לפני חודש לבת שלי בת עשרה חדשים

זה מתוק מאוד מוסיף הרבה חן!

כשהן קטנות זה פחות כואב..

עשיתי לבנות שלי אחת בגיל 5, אחת בגיל 8 ואחת בגיל 11,(זה הפך להיות גיל הסף שלי, לא מוכנה פחות מזה) וככל שהיו יותר גדולות היה יותר קל לעשות להן.

לכולן כאב יום יומיים, לא חושבת שבגיל קטן כאב פחות 

רק הסיבוכים פחתו עם הגיל

בגיל 5 היה חור אחד שנסתם אחרי שנה(!) פשוט יום אחד נאבד העגיל אחרי שנה רצופה של לבישה והופס תוך יום נעלם החור, חור שהזדהם (אחרי כמה חודשים, לא בהתחלה)

בגיל 8 הגענו לכירוג להוציא סוגר של עגיל מהאוזן, על השונאים שלי הצרחות של הילדה

בגיל 11 תיק תק ולא נרשמו שום בעיות מאז

אני , עגילים לא עושה לפני גיל 11. 

כמה שהתינוקות \ילדים יותר קטנים , התנוך יותר קטן ורך יש יותר בעיות.

במיוחד שהם לא יודעים לשמור או לזהות את הבעיה בתחילתה.

אמר לי את זה כירוג כשבאנו אליו לשלוף את הסוגר של הבת שלי שנכנס לה לתוך עור התנוך (שלא תדעו מכאבים צרחות וסיבוכים)

והיא היתה בת 8! הוא אמר שהוא רואה מאות מקרים כאלו בשנה של סוגרים שנכנסו לתנוך, תנוך שנקרע ועוד כל מיני...

מאז אני לא עושה עגילים לפני גיל 11, אבל בטח לא לתינוקות.

הוא אמר שזה מאד נפוץ שהעור רך והחור עוד לא מתאחה ובשינה למשל הסוגר נכנס פנימה ופותח את החור

אחר כך זה גם נורא בעייתי כי אסור לעשות עוד חור על המקום של הראשון

למרוח במשך 15 יום משחה אנטיביוטית 

ובנוסף היא הדגישה שחשוב מאוד לסובב את העגיל מדי פעם,

מהסיבה הזאת שלא ידבק וכו'.

אני עשיתי, זה ענין של טעם ושל עקרון אם יש.

אין לי שום עיקרון מלבד לא לעבור את הסבל הנורא שעברנו אז עם הילדה. תאמיני לי מי שזה קורה לו פעם אחת לא עושה את זה יותר לעולמי עד.

גם אנחנו קיבלנו הנחיות ואנחנו מאד אדוקים בקטע של לנקות ולהזיז והכל. ועדיין כמה שיותר צעירים זה יותר קורה והכירוג אמר לי שלנקות לסובב וכו לא מבטיח שלא יקרה. זה יותר תלוי במבנה האוזן ברכות העור ובמזל

גם לגדולה עשיתי בגיל 5 כי היא התחננה ומאז למדתי לא להתייחס ל"תחנונים" האלו

בדיוק כמו שאם היא היתה רוצה בית פליימוביל באלף שח לא הייתי קונה לה

הבת השלישית כבר יודעת שאין מה לבקש. 11 זה המינימום שלנו ואין מה לדון בכלל.

גם אני מאד אוהבת עגילים

אבל אני לא חושבת שזה פייר לומר לילדה בת 4- יש לך דלקת כי את ביקשת עגילים.

כי אם זו בקשה לא אחראית לא היית מסכימה, ואי אפשר לצפות מילדה בת 4 שתבקש משהו כזה ותבין את ההשלכות ואחר כך שתשלים עם העובדה שכואב לה כי היא ביקשה את זה, כך לדעתי.

אז ברור לי שעשית את זה כי חיכית לבקשה, ולא כי סמכת עליה שזו בקשה ממישהי שמבינה באמת מה ההשלכות שלה, ולכן גם הדלקת זה לא הגיוני לומר לה -כי את ביקשת.

דעתי האישית...

רק שתדעי מנסיון מר, שדלקות מובילות הרבה פעמים לסתימה של החור, ואז צריך חור חדש, לא תמיד הילדה מוכנה כי היא זוכרת שזה כואב, והחור החדש לא יכול להיות איפה שהישן היה ואז זה לא תמיד סימטרי בשני האוזניים

בקיצור, עברתי הכל לצערי. עגילים זה מהמם , אם יצאתי בלעדיהם מהבית אני אחזור, אבל לילדות שלי לא אעשה לפני גיל 11.

לי לא עשו שהיתי תינוקת ועד גיל מבוגר פחדתי לעשות חורים למרות שמאוד רציתי.

ויש לי 2 אחיניות בנות 9 ו 11 שגם פוחדות לעשות חורים בגלל הכאב.

אם היא רוצה להיות מנוקבת לכל חייה?

לי עשו עגילים בגיל 6 בערך, כי בקשתי מאד ליומולדת.

נסתם לי החור, כמובן,

ואחכ לא רציתי עוד חור אבל שנים היה לי סימן וזה עצבן אותי.

מתוודה שבגיל 20 היתה לנו חתונה ואז הלכתי מהר מהר לעשות

ודי התפדחתי מה'עגילים הראשונות'.

אבל היום אני עם זה בכיף ומרצוני.

אין לי " דד ליין" לעשיית חורים.. גם בגיל ההתבגרות אוכל להגיד שאולי זה לא זמן מתאים, בגלל השלב, ובהמשך הן תתחרטנה.

לא נכנסת למקומות האלה של איזה גיל מדויק,

מה שבטוח-  אעשה חורים בהתאם לרצון הילדה, ואתן לה את האפשרות לבחור אם כן או לא

אני לא זוכרת אם הגיל שאמא של אמרה היה 12 או 18, מה שבטוח - עוד לפני שהגעתי אליו כבר היה ברור לי שבחיים אני לא ארצה חורים באוזניים. אז עד היום אין חורים - לא לי, לא לאחותי, לא לאמא שלי... ואני שמחה בזה מאוד.

ולמה שכתבת: "זה נורא אופנתי להתחשב בדיעה של התינוק" - כל כך משמח אותי בשביל התינוקות שלי שהם נולדו בדור הזה, שבו אופנתי להתחשב בהם. 

ממש הופתעתי מהתגובות פה לא ידעתי שזה עושה בעיות ב"ה לא נתקלתי עם בעיות 

הקטנה בגיל שנה וכמה חודשים ועדין לא עשיתי ...

סתם כי לא היה לי כח להתעסקות הזו מסביב יו נפל העגיל ולחפש ולקנות עגיל חדש שלא מוצאים.. או במקרה הטוב רק סוגר .. כי זה נתקע בבגדים שמורידים להם תחולצה שהם קטנים ממש..

שהיא נולדה בחורף בתכנון היה לעשות בקיץ שאין הרבה שכבות להוריד ומאז ועד היום שנה + לא עשיתי לה עדין.

כשתהיה מספיק גדולה ותבקש בעצמה אז שתעשה.
את לא צריכה לקבל בשבילה החלטה כזאת.

מנסיון.כל היום העגילים נאבדות ונשברות בגיל הקטן.זה בעסה!

יפה יפה אבל בתכלס' לא פרקטי.

טוב לראותך...

כיף שזוכרים אותי.

א. למה להכאיב לתינוקת קטנה סתם?

ב. עלולה להתפתח אינפקציה וכו' ואז זה מסובך וממש לא נעים

ג. כמו שלא שמים שרשרת לתינוקת לדעתי לא צריך גם עגילים.. תינוקיות יפים גם ככה כמו שה' ברא אותם וזה סתם מיותר ואפילו יכול למשוך מדי תשומת לב וצריך להיזהר מעין הרע

כשהיא תהיה גדולה ומבינה, תציעי לה והיא תחליט לבד.

כך אני נוהגת עם בנותיי. לא מחליטה בשבילן. מחכה שזה יבוא מהן.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים