דבר שני, תסבירי לו כמה זה חשוב לך ולקשר שלכם..
למרות שזה חלק מהעבודה שלו, תמיד אפשר לעשות השתדלות ולא להיכנס למצבים כאלה,
במיוחד שאתם דתיים אז גם יכול להיות לו בעיה של ייחוד..ואז בכלל יצטרכו להתחשב בו..

בכל מקרה זה טבעי ונורמאלי התחושות שלך, תמשיכי להילחם על זה ואל תוותרי..

 בהצלחה

את צודקת - שזה לא טוב ששוטר יבלה ימים/לילות עם שוטרת בניידת. זה דבר מעוות שעושים במשטרה, "תרבות" שפעם לא היתה עולה על הדעת.

זה בעייתי [לפעמים אולי גם הלכתית מדין יחוד, אבל זו כבר שאלה לרב]

הוא צודק - במה שאומר שזה לא שווה את הפגיעה בשלום הבית.

אולי אפשר שיקבל במשטרה תפקיד שאינו מצריך שהות לבד עם שוטרת. אם יש שוטרים נוספים, אז מתוך היכרותך וסיכום ביניכם, תוכלי לסמוך שאינו משתתף באוירה קלה, או ב"סתם שיחות" מתמשכות מחוץ למה שנצרך לעבודה.

אני יודע שיש הרבה אפשרויות במשטרה

לא יהיה "נקי" לגמרי אבל עדיף מלהיות שוטר סיור ב2 בלילה לבד עם שוטרת...

אגב אני חילוני טהור...וזה לא מונע מדין ייחוד...

גם אם לא יהיה בניהם כלום יכולה לבוא שוטרת רעה ולהעליל...

מנפלאות שיוויון הזכויות...

זה עבודה עם סביבה גברית בעיקרה והשוטרות שעובדות שם

בד"כ הן מאוד חופשיות..

הן בלבוש, בדיבור ובמעשים...

אני לא הייתי מוכן שאשתי תעבוד ככה צמוד לשוטר למשל

אישה שהולכת לעבוד במקום כזה זה אומר עליה משהו.. ולא היית רוצה שבעלך יהיה איתה

האמת?

זה בכלל בושה למשטרה שמעמידה גברים במצב כזה..

אני במקרה מכירה כמה זוגות שאחד/ת מהם שוטר, חילונים.

ברוב רובם של המקרים אני שומעת "אל תתני לבעלך להתקרב לשם". למה את שואלת? כי מה שהולך שם סדום ועמורה - כמו הרבה סיפורי סיוטים בחברות ענקיות שאני אישית מכירה שעשרות זוגות בגדו ונבגדו ואיבדו את הזוגיות.

אז גם בשביל חילונים זה הארד קור, אין צורך להקטין, במיוחד לא את הרגשות שלה.
בעלי עובד עם נשים ולא לבד בניידת במשמרות לילה וכו' ואני חוששת, למה? כי אני יודעת מה עלול לקרות גם אם הוא לא רוצה בזה. יש דברים שלא בשליטתנו, מה שכן בשליטתנו זה לעשות את המיטב שלנו.

זה ממש בקטנה מה שיש לי לומר.
 

מה הביא אותו לבחור בתפקיד זה?

לדוגמה, אם הוא רוצה לעשות קידוש ה' ויש לו תכנית ברורה איך לעשות זאת וגם מודעות לתפקיד ולסביבתו, החשש לגבי נפילה שלו נמוך הרבה יותר מרב בבית ספר שאין לא אידאולגיה שלקח איתו לדרך. כנ"ל לגבי אידיאולגיה אחרת, כגון חיזוק המשטרה (בפרט מבפנים), וגם פרנסה טובה וכו'

אבל אם לדוגמה הוא הגיע לשם כי זה הכי קל / כיף וכו', יתכן שזה מדרון תלול וקרוב אליו.

מציע שתדברו ותחשבו מה היו המניעים לעבודה זו? מה אפשר לקדם בה? אם אין אידאולגיה מוצקה, כדאי לשקול עבודות נוספות.

עוד משהו, עבור כל המגיבים/ות שאומרים - כן שימצא עבודה אחרת. נסו טיפה להיכנס לראש שלו - שפישר שלא יודע בכלל מה זה משטרה רוצה להכתיב לו איך לחיות.

קודם כל, לפחות תשרתו שם כמה שנים, כדי לקבל זכות קבלת החלטה מוחצת כל כך!

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת