איזה עניות שיש שם

רכב? רוב החניות ריקות

מקבלים יותר כסף?

עובדות ברובן בהייטק

ותביני למה התכוונתי

"תקופת האברכות אצל הדתל היא לרוב קצרה יותר, ועדיין אין הרבה ילדים"

תלוי מאוד איפה... יש מקומות שזה על אותה רמה

המלגות שמקבלים בכולל חרדי נע בין 1500 ל2000, ופה מלכתחילה דיברו על 2000

נראה לי שאתה חושב ממש לא בכיוון!!!!!!!!!!

אל תהיה יאיר לפיד ותזרוק סכומים שאתה לא בקיא בהם

אין תוספת על יום שישי, ועל ערב רק לחלק כי פשוט אין מספיק...

חיים בסייעתא דשמיא.

זה לא נראה לי מלגה ממוצעת... 

בעלי התחיל עם פחות מחצי.... עם כל ילד נוסף עוד קצת...וגם נראה לי עם השנים גם.. לא יודעת איך זה הולך.

שבעז"ה יעלו ויתברכו כל הישיבות!

קודם כל זה סדרי עדיפויות

יש כאלה שיוציאו על מסעדה פעם בחודש ויש כאלה על בגדים

בציבור החסידי למשל יש יותר אנשים עובדים,אולי את גרה בסביבה שלהם?

יש לי אח ואחות שחיים בעניות גדולה

והם חרדים ומקבלים ממש ממש מעט

החניות מלאות לרוב מהדתיים שבאים מהסביבה או מרופאים

או ברכבים זולים

גרתי שם והיו לי שכנים שחיו בעליבות,וחישבנו כל אגורה

מהחסידים שעובדים

הכסף שהם מבזבזים זה מהאישה שעובדת כמו חמור להביא כסף הביתה

זכותם לחיות באיזה רמת חיים שהם רוצים ולקחת הלוואות כמה שבא להם.

וזה שאנשים תורמים להם שישבו וילמדו זה לא סותר את הנושא.

ולרוב הם לוקחים את ההלוואות האלה בגלל הנשים שלהם.

אני מכירה אחד שמנהל את כל מערך המשכנתאות בירושלים של אחד הבנקים והוא אמר שאחוז שהמשכנתא של האברכים חוזר הוא אפסי לחלוטין, ולמה? כי הם אחראיים הרבה מעבר למה שאנשים חושבים.

ולא זה לא צורת החשיבה שלהם, ואני לא חושבת שזה מעניין אותם אם מה רמת החיים של האנשים שהם מחזיקים.

העיקר שהם ישבו וילמדו באמת, ולא יעבירו את השעות בסרק ובפטפוטים.

ויותר מזה, הם בעד לפנק את האברכים, להגדיל את המלגה לפני חגים שיוכלו לקנות יותר ברווח.

מה אתה חושב, שזה שהם תורמים לחזקתם, עיינהם צרה ורוצים שיסתפקו במועט?

תשכח מזה.

ואני יכולה להגיד לך שזה ממש לא רווח אצל אברכים בציבור שלנו הדת"ל. לא מכירה חרדים, פשוט.

אנשים לא לוקחים הלוואות, אולי רק הלוואות קטנות מגמ"חים מקומיים, כאלה שלא עולים על 1000 שח. אם נתקעת בלי מזומן או משהו.. זה לא משהו היסטרי.

הבנק לא נותן הלוואה לאדם שלא מכניס משכורת מסודרת. אין סיכוי.

יש אנשים שחיים ממה שאין

כמו שיש אנשים קמצנים

לנו היה כסף וחיינו מאוד בפשטות

אבל בדומה למה שנחשון אמר - הלוואות אנשםי לוקחים על צווארם שלהם. בזבוז של כספי מלגה - זה ניצול ציני של התורמים.

בעזרת הוריהם ולא מתוך מינוסים והלוואות

בתור אשת אברך שב״ה מרוויחה יפה ולמרות זאת לא יכולה להרשות לעצמה מותרות כמו רכב אני יכולה רק להבהיר לך שכל החברים של בעלי שחיים טוב זה בעזרת בני המשפחה. לא תורמים ולא הלוואות. אנשים כמונו שב״ה מסתדרים רק בעזרתו - חיים ברמת חיים נמוכה ובהתאם להכנסות (לא מתלוננים )

בני משפחה? זכותם לאפשר לאברך שלהם לחיות טוב

תורמים? אני לא מכירה כאלה (אם כי בכל אופן לא אסכים לקבל תרומות מעבר למלגת הכולל הלא גבוהה כפי שחושבים בחוץ)

הלוואות? אולי. בתור אחת מבפנים מדובר על מקרים בודדים

משום מה קיבלתי את הרושם שאתה מתכוון שכל אברך שחי טוב חי על מינוס והסברתי מדוע לדעתי זה לא נכון

מבחינת צימצום והסתפקות במועט-אתה צודק לחלוטין. כל מי שנכנס לזה צריך להיות מודע לזה. לא אכחש שהיו לי פה ושם מחשבות של איך היינו יכולים לחיות אם בעלי היה מרוויח כמוני. הרווח הגדול בלהיות אברכים זה שרואים את הברכה בעיניים  

למה שלא תירשם גם לכולל חרדי?

לפיד טוען כך,כי לוקח כהכנסה גם קיצבת ילדים,גם נקודות זיכוי,גם הנחה לארנונה ועוד

וגם כי הוא שונא אותנו

אבל יאיר לפיד חישב את זה כהכנסה מכולל

היה בכולל לפני 18 שנה ולא התקרבנו לסכומים האלה

אין לי מושג על מה אתה מדבר

והוא למד יום שלם

עם עשרה ילדים.

חיינו בצמצום שלפיד לא מכיר.

הסכומים שהוא מדבר עליהם זה שטויות במיץ.

אברך טרי- מקבל 800 ואחרי כמה שנים או שנולד ילד- מקבל יותר. 

הציונות הדתית!!!!!!!!!!!!

כי אצל החרדים זה ממש לא ככה!!!!!!

בעלי אברך, כל האחים והגיסים שלי, ואין אחד שמקבל מלגת כולל יותר מ1500!!

יש כאלה שלומדים עם בחורים בין הסדרים כדי לקבל עוד כסף וכאלה שמכניסים עבודות קטנות מסביב!! אבל מלגת כולל??? ממש לא בכיון שלך!

אתה צריך לראות איך כל האברכים הולכים לומדים כולל ערב, כולל יום שישי וכו'.. העיקר להכניס עוד כמה שקלים לבית, אולי לכן אתה חושב שמקבלים יותר הרבה. אבל הם לומדים הרבה יותר מ8 שעות של כולל רגיל!!!!!!!!!

תתאפס על עצמך!

ומקבלים פחות מ1000, דווקא הרבה חרדיות שאני מכירה שואלות איך אנחנו מסתדרים

כי אצלם זה הרבה יותר..=) (לא יודעת בדיוק כמה, רק אחת מהן אמרה לי שהם מקבלים 3000)

מהמדינה מקבלים סכום קטן מאוד, פחות מ- 1000 ש"ח.

היתרה היא מגיוס תרומות של עשירים בארה"ב שתומכים בלומדים.

שנזכה תמיד לתמוך בלומדי תורה.

לפיד חיבר סכומים לא קשורים כמו הנחה בארנונה עם קצבת ניצולי שואה.

ואז כשהגיעו הילדים הוא יצא לעבוד

בסופו של דבר הוא גם חלק מהבית ויש לו אחריות - תבררי איתו את הדברים האלה 

כל הכבוד לך שאת רוצה לקחת ת זה על עצמך לבד אבל לפחות שבמידת הצורך תהיה את המוכנות שלו לעזור ולתמוך גם כלכלית 

בתור אשת אברך כמעט 10 שנים

לאישה יש כח גדול מאד אם בעלה ימשיך ללמוד או לא

זה לא רק תפקיד שלו ללמוד אלא שלך לתמוך ולשמוח

עכשיו זה נראה שהכל ורוד וחלומי אבל יש זמנים שתרצי שהוא יבוא הביתה להיות איתך ותצטרכי לחשוב טוב עם עצמך אם זה נכון או לא,

יש הרבה פעמים שזה מה שהבעל צריך, לצאת מוקדם מהישיבה/הכולל כי אשתו צריכה אותו או הילדים שלו אבל לפעמים אישה יכולה להיות אמיתית עם עצמה ולחשוב אם זה מה שנכון...

לאט לאט את תמצאי את האיזון, ברור שבתחילת החיים הכי חשוב זה לבנות ולבסס את הקשר שלכם ויש ימים שהבעל גם לא לומד כ"כ כי זה רצון ה'..

עוד דבר בכח האישה זה הקניות והבילויים של הבית, לומדים לקנות יותר במבצעים/סופעונה מה שנחוץ באמת, מותר להתפנק לפעמים אבל כן החישוב הכלכלי לא נעלם (האבסורד פה שגם הרבה אנשים עובדים עם משכורות יפות מחשבנים את ההוצאות שלהם) אישה שרוצה להתחדש כל הזמן עם בגדים ונעליים ודברים לבית ובהמשך לילדים יכולה לעזור לבעלה לצאת לעבוד מהר יותר..

יהיו זמנים שחברות שלך יצאו לאן שהוא בזוג ואת תלכי לבד (אני זוכרת שהלכתי לראות חדר לידה בהריון הראשון והזמן היחיד שקיבלו אנשים היה ב17:00 שזה היה שעה שבעלי למד, התלבטנו שתינו, הוא מבחינתו רצה לבוא איתי אבל אני הרגשתי שזה לא חובה שהוא יבוא איתי, כשהגעתי לשם היה לא קל לראות כ"כ הרבה זוגות ורק בודדות לבד אבל בסופו של דבר שמחתי שהוא לא נמצא בגלל סיבה טובה וחשובה)

חשוב שתהיי בקשר עם עוד נשות אברכים כדי לשמוע מהן וללמוד מהן, להיות מוקפת עם אנשים שרק עובדים יקשה עליך מאד, הסביבה גם לא תומכת באותה רמה במי שלומד לעומת מי שעובד

תודי לה' על הזכות העצומה שנפלה בחלך להיות מחוברת לתורה ותדעי שלפעמים המציאות מובילה אותנו למקום אחר והבעל אולי צריך לעזוב את הלימוד אבל עדיין זו זכות! אדם שעושה מה שמוטל עליו לא פחות חשוב!!

הדבר האחרון הוא שיש השגחה ניסית ועל טבעית שרואים בחוש כל הזמן!

נשות אברכים יכולות לספר לך מלא סיפורים על זה וזה פשוט מדהים!!

סיפור טרי שלנו, בישיבה של בעלי חלקו לפני פסח תלוש של 300 ש"ח ולבעלי לא הספיקו לתת, הוא קיבל את זה שבוע שעבר בדיוק בזמן שהיתי צריכה לקנות סנדלים לקיץ לילדים (לא מספיק לכל הילדים אבל זה עוזר לחלק לפחות)

גם בעלי שעובד לא יכול לבוא איתי לכל מקום

הוא גם הרבה בחו"ל,ימים שלמים

אני רואה חברות שהבעלים אברכים, יחסית יש להם הרבה יותר עזרה ממני

הבעל חוזר עם הילדים בצהרים ועוזר להאכיל אותם,כנ"ל בשעת השכבה בערב וגם בבוקר עוזר להלביש ולוקח לגנים

אני כותבת את זה,כי קראתי פעם על אברכית שהתבכיינה שקשה לה ונשים לבעלים עובדים לא מבינות אותה?!

כשבעל עובד הוא פנוי יותר?? שטויות

רוב האנשים העובדים חוזרים הביתה בשעה כלשהי בערב, ואז נמצאים בבית עד הבוקר. עם נשותיהם.

לעומת זאת אברכים (רציניים) הולכים ללמוד גם בערב (לפעמים בשעות פסיכיות), וגם אם הם בבית, הם נוטים לנצל את הזמן ללימוד ופחות להתייחס לאשת חיל.

מצד שני נכון שהם הרבה פעמים פנויים לעזור עם הילדים. עד הרגע שאת חוזרת הביתה. ולא רגע אחד אח"כ.

מי שעובד לא לומד בכלל?

יש או ללמוד בכולל או לא ללמוד בכלל?

העלי עובד יום שלם ,חוזר הביתה ומתיישב ללמוד

אכן, הרצוי הוא שיהודי יחזור הביתה בערב וישב ללמוד תורה.

המצוי בד"כ רחוק מזה.

אחד האתגרים העיקריים של הציבור שלנו הוא לקרב את המצוי לרצוי.

אשריכם!

מצד שני הרבה תלוי בבעל...

אם הוא רוצה את זה בעצמו, יש הרבה יותר סיכוי שהיא תצטרף למאמץ.

אם הוא בעצמו לא כל כך להוט ללמוד, סיכוי נמוך שהיא תדחוף אותו בכח.

דוקא אני הייתי ממש מעדיפה לשטוף כלים במקומו אם הוא היה הולך ללמוד ומצד שני פוחדת ללחוץ עליו שילך כדי לא לקבל תוצאה גרועה יותר.

האם כדאי לי להתחתן בגיל 18 האם זה יעזור לי בחיים?

תסתכלי על משפחה חרדית מצויה, עם אבא אברך, אימא מורה ו-7 ילדים שכל אחד מהם צריך אוכל, בגדים, פעוטון וכו'.

אם רגילים לכל מיני דברים יקרים- אז זה באמת יהיה קשה..אבל אם לא- אז פחות קשה.

שאת כזו שמתמלאת שמחה מעצם המחשבה שהבית יהיה כ"כ קשור לתורה.

כמובן, להביא בחשבון שיש סדרים של הלימוד..  לקבל את הבעל בשמחה כשחוזר. להתענין איך היה. לספר גם מה עבר עלייך.. לשמוח השמחותיו, להשתתף בצעריו (שלא יהיו), וכן להיפך..

העיקר, לדעתי, הבסיס החזק הנפשי. וכמובן הקשר ההדדי.

זאת זכות גדולה! 

כשהעיקר בבית זה התורה, כשלוקחים את התורה לחיים ומתמלאים ממנה זה עושה טוב לכולם.

אם הבעל בן תורה אמיתי הוא גם מעריך ומכבד את אישתו ושמח בה. שמירת העיניים שלו בחוץ מוסיפה הרבה לקשר.

בן תורה אמיתי גם סובלני לרוב כלפי הילדים כשהוא מבין כמה הרסנית מידת הכעס.

באמת חשוב לחיות בפשטות במיוחד כשבאים הילדים, שאז ההוצאות גדלות, והכנסות לא כל כך גדולות ( ולנו עוד יש דירה, ובכל זאת אני מרגישה את זה).

נראה לי שחיים בפשטות היום זה כמו עשירים של פעם. הרבה עניין של הסתכלות, לשמוח במה שיש.

חשוב גם שהאישה תלמד תורה, כמה שהיא מספיקה. לפחות קצת, לפחות דרך האינטרנט. זה מאפשר לבני הזוג יותר שפה משותפת, וגם מוסיף לרמה הרוחנית של כל הבית.

המון הצלחה!

לקחת בחשבון שיהיו לך התמודדויות כמו שיש לכל אחד בעולם

כי בניגוד לסלוגן "יופלה, באנו להנות" האמת ש"באנו לעבוד"

אלא ששלך יהיו שונות משל אחרות

ומנגד את תקבלי הרבה יותר שכר מאחרות

יכול בהחלט להיות גם בבית שאבא מפרנס

זה האווירה של הבית וסדרי העדיפויות של ההורים

גדלתי בבית עם אבא רו"ח והבית היה תורני ממש (לפעמים יותר מבתים שהאבא רק ישב ולמד)

אבל כמו שאמר הרב צבי יהודה זצ"ל: "מי שלא יודע לסגור את הגמרה שלא יפתח אותה".

גם אברך כשמגיע הביתה צריך לדעת מתי לסגור את הגמרה ולעסוק במצווה אחרת - גידול ילדים לתורה. זה אומר לעזור לאשה שכל כך הרבה מוטל עליה.

אז כשמבינים שגידול ילדים ועזרה לאשה אלה מצוות חשובות, לא צריכים להיות יסורי מצפון אם הבעל לא לומד תורה זמנית. יש זמן ללימוד ויש זמן למצוות מעשיות.

מצד שני, גם אדם עובד צריך להקדיש זמן כפי יכולתו ללימוד תורה, כמו שכל יהודי חייב ללמוד תורה. אז לא באינטנסיביות של אברך, אבל זאת חובה על כל יהודי. כך כל בית בישראל יהיה מואר באור של תורה.

הרגשתי חייבת להגיב לך.

אמנם אני בעצמי לא זכיתי לכך, אבל אני ממש מקנאה במי שכן.

לכן אספר על הבית שאני גדלתי בו.

קודם כל זה בית מלא שמחה אמיתית, רוגע ושלווה, כי כמה שבן אדם יביא כסף הביתה, זה לא משתווה אפילו להרגשת הסיפוק בניהול בית של תורה.

מנקודת המבט שלי כילדה, אני יכולה להעיד שמעולם לא הרגשתי חוסר.

תמיד ידעתי שלחברותיי יש יותר. 

החברות נוסעות לבתי מלון בחופשים - אנחנו נכנסים לרכב הישן של אבא שלי ונוסעים ליומיים בצפון באוהלים.

לחברות שלי יש מלא מעדנים מכל מיני סוגים בבית - אצלינו מעדן זה רק בשבת או לעיתים נדירות מאד.

לחברות קונים בגדים חדשים הרבה פעמים - לי רק כשבאמת צריך.

מעבר לדברים כאלו - היה לנו את כל הדברים הבסיסיים שילדים צריכים.

בעיקר היתה לנו אמא מקסימה שרק היום אני יודעת להעריך איך כל הבית של התורה לא היה יכול להתקיים בלעדיה!

היא היתה תמיד משדרת שמחה, גם כשהיה לה קשה. היא תמיד הקשיבה לנו, התייחסה יפה, דיברה והסבירה כל דבר.

המורות תמיד היו מתארות אותי ואת אחיות שלי ואומרות שיש לנו "שלמות פנימית כזאת" או "שלווה וביטחון".

היו לי כמה משברים בעיקר בסוף בית הספר היסודי, שאז אמא שלי היתה מדברת איתי הרבה ומסבירה לי איך לכל אחד יש את הדברים הטובים שהוא מקבל בבית, והסבירה לי את המושג "עוני מרצון" - שמראש אנחנו לא שואפים שיהיה לנו הרבה כסף ולא שואפים ללכת לחופשות אלא השאיפות שלנו הן אחרות לגמרי ויותר מתמקדות בבניית העולם הבא שלנו.

הבנתי את זה מאד יפה גם אם זה היה קשה בתקופות מסויימות. ברור שכשגדלתי רק הערצתי את ההורים שלי יותר ויותר.

מנקודת המבט של ההורים שלי, מהסיפורים שלהם היום:

הבנתי שהם החליטו להקים בית של תורה ביחד כי זה הסיפוק האמיתי שלהם ובאמת לאבא שלי יש את היכולת לשבת כל היום וללמוד. הבנתי שהיו גם תקופות קשות (שהם בחוכמתם הצליחו להעלים מאיתנו הילדים) שאבא שלי כמעט יצא לעבוד אבל כל פעם הם התגברו על זה בניסי ניסים. 

הבית התנהל ככה שאמא שלי החליטה להישאר בבית במקום לקרוע את עצמה בעבודה מחוץ לבית, וכדי לפרנס ולגדל את הילדים בשלווה היא היתה מטפלת בתינוקות אצלינו בבית. אז פעם, לפני עשרים שנה, האמהות היו עובדות פחות ולכן התינוקות היו הולכים בשעה אחת בצהריים. אבל לאט לאט, בד בבד עם עליית יוקר המחיה, היא הגיעה למצב שהיא מטפלת בשלושה או ארבעה תינוקות עד השעה ארבע אחה"צ, ותמיד זה היה נחמד לגדל את התינוק התורן עם עוד חברים בבית במקום לשלוח אותו למעון.

בבית של אברך צריך להתנהל בחכמה מבחינה כלכלית, ולכן גם כשלכולם כבר היה כרטיס אשראי - להם לא היה והם היו מתנהלים רק במזומן. כשיש - קונים. כשאין - לא קונים. היום זה עניין אחר מבחינת כרטיסי האשראי אבל הרעיון נשאר אותו דבר - לא לוקחים שום הלוואות.

אני זוכרת שפעם אחת כשהייתי בתיכון, אבא שלי אמר "מגיע לנו מזל טוב - פעם ראשונה שאנחנו במינוס בבנק". כמה היה המינוס? שקל אחד  

כן, צריך להתנהל בחכמה ולא להיות עם עיניים גדולות.

אמא ואבא שלי ידעו לעשות מכל עכבר - פיל. אפשר להגיש ארוחה זולה ולהרגיש את העליבות, אבל אפשר גם להגיש את אותה ארוחה ולהרגיש בני מלכים - דוגמא לארוחת ערב פופולרית שהיתה בבית: לחם פרוס, צלחת עם טונה, צלחת עם פרוסות של ירקות: מלפפון חמוץ, מלפפון רגיל ועגבניות וקופסת וחומוס. כל אחד בא ומרכיב לעצמו לבד כריך עסיסי.

אפשר לצאת לטיול ביער קרוב לבית ולהרגיש פושטים, אבל אפשר לצאת לאותו מקום ולחזור בסוף היום מלאי סיפוק.

אפשר לקנות מתנת יומולדת בעשרים שקל והילד ישמח כאילו קיבל מתנה בשווי מאתיים שקל.

אמא שלי הסבירה לי שזה לא מה מגישים או מה קונים - אלא איך עושים את זה. היא הסבירה לי שככל שמעלים את הרף כך גם סף ההנאה מהדברים הקודמים יורד, ואז מצפים לדברים גדולים יותר ויקרים יותר, וזה אף פעם לא נגמר, אז לכן משתלם לא להעלות את הרף הזה ולהנות אותו דבר. הילדות שלנו היתה מאושרת ושמחה ולא הרגשנו שום חסר.

כמו שאומרים טוב פת חרבה ושלווה בה - ובמקרה שלנו זאת ממש לא היתה פת חרבה אבל היתה המון שלווה.

השם עוזר עזרה מופלאה בזכות התורה ויעידו על כך אינספור סיפורים קטנים רק ממה שאני זוכרת.

מקווה שעזרתי,

בהצלחה!!

לכן צריך לבוא מלכתחילה בידיעה הזאת ובגישה הזאת של להסתפק במה שיש.

והאמת- כל אדם צריך לבוא בגישה הזאת. גם אם הוא עובד... הרי אינסוף למה שאפשר לקנות ולרמה שאפשר לחיות בה.

"מקריבה" כלכלית, גם אם האישה מרוויחה הון.

מוותרים על משכורת נוספת, לטובת משהו ששווה יותר.

אבא שלי היה לומד חברותות לפעמים עם אנשים עובדים שבאים ללמוד בסוף היום, והוא נפגש לא פעם עם אנשים שכאלה, עובדים כל היום ועדיין נלחמים עם המינוס. כל פעם הוא הרגיש עשיר לידם שהוא תמיד בפלוס!

התשובה היא באמת שהם חיים ברמה אחרת וצריכים לממן דברים שהתקבלו כנורמה בעוד שאברכים אפילו לא חושבים על זה.

שהיא הולכת לקראת אתגר לא פשוט. אני מסכימה מאד שזה לא פשוט עוד יותר בדור השפע שלנו.

אבל חשוב גם להגדיש שאפשר לעשות את זה כיף. שלא חייבים להיות מסכנים בגלל זה.

הרי ידוע שרמת האושר לא נמדדת ברמת הכסף שיש לאדם.

וסתם עוד משהו - אמא שלי בעצמה באה מבית ממש מבוסס, והיא גם כן עשתה את זה מתוך בחירה ושינתה את ההרגלים שלה, ועדיין הצליחה מאד!

רק מקצבאות ילדים היו מתפרנסים בשקט,קצבאות הכוללים היו פי 3 מהיום

ואני מאמינה שגם דירה הם קיבלו מההורים וגם אםלא המשכנתא היתה נמוכה בהרבה מהיום

אני לא באה להקטין,נשמעים הורים מדהימים

אבל איא פשר להשוות בכלל למצב של היום

כאילו את מנסה להקטין.

יש מקום השוואה לטעמי, כי המחיה בעבר הייתה שונה, מוצרי מזון/ביגוד וכו', הכל עלה פחות ובהתאם לשכר/קצבה.

זה כבר דיון אחר - היום המחיה מאוד גבוהה ובד"כ השכר לא בהתאם. הכל רק עולה.

להסתפק במועט וזה תמיד טוב,גם אם הם יהיו עשירים בבגרותם,כי הם יהיו מאושרים גם כשיהיה וגם כשלא

אני לא יודעת בת כמה את ,אבל כשאני הייתי ילדה ההורים שלי קיבלו קיצבת ילשים על משפחה ברוכה מאוד כ-8000-9000 שקל. אין מושגים כאלה היום. גם אשת אברך שתהיה גננת תרוויח אולי חצי מזה.לכן בזמנו רוב הנשים לא עבדו וחיו יפה.

היום אין מצב

הגבתי ככה לגסיקה ,כי הפותחת יכלה לקרוא את התגובה היפה שלה (באמת),כאילו האמא בקושי עובדת ואין מינוס בבנק

ולמרות שהדגישה שהסתפקו במועט,אני בטוחה שזה לא מתקרב לעניות של האברכים שאני רואה היום. כשנשים בקושי מרוויחות את מה שהיה קיצבת ילדים של פעם

לא נראה לי שמסיבה כלכלית,יותר ויותר מתקבל העניין של אמצעי מניעה

אני רואה סביבי נשים חרדיות ממש שעושות הפסקות בין הילדים.דבר שלא היה כ"כ מקובל בדור של הורי

בגלל שאני חייבת לחזור לעבודה ולא יכולה להמשיך להניק.

זה מרגיש לי ממש כמו לקרוע את התינוק שלי מחיקי.... אבל אני נאלצת לתת לו מטרנות.

ואז אני מקבלת מחזור.

אז אני דואגת לקחת מניעה כדי לאפשר רווחים כאלו שיתקבלו ברוח טובה בעבודה.

אמא שלי היתה מניקה עד גיל שנה בערך וגם אחרי היתה ממשיכה עוד קצת והרווחים שיש לה בין הילדים הם שנתיים פלוס.

אין ספק שהעניין של אמצעי מניעה מתקבל בעקבות הצורך הכלכלי של אמהות לצאת לעבוד.

אני מכירה נשים שלא עובדות ולוקחות

אבל בגלל ההכרח לצאת לעבוד אני לא יכולה להרשות לעצמי כזה דבר כלפי המעסיקים.

אתם יודעים... למרות כל החוקים לטובת האישה... עדיין אי אפשר.

יוצא שהסיבה למניעה נשארה כלכלית.

ז"א זה שנשים יוצאות לעבוד, ולא רק אכפת להן הכסף אלא גם הגשמה, סיפוק וכו',

וזה שנשים צריכות יותר פניות נפשית רגשית לעצמן

שתי הדברים ההלו קרו בגלל

שהנפש שלנו עוברת שינויים עם הדורות.

אנחנו לא כמו לפני 100 שנה

'אכלו לנו את הראש' בפמניזם

שמאד דחק הצידה את הערך של אמהות הורות ומשפחה.

אני היום בתור אישה שמחוברת לעצמי 

אין לי סיפור רק מלהיות בבית

אני צריכה גם זמן לעצמי

חוץ מלגדל ילדים ולעשות כביסה.

הענין של העבודה ושל המניעה שתיהם קרו לטעמי במקביל בגלל זה

(המצב הכלכלי זה עוד נושא אבל דעתי זה מושפע, כי הנורמה כיום ש2 בני זוג  עובדים מה שלא היה פעם ממילא רמת החיים הכללית עלתה ממילא יש לנו יותר צרכים יותר יקרים)

אני בהלם!!

סליחה שאני מגיבה ככה

ממתי זה חשבון?

אם תצא כל שנה לחופשת לידה,יפטרו אותה באיצטלא כלשהי

מעניין אם יש רב שמתיר למנוע בגלל סיבה כזו 

שחוזרות לעבודה מחל"ד בהריון.

לא יכולה להגיד שיפטרו אותן כי א"א,

אבל שום מעסיק לא עף על זה.

אבל נראה לי הזוי לחשב ילדים בגלל מעסיק

מודה לה' שאני עובדת במקום שהבוס רואה בזה ממש חינוך ושליחות כל אחת בהריון (יודעת שזה חריג)

(אבי בהריון ראשון)

ואני חושבת על מניעה אח"כ 

אבל בגללי, לא בגלל הבוס.

אבל מבינה שיש מקומות שמלחיצים בגלל זה...

אבל את מרגישה מאוד מאוד לא נעים להגיד שוב שאת בהריון

עם כל השליחות שבדבר אני מבינה את זה ,אבל כמובן לא מסכימה

מאוד קשה לנהל עסק שכשאחת או יותר מהעובדות עוזבות פעם בשנה וחצי ל3-6 חודשים

שזה מוכר שנשים דתיות יולדות יותר מפעם אחת...

אני מרגישה שמי שקיבל אותי לעבודה ראה אותי כמכלול- ולקח בחשבון שאני אצא לחופשות לידה.

לא סתם נשים טוענות שיש מקומות שלא רוצים נשים דתיות בגלל זה.

והבוסית אמרה במפורש שהיא משלמת לנו מעט בגלל זה

אחרת לא היה משתלם לה להעסיק אותנו

יחד עם זה החרדיות/דתיות ידועות בתור עובדות מאוד מסורות

זה הצד השני של המטבע.

(כשאני אומרת שמעסיק רואה עובדים כמכלול)

חרדיות נגיד יש להן פחות התעסקות בפלאפונים, לדעתי.

ויש להן יותר חל"דים...

וזה שמשלמים פחות- לא יודעת אם המעסיקה הזו צדקה

או שזה סתם ניצול

כי העובדות שלה היו חרדיות ורצו כזה מקום עבודה בכל מחיר.

לדעתי,היא צודקת

במקום העבודה הזה מאוד קשה לחפוף עובדת חדשה,זה יוצר המון בלגן

ואני כמעט בטוחה שהיא הפסידה מזה כסף

@איזה יום שמח 

אני בהריון שלישי ברווחים של שנתיים ואת יודעת איך הבוסית שלי פקחה עלי עיניים?

(ועוד בתור בוסית אישה)

היא אומרת לי: יש לך מזל שאני המנהלת שלך כי מישהו אחר לא היה אוהב את זה.

אז זה לא שאני מחשבנת לה, אבל אני עושה את השיקולים הכלכליים שלי שבמקום העבודה שלי כמפתחת תכנה - אין לי הרבה אלטרנטיבות ואני חייבת לשמור על מקום העבודה שלי.

לפחות עשה משהו טוב מר לפיד הזגזגן.

(עזבו שהוא לא מבין בכלכלה בגרוש)

שחבל שביטלו את הקיצבאות.

ככה היית יכולה להביא את מה שנותנים לך לזקנה שגרה מתחתייך

ואז כל משפחה שהאבא אברך תקבל קצבה גדולה יותר (והלוואי שגם למשפחות גדולות)

בעיניים של תורה זה מה שמחזיק את העולם

חשבתי שבמדינת הלכה כולם אמורים להיות אברכים

ולכן שאלתי מאיפה יהיה כסף לממן אותם

אבל לפי התשובות שלך,תכלס רק ממשכורת של כדורגלן אפשר לממן מאות אברכים

אברכים הם 'שבט הלוי' 

לא כולם אמורים, ע"פ ההלכה,

להקדיש את כל חייהם לתורה.

'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם..'

תלמוד תורה כן, לא אברכות.

כמו בכל דבר

כשהמשיח יבוא לא יצטרכו להשקיע כ"כ הרבה בביטחון כי האויבים כבר לא יהוו איום עלינו

יהיה הרבה כסף מיותר

הם גם נותנים יותר,3 שנים מהחיים שלהן למדינה

את יכולה להאמין במה שאת רוצה

אבל לא יכולה לדרוש שהם יקריבו את חייהם ואנחנו לא ובאותה נשימה להגיד שמגיע לך בדיוק כמוהם

אל תלכי עם ראש בקיר

אני מאמינה כמוך,אבל גם מסתכלת במבט שלהם

אולי הציל את תקציב המדינה אבל בפועל זה על חשבון האזרחים ולא על חשבון המדינה.

הוא הפחית את הקצבאות ואז הכריח אמהות לצאת לעבוד ולעזוב את הילדים.

בשביל מה? בשביל להציל את המדינה.

החליט בשבילנו מה לעשות.

אדם שמביא ילדים לעולם שידאג להם, אבל בתנאי שיעלו את השכר ויפחיתו את השעות כך שמשכורת אחת תספיק בשביל זה כמו שתמיד היה שהאבא מפרנס, אבל המציאות היא שהרבה זוגות יוצאים לעבוד בגלל יוקר המחיה.

אז איך בדיוק הוא הציל מישהו???

הוא קבע את סדר העדיפויות לכולם באופן שרירותי.

הנה היום גם אני וגם בעלי עובדים רק כדי שתהיה לנו קורת גג ומחיה. וזה בגלל שהמחירים מרקיעי שחקים בשביל לממן את המדינה. למה המחירים לא שפויים כך שרק בן זוג אחד יצטרך לצאת לעבוד? - בשביל להציל את המדינה.

את מבינה? מכריחים אותי לא לגדל את הילדים שלי! בשביל שישראל תחטוף זעזוע מתון יותר...

חוץ מזה - התחתנתי הרבה הרבה אחרי המשבר.

למדינה יש מספיק משאבים.  אני חייבת להביא כאן תזכורת להתפטרותו של מנכ"ל ביטוח לאומי פרופ' יוחנן שטסמן במחאה על הקיצוצים. הוא איש הוגן שכאב לו לראות כמה כסף מיותר הולך למקומות הלא נכונים או סתם שוכב בגלל צרות עין. (מתוך "הארץ"):

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, פרופ' יוחנן שטסמן, הודיע הבוקר (חמישי) לשר הרווחה, זבולון אורלב, על התפטרותו. במכתב לאורלב כתב כי אינו יכול להשלים עוד עם הקיצוצים בקצבאות "שמורידים יותר ויותר מאזרחי המדינה אל מתחת לקו העוני".

"המדיניות החברתית מוכתבת בפועל על ידי אלה הסבורים כי חיזוק העשירון העליון ובעיקר המאיונים העליונים שבחברה ראוי הוא, ולו גם תוך גידול בפערים הכלכליים שגם כך אינם נסבלים", כתב שטסמן. "אשר על כן, הגעתי להכרה ולהחלטה כי אינני יכול עוד להיות שלם עם מצפוני תוך ביצוע מדיניות חברתית-כלכלית שאינני מאמין בה, ואינני מסכים עמה", ציין.

אז "להציל את המדינה" ולחזק את העשירים הוא יודע, אבל להציל אותך ואותי ממש לא.

ברצינות!

אם יש אנשים שחושבים שה-300 שקלים שאני מקבלת על שני ילדיי הם אלו שמצילים אותי אני אשמח מאד לוותר עליהם. הכסף מהדתות ומהקצבאות ילדים ביחד לא מכסים לי מעון לילד אחד ואני כל הזמן שומעת איך החרדים סוחטים את המדינה.

לא מדובשם ולא מעוקצם

מי ישמע כמה מקבלים מה "סחיטות" האלה... 

כמה גרושים וחצי...

נכון, פעם היו יכולים לקנות דירה והיום לא... אבל פעם שכר מינימום היה הרבה פחות.

מלבד זאת שהיא ציינה שאמא שלה לא עבדה בחוץ...

המשכורות לא,אבל המילגות ביחס לשכר המינימום של היום היו לפחות פי 2 מהיום

זה שקיצבאות הילדים היו יותר גבוהות וממש עזרו.

אחרי שהורידו אותן - אמא שלי נאלצה לעבוד יותר ולחסוך יותר.

הקצבה לא היתה פי 3 מהיום.

הם לא קיבלו דירה מההורים אבל באמת המשכנתא היתה נמוכה בהרבה.

מאמצת לבית שלי!!

בדיוק סיפורים כאלה כמו שסיפרת על הסכום שקיבלתם בדיוק כשהיה צריך לקנות סנדלים - תמיד היה סיפור טרי כזה.

ממש מזכיר.

חיוכים מהשם

מזכיר לי מאוד את בעלי, אני גדלתי בשפע וחוסר של דברים אחרים.

תודה על הפרופורציות, עם ובלי קשר לפתיחת השרשור, התגובה שלך רלוונטית להרבה אנשים.

אגב, הרבה דברים שתיארת כאן היו גם אצלנו בבית בקטע של הפשטות, ושני ההורים שלי עבדו במשרה מלאה. 

פשוט השכר לא היה גבוה מאד פעם.... ובית ברוך ילדים ב"ה.

גם אנחנו לא קינאנו יותר מדי (חוץ מהגיל שכן מקנאים...), והארוחת ערב שתיארת זה ממש אחלה ארוחת ערב- לא משנה כמה כסף יש לך.

קיבלתם הסתכלות מדהימה על החיים! וזה מה שחשוב!

למדתי מזה המון לעצמנו.

תודה!

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל