תתפשרי על פחות מזה.

זה דבר מהממם.

גם אני עברתי את זה

אומנם בגיל יותר מבוגר

אבל אני יכולה להגיד שגם אני הרגשתי הרבה דברים ולא אהבה

וזה הטריד אותי

ובאיזה שהוא שלב החלטתי שאם הכל טוב

אז אני יפסיק להתעסק עם כן אהבה ולא אהבה

ובחסדי שמיים

כנראה באמת זה הגיע ממקום של חשש שחסם את האהבה.

וכשבאמת הפסקתי לעקוב אחרי מצב האהבה

היה לי טוב ומקסים

והיום אני יכולה להגיד לך שהאהבה שלי לבעלי שונה מאהבה לאנשים אחרים

אבל היא איתנה וחזקה

בצורה בלתי רגילה

לפי מה שאת כותבת נראה שאצלך גם יש חסם כזה.

תנסי לשחרר ולבדוק האם טוב לך מאוד גם בלי אהבה (לאורך זמן)

יתכן מאוד שזה יאפשר לאהבה לנבוט ולצאת.

אם זה לא משתחרר ממליצה לחפש משהוא עם ניסיון ומקצועיות שיעזור לך.

מה שהכי חשוב לשים לב ולא לזלזל

האם יש איתותים של דברים לא בריאים

וקשר לא בריא שמתפתח

יתכן שאת לא מצליחה לשים על זה את האצבע

וזה גורם לך להתמקד במקום אחר.

אם יש לך חשש כזה

תפני בדחיפות לאיש מקצוע שמתמקצע בתחום של יחסים בין אישיים (אולי אלימות נפשית)

על מנת לעשות הבחנה מבדלת בין המקרים.

בכל אופן

תשחררי את נושא האהבה

ותבדקי האם יש דברים אחרים

מאחלת לך רק טוב

אז הם אוטמים את הרגש ובורחים לראש ומתנהגים כאילו הם שכלתנים.
בפנים מחכה הנשמה שלהם באומללות שיאפשרו לה להיות היא כמו שהיא.

לפני שקראתי את כל 198 (!) התגובות,

בתור בעלת נסיון-

את המון משקיעה ב"לבחון" את האהבה, איפה היא עומדת כרגע, ביחס אליכם וביחס לאחרים.

עזבי את זה,

פשוט תזרמי עם החיים,

כי טוב לך בעצם, יש לך משהו שאוהב אותך ודואג לך, ישנה משיכה שזה חשוב ביותר, ישנה הבנה, אתם משדרים לרוב על אותו גל, נחמד לכם ביחד.

אז מה זאת הכותרת הזאת " אהבה"? 

זה נראה כאילו הצבת לעצמך יעש ששמו אהבה, שלא ברור גם לך מהי בדיוק ואת חורת בלי לדעת את הכיווון.

לפי מה שתארת- את כן בכיוון הנכון.

ושוב, עצתי לך מעומק הלב- תפסיקי "לחפור" בעצמך ולעצמך

זה לא מוסיף לך כלום!!

בהצלחה רבה

מרגש ממש

האמת שלא כ"כ יודעת לגבי עלויות של חתונה רגילה כיום כיוון שעברו יותר מ19 שנים מאז שהייתי שם וכמו בכל דבר בארץ המחירים עלו בצורה עצומה,

אבל אולי כמה נקודות שכן יכולות להיות כיוון לבירור:

- לחפש מקומות לא הכי יוקרתיים אלא נעימים וטובים אבל במחירים הגיוניים (עד כמה שאפשר). (לי זכור לטובה אולם "גן הפקאן" בנתיבות שבו אנחנו התחתנו אבל שוב לא יודעת מה המצב שם לאחר כמעט 20 שנה ) 

אז אולי אולמות שהם כן מכובדים יפים ונעימים אבל במיקום יותר פריפרילי יכולים להוזיל עלויות?

- אולי למצוא מקום בחוץ ושם לערוך את החתונה? כמו נקודת נוף מיוחדת בארץ שללא עלות אלא להביא את הכל לשם? יכול לעבוד?

ואז יש כל מיני כיוונים שאנשים יכולים לרצות כמו נוף של הרים, ליד הים במיקום פרטי יחסית, טבע אחר שאתם מביאים מארגנים שיסדרו שם הכל מא עד ת (זה מן הסתם בתשלום אבל לפחות האולם עצמו נחסך) וכן הלאה.

- כמות המוזמנים - לראות שמזמינים בהחלט את מי שרוצים לשמוח איתו ושהוא ישמח איתנו, אבל כן לשים לב למעגלים יותר רחבים שלא עונים כ"כ להגדרה הנ"ל ואיפה כן אפשר לעשות משהו יותר חמים וקטן מהבחינה הזו.

- אחותי התחתנה בחתונת קורונה והאמת בדיעבד זה היה אחד הדברים השווים שיש! נכון שזה לא היה לכתחילה אבל בסופו של דבר הם פשוט עשו בדשא של הגינה, עם המון המון אהבה, חברים ומשפחה קרובה, ודאגו שלא יחסר דבר. והמון זוגות בגלל הקורונה עשו כך אז זה אולי קונספט שאפשר לשכפל אפילו לא בקורונה?

כלומר רק במובן האפשרי כמובן ולא לקיצון השני...

- אולי להשכיר שמלת כלה ולאו דווקא לקנות יכול להוזיל עלויות?

זה מה שעולה לי כרגע

שתהיה המון ברכה והצלחה ומזל טוב גדול

בניין עדי עד ב"ה

הייתי בחתונה כזו של חברה אהובה ובאתי בשמחה, וגם המון מהאורחים.

בטח בשבתות קיץ שנכנסות מאוחר.

ברור שיש כאלה שלא יתאים להם,

אבל אם מתארגנים מראש זה יכול להיות סבבה לגמרי.

מה גם שאם חושבים על זה גם בחתונות ערב תמיד יכול להיות מישהו שלא יתאים לו...

אז נכון ששישי צהריים יכול לא להתאים ליותר, אבל בד"כ רוב המוזמנים יכולים לסדר זאת שכן יסתדר להם.

והכי חשוב לשמוח בשמחתם,

חתונה זה פעם בחיים בעזרת ה' אז לשריין יום שישי אחד לחברים טובים או קרובים אהובים זה ממש בסדר גמור. ובטח לא לשנוא אותם חלילה (יודעת שכתבת בכוונה קיצוני ובכל זאת)

בחירה שלכם.

כמה דברים:

א. לגבי מה שכתבת "ישנא אתכם" או "בחירה שלכם" - כמובן שלא מדובר בנו (בעלי ואני) כזוג כי גם לא התחתנו בשישי בצהריים בכלל וגם זה היה לפני כמעט 20 שנה, כך שהמילים אתכם ושלכם לא רלוונטיות.

ב. והכי חשוב - לכתוב על זוג שכן החליט או יחליט בעתיד להתחתן בשישי בצהריים שהם חצופים ושצריך לשנוא אותם זה ממש קיצוניות בצורה לא ראויה כלל בעיניי.

מה יש לשנוא אנשים שזוהי הבחירה והעדפה שלהם?

מה יש לומר שהם חצופים?

הם בסך הכל בחרו במשהו שמתאים להם משיקוליהם.

האם אנחנו יכולים לדעת את השיקולים של כל אחד? ודאי שלא.

ואם כך החליטו - ודאי שזה לאחר מחשבה ומה שהכי מתאים להם וטוב להם.

והם אלה שמתחתנים

אז נשמח בשמחתם

זה היום שלהם, לא שלנו.

אז בעיניי נעשה מאמץ להגיע אם מסתדר לנו כדי לשמוח איתם

ואם לא מסתדר - זה גם בסדר גמור. רק בטח שלא להגיד שזו חוצפה או לשנוא חלילה.

זה מה שנוח לו 

אתה לא חייב לבוא

אבל מכאן ועד חוצפה?

מאיזה צד?

בשישי יש יותר תחבץ מאשר ב11 בלילה

בשישי אנשים לא עובדים

לארגן שבת אפשר מחמישי בערב אם יודעים שיש משהו למחרת

היינו כמה פעמים בחתונה בצהריים. בקיץ כמובן.  

האופי של החתונה שונה לגמרי מחתונת ערב.  

זו יותר מפגש משפחתי וחברתי קליל - לפחות בחתונות שאנחנו היינו.  

הארוע גם קצר יותר מחתונת ערב שנמשכת שעות.  

כי צריך לוודא שחתונה נגמרת בשעה סבירה

אם זה אירוע בשעון חורף, זה אומר שהחתונה מתחילה סביב 10-11 (ואז זה אומר שהכלה מתחילה להתארגן ב6 בבוקר)

בשעון קיץ זה אולי אפשרי, אבל גם לחוץ

לא כל הספקים הדתיים יסכימו לאירוע שישי בצהריים

כי להקה וצלם צריכים להשאר עד סוף האירוע, ואם הם גרים רחוק זה לא תמיד מתאפשר

הייתי בחתונות שישי בצהריים

זה נחמד כאורח, 

כבעלי השמחה זה לדעתי לחוץ

אם הקבלת פנים/החופה בחוץ

בשעון קיץ = שיא הקיץ זה בלתי אפשרי לעמוד בחוץ.

חייבים מקום מקורה וממוזג.

הייתי בחתונת שישי בצהריים סביב לג בעומר ובאמת היה מזג אוויר סביר בצל.

גם שם בשמש היה לא כיף לעמוד יותר מ3 דקות

עכשיו ביולי אוגוסט

אין מצב שהייתי מסכים להיות לא במזגן

עכשיו בדקתי ולא נראה שנסגר.  יש עליו reels וסרטונים מהימים האחרונים.  

כנראה את מתכוונת לגן אירועים אחר? 

תשימי לך יעד 60 כל צד

ניתן לעמוד בזה תתכננו היטב מראש,  

פחות מזה יצריך אקרובטיקה מרובה

אבל כמו שכתבו לפני, אם זה רלוונטי לכם אז לנסות למצוא אולם באזור הדרום

מחירים נמוכים משמעותית לאירועים נורמליים

זה יוצא חיסכון משמעותי

אם זה רלוונטי לך אני יכול לתת המלצות בפרטי

אם פחות קריטי אולם סטנדרטי אז יש ביו"ש כל מיני גני אירועים או חצי אולם חצי גן אירועים שהגיוני שיהיו מחירים יותר זולים אבל לא מספיק מכיר

כמובן גם צריך לדעת מה חשוב לכם שיהיה בחתונה, ומה שלא אז לנסות להוריד ולקבל הנחה במחיר

איפה שלא סוגרים לנסות להיכנס לקבוצות של זוגות צעירים ומאורסים

יכולים לתת לכם מידע מאוד משמעותי על חיסכון מהניסיון שלהם

יש הרבה פעמים קבוצות עם כוח קנייה יותר גדול למוצרים שזוגות צעירים צריכים

כל אולם שלא תסגרו תבדקו עליו עם אנשים שהתחתנו שם

יש נגיד קטע לאולמות שבהצעת מחיר הם לא מדברים על העיצוב

ואז פתאום זה יכולה להיות הפתעה כספית מאוד לא נעימה

וזה עוד מלא דברים שאתה לא חושב עליהם

לנסות לבוא פתוחים למגוון של אולמות או כל שירות אחר

ואז אתם יכולים יותר להתמקח כי יש לכם אלטרנטיבה

לדעת להתמקח זה ממש חשוב עם כמה שזה לא נעים

ואם אתם פחות טובים בזה אז שווה למצוא מישהו שקשור אליכם שיכול לבוא ולהתמקח בשבילכם

לא עולה לי עוד כרגע

אבל בכל מקרה שיהיה המון בהצלחה

יש מנעד מאוד רחב של אפשרויות לחתונה, מחתונה ברבנות עם חבילת בורקסים לסעודת מצווה, עד לאירוע ענק של 1,000 איש עם מתנות אישיות מוקדשות באופן אישי ועיצוב של כל מרצפת בצורה מרהיבה בהתאם לקונספט מאחד. בכל אחד ואחד מהשלבים בין לבין יש המון מרווח עם מה אפשר לשחק. כמובן שזו שאלה עד כמה מוכנים לשחק עם זה ומה נחשב "התקמצנות" וקו אדום להוריד.

אני חושבת שזו צריכה להיות החלטה יותר של הכלה, כי רוב ההוצאות קשורות אליה, או בדרך כלל לכלה חשובות הוצאות כמו סידורי שולחנות ועיצוב. וזו שאלה כמה היא מוכנה להתגמש על זה.

כמובן שההוצאה הכי גדולה זה האולם. כמובן שיש גבול כמה אפשר להתפשר בזה, ואם מחליטים שלא רוצים לגרור את כולם לאזור תעשייה מטונף בקצה הארץ ללא תחב"צ, זה מובן. (אם כן לפחות תארגנו הסעה לשם, כי אז תבזבזו הרבה יותר במנות מיותרות לאנשים שלא יכולים להגיע)

אנחנו התחתנו לפני שנתיים הסיכום מול ההורים אצלינו היה שהם מתחלקים חצי חצי על האולם (אולם זול ומתחת לממוצע במחירים היום), ואנחנו משלמים על שאר הספקים כמו צלם, מאפרת, ולהקה. אז רוב החיסכון שלנו התמקד בתחומים האלו. חסכנו בדברים שלנו באופן אישי הרגישו לא משמעותיים ואפשר להוריד, אנשים אחרים זה יראה הוצאות משמעותיות מידי או ההתקמצנות מיותרת. זה באמת עניין אישי, ואין סיבה לסבול בחתונה של עצמך ולהוריד משהו שחשוב לך או לכלה רק בגלל כסף. כמובן כדאי לבדוק אם אפשר להשיג אותו דבר בזול יותר ולא לשפוך כסף סתם.

כל הספקים המדוברים בהחלט עדיין פועלים וראיתי אותם בכמה וכמה חתונות שהיינו בהן. לא נסענו לקצה הארץ לאיזה מישהו מיוחד וזול, כי היה לנו חשוב שהם יהיו איכותיים עם המלצות ומתאימים לסגנון שלנו.

ללהקה לקחנו את ההרכב הבסיסי שלהם בלי תוספות. לקחנו שמלה חינם מגמ"ח וחליפה זולה. עם הצלם הורדנו צילום וידאו ואלבום מעוצב (בעיקר בגלל שהעיצובים שהוא הראה בדוגמאות היו ממש מכוערים לדעתי, אז העדפתי אלבום כיסים נקי על פניהם).

תחשבו האם אתם מוכנים לעשות קיצוצים כאלו.

יש גם מחיר משתנה מאוד על העיצוב של האולם. צריך לברר בדיוק מה זה כולל מול כל אולם.

להכין טבלת אקסל ולהכניס שם עלות של כל דבר.

וככה יודעים לאן מגיעים.

צריך לזכור שהחתונה לא מתחילה ונגמרת במחיר מנה באולם. (שזה אכן חלק עיקרי ) יש עוד הרבה הוצאות מסביב.

כמו להקה. צלם. איפור. שמלה. תסרוקת. חליפה. נעליים.

אם לא לוקחים את זה בחשבון. זה פשוט פתאום נופל וזה עשרות אלפי שח.

ואין קסם.

ככל שעושים יותר צנוע, ככה עולה פחות

יש חתונות שעולות פחות מ1000 שח.

חופה בבית כנסת

שמלה פשוטה מגמ"ח.

כיבוד קל וכו'

ויש חתונות במיליונים

אתם כזוג (רק אתם. לא ההורים. רק אתם)

צריכים לשבת ולהבין ביחד מה התקציב שאתם מוכנים (ויכולים) להוציא ולפי זה לתכנן את החתונה שלכם.

ההורים רוצים לתת כסף? מבורך.

זה מתנה. זה לא אישור לבנות לכם את החתונה.

לעניות דעתי.

2 דברים חשובים בארגון החתונה

1. שתהיו מרוצים מהתוצאה. אתם ורק אתם חשובים. לא מה האבא יחשוב או מה הדודה תגיד. זה היום שלכם וזכותכם להחליט איך לחגוג אותו.

2. שתמשיכו להיות מרוצים גם אחרי. שלא יהיה לכם זנבות חובות שלא כיף להתחיל איתם את החיים ומצד שני שלא תתבאסו שלא עשיתם משהו שרציתם לעשות.

מוזמן להתייעץ תמיד

והמון מזל טוב!

דנים בינינו מה אנחנו רוצים

לא נראה שיש פערים גדולים ברצונות

בסוף זה האירוע של החיים שחיכיתם לו כל כך הרבה..

בתוך העצות פה תשימו לב שעדיין זה נשאר האירוע שלכם איך שדימיינתם..

לכלה בטוח יש חלומות על החתונה שלה, אז לתת להם מקום, כי זה ה- מקום להגשים אותם.

ואני מכירה גם זוגות שלקחו קצת הלוואה מההורים ואח"כ החזירו להם לאט לאט

הכל יסתדר, רק שלא תצא תחושת פספוס שזה לדעתי חבל מאוד..

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

קורס שהוא אוהב (אם הוא בקטע של רכבים. יש לגיתאי מסוויץ בראש הרבה קורסים טובים. אבל כנראה פחות יתאים לך )

אפשר  גם משהו זוגי. למשל נגרות לבית.

עם הילדים? צאו לחופשה משפחתית

בני כמה הילדים?

ובגיל שלהם.

ילדים קטנים דורשים המון תשומת לב.

אבל אם הוא בן 50. כנראה שהם כבר לא כל כך קטנים ולכן זה יותר נוח

הבעיה עם מתגברים זה שיש להם מלא קיטורים ותלונות. אם הילדים שלהם לא כאלה, זה יכול להיות חופשה נחמדה מאוד.

זה שונה.

לא מתאים לכל אחד.

אבל יכול להיות אחלה חוויה

עדיף מלון

חשבנו ללכת ליום פינוק במלון בלי לינה א. בוקר מסא'ז וכו וחסר לי הפתעה באמצע...

מה התחביבים שלו?

למסיבה? חגיגה רגילה לא מספיקה? ז"א בילוי כלשהו מתנה וכו? למה צריך להגזים? מה דעתכם? איך אתם חוגגים יומולדת עגול? תודה לעונים

הגרעינית. אבל בעלי חושב שצריך לציין את זה וזה חשוב. ואני צריכה כל שנה לפחד שאני לא עומדת בציפיות (גם ביומולדת רגיל זה סיפור אצלו)

מכל מיני כיוונים ממש חשוב להם לחגוג לי ואני לא בעניין...

נראה לי שכדאי לנהל שיחה כנה עם בעלך, להבהיר שאת אוהבת אותו ורוצה לשמח אותו, אבל להפיק אירוע זה לא את.

אולי מישהו אחר יכול?

(ילדים גדולים, אחים שלו וכד')

הבנת? יעני הפלייסטיישן של היום הוא דור 5. ובעלך הוא גם דור 5.

שכחי מכל הרעיונות שנתנו לך פה. לכי על שלי. תודי לי אחר כך.

אבל לא צריך.

מה לגבי גאדג'טים של גברים? הוא אוהב? דברים לטלפון

זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

בהצלחה רבה

היא עו"ס מתמחה בפריון, מומלצת של פועה, מקבלת בירושלים.

יש גם את יעל סיון פסיכולוגית היא מת"א, לא יודעת אם היא מקבלת בזום, מצוינת ממש, לא דתיה אם זה חשוב