יום הקדיש הכללי בשבילי הוא יום השואה האמיתי, כי אין אבלות בניסן והרבנות קבעה את היום בעשרה בטבת. זה גם הרבה יותר מתאים, כשזה בא יחד עם אסונות אחרים של עמ"י.
חוץ מזה שכך גם צמים על זה.

העם קבע אחרת...

כמו שהוא כתב, יום השואה האמיתי הוא עשרה בטבת.
חוץ מזה אין אבלות בניסן.

יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת הוא יום ללא מציינים. למעט מספר יהודים בני הציונות הדתית המונים כשתי רבבות.

הרב הרצוג קבע את יום הקדיש בעשרה בטבת כשצריך לשים לב למהי התקנה שלו. בין כך ובין כך גדולי ישראל לא עשו מאומה בהקשר לציון השואה. אדרבה. מציתי שלוש סיבות שונות מקרב גדולי ישראל(חזו"א והגרש"ז אוירבך, האדמור מסלונים, והגר"מ פיינשטין והגרי"ד). ככה שהחילונים ומסורתיים לא מציינים יום שהרבנות עצמה קבעה כיום לימוד לאמירת קדיש על ידי בני נספים ותו לא. החרדים לא מציינים כי גדולי ישראל לא הסכימו לזה.
ככה שנותרו כ2 רבבות ציונים דתיים.

לעומת זאת, לימודיו רבותינו לא לפרוש מהציבור ושינה ישראל דין הוא כדברי הגמ' בכתובות ג:
ומשקבלו על עצמם המוני בית ישראל את יום כ"ז בניסן כיום זכרון לשואה, לא נותר לנו אלא שלא לפרוש מן הצבור ביום אבלם ולא לעשות ח"ו את זכרון השואה אגודות אגודות.

אתה יכול לתת לי את המקור לחזו"א או לגר"מ פינשטיין, לא ידעתי שזה בכוונה שיש ענין לא לציין את השואה.

הרב פיינשטין יורה דעה נז יא
החזו"א: קובץ אגרות חזוא חלק א אגרת צז

החזון איש:
ביסוד זה צריך שאלת חכם, אם חייבין לנהוג ז' ימי אבלות על הצרות הנוראות שעברו עלינו אם לא. אם חייבים, אין צריך הסכמות. ואם פטורים, הרי כבר אנו מוזהרים לנהוג בפטור זה מפני שהתורה פטרתן, ולשמוע מזבח טוב. ההצעה להיכנס ולקבוע ולעשות, לגזור ולקיים, היא כהקלת ראש ח"ו ביסוד ההלכה וראוי להסירה מעל הפרק בטרם הועלתה.
כן קביעת תענית לדורות הוא בכלל מצווה דרבנן, ומה שיש בידינו הוא מזמן שהייתה עדיין נבואה, ואיך נעיז פנינו, דור שטוב לו השתיקה, להרהר כזאת לקבוע דברים לדורות. והרי ההצעה הזאת מעידה עלינו כמתכחשים בכל חטאותינו ושפלינו, בזמן שאנו מלוכלכים בעוונותינו ובפשעינו, דלים וריקים מן התורה וערומים ממצוות. אל נא נעבור לגדולות ממנו, נחפשה דרכינו ונשובה, וזוהי חובתנו כמו שנאמר הלא זה צום וכו'.

הרב פיינשטין:

"בטעם שלא תיקנו יום קבוע לתענית ותפילה לזכר הרוגי השואה."
"ובדבר הגזירות שבעוה"ר נהרגו ערך עשרה פעמים ששים ריבוא ע"י הרשעים היטלער וחבריו ימ"ש, שמהראוי הרי היה צורך איזה יום קבוע לתענית ולתפילה שתמה מע"כ על שעדיין לא נעשה כלום. הנה בקינות שכל ישראל אומרים בתשעה באב, מפורש שמה שלא תיקנו יום מיוחד לתענית ולבכיה על גזירות מסעות הצלב, שהיו הגזירות בכל מדינות יוראפ שגרו שם רוב היהודים, ונחרבו כמה עיירות וכרכים, ונקרא על שם שנת תתנ"ו, וגם בא"י הרגו שם הרבה יהודים, משום דאין לקבוע עוד יום לתענית ולבכי, שלכן צריך להזכירם בקינות דאומרים בתשעה באב על חורבן המקדש. ומאותו טעם עצמו אין לקבוע יום אחד מיוחד גם לגזירות שהיו בזמננו, והוא בכלל כל הגזירות שהיו במשך כל הגלות הארוך הזה.
ולא דמי לגזירות דשנת ה' אלפים ת"ח ות"ט ע"י חמעלניצקי ראש הקאזאקן, שנהרגו באוקריינא וחלק מפולין, שקבעו שם יום תענית ואמירת סליחות לעשרים בסיון. משום שלא היתה זו גזרה כללית כגזירת הגלות והחורבן, אלא היו רק בחלק מדינה אחת, שהיתה גזירה נוספת על אותן המקומות. וגם גזירה זו דשנת ת"ח ות"ט לא היתה ע"י המלכויות וממילא לא נמשכה מעצם הגלות והחורבן, אלא היתה ע"י המורדים בהמלכות, שלא שייך זה כל כך למה שהיה זה בגלות, מאחר שגם המלכות דאוה"ע הא הגינה על ישראל במה שהיה אפשר בידן. והשייכות להגלות היה רק משום דמאותן החטאים שנתחייבנו גלות נענשנו גם בזה. שלכן היה שייך לתקן תענית ואמירת סליחות - ולאותן המקומות לבד. אבל גזירות דהיטלער דהיו על כלל ישראל, דהא היה הולך וכובש מקומות דעיקר ישוב ישראל, ובכל מקום שבא הרג את כל ישראל שהיו שם, והיה בדעתו לכבוש את כל העולם, ולא יכלו לעמוד נגדו עד שריחם השי"ת, הוא גזירת כל ישראל ושייך להחורבן שנמצאנו בגלות, שאין קובעין עוד יום תענית ובכיה כדאיתא בקינות."

וכשהם עוברים על שו"ע תכט ב

 

"אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן, ואין אומרים ׳צדקתך׳ בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו להזכיר בציבור..." 

לדעתי אפשר לציין בלי להספיד ובלי לעבור על איסור.

פניני הלכה. ציייוני מובהק. בלי שום חשש לחרדיות חס ושלום בר מינן.

תראה מה הוא כותב בנושא

 

יד – יום הזיכרון לשואה ולגבורה | פניני הלכה

אם הרבנות משתתפת ביום הזה ומשתפת איתו פעולה גם אתה יכול...

לשמור על המשרה שלו?
ואם היו מבקשים ממנו לחלל שבת בשביל המשרה?

ברור לך שזה תירוץ גרוע.

תחשוב איזה חילול השם שהרב הראשי לא מגיע לטקס יום השואה

כעין מה שאמרנו. ההלכה שלא לפרוש מן הציבור חשובה בעיניו יותר מאשר הסעיף הנ"ל בשו"ע.

(אגב רק אומר שלדעת הספרדים, תענית יחיד על אביו ועל אמו מותר להתענות).

אני בטוח שהרבנים הראשיים היו מעדיפים לא ללכת,לא על כל איסור וחומרא של דרבנן הם יתפטרו-זה יהיה הפסד גדול אם לא יהיו רבנים ראשיים,ויגידו שלא אכפת לדתיים מהשואה.
היה אתמול בטקס שירים ושירת נשים-והרבנים היו שם

אבל הרשה לי לומר. מדובר באיסור דרבנן ממש קל ושנראה לענ"ד ששיקול חילול השם והעיקרון שלא לפרוש מן הציבור גובר עליו.

וכמו שכבר אמרתי, למעשה בסופו של דבר רובא דעלמא נוהגים את מנהגי ספירת העומר כבר מעכשיו ולא מר"ח אייר. לא מסתפרים ולא מתגלחים ולא שומעים מוזיקה ואפילו בגד חדש נזהרים לא לקנות (למרות שלא אומרים תחנון).

 

 

רק אביא את דעת הטור שם:

"מצאתי כתוב: מראש חדש ניסן עד אחרי אסרו חג אין נופלין על פניהם לא ביום ולא בלילה, ואין אומרים צדקתך צדק במנחה בשבת, ואין מתענין, ואין מספידין...."

(לאחמ"כ מביא הטור את דברי המסכת סופרים שאוסר להתענות כל החודש. ואז הוא כותב: )

"...והבכורות מתענין בערב פסח, ותלמידים מתענין בו שני וחמישי ושני מפני חילול השם ג' ימים. ונראה לי דהנך ג' ימים אחר הפסח קאמר, כמו שרגילין באשכנז להתענות ג' ימים אחר הפסח"

 

וכתב על זה הב"י:

ואיכא למידק היאך כתב מר"ח עד אחר אסרו חג אין נופלין על פניהם דמשמע דמאסרו חג ואילך נופלים על פניהם ומתענין ומספידין, ומייתי ראיה ממ"ס הא מ"ס אסר להתענות בכל חדש ניסן אף לאחר אסרו חג? נ"ל דמשום דבגמרא דידן משמע דאין איסור כלל להתענות בניסן דאמרינן בספ"ב דתעניות (שם) מריש ירחא דניסן דלא למיספד ומתמניא ביה דלא להתענאה וקי"ל בפ"ק דר"ה (יט: ) בטלה מגילת תענית וזה היפך המנהג שנהגו שלא להתענות עד אחר אסרו חג וכמ"ש הרוקח בסימן רמ"ה רצה להביא סמך למנהג ממ"ס שאוסר להתענות בניסן ואע"פ שבימים שמאסרו חג עד סוף החדש לא נהגו כמ"ס אין בכך כלום דהא לדינא דגמרא כולהו שרי הלכך מאי דנהוג נהוג מאי דלא נהוג לא נהוג.

ואפשר שמה שנהגו לאסור עד אחר אסרו חג היינו טעמא לפי שרצו לנהוג כבוד בימים עצמם שהקריבו הנשיאים ועשו י"ט ולא ראו לנהוג כבוד בשאר ימי החדש כיון דמדינא דגמרא אפילו באותם ימים עצמם אין צריך לנהוג הבו דלא לוסיף עלייהו:

 

(במקום אחר כאן כתבתי, שלא אמרתי שיש לציין את יום השואה בדיוק כמוהם. אבל קשה לומר שבכל אופן יש איסור לציין את היום הזה. בדיוק כמו שעושים אזכרה (למרות האבילות) ולומדים משניות ואומרים דברי מוסר והתעוררות.)

 

בין אם הסברא שלך נכונה ובין אם לא, מזה שהרבנים הראשיים היו שם לא ניתן להוכיח דבר כמו שמבשר שלום ציין, גם היה שם שירת נשים והרבנים היו שם.

רק אמרתי שמפשט השו"ע לא כזה פשוט לאסור.
מעולם לא רמזתי שדעתי חשובה יותר ממעבירי התושבע"פ שבכל דור.

סבתי ע"ה נפטרה בסוכות.
ציינו את יום פטירתה בלי להספיד ונכחו שם גם ת"ח.

בפשט השולחן ערוך אפשר להתלבט

יום הקדיש הכללי

מצד אחד הרבנות קבעה (כמו שכולם אמרו)

מצד שני מוזר לא לעשות כלום (במיוחד כשלכאורה אין איסור לציין בלי להספיד).

 

סה"כ די נבוך

אפילו תחנון לא אומרים.

לומדים משניות. אומרים דברי מוסר והתעוררות. לא מספידים ומתאבלים.

(אולי זה רק כי אני ספרדי ואצלנו ללכת לבית האבל זו חתיכת חאפלה.. )

איך את מתאבלת ולא שומעת מוזיקה ביום הזה? הרי אפילו תחנון לא אומרים.

למה אסור להסתפר ולהתגלח עם דין איסור האבילות בחודש ניסן כ"כ חמור? שיתחילו עם האבילות מחודש אייר (כמו שאכן חלק נוהגים...)

אשכרה.