הרב אמר שזאת כל החוכמה של האיזון. לדעת לשלב בין העזות דקדושה והשאיפה לתורת חיים (לפעמים שואלים האם אני שואפת לחיי תורה, והתשובה היא לא, אני שואפת לתורת חיים. כשהתורה עיקר.) לבין הרצון לא לאכזב יותר מדי את האנשים שסביבי.
ו, הרב אמר אז עושים. קשה קשה אבל כך היא דרכה של התורה. ובררה אין, כי, אי אפשר לוותר על אף אחד מהצדדים

(יום אחד אני אקים בית של תורה בישראל. מתי?)

מדהים לחשוב עד כמה דווקא המצב הזה, שפחות ברור, העמיק בי את ההבנה של בכל דרכיך דעהו, של שיוויתי ד' לנגדי תמיד. הרבה יותר קל כשדואגים להזכיר לך על כל צעד, למרות שיש מצב שזאת לא השיטה האידיאלית. ואז, כתוצאה ישירה מזה, גם בחוץ זה נשאר טבוע

הרב זצל אומר שטבע כל לימוד להסעיר מעט את כוחות הנפש ולימוד היראה יותר.
לימוד היראה?