(זכור לי פעם ששמנו את זה באוטובוס בטיול שנתי ושרנו ושיגענו את הנהג
)
)
בן-ציון
בן-ציון
בן-ציון
בן-ציון

בן-ציון




לעבדך באמת!



לעבדך באמת!







שה"י פה"י
המקדש השלישי בדרך
בן-ציון
בן-ציון
בן-ציון




בן-ציון
לעבדך באמת!
בן-ציון

לעבדך באמת!
בן-ציון
בן-ציון
לעבדך באמת!
זה -
ארץ תכול אין עב 
לא זוכר את ההמשך אבל מכיר בהחלט.
-
אז תשתה קפה טורקי 
לא פיספסת. זה לא שיר משהו, סתם נוסטלגיה.
האוטו שלנו נוסע רחוק 

שיר הטסטים! היינו שרים אותו כל פעם שמישהו עבר טסט בתיכונית 
סמי וסומו זוג עבריינים 
(
)

בן-ציוןאבל נוסטלגיה בכ"ז 
(המאזן מתחיל לנטות חזרה אליי
)
מכיר |משועשע|
הייתי ילד בלילות עצוב 
לעבדך באמת!
כן, אבל לא בהרבה.
מוכר לי ממש אבל לא זוכר איך זה הולך. בדוק שמעתי את זה...
-
שש עשרה אביבים 
מלאו לבת ראש הכפר

בן-ציוןאחיינית שלי הייתה שרה את זה על בן-דוד שלה - "דוד קטן אקנה לי..."
- פגישה, חצי פגישה 
בן-ציוןנו נו, זה עוד יתהפך בסוף.
מכיר!
-
פתאום קם אדם 
! היא שבויה בתוך קופסה 
יא איזה נוסטלגיה!!!
בהתחלה כתבתי שאני לא מכיר ואז נזכרתי 
-
צר היה כל-כך הייתי אז מוכרח 
לעבדך באמת!
בן-ציוןשיר נחמד ממש.
-
אני ואתה נשנה את העולם 
מנסה לראות אם אני בקיא ב"ירושלים של זהב", סתם זרם לך או שזה שיר אחר?
-
יושב על הגדר 
אם כי זה לא יפה לצטט מאמצע שיר! 
זה מבלבל ממש.
יש לי תחושה שאני מכיר את השיר
אבל... י'מעצבנת 
-
כשאביב נרדם 
זה שיר יפיפה! (מה שכתבתי. לא מכיר מה ששמת הפעם)
של רותי נבון במקור אאל"ט.
-
הים יפה הבוקר, הים הוא די שקט 
חסקה חסקה 
סתם, אני יכול להבין למה.
שאת הזן יש לשבח 
שיר אדיר 
-
קררררנננננבבבל 
אמא שלי הייתה בנח"ל, משם אני מכיר את זה 
בן-ציוןזה המשפט שאני הכי אוהב בשיר 
עליתי עלייך, את סתם זורקת משפט שאת זוכרת מהשיר ולאו דווקא את ההמשך 
אבל לפחות את מכירה המון.
גלים.
על חוף מבטחים
זכור לי ביצוע מדהים של איזו ילדה קטנה לזה. (אוקראינית או משהו כזה, לא צפוי בעליל
)
-
אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט 


מכיר קצת, לא יודע להמשיך.
-
אני למעלה עכשיו, הפסקתי ליפול 


שולייניתחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול