עד שיש יום אחד, 2 דקות, יחידות, שבו כל עם ישראל מתייחד- אתם חייבים להרוס הכל?

@חרדים

אוף זה מעצבן!!!

אל תוותרי אהבה שלי

אל תוותרי

אל תתייאשי

עוד לא

עוד קצת

רק עוד קצת

תיכף יהיו מים מתוקים

מים מלוחים

אל תשכחי

זה מים מלוחים

את מופתעת כל פעם מחדש

פשוט תזכרי את זה

זה מים מלוחים

זה לא הדבר האמיתי

עוד יהיה לך מים מתוקים

אני חושבת שלאורך הזמן הסיבה, הלמה השתנתה

כשהתגייסתי אני אפילו לא בטוחה שידעתי למה

אבל היה לי דחף בתוכי להיות חלק מצהל הגדול

להיות קשורה ללחימה והכל.

מי ידע בכלל מה זאת לוחמה, ומה אני מסוגלת לעשות

התבגרתי, הייתי בפלוגה

למדתי שחלק מהלמה שלי מבוסס על משפחה שנייה

קבוצה של אנשים שאתה איתם כל היום

בכל מצב בכל מקום

קמכ

למדתי שהמקום הזה לא רק דורש הוא גם נותן

פיתוח עצמי, עוצמות ויכולות שמי ידע שיש לי בכלל

הייתי מפקדת

למדתי שלמה הזה מורכב מחיילים, שמתחילים ביום שלך ב6 בבוקר, נגמרים ב00 בלילה ומסוגלים לתפוס אותך גם ב3 וחצי לשיחות

אנשים שהם כל עולמך, בכל המובנים

כשהם עצובים אתה עצוב איתם, כשהם שמחים אתה מרוצה

וכשאת צועקים , אתה מכיל.

חנית

תקופה ראשונה לבד, לגמרי לבד

כשלון אחרי כשלון ואחריו עוד אחד

כשלון אחד יותר מידי

ואחריו הזדמנות אחת גדולה מידי,

ולמדתי שאנשים רואים אותך, והפ מאמינים בך, ואי שם מאחורי הדרגות, אתה צריך ללמוד איך להחזיק את האנשים עם הלמה

בהד

שיפור עצום, מתחילה להבין שהכל מתחיל ונגמר בראש

הזמן לעצמך הוא מעל כולם, להקדיש זמן לגוף ולמחשבות

אתה מבין למה אתה עושה את מה שאתה עושה

מבין איך אתה משפר את עצמך עוד ועוד

יסוד

תקופה של חוסר נשימה

אתה לומד לרדוף אחרי ניסיונות לרצות

ומגלה שגם פה

איזה למה מפגר ממשיך להחזיק אותך

אגם

תקופה שבה את מבינה שבכל יום את משתפרת

שבכל מקום, בכל מקום פאקינג בעולם יש לך השפעה על איך להתנהל

וההשפעה הזאת אומרת כל כך הרבה.

ואת מבינה שתפקידך להיות שם בשביל אנשים בודדים

אין לי למה אחד גדול

הוא מסתכם באיזה מיליון דברים קטנים

זה מתחיל באיזור לפני האמבטיה שאני כלכך אוהבת להסתכל עליו

זה ממשיך באחים הקטנים שלי

בחברןת שלי שלפעמים באלי לריב איתם כזה חזק

בנוף על העמק כל פעם שאני חוזרת הביתה

על העליות העלובות שגורמות לי להתנשף פה כל ריצה

על הדגלי ישראל שתלויים בכל מקום

כי אחרי הכל

אחרי כל הדברים שחייתי לפני

הגיע תורי להחזיר.

ואין דרך טובה יותר להחזיר למדינה הזאת

מאשר להיות במקום הכי קשה

באתגרים

בשעות השוחקות

ובניצחונות האלו.

התחלתי בלי לדעת מספיק למה אני עושה את זה

אבל היום אני יודעת.

כשיום אחד ישאלו אותי

מה את עשית בשביל המקום הזה?

אני אעמוד לי בשקט

ואומר

אין למה גדול יותר מידי

היו צריכים אותי, בשביל כל הילדים שיוולדו

בשביל כל החברים שלי שנשרטו ונפלו בלבנון בעזה

היה צריך אותי

הכי טובה, הכי חדה, הכי פועלת.

וזה הכל

למענם,של הנופלים.

למען המדינה שקראה לי.

למען עצמי.

הרבה דברים קרו מאז שהייתי פה פעם אחרונה

נולד לי אח

סיימתי קקצ

קיבלתי תפקיד

התחילה המלחמה

קיבלתי שיבוץ מעולה למחזור הבא

התפרקתי

והייתי מאושרת

ואז התפרקתי

והייתי מאושרת שוב

והמלחמה הזאת אין לה סוף

רק עבודה נון סטופ

כבר 3 חודשים שהחיים לא אותו דבר

הכל הפוך, ומפרק

וגם הכל מאושר.

אני לא יודעת איך נפלה בחלקי הזכות להיות איפה שאני היום

במלחמה שקורית היום

ולהיות חודש הבא

במקום שאפילו לא יכולתי לחלום עליו.

ולפעמים המלחמות בתוכי מתפרצות

אבל הם תמיד חוזרות

ויש מספיק אנשים שאני אוהבת

ושאוהבים אותי

אני מקווה.

זה לחקור ולגלות יותר על עצמי

זה טוב

לא?

מקווה

למה זה כל כך מפחיד אותי אה

טוב אני מקווה שזה שהיא תהיה שם יקל עליי

אני ככ רוצה את זה וככ מפחדת מזה בפועל

וואי אמ איי לייק דיס אה

אני רוצה לישון לנצח.