אבל שאיש לא ישמע
אני רוצה לבנות בקלילות
את ההרס שהצורר עשה
רוצה לזעוק למרומים
להפריח שממות
להרעיד יבולים.
ואדם לא ידע.
רוצה לצבוע בצבעי החיים
את הלב שהתכהה בצבעי אבלים
רוצה לרוץ בשדות
להנות מהמדשאות
להתנדנד בנדנדות
ולהסיר את המחשבות הסוררות
אבל שאיש לא ירגיש.
רוצה להסיר מהמחברות
את ציורי האכזריות
רוצה לסלוח לרשעים
למרות כאבי הפצעים.
רוצה לצאת ליערות
לנגן לעצמי בזיופים קולות
לברוח הרחק מהדמויות
לשפשף עם סקוצ' עדין את הלבבות.
אני רוצה גם לצעוק על הרופאים
שבהינף יד, ויתרו על חיי המטופלים
רוצה לצעוק גם תודה שהחיו אותו.
שבזכותם הוא חייך שוב.
רוצה להצית את בתי המחבלים
רוצחים בזוים
שמתהלכים עם חיוכי רשעים.
רוצה לקבור את הצרות עמוק
להדיף המחשבות
להוריד המכשירים
להתנתק מהחיים הארורים
אבל יותר מכל
רוצה לחייך למרומים.
ולהודות גם על הרגעים היפים.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.