שירי יום הזיכרון שעוד שניה נגמר~מחכה.
~~מחכה.
פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע
בגלל החול הרך
והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו
ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
פגשתי אותו בלב המדבר
~~מחכה.
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע.
מנגד הנהר וגומא מרשרש
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע!
אני כבר בא- ענה לו החובש.
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע,
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש.
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע,
מעבר לנהר, לגומא הרוחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע,
עזוב שטויות - ענה לו החובש.
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע.
אני נשאר איתך - ענה לו החובש.
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח.
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש.
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע,
אחוז בי טוב - ענה לו החובש.
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש.
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע.
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול - מילמל אז החובש.
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש.
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח,
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש.
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע,
אך לא שמע מילה מן החובש.
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע.
מעבר לנהר הגומא מרשרש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!
~~מחכה.
/>שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.
מי שלחץ על הדק
דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך...
שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך...
וחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
~~זר לעצמי
בלוז כנעני/אהוד בנאי
| מאז שעזבת הרבה השתנה כאן זהו זמן שגעון מהומה עד אין קץ ובכל רגע חדש פורענות לא עלינו והכל חי ברשת הכל מתפוצץ ובאופק אחר על אותו דף גמרא יושבים כל הלילה אתה ואני שלוות עולמים פרדס חנה-כרכור אקליפטוס ברוח שורק בלוז כנעני מאז שעזבת החושך גובר כאן האור שלך מאיר עדיין זוהר זה סיבוב הופעות מקומי אתה יודע אותו שיר כאב הולך וחוזר ובאופק אחר סביב שולחן השבת יושבים כולם יחד גם אתה ואני שלוות עולמים פרדס חנה-כרכור אקליפטוס בודד שורק בלוז כנעני מאז שעזבת הרבה השתנה כאן זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר ומילים כמו שלך אף אחד לא אומר כבר הנר שלך מאיר עדיין בוער ובאופק אחר אחרי הופעה נעביר בסיבוב זר קוצים ריחני שלוות עולמים פרדס חנה כרכור אקליפטוס ענק שורק בלוז כנעני מאז שעזבת הרבה השתנה כאן הנר שלך מאיר עדיין בוער |
~~מחכה.
אצלנו בגן, יש המון ילדים, את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר.
אבל מי לא שמע על האומץ של רן הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן, אבל יש לו סוד אחד שפוחד הוא לגלות.
שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות.
אז בלילות קרים, עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים והוא מגלה לה מה היא בשבילו, כל עולמו.
מוגן מתחת לשמיכה.
אצלנו בגן יש הרבה חבורות, יש כאלה נחשבים יש כאלה שפחות.
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות מריעם להם כפיים, מלמדים אותם לנחות
מורמים על נס הדגל, גאוות כל האזור, רק לפעמים שהם קופצים רחוק, הם שוכחים לחזור.
אז בלילות קרים, עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים
והוא מגלה לה מה היא בשבילו כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה.
אצלנו בגן נפרדים בשמחה כי היום לא ארוך ונפגשים שוב מחר.
חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן.
אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן.
אז בלילות קרים עם פנס מחת לשמיכה הם מדברים והוא מגלה לה מה היא בשבילו.
היא בוכה שהוא מציע לה להיות כל עולמו בערב שלפני המלחמה.
אצלנו בגדוד יש המון ילדים, את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא אכיר!
~~זר לעצמי
כולם יורים עליי/ אביתר בנאי
כולם יורים עלי
רוצים בטוב אולי
אבל יורים
אמצא לי נחת בשביל
לא אדע אנה יוביל
אבל אלך
שמעתי אנשים שורקים
שיר מלחמה מזמרים
אבל שורקים
והרובה הוא הפה
מדברים דברים הרבה
אבל רובה
כולם יורים עלי
רוצים בטוב אולי
אבל יורים
אמצא לי נחת בשביל
לא אדע אנה יוביל
אבל אלך
שמעתי אנשים שורקים
שיר מלחמה מזמרים
אבל שורקים
אנשים יורים יורים
כולם אלי מתכוונים
ויורים
~~מחכה.
נזמר נא את שיר אליפלט
ונגידה כולנו בקול:
כאשר עוד היה הוא רק ילד,
כבר היה הוא ביש גדא גדול.
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
ואמרו שום דבר לא יועיל -
אליפלט הוא ילד בלי אופי,
אין לו אופי אפילו במיל.
אם גוזלים מידיו צעצוע,
הוא נשאר מבולבל ומחייך,
מחייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ונדמה כי סביבו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
כי סביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
בליל קרב ברעום אש מזנקת,
בין אנשי הפלוגה קול עבר:
העמדה הקדמית מנותקת,
מלאי תחמושת אזל בה מכבר.
אז הרגיש אליפלט כאילו
הוא מוכרח את המלאי לחדש,
וכיוון שאין אופי במיל לו,
הוא זחל כך ישר מול האש.
ובשובו מהומם ופצוע,
התמוטט הוא, כרע וחייך.
הוא חייך מבלי דעת מדוע,
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
ובליבות חבריו, זה מוזר,
אז דבר מה התרונן כה ושר.
בלי מדוע ובלי כיצד,
בלי היכן ובלי איך ולמה,
בלי לאן ומאיזה צד,
בלי מתי ובלי אן וכמה.
מסביב ככינור וחליל
מנגינה מאירה, מצלצלת.
אם נסביר לך מה זה יועיל,
איזה ילד אתה אליפלט.
ובלילה חבוש קסדת פלד,
אט ירד המלאך גבריאל,
וניגש למראשות אליפלט,
ששכב במשלט על התל.
הוא אמר: אליפלט אל פחד,
אליפלט, אל פחד וחיל ‟
במרום לנו יש ממך נחת,
אף שאין לך אופי במיל.
זהו זמר פשוט גם תמוה,
אין ראשית לו וסוף והמשך,
זימרנוהו בלי דעת מדוע
וכיצד ובשל מה זה ואיך.
זימרנוהו כך סתם זה מוזר,
כי דבר מה התרונן בו ושר...
~~זר לעצמי
אנחנו מאותו הכפר/אריק לביא
אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר
אנחנו שנינו מאותו הכפר
שדה ירוק חצינו עד צוואר
בערב שבנו יחד לכיכר
כי אנחנו מאותו הכפר
ובלילות שישי
כשרוח חרישי
בצמרות שחורות עובר
אז אני אותך זוכר
תמיד בפרדסים ובשדרות
אהבנו את אותן הנערות
אבל תמיד אמרנו - אין דבר
זה הכל נשאר בתוך הכפר
ברחנו אל אותם המקומות
לחמנו בשלוש המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר
ובלילות שישי...
אני זוכר בקרב שלא נגמר
פתאום ראיתי איך אתה נשבר
וכשעלה השחר מן ההר
אז אותך הבאתי אל הכפר
אתה רואה - אנחנו כאן בכפר
כמעט הכל נשאר אותו הדבר
בתוך שדה ירוק אני עובר
ואתה מעבר לגדר
ובלילות שישי...
~~מחכה.
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.
כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש
הבטחתם יונה...
~~זר לעצמי
החול יזכור/חוה אלברשטיין
החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות...
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות...
~~זר לעצמי
מי שחלם/אריק איינשטיין
מי שחלם לו ונשאר לו החלום
מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם
מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום
מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם
מי שהבטיח לא הניח את חרבו
מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם
מי שאהב לו - עוד צפויות לו אהבות רבות
מי שהלך הוא לא יאהב עוד לעולם.
וההרים עוד בוערים באש זריחות
ובין ערביים עוד נושבת רוח ים
אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות
מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם.
מי שחלם והתגשם לו החלום
מי שלחם עד ששמע קול מנצחים
מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים
מי שהבטיח וזכה גם לקיים
מי שהצליח לחזור מן הדרכים
מי שכאב, אבל הבין שהכאב אילם
הוא לא יניח שנשכח את ההולכים.
וההרים עוד יבערו באש זריחות
ובין ערביים תנשב עוד רוח ים
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם.
~~מחכה.
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
~~מחכה.
ערב ראשון של לבד,
יושב וכותב לך מכתב
על כל הדברים שהיו
כל מה שקרה בדיוק
אותיות מופיעות על הקיר
אני הפחד נעים להכיר
הדמויות אוהבות לשחק
זזות כאן בבית הריק, הריק
ואת, את לא יודעת כמה
ממך ניסיתי להסתיר
את כל הסיוטים בלילה
צרחות ודם על המדים
את לא מבינה כבר למה
אני מזמן כבר לא אני
תמונות רצות מאותו לילה
דמעות, כאב של לוחמים
זה ערב ראשון שאת שם,
שוכב וחושב, לא נרדם
השקט לאט מתנגן
מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם
שיר בלי שם
~~מחכה.
על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך.
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת בהירה ודולקת.
הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר.
ונזכור את כולם...
~~מחכה.
הטוב בבחורים הגיע
בגן העדן נערכים לחגיגה,
הטוב שבבחורים מגיע.
השער קושט, נערכו שולחנות
בסתר לבן הנשים בוכות.
האבות בוכים על פני האדמה,
הטוב בבנים נטמן בה.
הקבר נחפר, הונחו הזרים
ממעל ברקיע מלאכים שרים.
וריח המוות עוטף את הכל
אובדן חברים, הכאב והשכול,
ובגן העדן החגיגה מתחילה
הטוב שבבחורים הגיע
~~מחכה.
שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע -
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו.
זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב
מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו
זה לא אותו העמק...
וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה
הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב.
~~מחכה.
אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה.
בשם כל הטנקיסטים ופניהם המאובקות
אשר עברו את כל האש והשחיקות,
בשם הימאים אשר פשטו על הנמלים
ועיניהם כבדות ממלח וגלים.
אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה
שזאת תהיה המלחמה האחרונה.
בשם הטייסים אשר פרצו אל קרב זועם
ונצרבו באש טילים ואש נון מם.
בשם הצנחנים שבין עופרת ועשן
ראו אותך, כמו מלאך, מעל ראשם.
אני מבטיח לך...
בשם התותחנים אשר ברסק הפגזים
היו עמוד האש לאורך החזית,
בשם חובשים רופאים שבנפשם ומאודם
החזירו רוח וחיים, השיבו דם.
אני מבטיח לך...
בשם הקשרים אשר קולם קרע לילות,
בשם כל הגייסות והחילות,
בשם כל האבות אשר הלכו לקרב נורא
ושרוצים לשוב אלייך חזרה -
אני מבטיח לך...
~~מחכה.
כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצו, היכו שורשים
ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם
הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי, יורדות מתחתי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי, הכבידה עלי
ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות
לראות...
ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
~~מחכה.
לא קרא איש בשמו, לא אמר איש הנני
לא מסע על שכמו של אש ועצים
לא יד אב שסמך, לא ביקש אי חנני
לא היה איל אחר בסבך הקוצים
רק ניגון של גמרא, רק שירת מלאכים
רק שקלא וטריא בין ספרים פתוחים
ולפתע הרעש בא כאורח
וגווילים נשרפים ואותיות פורחות
ואחר דממה ושקט צורח
ובהיכל מעשנים שמונה מזבחות
ובבוקר הלל - לא עלינו..
ואישה משוגעת זועקת מליבה
והיא נפלאת בעיננו
הנגילה ונשמחה בה?!
~~מחכה.
פתח ליבך ברחמים על בניך
קולם לדורות ישמע
בשמים ניצבים לעד דבריך
ובארץ המצא לנו נחמה
איכה היו השלושה לאחד
וציוו לנו חיים
עלו לתומם כאייל נעקד
על מזבח הבנים
שמים בכו מעל לגלעד
והארץ רעשה
מתוך נפתולי הלב שרעד
חייכו בתמונה השלושה
פתח ליבך...
ובין מייצרים בקרוב עלי מרעים
התגלו במסך האבק
שקרים שבתוך מנהרות מסתתרים
מזימות שנורו למרחק
הרוח נשבה ישנה חדשה
וקרבה לבבות רחוקים
מתוך תעצומות הנפש ביקשה
לא ליפול גם כשלא מבינים
פתח ליבך...
ובתוך הטירוף בין מרדף לנרדף
תעלה זעקה לשלום הנכסף
והעם שעייף משינאת החינם
יתאחד בחיבוק אחים
פתח ליבך...
~~מחכה.
ומאז עצוב ושונה כאן
הייתי מוסיף לתאר,רק שאתה לא מוכן
רצית רק שנשמח, איך שידעת להיות אח
כל הזמן
ומאז כלום לא מובן מאליו
תגלה לנו איך היית תומך,כרגע עכשיו
כמו שתמכת אהבת ודאגת
תמיד לכל אחד
כל הזמן
פזמון:
אבל מה שבטוח,שטוב לך שמה
ואת כל הכבוד הראוי בעולם,מגישים לך למעלה
אחרת לא היית מוסיף לחייך אלי ,ביום ובלילה
כל הזמן
ומאז, חושבים יותר פעמיים
תגלה לנו איך,אפשר לחייך
גם כשקשה עדיין,
כמו שחייכת,שימחת, ושמחת,
תמיד עם כל אחד
כל הזמן
פזמון:
אבל מה שבטוח,שטוב לך שמה
ואת כל הכבוד הראוי בעולם,מגישים לך למעלה
אחרת לא היית מוסיף לחייך אלי
ביום ובלילה, כל הזמן
~~מחכה.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות ורואות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף
ונפש לזכור בה את כל הלחנים
ויד האוספת צדפים עלי חוף
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים
ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד
ויד מעודנת, ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.
~~מחכה.
מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים.
לא מביט סביב
לא מקשיב
איש חולם אני
וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
הדרך אל שער הרחמים.
חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.
השלטים מעל החנויות
משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.
חי פעם רק פעם...
~~מחכה.
אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה
געגועי כמו דלתות
שנפתחות בלילה
לנצח אחי אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
ויש לי חברים אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע
כשעצובים הולכים לים
לכן הים מלוח
וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר
לא געגוע
לנצח אחי...
וכמו הגלים אנחנו מתנפצים
אל המזח אל החיים
~~מחכה.
המילים העתיקות נותנות בי כח
בקולות העתיקים אמצא מרפא
הם עוזרים לי לחיות
הם עוזרים לי לצמוח
לברוא עולם יותר יפה
ואעבור עלייך ואראך
מתבוססת בדמייך
ואומר לך בדמייך חיי
חיי, חיי, בדמייך חיי
ואומר לך בדמייך חיי
ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת
מניפה צבעונית נפרשת
מבשרת חיים, מבשרת תקווה
ושלום ושלווה וחסד
ואעבור עלייך...
~~מחכה.
לא אירא רע כי אתה עמדי
~~מחכה.
עשה
שיהא עולמי
עולם של שלום
עשי
שיהא עולמך
עולם של שלום
שלום עולמים
שלום עלומים
זיכרי
את העלמה שאת
את הדבש שהיה
לפני שרדו בך
נכסי לעצמך
מחדש
את המתיקות הזו
שהייתה
שלך
החיי את העלמה
ובראי לך עולם
עולם של שלום
לפני המשא ומתן שלך עם עצמך
ועם אהובייך
החיי את העלמה
ובראי לך עולם
עולם של שלום
לפני המשא ומתן שלך עם עצמך
ועם אהובייך
לפני ההסכמים
וההפרות
והמלחמות
עשי לך שלום
בתוכך
לפני ההסכמים
וההפרות
והמלחמות
עשי לך שלום
בתוכך
עשי לך שלום בתוכך, עשי לך שלום בתוכך
זה שיר יפה ממשאוהב אותך ה
~~מחכה.אחרונה
בשוכבי ובקומי
בחלוני בחלומי
בכאבי בשמחתי
אני יודעת שאתה תמיד איתי
בתפילתי ובפחדיי
מול המראות באישוניי
בשלוותי במחשבתי
אני יודעת -- שאתה איתי
ואתה, אתה הרי יודע כבר את כל חסרונותיי
ואת הקסם המוזר שמתרקם בינינו
כמו שלג בשרב אתה נושר אל זרועותיי
והחיבוק הזה כל כך שומר עלינו, שומר עלינו
בבשמיי ביסוריי
במיטתי וחדריי
בעולמי הכי פרטי
אני יודעת שאתה תמיד איתי
בשתיקתי בתנועותיי
בשגיאותיי ובשיריי
ובחיי ובמותי
אני יודעת -- שאתה איתי
ואתה, אתה הרי יודע כבר את כל חסרונותיי
ואת הקסם המוזר שמתרקם בינינו
כמו שלג בשרב אתה נושר אל זרועותיי
והחיבוק הזה כל כך שומר עלינו
פורום נהריה אוקימקפיצים נטושים
נשמע של סניף נהריה של העיר נהריה, סבבה הבנו.
'מים רבים לא יוכלו' - מה?
פיפי בתחתונית מה שקורה פהמחכה.
פתאום נכנסתי ונתקפתי געגועים
מה נשמע כולם?
פפזר לעצמי
אני לא יכולה יותר לשמוע שתיקה זה מחריש לי את האוזניים
..זר לעצמי
tbh hfukv kvhacg akt ftc kh ffv vrcv nts zni
tbh nruxe, ff
cufv fcr agv ckh vpxev
kt hfukv kjuc gk zv hu,r
kt hfukv kvhu, go gus kcs
tbh n,pumm, un,pre,
vkc akh berg fk pgo njsa
gfah hu,r n,nhs
knv kgztzk auc pgo t, vscr vzv
knv auc pgo t, vxck vzv
knv t,v guav kbu t, zv
knv knv kgztzk
tbh kt hufkv gus
vfk futc kh
aur; kh vghbhho uvpbho uvdrui uvt;
tbh kt hufkv go zv avo kt juacho gk zv kh futc ueav go fk zv
knv kt utkho knv kt nmhtho gzrv
tbh n,rxe, ukt hufkv kgau, go zv fkuo
tkueho sh fcr kv,gkk cbu sh zv ctn, ck,h bxck fcr sh
tbh n,nesn, cftc akh tbh hug, tbh kt hufkv cfkk kjauc nv gucr gkhv
sh ctn, ,pxhe t, vxck vzv
th tpar fcr ffv
tbh n,pre, uthi nh ahtxu; t, vacrho
tkuvho rg kh ff
ueav kh gus hu,r
..זר לעצמי
אתם יודעים משהו?
נכון שמה שקרה היום לא חשבתי ולא דמיינתי שיקרה שוב.
נכון שזה שבר אותי וריסק אותי ממש ממש.
נכון שהאמונה שלי ירדה למינוס אלפיים.
נכון שרציתי להרים יידים.
הכל נכון.
אבל
משום מה משהו קרה ואני כן מצליחה לנשום כרגיל כבר
הבכי נחלש
הפנים לאט לאט מתייבשות
העיניים מפסיקות לשרוף
הגוף נרגע
הנפש גם כן.
ומשהו קורה
הקשה והכעס והחוסר הבנה לא נעלמו - אבל הגוש קצת ירד מה שחשבתי שיקח לפחות עוד יומיים.
הניסיון הבא זה ***.
זה קשה וזה כואב וזה מבאס מאד
אבל די אסור לקחת את הכל לידיים שלי ולפחות אני משמחת אותו שם עם כל התוכניות שלי שמתבטלות להן אחת אחרי השניה..
לפחות הוא צוחק. לפחות מישהו צוחק
(משהוחדשבלתימתוכנן- ההודעה הזאת הרגע עשתה לי שורף בכל חלקי הגוף כי מי בכלל חשב שניהיה שם ומי בכלל דמיין את זה עכשיו)
הוא קצת חיזק אותי אני חייבת לציין..זה מחייב ממני להוציא את הדברים שקימיים בי גם כשמאד קשה לי- מה שלא היה קורה עם מישהו אחר.
בכל זאת לא יודעת אם אצליח לישון הלילה וכמה אבל נו, לפחות ארגיש חלק.
וואו איך שיום כיפור תקוע עכשיו באמצע השבוע.
כמה פעמים אמרתי היום שאי אפשר להבין חשבונות שמיים- אז שוב.
אין אני נשבעת שמכל צורה שלא הסתכלתי אני לא מצליחה להבין אותו.
הלוואי שיקרה משהו. הלוואי שמשהו יפתח
הלוואי שהאשמה תפנה מקום כבר.
..זר לעצמיאחרונה
קצת האמונה שעוד נשארה לי הולכת ואוזלת
באלי לצרוח עליך ולמה אתה עושה לנו את זה כל פעם מחדש
אני לא מבינה אותך ואולי גם לא רוצה להבין אבל כל חרא ומסריח עכשיו
וגם מה שחשבתי שיהיה קל יותר כבר לא
השתדלתי להתחזק ולהאמין שאתה מבין טוב יותר ממני אבל עכשיו גם זה בנוסף להכל..
לעזאזל היית חייב דווקא עכשיו?
אני נשבעת שאני לא מצליחה להבין אותך אפילו לא קצת
אין לי כוח לתפילות האלה אין לי כוח לריחוק הזה עכשיו אין לי כוח אין לי
ומה לעזאזל אני אמורה לעשות
לנסוע לא לנסוע?
לא רוצה משהו שלא יהיה טוב אבל בקצב הזה הכל לא טוב אז זה לא משנה
אני שונאת שאתה עושה את זה בזמנים תקועים ושבכלל אתה עושה את זה
אני שונאת שונאת שונאת
איך שהכל מתהפך בשניה.
..זר לעצמי
(אני לא יכולה יותר
למה אתה עושה לי את זה
תמיד נמצאת לכולם ועד שאחותי צריכה אותי לא מסוגלת להיות לה
אין לי מילים בכלל להוציא בשבילה
לקרוא את זה אין לי כוחות
למה אתה מנסה אותי ככה
אתה יודע כמה זה קשה לי שאני לא נמצאת כשאני יודעת שצריך
וגם השבת הזאת
למה היית חייב להרוס
באמת
למה אתה פשוט לא יכול לתת לנו לנשום שניה ולהרגיש שהחיים לא תלויים באוויר כל הזמן לפי המצבי רוח שלך
למה אני כבר לא יכולה לתכנן כלום קדימה יותר מכמה שעות כי רק אתה יודע מה יקרה עד אז
למה דווקא עכשיו אתה חייב לעשות זה
למה דווקא בימים האלה כשהלב מלא בכעס וריחוק אתה רוצה שאני אהיה קרובה מאי פעם
לעזאזל אבל אני באמת לא מצליחה
אתה יודע כמה השתדלתי שלא
אתה יודע כמה זה היה לי קשה ובכל זאת
קשה לי כבר לקבל את זה מצטערת
הכל כואב לי
לא יכולה עוד להכיל את עצמי ואת הכאוס הזה
אלוהים,
די
)
(.מפורקת.
אני יודעת שאת לא רוצה לדבר וכאלה אבל פשוט תדעי שאת אצלי בלב. אוהבת אותך)
(.זר לעצמיאחרונה
תודה מותק..
לא רוצה, לא יכולה..איך שתקראי לזה..
בעזה מקווה לטוב)
~~זר לעצמי
רק אני שונאת את החגים האלו?
שיעבורשיעבורשיעבור
באלי לישון עד אחרי כיפור
איך אפשר להתפלל ככ הרבה עם כמות הכעס שיש בלב
איך אפשר להתקיים
איך אפשר
אין לי כוח לעצמי
אין לי כוח לבית
אין לי כוח לתפילות
לאלהרגיש
רקלאלהרגיש
קבלי הזדהות על הכלמחכה.
😔..זר לעצמי
~~זר לעצמיאחרונה
בסוף לא נוסעת
פה לבד
היא חבד
שתינו פח
כלום לא הולך כלום לא משתנה
הלב ככ רחוק ככ לא פה
למה זה נופל תמיד בזמנים כאלה למה למה
יומיים שלמים של להיות לא את
יומיים שלמים של להתמודד עם הלב והשקט והריחוק והלבד
יומיים של העמדת פנים וציפייה בלתי נגמרת
יומיים של הצגה וסחיטת כל הכוחות
מתי כבר
מתי כבר זה יהיה אמיתי ולא מגעיל כזה
נמאס לנו טוב?
סליחה שאני כזאת
אתה יודע שאני אוהבת אותך ומותר לי גם שיהיה לי קשה
..זר לעצמי
לא כאב לי ככה מהפעם ההיא.
זה כאילו כל הגוף מתכווץ ומחזיק את עצמו בכוח כדי לא להתפרץ ולהתנפל על עצמו ועל כל העולם.
(שנים אחר כך היא תספר לה שהדבר שהיה לה הכי קשה זה שלא היה אפשר לחבק אותה.)
..זר לעצמי
כמה זמן לא בכיתי ככה
כמה זמן שלוש מילים בודדות לא גרמו לי להתפרצות כזאת של רגשות
אלוהים כואב לי ואין לי שום דבר לעשות עם הכאב הזה
..זר לעצמי
אני שונאת הכל
אני שונאת הכל
אני שונאת הכל
למה כלום לא קורה כבר שלושה ימים
לעזאזל
הכל רק ניהיה גרוע יותר ועוד יותר כשזה ככה
לא רוצה לדבר עם -
אבל די אני מתחרפנת. אף אחד לא יבין את זה בחיים
רק מי שמבין, וזה רק -
די הכל.
..זר לעצמיאחרונה
איך אתה מסוגל לעשות את זה כל פעם מחדש. איך
למה באמת למה.
אני שונאת את זה.
סבבה שאתה מפיל דברים וקשיים
אני יודעת ומבינה והכל.
אבל לעזאזל די,
מתישהו זה אמור להתהפך ולהיות הפוך, מלא טוב ואז זה מתאזן ואתה גם רואה את הטוב בתקופה הקשה.
אבל די כמה אפשר
זה מתיש כבר
זה גורם לריחוק כזה גדול מהכל
כואב לי ונמאס לי
הכי כואב שזה אשמתי
או בזכותי
עכשיו רואה את אשמתי. וזהו
פספוס.החמצהפשטות...
אלה המילים שיכולות אולי להגדיר את מה שאני מרגישה עכשיו
אשכרה עברו שלושים יום
אני יושבת באזכרה עם אנשים ובנות שכ"כ אהבת ומתביישת בדמעות ההתפרקות שלי...
אין לי
אין לי את הזכות להתאבל עלייך כשיש לך נשמות אחרות שבאמת לא מצליחות לחזור לשגרה כי היית חלק מהן לגמרי.
אין לי את הזכות לפרוץ בבכי חנוק כשלידי ממש יושבת חברה שלך שמרגישה את החוסר שלך כל דקה.
אין לי את הזכות לכתוב עלייך, להתגעגע, כי במו ידיי פספסתי כ"כ הרבה הזדמנויות להכיר אותך יותר...
אבל זה קורה וזה חזק ממני
כואב לי עמוק בפנים והבכי יוצא ממני בלי שליטה
אני מתגעגעת באמת לחיוך שלך, למי שהיית בשבילי (ובכנות מצערת- לא היית הרבה...לא זכיתי)
נגעת בי אחות יקרה
וה' בחר שאת תהיי איתי בשכבה ואוטומטית תהפכי להיות בת משפחה שלי...
תודה לך ה'
תודה שזיכית אותי לכאוב עד כלות שוב ושוב
שזיכית אותי להתפרק לגמרי ולהיבנות מחדש
תודה שנטעת בתוכנו כ"כ הרבה אנשים טובים
ותודה על נשמה טהורה שנתת בי
זר לעצמי
כואב..
אוהבת אותך
מממ נשמה...פשטות...
אני לא שמעתי ממך מלאאא זמן
פפ נכון..כנלזר לעצמי
אני לא מתקשרת (תוהה לעצמי אם נכון לומר ב"ה..)
אבל באמת בקושי יוצא לי לתקשר עם העולם באופן כללי..
אולי מחר אקפוץ אליכן אם אספיק..
ואם לא חייב להיפגש. מאז ירושלים לא ראיתי אותך
...פשטות...
אם זה מה שטוב לך את ממש יכולה להגיד ב"ה
חחח האמת מחר אני בירושליםם
עוד מתלבטת
זר לעצמי
קרצצ
עד שאני מגיעה לאיזור
רגע רגע באיזה שעה בערך?פשטות...
לוידעת..זר לעצמי
אם אבוא זה בלילה כזה מאוחר..
כי יש מפגש באולפנה אז כזה כשייגמר ובטח לא לפני אחת עשרה ומנהסתם אתעכב
ומנהסתם בסוף גם לא יהיה לי כוח(;
קיצור נדבר כבר