עזות דקדושה.בתוך בני ישראל
הרב אמר שזאת כל החוכמה של האיזון. לדעת לשלב בין העזות דקדושה והשאיפה לתורת חיים (לפעמים שואלים האם אני שואפת לחיי תורה, והתשובה היא לא, אני שואפת לתורת חיים. כשהתורה עיקר.) לבין הרצון לא לאכזב יותר מדי את האנשים שסביבי.
ו, הרב אמר אז עושים. קשה קשה אבל כך היא דרכה של התורה. ובררה אין, כי, אי אפשר לוותר על אף אחד מהצדדים

(יום אחד אני אקים בית של תורה בישראל. מתי?)

מדהים לחשוב עד כמה דווקא המצב הזה, שפחות ברור, העמיק בי את ההבנה של בכל דרכיך דעהו, של שיוויתי ד' לנגדי תמיד. הרבה יותר קל כשדואגים להזכיר לך על כל צעד, למרות שיש מצב שזאת לא השיטה האידיאלית. ואז, כתוצאה ישירה מזה, גם בחוץ זה נשאר טבוע

הרב זצל אומר שטבע כל לימוד להסעיר מעט את כוחות הנפש ולימוד היראה יותר.
לימוד היראה?
..בתוך בני ישראל
(בטח לימוד היראה.)
ויותר מעזות דקדושהבתוך בני ישראל
הוא אמר שלפעמים חייבים לעצור. לדעת לעצור. לומר אני מתחשב והכל אבל עד כאן. לבוא ולהתייצב בעזות דקדושה ולומר שזהו, זה כבר נוגד את האמת ואי אפשר להחליק את זה עוד. בין אם זה בתפילה ובין אם זה בלימוד וכולי. שדין תורה קודם. ושמגיע לי לנצל את השנים הבודדות (בעזהי"ת!) לפני החתונה, כשיש זמן פנוי להתפלל וכולי.


(והרב אמר שבהשקפה כמו בהשקפה. ווואו, זה היה מדהים)
וואידוס בדם

זה כואב לקרוא

היפכתי בזה קצת

כואב יותר

זה ילווה אותי כמה ימים

יכאיב לי

כואב זה בהחלטבתוך בני ישראל
מאז שדיברתי איתו לא היתה לי מנוחה. כי השילוב הזה... קשה
הוא לא מרגיש לי נכוןדוס בדם
למרות שאני יודע שהוא נכון
זה קשה.בתוך בני ישראל
מהפך תפיסתי עצום... אף פעם לא חייתי בתודעה הזאת. אני גם הכי ילדה טובה והכל, אז פתאום להגיע לציווי הזה - בידיעה שזה מה שנכון הלכתית -
---
עבוידה עבוידהדוס בדם
העולם הזה מלא עבוידה בכל כך הרבה מישורים זה לא ניגמר ולא יגמר
וטוב שכך.בתוך בני ישראל
למרות שזה מייאש לעיתים
מסכים לחלוטיןדוס בדםאחרונה
תודה שובדוס בדם


אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך