(טוב מישהו דייק אותי שזה לא בדיוק העוטף. אלא הקו שאח"כ)

ואז הבומים. אחד שניים ארבע שמונה. אחות של הסבתא מאשקלון מתחילה לבכות. הגיס הקטן מקיא ומפחד ללכת לבד לבית שבו התארחנו.

עשר עשרים שלושים ארבעים.
כבר לא סופרים.