בס"ד
קשה מאוד להיות ציני למראה טקס השבעת חברי הכנסת שנערך השבוע. בכל זאת, אחרי מערכת בחירות סוערת, לראות את נבחרי הציבור שלנו מתרגשים לקראת עבודתם במקום המשפיע ביותר (אחרי בג"צ, לפחות לבינתיים) לא משאיר כמעט אף אחד אדיש. אבל דווקא ביום הזה נרשמה לא מעט ציניות, שהגיע דווקא מאותם חברי הכנסת המושבעים.
אני לא מדבר על הח"כים החדשים שעשו השבוע לא מעט פרובוקציות על מנת שישמעו עליהם. דוגמא אחת לכך היא המאבק של ח"כ מיקי חיימוביץ, נגד הכיסא שלה בכנסת שעשוי מעור בזמן שהיא בכלל טבעונית. כמובן שחייבים לכבד אותה ואת האידיאולוגיה שלה ולאפשר לה לדוגמא אוכל טבעוני במזנון הכנסת וכיוצא בה, אבל לדרוש עכשיו, רגע לפני השבעת הכנסת, להחליף את הכיסא, יש לזה רק מטרה אחת - לקבל כותרות. לחיימוביץ יש ניסיון גדול עם התקשורת, עד כה היא הייתה בצד השני של האולפן, היא בהחלט מבינה את זה.
רק תתארו לכם מה יקרה אילו יגיע למשכן ח"כ שמתנזר ממסכים. אין לו פלאפון, בבית שלו אין לו טלוויזיה, מחשב, או כל דבר אחר שמזכיר מסך. האם הוא יוכל לדרוש שהוא יצביע אך ורק בהרמת פתקים בהצבעות במקום במסך האלקטרוני שמשמש כיום את חברי הכנסת? לא. דבר כזה לא היה עובר לעולם. לכן, טוב עשה יו"ר הכנסת החדש-ישן, יולי אדלשטיין, שלא קיבל את בקשתה של חיימוביץ. פרישת הסדין, כפי שעשתה, היא בהחלט פתרון ראוי שהיה יכול להתקבל גם בלי הכותרות.
גם הבקשה של ח"כ החדש ניר ברקת שלא לקבל משכורת מהכנסת, כפי שעשה בזמן כהונתו כראש עיריית ירושלים, היא מגוחכת, ומטרתה לקבל כותרת. הרי יש סיבה למה שכר הח"כים הוא גבוה, לא סתם זה נקבע בחוק כך. אז נכון, כנראה שאת ברקת יהיה יותר קשה לשחד בכסף, מאשר את חבריו לכנסת, אבל מטרת החוק ברורה גם לו היטב. אם באמת הנושא הכספי היה כל כך חשוב לו, אולי הוא לא היה מתעניין ברכב משודרג מהכנסת, כפי שדיווח השבוע הכתב הפוליטי של אתר וואלה, יקי אדמקר.
הפחד שלי הוא לגלות חלילה שגם אותו המעשה המרשים של ח"כ החדש מכחול לבן, גדי יברקן, אשר נישק את רגלי אימו בכניסתה למשכן הכנסת, נעשה אך ורק בשביל הכותרות. עד שהייתה תמונה כל כך יפה מאותו היום, יהיה מאכזב לגלות ח"ו אם גם זה היה רק בשביל כותרת. רק חבל שככל הנראה השיא של ח"כ יברקן כבר מאחוריו.
אז על מה אני כן מדבר?
אני מדבר על ח"כ קארין אלהרר, גם היא מכחול לבן, שהגישה 73 הצעות חוק על היום הראשון של הכנסת. בשביל ארהרר זאת הקדנציה השלישית שלה בכנסת, בכנסת היוצאת היא הגישה 544 הצעות חוק. מאגר החקיקה הלאומי מספר לנו כי חלק נכבד מאותן הצעות החוק בכלל הוסרו מסדר היום של הכנסת עוד לפני שבכלל נדונו במליאה, לעומת חלק קטן יותר שעבר את משוכת הקריאה השלישית.
אם החוקים האלו היו כל כך חשובים ודחופים(שעדיין איננו יודעים במה הם עוסקים),, יכלה ארההר לנסות ולחוקק אותם כבר בכנסת הקודמת, אך ככל הנראה גם גורלם של החוקים האלה יהיה דומה, ורובם המוחלט יוסרו במהרה מסדר היום הציבורי. הציבור לא טיפש. הוא מבין מתי המטרה של החוק היא לעזור לו ומתי הצעות החוקים האלו מזלזלים בו, ואין בהם שום דבר משמעותי מלבד כותרות בחדשות.
מי שעוד זלזל השבוע בציבור אלו שניים מתוך ארבעת ראשי מפלגת כחול לבן, בני גנץ וגבי אשכנזי. יום לפני ההשבעה בכנסת, הוזמנו הח"כים החדשים ליום עיון שבו הם למדו איך עובדת הכנסת, איך מציעים הצעות חוק, מה הזכויות של הח"כים ומה החובות שלהם. אבל כנראה שכל זה לא מספיק חשוב לגנץ ואשכנזי שלא טרחו להצטרף לשאר הח"כים החדשים בהכרות שלהם עם העבודה החדשה.
רק תחשבו מה היה אומרים גנץ ואשכנזי, שני רמט"כלים בעברם הלא רחוק, אילו שני מפקדים חדשים לא היו מגיעים ליום עיון לקראת כניסתם לתפקיד. דבר כזה לא היה נסלח. גם אם אותם המפקדים החדשים ציפו להגיע לתפקיד אחר ויותר משמעותי.
