ונמאס לי שכמה שאני משקיעה הוא לא מעריך. רק עסוק בכמה אני לא.
גם הטיפול הזוגי לא ממש עוזר, בעיקר במה לפרוק- והלוך וחזור בדרך עצבניים.
ברור לי שהערב הוא יהיה מדהים, אוהב, מכיל, מדבר דיבורי אהבה, מלטף, מחבק,
לעזאזל. (דמעות חנוקות) כמה זה חסר לי.
והחוסר ביטויי אהבה שלו בנידות- וזה חוזר על עצמו שנים לא משנה כמה אני אומרת- פוגעעעע
א-נ-י צריכה להגיד לו,בבוקר,שאם הוא לא אומר לי שהוא מתגעגע,אני לא טובלת.
אז הוא אומר.
וואו. שמחה וששון. ואל תגידו לי להעריך את זה.
הוא אונר שגם הוא עבר שבועיים קשים- הוא נפגע ממני, בלה בלה בלה, הוא הרגיש שאני לא אוהבת אותו כי אני רוצה אולי לעבור דירה, ולו- כאן זה הגשמת חלום.
אני כועסת.
ומרגישה שנמאס לי.
נמאס לי שהערב, אפתח את ליבי, וארגיש שוב אהובה, ואחכ- בום. שוב הדלת תסגר בפניי.
בקשיי הזוגיות שאנחנו עובדים עליהם יום יום.
אווווווף😤😪

