כמה זמן אתם נשואים?

נשמע שלא הרבה.. 

זאת תקופה קצת מורכבת לכל זוג, אז לך יש עוד דבר לבנות. ולא בהכרח שזה לא טוב.

אני מניחה שיהיו לך כל מיני תגובות=)

מניסיון דומה, זה אפשרי. תלוי בך.. (בהנחה שבנוסף למה שכתבת גם אין דחיה ממנו)

כדי שיבנה צריך לבנות אותו. הוא לא יגיע רק מעצם המגורים והזוגיות השגרתית והרגילה.

ברור שזה עבודה. והיא בהחלט יכולה להיות גם בדרך נעימה יחסית. 

בתור התחלה, יש משהו שאת אוהבת בו? במראה? במידות? באישיות?

תנסי להתמקד בזה ולהעצים את זה. עוזר מאד. הרבה עין טובה עליו, עליכם ועליך.

תחשבי איזה סגנון של אהבה מדבר אליך.. מה חסר לך?

האם זה דמיונות לא ישימים..? משהו שאת צריכה לפטור עם עצמך?

או דברים ספציפיים- יותר ביטויים בדיבור או במעשים?

לפי הסגנון  שקראת לניק שלך אפשר להבין לאן הרוח נושבת

אבל לפי סגנון הכתיבה שלך. את לא נראת כזו תמימה שלפי טענתך לא הרגשת אהבה.

לכן נראה לי אולי וככה אני מעדיף לחשוב שהיתה שם אהבה וצריך לחזור ולגלות אותה

זה נראה שאתם מדברים על שני דברים שונים.

אתה מביא את הרמב"ם שמתאר את רגש האהבה, ששוגים בה תמיד וכו', נכון זה רגש עז ועוצמתי (אולי אפילו עם מעט לבבות וקונפטי).

הרב דסלר מלמד איך ניתן להגיע לרגש נפלא זה! כשאתה נותן לאדם אחר, משקיע בו מעצמך, הדבר גורם לך לאהוב אותו יותר ויותר. ולא כמו שהנטיה הטבעית לחשוב שהאהבה מולידה נתינה, להיפך, הנתינה מולידה אהבה. זו לא הגדרה של אהבה אלא הדרך להגיע אליה.

ומכיון שהשואלת מתקשה להרגיש את הרגש הנפלא הזה, הרי שהעיצה  של אניוהוא טובה מאוד.

לא מסוגלת לחיות עם פחות מזה.

בנתיים 24 שנה עובד יופי.... 

וזו עבודה ולא מזל.

אלא מדובר על שני מצבים שונים:

צריך שיהיה מלכתחילה לפחות רגש קטן חיובי כלפי בן הזוג,

ניצוץ של אהבה שאינו תלוי בנתינה, (שהתפארת ישראל אומר שיש בו טעם נעלם - אבות ה טז),

אולם כדי ללבות את הרגש הזה לאחר מכן וכדי לשמר אותו גם בחיי הנישואין

צריך אכן לעבוד על כך ולתת ולהשקיע בשני, שזה מחזק ומגביר את הרגש הזה.

אמנם במצב שבו אין אפילו את הרגש הזה מתחילה,

שום ניצוץ או זיק של התחברות לאישיות של השני

הנתינה לא ממש תעזור כדי להגיע למצב של אהבה אמתית.

ממה שהבחורה כאן מתארת נשמע שאכן יש לה איזשהו זיק של ניצוץ כלפי בעלה,

ולכן יש סיכוי טוב שבאמת עם נתינה והשקעה הניצוץ יתלבה לאש גדולה של אהבה.

שהבת שלי תמיד אומרת לי שהיא אוהבת אותי, אבל אם יהיה משהו טעים היא תדרוש אותו לעצמה ולא לי?

האהבה שלה אלי לא הולידה שום נתינה. זאת לא אהבה אמיתית אלא שטחית. טוב לה בזכותי אז היא "אוהבת" אותי, כיף לה שאני נותנת לה דברים ומספקת לה את הצרכים.

לעומת זאת, אהבה אמיתית, נבנית קודם על נתינה יבשה בלבד.

אני סחבתי אותה בבטן, נתתי לה המון עוד לפני שהכרתי אותה, לפני שאהבתי אותה.

אחרי שהיא נולדה, כבר הייתי מאוהבת ביצור הזה. אני אמשיך לתת לה, ואקריב בשבילה את הרצון שלי. כי יש לי אליה אהבה אמיתית.

רק תנסה לאהוב ילד שלא מוכן שתביא לו חיבוק.

שלא מוכן לחייך אליך,

שלא מוכן לשמוע בקולך,

שלא מוכן לקבל ליטוף,

שכל דבר יוצר קונפליקט ועימות איתך.

מבטיחה לך שילד נותן לך הרבה. נותן לך את עצמך.

ואני יודעת את זה, כי אני עברתי את זה.ב"ה

למה את כ"כ שלילית על החיים?

יש מצבי ביניים בחיים, לא הכל שחור לבן,

יש דברים שאפשר לעבוד עליהם ולשפר,

ולא צריך למהר ולרוץ להתגרש על כך דבר

לפחות צריך לנסות ..

הטענה לא היתה שכל הרבנים יודעים מהי אהבה, אלא שכל מי שיודע מהי אהבה הוא רב!

ועם את לא מסכימה עם דעה כלשהי וזה מבלבל לך את המוח, זו בעיה שלך לא של בעל הדעה!

נכון שמן הסתם כדאי שתהיה כימיה לפני החתונה, אבל מכאן ועד לאהבה המרחק גדול.

אם את מגדירה התאהבות שטחית באהבה, אז אוי ואבוי!

ואם לא אוהבים, אז לא צריך כבר לתת ולהשקיע? נשמע אגואיסטי ולא נשמע כמו הדרך שבה התורה מכוונת לזוגיות.

הרב מניס פרידמן האמריקאי אומר שבעולם אומרים "איי לאב יו". ה"איי" - ה"אני" בא לפני ה"יו" - "את". במנטליות המערבית - אם  אוהבים - נותנים ומשקיעים. ואם לא אוהבים... בוא נאמר שאחוזי הגירושים היום בעולם גבוהים מידי.

הוא מוסיף ואומר שביהדות תחת החופה אומרים "הרי את מקודשת לי..." ה"את" בא פני ה"לי". תתן! בין אם אתה אוהב ובין אם לא. ובעז"ה שאהבה תהיה תולדה של נתינה והשקעה.

אגב אני מאוד מאוד ממליצה לשמוע את הרצאותיו המחכימות מאוד של Rabbi Manis Friedman בנושאי זוגיות עפ"י התורה.

ולענ"ד בגלל זה בימינו יש הרבה רווקים

כי רף הרצון לאהבה עלה בדור האחרון,

ואולי הוא עלה בגלל הסרטים שהזכיר אניוהוא

בעצם לפי דברייך פעם האהבה הייתה באה על רקע העזרה ההדדית 

והרצון להסתדר בחיים ולכן היה קל יותר להשיג אותה,

היום כשאין צורך בסיסי כזה של הישרדות,

מחפשים את האהבה בעניינים עמוקים יותר

של אופי, חיבור, מהות, וקשר עמוק...

אגב זה מסתדר יפה עם מחקר שעשו וגילו 

שאנשים שעברו מצוקה יחד מתאהבים בקלות..

בכל אופן צריך להבין עדיין איך החרדים מתחתנים ככ מהר וצעירים

ומקימים מערכת זוגית סבירה וטובה על פניו,

בעוד לנו הד"לים לוקח הרבה זמן

האם זוגות חרדים מצפים מעצמם למה שאתה מצפה מהזוגיות שלך?

אולי הם לא ראו אצל ההורים אהבה ולכן לא מחפשים אחריה?

או- 

שהם יותר חוששים מגרושים

כי זה מאד סטיגמטי אצלם.

אז מצד אחד יש כאלו שחיים יחד וסובלים

אבל לא נראה לי זה הרב,

אולי זה יוצר אצלם יותר מחויבות...

הם יודעים שזה המצב- הם נשואים.

אז משקיעים בשיפור המצב במקום בלנסות להחליט אם רוצים להשאר יחד..

עם כל כך הרבה פחד בלב, אין מקום לרגש אחר שיתפתח
תניחי לפחד. תרגעי. זה לוקח זמן. נבנה לאט לאט.

ותתפלאי מאוד שכשתשתפי אותו ברגשותייך, בדיוק על הנקודה הזו  הכל יפתר לטובה בע"ה

נישואין זו מסגרת מחייבת את שני הצדדים והמסגרת הזו גם תומכת להיות איך שאת איפה שאת כפי שאת עכשיו עם הרגשות שלך

וזה בסדר גמור להרגיש כך, לא תמיד יש התרגשות ואהבה עזה, דווקא קשר יציב ונאמן בונה אהבה חזקה בהמשך.

בהצלחה

נראה לי שאי אפשר להשוות לקשרים הקודמים שלך, כי זה קשר אחר, הוא דורש יותר ולכן מעלה יותר חששות וזה יכול לחסום את ההבחנה באהבה שיש ביניכם. אתם גם בקשר הרבה פחות זמן והוא עוד לא התייצב. אבל בסוף זה באמת הקשר הכי קרוב, ומשתפים אחד עם השני דברים שלא משתפים אף אדם אחר. יוצרים יחידה בפני עצמה, שהיא רק שניכם. על זה נראה לי שצריך יותר להתמקד.

גם נראה לי חשוב לדבר על רגשות אחד עם השני, לא בנושא מסויים אלא בכל תחום. הפתיחות והדיבור על הרגשות וההכרה שמכירים אחד את השני לעומק יוצרים את האהבה.

יש שיר של אביתר בנאי עם משפט:

"צריך להפסיק לשקר בטלוויזיה על אהבה"

אנחנו חיים במעין תחושה שחייבים להיות פרפרים ושיפלו לנו הדפים מהידיים כי זו אהבה.

לא יודעת מה זאת אהבה שהיא לא הוליוודית. 

יודעת מה זה: 

כבוד

הערכה

אמון

ברגע שתדעי להגיד לעצמך למה הסכמת להתחתן איתו (אפילו בשלב מוקדם יותר- למה הסכמת להיפגש איתו?), תתחילי למצוא את דרכך לאהבה. את תדעי להסתכל על הנקודות בנפשו שיגרמו לך להתחבר אליו.

למגזר הכללי. זאת רק אחת ההשלכות המצערות של שינוי התפיסה.

היא בסה"כ נתנה לה עצה שיכולה להציל את הזוגיות שלה..

מה עדיף לדעתך? לשמוע בקולך ולרוץ להתגרש???

מוסיפה - לא רק על רבנים צריך ביקורת, יש גם "בעלי מקצוע" שעושים נזקים גרועים וממש לא עושים עבודה טובה.

יש אנשים בלי ניסיון שיש להם שכל ישר ועצות טובות הרבה יותר מאנשים עם "הכשרה". אנשים עם חכמת חיים. עיצוב בית או מכונאות רכב זה לא משהו טבעי שרוכשים במשך החיים.

גם כנראה ש-"ההכשרה" של אנשי ייעוץ היא לא תמיד נכונה או נקלטת נכון או ברורה מספיק כמו ההכשרה בתחומים אחרים שלא קשורים לנפש. ללמוד את הנפש זה לא פשוט כמו ללמוד מכונה. צריך הרבה יכולת הבנה מעבר.

אני מעריצה כאלה נשים חזקות

שמחליטות לעבוד ולא נשברות!!

והכי כיף שבסוף מצליחות

ובוודאי שלכתחילה טוב להתחתן עם אהבה שבלב, ולא להסתמך רק על מה שיבוא אחרי הנישואין - אם כי אכן זו קומה אחרת. 

אבל יש סיכוי שזה ישתנה. את מאד צעירה, ויתכן שהבשלות עוד לא הגיעה.

תנסו להתענין זה בזה, להכיר יותר, לדבר בנחת שיחות נפש, כמו בדייטים.. אבל בלי לחץ ובלי "למדוד" כל רגע. אולי בכל זאת יתעורר.. הלוואי.

דבר ראשון, למרות ניסיוני האישי, ושאנשים לומדים אחד מהשני, צריך לדעת שאחד הדברים שפוגעים בזוגיות ובבנייתה ובכלל בעבודת המידות, זה נושא ההשוואות. זה טבעו של השכל להשוות, לאסוף שברירי מידע ולהסיק מסקנות. אז קודם כל שתדעי שהזוגיות שלך, שבע"ה מקווה שתימשך בטוב ובאהבת אמת, היא אחת ויחידה. וכנ"ל לגבי עבודת המידות, האופי והאתגרים והבונוסים שיש בך הם יחידים ולא נכון ואמיתי בכלל לעשות השוואות. המבט העיקרי צריך להיות פנימה,כמה פשוט כמה קשה... ונופלים בזה הרבה, המבט החוצה והמחשבה ששם בחוץ יימצא האוצר, ושרק אצלי יש אתגרים..

דבר שני צר לי לקרוא על הרגשתך שאינך אוהבת את בעלך כפי שחשבת שיהיה לאחר החתונה, ושלא התחתנת מלכתחילה עם רגש של אהבה כלשהי.  קראתי את רוב השרשורים, וראיתי את המגיבה "אשתו של בעלי" אפשר לומר נלחמת בחירוף על אמת שיש בה הרבה. על חשיבות הרגש שבהתחלה... זה כמו מנעד כזה בין הלהתחתן מתוך רגש אהבה סוער וחיבור וכימיה מטורפת, לבין להתחתן מתוך בחירה שכלית, שמתבוננת בתכונות הטובות, והרגשות טובות בין בני הזוג אך בלי אהבה מטורפת בין שני הצדדים(ואת טוענת שהיא חד סיטרית). יש זוגות כאלה ויש כאלה, ויש כאלה שהצליחו להיבנות משני המקומות ויש כאלו שבחרו להפך בתחילת/המשך חייהם. הנושא הוא כל כך רגיש ואישי שהדבר הראשון שאני ממליצה עליו הוא ייעוץ. יהונתן ויסכה שומר הם אלופים. ממש. ממליצה לך לעקוב אחריהם ואולי אפילו ללכת אליהם באופן אישי.

אני נשואה כבר כמה שנים טובות. ברוך ה'. את מזכירה לי קצת את עצמי במובנים מסוימים. יכולה לומר לך שני דברים חשובים. אצל אישה רגש הוא דבר קצת יותר עמוק(וסליחה אם גברים לא יבינו אותי נכון, זה לא מתוך זלזול). כלומר לבעלך אולי יותר קל לומר שהוא אוהב, אבל את מרגישה שאת צריכה לחוות רגש פנימי עם רבדים יותר עמוקים כדי להוציא את המילים האלו מפיך. אבל כשתוציאי אותם, ובע"ה הרבה, הם יבואו ממקום אחר של הזדהות עמוקה. כך להרגשתי. ושוב אני סובייקטיבית ולא באה לתת מתכונים לכל העולם.

דבר נוסף זה נושא הקבלה העצמית. קצת כמו שענתה לך המאמנת לזוגיות אך שונה. בלימודי ימימה שאני לומדת, ימימה אומרת איפשהו שברגע שיש מחשבה כלשהי בראש ובלב, קודם כל צריך לתת לה מקום.(אני ממש אומרת לך על קצה המזלג ימימה זה תורה שלמה) הניסיון לדחות אותה על הסף, לסתור אותה, לענות לה תשובות, לתרגל חשיבה חיובית, בעצם דוחה רגש שעלה לך באופן טבעי, (למה אני לא אוהבת את בעלי?)וכך יוצר אצלך מאבקים פנימיים בנפש. המערכת הפנימית הבסיסית שלך היא בריאה, וברגע שהמחשבה עלתה היא נוכחת. לא יודעת אם "לסלק את הפחד" יעזור. צריך להכיר בו, בספק כחלק ממך. ושזו מחשבה אמיתית, אחרת היא לא היתה עולה. ברגע שתקבלי את הרגש הזה כפי שהוא, כמה שהוא מפחיד, ואולי שלילי ולא נורמלי. הוא יקבל את מקומו כחלק מהמערכת הפנימית שלך (המכילה אור וחושך כאחד) וכך יוכל לפנות מקום לרגשות אחרים לעלות. ונראה לפי מה שאת כותבת שיכולים לעלות רגשות טובים אחרים(יש חיבור ושייכות...). מקווה בשבילך. צריך הרבה סבלנות. ושוב, ייעוץ יכוון אותך מאוד.

   שאי ברכה!

יש זוגות שמתחתנים אחרי התאהבות מטורפת

ויש זוגות שמתחתנים מנעימות ובחירה מושכלת

אלה ואלה דברי אלוקים חיים

זה לא קשור לגיל

את בדרך הנכונה

מסכימה ממש עם מה שכתבה "בנחת"

בהצלחה

שלום לך יקרה,
שמי חדוה לוי, אני מאמנת רווקות להגיע לחתונה, (יכולה לחפש ביוטיוב)
בדרך כלל אני מאמנת רווקות שיוצאות כבר כמה שנים לדייטים ולא בנות כמוך, אבל נראה לי
שאת ממש צריכה עזרה ואני יכולה לעזור לך, בסייעתא דשמייא.

לפעמים יש בנו חלק שאוהב אבל חלק אחר שמפחד להרגיש
(מכל מיני סיבות...) 

לפי מה שאני מבינה מדברייך לא גדלת במקום שמעודד להרגיש אהבה ולהביע אותה.

אחרת לא היו מייעצים לך להתחתן כך.

ולכן את פשוט לא מצליחה להרגיש.

יתכן גם שאת באמת לא אוהבת אותו, אבל את יכולה ללמוד להתאהב בו

לצערי זה נראה די ברור שהיום בתים מתפרקים כשאין אהבה.

הדור שלנו לא סובל לחיות ככה, מה שהתאים להורים או לסבים לא שייך היום.

כשאין אהבה גם התשוקה לא משהו וכשההורמונים נרגעים קצת זה ממש נכבה אצל אישה,

כי היא צריכה רגש כדי להיפתח לבעלה ולהנות ביחד איתו מחיי אישות. 

וכשאין רגש מהר מאוד זה הופך לסיוט. 

אבל זה לא חייב להיות ככה.

יש לך אפשרות לבוא לאימון וללמוד להרגיש אהבה,

לי נראה מהדברים שכתבת שאת כן אוהבת את בעלך ורוצה לחיות איתו אבל את תקועה וצריכה עזרה

יש לי הרבה נסיון עם הנושא הזה....

אם בא לך לדבר- ולבדוק אם מתאים לך אימון אפשר בכיף
המס' שלי הוא 058-7203798

בהצלחה יקרה,

מאחלת לך בית מלא אהבה ותשוקה.

אל תתפשרי על פחות מזה.

זה דבר מהממם.

גם אני עברתי את זה

אומנם בגיל יותר מבוגר

אבל אני יכולה להגיד שגם אני הרגשתי הרבה דברים ולא אהבה

וזה הטריד אותי

ובאיזה שהוא שלב החלטתי שאם הכל טוב

אז אני יפסיק להתעסק עם כן אהבה ולא אהבה

ובחסדי שמיים

כנראה באמת זה הגיע ממקום של חשש שחסם את האהבה.

וכשבאמת הפסקתי לעקוב אחרי מצב האהבה

היה לי טוב ומקסים

והיום אני יכולה להגיד לך שהאהבה שלי לבעלי שונה מאהבה לאנשים אחרים

אבל היא איתנה וחזקה

בצורה בלתי רגילה

לפי מה שאת כותבת נראה שאצלך גם יש חסם כזה.

תנסי לשחרר ולבדוק האם טוב לך מאוד גם בלי אהבה (לאורך זמן)

יתכן מאוד שזה יאפשר לאהבה לנבוט ולצאת.

אם זה לא משתחרר ממליצה לחפש משהוא עם ניסיון ומקצועיות שיעזור לך.

מה שהכי חשוב לשים לב ולא לזלזל

האם יש איתותים של דברים לא בריאים

וקשר לא בריא שמתפתח

יתכן שאת לא מצליחה לשים על זה את האצבע

וזה גורם לך להתמקד במקום אחר.

אם יש לך חשש כזה

תפני בדחיפות לאיש מקצוע שמתמקצע בתחום של יחסים בין אישיים (אולי אלימות נפשית)

על מנת לעשות הבחנה מבדלת בין המקרים.

בכל אופן

תשחררי את נושא האהבה

ותבדקי האם יש דברים אחרים

מאחלת לך רק טוב

אז הם אוטמים את הרגש ובורחים לראש ומתנהגים כאילו הם שכלתנים.
בפנים מחכה הנשמה שלהם באומללות שיאפשרו לה להיות היא כמו שהיא.

לפני שקראתי את כל 198 (!) התגובות,

בתור בעלת נסיון-

את המון משקיעה ב"לבחון" את האהבה, איפה היא עומדת כרגע, ביחס אליכם וביחס לאחרים.

עזבי את זה,

פשוט תזרמי עם החיים,

כי טוב לך בעצם, יש לך משהו שאוהב אותך ודואג לך, ישנה משיכה שזה חשוב ביותר, ישנה הבנה, אתם משדרים לרוב על אותו גל, נחמד לכם ביחד.

אז מה זאת הכותרת הזאת " אהבה"? 

זה נראה כאילו הצבת לעצמך יעש ששמו אהבה, שלא ברור גם לך מהי בדיוק ואת חורת בלי לדעת את הכיווון.

לפי מה שתארת- את כן בכיוון הנכון.

ושוב, עצתי לך מעומק הלב- תפסיקי "לחפור" בעצמך ולעצמך

זה לא מוסיף לך כלום!!

בהצלחה רבה

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.

שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.

שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אלא פשוט כתבתי רגיל כמו תמיד...

מעניין מה קרה 

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה

אם אפשר לבקש את זה ממנו..
ואם הוא מתעקש, כנראה לשחרר זה הדבר הנכון.. הוא אבא שלהם כמו שאת אמא שלהם..

ולראות את טובת הילדים.

אם טובת הילדים שיהיו אצלך. תבקשי שיהיו אצלך.

תגידי לו שאת מבינה שזה מצב יוצא דופן ואת יודעת שהוא רוצה בטובתם ולדעתך טובתם זה שישארו אצלך כדי שיכלו ללכת למסגרות.

לא הייתי מכניס כאן שיקול כספי מולו.

תני לו להיות "חייב לך טובה"

כמובן בנעימות

התנגחויות לא יעזרו כנראה