אין שכחה לפני כסא כבודך. סתירה מיניה וביה
זְכֹר-דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.



אומרים שהוא נדקר בלודז׳ כשהגמרא הייתה ביד ממש. אח של סבא
מרור זה שאנו אוכלים, על שום מה
על שום מה מרור שלך מאכל אותנו עד שלא היינו כמעט. כמעט שלא היינו.

מותר להגיב אגב. אם מישהו רוצה

זה באמת מופרך לדבר על זה. אבל מה לעשות.
מלכותך מלכות כל עולמים.
איך כשאנחנו מדברים אנחנו מרגישים איך כל העולמות נזקקים אלינו ונופלים פנימה, כאילו יש באמת מרכז לעולם, וכאילו שהוא באמת אנחנו. כל זה כדי לומר שזה הדבר הכי ממשי בעולם, שהיינו כאילות השדה ממש בבקעות שהשוועה צורחת מתוכן.
מה נורא המקום ההוא וזה שער השמים.
[למה היום רעדתי? כי היום ראיתי בקטע מתיעוד רוסי את אחות של סבא, שעד היום מחפשים אותה. אחרי המלחמה, נודע לסבא מהשכנה הפולנייה שלהם בלודז׳ ששרותקה בחיים. היא ראתה אותה. חשבו שהיא כבר לא אחרי בירקנאו. חילופי המכתבים בשנים ההן שנשלחו בנסיון למצוא אותה נגמרו די מהר.
אחרי יותר מארבעים שנה, כשבינתיים שיערו שאולי היא באמת כבר לא, סבא מזהה את שרה, אחותו הקטנה, בוידאו שצילמו הרוסים מהשחרור לצד נזירות. מאז אנחנו מחפשים לסירוגין.
היום אבא הראה לי את הוידאו מהשחרור. אין לנו מושג מי היא, אבל היא שם, אחת מהבנות הקרועות של אושוויץ, אחות של סבא.
ואין שרותקה מגדת מולדתה ואת עמה, כבר שבעים וחמש שנים. ואנחנו מחכים כל כך.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.]