אתגר פיצוחית
הי! הי! מדורה! לג בעומר הנה בא.

מדורות קרשים שריפות בלאגנים על האש ומרשמלוים. מוכר לכם?

האתגר הוא "מכתב שרוף"
אתם צריכים לכתוב קטע כלשהו (כתיבה חופשית אהמ שם פורום)
שאתם יודעים שאתם יכולים להוציא הכל מכל כל. כי הוא נכנס אחר כך למדורה ונשרף. משו שאתם רוצים מצד אחד להוציא אותו מצד שני לשרוף אותו.

לשונים ומיוחדים שבננו אפשר לקחת את זה לכיוון הצבעים . משו שמסמל לכם את האש. הלהבות. צבעי הכעס וכו.


*בונוס*- השתמשו במילים קרש, אש, צהוב.


יאללה שוטו.


@אם אפשר
@דשא סינטטי
מחכים לכם גם
אם אפשראם אפשר
אז מישהי (פיצוחית) העלתה אתגר לפורום לקראת ל"ג בעומר, סבבה? סבבה.
ומה האתגר? לכתוב קטע בצורה הכי פתוחה שיש, כשהקונספט הוא לכתוב כאילו אנחנו עומדים לשרוף אותו במדורה. עד כאן בסדר, לא? אם לא יועיל, לא יזיק. ואם ארצה- אצפה לי מהצד בחבורת הניקים העולים לבמה הוירטואלית ושופכים את תכולתם לשריפה על מזבח הפורום שלא-ידע שובעה.
אבל יש בעיה.
ברוב טיפשותי הבעתי את התעניינותי מראש באתגר, עוד לפני שבכלל ידעתי מהו! (אנחה)
אוי הגאווה הזאת, "כן, כל אתגר שתזרקי עלי אני אתפוס בחינניות ואעשה איתו קצת ג'אגלינג מילולי עד שיהפוך ליצירה הראויה להתכבד בה!"
ועכשיו נתקעתי עם תיוג למשימה שאין לי חשק לנסות בכלל לעשות אותה.
כאילו מה הקטע?? איך אני אמור לכתוב משהו במחשבה שאני עומד לשרוף אותו ואז להעלות אותו על נס האתגר שישאר שם לדראון עולם?

טוב, עכשיו ברצינות. על מה אכתוב? הרי על מה שבאמת שרף אותי, והשאיר אותי חרוך וכבוי- אין שום מצב שבעולם שאכתוב.
כי מה יעזור לכם להתפלש בנבכי נפשי המסוכסכת, ומה כבר יש לכם לחפש שם, בביבים המבאישים של חיי? הרי אפילו כשכתבתי הכל בדפים סדורים שדווקא כן נועדו למצוא נוחם בעינהם של אחרים- בסוף קרעתי אותם לפיסות קטנטנות. והיום בפנקס הרשימות בטלפון שלי תוכלו למצוא רק רשמים דקים מהתקופה ההיא בדמות כמה שירים תמימים לכאורה (עם בתים סתומים בסופם) ומשפט תמוהה אחד: "רק אני והוא יודעים צה היה כתוב כאן"

והאמת היא שבכלל לא מובן לי מה מניע אתכם לפשפש בצרותיהם של אחרים.
האם זה כי אתם מחפשים שם אישור לעצמכם? לגיטימציה למזוכיזם הזה שכולם מייחלים לו בסתר ליבם - להגיד "כואב לי עכשיו" ולהרגיש שלמים עם זה?

אולי אתם מקווים למצוא מישהו שיותר כואב מכם, מישהו שסבלכם מתגמד לעומת סבלו ומקבל נופך ילדותי ומתקתק. כך תוכלו לרחם על מישהו אחר ומתוך כך להעלות חיוך על פניכם לנוכח צרותיכם שלכם.

אבל האמת הצינית והמרה היא,
שהכי נראה לי שזה פשוט עושה לכם טוב לטבול ביגונם של אחרים, לחוות ללא מאמץ את כאבם העז והצורב ולרגיש מעט חיים יותר, מעט ממשיים יותר.
יש איזה סיפוק חולני בלהקריב את האושר על מזבח סערת הרגשות. לוותר על רוגע ושמחה כדי לבעור בהתלקחות רגשות מלהיבה.
קצת כמו מדורת ל"ג בעומר, שתקריב עצים חיים ומלבלבים, ואפילו את ספת-הנחת שלנו, כדי להדליק באש סוערת וצהובה את חייה הקצרים.



אז אני מצטער לאכזב אתכם, כי לא אכתוב את מכתי וצלקתי הישנה. ובכל מקרה כנראה שלא תמצאו אצלי את מבוקשכם, כי אני שלם היום. חי ומתלבט ומתחבט כמו כולם, תוהה על עצמי ומה אני עושה פה- אבל כבר לא כואב לי. אני כבר לא הולך בעולם כסהרורי כשמוחי מתפלץ ממחשבות אינסופיות ומאכלות. אני כבר לא שוכב במיטה ומנסה לכווץ את עצמי עד שאחדל מלהיות משהו בעולם הזה שמטיח על פני את הניסיונות להבין מה אני.
ובסוד בסוד אני אגלה לכם, שגם אז- כשהרגשתי את הכאב במלוא העוצמה, כנראה שלא כאבתי כמותכם לפי השירים והקטעים פה. כך שמכל בחינה אין לכם מה לחפש בי.
אז היו שלום.



(מטבע הדברים יש כאן כמה דברים מעט קשים או מעליבים. אני מצטער אם משהו נפגע. אני באמת לא מתכוון לדברים בצורה פוגעת.)
א. אהבתי מאוד את התגובה.פיצוחית
ב. אני מתחבטת אם זה עצמו עונה על הקטריונים של האתגר ככה שאתם בפנים;)

ג. אתה יכול לעשות על משו חיובי. אמוג'י צהוב או אנערף. ועל החלק השני. אש.

ד. לפי דעתי זה דפקא חלק מהעניין. כי יש דברים שאתה רוצה לפרוק להוציא. אבל לא להשאיר מיזה זכר להרבה. (או שזה רק אני? שוין)
אני לא חושב שזה נכלל בקריטריונים אז אניח את זה כאןאם אפשר
פעם חשבתי שהרוגע תכול
ספרו זאת לטובע בים הגדול

פעם דמיינתי שדאגה זה אפור
(אבל של עיניים,
עם כיווץ בשפתיים)
צחק החקלאי לענן ולקור

פעם סיפרו לי שהאבל שחור
ואז ראיתי את סבא עטוף בגד צחור

פעם אמרו לי שלבן זה טהור
אבל אז קראתי על בהרת בעור

פעם התרשמתי שירוק זה חיים
אך לא כך חשב אחמד יאסין

הרהרתי על סמיילי צהוב ונעים
אך ברגע עלה לי טיול בחמסין

ורק הכעס אדום כדם על פגיון
גם אם אלף פרחי כלנית ירקדו לפני

כשאני כועס, נסו להסביר בהגיון
למה בעצם סגול לי עכשיו בעיניי










וואו, הנחת פה שיר שנראה שעבדת עליו המוןיהודי אמיתי!

מאוד יפה!!

חחח... יפה!יהודי אמיתי!


ננסה?מסנדלת בכחול
זוכרת את היום ההוא?
בכיתה ח'
שהמורה אמרה לך
שאת הדפוקה שבכיתה
והתלמידה הכי גרועה בעולם. מולם.
זוכרת את הבושה? הזעם שעלה לשחקים?
זוכרת את האמון שאיבדת באנשים?
את הרצון להיקבר עמוק. ולא להכיר עולם ובעולם?

זוכרת.

זוכרת גם את התמימות שהיתה לך
את הטוהר שקרן ממך?
זוכרת את הילדה היפיפיה
שהלכה בשמלת מלמלה
בראש שכל העולם שלה ובשבילה
בחתונה ההיא?

זוכרת.

זוכרת את היום הארור ההוא
שקמת מוקדם מוקדם.
ומצאת אותה בוכה על הספה?
זוכרת את האבל וההלם והכאב והחוסר אונים
שהיא אמרה לך.
שהוא קיבל דום לב פתאומי. ונפטר.
זוכרת שבכלל לא הלכת להלויה?
רצית להכחיש ולהדחיק את המציאות?

זוכרת.

זוכרת את הצרחה שנתת?
שאמרו לך
שהיא חולה בסרטן?
וזה מסוכן מאוד מאוד?
אבל בסוף היא ניצחה את הסטטיסטיקות והמציאות.
וניצחה את המוות?

זוכרת.

זוכרת גם את האושר והברק בעיניים?
שהם החליטו להפתיע אותך
וקנו לך מצלמה משוכללת חדשה ויפה?
הלב שגהה מאהבה?

זוכרת.

זוכרת את הקרש שניסית לאחוז בו
שהרגשת שאת תכף טובעת
והוא התנדנד גם?
את האש שבערה בך.
לרצות לחיות.
לנצח את הרוע. את המוות. את הגיהנום עלי אדמות.

זוכרת.


ולאט לאט הזכרונות מתרחקים. מתקטנים. נבלעים.
וכל מה שנשאר.
זה החיוך המאוהב שלך.
את זה תזכרי לתמיד.

זוכרת?

(מי שקרא שיכתוב)
קראתידאק
ממש אהבתי את הכתיבה ואת הרעיון...
את כותבת מאזה טוב!יהודי אמיתי!

התחברתי לסגנון תוך שניה...

כתיבה זורמת, עם תוכן, בלי בלבולי סרק

 

יפה מאוד!!

קראתי.אם אפשר
קראתיברוך השם
וואו!
אני לא יודעת אם אני אעמוד באתגר, אשתדל לנסות(-:
יש לי עד לג בעומר, אני מקווה?(-;
יש לך שבועיים;)פיצוחית
שלחת בסוף משו?מסנדלת בכחול

ותודה

קראתי.דשא סינטטי

יפה מאוד.

 

תודה לכולכם.מסנדלת בכחול
וואוחיות צבעונית
חזק ומחזק ממש..
חיוךויצמן
יהי רצון שזכרונך יהיה רווי בחיוכים!
אמן!מסנדלת בכחולאחרונה
אנסה, אולי יאמר בפי דבריהודי אמיתי!

 

מיכאל מיכאל, הכיצד אשכח,

איך ימים שלמים הייתי רוצה שאסלח

 

מיכאל, עוד גרוני מלא חנוק מדמעות

עשר שנים של יום כיפור ולא מצליח רשמיך למחות

 

קנוניות היית משליך עלי, קוברני חיי על בשרי

גם טובותיי לך כאילו היו רק עבורי

 

אז אחור אינני רוצה לשוב, היו להם ימים

אבל מה שבטוח זה שרצוני למחול לך לעולמים

 

ניסיתי כל הדרכים, רק לא לספר לך זאת

כי אתה בנתיים הגדלת, בטח הרבת עשות

 

מיכאל, ימים טובים עוד יעברו עלינו

עוד אכיר בטובתך ואשלים

 

עוד ארצה שכל מרחק ירחק ממנו

תבוא ואבוא, מכאובינו יחלים

 

 

מיכאל, אבל לעולמים

וואו. באמת שאין מילים.פיצוחית
הכאב והרצון זועק.
אין כותרת כלשהיפיצוחית
קרש מתנועע
לב קרוע
באר פעורה
ילדה שבורה

שטה על הגלים
אוניה בעלת ארבעה מפרשים
שטה בים הרוחות
לרגע טובעת בין הדמעות

קרש הוצת
שריפה נדלקה
בית של אפר
ניצב מאחורי החומה
הישנה. האדומה.

אש לוהטת
הכל אוכלת
הטוב והרע
השחור והנורא
גם את היופי, והאורה.

כחול אדום
כרוח ירקרקה
שטה בדמיונות
מציתה רחובות
מפליגה לנהרות

העיקר
להגיע לבדיונות
ולברוח מהמציאות.
זה על הצבעים או "מכתב שרוף"?אם אפשר
אני מניח שכל הצבעים והמדורה כי הם נוכחים בשיר וכי לא כדאי לשרוף דבר ככזה

אהבתי את המשחק עם החול והכחול. הזכיר לי את מכתש רמון, שם דמיונות כאלה הופכים למציאות מדהימה (גם חול סגול, אפילו ירוק!)

החרוז הראשון מעט מוזר לי. אני חושב שבאות "ע" החרוז צריך להיות בתנועה שלפני האות. כלומר מתנועע ו- קורע למשל.

אם המספר 4 לא חשוב במפרשים אז אני חושב שכדאי להוריד כי זה נשמע משפט קצת ארוך מדי.

"גם את היופי והאורה" - לדעתי עדיף "עם היופי והאורה". זה יותר טוב במשקל.

אהבתי שזה מתחיל בקרש, הופך לאוניה מרשימה, אבל אחכ הקרש ניצת, מה שהחזיר מבחינתי את האוניה להיות קרש רעוע- ועוד שרף אותו! לא יודע אם זו כוונתך..

לפי החרוז המילה בדיונות אמורה להתחרז עם מציאות, מה שהופך אותה למעט מוזרה, אבל נו, למשוררים מותר לעשות מה שבא להם..
פיצוחית
א. תודה על הארות.


ב. למשוררים מותר לעשות מה שבאלהם😋
איזה קטע בדיוק באתי לעלות בלי קשר לאתגר פתאום קלטתי שזה קשורלא מבינה רמזים

לזכרה של חברתי הטובה הילה.

 

 

 

ריח מדורה. והרבה עשן. נושמת עוד קצת את הלהבות הרוקדות, מכורה לריחם ולקיסמם.

הם תמיד היו אותו דבר. עם אותו מצב רוח. פשוט רוקדות ואוכלות כל הבא ליד. מה לא הקרבתי לה. לאש. דפים על דפים מלאים כתב יד צפוף. מחברות ורגשות. אהבות נכזבות, תקוות שנגוזו, ומידי פעם גם את הלב שלי. בכל פעם הרצון לשרוף הכל. להצית את כל העולם הזה. להזיז כאן משהו שישנה הכל, רק גדל. ואולי בגלל זה הרגשתי תמיד דחף פנימי להיות חלק מהלהבה הגדולה. לשוב אל כל המכתבים שלי שכלו באש האוכלת.

המדורה מתה. ניסיתי להחיות אותה עם כמה קרטונים קרועים ששכבו על הרצפה. אין סיכוי. משהו צנח בי מבפנים. הבטתי בפיח השחור וקצת הזדהות הייתה בי. מיששתי את הדפים המפויחים ופיזרתי ברוח. אולי סתם להרגיע את הדחף לזרוק ולשכוח. ואולי כדי לנסות להצית משהו בחזרה. אידיוטית מפגרת שכמוני.

הוצאתי מצית. מקרבת אל קרטון קוקה קולה מפוחד שנגזר דינו אך ורק משום היותו קרטון, מסתבר שאלו החיים. אשם או לא, גזר הדין אותו הדבר. הלהבה אכלה את הקרטון  באטיות מחרפנת ורק הבטתי מהופנטת על הצבעים והזיקים שעפו.

אח שלי התקשר. איכשהו עניתי, לא מסיטה את עיני, מהופנטת מהלהבות. "מה נשמע?" שאל, "האמת שלא ממש בסדר. חברה שלי מתה אתמול בלילה."

"מה, המסוממת מחיפה? מה לעזאזל הקשר שלך אליה?" שמעתי בקולו צער עמוק. מוכר כל כך. ניתקתי. טמבל, מה הוא יודע בכלל. מבחינתו זה רק עוד מסוממת שסופה נקבע מראש.

הבטתי למדורה ופתאום הרגשתי שגם היא, גם אני, וגם אח שלי, אפילו אם אינו מודע לכך, כולנו חיים על אותו סרט נע. כולנו מאותו מפעל. מחכים שיארזו אותנו וישלחו לארץ רחוקה. היום, מחר, מחרתיים, או בעוד שנה. זה רק עניין של זמן.

האש שוב כבתה. פתאום אני גם רוצה שרק ינשפו עלי ואני יכבה.

נרדמתי, וריח שריפה מדגדג באפי

מחר יום חדש.

ווואוו. כתיבה ממש טובה! אהבתי מאודאם אפשר
עצוב ביותר. התסכול שלא מבינים שמשהו שחשוב לך אבד הוא בטח כאין וכאפס לעומת התסכול והצער כשעונים לך משפט כזה על בשורה כזו.
שוב, הכתיבה מטורפת.
תודה רבה. מחמיא. וגם על ההשתתפות זה פשוט נכון.לא מבינה רמזים

וגם לך @פיצוחית, תודה. 

פיצוחית

אהבתי את הסוף

זה רק אניאלפאחורס.
או ששכללת קטע משירה גאולה?
בכלמקרה ממש ממש יפה
בהחלט לקחתי חלק מהרעיון והעברתי אותו לקטע שלי. ותודה.לא מבינה רמזים


מצטרףדאק
בזכרי על משכבי
את רחשי לבי בצלילי העבר
טעויותיי וטיפשותי
יעלו במוחי כנגד עיניי.

אותו חבר
שבמילה אחת קרעתי
את החוט המקשר
והשני
שמאימת האהבה
הצבתי גדר.
השלישי הרביעי
וגם החמישי
שמנעתי מראש דרוך
ורמוס חצרי.

אותה הקנאה
ששרפה רמסה ועקרה
עקרה את עיניי
שפנימה כבר לא הביטו
אלא מעיניו
רמסה את האמת שלי
את האהבה השלוה והכאב שלי
שרפה את ניצני השאיפות
והתקוות
את פריחתי בימי עלומי
כי כל מה שהוא נהפך לאני.

אותו היום
שבו אמרתי לאלוהי
רצוני שתלבישני
בגשם בנוסף
לא מספיקה הרוח
רצוני בבחירה
לא די לי באינסוף
חפצתי בניסיון.





אשמח להערות והארות
אני עומד לקרוא את זה שוב ושוב ושוב ושובאם אפשר
זה העלה בי דריכות עזה. אני מרגיש שיש לי הרבה מה להפיק מפה. אגיב לעניין אחרי שאעבד את זה כמו שצריך...
וואו. יופי של כתיבה.פיצוחית


האם חשקה נפשי להצטרף?לעבדך באמת!
כןכןכןפיצוחית
אני צריכה מוזה..לעבדך באמת!
השראה הומממ
וואו רעיון מעולהחותם-צורי
מחכים לךפיצוחית


באמת? ממש לי? בקטע אישיחותם-צורי
ממש לך.פיצוחית
יש לך כתיבה ממש טובה.
זה מצחיק, כי כן סיננתי את עצמי בסוף. אבל בכל זאת יצא משהו.ריעות.

בראש יש לי הכול.

הרגליים מוליכות אותי אל הספריה,

ואני בראשי סוללת לי דרך אל התיאטרון.

על ידי באוטובוס יושב חייל,

ובראשי יושב שם איזה דובר-אנגלית חשוב

שחייב למצוא מישהו שיראה לו את הדרך לקניון או לכותל.

בראש אני רואה מכונת כתיבה וטפט ירקרק,

ספלי חרסינה מעוטרי ורדים,

סינר משנות החמישים,

אבל באמת הסינר שלי מלא באימוג'ים,

תה אני שונאת,

ואצבעותיי מרפרפות על מקלדת בת שנתיים בינות קירות לבנים.

הייתי רוצה להיות הכול,

הייתי רוצה להצליח לומר כל מה שיש לי לומר

כשחולפים על פניי באוטובוס.

הייתי רוצה להתקשר אל אחי.

הייתי רוצה לפטפט עם חברות בלי לסנן כל מלה באלף מסננות.

הייתי רוצה להיות אמיצה ולומר:

אתה מוצא-חן בעיניי.

אבל אני שותקת אף על פי שאני רואה אותי צוחקת,

אף על פי שבידי הפתרון לבעיה המוצגת לפניי,

אפילו שאני כל-יכולה,

אני שותקת.

מטורפת. הזזת לי משו חזק שםלא מבינה רמזים


תודהריעות.


אתאת.פיצוחית
יש לך כתיבה ממש אמיתית.
תודה לך ריעות.


מקפיצהפיצוחית
בא לי גם..היי זאת אני ..
מי יכול להבין לב של ילדה שלא רצתה להזיק לאף אחד לב של ילדה שרק דואג לזולת וכל היום מתפלל שיהיה בסדר לב של ילדה שמתמרד רק בסתר וכל החשקים המאוויים והאהבות האסורות שגורמות ללב הזה לדפוק ולחיות , מי יכול להבין מה זה לגור בין כל מיני חיות ..הם בכלל לא נורמאלים הם משוגעים ופסיכופתים וכל מה שהם אומרים לה זה בדיוק הפוך אבל אף אחד לא היה שם להגיד לה שזה מותר
ושמחזור זה דבר שיש גם למורות בסמינר ושהתאהבות זה אפילו לא ס*קס שהמורות עושות בלי בושה ושלפחד יש כל מיני שמות ..ושאת בסך הכל נורמלית שנולדה בגן חיות..ומי אמר שאסור לשמוע שירים של אהרון רזאל ..הן שומעות רק אויויוי בשפתם של הנאצים
פה בישראל
והמשבר אמון שנולד בעקבות דברים יותר גדולים
תשרפי אותם תשרפי תצרחי תרביצי להם על הסטיגמות שאחר כך הם הדביקו לך ועל שריפת התלתלים
אפשר לשלוח לך חיבוק?פיצוחית
היום יש לי יומולדת ;) אז כן חחחחחחחחהיי זאת אני ..
את מהממת.פיצוחית
והמונהמון מזלטוב.


שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות
לג בעומרחותם-צורי
תככים אפילות שרקים ומזימות
ברקים של זעם וייאוש קרבו אלי הדליקו אור
פתחו לי שער לעצמי
התמירו אנרגיה שלכם
לרוח מחייה ונופחת,
עשו לי סעודה קטנה
מימים ונהרות
באש גדולה ואהבה
זה חמוד ביותרפיצוחית
רק למה כאן
מממ. לא הבנתי כנראה את הקונספטחותם-צורי
וגם כי ההתראות בשרשור חופרות לי כבר חדש אז רציתי להחזיר.
אה וצומת לב
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה