אמרת לי שאלו קוצים של ארץ ישראל.
וטענתי לפניך שאינני מעוניינת בקוצים. תן לי ורד.
אך השבת שאין ורד בלי קוצים.
ואלו קוציה של ארץ ישראל.
ויום יבוא ואראה את הורד.
אני רוצה ורד לבן, ביקשתי ממך.
והשבת לי שהורד הזה שאלו קוציו הוא ורד מיוחד במינו.
ומה מיוחד באותו הורד? תהיתי.
לורד הזה צבעים רבים, בכל גווני הקשת, התחלת להסביר, פניך סמוקות.
עלי כותרתו הם המיוחדים בעולם. יש בהם צבע שהוא לבן כשלג, וכמה נוספים צהובים כמדבר, ארבעה מיוחדים שהם כחולים כים והמון ירוק כצבעו של הר הכרמל.
אני רוצה לראות את אותו הורד המיוחד! התחננתי בלהט.
גם אני רוצה, אך הוא איננו בידי, השבת לי.
פניי נכמרו באכזבה.
וכי מה שווים לי כל סיפוריך, אם אין בכוחך להראות לי את הורד?
לורד הזה יש קוצים רבים, ענית וכיוונת עיניים בורקות לקוצים שהיו בידי.
אך אינני מעוניינת בקוצים! רטנתי.
הנהנת בהבנה, אך עיניך לא ניתקו מבטן מהקוצים שבידי.
אם תיטיבי להתבונן בקוצים, תראי כי אלו אינם סתם קוצים, אלו קוציה של ארץ ישראל.
