אני לא מדברת על כח פיזי או ערנות הגיונית
אני מדברת על עייפות מטורפת בלי יכולת לישון
אני מדברת על לקום אחרי 17 שעות שינה ולא להיות מסוגלת לקום פיזית מהמיטה ולהתחיל את היום
השתיקה הגדולה שלך
שלא מצליחה להפוך למילים
היא ההרס שלך.
הצחוק המזויף,
העיניים המחייכות,
הם לא באמת את
המילים שלא אמרת
והשירים הקטנים ששרת
הם מה שבאמת כואב לך
השירים, הם המקום היחיד
שבו את לפעמים
מראה שזו באמת את
המקום השורף הזה
לא תתני לגעת בו
והוא ימשיך לשרוף
ויגמור לאט את כל מה שנשאר
ויום אחד לא ישאר ממני דבר
תדעו שזה כבר שרף את כולי
והחלטתי שזה נגמר
(אל תנסו להבין)
