בעוז וענווה פה בירור הרצון - נשואים טריים
אני מצרפת לכם את התשובה גם כדי שאולי זה יהיה לתועלת מישהו, וגם כי אין לי כח לענות כ"כ הרבה פעמים באישי
שאלו אותי איך מבררים את הרצון כשמבינים שאנחנו לא לגמרי רוצים באמת. כתבתי בערך את מה שעשיתי בעצמי, כמובן שיכול להיות שפספסתי וגם הוספתי כל מיני... וכמובן שזה לקח זמן וזה לא היה קצר כמו שזה נראה פה. זה היה תהליך של הרבה מאוד ימים אבל זה היה כיף ובנחת ושמחה אז מי שרוצה לעשות תהליך אמיתי, שלא יחשוב שהוא קורא את זה והנה הוא עבר אותו..
אז ניסיתי לכתוב את זה בשלבים, סליחה שלא ערכתי...
השלב הראשון הוא לדעת לקבל את המציאות שלנו כפי שהיא
להאמין בלב שלם בזה שמה שצריך לקרות קורה - ולטובתנו.
הרבה פעמים אנחנו מאשימים את עצמנו במציאות שלנו, והאמת היא שצריך לזכור שכל מה שנעשה, היה רצון ה', ואף אחד לא אשם. וכל מה שעוד לא נעשה, הוא גם באחריותנו. לפעמים קשה קצת להכיל ולהפנים את זה, אבל ברגע שמפנימים, הרבה דברים נפתרים לנו והחיים הרבה יותר נעימים.
שלב שני, לענ"ד, זה להרשות לעצמנו לא לרצות להתחתן. זה כרגע המצב שלנו וזה בסדר גמור, ויותר מזה, כנראה שזה המצב האידאלי הסובייקטיבי שלנו כרגע.
להחליט שאנחנו מרפים, ושההרפיה הזאת היא בשליטה. כלומר, זאת לא הרפיה שנובעת מאדישות, אלא הרפיה שנובעת מביטחון בעצמנו ובקב"ה.
הקב"ה אוהב אותך ורוצה שתבואי מוכנה יותר לחיים הזוגיים שלך, אז איזה יופי, בוא נראה איך אני יכולה לנצל את הזמן הזה...
אני יכולה להנות כרגע מהסטטוס שלי, כי בע"ה זה סטטוס שלא יחזור.
העיקרון הוא פשוט לא להלחיץ את עצמנו.
שלב שלישי, לנסות להפריד ולמצוא את הקולות האמיתיים שלנו.
מה בי רוצה באמת להתחתן ומדוע... ולפרט ולפרט.
ומה בתכלס אני מגלה שאני רוצה רק מתוך לחץ והוא לא הרצון *שלי* או הרצון האמיתי שלי.
לחץ מזה שאולי לא ישארו בחורים טובים כי אני מתבגרת...
לחץ מזה שאני נשארת לבד וכל החברות שלי מתחתנות...
אי נעימות מזה שכל השכנים והמכרים מצקצקים ומרחמים עלי שאני עדיין רווקה....
הרבה פעמים הלחץ מונע מאיתנו לרצות באמת וברגע שמשחררים אותו, הצינור שלנו פתוח, והרצון האמיתי שלנו - שהוא רצון ה' מצליח לעבור דרכו.
בשלב הרביעי, ננסה לקבל את זה שאם עוד לא התחתנו, כנראה שאנחנו לא מספיק רוצים להתחתן. או לא מוכנים באמת.. יש לנו איזו חסימה. ונעז לקבל את זה שאנחנו לא רוצים להתחתן... כי זאת המציאות שהקב"ה ברא לנו. ןזה המקום שלנו כרגע. אז ננשום עמקו, ונעז להודות בנינו לבין עצמנו, אני לא מספיק רוצה להתחתן וזה בסדר.
ואם יצוצו קולות מלחיצים ומאיימים שיגידו לנו "היי, אבל חייב", "היי, את רוצה להישאר ערירית?", "הי, אני מכירה רווקות מבוגרות ומסכנות"... לנסות להעיף את הקולות האלה לפח, ולהגיד להם שגם אם יש טיפת אמת בדברים שלהם, כי אחרת לא היה להם קיום בעולם, כרגע זאת אמת שלא נשמעת מבחירה. כי מה שלא מקדם אותנו (מלחיץ אותנו וסותם לנו את הצינור) לא מעניין אותנו כרגע.
אז אחרי שהעזנו להודות בנינו לבין עצמנו שאנחנו לא מספיק רוצים להתחתן.
נעבור לשלב הבא.
שלב חמישי -
נברר אילו אמונות שליליות, מונחות לנו בראש...
מה מפחיד אותנו להתחתן... איזו אמונה מלווה אותנו שמונעת אותנו מלצאת, או מלמשוך מישהו.
זה יכול להיות כל דבר... אני לא מספיק יפה, אני לא מעזה ללדת ילדים, אני לא מאמינה בגברים, אני לא מאמינה שאני ראויה לאהבה... אני לא מאמינה באהבה בכלל, אני עברתי טראומה שגרמה לי לאבד אמון...
שלב שישי -
לעבור לחץ לחץ ולנסות לשחרר אותו -
בחורים בני גילי יגמרו - יאללה סבבה אז אתחתן עם מישהו שקטן ממני, לא קרה כלום.
חברות שלי מתחתנות ואני נשארת לבד? וואלה זמן מעולה להתבודד, לקרוא, להיות קצת עם עצמי, לברר את עצמי, לחסוך כסף, לצאת לטייל עם אחים שלי, לפתח את הקריירה שלי... ועוד ועוד ועוד...
מרחמים עלי שאני עדיין רווקה? יאללה למי אכפת שהם מרחמים עלי. אני ז
לא זקוקה לרחמים והםלא יודעים כלום מהחיים שלהם....
בקיצור, כל לחץ שיש, לנסות לשחרר אותו בדרך כלשהי... כי לחץ זה שקר.
ברור שגם אדישות היא שקר. צריך למצוא את האיזון.
שלב שביעי,
ננסה לברר את האמונות השליליות והדברים שמונעים מאיתנו להתחתן.
נכבד את האמת שבהם, ונפתור אותם לאט ובנחת, בלי לצפות לתמורה... נעבור אחד אחד, נכבד את כל הקולות שבנו.
ונדבר עם ה'. נאהב אותו, נאהב את עצמנו, נאהב את העולם, נאהב את הרגע. נשמח בו.
כשישתחרר הרצון אנחנו נרגיש את זה...
פתאום נרגיש אור גדול שממלא אותנו ואומר לנו... "קומי צאי........ כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו....."
נכתוב את כל הדברים שאנחנו מבקשים מה' שיתן לנו, אבל לא נתנה את זה.
כשנראה מישהו שנראה לנו, ניתן לזה צ'אנס. נפתח את הלב ואת הראש....
ה'גאון. הכי גאון שיש.... הרבה יותר מאיתנו.
הוא מוצא לנו דברים שאנחנו אפילו לא יודעים לקרוא להם בשם. וזה מדוייק להפליא.
ואם את רואה גבר נאה שנראה לך שיתאים לך, אל תתביישי לנסות לגרום לו להתחיל איתך. סומכת עליך, את אישה.
יש לך מוח, תשתמשי בו
כנל אתה גבר... אם אתה רואה מישהי, אל תפחד לנסות להתחיל איתה.
אף אישה שמתאימה לך לא תסרב בגלל זה.
וגם אם יגידו לך שזה אסור, תדע שזה שקר גדול.
בהצלחה....!!
אוהבת מלא.
אני מצרפת לכם את התשובה גם כדי שאולי זה יהיה לתועלת מישהו, וגם כי אין לי כח לענות כ"כ הרבה פעמים באישי
שאלו אותי איך מבררים את הרצון כשמבינים שאנחנו לא לגמרי רוצים באמת. כתבתי בערך את מה שעשיתי בעצמי, כמובן שיכול להיות שפספסתי וגם הוספתי כל מיני... וכמובן שזה לקח זמן וזה לא היה קצר כמו שזה נראה פה. זה היה תהליך של הרבה מאוד ימים אבל זה היה כיף ובנחת ושמחה אז מי שרוצה לעשות תהליך אמיתי, שלא יחשוב שהוא קורא את זה והנה הוא עבר אותו..
אז ניסיתי לכתוב את זה בשלבים, סליחה שלא ערכתי...
השלב הראשון הוא לדעת לקבל את המציאות שלנו כפי שהיא
להאמין בלב שלם בזה שמה שצריך לקרות קורה - ולטובתנו.
הרבה פעמים אנחנו מאשימים את עצמנו במציאות שלנו, והאמת היא שצריך לזכור שכל מה שנעשה, היה רצון ה', ואף אחד לא אשם. וכל מה שעוד לא נעשה, הוא גם באחריותנו. לפעמים קשה קצת להכיל ולהפנים את זה, אבל ברגע שמפנימים, הרבה דברים נפתרים לנו והחיים הרבה יותר נעימים.
שלב שני, לענ"ד, זה להרשות לעצמנו לא לרצות להתחתן. זה כרגע המצב שלנו וזה בסדר גמור, ויותר מזה, כנראה שזה המצב האידאלי הסובייקטיבי שלנו כרגע.
להחליט שאנחנו מרפים, ושההרפיה הזאת היא בשליטה. כלומר, זאת לא הרפיה שנובעת מאדישות, אלא הרפיה שנובעת מביטחון בעצמנו ובקב"ה.
הקב"ה אוהב אותך ורוצה שתבואי מוכנה יותר לחיים הזוגיים שלך, אז איזה יופי, בוא נראה איך אני יכולה לנצל את הזמן הזה...
אני יכולה להנות כרגע מהסטטוס שלי, כי בע"ה זה סטטוס שלא יחזור.
העיקרון הוא פשוט לא להלחיץ את עצמנו.
שלב שלישי, לנסות להפריד ולמצוא את הקולות האמיתיים שלנו.
מה בי רוצה באמת להתחתן ומדוע... ולפרט ולפרט.
ומה בתכלס אני מגלה שאני רוצה רק מתוך לחץ והוא לא הרצון *שלי* או הרצון האמיתי שלי.
לחץ מזה שאולי לא ישארו בחורים טובים כי אני מתבגרת...
לחץ מזה שאני נשארת לבד וכל החברות שלי מתחתנות...
אי נעימות מזה שכל השכנים והמכרים מצקצקים ומרחמים עלי שאני עדיין רווקה....
הרבה פעמים הלחץ מונע מאיתנו לרצות באמת וברגע שמשחררים אותו, הצינור שלנו פתוח, והרצון האמיתי שלנו - שהוא רצון ה' מצליח לעבור דרכו.
בשלב הרביעי, ננסה לקבל את זה שאם עוד לא התחתנו, כנראה שאנחנו לא מספיק רוצים להתחתן. או לא מוכנים באמת.. יש לנו איזו חסימה. ונעז לקבל את זה שאנחנו לא רוצים להתחתן... כי זאת המציאות שהקב"ה ברא לנו. ןזה המקום שלנו כרגע. אז ננשום עמקו, ונעז להודות בנינו לבין עצמנו, אני לא מספיק רוצה להתחתן וזה בסדר.
ואם יצוצו קולות מלחיצים ומאיימים שיגידו לנו "היי, אבל חייב", "היי, את רוצה להישאר ערירית?", "הי, אני מכירה רווקות מבוגרות ומסכנות"... לנסות להעיף את הקולות האלה לפח, ולהגיד להם שגם אם יש טיפת אמת בדברים שלהם, כי אחרת לא היה להם קיום בעולם, כרגע זאת אמת שלא נשמעת מבחירה. כי מה שלא מקדם אותנו (מלחיץ אותנו וסותם לנו את הצינור) לא מעניין אותנו כרגע.
אז אחרי שהעזנו להודות בנינו לבין עצמנו שאנחנו לא מספיק רוצים להתחתן.
נעבור לשלב הבא.
שלב חמישי -
נברר אילו אמונות שליליות, מונחות לנו בראש...
מה מפחיד אותנו להתחתן... איזו אמונה מלווה אותנו שמונעת אותנו מלצאת, או מלמשוך מישהו.
זה יכול להיות כל דבר... אני לא מספיק יפה, אני לא מעזה ללדת ילדים, אני לא מאמינה בגברים, אני לא מאמינה שאני ראויה לאהבה... אני לא מאמינה באהבה בכלל, אני עברתי טראומה שגרמה לי לאבד אמון...
שלב שישי -
לעבור לחץ לחץ ולנסות לשחרר אותו -
בחורים בני גילי יגמרו - יאללה סבבה אז אתחתן עם מישהו שקטן ממני, לא קרה כלום.
חברות שלי מתחתנות ואני נשארת לבד? וואלה זמן מעולה להתבודד, לקרוא, להיות קצת עם עצמי, לברר את עצמי, לחסוך כסף, לצאת לטייל עם אחים שלי, לפתח את הקריירה שלי... ועוד ועוד ועוד...
מרחמים עלי שאני עדיין רווקה? יאללה למי אכפת שהם מרחמים עלי. אני ז
לא זקוקה לרחמים והםלא יודעים כלום מהחיים שלהם....
בקיצור, כל לחץ שיש, לנסות לשחרר אותו בדרך כלשהי... כי לחץ זה שקר.
ברור שגם אדישות היא שקר. צריך למצוא את האיזון.
שלב שביעי,
ננסה לברר את האמונות השליליות והדברים שמונעים מאיתנו להתחתן.
נכבד את האמת שבהם, ונפתור אותם לאט ובנחת, בלי לצפות לתמורה... נעבור אחד אחד, נכבד את כל הקולות שבנו.
ונדבר עם ה'. נאהב אותו, נאהב את עצמנו, נאהב את העולם, נאהב את הרגע. נשמח בו.
כשישתחרר הרצון אנחנו נרגיש את זה...
פתאום נרגיש אור גדול שממלא אותנו ואומר לנו... "קומי צאי........ כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו....."
נכתוב את כל הדברים שאנחנו מבקשים מה' שיתן לנו, אבל לא נתנה את זה.
כשנראה מישהו שנראה לנו, ניתן לזה צ'אנס. נפתח את הלב ואת הראש....
ה'גאון. הכי גאון שיש.... הרבה יותר מאיתנו.
הוא מוצא לנו דברים שאנחנו אפילו לא יודעים לקרוא להם בשם. וזה מדוייק להפליא.
ואם את רואה גבר נאה שנראה לך שיתאים לך, אל תתביישי לנסות לגרום לו להתחיל איתך. סומכת עליך, את אישה.
יש לך מוח, תשתמשי בו
כנל אתה גבר... אם אתה רואה מישהי, אל תפחד לנסות להתחיל איתה.
אף אישה שמתאימה לך לא תסרב בגלל זה.
וגם אם יגידו לך שזה אסור, תדע שזה שקר גדול.
בהצלחה....!!
אוהבת מלא.