עלה לי רעיון שנשמע בהתחלה קצת הזוי, מה אתם אומרים?
להקים מפלגה מאוחדת של הימין מבנט ועד בן גביר, שתציב אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו.
לא משרד הביטחון, לא משרד המשפטים ולא משרד החינוך, אלטרנטיבה שלטונית שתשאף לקבל בבחירות 20+ מנדטים ולעקוף את הליכוד ובכך להיות המפלגה הגדולה בגוש הימין.
כדי לעשות את זה המפלגה המאוחדת תתקוף את נתניהו ללא רחמים, תציג לציבור בכל תשדירי הבחירות את כשלונו של נתניהו בביטחון, ואת שקריו הבוטים לציבור בוחריו.
מה אתם אומרים יש לזה סיכוי?
מי יהיה היו"ר?
מה תהיה העמדה לגבי דת ומדינה?
ובינינו אפילו אם נספור את המנדטים בלארג'יות סופר מדומיינת:
6 איחוד הימין +
4 בנט +
3 כחלון +
2 פייגלינסטים מפוכחים +
2 מהליכוד +
2 כחולבן +
2 חרדים +
2 שנשארו בית =
24 מנדטים. צריך עוד 9 מנדטים כדי לנסות ולהתגבר על הליכוד.
חוצמזה שבפוליטיקה כמעט תמיד החלקים גדולים מהשלם. ואנשים יברחו אם נדבר נגד ביבי (בדיוק כמו שברחו מבנט).
לדעתי עם קמפיין תוקפני וחריף מימין אפשר לקחת מהליכוד לפחות כ-10 מנדטים.
בואו לא נשכח, הליכוד לא נולד עם 30 או 35 מנדטים בכיס, לפני 4-5 שנים בכל הסקרים הליכוד גירד את ה-20 מנדטים מלמעלה.
יש כ-10-15 מנדטים שאפשר לקחת שאפשר להציל אותם מהליכוד.
ולכן אם נשיג כ-25 מנדטים, זה יהיה על חשבון הליכוד שיקבל בערך כ-20 מנדטים.
לגבי היו"ר אפשר לעבוד במתכונת של כחול לבן, כלומר בנט יהיה היו"ר והמועמד לראשות הממשלה אבל תישמר העצמאות של שאר המפלגות וראשיהם(הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית).
לגבי דת ומדינה, גם כן תישאר העצמאות של המפלגות כאשר הימין החדש יציגו עמדה ליברלית יותר ואיחוד הימין עמדה יותר שמרנית, בכל מקרה כדי להקים ממשלה יצטרכו את החרדים כך שהדיון בנושא יהיה כמעט לא רלוונטי.
לגבי החלוקה בין המפלגות אפשר לקבוע יחס של חצי חצי בין שתי המפלגות(הימין החדש, ואיחוד הימין) כאשר בתוך איחוד הימין היחס יישאר בערך כמו שהיה בבחירות הללו.
ככל שתילחם בו יותר יהיה לו יותר מנדטים (ע"ע בנט)
דעתי היא הפוכה. אם בנט היה מנסה יותר לפזול לקולות מרכז (ולא קורא למפלגה שלו "הימין החדש", ולא תוקף עת ביבי מימין)
ואיחוד הימין היה מנסה לפזול יותר לפנאטים ולחרדים (מצרף את אלי ישי. עוצמה יהודית ממוקמת גבוה. בלי עידית סילמן).
באמת יכולנו להיות עם יותר מנדטים.
אם כבר הולכים בנפרד, אז עד הסוף. שכל אחד ימקסם את כוחו.
לא נראה לי שיש סיכוי להרכיב קואליציה בראשות מפלגה כזו.
הליכוד ומפלגות השמאל והמרכז יעדיפו להסתדר ביניהם, ולהרכיב קואליציה ביחד, בהתאם ליחסי הכוחות ביניהם.
[אלא אם כן יהיה בינתיים שינוי מהותי הרבה יותר, שלא יכול לנבוע מהתאחדות כזו].
הרעיון שלך מזכיר לי את הרעיון שעמד בבסיס מפלגת כחול לבן, שינוי התמונה באמצעות יצירת מפלגה גדולה, בלי לשנות את יחסי הכוחות המהותיים.
יש אנשים שיצביעו לבנט, אבל לא יסכימו להצביע למפלגה שבה יושב בן גביר, יש כאלה שיצביעו לסמוטריץ, אבל לא יסכימו למפלגה שבה יושב בנט וכו' - השלם קטן מסך חלקיו במקרה הזה, והחלקים הללו בכל מקרה לא מאוד גדולים מלכתחילה.
הרב עובדיה הקים מפלגה דו ספרתי! לא דרעי שמערי ולא שום פוליטיקאי!
צריכים להגביר חיילים לתורת ה' האמיתית, בפרסום דעת תורה של חובבי ציון הראשונים, ואז כבר נצטרך לריב על מנדטים על אלו שהולכים על דרך תורת ה' האמיתית
אריאל יוסףאולי תתחילו להבין דברים.
העם הבוחר שבחר במפלגת ש"ס היה בכחו של הרב עובדיה וזה עד היום. והכח הזה בא מרבי עובדיה,
לא מעניין מי עשה התאורה ומי הדפיס עלוני תעמולתם, וגם לא תמיכת הרב שך וכו'.
מי הביא הקולות???
למען השם, דפוקים בדעות קדומות, ואסורים לעולם ועד למחשבת פוליטיקה השפלה
חבל על דאבדין
בן גביר שווה שני מנדטים ומרחיק בערך 80.
משה פייגלין שווה שלושה מנדטים והאידיאולוגיה שלו עוד שניים שלא סובלים אותו ולא יצביעו לו בחיים
סמוטריץ' שווה כשניים וחצי מנדטים
הבית היהודי שווה עוד כארבעה, מתוכם שניים שלא סובלים את בן גביר
בנטשקד שווה ארבעה מנדטים ועוד שלושה שלא יצביעו להם בחיים
זה העולם, תתרגלו.
לפני קום המדינה המספרים והסקרים לא היה בכלל לרלונטי כי לא היה שום סיכוי...
רק יהודים נחושים יקדמו ענינים מול כל הרעיונות של היהודים המחושבנים והנורמטיבים הרציונליסטים
מכהנא ועד מימד - קריאה לאחדות המחנה - דעות - ערוץ 7
המכנה המשותף לציונות הדתית - דעות - ערוץ 7
גם קמפיין מהסוג הזה נוסה כבר בעבר.
למשל, בבחירות תשס"ו:
בתשע"ב האיחוד הלאומי הריץ קמפיין נגד הליכוד.מעניין שהם היו מאחורי הסיפור הזה.
אזכיר שבאותה תקופה מוסדות בית אל השקיעו את כל כוחותיהם הלוגיסטיים במפלגת תקומה,
ובראשות הרשימה המשותפת עמד הרב בני אלון (מולדת דאז).
היה ממייסדי היישוב.
אבל עד כדי כך לא הייתי מעורב.
בבחירות שכצל'ה היה יו"ר האיחוד הלאומי (2009 לדעתי) כבר אפשר היה לראות כמה השקיעו אצלנו.
לדעתי, בגלל שהוא כוון לציבור הציוני-דתי ולא לציבור הכללי, ולא הייתה שום כוונה להוות אלטרנטיבה שלטונית לליכוד/קדימה.
סביה נוספת, הציבור הכללי לא מתעניין בעמונה/גוש קטיף אלא בעיקר במצב הביטחוני ולכן קמפיין כזה לא מעניין אותו.
וכעת כשהמצב הביטחוני כה גרוע אפשר לנצל את זה כדי לתקוף את השלטון.
נוסף על כך, אני מציע להקים מפלגה ימנית שיש בה חלקים דתיים(כזו שגם חילוניים יוכלו להצביע לה) ולא מפלגה דתית הארד קור(מפד"ל).
בבית היהודי הוא לא היה מוכן לקבל את בן ארי,
בימין החדש הוא ניסה להיפטר גם מתקומה ומהרבנים הדת"ליים.
בעוד 10 שבועות הוא יעבור את בן גוריון מבחינת אורך התקופה בראשות הממשלה. השיא עדיין שמור לבן גוריון.
ממשלת נתניהו החמישית, אם תוקם, ואני לא בטוח, לא תוציא את ימיה, אלא אם בהמשך יצטרפו גנץ ואנשיו, אחרי שיפרדו מלפיד.
אם היא תוציא את ימיה יחזיק נתניהו בתפקידו משך 17 שנים במצטבר, וגילו יהיה 74 שנים. בנסיבות אלה הוא יסרב לרוץ לקדנציה נוספת ללא קשר לתוצאות ההליכים המשפטיים האישיים. רק אלה מאיימים עליו.
אחרי שנתניהו יפרוש הוא לא יבדיל בין גנץ לפייגלין בראשות הממשלה.
הגיעו להישג מרשים- 12 מנדטים בתוצאת אמת.
ב- 2015 ירדו ל- 8, וב- 2019 שקד נבעטה החוצה מהכנסת.
בהחלט אשה מרשימה, אבל כח אלקטורלי היא לא.
הם נבעטו בעיקר בגלל הטעויות של בנט. למרות שיהא הייתה שם. לא בגללה.
שקד הייתה ונשארה מוערכת מאוד בציבור הדתי (ואפילו החרד"לי).
בסופו של דבר הצביעו לאיחוד הימין ולא לה כיון שחשובים להם גם הנושאים הדתיים. וגם בגלל שההצבעה היא שבטית.
אם היא הייתה מנהיגה של מפלגה דתית היו תומכים בה ועוד איך.
יש מצב שהבחירות הבאות יהיו ממש לא עוד הרבה זמן. ליברמן לא יצטרף לממשלה, בלעדיו אין 61 ח"כים לקואליציה.
בצלאל לא יתן לה לעמוד בראשות המפלגה המשותפת
(תזכור שזה יקרה אחרי קדנציה בה הוא יהיה המנהיג והיא מחוץ למערכת),
וגם בבית היהודי לא כ"כ מהר יכתירו אישה חילונית כיו"ר,
בפרט אחרי שפרשה וזרקה אותם.
גורם בבית היהודי: "האמירה של שקד צינית, לא מתחרטת" - סרוגים
אגב - כבר הציעו לה אחרי שפרשה עם בנט לחזור ולעמוד בראש והיא סרבה.
ההצעה של פעילי הבית היהודי לאיילת שקד - סרוגים
לחזור עכשיו זו דוגמה שאין כמותה לאופורטוניזם.
היא מנסה לעשות זאת בכל זאת, וסמרטוטי המפד"ל עוד עלולים לקבל אותה...
אני מבין שאתה תהיה מאלו שיקבלו אותה בזרועות פתוחות. עצוב.
שבענייני דת ומדינה היא יותר בסדר מבנט.
לא יודע למה, אולי פעם ראיתי משהו שהיא אמרה.
היא ובנט קיבלו יחד שלושה מנדטים.
רוב המצביעים הללו שייכים לציונות הדתית הלייטית והם יחזרו לבית היהודי בכל מקרה ברגע שהימין החדש נמחק.
מהציבור הכללי אף אחד כמעט לא הצביע לימין החדש (וזו בדיוק הסיבה שסמוך לבחירות כל הקמפיין כוון לציונות הדתית).
היא לא שווה כמעט שום דבר מבחינה אלקטורלית.
שפייגילין ובנט בכנסת, ואלי ישי בבחירות הקודמות וכו'.
כשבנט פרש היו לו גם סקרים ששתי מפלגות יקבלו יותר מאשר אחת.
אני לא חי מסקרים.
החילונים שמעריכים אותה "ואת בנט לא כ"כ" גם לא ירוצו להצביע טב גם אם היא בראש, כי את הרב רפי הם לא מעריכים ובצלאל קיצוני וכו' וכו'.
אבל עזוב. כל מה שכתבת אלו סתם ספקולציות. זה לא יהיה וזהו.
זה פשוט לא נכון.
נדיר מאוד שאני מביא כאלה, אם בכלל.
אתה רק מוכיח שאתה לא עוקב אחרי הדברים שלי כאן.
כשאני מביא סקרים זה בד"כ כדי להראות שהם טועים...
כך, למשל, כשכל הסקרים אמרו שבנט ופייגלין בפנים אני טענתי שהם לא יעברו.
כנ"ל לגבי כוחה של עוצמה יהודית ועוד.
בד"כ אני מביא ניתוחים שלי לצד תוצאות אמת.
לא סקרים.
הבאתי סקרים בעיקר בנוגע ל"תרומתו" של בנט למספר המנדטים של הציונות הדתית, כשניסו כאן להאדיר אותו לחינם,
כדי להראות שניצחונו בבחירות לראשות הבית היהודי לא הוסיף כמו שמנסים להראות, וגם שם לא התבססתי עליהם אלא על ניתוח התוצאות במערכות הבחירות לפני ואחרי.
אתה מוזמן לבדוק מהי "ספקולציה" ולראות שאין קשר בין הרצון שלי להגדרת הדברים שלך.
אתה לא חייב לעשות זאת.
רק אל תטען אח"כ טענות מופרכות שאני מביא סקרים על ימין ועל שמאל ועכשיו פתאום "מתחמק מהם".
זה פשוט לא נכון.
אתה גם לא חייב להשתכנע מהטענות שלי, אבל מעניין שאתה מודה שהבנתך הפוליטית לא גדולה כשלי (למה אתה חושב כך אם לא בגלל שאני מוכיח הבנה, כלומר שהטיעונים שלי טובים וההערכות שלי לא רעות??).
אני לא "קבעתי" שלא תהיה, אלא הסברתי למה לא סביר שיקרה דבר כזה, גם אם טיעוניי לא משכנעים אותך.
הטענה כאילו חזיתי שעוצמה ירצו את שפטל בראשם, היא דמגוגיה זולה.
היא גם מוכיחה שוב את מה שכבר הודית בו, שאתה לא עוקב אחרי הדברים שלי כאן.
זה כמובן לא מפריע לך להשמיץ אותי לחינם.
בדיוק כמו בפוליטיקה, גם ביחס אלי העובדות לא מבלבלות אותך.
בין כשיש לי הערכות טובות ובין שיש לי הערכות גרועות,
אני יודע לומר לאחר מעשה אם הערכתי נכונה או לא ולהודות בכך גם כשזה לא נח.
כך היה כאן, למשל, בנוגע לתוצאות בבחירות בירושלים.
אם כל הכבוד לשקד אין לה תעוזה, מנהיגות או כריזמה(אי אפשר לשמוע אותה נואמת יותר מדקה) ולכן היא לא יכולה לעמוד בראש מפלגה אף פעם.
אם שמעת את הנאום האחרון של בנט בטקס הענקת פרס ישראל- מרגישים שהוא מדבר מעומק ליבו בלי תחפושות וזיופים כמו נתניהו-זה מנהיג אמיתי, ולכן דווקא הוא יכול להנהיג ולא שקד. בנוסף, לא נשכח גם שרק בזכות התעקשותו היא שרת המשפטים ולא שרה במשרד זוטר אחר(תרבות וספורט?).
ההיפך, הוא קרא לראש הממשלה לעשות פוליגרף לחברי הקבינט כדי לבדוק מי המדליף.
ובנוסף, בישיבת הקבינט האחרונה(שבה בנט לא השתתף) עדיין היו הדלפות, כך שזו עוד הוכחה שבנט אינו המדליף.
הרב פרץ הסכים כמי שכפאו שד תמורת מנדט נוסף לרשימתו על חשבון הליכוד.
לנוכח ההזדמנות ההיסטורית שזכינו לה לתקן את הטעות של הבחירות הקודמות(ממש מועד ב')
1,000 ימי מלחמה: נחישות מול התשה
אנחנו מציינים 1,000 ימי מלחמה. עבור מי שמכיר את ההיסטוריה של מדינת ישראל, המספר הזה אולי נראה חסר תקדים, אך מאז הקמת המדינה עברנו פי כמה וכמה ימי קרב ומערכות. אנחנו לא נבהלים מאורך הדרך.
ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שיעור קריטי בנחישות:
לאחר מלחמת ששת הימים, התנהלה במשך שלוש שנים מלחמת התשה שגבתה מחירים כבדים. בסופו של דבר, הממשלה דאז התעייפה, נשברה והלכה להסכם הפסקת אש. האויב ניצל את השקט הזה בדיוק כדי להתעצם, להתחמש ולהכין את הקרקע למתקפת הפתע ההרסנית של מלחמת יום כיפור.
במבחן התוצאה, עדיף היה לנהל עוד עשר שנות מלחמת התשה מאשר לקבל את המחדל של 1973.
העובדה שאנחנו נמצאים כיום עמוק בתוך מערכה של 1,000 ימי מלחמה, והממשלה הנוכחית אינה מתעייפת ואינה נסוגה, עומדת לחלוטין לזכותה.
הלקח ההיסטורי ברור: אם המנהיגות שלנו הייתה מתעייפת ומסכימה לפשרות זמניות, האויב היה מנצל את הזמן כדי להיערך למלחמת הפתע הבאה. המשך המערכה הוא לא גזירת גורל – הוא תעודת הביטוח של המדינה מול מי שמבקשים להשמידנו.
שבת שלום, שבת חזק. חזק חזק ונתחזק.
כי יבוא מישהו ויגיד לך שעדיף שכולם יכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים.
כי במקום המצב היום שבו המון כוחות נמצאים בכל מקום ביהודה ושומרון כדי לאפשר לכל ההשתיישבות היהודית- מהגושים והיישובים המבודדים ועד החוות והגבעות- ביטחון בבית וביישוב, ובחוץ בכבישים, את כל אלה יוכלו במקום להציב על הגבולות. (אפרט עוד, בהמשך הדברים).
וגם בפן הכלכלי הדבר יפנה הרבה תקציבים לצה"ל לתחמושת ועוד.
ואפילו למדינה זה ישתלם כי זה יחסוך תקציב בביטחון ולא רחוק שאפשר למטרה רעה כזאת להשיג תקציבים ממדינות שונות.
ובטח אם ישאירו גושי התיישבות שממש יושבים על הקו הירוק כמו ביתר עלית ועוד.
-ואם תגיד אז יהיה טבח שמחת תורה שתים2!
אז הוא יגיד לך- וכשחיילים בתוך השטח זה ישנה את זה? אם יש קונספציה זה לא ישנה בכלל. אבל אל דאגה, אנחנו נדאג שזה לא יקרה וכו וכו...
-ואם תגיד זה לעשות עזה וחיזבאללה על תל אביב!
אז יגיד לך שנשמור טוב טוב שזה לא יקרה. נעשה הסדר ביטחוני שיסדיר את העניין. וגם נעשה פשיטות כשצריך כמו שעושים בשטח A.
וחוץ מזה, מה אתה רוצה שנעשה? ככה נראית המדינה שלך. גם צילה מאד ארוכה וצרה ועם זה מתמודדים. אדרבא ככה זה יוודא
שלא נסכים ל'טיפטופים', כמו כל מדינה נורמלית אגב, כי זה כבר יהיה על תל אביב ולא סתם איזה שדרות או קרית שמונה 'נידחים'.
לכן אפשר וצריך לצרף טענות כאלה, אבל תמיד שזה יהיה על בסיס ההבנה שזה שלנו מדורי דורות עוד מהתנ"ך ולעולם לא ויתרנו על ארצנו ואנו חוזרים ולוקחים את ארצנו מידי מי שהשתלטו שם בכח הזרוע ממש כמו רשעי העולם בשואה שרצחו וגם ירשו.
לא להתבייש להזכיר את עברנו המפואר ואת התנ"ך.
אפילו חילוני יכול להזדהות עם נצח ישראל בהיסטוריה.
נ"ב- אני יודע שזה ארוך לא חייבים לקרוא..
@hamedinai כתבת בעניין אולי יעניין אותך
מה שכתבת:
"עדיף שכולם ייכנסו מעבר ל'קו הירוק' כי יותר קל לשמור על שטח מוגדר כשמצד אחד רק יהודים ומהשני רק ערבים".
זו טענת סרק, כי ניסינו את זה עם עזה, וזה ממש לא עבד, גם מול ארגון טרור בלי טנקים ובלי מטוסים. וגודל יו"ש הוא פי 5.2 מהגבול עם עזה.
אי אפשר להגן על הערים מתוך הערים, אנחנו לא כמו בימי הביניים שהיה אפשר להגן מאחורי חומות. בעצם, גם אז היו צריכים שטח.
חייבים להשתמש בטיעון הביטחוני, כי אם תלך רק עם הטיעון של קדושת הארץ, לא תוכל לשכנע יהודים חילונים. אתה לא יכול להגיד שעד שהוא לא יחזור בתשובה, אין לו מקום אצלנו בימין, זו לא אהבת ישראל. גם אם יש לימין רוב גדול בלי החילונים, אהבת ישראל מחייבת לקרב אותם, שגם להם תהיה הזכות על ארץ ישראל.
וגם מתוך היהודים הדתיים, יהיו כאלה שיגידו לך: "פיקוח נפש דוחה את כל התורה גם מצוות יישוב הארץ". אבל האמת היא שזה בדיוק הפוך: נסיגה מארץ ישראל מסכנת את קיומנו ושמה את כולנו במצב של פיקוח נפש.
אבל אתה גם צודק שצריך לא לשכוח שזו ארצנו, כי בנוסף לזה שזו האמת, ואת האמת לא צריך להסתיר, זה לא נראה טוב שבגלל שזה מסוכן לנו, בגלל זה עלינו לקחת ארץ של מישהו אחר.
בפעם הבאה ש @איתן גיל, חוזר על הקשקוש של 'רק אנטנות', תראו לו את הדו"ח המשמח הזה.
לצטט מדו"ח של שלום אך שוא זה כמו לקרוא מהפרוטוקולים של זקני ציון. מטרתם להלך אימים על ארגונים עויינים בחו"ל שגונבים להם את "הגדה המערבית" ומנשלים "פלסטינים צדיקים" מזכויותיהם.
האמת חייבת להאמר שדיויד פרידמן דחף פרוייקטים בכל הכח, ומייק האקבי דוחף עוד יותר.
כך או כך מספר בעזה, וכבר כתבתי כאן לא אחת ולא שתיים שמלקחת קרדיט על עשיה של אחרים אף אחד עוד לא מת.
אני לא בטוח שהימין ירכיב את הממשלה הבאה, אבל אם סמוטריץ' ירצה לנכס לעצמו משהו ממשי, מוטב שילך לתחבורה או לשיכון וכיוצא בהם.
יש בארץ עשרות מוסדות לחולי נפש. רק תבחר.
וכדאי ללכת לטיפול מקצועי באובססיה.
לגופם של דברים - אם אינך רוצה לסמוך על שלום עכשיו, צא בעצמך לסיור. תראה את הכבישים הסלולים והנסללים, את החוות הפרושות לאורך הדרכים, את צפון השומרון שעשרים שנה מאז שהליכוד החריב, כמעט לא היה אפשר לדרוך בו והיום ישובים בנויים ונבנים, תשאל את כל העוסקים במלאכה, בזכות מי הדחיפה לכל המהפך.
תתפלא לגלות שוודאי שיש שותפים רבים, אבל כולם - מקיצוני הגבעות שכבר שנים לא מצביעים בבחירות ועד ליברלי גוש עציון שמצביעים שמאל (ולא יצביעו לחרד"לי, יתהפך העולם) - יסכימו שעיקר הקרדיט על המהפך הוא לבצלאל ואנשיו.
ארץ בנימין יתומה כי בצלאל רצח מטאפורית ופוליטית את ההורים שלה.
חאן אל אחמר מצפצפת עליו (לפי שלום אך שוא היא פונתה).
תחנות בידוק נמצאות על כביש 443 ולא 10-15 ק"מ צפונה.
גבעת זאב לא מוכרזת עיר ואם בישראל.
מרכז אקדמי במורדות הר שמואל- אין.
רצף בנוי בין מודיעין לירושלים- אין.
סיפורים וקשקושים, וטפיחות שכם עצמיות- יש, מכאן עד קדומים וחזרה.
נ.ב. "התמונה" של בצלאל היתה דחקה נקודתית, שזמנה עבר.
משום מה אתה לא מתפדח לשקר, גם בדברים שכל מי שלא עיוור, רואה שהם קשקוש.
כמות החוות בבנימין - עצומה. אין שום השוואה בין נסיעה בכביש אלון לפני שלוש וחצי שנים, לנסיעה בו היום.
בבנימין הוקמו כמה ישובים חדשים והוכרו רבים אחרים ששנים חיכו להכרה.
בשבילך, ידיעה מהיום:
מועצת בנימין נערכת להקמת היישוב החדש "נאות הרים" | ערוץ 7
כביש 60, בבנימין (כמו בכל שאר המקטעים שלו) עובר הרחבה עצומה וגם כביש הטבעת שלפני שנה וחצי קיטרת עליו - נסלל.
גבעת זאב בהליכי הכרזה שלוקחים זמן.
תשאל את יוסי (שאין לי שום מחלוקת על כך שהוא בולדוזר של עשיה ויש לו הרבה זכויות), בזכות מה ומי הוא מצליח לקדם בקדנציה הזאת, דברים רבים מאוד שלא הצליח בקודמות.
הבדיחה המגוכחת, שביזת רק אותך, החזיקה בתור תמונת הפרופיל שלך, שבועות ארוכים. בדיוק כמו ש'תמונת הפרופיל' המטאפורית של בן כספית/פלג/רביד ודומיהם, היא קריקטורה מעוותת של נתניהו.
סמוטריץ' ולהקת המעודדות שלו לא מכירים אגדות חז"ל, או שחושבים שכולנו מטומטמים.
התמונה הוסרה היום, כי היום העלית אותה לסדר (ואל תגיד שאני לא מחשיב את ההגיגים שלך).
לא אומר שלום למלך - גם זו אגדת חז"ל.
כמה אתה יכול להיות פתאטי. כל מה שהוא יעשה או לא יעשה - אתה תפרש לרע. ואחרי זה תצפה שנתייחס לאובססיה שלך ברצינות.
אתה חופר וחופר על כמה הוא לא עושה, ואז כשמאלצים אותך להכיר בעובדות, אתה מצטט ציטוט שכולנו מכירים מהגן, שהמשמעות שכנראה אתה רוצה לדחוף אליה, זה שרע שהוא בונה את ארץ ישראל.
אז ברכות על הצטרפותך ל'שלום עכשיו', אתה מוזמן, כמוהם, לשמח את עם ישראל בפרסום בניית ארץ ישראל ודחיקת האויב ממנה.
זה מהיום, נוסף על אתמול - מוקם ישוב, נוסף על שלשום וכו'.
כן ירבה וכן יפרוץ.
כל כביש וכל ישוב חדש בבנימין הוא עוד מסמר בארון הקבורה של העם המומצא.
במאמר מוסגר, חבל שנותנים לדוברת הגירוש להתעסק בבנין ארץ ישראל במקום להושיב אותה בבית.
ועדיין בנימין יתומה, אין מקומות תעסוקה. התושבים צריכים לנדוד למודיעין או לירושלים.
מעבר לזה, די עם ההתאוננות וחיפוש חצי הכוס הריקה, בעלי עין רעה הם תלמידיו של וכו'.
יש הרבה יותר מקומות תעסוקה באין ספור תחומים - בחינוך והוראה יש המון עבודה ומוסדות לכל הגילאים שמגיעים אליהם תלמידים הן מהאזור והן מכל הארץ. יש תיירות שהולכת וצומחת ומספקת המון תעסוקה לתושבי האזור ובנתיים מביאה את עם ישראל בהמוניו לשטח. איזורי תעשיה ומסחר קיימים וחדשים, שהולכים ומתפתחים (מירושלים באים לקניות בשער בנימין!). ועוד ועוד. זה ממש לא המצב מהקמת גוש אמונים, שחוץ מכמה מוסדות חינוך ובית ספר שדה אחד - כל תושבי יו"ש יצאו לעבוד בחוץ.
ואחרי שאמרנו את זה, הגיוני ביותר שחלק גדול מתושבי הישובים הקרובים לירושלים/מודיעין, יעבדו בערים הגדולות הסמוכות. גם רוב מוחלט של תושבי מושבי 'פרוזדור ירושלים' שבתוך הקו הירוק עובדים בירושלים ורוב מוחלט של תושבי מועצת 'גזר' עובדים במודיעין/רחובות/ראשון וכד'. אלו החיים.
קצת עין טובה לא תזיק לך
בנימין צריכה להיות מסופחת לישראל, אם לא דה יורה, אז דה פאקטו, אבל זה לא בתכנית של הימין שמימין לימין.
לא מבין למה מגבעת זאב למבשרת צריך לנסוע דרך ירושלים. כביש פה ושם זה מרנין, אבל לא עשיה מדינית נחרצת.
לאויב יש את תכנית פיאד, ואצלנו ישנים על האף..
ועל זה אני מלין, אין שום סיבה שגוש ירושלים לא יגיע עד פאתי מודיעין, ויכיל 500 אלף תושבים ומקומות עבודה.
.
האם יש *עוד* מה לעשות? בוודאי, הארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה. יש לך רעיונות ספציפיים - תציע למנהלת ההתיישבות, רק תבין בהסתכלות קצת בוגרת, שאף אחד שם לא במדריגת 'הוא אמר ויהי', תהליכים לוקחים זמן, תכנון לוקח זמן, בניה לוקחת זמן. לא מעט ממה שהלוננת כאן לפני שנתיים - נעשה, פשוט היה צריך סבלנות.
בעז"ה בקדנציה הבאה, המהלך ימשך לייעדים הבאים, ביו"ש ובעזה, בנגב ובגליל. אא"כ כל מיני בעלי עין רעה, הבזים ליום קטנות כי נדמה להם שלא הכל כמו שדמיינו - יפילו ויחלישו.
כך או כך, מספר קילומטרים של כביש שנסללו ביו"ש (לשיטתם) מגיע לכדי שליש ממספר קילומטרים של מנהרות בעזה תחתית, וכבר כתבתי כאן, וכו'.
ואוסיף: במצב אידיאלי, כל כפר ישמעאלי צריך להיות מוקף בארבעה כבישים כדי למנוע התפשטות וגניבת קרקעות, ומי שצפוף לו יתכבד לארוז, ולעבור לסוריה או לעירק.
בכל הכבוד, אנטנות יכולות להיות תשתית מעולה לעירוב שבת, ואין לזלזל, אבל לא בשביל לסמן לאויב מי הוא בעל הבית האמיתי על האדמות.
חובה לקרוא הכול
רגע לפני הגעה לבית החולים!!!
וווווווו
להערכתי יש מצב ובסיכויים די גבוהים.
שחייל שנפצע ועל אחת כמה וכמה אם הוא גם בעל דרגה גבוהה. שמגיע לטיפול בבה"ח בהרכב האתני של הרופאים, הרוקחים, טכנאי-הרנטגן הקיים (אלו מ'העדפה-המתקנת').
בסיכויים גבוהים, שיש מצב שמי מהם (אולי לא כולם, זה מעין הימור, רולטה-רוסית) יבצעו וידוא הריגה במטופל (זה תואם בול את אמונתם ואת דתם).
כשחלקם, בכלל קיבלו את התואר שלהם מאחת מהאוניברסיטאות של אבו-מאזן (זה שמשלם משכורת חודשית למשפחות של רוצחי יהודים).
זהו, רק משתף אתכם במחשבותיי.
ואם כבר יוצא לכם להגיע לבה"ח, תאמרו לפקידת הקבלה (עוד לפני שאתם מספרים לה מה הבעיה) שאתם פציפיסטים ושאתם נגד הכיבוש הציוני (לא בטוח שזה יעזור, אבל אולי זה יציל לכם את החיים).
בתמונה:
תנחשו בעצמיכם (זה לא כל כך קשה) מה המוצא האתני של הרופאים ש"התרשלו בתפקידם" בטיפול באותו בכיר ביטחוני (גם הייתי בודק אם הם לא מקבלים בונוס מאיראן).
.https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/20892711
כפיפות מול נאמנות
הסערה התקשורתית האחרונה סביב דבריו של ראש השב"כ, דוד זיני, שביקש להדגיש את ערך **הנאמנות** של הארגון לממשלה, נתקלה מיד במתקפה חריפה מצד השמאל. הטענה שלהם הייתה יבשה וטכנית: בחוק השב"כ כתוב שהארגון "כפוף" לממשלה, לא "נאמן".
הוויכוח הזה הוא לא סמנטי – הוא חושף פער תפיסתי עמוק. השמאל מקדש את ה**כפיפות**, אך שוכח שבלעדי **נאמנות**, כפיפות היא מתכון לאסון.
### 1. עבד מול בן: מי באמת מגן על הבית?
* **העבד והמשרת – כפופים:** העבד הולך שחוח, ראשו מורכן. הוא צייתן, אבל פועל מתוך פחד או משמעת עיוורת. אין לו אחריות אישית על התוצאה.
* **הבן – נאמן:** הבן הולך בקומה זקופה. הוא אינו כפוף לאביו במובן המשפיל, אלא קשור אליו במחויבות אמת. דווקא משום שהוא בן נאמן, כשהמצב מחייב זאת והוא רואה סכנה או טעות, יש לו את העוז ואת החובה לעמוד מול אביו ולהגיד לו: *"אבא, אתה טועה"*.
### 2. המבחן של השביעי באוקטובר: כשכולם כפופים, כולם הולכים לישון
במחנה השמאל ובמערכות המושפעות ממנו, תרבות הכפיפות לקונספציה ולמשמעת המערכתית החליפה את הנאמנות למהות. כתוצאה מכך, נעלמה הביקורת הפנימית והיכולת לערער על הסמכות בזמן אמת.
התוצאה הטראגית התגלאה בליל השביעי לאוקטובר: כאשר מישהו בצמרת המערכת ה"כפופה" והממושמעת הזו קיבל החלטה שגויה ואמר "הולכים לישון" – כולם, כמו עדר כפוף, הלכו לישון. איש לא קם ואמר "אתם טועים, יש כאן סכנה".
### 3. גם בטבע: כפיפות של חמור מול נאמנות של כלב
ההבדל בין שני המושגים ניכר היטב גם בבעלי החיים:
* **החמור** הוא חיה כפופה – הוא מרכין ראש, הולך לאן שמושכים אותו, וסוחב את המשא שכפו עליו בלי להבין ובלי לשאול.
* **הכלב** הוא סמל הנאמנות – הוא לא כפוף בצורה עיוורת. נאמנותו לבעלים היא אקטיבית ושומרת. אם הכלב יזהה שבעל הבית עושה שטות ומכניס אדם מסוכן לחצר, הוא לא יוותר בקלות; הוא ינבח, יתריע וינסה למנוע את האסון.
> הדוגמה הטובה ביותר לכך היא **כלב נחייה**: הוא נאמן בצורה מוחלטת לעיוור שמוליך אותו, אך אם העיוור יצעד בטעות לעבר כביש סואן או תהום, הכלב הנאמן יסרב פקודה, ייעמד במקומו ויחסום אותו בגופו כדי להציל את חייו. זהו ההבדל בין כפיפות עיוורת לנאמנות אמיתית.
>
בס"ד
הכרזתו בשבוע שעבר של חגי לובר על כניסתו לחיים הפוליטיים, החזירה בשבוע האחרון לקדמת הבמה רעיון שתמיד מתגלגל טוב על הלשון: ממשלת אחדות. המחשבה סביב הרעיון הזה היא מאוד פשוטה מאוד: החברה הישראלית קרועה, הפוליטיקה משוסעת, והפתרון הוא ממשלה שתאגד את כולם סביב שולחן אחד. אלא שכמעט בכל פעם שהרעיון הזה עולה, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם ממשלות אחדות באמת הועילו למדינת ישראל, או שמא הן בעיקר יצרו ממשלות שלא הצליחו להכריע בשום סוגיה משמעותית?
הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס שכיהנה באמצע שנות השמונים. אי אפשר להתעלם מכך שהממשלה הזאת רשמה הישגים חשובים, ובראשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהצליחה לבלום את האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה. גם הסכם הרוטציה הוכיח שאפשר לנהל שותפות בין יריבים פוליטיים מרים. ובכל זאת, רוב שנות כהונתה התאפיינו במאבקים בלתי פוסקים, בווטו הדדי ובקושי לקדם מהלכים משמעותיים בנושאים המדיניים והפוליטיים, משום שכל צד חשש להעניק הישג משמעותי ליריבו. דוגמה לכך היה הסכם לונדון הסודי שחתם פרס ב-1987 וטורפד על ידי שמיר
עשרות שנים לאחר מכן חזרה ישראל לאותה נוסחה עם ממשלת נתניהו-גנץ. גם אז היו נסיבות חריגות: משבר פוליטי מתמשך לצד מגפת הקורונה שהשתוללה ברחבי העולם. גם אז דובר על "שעת חירום" שמחייבת אחדות, אלא שבפועל הממשלה הפכה במהירות לזירת התכתשות. חוסר האמון בין הצדדים ליווה כמעט כל החלטה, התקציב לא עבר, הסכמים הופרו, והרוטציה כלל לא יצאה אל הפועל. במקום יציבות, קיבלה ישראל עוד מערכת בחירות תוך זמן קצר.
גם הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, הוצגה כממשלת הסכמות. תומכיה טענו שהיא מוכיחה שאפשר לחבר ימין (בנט, סער וליברמן), מרכז, שמאל ואף מפלגה ערבית סביב אינטרס משותף. אלא שבפועל הכנסת כמעט והייתה משותקת לחלוטין. כמעט כל סוגיה נפיצה הוצאה מהמשחק מראש. שינויים במערכת המשפט, סוגיות מדיניות וביטחוניות, דת ומדינה ונושאים נוספים הונחו בצד כדי לא לפרק את הקואליציה מתוך אמירה שעוסקים רק בנושאים שכולם מסכימים עליהם.
בפועל זה היה בעיקר הסכמה סביב רק נושא אחד - רק לא ביבי. התוצאה הייתה ממשלה שעסקה בעיקר במה שאפשר להסכים עליו, ופחות במה שהמדינה באמת נדרשה להכריע בו. גם הממשלה הזאת, שמלכתחילה נשענה על רוב דחוק בכנסת, לא הצליחה להחזיק מעמד. הרוטציה אומנם יצאה אל הפועל, אבל כל כהונת לפיד בתפקיד, מיומה הראשון, היה כראש ממשלת מעבר וכל ההשלכות שנוגעות לכך.
וזו בדיוק הבעיה בממשלות אחדות. הן נשמעות נפלא בסיסמאות, משום שאיש אינו מתנגד לאחדות. עם זאת צריך לזכור שממשלה היא אינה מועצת פיוס וגם אינה סדנת הידברות. תפקידה של ממשלה הוא למשול, לקבל החלטות, לקבע מדיניות ולהכריע גם בסוגיות שמעוררות מחלוקת. כאשר מראש יש תחומים שאסור לגעת בהם מחשש שהשותפות תתפרק, הציבור אמנם מקבל שקט פוליטי זמני, אבל משלם עליו בשיתוק מדיני, חברתי או כלכלי.
כמובן שזה לא אומר שממשלה צריכה לדרוס מחצית העם או את כל מי שלא מסכים איתה. במדינה דמוקרטית ראוי שהרוב ינהג באחריות, יקשיב גם לצד השני ויחפש הסכמות רחבות ככל האפשר בנושאים העומדים על הפרק. אבל יש הבדל גדול בין הקשבה לבין ויתור מראש על היכולת למשול. הכרעה היא לא מילה גסה, והיא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של קבלת אמון הציבור בבחירות. האופציה של אחדות צריכה להישמר למקרה שאין אפשרות להקים ממשלה אחרי הבחירות כי אף צד לא הצליח להשיג את 61 המנדטים הרצויים, אבל בטח שלא להפוך את זה להפוך את זה לכרטיס סחיטה עוד לפני הבחירות, בניגוד לדעת הרוב.
ויש גם נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה דווקא בימים שבהם קמות עוד ועוד מסגרות פוליטיות חדשות כמו היוזמה של חגי לובר, תנועת "נקראים לדגל" שאליהם הצטרף בסוף השבוע האחרון גם יולי אדלשטיין לאחר פרישתו מהליכוד. לפני שמפלגות קטנות דורשות לכפות ולסחוט ממשלת אחדות על מדינה שלמה, אולי כדאי שיביטו קודם פנימה. אם גופים הקרובים מאוד זה לזה אידאולוגית אינם מצליחים להתאחד בינם לבין עצמם, קשה לקבל מהם שיעורים על אחדות לאומית. אחדות היא ערך חשוב, אבל היא מתחילה קודם כל ביכולת לחבר את הקרובים - ורק אחר כך לנסות לחבר את הרחוקים.
נקודות קודמות:
• https://www.inn.co.il/forum/t1437080#1747098
אחרי שהוא "יכפה על הליכוד ואייזנקוט לשבת ביחד", הוא גם יכפה על משובטי אהרון ברק שאחד מתשעת השופטים שימונו בקדנציה הקרובה, יהיה ביטון או בקשי? או שרק הממשלה לא יכולה להיות "ממשלת חצי העם" ובג"ץ (בתמיכת אייזנקוט או כל אחד אחר, ש'המחיר' לישיבתו בממשלה יהיה 0 שינויים במערכת המשפט) יכול להמשיך לנהל את המדינה כרצונו?
בכלל, מה יעשו חגי לובר, הרב קלמנזון ואחרים, שכאבם באמת גדול מנשוא, אבל מעולם לא היו בתוך הביצה הפוליטית, כשביום שאחרי הקמת הממשלה, כל ממשלה, יתברר שאין באמת שום דרך אפקטיבית לגייס את החרדים? מה הם יעשו כשהפוליטיקאים הכושלים שיגויסו בשמם יטענו ש"התברר שההבטחות שהבטחנו סותרות" (כן, איילת שקר, אני מדבר אלייך, נוכלת), כש"התברר שאי אפשר להכריח פוליטיקאים לשבת ביחד", או כש"התברר, שהמקסימום שאפשר לעשות בנושא גיוס החרדים, זה להחזיר את המס על החד פעמי"?
אין היום שמאל ציוני ואין היתכנות לממשלה רחבה.
זה שדדי שמחי אמר עליו שבצבא הוא היה הסגן של בן-גביר (ושמעתי עליו עוד דברים טובים דומים מעוד כיוונים)
גולן הוא שמאל. מי שמאשים את צה"ל בהריגת תינוקות כתחביב, לא עושה זאת סתם בתור תעמולת בחירות, אלא הוא באמת חושב כך.
באזרחות הם מתגלים במלוא שמאלניותם (שאותה ירצו לממש כשיעלו לשטלון).
כשעשרים שנה קודם במבצע אנטבה, עומר בר לב, פיצץ את המטוסים החונים של צבא אוגנדה 'ליתר ביטחון', הוא בהחלט עשה כראוי, אבל בלי פקודה.
אבל אצלנו טוהר הנשק הוא ביטוי לגיטימי למרות שנשק הוא הדבר הטמא ביותר עלי אדמות.
כי מי שרוצה באמת אחדות צריך להציע שכולם, אבל כולם יתלכדו תחת שתי מפלגות, כדי שתמיד יהיו בחירות ותשמר הדמוקרטיה, ולהראות דוגמה אישית.
ספציפית לגבי לובר, זה פייגלין נוסף תחת שם אחר. אם חלילה יכנס לכנסת הוא יתישב על משבצת הסחיטה באיומים...
רבני המגזר לא עובדים אצלי, כמובן, ועדיין אני מצפה לאמירה נחרצת מהם נגד רסיסי מפלגות שיקוששו במקרה הטוב כמה אלפי קולות. כל אחת.
שנאספו בידי האמריקאים, בגינם הם הצטרפו למלחמה נגד אירן.
ולא לנוכל מרעננה, שהחלטת החמאס לתקוף בשמחת תורה התקבלה במשמרת שלו.
וגם לא לרמטכ"ל בדימוס הכושל ביותר אחרי הרצי, שבהוראתו פורק הצבא, והוצא מכלל מבצעיות. או ברקורד הנוסף שלו: הרמטכ"ל הגיבור על אלאור אזריה.
ידי שני המופקרים שהזכרת מגואלות בדם 2000 בנינו ובנותינו ששוכבים מתחת ללוחות שיש.
בפעם הראשונה שהוא העליל שנתניהו לא התכונן, לא היה מידע מספיק רלוונטי בידי הציבור, אז בנט יכל לדמיין ש'תסמכו עלי, אני יודע'.
אחרי שראינו את עומק החדירה המודיעינית של כוחותינו, לכל המערכות באירן, הפיליטית, הצבאית, המדעית, התעשיה, הפיתוח - עומק כזה לא נבנה בשבועיים וגם לא בשלוש שנים. רק מטומטם גמור, ממשיך לקנות את הצ'יזבטים של בנט.
שסה"כ צודק בחלק גדול מהביקורות שלו, וגם אני ואחרים כתבנו אותן כאן בפורום - אבל העיוות אצלו זו הזכוכית מגדלת על 'ביבי'. הכל ביבי, הכל תלוי בביבי. כל מה שהתקדמנו התרחש לבד, כל מה שלא השלמנו זה כי 'ביבי', בלי שום הבנה למורכבות, ללחצים פנימיים ובין לאומיים. הכל מתחיל 'לפני חמש עשרה שנה', תוך התעלמות מוחלטת מכך שנתניהו בקדנציה השניה קיבל מאולמרט את הירושה של רצועת עזה בידי חמאס ובקדנציה הראשונה את אוסלו והרש"פ.
היום יצא הבנט מן השק:
אז טוב, לטענתו בנט לא קיבל אף החלטה שמאלנית. לא יודע מה זה החלטה שמאלנית, אני יודע שלנתניהו יש עלה תאנה של זה שכל החלטה שלו היתה לפי המלצות מערכת הביטחון. זה לא הרבה יותר מעלה תאנה, כי מנהיג אמור להיות עם אצבע על הדופק - אבל בנט לעומתו במשל 'נופך בערוותו המגולה' והתגאה שהכניס פועלים-מרגלים *נגד המלצת גורמי הביטחון*.
הוא גם טוען שנתניהו *משום מה* לא סיים את העבודה במלחמה. הוא רק 'שוכח' שהיו מאגרי נשק לשעת חירום, שמדינת ישראל החזיקה סגורים ומוכנים 48 שנה ממסקנות וועדת ארגנט. אבל ברגע האמת הם לא היו, ואנסבכר יודע טוב מאוד שהם לא היו, בגלל שבנט הסכים לבקשת ביידן למסור אותם לאוקרינה. ממילא היינו תלויים כל הלחימה בטובות של ביידן.
אפשר להמשיך לפרק את הפוסט שלו לגורמים ולהראות איך לשיטתו, כל מה שכן התרחש, זה לא בזכות נתניהו, אבל כל מה שלא 100% זה רק באשמת נתניהו.
רק הערה אחרונה שעל אנסבכר להבהיר: כשהוא טוען שעל בנט להתחייב שלא ישב עם ערבים, הוא גם דורש שבנט יחתום על זה בשידור חי בערוץ 20 ז"ל?
אחר כך כמובן שמעתי קצת פודקאסטים וראיתי כותרות שהוא ניסה לייצר.
תן להם ויכלו מעצמם. חבל על המקום שהשם שלו תופס במחשבה שלך.
