כמה זמן אתם נשואים?

נשמע שלא הרבה.. 

זאת תקופה קצת מורכבת לכל זוג, אז לך יש עוד דבר לבנות. ולא בהכרח שזה לא טוב.

אני מניחה שיהיו לך כל מיני תגובות=)

מניסיון דומה, זה אפשרי. תלוי בך.. (בהנחה שבנוסף למה שכתבת גם אין דחיה ממנו)

כדי שיבנה צריך לבנות אותו. הוא לא יגיע רק מעצם המגורים והזוגיות השגרתית והרגילה.

ברור שזה עבודה. והיא בהחלט יכולה להיות גם בדרך נעימה יחסית. 

בתור התחלה, יש משהו שאת אוהבת בו? במראה? במידות? באישיות?

תנסי להתמקד בזה ולהעצים את זה. עוזר מאד. הרבה עין טובה עליו, עליכם ועליך.

תחשבי איזה סגנון של אהבה מדבר אליך.. מה חסר לך?

האם זה דמיונות לא ישימים..? משהו שאת צריכה לפטור עם עצמך?

או דברים ספציפיים- יותר ביטויים בדיבור או במעשים?

לפי הסגנון  שקראת לניק שלך אפשר להבין לאן הרוח נושבת

אבל לפי סגנון הכתיבה שלך. את לא נראת כזו תמימה שלפי טענתך לא הרגשת אהבה.

לכן נראה לי אולי וככה אני מעדיף לחשוב שהיתה שם אהבה וצריך לחזור ולגלות אותה

זה נראה שאתם מדברים על שני דברים שונים.

אתה מביא את הרמב"ם שמתאר את רגש האהבה, ששוגים בה תמיד וכו', נכון זה רגש עז ועוצמתי (אולי אפילו עם מעט לבבות וקונפטי).

הרב דסלר מלמד איך ניתן להגיע לרגש נפלא זה! כשאתה נותן לאדם אחר, משקיע בו מעצמך, הדבר גורם לך לאהוב אותו יותר ויותר. ולא כמו שהנטיה הטבעית לחשוב שהאהבה מולידה נתינה, להיפך, הנתינה מולידה אהבה. זו לא הגדרה של אהבה אלא הדרך להגיע אליה.

ומכיון שהשואלת מתקשה להרגיש את הרגש הנפלא הזה, הרי שהעיצה  של אניוהוא טובה מאוד.

לא מסוגלת לחיות עם פחות מזה.

בנתיים 24 שנה עובד יופי.... 

וזו עבודה ולא מזל.

אלא מדובר על שני מצבים שונים:

צריך שיהיה מלכתחילה לפחות רגש קטן חיובי כלפי בן הזוג,

ניצוץ של אהבה שאינו תלוי בנתינה, (שהתפארת ישראל אומר שיש בו טעם נעלם - אבות ה טז),

אולם כדי ללבות את הרגש הזה לאחר מכן וכדי לשמר אותו גם בחיי הנישואין

צריך אכן לעבוד על כך ולתת ולהשקיע בשני, שזה מחזק ומגביר את הרגש הזה.

אמנם במצב שבו אין אפילו את הרגש הזה מתחילה,

שום ניצוץ או זיק של התחברות לאישיות של השני

הנתינה לא ממש תעזור כדי להגיע למצב של אהבה אמתית.

ממה שהבחורה כאן מתארת נשמע שאכן יש לה איזשהו זיק של ניצוץ כלפי בעלה,

ולכן יש סיכוי טוב שבאמת עם נתינה והשקעה הניצוץ יתלבה לאש גדולה של אהבה.

שהבת שלי תמיד אומרת לי שהיא אוהבת אותי, אבל אם יהיה משהו טעים היא תדרוש אותו לעצמה ולא לי?

האהבה שלה אלי לא הולידה שום נתינה. זאת לא אהבה אמיתית אלא שטחית. טוב לה בזכותי אז היא "אוהבת" אותי, כיף לה שאני נותנת לה דברים ומספקת לה את הצרכים.

לעומת זאת, אהבה אמיתית, נבנית קודם על נתינה יבשה בלבד.

אני סחבתי אותה בבטן, נתתי לה המון עוד לפני שהכרתי אותה, לפני שאהבתי אותה.

אחרי שהיא נולדה, כבר הייתי מאוהבת ביצור הזה. אני אמשיך לתת לה, ואקריב בשבילה את הרצון שלי. כי יש לי אליה אהבה אמיתית.

רק תנסה לאהוב ילד שלא מוכן שתביא לו חיבוק.

שלא מוכן לחייך אליך,

שלא מוכן לשמוע בקולך,

שלא מוכן לקבל ליטוף,

שכל דבר יוצר קונפליקט ועימות איתך.

מבטיחה לך שילד נותן לך הרבה. נותן לך את עצמך.

ואני יודעת את זה, כי אני עברתי את זה.ב"ה

למה את כ"כ שלילית על החיים?

יש מצבי ביניים בחיים, לא הכל שחור לבן,

יש דברים שאפשר לעבוד עליהם ולשפר,

ולא צריך למהר ולרוץ להתגרש על כך דבר

לפחות צריך לנסות ..

הטענה לא היתה שכל הרבנים יודעים מהי אהבה, אלא שכל מי שיודע מהי אהבה הוא רב!

ועם את לא מסכימה עם דעה כלשהי וזה מבלבל לך את המוח, זו בעיה שלך לא של בעל הדעה!

נכון שמן הסתם כדאי שתהיה כימיה לפני החתונה, אבל מכאן ועד לאהבה המרחק גדול.

אם את מגדירה התאהבות שטחית באהבה, אז אוי ואבוי!

ואם לא אוהבים, אז לא צריך כבר לתת ולהשקיע? נשמע אגואיסטי ולא נשמע כמו הדרך שבה התורה מכוונת לזוגיות.

הרב מניס פרידמן האמריקאי אומר שבעולם אומרים "איי לאב יו". ה"איי" - ה"אני" בא לפני ה"יו" - "את". במנטליות המערבית - אם  אוהבים - נותנים ומשקיעים. ואם לא אוהבים... בוא נאמר שאחוזי הגירושים היום בעולם גבוהים מידי.

הוא מוסיף ואומר שביהדות תחת החופה אומרים "הרי את מקודשת לי..." ה"את" בא פני ה"לי". תתן! בין אם אתה אוהב ובין אם לא. ובעז"ה שאהבה תהיה תולדה של נתינה והשקעה.

אגב אני מאוד מאוד ממליצה לשמוע את הרצאותיו המחכימות מאוד של Rabbi Manis Friedman בנושאי זוגיות עפ"י התורה.

ולענ"ד בגלל זה בימינו יש הרבה רווקים

כי רף הרצון לאהבה עלה בדור האחרון,

ואולי הוא עלה בגלל הסרטים שהזכיר אניוהוא

בעצם לפי דברייך פעם האהבה הייתה באה על רקע העזרה ההדדית 

והרצון להסתדר בחיים ולכן היה קל יותר להשיג אותה,

היום כשאין צורך בסיסי כזה של הישרדות,

מחפשים את האהבה בעניינים עמוקים יותר

של אופי, חיבור, מהות, וקשר עמוק...

אגב זה מסתדר יפה עם מחקר שעשו וגילו 

שאנשים שעברו מצוקה יחד מתאהבים בקלות..

בכל אופן צריך להבין עדיין איך החרדים מתחתנים ככ מהר וצעירים

ומקימים מערכת זוגית סבירה וטובה על פניו,

בעוד לנו הד"לים לוקח הרבה זמן

האם זוגות חרדים מצפים מעצמם למה שאתה מצפה מהזוגיות שלך?

אולי הם לא ראו אצל ההורים אהבה ולכן לא מחפשים אחריה?

או- 

שהם יותר חוששים מגרושים

כי זה מאד סטיגמטי אצלם.

אז מצד אחד יש כאלו שחיים יחד וסובלים

אבל לא נראה לי זה הרב,

אולי זה יוצר אצלם יותר מחויבות...

הם יודעים שזה המצב- הם נשואים.

אז משקיעים בשיפור המצב במקום בלנסות להחליט אם רוצים להשאר יחד..

עם כל כך הרבה פחד בלב, אין מקום לרגש אחר שיתפתח
תניחי לפחד. תרגעי. זה לוקח זמן. נבנה לאט לאט.

ותתפלאי מאוד שכשתשתפי אותו ברגשותייך, בדיוק על הנקודה הזו  הכל יפתר לטובה בע"ה

נישואין זו מסגרת מחייבת את שני הצדדים והמסגרת הזו גם תומכת להיות איך שאת איפה שאת כפי שאת עכשיו עם הרגשות שלך

וזה בסדר גמור להרגיש כך, לא תמיד יש התרגשות ואהבה עזה, דווקא קשר יציב ונאמן בונה אהבה חזקה בהמשך.

בהצלחה

נראה לי שאי אפשר להשוות לקשרים הקודמים שלך, כי זה קשר אחר, הוא דורש יותר ולכן מעלה יותר חששות וזה יכול לחסום את ההבחנה באהבה שיש ביניכם. אתם גם בקשר הרבה פחות זמן והוא עוד לא התייצב. אבל בסוף זה באמת הקשר הכי קרוב, ומשתפים אחד עם השני דברים שלא משתפים אף אדם אחר. יוצרים יחידה בפני עצמה, שהיא רק שניכם. על זה נראה לי שצריך יותר להתמקד.

גם נראה לי חשוב לדבר על רגשות אחד עם השני, לא בנושא מסויים אלא בכל תחום. הפתיחות והדיבור על הרגשות וההכרה שמכירים אחד את השני לעומק יוצרים את האהבה.

יש שיר של אביתר בנאי עם משפט:

"צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה על אהבה"

אנחנו חיים במעין תחושה שחייבים להיות פרפרים ושיפלו לנו הדפים מהידיים כי זו אהבה.

לא יודעת מה זאת אהבה שהיא לא הוליוודית. 

יודעת מה זה: 

כבוד

הערכה

אמון

ברגע שתדעי להגיד לעצמך למה הסכמת להתחתן איתו (אפילו בשלב מוקדם יותר- למה הסכמת להיפגש איתו?), תתחילי למצוא את דרכך לאהבה. את תדעי להסתכל על הנקודות בנפשו שיגרמו לך להתחבר אליו.

למגזר הכללי. זאת רק אחת ההשלכות המצערות של שינוי התפיסה.

היא בסה"כ נתנה לה עצה שיכולה להציל את הזוגיות שלה..

מה עדיף לדעתך? לשמוע בקולך ולרוץ להתגרש???

מוסיפה - לא רק על רבנים צריך ביקורת, יש גם "בעלי מקצוע" שעושים נזקים גרועים וממש לא עושים עבודה טובה.

יש אנשים בלי ניסיון שיש להם שכל ישר ועצות טובות הרבה יותר מאנשים עם "הכשרה". אנשים עם חכמת חיים. עיצוב בית או מכונאות רכב זה לא משהו טבעי שרוכשים במשך החיים.

גם כנראה ש-"ההכשרה" של אנשי ייעוץ היא לא תמיד נכונה או נקלטת נכון או ברורה מספיק כמו ההכשרה בתחומים אחרים שלא קשורים לנפש. ללמוד את הנפש זה לא פשוט כמו ללמוד מכונה. צריך הרבה יכולת הבנה מעבר.

אני מעריצה כאלה נשים חזקות

שמחליטות לעבוד ולא נשברות!!

והכי כיף שבסוף מצליחות

ובוודאי שלכתחילה טוב להתחתן עם אהבה שבלב, ולא להסתמך רק על מה שיבוא אחרי הנישואין - אם כי אכן זו קומה אחרת. 

אבל יש סיכוי שזה ישתנה. את מאד צעירה, ויתכן שהבשלות עוד לא הגיעה.

תנסו להתענין זה בזה, להכיר יותר, לדבר בנחת שיחות נפש, כמו בדייטים.. אבל בלי לחץ ובלי "למדוד" כל רגע. אולי בכל זאת יתעורר.. הלוואי.

דבר ראשון, למרות ניסיוני האישי, ושאנשים לומדים אחד מהשני, צריך לדעת שאחד הדברים שפוגעים בזוגיות ובבנייתה ובכלל בעבודת המידות, זה נושא ההשוואות. זה טבעו של השכל להשוות, לאסוף שברירי מידע ולהסיק מסקנות. אז קודם כל שתדעי שהזוגיות שלך, שבע"ה מקווה שתימשך בטוב ובאהבת אמת, היא אחת ויחידה. וכנ"ל לגבי עבודת המידות, האופי והאתגרים והבונוסים שיש בך הם יחידים ולא נכון ואמיתי בכלל לעשות השוואות. המבט העיקרי צריך להיות פנימה,כמה פשוט כמה קשה... ונופלים בזה הרבה, המבט החוצה והמחשבה ששם בחוץ יימצא האוצר, ושרק אצלי יש אתגרים..

דבר שני צר לי לקרוא על הרגשתך שאינך אוהבת את בעלך כפי שחשבת שיהיה לאחר החתונה, ושלא התחתנת מלכתחילה עם רגש של אהבה כלשהי.  קראתי את רוב השרשורים, וראיתי את המגיבה "אשתו של בעלי" אפשר לומר נלחמת בחירוף על אמת שיש בה הרבה. על חשיבות הרגש שבהתחלה... זה כמו מנעד כזה בין הלהתחתן מתוך רגש אהבה סוער וחיבור וכימיה מטורפת, לבין להתחתן מתוך בחירה שכלית, שמתבוננת בתכונות הטובות, והרגשות טובות בין בני הזוג אך בלי אהבה מטורפת בין שני הצדדים(ואת טוענת שהיא חד סיטרית). יש זוגות כאלה ויש כאלה, ויש כאלה שהצליחו להיבנות משני המקומות ויש כאלו שבחרו להפך בתחילת/המשך חייהם. הנושא הוא כל כך רגיש ואישי שהדבר הראשון שאני ממליצה עליו הוא ייעוץ. יהונתן ויסכה שומר הם אלופים. ממש. ממליצה לך לעקוב אחריהם ואולי אפילו ללכת אליהם באופן אישי.

אני נשואה כבר כמה שנים טובות. ברוך ה'. את מזכירה לי קצת את עצמי במובנים מסוימים. יכולה לומר לך שני דברים חשובים. אצל אישה רגש הוא דבר קצת יותר עמוק(וסליחה אם גברים לא יבינו אותי נכון, זה לא מתוך זלזול). כלומר לבעלך אולי יותר קל לומר שהוא אוהב, אבל את מרגישה שאת צריכה לחוות רגש פנימי עם רבדים יותר עמוקים כדי להוציא את המילים האלו מפיך. אבל כשתוציאי אותם, ובע"ה הרבה, הם יבואו ממקום אחר של הזדהות עמוקה. כך להרגשתי. ושוב אני סובייקטיבית ולא באה לתת מתכונים לכל העולם.

דבר נוסף זה נושא הקבלה העצמית. קצת כמו שענתה לך המאמנת לזוגיות אך שונה. בלימודי ימימה שאני לומדת, ימימה אומרת איפשהו שברגע שיש מחשבה כלשהי בראש ובלב, קודם כל צריך לתת לה מקום.(אני ממש אומרת לך על קצה המזלג ימימה זה תורה שלמה) הניסיון לדחות אותה על הסף, לסתור אותה, לענות לה תשובות, לתרגל חשיבה חיובית, בעצם דוחה רגש שעלה לך באופן טבעי, (למה אני לא אוהבת את בעלי?)וכך יוצר אצלך מאבקים פנימיים בנפש. המערכת הפנימית הבסיסית שלך היא בריאה, וברגע שהמחשבה עלתה היא נוכחת. לא יודעת אם "לסלק את הפחד" יעזור. צריך להכיר בו, בספק כחלק ממך. ושזו מחשבה אמיתית, אחרת היא לא היתה עולה. ברגע שתקבלי את הרגש הזה כפי שהוא, כמה שהוא מפחיד, ואולי שלילי ולא נורמלי. הוא יקבל את מקומו כחלק מהמערכת הפנימית שלך (המכילה אור וחושך כאחד) וכך יוכל לפנות מקום לרגשות אחרים לעלות. ונראה לפי מה שאת כותבת שיכולים לעלות רגשות טובים אחרים(יש חיבור ושייכות...). מקווה בשבילך. צריך הרבה סבלנות. ושוב, ייעוץ יכוון אותך מאוד.

   שאי ברכה!

יש זוגות שמתחתנים אחרי התאהבות מטורפת

ויש זוגות שמתחתנים מנעימות ובחירה מושכלת

אלה ואלה דברי אלוקים חיים

זה לא קשור לגיל

את בדרך הנכונה

מסכימה ממש עם מה שכתבה "בנחת"

בהצלחה

שלום לך יקרה,
שמי חדוה לוי, אני מאמנת רווקות להגיע לחתונה, (יכולה לחפש ביוטיוב)
בדרך כלל אני מאמנת רווקות שיוצאות כבר כמה שנים לדייטים ולא בנות כמוך, אבל נראה לי
שאת ממש צריכה עזרה ואני יכולה לעזור לך, בסייעתא דשמייא.

לפעמים יש בנו חלק שאוהב אבל חלק אחר שמפחד להרגיש
(מכל מיני סיבות...) 

לפי מה שאני מבינה מדברייך לא גדלת במקום שמעודד להרגיש אהבה ולהביע אותה.

אחרת לא היו מייעצים לך להתחתן כך.

ולכן את פשוט לא מצליחה להרגיש.

יתכן גם שאת באמת לא אוהבת אותו, אבל את יכולה ללמוד להתאהב בו

לצערי זה נראה די ברור שהיום בתים מתפרקים כשאין אהבה.

הדור שלנו לא סובל לחיות ככה, מה שהתאים להורים או לסבים לא שייך היום.

כשאין אהבה גם התשוקה לא משהו וכשההורמונים נרגעים קצת זה ממש נכבה אצל אישה,

כי היא צריכה רגש כדי להיפתח לבעלה ולהנות ביחד איתו מחיי אישות. 

וכשאין רגש מהר מאוד זה הופך לסיוט. 

אבל זה לא חייב להיות ככה.

יש לך אפשרות לבוא לאימון וללמוד להרגיש אהבה,

לי נראה מהדברים שכתבת שאת כן אוהבת את בעלך ורוצה לחיות איתו אבל את תקועה וצריכה עזרה

יש לי הרבה נסיון עם הנושא הזה....

אם בא לך לדבר- ולבדוק אם מתאים לך אימון אפשר בכיף
המס' שלי הוא 058-7203798

בהצלחה יקרה,

מאחלת לך בית מלא אהבה ותשוקה.

אל תתפשרי על פחות מזה.

זה דבר מהממם.

גם אני עברתי את זה

אומנם בגיל יותר מבוגר

אבל אני יכולה להגיד שגם אני הרגשתי הרבה דברים ולא אהבה

וזה הטריד אותי

ובאיזה שהוא שלב החלטתי שאם הכל טוב

אז אני יפסיק להתעסק עם כן אהבה ולא אהבה

ובחסדי שמיים

כנראה באמת זה הגיע ממקום של חשש שחסם את האהבה.

וכשבאמת הפסקתי לעקוב אחרי מצב האהבה

היה לי טוב ומקסים

והיום אני יכולה להגיד לך שהאהבה שלי לבעלי שונה מאהבה לאנשים אחרים

אבל היא איתנה וחזקה

בצורה בלתי רגילה

לפי מה שאת כותבת נראה שאצלך גם יש חסם כזה.

תנסי לשחרר ולבדוק האם טוב לך מאוד גם בלי אהבה (לאורך זמן)

יתכן מאוד שזה יאפשר לאהבה לנבוט ולצאת.

אם זה לא משתחרר ממליצה לחפש משהוא עם ניסיון ומקצועיות שיעזור לך.

מה שהכי חשוב לשים לב ולא לזלזל

האם יש איתותים של דברים לא בריאים

וקשר לא בריא שמתפתח

יתכן שאת לא מצליחה לשים על זה את האצבע

וזה גורם לך להתמקד במקום אחר.

אם יש לך חשש כזה

תפני בדחיפות לאיש מקצוע שמתמקצע בתחום של יחסים בין אישיים (אולי אלימות נפשית)

על מנת לעשות הבחנה מבדלת בין המקרים.

בכל אופן

תשחררי את נושא האהבה

ותבדקי האם יש דברים אחרים

מאחלת לך רק טוב

אז הם אוטמים את הרגש ובורחים לראש ומתנהגים כאילו הם שכלתנים.
בפנים מחכה הנשמה שלהם באומללות שיאפשרו לה להיות היא כמו שהיא.

לפני שקראתי את כל 198 (!) התגובות,

בתור בעלת נסיון-

את המון משקיעה ב"לבחון" את האהבה, איפה היא עומדת כרגע, ביחס אליכם וביחס לאחרים.

עזבי את זה,

פשוט תזרמי עם החיים,

כי טוב לך בעצם, יש לך משהו שאוהב אותך ודואג לך, ישנה משיכה שזה חשוב ביותר, ישנה הבנה, אתם משדרים לרוב על אותו גל, נחמד לכם ביחד.

אז מה זאת הכותרת הזאת " אהבה"? 

זה נראה כאילו הצבת לעצמך יעש ששמו אהבה, שלא ברור גם לך מהי בדיוק ואת חורת בלי לדעת את הכיווון.

לפי מה שתארת- את כן בכיוון הנכון.

ושוב, עצתי לך מעומק הלב- תפסיקי "לחפור" בעצמך ולעצמך

זה לא מוסיף לך כלום!!

בהצלחה רבה

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..