כמה מערבולות וכמה בילבולים.
היא הציקה לי
אמרה משהו שדרך בנקודה רגישה
עיצבן אותי שהיא דורכת לי
עיצבן אותי שהיא לא יודעת שזה נקודה רגישה
עיצבן אותי שהיא לא מנסה להבין בכלל
ושהיא ישר שופטת ומתעצבנת ולא מבינה
לאמבינהכלוםשוםדברבכלל
בכלל גם נפגעתי
ואז בום זה פגע ישר בלב האחורי שמי בכלל מתייחס אליו
ועליתי למעלה והערתי אותה ודיברנו שעה
ואז איכשהו אמרתי לה משהו
ובום
הכל יצא והתפרק
ונחנקתי מבכי וזה לא היה קשור יואו
זה היה נורא מביך בכלל
שעה הסברתי לה למה זה מפריע לי ופוגע בי ככה כל עם מחדש
ולמה נמאס לי שהם חושבים שהם מבינים
אבל לא
פשוט לא
וכאב לי על שירה מידי ממש כנראה
ואז בום שוב פעם הדבר של נזכרים בו
ואז התפרקתי וברחתי לה
והחלטתי שאני לא באה איתם ורצו הרביץ לי אבל לא היה לי אכפת בכלל
כי להם לא אכפת אז למה שלי יהיה אכפת
ולמה בכלל שאני אבוא אם אני לא רוצה כי זה מה שמצפים ממני כל הזמן
תיחנק הציפיה
והם נסעו ואז סוףסוף ירדנו
ויצאנו לעיר
שהייתה שוממת להחריד
ישבנו בקפה רימון ואכלנו סלט שעדיין לא סגורה על זה אם הוא היה טעים
ואזואז
דיברנו על זה
וחשבנו מה אני רוצה
והיא ממש עזרה לי הקסומה הזאת
וזהו
אני יודעת מה אני רוצה וזה ככ הקלה
ודיברנו המוןהמון
ככ טוב לי איתה
והיא מעצבנת כי היא לא מאפשרת לי
והיא לא מבינה למה לא נמאס לי מהכל
וה מציק לי כי די
והיא אמרה שאני נוחה מידי. אני צריכה לחשוב על זה
זה גבול מאד דק בין להיות אדם טוב לאדם מנוצל
החיים מורכבים לי
ומי בכלל רוצה לטוס יואוו
זה ככ תיזמון גרוע
לא באלי
וזה מלא תפילות ולעזאזל אני לא בנויה לזה עכשיו
וגם להנתק
איך עושים את זה
ושבוע איתם לבד בשום מקום
טעטע אתה צריך לעזור לי ככה המון כדי שאני לא אתחרפן שם
היום הזה היה לי ארוך מידי
והיה בו מלא רע
ומלא טוב
מלא רע וטוב ביחד
ועכשיו זה מבולבל לי ומיותר נורא
ננסה להתייחס רק לטוב
