האמת שלא הבנתי אותך כ"כ, שהדברים מתבשלים אצלי בראש זמן רב, ובכ"ז אין ברירות מלאה

אולי, אני לא מכיר את הסגנון

יש כאלה! קוראים להם חרדים ציונים. הרב שלי הוא כזה, הולך עם כיפה שחורה בלי כובע וחליפה, שולח את הבנים שלו למוסדות חרדים בהתחלה ואח"כ למוסדות ציונים חרדים בישיבה קטנה (שלום בניך..) בישיבה גדולה זה כבר לא בעיה להסתדר.. (היום כולם הרהמורניקים..)

אז.. אל דאגה אחי היקר, אם אתה שואל אז הוא לא היחיד. יש משפחות רבות כאלה. אפילו יש חוברת של חרדים אמיתיים שקוראים לה אולי דורשי ציון או משהו כזה, (חוברת שלענ"ד מאוד ידועה בציבור החרדי) של אנשים שמבינים שהמדינה היא התחלתא דגאולה ומצד שני עדיין חרדים.. כלומר, יש משפחות כאלה. להגיד לך איפה הם נמצאות? אני לא כ"כ יודע. אולי בפרטי בהזדמנות אנסה לברר, אבל באופן כללי אתה די מסודר...

ושוב אז, אני מקוה בשבילך שבעז"ה תמצא את האחת היחידה שלך ותמצה בה את כל טובך.

ולא חרד"לי או הר המור?

מעניין אותי לפי מה קבעת,

מה ההבדל בעצם?

"נגיד חלק מתושבי הרובע היהודי, זילברמן וכו'."

איך ידעת שלזה התכוונתי?

מעניין אותי אם אנחנו מכירים...

אם בא לך בא לפרטי..

חרדלני"ק זה אומר במילים אחרות כיפה סרוגה - דוס.

והר המור אומר כיפה סרוגה - סגור, קצת יותר חרדי.

חרדי ציוני אומר כיפה שחורה - קצת פתוח... (בקטע הטוב, לא הכוונה מתקלקל..)

באמת קשה לי להסביר יותר מפורט.. זה עולם שלם..

הם מאוד ממלכתיים, היחס ליום העצמאות שונה בינינו, לא מורים שלא להתגייס כמחאה אפילו שיש דריסה על הצרכים הדתיים של החיילים ורבים נופלים.

הייתי פרק זמן בהר המור, מאוד התחברתי לסגנון של האנשים, אנחנו דומים בלבוש בסגנון. אבל לא התחברתי לשיעורים מחשבה והשקפה, לא הבנתי איך כולם מרותקים ואני לא מוצא בהם טעם... בלי כוונה לפגוע ברבנים הענקים, קטונתי, רק חוויה אישית.

ולגבי הפיסקה ה-21 מה שמיחד אותי זה לא השקפה של הזדהות עם המדינה... ובד"כ חרדים 'אמיתיים' רוצים מגבעת וחליפה.

אשמח שתברר לי אם בכ"ז יש כיוון שמתאים למה שאתה יודע עליי

ברוך תהיה

מסגנון משפחתי שהוא פחות במינסטרים,

ושגרות בערים יותר מעורבות,

פחות יעניין אותן כובע וחליפה,

והן יוכלו להכיל יותר מורכבות והשקפות אחרות.

נסה לחפש בכיוון הזה.

הבעיה שגם השדכנים/ות פחות מכירים אותן.

אם אפשר להעיר לך קצת, אולי להאיר לך את העיניים..

גם בציבור החרדלני"ק יש את רוב רובם של הדברים שציינת. החל במסירות נפש על התורה גם לאורך שנים רבות, אברכיות שרוצות שבעליהן ישארו הרבה שנים אין רק אצל החרדים. נקודה. גם יש ילודה גבוהה, הפרדה מלאה, תלוי באיזה ציבור אתה בדיוק נמצא, אבל בציבור בחורי הישיבות הגבוהות (מרכז, הר המור ועוד) אתה תמצא גם כן הפרדה מלאה(!) בחתונות.

אז החזרה בתשובה כזו כמו של החרדים אתה לא תמצא, כי (לפי מה שאני יודע..) אנחנו לא מאמינים בצורה בה הם חוזרים. לא שיש לנו ביקרות עליהם ח"ו, אבל בן אדם לא צריך לחזור בתשובה ולחשוב כל היום על יראת העונש.

אצל ציבור החרד"ל אתה תמצא גרעינים תורניים, שיעורי תורה כבר כמעט בכל מקום בארץ, ב"ה הציבור גדל אט אט ואיתו האברכים שיוצאים להקים גרעין תורני. כמובן שעוד לא ברמה של החרדים, אבל בכל זאת יש הרבה.

לגבי גמחי"ם אני מסכים. אין מספר גמחי"ם יותר גבוה ומגוון כמו של החרדים. אם על זה אתה הולך אז נצחת.

מקוה בשבילך בכל אופן שיהיה הרבה הצלחה בכל, שתברר מה שצריך ותגיע למסקנות שה' ייעד לך מראשית יצירתך, ותעשה נחת רוח לפניו.

רוב חזק ואמץ!

אך עיני רואות שלמצוא אברכים בגיל 30 זה נדיר. אני לא מרגיש שיש מספיק עידוד ותמיכה לזה.

לדעתי בשביל להגשים את האידיאל הזה אי אפשר (קשה מאוד) לעשות את זה כבודדים\יוצאים מהכלל. כדי לעשות זאת ולהצליח להיות חלק מקבוצה שזו השאיפה שלה, לקחת את התורה כמשימת חיים, זה הרבה יותר מבטיח את המימוש של האידיאל. וזה הדבר העיקרי שחסר לי בציבור הסרוג...

אשריך ברכת ה'

תוכלי לספר באישי איך נפגשתם?

N-US;mso-fareast-language: EN-US;mso-bidi-language:HE">אחד מגדולי התלמידים פנה לסבא מנובהרדוק ואמר לו שיש בעיה באמונהN-US;mso-fareast-language: EN-US;mso-bidi-language:HE">.

N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language: HE">אמר לו הסבא שילך להתחתןN-US;mso-fareast-language: EN-US;mso-bidi-language:HE">.

N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language: HE">אמר התלמיד 'אני להתחתן ? אני יש לי הרהורי כפירה , אני מפקפק בעיקר העיקרים ואתה שולח אותי להקים בית בישראל? '

N-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language: HE">ענה לו הסבא 'זו הבעיה של הגאוותנים שלא נאה להם להיות בעלי תאווה פשוטים, אז הם מרמים את עצמם ואומרים שחוסר השלווה שלהם נובע ממחסור באמונהN-US;mso-fareast-languageN-US;mso-bidi-language:HE">.N-US;mso-bidi-language:HE">'
N-US;mso-fareast-language: EN-US;mso-bidi-language:HE">

קרדיט לשפיפול

גם מרכז ובית אל ממלכתיים

הר המור פשוט עוד יותר ממלכתיים..

תחשוב על זה שזכית להכיר כמה וכמה ציבורים שונים ולקחת מהם מה שטוב לך

בדקת מה מתאים לך, מה נכון לך, ובנית לך עולם פנימי רוחני.

אתה משלב בין העולמות, לוקח מהטוב של כולם.

יש לך מסירות נפש לתורה ולצניעות.

ועכשיו אתה מפקפק ביכולת של הקב"ה למצוא לך כלה מתאימה?

יש בנות בסגנון שאתה מתאר, שמתחברות לזרם החרדי בדברים שתיארת, וגם להשקפה של אתחלתא דגאולה   

אח"כ שמתחתנים זה כבר יותר פשוט להחליט לאיזה מוסדות שולחים את הילדים.. 

ב"ה אני רחוק מלפקפק בזה שאמצא מישהי מתאימה בס"ד... ביומיום אני ממש באופטימיות ושמחה ומרגיש שאשתי היקרה משפיעה לי על החיים כבר עכשיו.

אני באמת מנסה לברר באופן פרקטי באיזו צורה היא התגשמה כאן בעולם ואיפה היא.

אז לאיפה לפנות כדי למצוא בנות בסגנון שהזכרת?

מה שאני עושה זה שאני לא מחפשת ממקום ספציפי ולא סוגרת את עצמי .. 

כי באמת אין לדעת מאיפה זה יבוא

זאת יכולה להיות מישהי שלמדה במקום שהכי לא מתאים למה שאתה מייצג, אבל היא עברה תהליך שכן יתאים לך.. 

אז אני פשוט מחפשת במקומות הרגילים.. כמו כולם.. 

ומקווה לקב"ה שיישלח אותו.. 

למרות שהסגנון באופן כללי נשמע בכיוון, ההצעות משם היו לא שייכות... מוזר

והסחבת שם מתישה

לא ממליץ לך "להתחרד" סופית, כי גם אתה וגם הילדים שלך יהיו סוג ב' בקרב הציבור החרדי. מאידך, לא חסרות בנות המשתייכות לחרד"ל או כאלה הנמצאת בתווך בין הציונות הדתית לבין חסידות כזאת או אחרת. הן בהחלט יכולות להתאים לך.

אמנם כן יש נקודות פה ושם שלדעתי חסר להם דגש בהן.

משום מה מרגיש שחוזרת בתשובה פחות תתאים, אבל אולי אני לא מכיר מספיק.

ובאמת נשמע שמתחרדת זה כיוון טוב, אמנם זה אומר שאין סיכוי שהיא תהיה בת תלמיד חכם? אני מאוד רוצה גם לקיים את המצוה הזו (להדבק בת"ח, מצות עשה ברמב"ם). 

המסלול שאתה עשית בערך..

שמעתי מחברה על כמה כאלה ממדרשת נווה ירושלים..

אני חושבת שאתה די צריך להחליט אם אתה רוצה לגור בסביבה חרדית ולהשתייך לציבור הזה עם כל החסרונות שבו- העדתיות, השבלוניות וכו'

 או להשתייך לציבור החרדליניקי- (דתי לאומי תורני) עם החסרונות שבו בשבילך- ממלכתיים, יום העצמאות וכו'..

הרי בשניהם יש חסרונות. אין ציבור מושלם.

והשאלה אם אתה מעדיף את החרדי עם החסרונות שלו או את הדת"ל תורני עם החסרונות שלו..

כשתהיה יותר החלטי ויותר מבורר בעצמך, יהיה לך בע"ה יותר קל לחפש במקומות הנכונים ובע"ה למצוא!

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה